אור ברסלב
שערי עזרה חושן משפט › סימן לג

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

חושן משפט · סימן לג

סימן לב

שותפין שלוה אחד מהם מעות מגוי ברבית לצורך השות' ונותן הרבית מהשות' והריוח חולקין ה"ז ר"ק שהגוי אינו מכיר אלא אותו שלוה ממנו. ואין זה דומה למ"ש רמ"א לעיל מסי' זה לענין נאמני הקהל דהתם מותר מפני שהוא לצורך מצוה ועיין מ"ש עו"ש משא"כ שייך לכאן וכו'. הט"ז ז"ל חיו"ד סיק"ע סק"ג. ואנכי העבד בלומדי דבריו שבסי' קס"ט סקכ"ב הוק"ל דשם בדין נאמני הקהל שכתב מור"ם ז"ל די"א דמותרים ללוות מגוי ברבית כתב הט"ז ז"ל שם וז"ל אעפ"י שנאמנים כאפוט' על הקהל מ"מ אסור דגם באפוט' של יתו' אסור ושכ"כ הב"י בשם הרשב"א בסוס"ז וסיים ה"ז כאומר לחבירו מנה וכו' ור"ק אני רואה כאן ע"כ וטעם רמ"א להתיר כאן דלא חשיב ליה כר"ק וכיון דהוא לצורך מצוה הו"ל כאפוט' של יתו' וכו' יעי"ש. דקשה במאי דקאמר דהו"ל כאפוט' של יתו' מאחר דבתחי' קאמר בשם הרשב"א דהבי"ד מב"י דגם באפוט' של יתו' אסור. ואע"ג דזהו דברי מור"ם ז"ל שכתב דהו"ל כאפוט' של יתו' מ"מ איהו ז"ל דבתחי' הביא דברי הרשב"א דס"ל דגם באפוט' ש"י אסור וכל חיליה הוא דבא לתת טעם להיתרו של מור"ם משום דלצורך מצוה הוא ולא חשיב כר"ק ולכן מתיר א"כ לא הו"ל לסיים דברים הללו. והמט"ש ח"ב סיקע"ו הגב"י אורכ"ג ביאר שם דבריו ולא העיר עליו בזה ע"ש. ועיין בס' אדמ"ק ח"א סיס"ג בפרנס הקהל שלוה מגוי ברבית לצורך הקהל שהאריך שם לחייב הק"ק בקרן מטעם שהם חשיבי כשות' ונכנס שם אם חייבים גם ברבית והביא דברי הש"ס דפא"נ וכתב דכ"ז הוא לפי טעם הא' שחיוב הכולל הוא מדין ערב איכא איסור בדבר. אמנם לפי טעם האחר דמחייבינן להו מדין שות' בהא אכתי מספק"ל אם יש לאסור משום איסור רבית אם יפרעו הכולל הרבית לראובן או לא דדילמא כיון דמדמינן להו כשות' איפשר דמדמינן להו לכל מילי דהוו כשות' גמורים ואין איסו"ר בדבר. או"ד דלאו כשות' גמורים הוו ואיכא איסו"ר ואין ולאו ורפיא בידיה ומס' לא מפקינן ממונא ע"ש. ומהתימה עליו דלא זכר שר לדברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל שהביא מב"י ז"ל בסוסקס"ט בדין נאמני הקהל ומור"ם ז"ל שפסק שם להתיר והט"ו ז"ל שנתן טעם להתיר בנאמני הקהל וכנ"ל. וגם לא זכר מדברי הט"ז ז"ל שבסיק"ע דאסר בשות' גמורים ובחלקות ישית למו מההיא דנאמני הקהל וכנז"ל ובשתים לא עלתה לו לזכור אותם וכפר אדמ'ו דדבריו הם היפך. שו"ר בס' שערי רחמים לכמוהר"ף יצ"ו בשו"ת חיו"ד סיי"ט שהק' עליו בשינוי ובגמגום לשון כיעו"ש. אך דא עקא מאי דהוק"ל ואתפלא על דבריו יצ"ו דשם בסוף התשו' כתב להלכה דבלוה א' מהשות' והגוי אינו יודע לשותפו אסור ליקח הרבית משות' זולת אם הוא תפוס מממון השות' ל"מ מיניה. מיהו לפי מ"ש הט"ז סיק"ע נר' דאף אם אינו מוחזק וכו' שרי דכתב וז"ל ובנוטל מן הגוי נ"ל לחלק דאם שותף אחד הוא מתעסק וכו' יכול תחילה למלאת הפרעון במה שצריך לתת רבית לגוי והמותר יחלק כי לא נעשה הלואה מעולם אלא הריוח וההפסד מגיע לאותו סך ממון של הלואה ורבית שנותן לגוי הוא בכלל ההפסד או ממעט חלק בריוח. אבל אם אחד מניח לחבירו מטון וחבירו מתעסק וכו' ע"כ. ולפי"ז אף אם שניהם מתעסקים והא' מהם לוה מהגוי יכול למלאת תחי' הפרעון במה שצריך לתת הרבית לגוי ולא אתא למעוטי אלא היכא דחבירו לבד הוא המתעסק וז"ב עכ"ד יצ"ו. ותמיהא גדולה שהרי הט"ז ז"ל בתחילת דבריו קרי בחיל דכששניהם מתעסקין יחד והא' לוה מהגוי ברבית לצורך השות' ונותן הרבית מהשות' שזהו ר"ק לדעתו ואיך קאמר הוא יצ"ו דלא אתא למעוטי אלא היכא דחבירו לבד הוא המתעסק. ועיין במט"ש סיקע"ו הגב"י מאורכ"ג ואילך דהביא שם דברי הט"ז ז"ל והאריך בהם ומבואר באר היטב כמו שכתבתי והוא פלא. והיותר תימה דהוא בעצמו יצ"ו בתחי' התשו' כ"כ בפי' דלהט"ז הוי ר"ק אלא דלדידן נר' דאינו אלא אבק"ר כמ"ש מוהרא"ש ז"ל בסיקע"ז בשם גדולי הדור ושכן תפסו להלכה המבי"ט ח"ג סיע"ב והרדב"מ חיו"ד סיכ"ב. ואיך בכאן שינה טעמו בדברים הללו, ואם יעלה על הדעת לומר דבמה שציין אח"כ להמחנ"א הלכות שות' סיי"ב וי"ג ושפת הים חיו"ד סיי"ב ולהחקק"ל ח"א סימ"ד ולהמט"ש סיקע"ו וכתב דצריך עדין להתישב בזה היינו לומר דאחר דברי הרבנים הנ"ל חזר בו מדבריו הראשונים ולכן כתב דעדיין צריך להתיישב בזה. זהו מהדוחק העצום דכל כי האי הו"ל להרחיב הדבור ולבאר באר רחב ולא לקצר ועז"א מקום שאמרו להאריך וכו' ומה גם מלבד דברי הרבנים מעיקר לשון הט"ז ז"ל הראשונים הי"ל לחזו"ב מצוה בחזר'ת באופן שדבריו יצ"ו הם בצע"ר:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה