אור ברסלב
שערי עזרה חושן משפט › סימן כט

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

חושן משפט · סימן כט

סימן כח

בשו"ע ח"מ סיקצ"א ס"ד בהגה"ה מכר לו קרקע בשטר או במעות ואמ"ל קני לאחר ל"י ונקרע השטר תוה"ז או נאבדו המעות אם אמ"ל קני לך מעכשיו ולאחר ל"י קנה לא אמר מעכשיו ל"ק. וה"ה לקנין חזקה ע"כ. והסמ"ע ז"ל בסק"ט תמה עליו דאדרבא בב"י ז"ל כתב בשם התוס' דבמעות קונה אפי' לא אמר מעכשיו. ויש לישב בדוחק דמ"ש נאבדו המעות ר"ל שאבדו בענין שאינו יכול לחזור ולהתפרע ממנו. ואם נגיה ולמחוק האלף מ"ש או במעות ושצ"ל ובמעות א"ש די"ל מ"ש בסיפא אם לא אמר מעכשיו ל"ק לא כ"כ אלא בקנה קרקע ובמקום שצריך כסף ושטר לקנייתו ומיירי דאבד השטר וכו' ומ"ש ברישא או נאבדו המעות לרבותא דאפי' נאבדו גם המעות אפי"ה קנה כיון דאמר מעכשיו ע"כ והש"ך ז"ל הביא תירוצו הא' וכתב שכן הוא בר"ן בקי' וכו' ע"ש. וכונת דבריו מבוארים בתי' הב' דהיכא דיש המציאות דצריך כסף ושטר דלא קני בא' כ"א עד דאיכא שניהם יחד ומכר לו בשניהם ונאבד השטר אזי אם לא אמר מעכשיו ל"ק ונרגש ממ"ש או נאבדו המעות וכתב דהיא לרבותא וכו'. והט"ז ז"ל הק' על תי' הסמ"ע הא' וכתב די"ל קצת דברי הרמ"א בדר"ז שמכר לו קרקע במקום שקנין בשטר או במעות שצריך שטר ומעות וכנלע"ד עיקר לדינא כיון דגלייה לדעתיה שלא יקנה הכסף אלא בשעה שיקנה השטר אם נאבדו תוה"ז אינו קונה ע"כ. ולע"ד דדבריו הם כלולים בתי' הב' של הסמ"ע ז"ל וכנ"ל. והכנה"ג ז"ל בסיק"ץ הגב"י אומ"ו האריך בדברי מור"ם וכתב דהנכון למחוק תיבת או במעות דהשתא אינו מדבר אלא בקנין שטר וחזקה וששו"ר להסמ"ע הגיה ואם לא אמר מעכשיו בשטר וה"ה לקנין חזקה ונכון. וכן באו דבריו אלי כפולים בס' בע"ח ח"ב סיק"י. ות'ם אני היכן מצא בדברי הסמ"ע שהגיה כן ואם כונתו עמ"ש הסמ"ע בתי' הב' אחהמ"ר לבבי לא כן יחשוב אלא כונתו היא כדכתיבנא לעיל. עור"ל שם בבע"ח דעלה ונסתפק בדברי מור"ם ז"ל אי ק"ס דמי לקנין חזקה דבעי שיאמר מעכשיו עד שיקנה או דמי לקנין כסף דאף בלא מעכשיו קני דמדפרט קנין חזקה ולא פרט קנין חליפין ג"כ משמע דקנין חליפין בכלל ק"כ הוא ול"ב מעכשיו ולזה הצד נטה דעתו יותר כיעו"ש. ואחרי התאבקי בעפ"ר אמינא דאם נאמר דס"ל למור"ם דק"ס דמי לק"כ כמ"ש הז"ל מדפרט וכו' קשה מסיקצ"ה ס"ה דכתב שם מרן ז"ל י"א שאין הקנין מועיל אא"כ מקנה לו החפץ הנמכר או הניתן מיד אבל אם אמ"ל הקונה תקנה סוד"ז ותקנה חפצך לי אחר ל"י ל"ק מפני שבשעה שיש לו לקנות כבר סוד"ז החזירו לקונה. אבל אם אמ"ל ע"מ שתקנה לי מעכשיו ולאחר ל"י קנה וכתב שם מור"ם ע"ז בשם מוהרא"י ובסתם אמרי' דהוי מעכשיו ובאופן המועיל דודאי בכדי לא הוה עביד ע"כ. הרי דס"ל למור"ם כמרן ז"ל דגם בק"ס אם פי' לאח"ז בעי מעכשיו עד שיקנה ואם לאו ל"ק דהרי שם לא הגיה ע"ד כ"א דוקא בענין אם אמר סתמא משמע דאם פי' לאח"ז מודה הוא למרן דבעי מעכשיו עד שיקנה ואם לא אמר מעכשיו ל"ק דדמי לקנין חזקה וכ"כ הש"ך ז"ל בסיקצ"א סק"ה וה"ה לקנין חזקה וכו' וה"ה לקנין חליפין כן הוא בתוס' וכו' ודלא כמרדכי פ' האומר שכתב דחליפין הוי כק"כ ואי"צ מעכשיו ע"ש. ומהתימה שלא זכר מדברי הש"ך אלו כלל וגם לא נרגש מסיקצ"ה דמשמע דס"ל למור"ם דק"ס הוי כקנין חזקה דבעי מעכשיו וכנז"ל. גם מה שהק' שם על המרדכי דס"ל דקנין חליפין כק"כ ואפי' לאח"ז בלא מעכשיו קאי מש"ס דנדרים בעובדא דשמיט כיפי דמוכח דלאח"ז אפי' קנין חליפין ל"מ אפי' לר"ן כ"ש לנהרדעי ע"ש. ואנכי לא ידעתי מהיכן מוכח מהש"ס שם כן דאפי' לר"ן ל"מ דאדרבא משם מוכח איפכא דלר"ן קנין חליפין מהני אף בלא מעכשיו וכמבואר שם בדברי ר"א שהק' על ר"ן וקאמר ועוד סודרא קני ע"מ להקנות וקני מן השתא וכו' משמע דר"ן דאמר קני דהא סודרא וכו' ומדמי ההיא עובדא לסודרא היינו דאפי' דהיא לאח"ז ובלא מעכשיו ס"ל דקני דומיא דק"כ. ומה שהאריך שם לתרץ אליביה דהמרדכי כן לע"ד שהי"ל להכריח מדברי הש"ס שם שכן ס"ל לר"ן וכנ"ל:

וראיתי להר"ן ז"ל בגמ' נדרים דמ"ח בעובדא דשמיט כיפי דכתב וז"ל וההיא שעתא הדר סודרא למריה כלו' כלתה לה אותה הקנאה בין שהקנהו בקנין בין שהקנהו בחזקה ור"ן דאמר קני ע"מ להקנות קנה נהי דמודה במקנה לאחר ל"י דל"ק דאיהו גופיה אמר בפ' האשה דפ"ב דהאומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה עד לאחר ל"י דל"ק בעומדת באגם הוה ס"ד דר"ן דהכא כיון דלא אמר בהדיא דלא ליקני עד דהוי צו"מ ואמר סתמא כמאן דאמר מעכשיו ולכי הוי דמי ור"א דחי ליה דכיון שלא רצה להקנות אלא כי היכי דלקנייה לבר בריה מסתמא לא נתכוון שיקנה עד אותה שעה וההיא שעתא כלתה לה קנייתו וכו' ע"כ והביא דבריו מרן ב"י ז"ל בסיקצ"ה סי"א ע"ש. ואנכי העבד הוק"ל במ"ש דר"ן גופיה מודה במקנה לאחר ל"י דל"ק שכן אמר בכתובות וכו' דהרי הרואה יראה דשם בכתובות דפ"ב לא נזכר ר"ן כלל כ"א הם דברי ריו"ח ולא נזכר ר"ן כ"א בדפ"ו ושם הוא להיפך דס"ל לר"ן דהאומר לחבירו משוך פרה ולא תקנה עד לאחר ל"י קנה ואפי' עומדת באגם. ושם בעא מיניה רמי ב"ח מרב חסדא ה"ז גיטיך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל"י והלכה והניחתו בצידי ר"ה מהו אמ"ל אינה מגורשת מרו"ש אדרבא מגורשת מדר"ן וכו' איכא דאמרי אמ"ל מגו' מדר"ן וצידי ר"ה כאגם דמי וכו' הרי בפי' דס"ל לר"ן דבמקנה לאחר ל"י דקנה. שו"ר דהמשפ"ץ ז"ל ח"ב סיס"ח דקנ"ח הקשה כן דשם בהאשה רבה דקאמר ל"ק הוא ר"י ולא ר"ן אכן בפ' הכותב הוא ר"ן דקאמר דקנה אפי' בעומדת באגם וכתב הר"ן דהוא אף דלא אמר מעכשיו ופי' הראב"ד דחאו ואם וכו' איך כתב הכא דהוא עצמו סבר דל"ק ובא לחלק ע"כ. ומאי דקל"ט הוא דשם בכתובות גבי בעיא דרמי ב"ח כתב ולענין הלכה כתוב בחי' הרשב"א וכו' ולדידי לא מחוור לי האי פסקא משום דלעיל בפ' האשה לאו מסקנא דגמרא היא וכו' וכיון דר"ן דקי"ל כוותיה בדיניה אמר דאפי' בלא מעכשיו קנה ורמי ב"ת ור"ח הכי ס"ל נקטי' כוותייהו דאפי' בלא מעכשיו קנה וכו' ע"ש והובאו דבריו אלה במב"י ז"ל סיקצ"ז. ואילו בנדרים כשהביא דברי הרשב"א דס"ל דדברי ר"ן הם דוקא בדאמ"ל מעכשיו הוא דקנה ואם הקנה לו בשטר א בלא מעכשיו קנה כיון דהשטר קיים ועומד והר"ן ז"ל פליג וקאמר ול"נ דהכא אפי' בשטר ל"מ כיון דהאי גברא מצוה מח"מ ואי בשעתה ל"ק לאח"מ נמי ל"ק דאין שטר לאח"מ משמע דבשאר הקנינים אזיל ומודה לדברי הרשב"א דל"ק כיון דלא אמר מעכשיו. וכפי דבריו דבכתובות היל"ל דאפי' בלא שטר קני כיון דאיהו ס"ל כר"ן דאפי' בלא מעכשיו קני. והגם דנימא דדבריו דבנדרים הם בשם הרשב"א דס"ל דדברי ר"ן הם בדאמ"ל מעכשיו ומאי דסיים דהכא אפי' בשטר ל"מ דמוכח מזה דבשאר הקנינים מודה דבלא מעכשיו ל"ק הם אליבא דרב אשי דס"ל דצריך מעכשיו קאמר הכי וכמו שכן נר' ממאי דסיים שם הר"ן והיינו דקא פליגי ר"א סתמא ע"ש אך איהו ז"ל ס"ל דר"ן דאמר קנה אף בדלא אמ"ל מעכשיו ולדינא קי"ל כוותיה כמ"ש שם בכתובות. עכ"ז עדיין קשה מסוף הלשון דנדרים דקאמר ולענין הלכה בסודר קי"ל כר"ן דסודרא קני ע"מ להקנות הוא ולא מצי מקנה לעכובי מיהו נהי דלענין סודרא קי"ל כר"ן לענין קני ע"מ להקנות משמע דלא קי"ל כוותיה דבהא ר"א פליג עליה לגמרי משום טעמא דסודרא קני ע"מ להקנות מן השתא הוא אבל הכא הדרא סודרא למריה ע"ש. ואילו איהו בכתובות קאמר דלענין הלכה קי"ל כר"ן דקי"ל כוותיה בדיני וגם רמב"ח ור"ח הכי ס"ל נקטי' כוותייהו דאפי' בלא מעכשיו קנה. באופן דדבריו ז"ל דבנדרים קל"ט ולי צ"ע. והמשפ"ץ ז"ל דלא הוקש"ל מזה יען דכבר כתב דפי' הר"ן אין בידו רק מ"ש מוהרי"ק ז"ל בב"י סיקצ"ז. ובב"י בסיקצ"ה כשהביא דברי הר"ן דנדרים לא הביא סיום דבריו מאי דקאמר מיהו נהי וכו' ע"ש אבל מרן ב"י ז"ל דראה דברי הר"ן ז"ל דנדרים וגם הביא דבריו דכתובות בסיקצ"ז ת"ם אני ואיני יודע מדוע לא העיר עליו בזה:

והרא"ש ז"ל בנדרים כתב כדברי הר"ן ז"ל דבנדרים וז"ל ונ"ל כפסק הגאון דקני ע"מ להקנות קני, אבל בהאי עובדא דשמיט כיפי נר' דל"ק כדקאמר ר"א לכי הוי בר בריה צו"מ הד"ס למריה דמילתא דפשיטא היא דהמקנה לחבירו שיקנה לאחר ל"י צרין שיאמר מעכשיו ולאחר ל"י אבל אם אמר לאחר ל"י ולא אמר מעכשיו ל"ק דלבתר ל"י הד"ס למריה ע"כ. ולפי"ד אלו נר' דהוא מפרש בההיא דכתובות בבעיא דרמב"ח ור"ח כהראב"ד ז"ל דהיא במעכשיו ולאחר ל"י ומאי דפשיט ליה מדר"ן אף היא במעכשיו ולאחר ל"י. הגם דבדבריו בכתובות אינו מבואר כן כ"א הביא בעיא דרמב"ח ולישנא בתרא דהגמ' וכתב דכן הלכתא כלישנא בתרא. מ"מ כיון דשם בנדרים ביאר דעתו בפי' כן דבלא מעכשיו ל"ק ילמד סתום מהמפורש. וכן בקיצור פסקי הרא"ש בכתובות כתב אמ"ל ה"ז גיטיך מעכשיו ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל"י והלכה והניחתו בצידי ר"ה והיה שם ע"ס ל"י מגורשת ע"ש. וה' שער יאודה בחי' על הרמב"ם הלכות אישות פ"ז הי"ב בד"ה ועוד וכו' הקשה על הטור דאיך פסק בסיקצ"ז בח"מ הרפך דעת אביו הרא"ש ז"ל דסובר דאף בלא מעכשיו קנה דהשמיט מימרת ר"י דבפ' האשה שנפלו ומ"ש הכנה"ג בסי' הנז' שדעת הרא"ש דדוקא במעכשיו לא זכיתי להבינו דהיכן ראה בדבריו כן עכ"ל, ותמיהא גדולה עליו דס"ל כן בדעת הרא"ש דסובר דאף בלא מעכשיו קני דאיך לא שלטו מאו"ע בדברי הרא"ש דנדרים דכתב בפי' דבלא מעכשיו ל"ק וגם בקיצור פס"ה בכתובות כ"כ דצריך מעכשיו וכנ"ל. ודברי הכנה"ג בדעת הרא"ש הם שרירים וקיימים.

והנה הרמב"ם בה' נדרים פסק כר"ן דבן הבן קנה והטור בחיו"ד סירכ"ג הביא כן משמו. והב"ח ז"ל שם כתב וז"ל ובדברי הרא"ש יראה דמיירי דוקא דהקנה לבנו בק"ס אבל הר"ן פי' לאו דוקא בק"ס אלא כלו' כבר כלתה ההקנאה ומיירי נמי אף בחזקה ומשיכה דל"ק ומיהו בשטר קנה מאחר דהשטר קיים ועומד לכי הוי בן הבן ת"ח והתוס' כתבו דאף בשטר ל"ק וצ"ע עכ"ל. גם בהגהת פרישה כ"כ ממש בשם רש"ל ע"ש. ואנכי לא ידעתי מדוע הוצרכו להתוס' דהרי מאי דכתב הר"ן ז"ל שם דבשטר קני הוא בשם הרשב"א ז"ל אמנם הר"ן הוא פליג עליו שם וכתב דאפי' בשטר ל"ק. ואפש"ל דמה שהוצרכו להביא בשם התוס' הוא משום דמ"ש שם הר"ן דאף בשטר ל"ק הוא מטעם דההיא לפי דעתו במצוה מחמת מיתה היא ואין שטר לאח"מ. דנר' מזה דס"ל בעלמא בשטר מהני לכן הביאו בשם התוס' דהם לא כתבו דההיא במצוה מח"מ אלא בסתם וקאמרי דאף בשטר ל"ק:

וראיתי להכנה"ג ז"ל שם בתשו' בע"ח סיק"י דהאריך בדברי הר"ן דנדרים ונסתפק בדעתו דכתב דאף ר"ן מודה דהאומר משוך פרה זו ולא תקנה עד לאחר ל"י דל"ק אי ה"ד כשאומר בפי' ולא תקנה אלא עד זמן פ' אבל כל שלא אמ"ל בל' הזה אעפ"י שאמ"ל קני לאחר ל"י כסתם דמי וקנה או"ד דדוקא כי קאמר סתמא קנה אבל כל דפירש אף בל"א אלא הו"ל כאומר אלא ול"ק וכתב דמתוך דברי הר"ן הוה משמע דס"ל כר' ברוך ז"ל דהכל תלוי באומר אלא וכו' אבל ממה שנרגש אח"כ מהאומר לאשה בשטר הרי את מקודשת לי וכו' וחילק משם הרשב"א דקדושי שטר אינן כמשיכה וחזקה שאינן מתקיימין מוכח דס"ל דהאומר לאחר ל' אפי' בלא אלא הוי כאומר אלא ול"ק דדוקא בסתמא קנה עש"ב. ואנכי העבד ת'ם אני דמלבד דלא זכר שר מדברי הר"ן במ"ש בכתובות שהם היפך דבריו שבנדרים. עוד זאת קל"ט במ"ש אבל ממה שנרגש אח"כ מהאומר וכו' מוכח דאפי' בלא אלא וכו' דשם בדברי הר"ן ז"ל מ"ש ומיהו כי אמרי' הכי דוקא בקנין ומשיכה וחזקה אבל בקנין שטר קני דהא המקדש את האשה בשטר וכו' הוא דקאמר הכי אליביה דר"א דס"ל בההיא עובדא דשמיט כיפי דל"ק ואליביה הוא דמחלק בין קנין שטר לקנין אחר. אך אליביה דר"ן דס"ל בההיא עובדא דקנה דכיון שאמר סתמא כמאן דאמר מעכשיו ולכי הוי דמי ליתיה להאי חילוקא דבין זה ובין זה קנה וההיא דהאומר לאשה הרי את מקי"ל לאחר ל"י דמקודשת אתייא כוותיה וא"כ כיון דהכנה"ג ז"ל מספק"ל לישנא דהר"ן דכתב בדברי ר"ן אי ה"ד דל"ק עד שיאמר אלא או"ד דייקינן סוף לשון הר"ן ואף בדלא אמר אלא כל דפריש לאח"ז ל"ק ופשיט לה מתוך דברי הר"ן דהכל תלוי באומר אלא כס' ר"ב ז"ל. מעתה מה זו חזרה דחזר בו ממה שנרגש אח"כ מהאומר לאשה וחילק בשם הרשב"א והוכיח מזה דס"ל דהאומר לאחר ל"י גם בלא אלא הוי כאומר אלא ול"ק דמה שנרגש אח"כ מהאומר לאשה וחילק בין שטר לקנין ומשיכה הוא אליביה דר"א. ומאי דמספק"ל איהו בדברי הר"ן הוא אליביה דר"ן ואליביה דר"ן ליכא קושיא מהא דהאומר לאשה כלל ואתייא כוותיה וצ"י:

עו"כ שם בבע"ח וז"ל ואיכא למידק על מוהרשד"ם וכו' דכל קנין הוי מעכשיו מלבד דדב"ז במחלוקת וכו' כבר כתב הר"ן בפ"ד דנדרים דאע"ג דכל קנין הוי מעכשיו ה"ד במי שהקנה לחבירו סתם וקנו מידו לאלתר קנה אבל כי אתני אם לא באתי לא משמע דליקני מעכשיו אלא לבתר ההוא יומא ונמצא שאינו קונה כלל ומכלל דבריו אתה למד דס"ל כמוהר"י איסרלאן ז"ל דבסתמא מהני ע"כ. וכבר הבאתי לעיל דברי הר"ן מ"ש בכתובות דס"ל דר"ן דאמר האומר לחבי' משוך פרה זו ול"ת עד לאחר ל"י דקנה ואפי' עומדת באגם היא אפי' בדלא אמר מעכשיו וס"ל כוותיה לפסק הלכה וכו' וא"כ אי"צ ללמוד מכלל דבריו דס"ל דבסתמא מהני דהרי אף בפי' דל"ת עד לאחר ל"י ס"ל דמהני. וכפי הנר' דדברי הר"ן דנדרים הנ"ל הם נגד דבריו שבכתובות הנ"ל אך י"ל מ"ש התם ונמצא שאינו קונה כלל היינו לפי דתלה אותה בתנאי דאם לא באתי ושאם בא ליכא קנייה לכן לא משמע מדבריו דליקני מעכשיו כלל אלא לבתר ההוא יומא וליכא קנייה כלל. ברם בעלמא אם אמר לחבירו משוך פרה זו וכו' דמתכוין הוא לקניה גמורה אך דמרחיב הזמן הוא לזה אף בלא מעכשיו קני אם עומדת באגם דקנה אותה במשיכה הא' וכמדומה לי שחילוק זה הובא בס' ואיני זוכר איה. ועיין לה' שער המלך בה"ג פ"ט ה"א דהק' ע"ד הר"ן ז"ל דפ' הכותב מדבריו דפ"ג דנדרים דכתב שם וק"ס ע"כ במעכשיו הוא וכו' כל היכא דלא קיימא בחצירו דלפי"ד בהכותב מאי איריא חצירו אפי' אגם נמי וי"ל ע"ש. דלא העיר עליו מסוף דבריו שהביא אותם הבע"ח על דבריו דהכותב ובודאי דל"ק מהתם וכדכתיבנא. ברם מה שהק' שם השע"ה ע"ד דהכותב מדבריו שבפ' האומר דדוקא בקידושי כסף וכו' דוקא בישנו בידה וברשותה אבל בר"ה לא וכתב די"ל ע"ש. לע"ד כונת הישוב הוא דמ"ש ברשותה מקודשת אגם נמי חשוב כברשותה ודוקא בר"ה דלאו רשותה הוא כלל אי"מ והכי דייקי סו"ד דכתב בר"ה לא ואם איתא לישמועינן רבותא יותר דאפי' אגם נמי לא:

ובדברי הר"ן ז"ל דהכותב דקאמר וכן נמי הא דר"ן אי במעכשיו היא אגם דנקט לאו דוקא דמ"ש אגם אפי' עומד בר"ה ממש או אפי' ברשות נותן נמי קנה וכדמוכח בר"פ המפקיד דל"ד. אנא בריה קלה לא זכיתי להבין מהיכן הוכיח מהתם כן. דשם אמרו איכא בינייהו דקיימא באגם דללישנא קמא קנה כיון דאמר מעכשיו וא"כ י"ל דללישנא קמא דבמעכשיו קנה ה"ד אם היא עומדת באגם אך אם היא עומדת בר"ה דקני ליכא הוכחה מהתם דא"ה לישמועינן שם רבותא יותר דגם בר"ה ללישנא קמא קני. וי"ל בדוחק דה"ה בר"ה ללישנא קמא קני כיון דאמר מעכשיו ומאי דקאמר אגם לאשמועינן רבותא ללישנא בתרא דאפי' אם היא באגם ל"ק. א"נ מאי דנקט אגם הוא משום שכן הוא הדרך ולעולם דגם בר"ה קני. ובחפשי בזה ראיתי להקמ"ר ז"ל ח"א בה' מכירה פ"ב ה"ט דהביא דברי הר"ן ז"ל דהכותב וכתב דע"כ סבר תלמודא דפ' המפקיד דלאיכא דאמרי קמא קני אפי' בר"ה דאי לא"ה מאי הקשה שם א"ה אפי' גיזותיה וולדותיה נמי ע"כ. ולא זכיתי להבין דבריו ואחהמ"ר דבריו תמוהים דמ"ש שם אפי' גיזותיה וולדותיה נמי היינו כיון דאמרן נעשה כאומר וכו' קנויה לך מעכשיו א"כ אפי' גיזותיה וולדותיה קנה אותם כיון דנמצא למפרע דהיתה שלו משעה שבאה לביתו א"כ יזכה אף בגיזות וולדות שהי"ל משבאה לביתו וכמ"ש רש"י ז"ל ומהיכן הוכח יוכיח מזה דלא"ד קמא קני אפי' עומדת בר"ה וצ"י. והנך רואה דהקמ"ר ז"ל בה' אישות פ"ז הי"ב שם הק' על הר"ן ז"ל שתי קושיות אלו שהק' עליו כאן ושם הניחם בקושי ובדבריו כאן ישבם:

וחזי הוית בכנה"ג ח"מ סיקצ"ז הגב"י אוי"ג דהק' דברי הר שב"א בחי' שהביאם הר"ן בהכותב אדבריו במיוחסות סי' י"א וישבם באורך והיוצא מדבריו הוא דלהרשב"א אם אמר מעכשיו אפי' בר"ה קני ובלא מעכשיו באגם קני אבל לא בר"ה. ושוב הוק"ל דא"כ מי הכריחו בחי' לומר דהא דר"ן במעכשיו אפי' נימא בלא מעכשיו וה"ד אם עומדת באגם ותי' דשמא דחיקא ליה מילתא לומר בתרי לישני דאתאמרו בחד לישנא לפלוגי בינייהו וכו' נמצא וכו' ולהרשב"א והר"ן בלא מעכשיו דוקא באגם קנה אבל בר"ה או ברשות מוכר ל"ק ע"ש. ונר' מדבריו דס"ל דלענין דינא לא פליגי הרשב"א והר"ן ז"ל ובלא מעכשיו קני באגם דוקא ובמעכשיו קני אפי' בר"ה ומאי דאוקי בחי' לדברי ר"ן במעכשיו הוא כדי לפלוגי בין תרי לישני דר"י ור"ן דאיתאמרו בחד לישנא. וק"ל דהר"ן בהכותב קאמר ע"ד הרשב"א ולדידי לא מחוור האי פיסקא וכו' וכיון דר"ן דקי"ל כוותיה בדיני וכו' נקטי' כוותייהו דאפי' בלא מעכשיו קנה וכו' ע"ש. דמדבריו אלו מוכח דגם בעיקר דינא פליגי דלהרשב"א בלא מעכשיו אפי' עומדת באגם ל"ק ולהר"ן קני. והשע"ה ז"ל הבי"ד הכנה"ג הנ"ל והק' עליו מדברי הרמב"ם דס"ל דבפרה ל"ק ובגט מגורשת כיעו"ש ולא הק' עליו מדברי הר"ן ז"ל בעצמו ולא ידעתי למה:

עוד אנוכי אדרוש בדברי הר"ן ז"ל דהכותב שהביא שם בשם חי' הרשב"א ז"ל דכתב וז"ל והילכך לענין גיטין אי אמ"ל מעכשיו ה"ז מגורשת ואי"מ בין הניחתו בצידי ר"ה בין הניחתו בר"ה ממש דמספ"קל דילמא תנאה הוי וכו' ע"ש. וכ"כ בשמו הה"מ ז"ל בפ"ט מה' גירושין ה"א. גם במיוחסות שם כתב דאם אמר מעכשיו קנה אפי' בר"ה ולא מספקינן בחזרה ותנאה כלל. משמע דס"ל כרב דמעכשיו ספיקא הוי אך במקום דאפשר לפרש לישניה דגופא מהיום ופירי לאח"ז מקיימינן ליה ולא מספקינן ליה בתנאה וחזרה. ואילו הר"ן ז"ל בהאומר כתב דהרשב"א ס"ל כר"י דשיורא הוי וגם הה"מ ז"ל בה' אישות הוב"ד במרן ב"י באה"ע סי"מ כ"כ ע"ש. נמצא דדברי הרשב"א ז"ל סתרא"י נינהו וכעת לא ראיתי מי שהעיר בזה. ומהתימה מהשע"ה ז"ל בה' אישות פ"ט שהביא דברי הר"ן שכתב ולדברי הפוס' כר"י דשיורא הוי המקדש בשטר מעכשיו ולאחר ל"י צריך שיהיה השטר קיים וכו' ותמה עמ"ש הה"מ בפ"ט מה"ג ה"א והר"ן בפ' הכותב משם הרשב"א דלהלכה גט ופרה שוים ואם אמר מעכשיו בפרה קנה ובגט מגורשת ואי"מ דמספק"ל אי חזרה אי תנאה. דלפי מ"ש הר"ן בפ' האומר דהרשב"א פסק כר"י נר' דבנקרע הגט או עומד בר"ה אינה מגורשת כלל ממ"נ דאי ס"ל כדעת הר"י והרמב"ן דלר"י לא גמרו עד לאחר ל"י א"כ נראה כל דנקרע הגט בתוך שלשים יום אינה מגורשת כלל. ואם לפי מה שהסכימה דעתו שם ובתשו' הנז' דלר"י גמרי קדושיו מעכשיו אלא דשיורא שייר נר' דבגט אפי' הגט קיים אי"מ דהו"ל גט שיש בו שיור והניח בצ"ע ע"ש. דיותר הי"ל להק' בפשיטות דהר"ן בהאומר כתב דהרשב"א פסק כר"י דמעכשיו שיורא הוי. אך בהכותב כתב בשמו דבמעכשיו מגורשת ואי"מ דספיקא הוי אי תנאה אי חזרה וכ"כ המגיד פ"ט דגירושין דמשמע מזה דפסק כרב וכנ"ל. דמאי דהוציא הוא ז"ל בדעת הרשב"א בחי' לענין גט וכו' והק' ע"ז ממ"ש הר"ן בהכותב לע"ד ל"ק והיינו די"ל דאף שהרשב"א פסק כר"י דמעכשיו שיורא הוי וס"ל דלר"י נגמרו הקי' מעכשיו אלא דשייר זמן כמ"ש בחי'. מ"מ לענין גט אם אמ"ל מעכשיו ולאחר ל"י והגט עדיין קיים לא הוי חשיב גט שיש בו שיור כמ"ש התוס' בקידושין ד"ס דבכה"ג הוי כריתות. ומ"ש כל גיטא דמשייר לאו כלום הוא היינו במהיום ולאח"מ כיון שאינו יכול להיות נגמר אלא אח"מ אינו גט דאין גט לאח"מ וכ"כ המש"ל ז"ל בה' גירושין שם. ומאי דלא מקישינן יציאה להויה היינו דבקי' המקדש בשטר מעכשיו ולאחר ל"י אפי' נקרע השטר בתוך ל"י מקודשת משא"כ בגט. ברם מה שהקשינו דכיון דפסק כר"י היאך כתב דמספק"ל אי תנאה אי חזרה דזה אתי כרב זה עדין קשה. גם את זה ק"ל דבנדרים דמ"ח כתב הר"ן בשם הרשב"א דיש חילוק בין שטר לשאר קנינים דבשטר אף אם לא אמר מעכשיו קני כיון דהשטר קיים ועומד דהא המקדש אשה בשטר ואמ"ל הרי את מקו"ל לאחר ל"י מקודשת אם לא נאבד השטר ולא נתקתו וכן לענין הגט ע"ש. נר' דבגט אף בלא מעכשיו אם הגט קיים לאחר ל"י מגורשת כמו בקידושין וחלוקים הם מדין פרה דבמשיכה. ואילו הר"ן בהכותב והה"מ ז"ל כתבו בשמו דגט ופרה שוים הם לדינא:

ועיין בדרישה ח"מ סיקצ"ה אוי"א דכתב דהרא"ש והרי"ף ז"ל פסקו הלכתא כר"י דמעכשיו שיורא הוי ושם הק' על הרא"ש דנדרים דלא הזכיר ע"מ משמע דס"ל דמעכשיו לחוד קניא ובפ' האומר פסק הוא עצמו כר"י דמעכשיו שיורא הוי והוצרך לישב ע"ש. ות'ם אני דשם בפ' האומר הרי"ף והרא"ש ז"ל פסקו כרב כמבואר שם והוא היפך ממש, והשע"ה ז"ל בה"ג פ"ט בד"ה והטור כתב בסה"ל וז"ל ובהכי ניחא מה שהק' הדרישה סי' הנז' לדברי הרא"ש דנדרים ודוק. דנר' מדבריו דמודה הוא לו דהרא"ש בפ' האומר פסק כר"י וגם עליו קשה כנ"ל, ועו"ק עליו כיון דמקודם זה כתב בשם הטור דדעת אביו לפסוק כרב היאך אח"כ נר' דמודה הוא להדרישה דהרא"ש פסק כר"י דשיורא הוי וצ"ע. ומ"ש שם בשם הטור אה"ע סי"מ דר"ח והרי"ף פסקו כר"י ע"ש. אחהמ"ר זה אינו דמ"ש שם הטור דהרי"ף ס"ל דצריכה גט משלשתן לאו משום דס"ל כר"י דשיורא הוי אלא כמ"ש שם מרן ב"י ז"ל ע"ש ותרוה צמאונך ולעולם דס"ל כרב דמספק"ל כמ"ש הרי"ף בפ' האומר בפי' דהלכתא כרב ע"ש וכ"כ הב"ח סי"מ:

וראיתי להמש"ל ז"ל בהלכות גרושין פ"ו ה"ג בד"ה אך כד מעינינן וכו' דכתב וז"ל אך אליבא דר' ז"ל דפסק דמאמצעי נמי צריכה גט וע"כ אית לן למימר או דפסק כר"י דרווחא שבק לחבריה או דלית ליה לדאביי אלא האי לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה והנה אליבא דר"י פשיטא ואף בתוה"ז כולם צריכין לגרש משום דמספקינן ליה לקמא בחזרה ולבתרא בתנאה וכו' ע"ש. ואנכי העבד דבריו שגבו ממני דהיאך אפש"ל דרז"ל פסק כר"י דמדברי רבינו דתפס בלשונו כסדר הזה וגם כתב ספק מקו' היא לכולם נר' דפסק כרב. דאילו לר"י דאית ליה רווחא שבק לחבריה ס"ל דמקו' בודאי לכל א' וא' וכמ"ש הר"ן ז"ל בפ' האומר. ועוק"ל במ"ש אליבא דר"י מספק"ל לקמא בחזרה ולבתרא בתנאה דהא אליבא דר"י לא מספק"ל כלל בזה כ"א דס"ל דכ"א רווחא שבק לחבריה. וליכא למימר דהמש"ל ז"ל ס"ל בפי' דברי הרמב"ם כמ"ש מרן הכ"מ ז"ל בה' אישות פ"ז דרבינו ס"ל כר"י אך טעמיה לאו משום דכ"א שבק רווחא לחבריה כ"א משום דהאי לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה כיעו"ש. דהרי המש"ל ז"ל בתחילת דבריו כתב דע"כ אית לן למימר או דפסק כר"י דרווחא שבק לחבריה. וכפי פי' הכ"מ בדברי הרמב"ם ליתיה להאי טעמא דכ"א רווחא שבק לחבריה ודבריו צל"ת. והה"מ ז"ל בה' אישות כתב דרבי' פסק כרב ונקט לכולהו חומרי וכו' וכ"ע הכ"מ ז"ל דבמ"ש יש כדאי להשיב כל הספיקות שנסתפקו המפ' ע"ד רבינו חוץ מספק אחד וכו' ע"ש. ולע"ד דעדין ק' לפי"ד הה"מ במה שתפס רבי' בלשונו קידושי כולם תופסין בה דמתיבת תופסין משמע דס"ל כר"י דקידושי כולם תופסין בה בודאי ולא משום דמספק"ל בתנאי וחזרה וכמ"ש רש"י והתוס' והר"ן ז"ל וכיון שרבי' פסק כרב כמו שסיים בלשונו וצריכה גט מכ"א מפני שהיא ס' מקו' ונקט כולהו חומרי כמ"ש הה"מ היאך כתב בתחילה קידושי כולם תופסין בה ובדברי הר"ן ז"ל היא מתבארת ביותר קושיא זו. ולא ידענא היאך יותר הספק הזה דנר' דזה הספק איני מתיישב עדין לפי"ד הה"מ ז"ל והקמ"ר שם הביא דברי הכ"מ הנ"ל ולא העיר בזה, שו"ר להב"ח ז"ל בחאה"ע סי"מ דכתב דהרמב"ם ס"ל כרב כהה"מ ומ"ש האי לישנא דר"י הוא לאורויי דל"ד קאמר רב אב"ג אלא אפי' הם מאה כולם תופסין מספק על הסדר הזה ע"ש. ולע"ד אחהמ"ר אין בו כדי שביעה דהר"ן ז"ל אין דקדוקו ממ"ש הרמב"ם אפי' הם מאה שהוא כלשון דכתב ר"י מזה הוכיח דפסק כר"י אלא ממ"ש הרמב"ם תופסין בה דזה הלשון אינו נאמר כ"א על קידושי ודאי דעל הס' אינו נאמר לישנא דתופסין מזה הוכיח הר"ן דפסק כר"י והק' עליו דהיאך כתב אח"כ שהיא מקו' מס' דזה הוא אתי אליביה דרב וא"כ גם שנאמר דהרמב"ם כתב לישנא דר"י הוא כדי לאורויי דאפי' הם מאה עדיין ק' איך כתב לישנא דתופסין שהיא מורה דמקו' בודאי וכר"י. אחכ"ר למוהרימ"ט ז"ל בחי' דכתב כהה"מ דהרמב"ם פסק כרב דלא כאביי והוק"ל לישנא דתופסין ותי' דלהרמב"ם ז"ל אין הכרע מלשון תופסין דה"ק אפי' מאה נתפסין לאפוקי אביי דאמר וכו' אלא אפי' בק' מספקין דתפסי ורב משרשיא לטעמא דאביי קאמר דלא ס"ל דמספקינן בהאי תנאה ובהאי חזרה ע"ש. ועיין בס' שער יאודה בחי' שם דעמ"ש הכ"מ ע"ד הה"מ דבדבריו יש כדאי להשיב עכה"ס חוץ מס' אחד וכו' לפי מ"ש משם שיטת לא נודע למי שפיר נקט רבי' אפי' הם ק' על הסדר הזה וכו' ע"ש. ודבריו הם ק"ט דאדרבא יגדל התימה דכיון דהה"מ כתב דהרמב"ם פסק כרב דלא כאביי וחייש לכולהו חומרי. ולפי"ד שיטת לא נודע למי דלרב אפי' לאח"ז ל"י א"כ למה נקט הרמב"ם כסה"ז דמשמע דאם קידשה השני לאחר מ' אינן קידושין כלל וצ"ע:

ומרן ז"ל בב"י באה"ע סי"מ הבי"ד הה"מ שם ונר' דאזיל בסברתו והקמ"ר שם תמה עליו במ"ש ואע"ג דלא נפק"ל מידי לדינא וכו' דהא איכא בינייהו טובא דאי פסקינן כרב ודלא כאביי אם קדשוה לאחר מ' אי"צ גט ולר"י צריכה גט ע"ש. ולע"ד י"ל כיון דמרן בב"י אזיל בשיטת הה"מ דהרמב"ם והרי"ף פסקו כרב ודלא כאביי וכבר הקמ"ר איהו גופיה מקודם הק' על הה"מ וישב דבריו דס"ל בדעתם דאם קידשה שני לאחר מ' אפי"ה צריכה גט ממנו ומש"כ על הסה"ז לא אתא אלא לאפוקי אם קידשה שני אחר עשרה וג' לאחר כ' וכו' כיעו"ש א"כ לפי"ד בהה"מ אליביה דהרמב"ם והרי"ף תו ליכא נפקותא לענין זה דכיון דפסקי כרב ודלא כאביי אף דקידשה הב' לאחר מ' צריכה גט ממנו דדילמא קמא לחזרה איכוין וב' לתנאה וקידושי הב' הוו קידושין. ומה שהק' עו"ש דיש נפקותא דאם פסקי' כר"י דשיורא הוי אם קי' בשטר וכו' ועוד נ"מ לפי מ"ש הרשב"א וכו' ע"ש. לע"ד ל"ק דגם מב"י ז"ל סבר וידע דאיכא נפקותות בין אי פסקי' כרב או כר"י. אך לענין אם קידשה הא' מעכשיו ולאחר ל"י והב' לאחר כ' והג' לאחר יו"ד ולא מת אחד מהם ולא חזר בו אחד מהם בין אי פסקי' כרב ודלא כאביי ובין אי פסקי' כר"י צריכה גט מהשלשה ושע"ז כתב מב"י ז"ל דלא נפק"ל בינייהו לענין דינא היינו דוקא לענין זה דעסיק ביה דבין למר ובין למר ס"ל דצריכה גט משלשתן ולעולם דיש נפקותות אחרות ביניהם. ולפי"ד אלה אזד"ל קושיית הב"ח באה"ע סי"מ ג"כ מעל מב"י ז"ל. שו"ר להנחב"כ חאה"ע סי"ח שכ"כ ע"ש וששתי שכוונתי לדעתו ז"ל:

והנה מרן בש"ע סי"מ ס"ד פסק ותפס בלשונו כהרמב"ם ז"ל והח"מ ז"ל שם בסק"ט כתב וז"ל וחיישי' דילמא לא' תנאה ולא' חזרה וחיישינן לדר"י דס"ל דאפי' ק' תופסין דרווחא שבק כ"א לחבריה וכו' ואפי' אם הראשון אמר מעכשיו ולאחר ל' והב' אמר מעכשיו ולאחר מ' אפי"ה הוי ס"ק אף לרב דנקטינן לכולהו חומרי וכמ"ש הה"מ ע"ש. ות'ם אני דכיון דס"ל דפסקינן כרב ודלא כאביי ויוצא מזה דאף אם הב' אמר מעכשיו ולאחר מ' צריכה גט ממנו גם אליביה דרב דבכ"א אמרינן שמא ראשון חזרה ושני תנאה וכמ"ש איהו גופיה א"כ למאי איצטריך תו למימר דחיישינן נמי לדר"י דס"ל אפי' ק' תופסין דכ"א רווחא שבק. ועוד דתיק"ל דאמאי כתב מרן כסה"ז דמשמע דוקא כסה"ז וכמ"ש הר"ן ז"ל גם הב"ש שם דקדק כן. ומה שהק' בסו"ד על הכ"מ והניח בצ"ע הקמ"ר והשע"ה ז"ל בה' אישות שני נביאים הקשו כן מדנפשייהו קושיא זאת על הכ"מ וכל אחד לדרכו פנה לישב דבריו ע"ש:

והט"ז ז"ל שם כתב ע"ד מרן וז"ל דאי תנאה הוי מקודשת לראשון לחוד ואי חזרה הוי להאחרון לחוד מקו' אבל האמצעי לא הוי קידושין ממ"נ והיינו סברא דאביי וכ"פ הרא"ש אלא דהרמב"ם מחמיר בכולן להצריך גט מהם וכו' ע"ש נר' דס"ל דמרן פסק כהרא"ש דמאמצעי אי"צ גט וכס' אביי. והוא מהתימה חדא דכיון דהרי"ף והרמב"ם ז"ל בחדא סברא קיימי דמשלשתם צריכה גט ודאי דהוא פוסק כמותם כמ"ש בעלי הכללים ואיך נאמר דשבק להנהו תרי גאוני ובפרט דהרמב"ם הוא מכללם ופסק כהרא"ש. ותו דלשון מרן ז"ל הוא מכוון ממש כלשון הרמב"ם ובודאי כמו דפרשינן בלשון הרמב"ם דס"ל דצריכה גט משלשתן כן יתפרש לישנא דמרן כמ"ש הפוס' ז"ל, ומוכר"ל בדוחק דאחר דהביא הט"ז סברת הרמב"ם ס"ל דגם מרן כן ס"ל כוותיה:

עור"ל שם בסוה"ס דהק' על מב"י ז"ל דכתב ואע"ג דלא נפק"ל מידי לענין דינא וכו' דהא יש נ"מ רבתי בין ר"ח שפסק כר"י ובין הרי"ף דפסק כרב דהיינו אם אומר בפי' אני מקדש מעכשיו בתנאי שתמתין לי ל"י דלרב פשיטא שהיא מקו' לראשון ולא להאחרונים כלום עליה וכו' אבל לר"י אפי' בזה דהוא תנאי קידושי כולם תופסין בה דהא כ"א רווחא שבק לחבריה. ותמהני על הגאונים הנ"ל איך נעלם מהם דבר מפורש כזה וגם על הה"מ יש לתמוה במ"ש הב"י בשמו דמשו"ה פסק הרמב"ם כרב משום דבזה יוצא ידי כל החומרות הרי מצינו לר"י חומרא טפי באומר בפי' לשון תנאי דאפי"ה כולן י"ל בה קידושין משא"כ לרב וכו' ע"ש. ואנכי העבד ת'ם אני על תמיהתו דמנ"ל חילוק זה דגם אם אמר בפי' לשון תנאי אפי"ה ס"ל לר"י דשיורא הוי וכו' דלע"ד אחהמ"ר זה אינו דאם פי' בפי' לשון תנאי אף לר"י היא מקו' לראשון דוקא ולא להאחרונים כלל דהויא א"א גמורה ושוב אין קידושין תופסין. וחילי הוא ממ"ש התוס' בפ' האומר דס"ג דהקשו אליביה דר"י דס"ל מעכשיו שיורא הוי איך אנו קונים שום דבר וכו' דהא אפי' אמ"ל מעכשיו לא מהני ותי' דע"מ מהני אפי' לר"י ולא הוי שיורא אלא תנאי ולכך טוב לומר ע"מ מעכשיו ע"ש. וכתבו הפוס' ז"ל דאף דהתוס' אמרוה בדרך שמא מ"מ כן הוא האמת וכ"פ ז"ל. הרי דגם לר"י דס"ל דמעכשיו שיורא הוי מ"מ אם אמר ג"כ לשון תנאי תו לא הוי שיורא. וכיון שכן אם אומר בפי' אני מקדש מעכשיו בתנאי שתמתין לי ל"י ליכא חילוק בין רב לר"י דלדברי כולם מקו' גמורה להראשון ולא להאחרונים כלל. ומ"ש עו"ש נמצא דקי"ל כרב אפי' לקולא וכו' ובזה ס"ל לרב כשמואל ע"ש כל לגבי דידי חסר דעה דברים אלו משוללי ההבנה ולא זכיתי להבינם ואי"צ להאריך בהם:

עור"ל שם דעמ"ש הב"ח דנ"מ לדינא דלר"י דס"ל דשלשתן קידושי ודאי הן מדאורייתא אי מיית חד מינייהו והיא ערוה לאחיו פוטרת צרותיה מחליצה ויבום אבל להרי"ף דק"ס אי"פ. כתב עליו דתקפה עליו משנתו דודאי אי"פ מחליצה זו האשה דהא אסורה לאחיו שקידשה להיות לו לאשה כיון שהיא תפוסה לאנשים אחרים בקי' ג"כ ממילא לענין פיטור הצרות הוי כאילו זו לא היתה אשתו של אחיו המת כמפורש בסיקע"ג ס"ד דאם היתה היבמה באיסור ערוה על הבעל אינה אשתו ואי"פ צרתה מחליצה. מכ"ש כאן שאסורה לכל אדם כ"ז שלא נתגרשה מכולן והיאך יפטר צרתה מחליצה מכח צרת ערוה וכו' ע"ש. ובהורמנותיה דמני"ר אחהמ"ר אמינא דמה שחשב הוא ז"ל דהאשה הזאת היא ערוה על אחיו שקידשה ודימה אותה לסיקע"ג לבבי לא כן יחשוב דשאני ההיא דהיא ערוה ממש על הבעל כגון אחותו וכיוצא דלא יש לה היתר לבעלה כלל אזי אמרי' דאי"פ צרתה מחליצה ומיבום דחשבינן לה להערוה כאילו אינה אשתו של בעל כלל מעולם. ברם זו שנתקדשה לג' אינה נחשבת ערוה ממש לו דהא אם יגרשוה השנים האחרים היא מותרת להג' והויא מעוכבת גט מהב' האחרים דוקא ולו היא מעכשיו מקו' ואשתו גמורה מדאו' לר"י וכיון שכן אם מת והיא ערוה לאחיו פוטרת צרותיה מחליצה ויבום וס"ל לר"י כאביי דאמר קידושין שאינן מסורים לביאה הויין קי' וכמ"ש השע"ה ז"ל והגם דכ"ז שלא לקחה גט היא אסורה לו מ"מ אינה נקראת ערוה לו ממש לשתהא אי"פ צרתה כמו בסיקע"ג דהתם היא ממש ערוה על הבעל לעולם וחילוק דמסתבר הוא ויש ראיה וסיוע לזה וכ"ר להנחב"כ אה"ע סי"ח דקאי בשי' הב"ח ז"ל ומהתימה דלא זכר ש"ר להט"ז ז"ל כלל ולדחות דבריו. עכ"ן:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה