אור ברסלב
שערי עזרה חושן משפט › סימן מג

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

חושן משפט · סימן מג

סימן מב

בש"ע ח"מ סירי"ב במורם ז"ל האומר ידור פ' בבית זה ולא קצב זמן לדירה רק שעה א' במשמע ע"כ. ראיתי להקה"י אלגאזי ז"ל בלשון ב"א אות"ק דהק' מזה שהם דברי המרדכי סוף ב"ב לדברי הרשב"א ז"ל בתשו' הבי"ד מב"י ז"ל באה"ע סקי"ד במקבל עליו לזון חבירו סתם או שמזכה לאיש בנכסיו סתם דלעולם מש'. ושגם בפ' מי שאחזו אמרי' ע"מ שתניקי את בני כיון שהניקתו יום א' סגי ול"א סתמא לכ"ז שצריך ליניקה קאמר כדאמר הרשב"א במקבל עליו לזון דסתמא נ"ז שצריך למזונות משמע. ועוד הביא שם תשו' הרא"ש ז"ל כלל ו' סיח"י דחולק אהרשב"א דכתב דמי שפטרוהו הקהל מהמס סתם יכולים הקהל לטעון לא פטרנוך אלא מהמס הא' וכן המקבל עליו לזון חבירו סתם בשנה א' יפטר מנדרו. וההיא דפ' מי שאחזו דבסתם כ"ז שצריך משמע ומניקו ב' שנים שאני גבי גט משום דלצעורא קמכוין הילכך אנו דנים לשונו להחמיר אבל בממון סתם הוי כמפרש יום א' ע"כ. וכתב וצ"ל דהרשב"א ס"ל איפכא דדוקא גבי גט משום דלצעורא קמכוין בצערא כ"ד אפי' ביום א' סגי ומשו"ה פליג רב אשי ואמר דסתם הוי כמפרש יום א' אבל בממון הוי לעולם ע"כ. הנה מה שפי' וחילק בדברי הרשב"א מדנפשיה לא זכר שר שהרשב"א ז"ל בעצמו חילק ופי' כן בצד האחד והוב"ד בהר"ן ז"ל בפ' מ"ש שם ושם הם דבריו בחי' למס' גטין ומצדד אצדודי משא"כ בתשו' הנ"ל אית ליה בפשוט דסתם לעולם משמע. ובפי' לצעורא קא מכוין חלוק הרשב"א אהרא"ש דהרא"ש מפרש כיון דלצעורא הוא לכך בעי ב' שנים ועיין בס' משא מלך דמ"ו מה שהק' ע"ד הרא"ש בפי' זה ומישב ושוב גמגם ממ"ש הה"מ ז"ל פ"ז מה"א דכל תנאים שלא נקבע להם זמן סתמן לעולם ושיש לחלק וכו' ע"ש ועיין בס' קול שמואל דפ"ה מ"ש עליו ע"ש:

ומרן ב"י ז"ל בסיקמ"ג כתב דהרא"ש כתב דראוי לפסוק כרבא לחומרא משמע דספוקי מספק"ל ובמאי דאיכא בין רבא לר"א הוייא ספק מגורשת ע"כ. וה' קרבן נתנאל כתב עליו ואני אומר ישתקע הדבר ולא יאמר אלא ה"פ דבגט לצעורא קמכוין לכך אנו דנין לשונו להחמיר. משא"כ לענין ממון אם קיבל עליו לזון וכו' אנו דנין לשונו להקל ואמרי' דלא נתכוון אלא שעה א' דלענין ממון קי"ל כר"א. ואשתמטיתיה להרב"י תשו' הרא"ש כ' ו' סיח"י שמבואר שם להדיא כמו שפירשתי ע"כ. ואחהמ"ר מה שהפליג לכתוב כזה על מרן ז"ל אינו מהראוי דמ"ש מרן כן הוא כפי פשטיות לשון הרא"ש ז"ל בחי' שכתב לכן ראוי לפסוק כרבא לחומרא. וגם לשונו בתשו' הנ"ל אין הכרח דיש לפרש מ"ש אנו דנין לשונו להחמיר שכונתו היא כמ"ש בחי' דלחומרא אנו דנין לשונו דכיון דלצעורא בעי ב' שנים ולא נעלם ממרן ב"י ז"ל תשו' הרא"ש הנ"ל וכבר הביאה בב"י סיקי"ד שהביא שם דברי הרשב"א ודברי הרא"ש לענין המקבל עליו לזון וכו' ע"ש והמשכה"ר במער' מ' אורס"א הק' ע"ד מב"י ז"ל דבסי' קמ"ג מדידיה כן ושלא ראה מי שנתעורר עליו בזה ע"ש ונעלם ממנו דברי הק"ן הנ"ל:

וראיתי לה' תורת חסד בסירכ"א דכתב וז"ל גזרתי ואמרתי בלי שום ספק דע"כ לא קאמר הרא"ש שדי ביום א' היינו גבי מזון כדאשכחן בגמ' באומר ע"מ שתניקי את בני אמנם בנותן בית לדירה דמייא לאוסר פי' העולם דהוי סתמא לעולם כמו שאמר בנדרים דלא מסתבר למימר לדירה כל דהו נתן לו דסתם דירה קבע ולא עראי ע"כ. ות'ם אני דדברי המרדכי שהביאם מורם ז"ל האומר ידור פ' וכו' רק שעה א' במשמע הויין תיובתיה וגם הוו כפי"ד דלא כמאן לא כס' הרשב"א ולא כס' הרא"ש ז"ל. והקה"י ז"ל שם הביא דברי הרא"ש מ"ש בסו"פ שבועות שתים מי שאסר עליו פי' בסתם כיון שלא קבע זמן ממילא נאסרו עליו לעולם דאיזה זמן תתן לו לא מסתבר שלא יאסר אלא רגע א' ע"ש. וכתב וצ"ל דס"ל להרא"ש דאע"ג דגבי אוסר שלא נתן קצבה לעולם משמע מ"מ ממונא מאיסורא לא ילפי' ע"כ ושמוהראנ"ח בח"א סיק"ך תי' דהתם טעמא כדמפרש הרא"ש דאל"כ איזה זמן תתן לו אבל הכא גבי מזו' י"ל זמן קבוע משנה לשנה ומוהרימ"ט ח"מ סי"מ השיג עליו בזה וכתב דטעמא דהרא"ש במזו' דעילה מצא דהלשון מסופק ויד בעה"ש עה"ת לכן גזר אומר דשנה א' ע"כ. גם הקה"י שם הביא דברי המחנ"א ז"ל בה' שבועות סי' דמחלק בין היכא דהוי בשוא"ת דסתמא לעולם משמע להיכא דהוי קו"ע אזי אפי' יום א' במשמע. וכ"ע דתשו' הרשב"א הנ"ל הוייא תיובתיה. וגם אי"ל דטעם הרא"ש בההיא דאסר פי' עליו הוא משום דהוי מידי דשוא"ת ולכן נאסר לעולם משא"כ במתחייב לזון דהוי קו"ע כמ"ש המחנ"א דהא במי שפטרוהו הקהל מהמס דהוי במידי דשוא"ת ואפי"ה כתב הרא"ש דיכולין הקהל לומר לא פטרנוך אלא מהמס הא' דסתמא לאו לעולם משמע ע"כ. ולע"ד אחהמ"ר אין זה הכרח דהתם בפטרוהו הקהל מהמס הוי כקו"ע מאחר דהם מתחייבים ליתן המם למלך בעדו מה שהיה הוא נותן ופטרוהו מליתן עמהם וכמו שכן מבואר שם בדברי הרא"ש בשאלה ותכ"ו אין לך קו"ע גדולה מזו שהם מתחייבים במה שהוא היה נותן ולכן י"ל דלהכי קאמר הרא"ש דיכולין לטעון לא פטרנוך אלא מהמס הא'. ועיין בספרו שא"י בפ' מטות ובנאות יעקב ד"ז דאזיל לשיטתיה דחשיב פיטור מהמס דהוי שוא"ת והוא מהתימה. ועיין שם בקה"י בעצמו באות תק"ז שפי' שם כדברינו דפטור מהמס הוי להוציא ע"ש. אחז"ר ראיתי לה' אם הבנים דס"ב דהק' עליו כן דפיטור מהמס הוי קו"ע. גם בס' מים קדושים בדרשו' דכ"ה בתחי' כתב דהוי שוא"ת ושוב הביא דברי החק"ל ז"ל דהוי קו"ע וגם הביא דברי הקו"ש והאריך בהם כהא"ה ז"ל ע"ש. ועיין ג"כ בס' טל אורות בדרשו' פ' תצוה דכתב והביא דיש אחרים שמחזיקים בס"ז דהמחנ"א ה"ה מוהרש"ך ז"ל ח"א סיל"ו שחילק כן בין קו"ע לשוא"ת. וגם מוהרא"ק ז"ל בס' שני המאורות הגדולים דפ"ח ע"א. וכתב שכן פסק מרן ז"ל בס' הקצר סו"ס רי"ט מי שאסר דבר אחד עליו בלא זמן אסור בו לעולם ע"כ. נר' דמסכים דעת מרן ז"ל דס"ל כחילוקו של המחנ"א ז"ל. ולפי דבריו דדוקא בההיא דע"מ שתשמשי את אבא ושתניקי את בני דהויא בקו"ע פסקינן כר"א דדי ביום א' ושעה א' וכמו שפסקו הרי"ף והרמב"ם בפ"ח מה"ג. משא"כ במידי דשוא"ת הוי לעולם. וק' דלפי"ז איך כשהביא מרן בב"י אה"ע סיקי"ד דברי הרשב"א בדין חיוב המזונות דהוי לעולם והיא הוייא בקו"ע הביא דבריו בסתמא ולא דבר עליו לחלק בהכי כ"א שהביא דברי הרא"ש דלא סל"ה וכו' וא"כ כמו שאנו אומרים בדעת הרא"ש דס"ל דבמזו' ופיטור מהמס אינו לעולם ועכ"ז ס"ל במי שאסר פי' דהוי לעולם ומוכר"ל או כמ"ש הקה"י דממונא מאיסורא לא ילפי' או כמ"ש מוהראנ"ח או כמ"ש מוהרימ"ט כן אנו נאמר בדעת מרן שפסק במי שאסר דהוי לעולם. אבל לא ס"ל לחלק כהמחנ"א בין קו"ע לשוא"ת. ועמ"ש מוהרימ"ט דהרא"ש לא כ"כ אלא באותו נדון דעילה מצא וכו' עיין בס' קו"ש פ' דברים דפ"ה שהק' עליו דהרא"ש השוה שלשתן יחד לזון ונדבה ומס ובכולהו קאמר דסתם לא הוי לעולם והבצ"ע וששוב מצא להסמ"ע שהק' כן לס' ע"ש וכו' יעוש"ב. ועעו"ש בטל אורות שהביא מה שהק' הט"ז מנזירות לנדרים ותי' דשאני בנדר שכולל בו וכו' ושכ"כ הר"ן בנדרים והביא עו"ש בשם הגהות מרדכי דלגבי נזירות איתסר נפשיה מן חפצא וכו' ע"ש. עיין בס' שני המאוה"ג שם דפ"ז דהביא בשם הגהמ"ר דשבועות כמו שתי' הר"ן ז"ל, גם מה שסיים שם וצ"ע אם אוסר עצמו בשבו' אם לומדים מנזירות שלא ליתסר רק ל"י וכו' ומ"מ נר' פשוט וכו' שנדרים ושבועות שוין בזה ע"ש. בס' שני המאוה"ג שם כתב להיפך דבשבועות מקשינן טפי לנזירות דל"י וכו' ע"ש. עוק"ל במ"ש דמוהרש"ך ז"ל ח"א סיל"ו חילק כהמחנ"א בין קו"ע לשוא"ת. מתשו' מוהרש"ך ז"ל ח"ב סיקמ"ה דנשאל על מי שפטרוהו מן המס דכתב דהפיטור לעולם הוי והביא ראיה מדברי הרא"ש בפסקיו בההיא דאוסר עליו דסתם הוי לעולם ע"ש. הרי דפיטור מהמס דהוי בקו"ע וכמש"ל ומשוה אותו לההיא דאוסר עליו דהוי שוא"ת נמצאו דבריו סתראי נינהו וצ"י. וספרי מוהרש"ך ז"ל אינם מצויים תח"י:

וראיתי בס' דרכי הים בדרך השער דקע"ג דהביא דברי הרשב"א והרא"ש דפליגי ודברי מוהרש"ך ח"ב הנ"ל והוק"ל דאיך אישתמיט מיניה תשו' הרא"ש דכתב דיכולין לפטור עצמם במס הא'. ולפי"ד מוהרש"ך נמצאו דברי הרא"ש בתשו' סותרים למ"ש בפסקיו והוצרך לחלק היכא דאיכא שבועה בדבר סתמא הוי לעולם והיכא דליכא שבו' יכולין לפטור במס הא'. ובנדון מוהרש"ך הוי שבועה בדבר. ושו"כ דמדברי מוהר"ש סימ"ח יראה דלהרא"ש אע"ג דאיכא שבועה שהרי נדון הרב היה שנשבעו הקהל לקיים הפיטור ואתי עלה לפוטרם מתשו' הרא"ש ולפי דעתו ק' דברי הרא"ש וכו' ע"כ. וק' דגם נדון הרא"ש הוי פטור מהמס ובשבועה כיעו"ש. ולא קשה מדבריו שבתשו' לדבריו שבפסקיו די"ל כמ"ש הקה"י דממונא מאיסורא לא ילפי' או כתי' אחרים. וה' אם הבנים הביא דברי ה' דרכי הים שחילק בין דברי מוהרש"ך לדברי הרא"ש משום דאיכא שבו' ולא העיר עליו דבתשו' הרא"ש מבואר דאיכא שבועה בדבר. וגם שם מקודם בדס"ג ע"ב לא הוק"ל כן על הרדב"מ ע"ש. גם בהמחנ"א ז"ל אחר שחילק החילוק הנ"ל כתב ועיין בהה"מ ריש פ"ז מה' אישות ובפ"ח מה"ג גבי ע"מ שתניקי ותראה כמ"ש וכו' ע"כ. גם בס' דרכי הים שם כתב ובר מן דין דבההיא דע"מ שלא תשתי יין מבואר בהה"מ פ"ז מה"א דאפי' ר"א מודה דסתמא לעולם משמע משום דהתנאי הוי בשוא"ת ע"ש. ואנא בריה קלה לא ידענא מהיכן מוכח כן מדברי הה"מ ז"ל דשם בפ"ז האריך וכתב דאיכא הפרש בין אם התנה ע"מ שירצה פ' שהוא לדעת הרמב"ם ז"ל כאומר ע"מ שיאמר הוי זמנו לעולם ואפי' אמר בתחי' איני רוצה אם חזר אח"כ ואמר הן הרי נתקיים התנאי ולכן הוייא ס' מקו' כ"ז שהוא חי שמא יתרצה אח"כ ואינה יוצאה מידי ס"ק עד שימות אותו פ'. והאומר ע"מ שישתוק אם שתק בשעת שמיעה מקודשת אעפ"י שחזר ומיחה ואם מיחה בשעת שמיעה אפי' חזר ונתרצה אינה מקו' והאומר ע"מ שלא ימחה כ"ז שמוחה יתבטל התנאי ואפי' נתרצה בשעת שמיעה וכו' עש"ב. ודוקא שם יש מקום לחלק חילוקים הנ"ל כמבואר בדבריו שם. אבל בעלמא במתחייב לחבירו באיזה דבר כמו לזון חבירו וכיוצא או שלא לעשות דבר פ' אין ראיה מהתם לחלק בין מידי דהוי בקו"ע דהוא יום א' במשמע למידי דהוי בשוא"ת דהוא לעולם משמע וכעת לא נודע לי מהיכן מוכח מדברי הה"מ דבעלמא איכא חילוק זה. וצריך להתישב בזה גם עיין בס' מים קדושים דכ"ה ע"א:

והמש"ל ז"ל בפ"ח מה"ג הביא דברי הרמב"ן ז"ל במ"ש ולענין תנאי שבממון וכו'. וכ"ע הז"ל צדד בס' ר"א השני צדדין שכתבנו. אך לא ידעתי למה לא צדד לומר ג"כ דאפשר דלרבא גבי ממון סתם כמפרש יום א' ושאני הכא דלצעורא קמכוין וכס' סתמא דתלמודא וכו' ע"ש. וגם אנכי לא ידעתי מדוע לא הוק"ל ע"ד הרשב"א ג"כ כן דכדברי הרמב"ן הם דברי הרשב"א כמו שהוב"ד בהה"מ ז"ל ומריהטת לשון המש"ל ז"ל נר' דאין כונתו להק' ע"ד הרשב"א. שו"ר להחק"ל חיו"ד ח"ב דצ"ב דכתב דהמש"ל הוק"ל ע"ד הרשב"א והאריך שם לדחותה כפי שיטת התוס' וגם צדד מכל דין מנ"מ דכיון דפסק כר"א הא לא נפק"ל מידי לענין דינא עש"ב. הרי דמ"ש המש"ל חי' הרמב"ן ז"ל הם חי' הרשב"א ז"ל ותול"מ:

וראיתי בחי' הריטב"א ז"ל במס' גיטין על דע"ה דכתב וכיון דאיפרך ר"א לא קי"ל אלא כרבא אבל מ"מ מהא דר"א שמעי' וכו' ואיכא מאן דפסק כר"א שהוא בתרא ולא נהירא ע"כ. ומהתימה שכתב כן נגד גאוני עולם דהרי הרמב"ם בה"ג שם פסק כר"א וכן דעת ההלכות כמ"ש הה"מ שם ואינו מהדרך שיכתוב ולא נהירא כנגדם:

ומוהראנ"ח ז"ל בתשו' ח"א סיק"ך כתב דאף הרא"ש לא כ"כ אלא דוקא היכא שפטרוהו חנם אי"כ דאז יכולין לומר שלא היתה המתנה אלא לשנה. אבל אם קיבלו ממנו ממון תמורת הפיטור אז אפי' הרא"ש יודה דסתמא לעולם הוב"ד בס' דרכ"ה שם. ומוהרא"ש ז"ל בתשו' סימ"ח לא ניח"ל בחילוק זה וכתב דאין חילוק זה מספיק להוציא מהרבים וכו' ע"ש. והמשכה"ר מער' מ' אורמ"ח ורנ"ב חילק מדידיה ע"ד הרא"ש כחילוק מוהראנ"ח ולא זכר לדבריו. וכבר כתבנו דמוהרא"ש לא ניח"ל בזה. ומוהרימ"ט ח"מ סי"מ נר' דס"ל כחילוק מוהראנ"ח דכתב מיהו בנ"ד לעולם משמע חדא דזכות כנגד זכות הוא וכו' ע"ש:

וראיתי בס' אם הבנים דס"ד דהביא בשם ה' נאות יעקב ד"ז כתב בשם מוהרש"ך ז"ל ח"ג דבהסכמת רבים שהסכימו הקהל סתם לכ"ע לעולם הוא ובזה פי' הנא"י ז"ל רמז הפסוק ויענו כ"ל הע'ם קול אחד ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה וכו' רמז מקום חיובם אף שנתחייבו סתמא כיון שהיתה הסכמת כל העם יחדיו ע"ש. ולי יש להעיר ע"ז מתשו' בח"ב סיקמ"ה דקהל א' שפטרו מהמס וכו' דכתב הז"ל דהפיטור הוי לעולם כההיא דאוסר פי' עליו דכתב הרא"ש דהוי לעולם. ולא אתי עלה מטעמא דהוי הסכמת רבים ואדרבא הוא מדמה אותה לאוסר פי' נר' דס"ל דרבים ויחיד שקולים. וגם דדבריו הם נגד דברי הרא"ש בתשו' דהתם הן רבים הם ובשבועה ועכ"ז קאמר דלא הוי לעולם. וצ"ל בשורש הדברים וכעת ספרי מוהרש"ך אינם מצוים אצלי:

וחזי הוית בקה"י שם דהביא בשם ה' עדב"י סיכ"ח דלפי"ד הרשב"א דכל סתם לעולם הוי היכא דכתוב בשטר לעולם הגם דהיא מילתא יתירתא לא אמרי' דלטפויי אתא דלא מפני שפי' בפי' משך הזמן של החיוב שהוא לעולם ולא הניחו תחת הסתם שיהא משמע דלטפויי אתא אלא אמרי' שופרא דשטרא הוא ע"כ. ועיין בתשו' מוהרא"ש ז"ל סימ"ח בנדונו שכתוב בשטר מעו"ע וגם כתוב כל הלשון מכל הכתוב פה יובן תמיד לזכות היורשים ואפי' באפי רחיקי וכו' דבתחי' כתב הז"ל דתיבת מעו"ע היינו דבעריכת הק"ק עצמו לבדו קאמר. ושוב כתב לזכות בעה"ש ממ"ש בו כל הלשון וכו' יובן תמיד לזכות היורשים וכו' ואעפ"י דבמה שדחיתי תיבת עד עולם דהיינו כ"ז עריכת הקהל לבד אפשר ג"כ לדחות תיבת תמיד. עכ"ז כיון דאיכא תרתי עד עולם ותמיד ששתיהם מורים על הזמן נאמר שתיבת תמיד באה להרבות על הכונה הנז' ובפרט שכתוב ואפי' באפי רחיקי וכבר כתבו התוס' בתמורה פא"ק דבלשון השטר יש לדקדק יותר מל' המשנה וכו' א"כ לא לחנם נכתב פה שיובן תמיד לזכות היורשים ואפי' באפי רחיקי א"ו לזכות היורשים ע"כ. ויש לומר דהעדב"י לא פליג בנדון מוהרא"ש ויודה דהתם אמרי' דלטפויי אתא כמ"ש מוהרא"ש ז"ל, והמשכה"ר מער' שי'ן אופ"ו בסופו כתב דאם כתוב לעולם בשטר השות' או שתהיה תמיד הוי לעולם ואי"ל הפסק וציין על תשו' ה' בית יעקב סי"ה והשבו"י ח"א סיקס"א ע"ש. גם ציין על ס' שמיו"ט שהאריך בזה:

ותבט עיני בשורי להרדב"מ ח"א סימ"ו בראובן דנשבע לשמעון שיעבוד לו במלאכת ה' והוא יתן לו סך מה לשבוע מידי שבת בשבתו ולא יש זמן קצוב אלא סתם ואחר שעבד שתי שנים רצה לחזור שהאריך שם אם יכול לחזור. וכתב דמוהר"ם ז"ל לא כתב דהוי כעבד אלא כשהוא בקבע עמו וסמוך ע"ש אבל נ"ד דלא הוי הכי אלא שנתחייב לשרת בחנות לבד ואולי אינו סמוך ע"ש ולא דמי ממש לעבד ע"כ. ואנכי הרואה דיש לעמוד בזה מדין המקבל עיס' מחבירו דיכול לחזו"ב בתוה"ז משום שנא' כלבי"ע. והתם אינו סמוך ע"ש ואינו בקבע עמו כ"א שנתחייב לשרת בחנות לבד בסך העיס' ועכ"ז אמרי' דיכול לחזו"ב משום כלבי"ע. ומדברי הז"ל יש להביא ראיה לדברי שכתבתי במ"א בסיכ"ו לדין עיס' הנהוגה בזמנינו דלית בה לתא דכלבי"ע ע"ש. אחכ"ר בס' תורת חסד סירס"א דהביא דברי מוהר"ם ז"ל דכתב דיש ליזהר למלמד או לסופר או שאר מלאכות להשכיר עצמו להיות בבית בע"ה בקבע עמו ולהיות סמוך ע"ש בלי הפסק יותר מג"ש דכל טפי מג"ש נפק"ל מתורת שכיר וקעבר על כלבי"ע. וכ' עליו דחידוש זה לא מצאו לא בגמ' ולא בשום פוסק אחר אדרבא בתוס' פ"ק דמצי' ד"י כתבו דמותר להשכיר עצמו דדוקא לע"ע דבעי שטר שחרור וכו' ומ"מ אפי' מוהר"ם לא אמרה דיש להזהר אלא כעין אותו נדון שהשכיר עצמו להיות יושב בבית בע"ה ולהיות סמוך ע"ש דדמי לעבד אבל במי שהשכיר למלאכה מהמלאכות ואינו סמוך ע"ש אפי' הר"ם יודה דאי"כ בית מיחוש וכו' ע"ש. והנה על התח"ס ז"ל אין מהקושי עליו מההיא דמקבל עיס' וכו' דאיהו מדבר ע"ד מוהר"ם שאוסר להשכיר עצמו וכו' עז"א דחי"ז לא מצאו ואדרבא מהתוס' מוכח דמותר להשכיר אבל אינו מדבר לענין חזרה דלענין חזרה מודה דיכול לחזו"ב כדין המקבל עיס' וכמו שכן הוא אח"כ הביא דברי מרן ב"י ז"ל ח"מ סישל"ג. אכן על דברי הרדב"מ שם דנר' מדבריו דהוא קאי לענין חזרה זה צ"י ומהתימה דהוא ז"ל שם בדע"ז הביא דברי התח"ס ז"ל שהביא דברי מרן שבב"י סישל"ג בדין המקבל עיס' דנר' משם דאף שאיני בקבע עמו וסמוך ע"ש יש לתא דכלבי"ע ואיך הוא כתב כן דכשנתחייב לשרת בחנות לבד ואינו סמוך ע"ש ל"ד לעבד ממש:

וראיתי לה' עושה שלום דהק' לס' הרשב"א ז"ל מההיא דממכר דקאמרה בש"ס מי כתיב לעולם ממכר כתיב שכירות ליומיה ממכר. דמזה נר' דסתמא לאו לעולם משמע והניחו בתימה ע"ש. וה' אם הבנים בפ' תולדות תי' לזה דשאני לשון בנ"א מלשון תורה יעו"ש. ונר' דיש מקום לתי' זה ממ"ש הרדב"מ ז"ל שם בשם אחיו הפוסק ז"ל דהביא דברי מוהריט"ץ ז"ל דבנ"ד למד מתפי' יוה"כ דאומרים ומעביר אשמותינו בכשו"ש דשם נאמר ע"כ שנות דור ודור אשר יחיה האדם וה"ה בנ"ד דבכל שנה ושנה כל ימי חייו קאמר. דמינה בנדונו שאני דאמר מידי שבת בשבתו דודאי לאו לעולם קאמר אלא דומייא דההיא דתנן בספ"ב דעדיות משפט רשעים בגהינם יב"ח וי"א מפסח ועד עצרת שנא' ומידי שבת בשבתו. ודחי הוא ז"ל לזה דאין להביא ראיה משם דלשון בנ"א לחוד ולשון תורה לחוד ולשון בנ"א כשאומרים מידי שבת בשבתו לעולם משמע עכ"ד. דמזה מתחזק התי' הנ"ל. וגם בזה ליכא לאקשויי ע"ד הרשב"א מההיא דמידי שבת בשבתו דהיא בסתם וקאמרה במשנה דהיא יב"ח או מפסח וע"ע ולאו לעולם די"ל דשאני לשון בנ"א מלשון תורה וכנז"ל. אך אמנם מדברי מוהרא"ש ז"ל בסימ"ח נר' דמדמה לשון בנ"א ללשון תו' דבנדונו דכתוב בשטר מעתה וע"ע קאמר דגם רש"י ז"ל מורה ודאי על אורך הזמן רב וכמו שאה"כ ואנחנו נברך יה מעו"ע. ועע"ש במ"ש עמ"ש בשטר יובן תמיד לזכות היורשים וכו' יעו"ש. גם מדברי מוהרימ"ט ז"ל חח"מ סי"מ נר' שכן סל"ה דכתב שם וז"ל ועוד מידי שנה בשנה כל שנה ושנה משמע כמו והלך מידי שנה בשנה דשמואל דמידי לעולם משמע מידי דברי בו מידי עלותה ואין בזה פקפוק כלל עכ"ל ע"ש. וכדברי מוהריט"ץ הנ"ל. ועיין במשכה"ר מער' למ"ד מה שהביא שם בדקס"ז בשם ה' בית יעקב סי"ו ולבסוף כ' וז"ל ומעתה בנ"ד שכתוב בשטר החלוקה עד לעולם ולישנא דקרא הוא בד"ה א' סיכ"ח והכינותי מלכותו עד לעולם וכו' דודאי ר"ל שאי"ל הפסק ש"מ דאפי' מכרו או הורישו אכתי אי"ל הפסק ע"כ:

ולע"ד יש לתרץ קושיית ה' עושה שלום ע"ד הרשב"א ז"ל מההיא דממכר וכו'. דהנה התוס' שם בד"ה והאי ביומיה וכו' דהכא גבי אונאה כתב ממכר מיותר לרבות שכירות ע"כ. ודבריהם תמוהים דבסוגיא מבואר דלאו מתיבת ממכר מיותר קא דריש לרבות שכירות אלא מדכתיב ממכר ולא כתיב לעולם וכבר הק' כן הבעג"ת ז"ל שנ"א ח"ו סי"א ושאר מפרשים ע"ד התוס' ע"ע. והזר"י לומברוזו ז"ל כתב דאפי' להתוס' ר' זירא לא שקיל וטרי ביתורא דממכר ולא אסיק אדעתיה אלא במשמעות דקרא אם נכלל בכלל מכירה שכירות ופשיט ליה אביי דאה"נ דבכלל משמעות מכירה אינו נכלל שכירות וש"ה דאיכא יתורא למימרא דלענין אונאה מיקרי ליומיה מכירה והק' מי כתיב לשון קצר וכי תמכרו דמשמע לעולם ולאפוקי שכירות דהוא ביומיה ממכר מיותר כתיב לרבות שכירות דקרינן ליה מכירה הכא משום דליומיה הוי מכירה עכ"ל. והגם דאחהמ"ר פי' הוא דחוק דלפי"ד לא הו"ל להש"ס לומר ממכר סתמא כתיב כ"א דהול"ל ממכר מיותר כתיב. עכ"ז כך היא חובתינו לסבול מהדוחק כדי לישב דברי התוס'. וא"כ לפי"ז אי הוה כתיב וכי תמכרו לבד הוה משמעותה לעולם גם כי הוה הלשון בסתמא כן ג"כ נימא אליבא דהרשב"א ז"ל שהוא מפרש דברי הסוגייא כפי' הנ"ל ול"ק מידי עליו. או י"ל כמ"ש המשכה"ר במער' שי"ן אוקמ"ג דר"ז ואביי מכר וממכר קא דרשי דהו"מ למכתב וכי תמכרו מכר וכו' וכתיב ממכר לרבות השכירות כיון דליומיה מיהא מכר הוי ואביי הק"ל מי כתיב מכר דמשמע לעולם ר"ל דאי הוה כתיב מכר גרידא הוה מוקמ"ל למעוטי שטרות אבל השתא דכתיב ממכר דרשי' שפיר לרבות כל מיני ממכר ואפי' שכירות כיון דליומיה ממכר הוא ע"ש וציין ג"כ ע"ד הזר"י הנ"ל שפי' כעין מ"ש הוא ז"ל וגם שבפי' יש מהדוחק כתב כן לישב דברי התוס' כן אנו נאמר שהרשב"א מפרש כן ולק"מ. או י"ל כמ"ש ה' מגן גבורים בחי' למצי' לתרץ דברי התוס' דהש"ס מספק"ל אי וכי תמכרו לא הוה ממעטי' אלא דוקא שטרות אבל שכירות ל"ש ואתא ממכר למעוטי שכירות. או"ד איפכא דוכי תמכרו הוה ממעטי' שטרות ושכירות וממכר אתא לרבויי שכירות דל"ש. ופשט"ל דמאחר דוכי תמכרו שקולה היא לפרש אחד מב' צדדים ותיבת ממכר אתא לגלויי אי לרבויי אי למעט. א"כ אם איתא דבא תיבת ממכר למעט הו"ל לברורי ולמימר ממכר לעולם דמתמעט שפיר שכירות. אבל השתא דכתי' ממכר סתמא א"כ מוכח דאתא לרבויי ממכר כל דהו אפי' ממכר ליומיה דהיינו שכירות זת"ד ע"ש. ופי' ז"ל נכון ומרווח יותר בפי' הש"ס כפי"ד התוס' כיעו"ש. וכפי"ד תו לק"מ אדברי הרשב"א מההיא דדוקא שם דוכי תמכרו היא שקולה לפרש למעוטי או לרבויי ואתייא תיבת ממכר לגלויי שנפרש כפי' האחד לז"א דהו"ל לברורי בפי' ולומר תיבת לעולם עמה דאז הוה משמע דמתמעטת השכירות שפיר. ולעולם דבעלמא לשון סתם הוא לעולם משמע ולק"מ. ובס' לחם אבירים פי' קרוב הרבה לפי' הנ"ל ע"ש:

(והגאון החק"ל ז"ל בחיו"ד ח"ב סיב"ן דצ"ח הקשה תשו' הרא"ש אהדדי וקאמר דההיא דפטרו הקהל ליחיד ממס הוי שוא"ת ואיך העלה דלא פטרום אלא ממס אחד לבד תינח בנתחייב לזון דהוי קו"ע משמע דבשנה א' נפטר אבל בפיטור מס צריכה רבה ושם אזיל כס' הקה"י ז"ל דפיטור מהמס הוי שוא"ת וק' עליו כדאקשינן לעיל ע"ד הקה"י ז"ל, אחכ"ר דהוא ז"ל בעצמו בדצ"ט כתב כן וז"ל א"נ י"ל דהרא"ש ס"ל דפיטור מהמס עניינו קו"ע שמתחייבים לפרוע בעדו וכ"כ הרא"ש שם בסיכ"ט וכבר האריך מוהראנ"ח בח"ב סיס"ג והעלה מחלוקת בזה בין הרא"ש להריב"ש וכו' ותול"ק מסילוק פירי ופיטור שבועה דהוו שוא"ת עש"ב ועיין בס' מים קדושים דכ"ה שכ"כ גם הוא ורמזתי דבריהם לעיל:):

ועיין בס' ראש משביר ח"ב סימ"א בנדונו דאמר שיתן לו מידי שבוע בשבוע וכו' דהביא שם פלוגתא דרבא ור"א ומחלוקת הרשב"א והרא"ש וקיצור דברי מוהראנ"ח ומוהרימ"ט וכתב דבנדונו הוי מחלוקת אי לעולם קאמר או לא ע"ש. ולא זכר שר מ"ש הרדב"ם ז"ל דמידי שבת בשבתו הוי פי' לעולם משמע ושגם מוהריט"ץ ז"ל בסירפ"ד כ"כ דמידי שנה בשנה משמע כל ימי חייו וכ"כ מוהרימ"ט ז"ל סי"מ דמידי שנה בשנה כל שנה ושנה משמע ע"ש. וא"כ בנדונו דקאמר מידי שבוע בשבוע הוי כמו מידי שבת בשבתו דלעולם משמע. ומהתימה דבתחי' דבריו הביא לדברי מוהרימ"ט הנ"ל דכתב כמוהראנ"ח ז"ל דיד בעה"ש עה"ת כיעו"ש ולבסוף לא העיר מזה להביא דבריו מ"ש דמידי לעולם משמע דלפי"ד בנדונו דקאמר מידי שבוע בשבוע הוי לעולם וכנ"ל. והגאון החק"ל ז"ל חיו"ד סינ"א בח"ב במתחייב לתת לפ' בכל שבוע ושבוע סך מה הביא דברי מוהראנ"ח ח"א סיצ"ז בחיוב לתת סך מה בכל שנה ושנה דפשיט"ל דחייב לעולם ושגם מוהרימ"ט כתב דמידי לעולם משמע וגם מוהריט"ץ סירפ"ד פשיט"ל דחיוב בכל שנה הוא לעולם ושכנ"ר ממ"ש הש"ע ח"מ סיר"ט ס"ז ושכ"כ הרדב"מ וכו' וסיים דהגם דיש לבע"ד לחלוק קצת דבכל שבוע ושבוע גרוע מיניה דשנה אפסקיה משא"כ כשאמר בכל שנה המות יפריד החכם עיניו יחזו דאין טעם לחילוק זה וכו' כע"כ נ"ל שחייב לתת בכל ימי חייו גם בלי תיבת לעולם. וגם הביא שם דברי מוהרימ"ט הנ"ל וכתב דלשון כל דבר ברור עדיף טפי מלשון מידי ע"ש. אבל המשכה"ר במער' מ' אורנ"ג כשהביא דברי מוהריט"ץ במתחייב לכל שנה כתב דכ"ש אם כתב לו מידי שנה בשנה דמשמע כל ימי חייו ע"ש. ועו"כ שם המשכה"ר אחר שהביא דברי מוהריט"ץ ונלע"ד כ"ז שצריך קרובו ועיין מור"ם סי"ס ע"ש ומספק"ל כעת היכא דמת המתחייב אי יורשיו חייבים לזון או לא. וכ"ש היכא דהיורשים יתו"ק ע"כ. מה שציין ע"ד מור"ם ז"ל היינו במה שהביא שם בשם הרשב"א דכ"ז שצריך משמע. ועל זה נסתפק לגבי היורשים אי חייבים או לא. והספק שלו ה' ראש משביר שם בתחילת תשו' האריך בזה ע"ש. ויש לי להעיר ע"ד דבאות רנ"ג מסכים לס' מוהריט"ץ ומסתפק לגבי היורשים. ואילו שם באורמ"ה הקודם מה שהיה רשום אצלו בשם הרדב"מ מי שקבל עליו לזון חבירו מידי שבת בשבתו סך מה או כו"כ לשנה לא אמרי' בשנה א' נפטר אלא כל סוף שבת וסוף שנה קאמר וחייב ליתן כל ימי חייו כתב ע"ז וצריך להתישב בדבר דמתשו' הרא"ש שהביא מור"ם ז"ל בסי"ס לא משמע הכי ע"ש. ואיך לא הוק"ל מתשו' הרא"ש ע"ד מוהריט"ץ כן ואדרבא הוא מסכים לדבריו דהוסיף מדיליה וכ"ש אם כתב לו מידי שנה בשנה דמשמע כל ימי חייו וציין ע"ד מור"ם ז"ל ונסתפק לגבי היורשים וכו'. ובודאי דתמיהתו ע"ד הרדב"מ הוא כפי מה שרשום בספרו שכתוב בהרדב"ם או סך כו"כ לשנה על כן הוק"ל מתשו' הרא"ש דכתוב בה או יתן לו ק' זהובים לכל שנה וכו' דהוי דומה לה וקאמר דבשנה א' נפטר ותמיהתו זאת היא נופלת ג"כ ע"ד מוהריט"ץ וכנ"ל. אכן כפי מה שכתוב בהרדב"מ אי"כ שום תמיהא מדברי הרא"ש דהוא מדבר במתחייב סך מה לשבוע מידי שבת בשבתו וע"ז הוא שכתב דמשמע לעולם. משא"כ בנדון הרא"ש דנתחייב לזונו בסתם ועיין בהחק"ל שם בסינ"א דכל שאמר בכל שבוע ושבוע גם להרא"ש הוי לעולם דבמפרש בכה"ג גם הוא יודה דהוי לעולם ושגם מוהראנ"ח בח"א סיצ"ז בחיוב לתת בכל שנה ושנה פשיט ליה דחייב לעולם ולא נרגש מתשו' הרא"ש אף שהביאה שם בסיק"ך ע"ש. וגם הרדב"מ שהביא דברי הפוסק שהביא ראיה לדבריו מתשו' הרא"ש כתב עליו דלא דמי דאיכא ג' טעמים לחלק וכו' חדא דדוקא אם הקהל טוענים אזי דינא הכי אבל אם אין טוענין וכו' לאו כ"כ וכו' וכן משמע מדברי מוהרא"ש שלמד מתשו' הרא"ש וכו'. זאת שנית דשאני נדון הרא"ש דקיבל לזון את חבירו סתם משא"כ בנ"ד דפי' לתת לו בשכר עבודתו סך מה מידי שבת בשבתו דמשמע לעולם. ומ"ש או ליתן לו ק"ז לשנה ג"כ יש לפרש דהיינו לסוף השנה כיון דלא אמר מידי שנה בשנה פ"א קאמר בסוף השנה. ג' שאני נדון הרא"ש דלא אמר כן אלא בלשון השטר דאין בו שבועה וכו' ע"ש. הרי לך דבטעם השני כתב כדברינו ולק"מ. אך בזאת שקשה ע"ד הרדב"מ בטעם הא' דכתב דדוקא אם הקהל טוענין וכו' ושכן משמע מדברי מוהרא"ש שלמד מתשו' הרא"ש וכו'. דמלבד דמדברי הרא"ש ז"ל ליכא למשמע כן וכמו שכן הקשה עליו הרב אם הבנים ז"ל ע"ש. עוד בה דמוהרא"ש ז"ל לא נכנס בחילוק זה כלל כיעו"ש. גם על טעם הג' דקאמר דשאני נדון הרא"ש דאין בו שבועה וכו' גם את זה קשה דשם בנדון הרא"ש אית ביה שבועה וכמו שהק' עליו האמ"ה ז"ל שם. והמשכה"ר שם באורמ"ו הביא דברי הרדב"מ אלו וציין על מוהראנ"ח ח"א סיק"ך ותוח"ס סירכ"א וסיים וכן נלע"ד אם כתוב בו דלא כאסמכתא ודלא כטו"ד לדעת רוב המפ' דיד בעה"ש עה"ת כמ"ש בסימ"ב ע"כ. והוא מהתימה שלא העיר מזה. המורם מהאמור דלכל הצדדים איכא פלוגתא ויד המוחזק עה"ע והמוציא מע"ה וכמו שנתבאר. והחילוק שחילק הפ"מ ז"ל ח"א סי"ע דע"כ לא פליג הרשב"א אהרא"ש א"ד במי שקבל עליו לזון חבירו בסתם בלי קצבת ממון אבל מי שאמר לחבירו הריני מתחייב לזון אותך מזון סך אלף לבנים או אלפיים אפי' הרשב"א יודה כיון דהוציא הסך הנז' במזו' נפטר ואין במשמעותו שבכל שנה ושנה יתחייב לזון אותו עד כדי אותו הסך הנז' אלא בשנה ראשונה נפטר וסיים שמי שמעיין בתשו' מוהרא"ש סימ"ח יראה קצת סיוע לחילוק זה ע"כ. אף שאיני כדאי להכריע נר' דחילוק נכון הוא וכעת לא ראיתי מי שחולק עליו בזה:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה