אור ברסלב
שערי עזרה חושן משפט › סימן לח

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

חושן משפט · סימן לח

סימן לז

לענין בכור אם נוטל פי שנים בראוי. הנה מוהרא"ש ז"ל בסיקמ"ט כתב דאם האב חייב למלך כלום מסים ותשחורת אפי' שיהיה החיוב המסים המוטל דבר מועט אין הבכור נופ"ש דבשביל אותו מועט הוו כל הנכסים מוחזקים למלך וראוים אצל יורש וכו' ע"ש והבי"ד הרב"ד ז"ל בסוף המפתחות על אה"ע בדצ"ו וכתב דרבנים אחרים לא סברי כוותיה והאריך בזה ויצא לחלק ממקומו' שיורדים לנכסיו ולוקחים קרקע או מט' למקומות שאינם יורדים לנכסיו אלא שתופסים וחובשים אותו עד שיתן מאליו ואינם שולחים יד בקרקעותיו ומט' דבהכי לא אמרי' כן דהוו הנכסים ראויים אלא דחשיבי הם מוחזקים ונוטל הבכור פ"ש בהם. וחיזק חילוק זה מדברי מור"ם ז"ל והסמ"ע בחו"מ סוסרע"ח דכתבו ודרך המלך ליקח הקרקע בעד המס מיקרי ראוי וכו' וכ' הסמ"ע ז"ל הטעם משום דהוי מלכא כמאן דמוחזק דהא מצי מחית מנפשיה אפי' בדבר מועט וכו' ע"ש וסיים וכבר ראיתי בבני משפחה רמה וחשובה בסלוניק. אירע חלוקה ביניהם עם בכור וכתוב בכתבים הישנים שנתנו לבכור יתרון מה דרך פשרה בשביל טענת הבכורה ע"כ. והדב"מ ח"ג סיח"י כתב ע"ד האח' הנ"ל דאינו מבין אם נעשה כן עפ"י הדין למה עשו פשרה לכן אין למידין ממעשה. או אפשר דה"ט דאכתוב קמן והאריך בחיוב המסים למלך או לחיוב שיש עליהם להמטווילי דהמטווילי חשיב כיש לו חלק שות' בקרקע זה וכו' גם האריך שם בהניח המת אלמנה ונכסיו משועבדים לכתו' ומזו'. וגם אם האחד מהם הוא המוחזק דאז המוחזק יכו"ל קי"ל. ואם אין אחד מהם מוחזק מה הדין נותן וציין על להקת הפוס' המדברים באורך בענין זה עש"ב. ועיין בס' צרור הכסף בדקנ"ו מ"ש על הדב"מ ז"ל והנך רואה דדבריהם הם נאמרים למקומות התופסים דגל הקי"ל כיעו"ש. ברם לדידן דאזלי' בעקבותיו של מרן מוהריק"א ז"ל ע"כ אשר יאמר כה"ז א"כ צריכין אנו לידע להיכן דעתו נוטה והנה הוא ז"ל פסק בש"ע חח"מ סירע"ח ס"ב וז"ל מי שמת והניח בנים ואלמנה ומתה האל' קודם שנשבעה על כתו' כל הנכסים בחזקת היורשים ונוטל בהם הבכור פ"ש ע"כ. וכ"פ בש"ע אה"ע סיק"ה ס"ג וכפי פסק מרן הבכור נופ"ש ולא ידעתי מדוע פוס' האח' ז"ל דבמקומם הם נגררים אחר פסק מרן למה לא ביארו דבמקומם הבכור נופ"ש הגם שהוא פשוט שכן הוא מ"מ כיון דלמקומות התופסים דגל הקי"ל המוחזק יכו"ל קי"ל דאין הבכור נופ"ש הי"ל לבאר זה בפי' דלפי"ד מרן הבכור נופ"ש. ומאי דעלה בדעתי לומר הוא דהגם דמרן ז"ל פסק כן דבהניח המת אלמנה הבכור נופ"ש מ"מ עיקר פסקו של מרן הוא מדברי הרא"ש ז"ל כלל ן' וככר נודע מה שהק' הפוס' ע"ד מדברי רבו מוהר"ם ז"ל שהם היפך דבריו ומוהרשד"ם ז"ל חאה"ע סיקי"א כתב דנקטי' כמוהר"ם ולא כהרא"ש דאין הלכה כתלמיד במה"ר והבאים אחריו נדחקו לישבם עיין בכנה"ג חאה"ע סי"ק הגב"י או"ג ולפי תי' הא' שתי' להשוות דבריהם וכן תי' ה' תורת חסד בסיצ"ד והוב"ד בי"א הגב"י או"ד דנדון הרא"ש שאני דמיירי באלמנה שאי"ל מזונות כגון שתבעה כתו' בב"ד ולא הספיקה לגבות ומתה דהשתא כיון שלא נשבעה בחזקת היורשים קיימי. משא"כ היכא די"ל מזו' הוי ראוי אפי' לא נשבעה מטעם דהנכסים משועבדים הם להאל' מתנאי ב"ד דהלכה כאנשי גליל ויודה הרא"ש למוהר"ם ז"ל בזה ע"ש. א"כ כפי"ז י"ל גם דברי מרן ז"ל בש"ע דפסק דאם מתה הא' קודם שנשבעה הבכור נופ"ש הם מתפרשים באופ"ז דמיירי באי"ל מזו' כגון דתבעה וכו' מאחר דעיקר שורשוהי הוא מדברי הרא"ש וכמו שנפרש בהרא"ש כן נפרש בדברי מרן ז"ל ואל' דעלמא דאית לה מזו' גם מרן נוכל לומר דס"ל דאין הבכור נופ"ש. אבל אין זה מספיק דכל כי האי אין מדרכו של מרן ז"ל לכתוב בסתמא דנר' דס"ל דבכל גוונא נופ"ש. ועעו"ש בכנה"ג שתי' תי' אחר והוק"ל מכח דברי מוהרשד"ם ז"ל גם הוק"ל ב' תשו' מוהר"ם דסתרי אהדדי ורצה לישבם ולבסוף לא עלתה בידו והניח בצ"ע ע"ש. והי"א ז"ל שם האריך להביא כמה חילוקים שנאמרו בהפוס' לישוב תשו' מוהר"ם אהדדי דמכל א' וא' נ"מ לענין דינא עש"ב:

ורגע אדבר במה שהוק"ל אני הדל בדברי הכנה"ג שכתב ולכל הפי' לכ"ע בחיי האל' אין האשה גובה כתו' ואין הבכור נופ"ש. ומיהו אפשר דהבכור נופ"ש אעפ"י שאין האל' נוטלת כתו' והטעם דבשלמא באל' אם אתה אומר שכלתה תטול כתו' מפסדת חמותה וכו' אבל בבכור בין יטול פ"ש בין לא יטול סך הנכסים אחד הוא וכו' ע"ש. דהרי דברי הרא"ש ומרן ז"ל בש"ע הם מבוארים בפי' דדוקא אחר מיתת האל' הוא דהבכור נופ"ש שכ"כ מי שמת והניח בנים ואל' ומתה קודם וכו' ונוטל בהם הבכור פ"ש הרי דקרו בחיל דאחר שמתה האל' הוא דהבכור נופ"ש ולא קודם. והכנה"ג ז"ל בחו"מ סירע"ח הגה"ט או"ב חזר ושנה דבריו אלו ע"ש. ואחהמ"ר לע"ד דבריו קשים וצ"י. והי"א שם באה"ע סי"ק הגב"י או"ד הביא דבריו ולא העיר עליו בזה:

ועיין בס' פרח שושן אה"ע כלל ד' סי"א שהאריך בדברי הפוס' והרא"ש ומרן ז"ל שבאה"ע סיק"ה וחח"מ סירע"ח וכתב דלדידן דקי"ל דאין היורשים יכולים לסלק האל' כל הנכסים הם ראויים לגבי היורשים ואפי' לא נשבעה שבו' האל' ואין הנכסים בידה עכ"ז נקראו ראויים לגבי היורשים ואין בעל הבת יורש מהם כלום ולא אשת הבן גובה מהם וכ"ד מוהרשד"ם ומרן ומור"ם ומוהריק"ש ומוהרא"ט ומוהרש"א ז"ל ואם נשבעה הזקנה וגבתה כתו' ונשאר שם עודף לענין כתו' אל' הבן חשיבי הנכסים ראויים ואין אל' הבן גובה מהם וכדעת רוב הפוס'. אמנם לענין ירושת בעל הבת נכסי היכא דקיימי קיימי דכל המוחזק בהם יוכ"ל קי"ל ע"ש. והחק"ל ז"ל בח"מ ח"ב סינ"ב האריך עם כמוהר"א ז"ל ובדפ"ו האריך עמו ע"ד הכנה"ג במ"ש בחאה"ע ובח"מ ע"ע ולא העירו שני המאורות הג' הנ"ל ע"ד הכנה"ג במה שהעירותי אני הדל לעיל. והביא שם החק"ל ז"ל מ"ש הב"י ז"ל באה"ע סי"ק שהביא תשו' מוהר"ם ז"ל דפ"נ שהובאה במרדכי גם הביא דבחח"מ סירע"ח פסק כתשו' הרא"ש ושלהקת הפוס' ס"ל דחשיבי ראוי ודמידי ספיקא ל"נ וגם הוא ז"ל סל"ה גם לגבי בכור דמידי ס' ל"נ והן בכלל ציין ע"ד ה' בית יאודה ח"מ סיג"ן דנקיט בפשוט דשעבוד המזו' חשיבי הנכסים ראוי ושכ"כ בחאה"ע סיכ"ד ע"ש. ושם תראה בעיקר דברי הב"י ז"ל בסיג"ן דכתב דלגבי שעבוד המזו' חשיבי הנכסים ראוי ואין היבם נופ"ש בנכסי אביו מכח ירושת אחיו וכו' ומטע"ז גם אחד מן האחים שמת ולא מצאה אלמנתו לגבות כתו' במושלם מנכסי בעלה דאין גובה מנכסי חמיה שנפלו לבעלה אחר מיתת אמו דהוו הנכסים ראוי ואין כתו' נגבית מהראוי. ומיהו דוקא בעיקר כתו' ותוס' אבל אם היה החסרון מן הנדוניא הוייא כב"ח דעלמא דקי"ל דבע"ח נוטל אפי' בראוי דלא כס' מור"ם ז"ל בטוח"מ סוסק"ד עיין בהש"ך ז"ל ע"כ. ומאי דחילק הז"ל בין עיקר כתו' ותוס' לנדוניא מוכר"ל דה"ד היכא דלא צירפו הנדוניא יחד עם הכתו'. משא"כ היכא דצירפו הנדו' עם הכתו' יחד אזי לאו מילתא פסיקתא היא דההיא תלייא בפלוגתא וכמ"ש מוהריק"ו ז"ל שוצ"ה בשם רש"י ז"ל דכל שצירף הנדו' עם הכתו' שהם ק' ור' דינם ככתו' דגם הוא מיקרי תנאי ב"ד ע"ש. והב"ש בסיצ"ו ססק"א כתב בפשיטות דבזה"ז שכוללים הכל בסכום אחד לכ"ע צריך שבועה אפי' אם הכל בעין כיון שהחוב שלה הוא על סך מעות. ובתשו' מוהרלנ"ח ובתשו' מוהר"י הלוי כלל ג' סיי"ט לא משמע כן ע"ש. והרדב"מ ח"ג סי"א האריך בזה שדבר זה בפלוגתא מתנייא ע"ש. ועיין בס' חוקי חיים סימ"ה בדברי מוהר"י ישראל ומוהרמ"ס ז"ל ובמ"ש האג"ן ז"ל שם רבותא דאפי' לא כללם יחד כל שהעלם עליו בכתו' נעשו תנאי ב"ד ומיקרי צירוף וצריכים שבועה וחיזק דבריו מוהריט"א ז"ל בקונ' נאות יעקב סי"ג שכן ס"ל עש"ב. וא"כ לפי"ד ל"מ אם צירף הנדו' עם הכתו' יחד דס"ל להרבה פוס' דהוי דינא ככתו' ובעיא שבועה אלא גם דלא צירפה יחד כ"א דהעלם עליו בכתו' לדעת מוהריט"א והאג"ן מיקרי צירוף ובעיא שבועה. וכיון שכן דבעיא שבועה על הנדו' לכדי שתוכל לגבותה מעתה גם לענין ראוי חזר דינה כדין עיקר כתו' ותו'. ומה גם אעיקרא דין הבע"ח אם נוטל בראוי היא בפלו' מתניא וכמו שכן מבו' שם בהש"ך ז"ל שציין הוא ז"ל עליו. גם הב"ש בסיקי"ג סק"ז כ' דהמרד' ס"ל דבע"ח גובה מהראוי והרא"ש ס"ל דאין גובה מהראוי ע"ש. שו"ר בס' לב מבין דר"י דכתב שהמט"ש סיק"ד הגה"ט אוע"ד תמה על הב"י כן ע"ש. וק"ל על המט"ש ולפי מ"ש מקודם לזה דמרן פסק דאי"ג בראוי א"כ הי"ל להק' עליו דאיך פסק נגד ס' מרן, והם גרירי בתריה דבזה הויא הקושיא חזקה יותר ולא להק' עליו מכח דאיכא מח'. ועוד יש לעמוד ע"ד דהגו"ר ז"ל חאה"ע כלל ד' סיבו"ג האריך לענין שעבוד כתו' ומזו' לגבי בכור אי מיקרו הנכסים ראוי או מוחזק ומסיק דהוו מוחזק ועעו"ש בסיי"ט וכ'. והב"י חאה"ע סיכ"ז כתב דוקא אם השעבוד מכח תנאי כתו' משא"כ אם משעבד נכסיו בשטר למזו' אלמנתו חשיב ראוי. וכ"כ לגבי יבם אם יורש בראוי דשעבוד בשטר חשיבי הנכסים ראוי ושכן ראוי להורות ע"ש. הרי בכאן חילק גבי שעבוד מזו' דדוקא אם השעבוד בשטר ולא מכח תנאי כתו' אזי חשיבי הנכסים ראוי ואין היבם נוטל וכו' ואיך בסיג"ן לא חילק בזה וכתב בסתם דלגבי שעבוד מזו' חשיבי ראוי ואין היבם נופ"ש וכו' באופן דבין בדין הנדו' אם צירפה עם הכתו' ואפי' שלא צירפה כ"א שהעלם עליו בכתו' ובין בעיקר דין הבע"ח אם נוטל בראוי הם במחלוקת שנויים וכיון שכן לא הו"ל להב"י ז"ל לפסוק דינא בסכינא חריפא לומר דהויא כבע"ח דנוטל בראוי דמאחר דיש פלוגתא בזה מהראוי הוא לפסוק דהמוחזק יכו"ל קי"ל ועיין בס' לב מבין דרי"א ואילך שגם הוא ז"ל האריך בזה. והמשכה"ר מער' מ' אוש"ג בשאלה שם דכתב כמה דיות נשתפכו וכמה קולמוסין נשתברו אי בע"ח גובה מהראוי או לא ובדעת מרן בש"ע הגדילו התערובו'ת א"כ מאן ספין ומאן רקיע להוציא ממון וכו' ע"ש:

אשובה לדין הבכור דהגאון החק"ל ז"ל כתב דמידי ס' ל"נ. והאג"ן ז"ל בחוקי חיים סי"מ אחר שהביא דברי הטור ומרן ז"ל שבחאה"ע סי"ק ושבח"מ סירע"ח עוד האריך להביא דברי פוס' ראש' ואח' ז"ל המדברים בזה ואסיק לדינא דאין הבכור נופ"ש מכח שעבוד כתו' ומזו' של האם ויכול הפשוט לומר קי"ל ואין כח ביד הבכור להוציא מיד הפשוט דהפשוט חשיב מוחזק לגבי הבכור למיטען קי"ל כיון דהספק הוא בנכסים אם יש בהן דין בכורה או לא וחולקין בשוה הבכור עם הפשוט חלק כחלק יאכלו עש"ב. ואנכי העבד קל"ט כיון דדעת מרן בש"ע בשני המקו' באה"ע ובח"מ פסק דאם לא נשבעה האל' על כתו' ומתה דהבכור יש לו בנכסים דין בכורה ונופ"ש בהם. היאך הוא ז"ל פסק נגד פסק מרן ז"ל דאין הבכור נופ"ש דיכו"ל קי"ל אתמהא. ואם נאמר דמאחר דכל יקר ראתה עינו לדברי הפוס' המישבים דברי הרא"ש עם דברי רבו מוהר"ם דל"פ דדברי הרא"ש הם מיירי דאין להאל' מזו' אבל ביש לה מזו' גם הרא"ש מודה דהוי ראוי. ומינה דגם דברי מרן בהכי מתפרשים באל' שאי"ל מזו' וכו' מאחר דדבריו מקורם הם מהרא"ש ז"ל וא"כ באל' די"ל מזו' הו"ל הנכסים ראויים ואין הבכור נופ"ש בהם וכדכתבינן אנן בעניותין לעיל ולכן פסק הז"ל שם לדינא דאין הבכור נופ"ש אין הדעת נוחה בזה דכל כי האי הו"ל להז"ל לפרש ולבאר באר היטב ולדידי דבריו צ"י. וכבר כתבתי לעיל דאין זה מספיק דאין מדרכו של מרן ז"ל למסתם בהכי דנר' דבכל גוונא ס"ל דהבכור נופ"ש וכנז"ל:

אחר כותבי כ"ז ראיתי לה' יד ימין חח"מ סינ"ב דקנ"ח דהרבה להשיב על האג"ן ז"ל כי קושיין דמאחר דנדונו היה בתוככי ירוש' ת"ו דקבלו הוראות מרן ז"ל איך פסק הדין נגד דעתו וזיכה לבן הפשוט ושלא יטלו בנות הבכור פ"ש. ואף למ"ש שם דהבת הג' היא בקושטא יע"א דדנין שם בדגל הקי"ל עכ"ז כיון דהבן הפשוט הוא תושב ירוש' ת"ו לא מצי"ל קי"ל נגד דעת מרן ז"ל. וממ"נ הבת היא זכאה בדינה דאי חשיבה נתבע מצייא למימר קי"ל כמ"ד דאין שעבוד כתו' ומזו' משוו לנכסים ראוים ובכור נופ"ש בהם ועיין בס' שמיו"ט דקי"ג דכתב בפשיטות דהיכא דהנתבע הוא מחו"ל והתובע מא"י אפי' שבא הנתבע לדון עם התובע בא"י מצי אמר הנתבע קי"ל כמנהג מקומו כיון דמדינא התובע הולך אחר הנתבע לא הפסיד זכותו בשביל שבא לדון בא"י ושכ"כ הגו"ר בח"מ כלל ה' סיטו"ב והמ"מ ח"א סי"ח דל"ג והנחב"כ ח"מ סיכ"ז דקל"ז והובא כ"ז בס' הון יוסף למוהרי"ז ז"ל סיכ"ה ע"ש. ואי בן הפשוט חשיב נתבע בודאי דלא מצי"ל קי"ל נגד דעת מרן להיות שדירתו בירוש' ת"ו והניח דבריו בצע"ר עש"ב:

ובלומדי שם בדב"ק ראיתי בדקנ"ד ע"א שהבי"ד העדב"י ז"ל סי"כ דמ"ז דכתב וז"ל ותו דאעיקרא הכא בנ"ד לא שייך לחלק מזה הטעם דבכתו' הקלו כדמשני התם בפ' יש בכור משום דמאי חזית לאורועי חוב כתובת כלתה ולאחשובי לכולהו נכסי בראוי משום קולי כתו' ולא מרעינן לחוב כתו' של חמותה ולמימר דאף אמנה דבעלמא הוי דינא דמלוה אצל בע"ח כגבוייא דמייא ונכסי בחזקתן הן עומדין ע"כ. ותמה עליו דהיכי הוה מצינן לאורועי לחוב כתובת חמותה מפאת שעבודא דכתובת כלתה משום קולי כתובה דבשלמא לגבי חוב כתו' כלתה שפיר מצינן לאורועי משום שקדמה לה כתובת חמותה ונכסי חמיה נשתעבדו לכתובתה ומזו' משעה שנשאת לו לכן שפיר מצי"ל דחשיבי הנכסים ראויים לגבי כלתה ומקולי כתו' שנו כאן. ברם לגבי כתובת חמותה לא מצינן לאורועי לה אמטו"ל שעבודא דכתובת כלתה ולאחשובינהו ראויים לגבי חמותה וכו' וכו' ע"ש. ואנכי הפעוט אמינא דהעדב"י ז"ל לא עלה על דעתו לומר כדברים הללו שלא ניתנו ליאמר כלל דלע"ד כונת דבריו הוא שבא לדחות מה שחילקו ותירצו דה"ט דכתב שם דחשיבי ראוי הוא משום דבכתו' הקלו משום קולי כתו' דאי הכי מאי חזית דמה"ט מרעינן חוב כתובת כלתה וחשבינן דהנכסים הם ראויים משום קולי כתו' ולא מרעינן חוב כתובת חמותה מטעם קולי כתו' ולומר דאע"ג דבעלמא הוי דינא דמלוה אצל בע"ח כגבוייא דמייא ונכסי בחזקתם הם עומדים. מ"מ לגבי גביית כתו' אין לו' דמלוה אצל כתו' כגבוייא דמייא משים קולי כתו' ואין לגבות כתו' ממלוה. ואנן לא קי"ל הכי אלא דכתו' גבייא ממלוה ונכסי בחזקתה הם עומדים. א"ו דחילוק זה דמשום קולי כתו' ליתיה בזה כנ"ל בכונת דבריו הגם שהם מעט מהדוחק. אבל לאורועי כח כתובת החמות מכח שעבוד כתובת כלתה זה לא עלה על דעת הז"ל דזה לא ניתן ליאמר כלל והוא פשוט. וכל מ"ש שם עוד בד"ה ומה שרצה הז"ל לדמות וכו' ע"ס הלשון כפי מה שכתבתי לעיל אחהמ"ר אין להם קיום כלל ואי"צ להאריך בהם כאשר יראה הרואה:

עור"ל שם בדקנ"ו אחר שהביא דברי מרן ז"ל בש"ע דס"ל דשעבוד כתו' לא משוה הנכסים ראויים לגבי הבכור ונופ"ש בהם כתב דמאי דנקט מרן בלשו' ומתה האל' נר' דווקא כשמתה האל' הוא דהבכור נופ"ש דבעודה בחיים הנכסים הם בחזקתה ושוב כתב דאפש"ל דאין דברי מרן אמורים לכל הנכסים כ"א לסך הכתו' דוקא הוא דאשמועי' דכיון דמתה קו"ש כל הנכסים כולם אף סך כתובתה הם בחזקת היורשים והבכור נופ"ש בהם. והכי אסברא לן הגו"ר בכ"ד סי"ב והמגן גבורים ח"מ סיס"ה והחק"ל ח"מ ח"ב סינ"ב דבדבריהם מבואר שם דמ"ש הרא"ש ומרן ז"ל דכשמתה האל' וכו' לאו למימרא על יתר הנכסים העודפין על חוב הכתו' דבזה פשיט"ל דגם בחיי האל' בכור נופ"ש ואין שעבוד כתו' ומזו' משוו להו ראויים אלא על עיקר חוב הכתו' הוא דקאמרי דוקא וכו' ועוד הכריח זה מדברי מב"י ז"ל בסירע"ז דכתב שלא חילקו בין ראוי למוחזק אלא למוריש וכו' דמבואר דמ"ש מרן ומתה האל' וכו' כונתו לומר על עיקר חוב הכתו'. והביא ג"כ דהכנה"ג ז"ל כ"כ במ"ש ומיהו אפשר דהבכור נופ"ש אעפ"י שאין האל' נוטלת כתו' וכו' וכתב דאף דהכנה"ג ז"ל בדרך אפשר אמרה למילתיה מ"מ בחח"מ סירע"ח הגה"ט או"ב חזר וכתבו בפשיטות וכו' עש"ב. וכפי דבריו הנ"ל אזד"ל קושיתינו שהק' לעיל על הכנה"ג ז"ל מכח דברי הרא"ש ומרן ז"ל דכתבו בפי' ומתה האל' בל"ש וכו' דנר' מדבריהם דדוקא אחר שמתה הוא דנופ"ש כנז"ל דלפי"ד דבריהם הוא על חוב הכתו' דוקא משא"כ בנכסים העודפין פשיט"ל דגם בחיי האל' נופ"ש. ואף שמריהטת לשון הרא"ש ומרן אין נר' כן מ"מ מי יבוא אחרי המלכים האדירים הללו דכן משמע להו בדבריהם דבחיי האל' נוטל הבכור פ"ש בנכסים העודפים על הכתו' ומזו' ואחר מיתתה בל"ש נוטל בנכסים הנשארים אף שהיו הכל משועבדים לכתובת האל' ומזו' ובתריה דמרן אנו נגררין ע"כ אשר יאמר כה"ז. ועיין בס' שערי רחמים להחרי"ף יצ"ו בחאה"ע סי' יו"ד שהאריך בענין ראוי ומוחזק לגבי בכור ויבם ובעל ובתשו' מוהר"ם ומ"ש הפוס' בישוב דבריו ובסי' י"א מ"ש ה"ה כמוהר"א סלימאן מני ז"ל ובסי' י"ג מה שהשיב לו באורך ע"ש. דהמורם מדבריהם דסברי מרנן בפשיטות בדברי מרן בש"ע דס"ל דהבכור נופ"ש אף דהיו משועבדים לכתו' ומזו' להאל'. ברם כמוהראס"מ ז"ל שם בסי' י"א רצה לישב לדברי החק"ל ז"ל דפסק לפשר בניהם הוא משום דאיכא מאן דס"ל דהפשוט מיקרי מוחזק וכו' והחרי"ף יצ"ו הק' עליו כיעו"ש. גם ה' אזן אהרן ז"ל במע' ב' אות ט"ו כתב דהכי הלכתא דהבכור נופ"ש ושכן סוגיין דעלמא הכי ודחה לדברי ה' חוקי חיים ז"ל יע"ש:

ועיין בס' ישרי לב חאה"ע או"ש דכתב שעבוד כתו' ומזו' האל' אי ממון הבעל מיקרי ראוי לגבי בכורה ולגבי ירושת בעל הבת וציין ע"ד הפוס' ובכללם הביא שהמ"מ ח"א ח"מ סיט"ו הקשה שתי תשו' מוהרימ"ט ז"ל שבח"א סי"כ ושבח"מ סיע"ג שהם סותרים זא"ז וסיים כלל העולה לענין דינא דלא לשוויי נכסי ראוי ושהכי ס"ל להרא"ש כלל ן' והריב"ש סית"ע וציין ע"ד מ"א החק"ל ז"ל סינ"ב ואור"מ סירע"ח או"ד ושכן הסכים האדמ"ק ח"א סיס"ו דהבכור נופ"ש וע' פרי הארץ ח"א ס"י עכ"ל. וכ"כ בחח"מ מער' ב' אות יו"ד דהבכור נופ"ש גם דאי' שעבוד כתו' ומזו' האל' וציין עמ"ש בחאה"ע וגם הביא שם לה' יד ימין סינ"ב שעמד ע"ד החק"ל וע"ד חוק"ח סי"מ ע"ש. וכעת נד"מ ס' לקט יוסף וציין על החק"ל ויד ימין וחוק"ח וישרי לב הנ"ל. גם עיין בס' חת"ס חאה"ע סיקמ"ד דנר' מדבריו שם דס"ל דהבכור נופ"ש במקום שעבוד כתו' ומזו' האל' מדלא נכנס שם הז"ל בספק זה כלל ע"ש. ובחת"מ סיקמ"ח וקמ"ט מוכח מדבריו שם בבירור יותר שכן ס"ל ולא חש לזה כלל כיעו"ש:

המורם מהאמור ומדובר דהבכור נופ"ש גם כי איכא שעבוד כתו' ומזו' להאל' לדעת מרן ז"ל לדידן דגררינן בתריה ושכן הסכמת רבנים האחרונים להלכה ולמעשה וגם אנכי קטן הערך אהיה עמהם לסניף וצויי"מ וימ"ן לשוני ע"ט ס"ט:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה