אור ברסלב
שערי עזרה חושן משפט › סימן לד

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

חושן משפט · סימן לד

סימן לג

מעשה היה בראובן ושמעון שהסכימו ביניהם להשתתף יחד במלאכת התומבאק לקנות ולמכור להשתכר ונתן ראובן לשמ' סך ש' גרוש לקנות בהם לאמצע השות' ותפסו שניהם קנין גו"ש לקיום השות' הנ"ל בפני עדים וגם נתחייבו בהקנין כ"א מהם לחבירו בסך ש' גרוש מו"מ בתורת חוב גו"ש לפו"ד ע"ד ח"ס ז"ל ושלא יהיה פיטור מחוב זה כ"א בקיום והעמדת השות' לזמן פ' וכו' וביום הב' קודם שנכתב שטר השות' קודם שהתחילו העסק חזר בו שמעון וראובן שכנגדו טוען או שיקיים השות' עד הזמן שקבעו ביניהם או שיפרע לו סך הש' גרוש של החוב. ויש שרוצה לפוטרו מטעם כיון דשות' אי"כ דעדין לא התחילו בעסק והקנין הוא קנין דברים כמ"ש מרן ז"ל בסיקע"ו גם חיוב אי"כ דאין לו ע"מ לחול דהשות' מעיקרא היא בטילה. ואנכי בעוניי נלע"ד דחייב שמעון לשלם סך ש' גרוש של החוב. וראיה לזה מדין הקטן הפחות מבן כ' שנה המוכר בקרקעות שירש מאביו שאין ממכרו ממכר והפוס' ז"ל כתבו תיקון לזה כדי שלא יוכל לחזו"ב שיחייב עצמו בקנין חוב גו"ש ע"ד ח"ס ז"ל כמו שהוב"ד בס' זכו"ל חח"מ או"ק ונ"ד הוי דומה בדומה. ועיין ג"כ בהחק"ל חאה"ע סי"ל דכתב דק"ד רבו הסוברים דקנין מעכשיו לא חשיב ק"ד ואף שיש חולק ע"ז הנה בלשון חיוב רבו הסוברים דמהני כמבואר בכנה"ג הגה"ט אול"ג ומה גם די"ל דבקנין ומעכשיו ובחיוב כ"ע יודו דמהני ע"ש. גם בס' דובר משרים דס"ט האריך בלשון חיוב דמהני לכל מילי לדשלב"ל ואסמכתא ודבר שאינו בידו ודשאי"ק ולק"ד וכו' לחייבו ושאין דבר שיוכל לעמוד נגד לשון חיוב ומה גם כשנתחייב בקגו"ש כתחז"ל בקנין ובת"כ ואחריות עש"ב. והחק"ל ז"ל שם בדס"ג כתב חיוב שמתחייב לדעת ח"ס ז"ל דבעי קנין אינו אלא במתחייב בפ"ע בע"פ בלי שטר אבל במתחייב בשטר ל"ב קנין ומינה כשהעידו עדים שנתחייב פ' וציוה לכתוב שטר אי"צ קנין וכי נהגו ח"ס לעשות החיוב בקנין הוא כדי שיועיל לכ"ע אף שלא כתב החיוב בשטר וכו' ע"ש. ועיין בתשו' מרן אה"ע סי"ט במי שהוסיף על כתובת אשתו דכתב מרן ז"ל הטענות הללו אינן נראות בעיני דהטענה הא' שחיוב ממון אי"ב שלא כתב שחייב עצמו לתת ולפרוע הא ודאי חיוב ממון יש כאן מאחר שאמר שהוסיף לה על כתובתה ק' סולטאניש וכו' ועוד יש להוכיח ולהכריח שתוס' זה לשון חיוב שמחייב עצמו הוא ממ"ש הרשב"א על ראובן ואשתו שעשו תנאי ביניהם בקנין שאם תפטר היא בחייו יחזיר כל מה שהביאה וק' זהובים יותר. והשיב כל שאמר לכשירדו גשמים אתן לך כו"כ וקנו מידו קנה אעפ"י שלא אמר בל' חיוב דקנין מילתא אלימתא היא ומתקן הענין כאילו מחייב עצמו באותו דבר שאמר ליתן ע"כ הילכך נר' שאל' זו גובה ק' וכו' ע"ש. ובתשו' אבק"ר סיפ"ז ופ"ט שם נר' דעת מרן ז"ל ומוהר"ש ן' וירגא ז"ל דכל דודאי נעשה קנין ע"ד ח"ס ז"ל אין פוטר גם כי לא נכתב השטר דסתם קנין לכתיבה עומד עש"ב. ובס' חוקי חיים סיט"ל לענין ק"ד דבלשון חיוב מהני ומוהרמ"ס ז"ל כתב ע"ז דמאי דמהני לשון חיוב לק"ד וכו' היינו דצריך שיאמר בפי' הריני מחייב את נפשי. גם מאי דמהני לשון חיוב למטבע דנקנה בחליפין ודשלב"ל וכו' ה"ד לגבות מב"ח אבל לא ממשעבדי והאג"ן ז"ל הרבה להשיב ע"ד אלו יעו"ש. וה' אזן אהרן ז"ל במער' קו"ף אול"ח כתב דאחהמ"ר אין דברי מוהרמ"ס ז"ל נראין ושכבר השיג עליו האג"ן ז"ל וסוגיין דעלמא כוותיה דהאג"ן ז"ל ושכן דנים בכל הב"ד מעשים בכ"י דבלשון חיוב מהני ע"ש. אשר מכל הנז"ל נר' דבנ"ד דאיכא לשון חיוב וקנין גו"ש לפו"ד ע"ד ח"ס ז"ל דחייב שמעון בסך ש' גרוש של החיוב דדומה ממש לשידוכין וקאמר מרן בתשו' אבק"ר הנ"ל דכל דודאי נעשה קנין עדח"ס ז"ל אין פוטר אפי' שלא נכתב השטר וכו'. והנך רואה דמ"ש מוהרמ"ס ז"ל דמאי דמהני לשון חיוב לק"ד וכו' היינו דצריך שיאמר בפי' הריני מחייב א"נ והאג"ן ז"ל הודה לו בזה במודים דרבנן דאם לא אמר כן דל"מ ול"מ כיעו"ש. מתשו' מרן אה"ע סי"ט הנ"ל אין נר' כן דכתב דהטענה הא' שחיוב אי"כ שלא כתב שחייב עצמו לתת ולפרוע הא ודאי חיוב יש כאן מאחר שאמר שהוסיף לה וכו' דלשון תוס' על כתובתה משמע שנתחייב בק' סולטאניש כמו שנתחייב בכתו' שזה משמעות לשון תוס' וכו'. ועוד יש להוכיח ולהכריח שתוס' זה לשון חיוב שמחייב עצמו ממ"ש הרשב"א בראובן ואשתו שעשו תנאי ביניהם בקנין וכו' והשיב כל שאמר אתן כו"כ וקנו מידו קנה אעפ"י שלא אמר בל' חיוב דהקנין מתקן הענין כאילו מחייב עצמו וכו' ומינה למד מרן ז"ל שם לנדונו שהאל' גובה ק' סולטאניש וכו'. גם מ"ש מוהרמ"ס ז"ל שם וז"ל ועוד בה שכיון שמת פקע חיובו וכו'. והגם דבנדון כזה איפליגו מרן עם מוהרי"ץ ז"ל ודעת מרן דגם שמת גובה מהיורשים הנה מלבד הכלל בידינו שלא קבלנו הוראותיו כ"א מ"ש בש"ע מלבד זה הרי בנדון מרן חייב ליורשיו אחריו כמפורש בתשו' מרן עכ"ל. אחד הרואה שם דהן אמת דנדון מרן כן הוא דחייב ליורשיו אחריו כנ"ל. מ"מ מבואר שם ג"כ דדעתו גם בדליכא חיוב ליורשיו אחריו גובה מהיורשים שכ"כ שם וז"ל ויש לתמוה עמ"ש שכיון שמת אין בידו לקיים מממון אחר. שאפי' לפי"ד חייבים היורשים לפרוע חו"ז שהרי כתוב בשטר שידוכין ואומר שט"ז קבלנו עלינו ועל יורשינו אחרינו הרי שחייב את יורשיו בפי' וכו' ואעפ"י שלשון זה אינו מדוייק אצל החתן מ"מ לגבי אבי הכלה למה לא ידרשנו אפי' לפי הקדמותיו ודבריו כ"ש שנתבאר שהקדמותיו אינם כן עכ"ד. הרי בסיום דברי מרן ז"ל מבואר דס"ל דגם בדליכא חיוב ליורשיו אחריו גובה מהיורשים וכ"כ בפי' בסי"ט וז"ל דמה צורך שישעבד יורשיו אחריו כיון שחייב עצמו בדבר אחד ממילא נשתעבדו יורשיו לפרוע מנכסיו. וכן יש לתמוה מה צורך שישעבד נכסיו מאחר שחייב עצמו בכך ממילא נשתעבדו נכסיו דנכסוהי דאיניש אינון ערבין ביה ומה שנהגו לשעבד נכסיו ויורשיו שופרא דשטרא הוא וכן מהני לגבות ממט' וכו' ע"ש וא"כ כיון דכתב בתחילה דדעת מרן דגם שמת גובה מהיורשים הנה מלבד הכלל בידינו שלא קבלנו הוראות מרן וכו' וא"כ מהו זה שכתב אח"כ מלבד זה הרי בנדון מרן חייב ליורשיו אחריו וכו' דנר' מדבריו אלה שכתב מלבד זה היינו לומר דמלבד זה הכלל שבידינו שלא קבלנו הוראות מרן כ"א מש"פ בש"ע. עוד בה שאפי' דתימא דקבלנו הוראותיו גם במ"ש בתשו' מדבריו שם ליכא ראיה דהרי שם בנדונו חייב ליורשיו אחריו וכו'. והם דברי תימא דהן אמת דנדונו שם כן הוא מ"מ מבואר שם בפי' בדבריו דכן ס"ל לדינא דגם בדליכא חיוב ליורשיו אחריו גובה מהיורשים וכנ"ל ולא ידענא מדוע האג"ן ז"ל לא העיר עליו בכלל ההערות שהעיר עליו שם. גם הוק"ל בדברי האג"ן ז"ל בםיט"ל דע"ז דכתב דמ"ש בתשו' סי' י"א דבקנין מהני לשון אתן ה"ד במידי דחתונה וכו' ע"ש. דהרי שם מרן ז"ל הביא ראיה לדבריו מדברי הרמב"ם בה' זכו"מ פ"ו ומראיה זו שהביא משמע דס"ל דל"ד במידי דחתונה אמרה למילתיה. ובסי"ט כתב וז"ל שלא אמרו הם הדברים הנקנים באמירה אלא לומר שאי"צ קנין דכיון שבשעת שידוכין הוא אמירה לחוד הוי כמו אמירה וקנין. ומיהו דוקא במקום שמועיל קנין אבל במקום שאין מועיל קנין הא ודאי לא עדיפא אמירה בשעת שידוכין מקנין שלא בשעת שי' ע"ש:

וראיתי במוהר"ש הלוי ז"ל חח"מ סי"ז די"ג דכתב דכיון דאלו השות' הם ג' והסכימו כולם הוי כמו בני אומנות דלא אמרו דוקא באומנים ולא בשות' אלא כשהם ב' שות' אבל בג' אולי הם כבני האומנות והסכמתן קיימת בלא שום קנין וכו' ועיין במוהרשד"ם ח"מ סיקנ"ג דנר' דכיון שהם יותר מב' שות' דמהני התנאים ע"כ. ואני בער הוק"ל דדברי מוהרשד"ם ז"ל שם כל בתר איפכא דכתב וז"ל ואתחיל ואומר כי שות' זו יש לראות העמדתו וקיומו במה הוא תלוי שהרי לדברי הרמב"ם והרמב"ן אין צד וכו' כי היו צריכים לערב הבגדים וכאן לא כן עשו ואפי' קנין לא היה בדבר עם היות שלדעת הנז' לא היה מועיל דק"ד הוא מ"מ נלע"ד וכו' נתקיים בל"ק וכמ"ש מוהרי"ק בשוקפ"ב וכו' אבל היכא שכל בני האומנות וכו' ולכך אמרו שיהו דבריהם קיימין בזמן שכולם היו בהסכמה ובאגודה אחת לא יוכל שום א' מהם לחזו"ב. ואם ירצה האומר לומר דה"מ כשנתקשרו כולם אמנם בנ"ד נשארו קצת אנשים שלא נכנסו בהסכמה אפש"ל דמ"מ אחר שהיה רוב רובו ככולו וכן בכל הדברים וכן היה אפשר לדקדק מלשון הרב הנז' שכתב דע"כ לא פליג אלא בשני שות' וכו' התחיל בשני שות' וסיים בכל אלא נר' שהרוב ככל והמחצה כשנים ע"כ. הרי דבפי' כתב היפך מדבריו ומלבד זה כבר כתב מוהרש"ך ז"ל וז"ל ואפי' את"ל שיש לדחות ולומר שכולם דוקא קאמר מ"מ וכו' ע"ש באופן שדבריו ז"ל לי צ"י. ועיין בס' פ"מ ח"ג בסו"ס י"ד מ"ש בשם מוהרש"ך ז"ל בדי"ט ע"ד. ובעיקר דברי מוהרשד"ם ז"ל הנ"ל דכתב דלא היה מועיל קנין דק"ד הוא. הוק"ל דנדונו שם הוא שות' בבגדים כמ"ש שהיו צריכים לערב הבגדים ומאחר שכן הוא מועיל קנין לדעת הרמב"ם כמ"ש בפ"ד לפיכך אם נשתתפו בשאר המט' כיון שקנו מידם שיביא זה חביתו של יין וזה חביתו של דבש וכו' נעשו שות'. הרי דלהרמב"ם אם נעשה קנין במט' נגמר השיתוף ואיך כתב דלדעתו לא היה מועיל קנין דק"ד הוא וי"ל:

ובתשו' מוהרש"ל ז"ל שם ובסי"ח כתב דהטור ס"ל דהרמב"ם והרמב"ן לא פליגי ע"כ הפוס' דס"ל דאדם מתחייב בדשלב"ל ע"ש. ומדברי מרן ז"ל בב"י בסי"ס אלו שנותנין לנשותיהם וכו' יש סייעתא לדבריו לומר דהטור ס"ל כן בדעת הרמב"ן דל"פ ע"כ הפוס' כשהוא בחיוב. האמנם מ"ש דהטור כן ס"ל ג"כ בדעת הרמב"ם אין ברור לזה דהרי הטור בסי"ס נקט בלשונו בשם הרמב"ם חייב עצמו בדבר שאיק"צ וכו' אינו חייב. וכפי"ד הפוס' דבר שאיק"צ לדעת הרמב"ם שלב"ל הדין שוה דמאי דלא מועיל בזה אינו מועיל בזה ועיין בפרמ"א ז"ל ח"א סימ"ז דפי' דברי הרמב"ן ז"ל שהביאם מב"י ז"ל בסי"ס אלו שנותנין לנשותיהם וכו' דלהכי כתבו דצריך שיכתבו בל' חיוב דאל"ה כיון שהמעות אינם ברשותו אינם בעולם חשיב ואין אדם מקנה דשלב"ל ע"ש. ועיין בס' דברי אמת בקונט' ז' דס"ז שכתב וז"ל ואע"ג דמוהרשד"ם סיקנ"ד כתב דלדעת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל אין אדם מתחייב בדשלב"ל ומצי"ל המוחזק קי"ל כוותייהו וכ"כ בסיתי"ג כבר הרב עצמו בסיקע"ו המלה דלא כוותייהו ע"כ. ואני עני עיני ראו בדברי מוהרשד"ם שם דלא דבר שם מענין אם חייב עצמו בדבר שלב"ל כ"א בענין דאין אדם מקנה דשלב"ל. ומ"ש בסיקנ"ד וז"ל ונחזור לנ"ד דשמעינן ממ"ש שאין תקנה להקנות מציאה לשות' כפי דעת הרמב"ם והרמב"ן וכו' היינו פי' כשהוא מקנה בדרך הקנאה שלא בדרך חיוב אזי אין תקנה להקנות מציאה לשות'. אבל כשהוא בדרך חיוב אפש"ל דאית ליה בדעת הרמב"ן דס"ל דמהני וכמדומה לי שכן פי' דבריו וכעת איני זוכר איה. ועיין במוהרשד"ם ח"מ סירפ"ח דכתב דהרי"ף ז"ל ס"ל דכשם שאין אדם מקנה דשלב"ל כך אינו מתחייב וכו' ע"ש דלא צירף סברת אחר עמו. ויש לראות בס' דב"א בקונט' הנז' סי"ב דנר' שם דס"ל דלהרי"ף אדם מתחייב בדשלב"ל ע"ש. וה' קצות החושן בסיס"ב כתב בשם הש"ך ז"ל דבשות' שמצא מציאתו לעצמו ולכן הק' על רמ"א בסיקע"ו שכתב דהוי לאמצע. והתומים חילק בין סתמא לאומר בהדיא לעצמו. והוא ז"ל כתב דנר' לפי דעת הראב"ד והרשב"א דאינו יכו"ל לעצמי זכיתי וכו' והעיקר כמ"ש הש"ך דמשמע מכאן דמציאתו לעצמו ע"ש:

א. חיוב כתיקון ח"ס ז"ל דכתב מרן ז"ל בש"ע סיר"ז שקונים מזה שהוא חייב לחבירו סך מה ואחר שחייב עצמו קונים מבע"ח שכ"ז שיהיה כך או שיעשה כך הרי חו"ז מחו"ל מעכשיו. ואם לא יהיה או לא יעשה הריני תובעו בממון שחייב עצמו בו ע"כ. וכתב הסמ"ע ז"ל דהא דהוצרכו לב' קנינין וב' שטרות ולא כתבו הכל בשטר אחד דראובן נתחייב לשמעון מנה ובאם שיהיה כך וכו' הרי חו"ז מחו"ל משמעון מעכשיו משום דזה יהיה נר' כאסמכתא דכיון דהפיטור כתוב בצידו נר' כאלו אמ"ל אני ח"ל מנה אם לא אעשה כך וכו' ע"ש. עיין בס' לב שמח סיח"י דכתב דח"ס ז"ל היו ניצולין מהאסמכתא בעשות הכל יחד ההודאה והמחילה בשטר אחד וכו' ע"ש הרי לך דמפרש היפך דברי הסמ"ע. גם ה' בנימין פונטרמולי ז"ל הוב"ד בס' שפת הים סימ"ב כתב ע"ד הסמ"ע דגם שכתוב הפיטור בצד החיוב אי כתוב דלא כאסמכתא וכו' מהני ע"ש. גם החק"ל אה"ע סי"ל כ"כ ועו"כ שם דלא כתב הסמ"ע דהוי אסמכתא אלא דנר' כאסמכתא ולרווחא דמילתא עשה כן וציין על תשו' מוהר"ם אלשיך ז"ל סי"ל ומוהרימ"ט סיקל"א ומשפ"ץ ח"ג סי"ג שהיה נ"ד החיוב והפיטור בשטר א' והעלו דחייב כח"ס ושמנהגנו לעשות תח"ס ז"ל בשטר אחד ש"מ דלא קי"ל כדברי הסמ"ע ז"ל ע"כ. ברם אני תמיה על מנהגנו שאחר שקונים מידו שהוא חייב בסך פ' ע"ד חסז"ל אין קונים אח"כ מבע"ח על הפיטור כ"א בקנין החיוב בעצמו אומרים לו וכשיהיה כך שיקיים וכו' אזי מו"מ מחול לו סך הנז'. דלכאורה כפי"ד הסמ"ע ואף לפי"ד הרבנים הנ"ל נר' דהוי כאסמכתא. ברם עיין בס' קדושת יו"ט סי"ו ד"ט ע"ד בענין סילוק מהנכסים דכל שכתוב בשטר אחד הוי בתוך כ"ד וכדבור דמי והו"ל כאילו מתנה ואומר שע"מ כן הוא עושה וכו' יעו"ש. דמזה יש להביא ראיה גם לדידן דהרי הוא מתחייב ע"ד חסז"ל בסך פ' וכאילו מתנה ואומר שע"מ כן הוא שמתחייב בזה הסך זהו מה שנ"ל כעת:

ב. עיין בתשו' מוהריט"ץ ז"ל סוסכ"ח שהביא דברי הרשב"א ז"ל דכתב דכל שקנו מידו אלים כח הקנין שאינו בא על דבר שאב"מ אלא מגוף הקרקע קנו מידו וכמ"ש בפ' הכותב גבי דו"ד אין לי על שדה זו וכו' וכתב הוא ז"ל הרי דאלים כח הקנין לתקן הלשון דהא אע"ג דידור פ' בבית זה ל"מ אם קנו מידו מהני לפי ס' זו של הרשב"א דומיא דהתם דו"ד אי"ל על ש"ז אע"ג דלישנא דלא מעלייא הוא הלשון מתקנו. אע"ג דיש לחלק בין ההיא לידור פ' דבההיא דידור פ' אפשר דיודה הרשב"א דלא מהני משום דלא אשכחן דאישתמיט שום פוסק להשמיענו חידוש זה בידור פ' בב"ז דמהני קנין וגם הרשב"א לא הודיענו חידוש זה. מ"מ בנ"ד מהני קנין דהוי דומיא דהרשב"א ויותר טוב ממנו ע"כ וק"ל דהרי הרשב"א במיוחסות סיס"ז והבי"ד מב"י ז"ל סו"ס קצ"ה על ראובן שנתן דירה לשמעון וכו' חילק שם מהיות הקנין בראשונה להיות הקנין באחרונה וכו' דכשהוא לבסוף מהני ע"ש. וא"כ מהו זה שכתב דבידור פ' בב"ז אפשר דיודה הרשב"א דל"מ משום דלא אישתמיט וכו' וגם הרשב"א לא השמיענו חידוש זה. ומה שעלה בדעתו לומר דבידור פ' דס"ל להרשב"א דאם קנו מידו דמהני כן הוא האמת אבל ה"ד אם קנו מידו באחרונה כנ"ל. ומוהרש"א ז"ל בסיי"ג הק' דברי הרשב"א אהדדי דאמאי בתשו' הרשב"א שהביאה מב"י ז"ל בסירנ"ג לא חילק זה דצריך שיהא הקנין באחרונה. וישב דאולי כתוב היה באותו שטר לבסוף וקנינא וכו'. והפרמ"א ז"ל בח"א סי"ט דכ"ז כתב ע"ז דאילו כתוב היה בשטר השאלה ההיא דהביאה מב"י בסירנ"ג ראוי היה שיזכיר הרשב"א תיקונו ואילו הזכירו למה לא העתיקו הרב"י ז"ל. והוצרך הוא לישב וגם עמד ע"ד הרשב"א שבמיוחסות ושאח"כ מצא אותו במוהריב"ל ח"ד דע"א ע"ש. ושם בדכ"ג בתשו' מוהרש"ג ז"ל כתב דממ"ש מוהרי"ק ז"ל ואם קנו מידו עיין בתשו' הרשב"א והרמב"ן משמע שהרשב"א והרמב"ן חולקין על הטור וסוברים דמהני קנין באויר החצר כמו דמהני בדירה וכו' ע"ש. נר' מדבריו דלהטור ל"מ קנין בדירה כמו דל"מ באויר. ושם בדכ"ח הוא ז"ל כתב דמוהריב"ל כתב דשאר הפוס' חלוקים וכו' ושהב"י ז"ל כתב ע"ד הרשב"א דסבר דאלים כח הקנין וכו' דר' האיי ז"ל חלוק ע"ז וכמ"ש בסיקצ"ה וכן היא ס' העיטור ובעל ההגמ"י ורי"ו וכן יש לדקדק מדברי הטור ואביו ז"ל דאפי' בקנין ל"מ בקנית אויר ודירה משום דהוי דשאב"מ וכיון דלא חילקו בין אם הקנין לבסוף או בתחי' או כשהזכיר ב' קנינין ודאי דאעפי"כ סברי דל"מ הקנין אלא א"כ פי' דמגופה ש"ק קנו מידו עש"ב. וה' בית יאודה חח"מ סי' יו"ד כתב דסברת מב"י ז"ל דלר' האיי ז"ל ל"מ קנין כלל אפי' שהוא לבסוף ואפי' בשני קניינים ודעת מרן בש"ע כוותיה דברי"ם ר"ג ורי"ב סתם ולא חילק כחילוק הרשב"א ושהמש"ל בפ"ה מה' מכירה כתב דרוב הראשונים דסתמו דבריהם חולקים על חילוק הרשב"א והק' שם עמ"ש וכ"ש אם החזיר הקנין למטה בשטר וכו' והצ"ע ע"ש. גם הלח"ש סוסס"ד דס"א הק' כן ע"ש. והב"י ז"ל חזר וכתב כן בסיס"ב בדעת מרן ע"ש. והמשכה"ר מער' מ' סוף אוש"ח דחה דבריו דלא אשכחן למב"י ז"ל דאייתי מאן דפליג אהאי דינא ושמוהר"ש יונה ז"ל ספוקי מספק"ל אי איכא מאן דפליג ע"ד הרשב"א ופשפש ולא מצא ומוהריב"ל ח"ד סיל"ב לא מצא שום חולק אלא מסברא דנפשיה שמיע ליה וכו' ואנן בדידן דגרירן בתריה דמרן בב"י ובש"ע ובמפה אשר עליו אין לנו לזוז מדבריהם וכו' ותמה על מוהר"ם אלשיך ז"ל סיפ"ז דפשיט"ל דשאר פוס' חולקים על הרמב"ן וכוותייהו נקטי' ורבו מרן העתיק תשו' הרמב"ן והרשב"א בלי שום חולק והניח בצ"ע. גם באורט"ו כתב אע"ג דפלוגתא דאמוראי בר"פ הכותב בקנו מידו אי מדו"ד קנו או מגופה ש"ק ועל מבוכה זו ישבו אבות העולם ע"ע מ"מ אנן בתריה דמרן גרירן ואיהו ז"ל פסק באה"ע סיצ"ב כמ"ד דמגופה ש"ק קנו מידו וכדעת הרשב"א בח"א סי' אלף ר"א וח"ב סישס"ב וש"א וח"ג סי"ה וכו' ובב"י בחח"מ סיי"ב ורמ"א ורנ"ג ושי"ו הביא לתשו' הרשב"א הללו בשפה ברורה הלכה פסוקה וכתב דיש מי שרוצה לומר בהיפך בדעת מרן מלשונו ריסל"ז והיא לא נטה דעתו לזה אלא דס"ל בדעת מרן דאלים מילתא דקנין דמגופה ש"ק ק"מ וכו' עש"ב ובמער' א' או"ז האריך ג"כ בדברי הרשב"א והרמב"ן ותשו' מוהר"ם שהובאה בהגמ"י ובדברי מוהריב"ל ח"ג סימ"ג ובח"ד סיכ"ה דנשאל שם לבאר תשו' הרמב"ן ואם היא מוסכמת וכו' ומ"ש הוא ז"ל ע"ד גם הביא מ"ש מוהרש"ח סי"ג דתפס במושלם תשו' הרשב"א והרמב"ן והסכים לזה סברת ר' האיי ז"ל והורה הלכה למעשה כן ובסיח"י כתב דאפי' הרמב"ן אין ולאו ורפיא בידיה. וכתב המשכה"ר דהעיקר מ"ש בסי"ג ושגם מוהרשד"ם חח"מ סישכ"ג קיים המתנה ההיא מתשו' הרמב"ן והרשב"א וגם מוהרש"ך ח"א סיקע"ו אזיל ומודה לסברתם ומוהר"י אדרבי ז"ל בסיקצ"ו שחלק ע"ד מוהריב"ל לא מלאו לבו לחלוק על עיקר דברי הרשב"א והרמב"ן וציין על מוהרח"ש ח"א סיל"ג מה שפלפל בתשו' הרשב"א גם ציין על ה' בי"ע ז"ל ח"א סיס"ב מ"ש בזה וכתב עליו והאמת יורה דרכו והנלע"ד כתבתי עש"ב:

והנה בתשו' מרן באבק"ר סיצ"ח בדין קרקע אי"נ אג"ק כתב שם בנדונו דמלבד לשון זה של הקנאת אגב יש לשונות אחרים של מתנה בשט"ז ויש לפרש דלא קיימי אקנין אגב אלא לק"ס שכתוב בסוף השטר קאי עלייהו וכו' ואפי' מ"ש נתתי לה דא"ק ואגבן הקניתי לה יש לפרש דהאי ונתתי לא קאי אקנין אגב לא מילתא באנפי נפשה היא וכו' ע"ש. ואני הדל הוק"ל מדוע נדחק שם להפיץ טענה זו. הרי בלא זה הגם דקי"ל דקרקע אי"נ אג"ק מ"מ בקנין מהני כמ"ש הרשב"א ז"ל ח"ב סיש"א דהקנין מתקן הענין ע"ש והמשכה"ר דקע"א כ"כ ג"כ בשמו ע"ש. וכיון דבנדונו היה קנין בדבר כמ"ש בסוף השטר וקנינו ממרת פ' קגו"ש וכו' הי"ל לקיים השטר מכח זה ולא לומר דהיא מילתא באנפי נפשה. ומה גם דשם כתוב בתחילה וקנו ממני בקגו"ש וכתבו וחתמו בכל לשון ש"ז ויפו"ך וכו' ולבסוף כתוב וקנינא וכו' וה' זרע אברהם חח"מ סי"ו ד"פ כתב דדיינינן ליה כתרי קנינין ולטפויי אתא ושכן הסכימו האח' ז"ל ע"ש וכ"כ במיוחסות להרמב"ן סיס"ז ועיין במשכה"ר די"א. אחז"ר בס' טוב לישראל בשו"ת דטו"ב דהביא תשו' מרן הנ"ל ותשו' הרשב"א ח"ב והאריך בזה והביא דברי מוהר"י עייאש ז"ל חח"מ סיס"ב דכתב דזה אפי' להרשב"א ז"ל לא מהני דקנין אחרון פי' קנין ראשון הוא ובס' אדר"א קובו ז"ל סיכ"ג והקשה דמדברי מוהריב"ל ח"ד סיכ"ה נר' דס"ל דחשיב כב' קנינים ונ"ט לדבר וכו' ע"ש ובתשו' מוהר"ם אלשיך ז"ל סיפ"ז ומוהרש"ג בתשו' פרמ"א ח"א סי"ד וששו"ר שהאריך בזה המט"ש סיקצ"ה הגב"י אוס"ג ע"ש ע"כ. וע"ע במט"ש ח"ג בשו"ת סי"ז דכתב דב' קנינין כנ"ל אי מהני לאין מטבע נקנה בחליפין מידי פלוגתא ל"נ ע"ש. ועיין בס' לב מבין בה' מכירה פ"ג דהאריך בהא דקרקע אי"נ אג"ק. גם בס' נוכח השלחן סוסח"י האריך בזה ובדין ב' קנינין ע"ש. ונר' דנעלם מינייהו מלכי תשו' מרן באבק"ר הנ"ל כיעו"ש:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה