אור ברסלב
שערי עזרה חושן משפט › סימן כח

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

חושן משפט · סימן כח

סימן כז

ראובן שתפס קנין וכתב בשטר שהקנה לבתו נכסים מעכשיו ושע"א קו"מ אם זכתה זכיה גמורה בגוף משעת הקנין וכתיבת השטר ושוב לא יוכל לחזור בו או לא:

הנה מוהריט"ץ ז"ל בסינ"א פי' בדברי הרמב"ם ז"ל דמתנת בריא שהיא מהיום ולאח"מ דאם המתנה היא לאחר כל שאינו בנו ל"ק גופא מהיום אלא גופא ופירי לאח"מ הוא דקני אלא שאינו יכול לחזור בו הנותן ע"כ. וה' משאת משה חח"מ סיט"ז ד"ן נמשך אחריו והחק"ל מ"ב חח"מ סו"ס ד' האריך לדחות דבריהם וכתב דכל הפוס' חולקים בזה והביא שם להקת הפוס' ראשו' ואח' שחלוקים הם בזה. וגם הביא דברי מרן ז"ל בתשו' אה"ע סי"ה שמבין בדברי הרמב"ם דמהיום ולאח"מ קני גופא מהיום. ובש"ע דפוס הסמ"ע והש"ך הגירסא היא אינו זוכה בו לאכול הפירות. וסיים ומ"מ בתנאי מעכשיו ושע"א קו"מ הרי עכ"פ זכה לגמרי בחיי הנותן ולכ"ע אין אשתו ניזונית מהם וז"ב עכ"ל. ומוהר"מ סוזין ז"ל אזיל ומודה שם לדברי החק"ל ובפה מלא ביטל דעתו מפני דעת הסק"ל ע"ש. אך בס' חוקי חיים סוסמ"ו שינה את טעמו דכתב שם וז"ל ועוד יש לפקפק במקבלי המתנות דאף לדעת הפוס' דלשון זה דמעכשיו ושע"א קו"מ הוי כאומר מהיום ולאח"מ מ"מ איכא ריעותא לדעת מוהריט"ץ בסינ"א והמ"מ בסיט"ז דס"ל דבמתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאח"מ דאמרי' דהכונה היא גופא מהיום ופירי לאח"מ היינו בכותב לבנו דוקא. אמנם לאחר אינו מקנה לו גופא מהיום גוף כלל וכונת מהיום היינו אם לא אחזור בי והכל הוא לאח"מ. וא"כ אף אנו לומדים למהיום ושאק"מ כשהוא לאחר דהכונה היא מהיום אם לא אחזור בי עד שאק"מ. ולדעתי הוא במכ"ש דבמהיום ולאח"מ דקאמר בהדיא דהכונה היא גופא מהיום ופירי לאח"מ כתבו הרבנים הנז' בדעת הרמב"ם ז"ל דלא אתמר הכי אלא בבנו ולא באחר כ"ש וק"ו בלשון זה דלא נמצא לא בש"ס ולא בפוס' ראשונים דודאי דנוכל לפרש הכונה דהיינו אם לא אחזור בי. וא"כ בנ"ד דכבר חזרה האשה הנותנת בפה מלא חזרתה חזרה ויתבטלו כל המתנות שנתנה בלשון הזה וכבר הקדמנו לעיל מ"ש הרשב"א ז"ל דאפי' בל' חיוב כל דידעינן דלא היתה חייבת הוי כמתנה לכל דבר כאשר כ' רמ"א ז"ל כנז"ל עכ"ד. גם שם סוע"ג כתב וז"ל ובלשון זה דמעכשיו ושאק"מ נסתפק מוהר"י בסאן ז"ל בסיע"ג מכח תשו' הרא"ש כלל ע"ד דאין הכונה גופא מהיום ופירי לאח"מ אלא הכונה מהיום אם לא אחז"ב גם ה' בני אברהם סיצ"ד הגם שלא זכר שר תשו' מוהריב"ס הנז' הביא לנו תשו' מוהראנ"ח ז"ל בח"ב וגם מדברי הר' ז"ל דל' זה ל"מ ול"מ יעו"ש עכ"ל. ובדבריו יש כמה שינוים ממ"ש בס' חק"ל הנ"ל דבסח"ח כתב דדעת מוהריט"ץ והמ"מ בדעת הרמב"ם דמהיום ולאח"מ בבריא לאחר אינו מקנה לו גוף מהיום כלל כ"א היינו לומר אם לא אחזו"ב והכל לאח"מ ומינה למד במכ"ש ללשון מעכשיו ושאק"מ דכן היא הכונה אם לא אחזו"ב. ומלבד דמוהריט"ץ והמ"מ ז"ל לא כ"כ כ"א שכתבו דהוי כמש"מ דאינו קונה גם הגוף ק"ג אלא לאח"מ אבל לעולם מעכשיו א"י לחזור בו. ומאי דהוי כמש"מ היינו לענין כתובה ומזו' דגובים מהם מאחר דאינו נקנה גם הגוף ק"ג אלא לאח"מ וחיוב הכתו' ומזו' הם, קודמין כיעו"ש. עוד בה דבהחק"ל שם בסי"ג דקע"ב אוי"ד כתב דהפרי הארץ ח"מ ח"ב סי' י"א והרדב"מ ח"ג סיט"ו כתבו דאם כתוב בשטר שיפרע סך החיוב שאק"מ דנמצא דבעודו בחיים שאק"מ הוי למקבלים קודם שיפלו הנכסים קמי יורשים לכ"ע חייבים היורשים לפרוע ובנ"ד הרי כתוב מעכשיו ושאק"מ וא"כ החיוב לכ"ע קיים גם במיתתו וכו' ועע"ש בעמוד ב' אוי"ב ובעמ"ד מ"ש החק"ל. וע"ז השיב עליו המ"ס ז"ל והוב"ד בסי"ד אוטו"ב דיש לעמוד במ"ש מוהריב"ס סיע"ג דמעכשיו ושאק"מ ל"ד למהיום ולאח"מ וכו' לא די לנו זה הצער אלא שראיתי למוהריט"ץ סינ"א שכתב שגם במהיום ולאח"מ לא נאמר אלא בבנו אמנם באחר אינו מקנה לו שום דבר מהיום לא גוף ולא פירי והכונה שלא יוכל לחזור וכ"כ המ"מ סיט"ו ד"ן. וע"ז השיבו החק"ל כנ"ל. הרי דגם מ"ס המלך ז"ל מבין במוהריט"ץ והמ"מ ז"ל שהבינו בהרמב"ם ז"ל דהכונה היא שהוא כמש"מ ואינו קונה גם הגוף ק"ג כ"א לאח"מ ולעולם דא"י לחזו"ב. דלא כמ"ש בסח"ח דהיינו אם לא אחזו"ב ושעל זה ביטל בנדונו המתנות מאחר שכבר חזרה בה וחזרתה חזרה. ועיינתי בדברי מוהריט"ץ והמ"מ ז"ל בשורשם וראיתי שכ"כ בפי' שא"י לחזו"ב הנותן ודברי המ"ס ז"ל שבסח"ח לי צ"י:

עוק"ל דשם בסח"ח כתב דהבנ"א בסיצ"ד הגם שלא זכר תשו' מוהריב"ם ז"ל הביא בשם מוהראנ"ח וה"ה ז"ל דל' זה דמעכשיו ושאק"מ ל"מ ול"מ. והרואה יראה בסבנ"א דאחר שהביא דברי מוהראנ"ח בדברי המ"מ ז"ל, כתב דאף לפי מה שנסתפק מוהראנ"ח ז"ל כיון דאיכא בשטר זה מהיום וקנין אין מי שיאמר דל"ק וששו"ר בא הדבר מפו' דבקנין מאותה שעה גמר ומשעבד נפשיה בכנה"ג הגב"י או"ה ואסיק כן לדינא בנ"ד דאליבא דכ"ע זכו מקבלי המתנה גופה מהיום ופירי שאק"מ ע"ש. וא"כ מאחר שנדון הח"ח היה בקנין לפי"ד הבנ"א תו ליכא ריעותא וא"כ מה זה שכתב גם הב"א הגם שלא וכו' הביא תשו' מוהראנ"ח וה"ה ז"ל דל"מ ול"מ. דדברים אלו הם תמוהים דשם כתב בפי' הבנ"א ז"ל דבקנין אין מי שיאמר דל"ק דמודו כ"ע וכן אסיק לדינא:

גם ק"ל דמ"ס המלך ז"ל כתב דבנ"ד שכתוב מעכשיו ושאק"מ דפשיט ליה להבנ"א דהוי דינו כמהיום ולאח"מ והכי פשיט ליה למני"ר דיש לעמוד במ"ש מוהריב"ס ז"ל דמעכשיו ושאק"מ ל"ד למהיום ולאח"מ כאשר עמד כת"ר בזה בהחק"ל ח"מ סיל"ב וכו'. וראה תראה שם בסיל"ב דלא עמד בזה כלל כ"א אדרבא דס"ל בפשיטות דמעכשיו ושאק"מ הוי פי' גופא מהיום ופירי שאק"מ דדמי למהיום ולאח"מ ושגם התוס' יודו בזה וציין על ס' דברי אמת בקונט' כ"ט שכן ס"ל כיעו"ש. ועוד דבס' החק"ל הרמ"ס ז"ל אזיל ומודה מודים דרבנן בפה מלא לדברי החק"ל וחזר בו מסברתו. ואילו הכא בסח"ח אזיל בתר איפכא וכתב דבמעכשיו ושאק"מ במכ"ש וק"ו דנוכל לפרש דהכונה היא אם לא אחזו"ב וכנז"ל. באופן שדבריו שבסח"ח המה באו בכמה שינוים וגם יש לעמוד בהו טובא וכנז"ל:

ועיין בהמ"מ ז"ל שם שאחר שפי' בדברי הרמב"ם ז"ל בדרך הנ"ל כתב וז"ל שוב מצאתי למוהר"מ אלשיך ז"ל בתשו' סיח"י דל"ח דכתב דהכותב נכסיו מהיום ולאח"מ משייר לעצמו בגוף הקרקע ע"כ. ואני בער ולא אדע מה מציאה מצא דהתם קאי במחלוקת ר"י ור"ל בכותב נכסיו לבנו לאחר מותו ומכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי אביו דרי"ס ל"ק ורל"ס קנה לוקח ופליגי בק"פ אי כקהג"ד או לא והוק"ל בדברי ר"ל והוכרח לישב פלוגתייהו וסיים וכתב דאין ספק שהענין הוא דהמקנה קרקע מהיום ופירי לאח"מ משייר לנפשיה כח מהקרקע ליניקת הפירות. מידי דהוה אמוכר קרקע ומשייר האילנות דאמרי' משייר מקום האילנות ומשו"ה קאמר ר"י דכקהג"ד ומביא וקורא האדמה אשר נתת לי ומשו"ה, קאמר דל"ק לוקח וכו' ולר"ל לאו כקהג"ד וכאילו לא נשאר לאב שום כח בגוף וכו' וכל כח הקרקע היה לבן וכו' עש"ב. מעתה מה ראיה מייתי ממאי דמישב הז"ל אליביה דר"י דס"ל דאפי' במקנה קרקע בפי' מהיום ופירי לאח"מ דמשייר לנפשיה כח מהקרקע. לדידן דקי"ל כר"ל דק"פ לאו כקהג"ד כאשר האריך מוהרמ"א ז"ל שם. וק"ל יותר לדבריו דמוהרמ"א ז"ל אמרה למילתיה גם באב הכותב לבנו. ואילו איהו המ"מ ז"ל בחלקות ישית למו בדעת הרמב"ם בין כותב לבנו או לאחר דבבנו קנה הגוף מהיום ק"ג והפי' הוו לאב עד שימות. ובנותן לאחר אפי' הגוף אינו קונה עד לאח"מ. ואם נאמר דהמ"מ ז"ל כונת דבריו היא דכמתלמד מדבריו אמרה למילתיה זה אינו במשמעות דבריו כאשר ישר הולך בפשטיות דבריו באופן שדבריו לי צ"י:

וראיתי בס' כפי אהרן חח"מ סי' י"ג בתשו' שהובאה שם לכמוהר"א אשכנזי ז"ל דהביא דלרוב הפוס' באומר מהיום ולאח"מ קנה הגוף מהיום ק"ג ופירי לאח"מ וא"י לחזו"ב. ויש מהפוס' ומכללם הרשב"ש סיק"ץ ומוהריט"ץ והמ"מ ז"ל ס"ל דהויא כמש"מ דאין המקבל זוכה בגוף אלא לאח"מ ונותן א"י לחזו"ב. והק' על ס"ו מדברי הש"ס דבתרא דקל"ו דקאמרה וכי כתב לה מהיום ולאח"מ מאי הוי וכו' התם מספק"ל הכא ה"ק גופא מהיום ופירי לאח"מ. וגם הק' מהירוש' פ' מי שאחזו גבי מתני' ה"ז גיטיך וכו' דאמר אי לא במתנה כיון שאמר מהיום מתנה גמורה היא לאיזה דבר כתב לה לאח"מ לשייר בה אכילת פירות. והוצרך שם לישב בדוחק יעוש"ב. והקושיא מהירוש' כבר החק"ל מ"ב חח"מ סי"ד הוק"ל כן ועינו ל'ו ראתה דבריו כמש"ל מזה כשהוק"ל מדברי הטור כתב וכמו שכן הק' החק"ל מ"ב וכו' ע"ש וגם בכאן היל"ל כן ולא לומר בסתמא כאילו הוא דבר חדש מדידיה:

היוצא מהאמור דבאומר מהיום ולאח"מ או מעכשיו ושאק"מ בפלוגתא היא מתנייא דאיכא דס"ל דגופא קני מהיום ק"ג וא"י לחזו"ב ופירי לאח"מ או שאק"מ. ואיכא דס"ל דנהי דא"י לחזו"ב הנותן מ"מ המקבל אינו זוכה בגוף המתנה אלא לאח"מ או שאק"מ וקנין גוף ופירות באים יחד וממילא המוחזק יכו"ל קי"ל כידוע. והיכא דאיכא קנין בשטר בשניהם לדעת הבנ"א והכנה"ג כפי"ד הבנ"א ז"ל לכ"ע קני הגוף משעת הקנין וכנז"ל. ומרן ז"ל בתשו' אה"ע סי"ה ובטור אה"ע סיקי"א בב"ה כתב בפי' ע"ד הרמב"ם שכתב מתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאח"מ ה"ה כמש"מ. אין הכונה שתחשב כמש"מ אלא לענין הפירות בלבד שאינן שלו עד לאח"מ אבל הגוף מתנת בריא היא משעת המתנה ע"כ. ובתשו' אבק"ר סיק"ד כתב דמתנה מהיום ולאח"מ פשיטא דצריכה קנין דהא אמרי' בגמ' קני גופא מהיום ופירי לאח"מ ואם אין שם קנין במאי קני גופא מהיום ואפי' אם הוא משכ"מ דקי"ל בעלמא דאיצ"ק אם מתנה זו היא מקצת נכסיו צריכה קנין דקי"ל משכ"מ במקצת צ"ק עכ"ד. ולפי דברי רבני האח' דאנן בתריה דמרן ז"ל גררינן לא לבד במ"ש בש"ע אלא גם בב"י ובתשו' לדידהו זכה מקבל המתנה משעת נתינה זכיה גמורה בגוף ופירי לאח"מ. גם במעכשיו ושאק"מ הוי הכי גוף קני מעכשיו ק"ג ופירי שאק"מ. והא דמ"ס המלך ז"ל דהוב"ד בסח"ח פקפק במקבלי המתנות וכו' וכתב דהאשה ההיא חזרתה חזרה והבאנו דבריו לעיל הגם דנדונו הוא באשה הנותנת והיא בירוש' כמה שנים כמובא בשאלה וציון היא בכלל מה שקיבלו עליהם דעת מרן ז"ל. מ"מ הוא אזיל כפי סברתו דסבר כמ"ש ה' שער המים מפי השמועה דלא קבלו עליהם כ"א מ"ש בש"ע דוקא ועיין שם בסח"ח סיט"ל וכבר אני הדל הארכתי בזה במ"א. ברם זוהי שק' עליו מאי דהקשינו לעיל דנדונו בשטר ההוא איכא קנין ולדעת הבנ"א לכ"ע קני גופא מהיום וכנז"ל. ולא אכחד דבעיקר דברי הבנ"א דכתב כיון דאיכא בשט"ז מהיום וקנין אין מי שיאמר דל"ק ושכן בא הדבר בכנה"ג וכו'. דיש לעמוד דאם אין שם קנין במאי קני גופא מהיום כמ"ש מרן באבק"ר ובהכרח הוא דאיכא קנין. ואולי כיון דאיכא שטר איכא קניה בשטר ואיכא פלוגתא בזה אימתי קני הגוף ק"ג. ועז"א דאי איכא בשט"ז מהיום וקנין אין מי שיאמר דל"ק וכו':

אתאן לנ"ד דבשטר כתוב מעכשיו ושאק"מ ואיכא קנין כפי"ד האח' ז"ל דבתריה דמרן גרירן גם בתשו' א"כ משעת הקנין וכתיבת השטר קנה הגוף ק"ג. ואפי' הרמ"ס ז"ל דפקפק לדעת הסוברים בל' הרמב"ם דבמתנת בריא ה"ה כמש"מ דל"ק גופא מהיום כ"א לאח"מ וכו' ה"ד במתנה לאחר וכן הוא במעכשיו ושאק"מ הוי הכי. ברם בכותב לבנו ודאי קני הגוף מהיום ופירי לאח"מ וכן הוא במעכשיו ושאק"מ וכמו שכן מבואר שם בדבריו והט' דדעתו ש"א קרובה אצל בנו כמו שכ"כ מוהריט"ץ והמ"מ ז"ל בפי' יעו"ע. וא"כ בנ"ד דכתב לבתו הוי כמו שכותב לבנו דקני הגוף ק"ג מעכשיו ופירי שאק"מ דכמו שדעתו ש"א קרובה אצל בנו כן ה"ה קרובה אצל בתו כמ"ש המבי"ט ז"ל ח"א סיקס"ב מכח סוגיית הגמ' אם תלד אשתי זכר וכו' ע"ש. ובס' פ"מ ח"א יש רבותא יותר דשם בסי"צ בתשו' הריה"ק ז"ל הביא בשם המבי"ט ז"ל ח"א סישל"ט דדוקא באב אמרו שדעתו קרובה וכו' אבל באם לא אמרי' כן ושגם מוהרש"ך ח"ג סיצ"ד יש לספק בדבריו והפ"מ בסיצ"א כתב דס' המבי"ט היא דחויה מכל הפוס' וגם מוהרש"ך מורה דפליג הוא עליו ג"כ. ונדונם שם הוא באם המזכה לעובר שלה וס"ל דדעתה קרוב לבתה שילדה אח"כ ואפי' לבת בין הבנים כיעו"ש. ועיין בכנה"ג ח"מ סיר"י בהגה"ט אוט"ו דהביא בשם המבי"ט דמזכה לבתו אפי' במקום בן אמרי' דעתו קרובה וכו' ע"ש. ברם חזות ק"ל דנר' דברי המבי"ט ז"ל סותרין זל"ז דבסישל"ט כתב דדוקא אב לבן דעתו קרובה אבל לא אם לבן. ואילו בח"ב סיקל"ז נר' דס"ל דשוין הם אב ואם דשם נדונו הוא באם שנתנה פי' החתול לבתה והחתול לבנה וקאמר דזכתה הבת הגם שהוא דשלב"ל משום דדעתו ש"א וכו' ואע"ג דלא משיירא לאחר בעי"פ משיירא לבתה דקרוב אדם אצל בנו והביא דברי הש"ס ע"ז יעו"ש. ומהתימה מהכנה"ג דבאוט"ו שם הבי"ד המבי"ט שבח"ב סיקל"ז לענין דאפי' בת במקום בן ובאוי"ו הבי"ד שבח"א סישל"ט דדוקא אב לבן אבל לא אם לבן ואיהו ז"ל פליג עליו וכתב דכיון דהטעם הוא משום דדעתו ש"א קרובה אצל בנו ה"ה אם האם זכתה לעובר שלה קנה ע"ש. ולא העיר עליו דדבריו נר' דסותרין זא"ז. גם הפ"מ ז"ל בסיצ"א כשדחה דבריו דסישל"ט לא הק' עליו דבח"ב סיקל"ז דבריו נר' דסותרין זא"ז ולא ידעתי למה:

וסה"ב שאחר החיפוש מצאתי שהבנ"ח חאה"ע סינ"א הביא בשם ה' מוצל מאש שהק' כן ושמוהרמב"ח ז"ל תי' דראיתו דסיקל"ז לאו למימרא דס"ל דמקנה האם לעוברה אלא מייתי ראיה כעין מדרגות וכו' וכתב עליו שאין תי' מספיק יעו"ש. וה' שעה"מ בה' מכירה פכ"ב ה"י תי' דבח"א סישל"ט דכתב דבאם לא אמרי' דעתה קרובה ה"ד במזכה לעוברה מחיים והיינו כפי הטעם דנתן שם בסוהס"י דהתורה ירדה לסוף דעת האב ולסוף דעת האם וטפי רחים האב על הבן מאם על הבן במידי דאיכא דררא וכו' דהאב עושה מלאכה וכו' דאית ליה רווחא באומנות. משא"כ האשה דאי"ל חכמה אלא בפלך ולכן בנדונו שם דלאה נכנסה ערבנית לכתובת בנה בעודה בחיים אדם קרוב א"ע ולא גמרה ומקנה. אמנם בח"ב בנדונו דלאה ציותה מח"מ דהתם ודאי כיון דלמיתה אזלא לא שייכא ביה טעמא דחביבה לה ממונה טפי ומשו"ה אמרי' דדעתה קרובה וכו' ע"ש. ולע"ד אחהמ"ר תי' זה הוא מהדוחק דבסיקל"ז נר' דמילתא פסיקתא קאמר בין בבריאה בעודה בחיים ובין מח"מ דעתה קרובה וכמו שכן מוכח ממאי דהביא סוגית הגמ' המזכה לעובר וכו' הואיל ודש"א קרובה אצל בנו וכו' וההיא גם בבריא ס"ל שהדין כן. וכמו שיעויין בפ' אלמנה שלא נראו לו דברי הרמב"ן ז"ל שס"ל דז"ד בש"מ משום שלא תטרף דעתו עליו אבל בבריא לא והק' על דבריו והסכים לדברי הראב"ד ז"ל דכתב בין בבריא ובין בש"מ הטעם הוא משום דדש"א קרובה אצל בנו יעו"ש ובס' פ"מ ח"א סי"צ וצ"א. וגם הראיה שהביא לדבריו מההיא דבן לוי שמכר לישראל שדה וכו' נר' דל"ש ליה בין עודה בחיים לממח"מ. וכן נר' דהפוס' ז"ל כן הבינו בדבריו שהביאו מאי דס"ל דמקנה דשלב"ל ולמי שלב"ל כי הדדי נינהו ושקלי וטרו בסברתו ולא נחתו לחלוק בהכי מוכח דס"ל בדעתו דמילתא פסיקתא קאמר וכמו שיעוין בדבריהם ז"ל:

וראיתי בס' קה"י במדות חכמים מער' ד' או"א שהביא דברי הכנה"ג אה"ע סיע"ד דהביא דברי המבי"ט דסישל"ט דדוקא אב ולא אם ושכ"כ מוהרש"ך ח"ג סי"פ וכתב דאיהו בח"מ סיר"י פליג עליו וס"ל דגם האם וכו'. ותמה עליו איך לא זכר תשו' המבי"ט עצמו דח"ב סיקל"ז דהביאה הוא עצמו בסיר"ט הגה"ט אוכ"ט שס"ל דדש"א קרובה לבנו ולבתו וכו' הרי דהרב עצמו בתשו' ח"ב תבריה לגזיזיה ע"ש. וק' מדוע לא הק' עליו רבותא יותר טפי מזה דבסיר"י בעצמו הגה"ט אוט"ו ציין על תשו' המבי"ט ח"ב סיקל"ז לענין אף בת במקום בן ובאוט"ז שאחריו הביא דבריו שבסישל"ט ופליג עליו ולא העיר עליו דדבריו בעצמם הם סתרא"י נינהו וכדאקשינן בעניותין אנן לעיל דזה הוא קשה יותר דבאותו פרק ובאותו מקום ממש:

עוק"ל ע"ד במה שהביא דברי הכנה"ג שבאה"ע הנ"ל דציין ע"ד מוהרש"ך ח"ג סי"פ דס"ל בדין המשיא לב"ג דדוקא אב ולא אם כס' המבי"ט ז"ל. וכתב ע"ז דאיהו דידיה הכנה"ג בח"מ סיר"י כתב דהטעם הוא מפני שדעתו ש"א קא"ב ה"ה האם אם זיכתה לעובר שלה קנה וכו' ות'ם אני דמקרב את הרחוקים ולא ראי זה כר"ז לדעת הכנה"ג דהגם דבההיא דהמשיא לב"ג אמרי' דוקא אב ולא אם. מ"מ לא דמיא לה ההיא דמזכה לעובר שלו דנימא דוקא אב ולא אם דש"ה ההיא דהמשיא לב"ג דאעיקרא היא הויא הלכתא בלי טעמא והבו דלא להוסיף עלה ואמרי' דוקא אב ולא אם. משא"כ בההיא דהמזכה לעובר שלו דטעמא הוי משום דש"א קרובה א"ב ל"ש אב ל"ש אם כמו שכ"כ הפ"מ סי"צ בדעת מוהרש"ך דהגם דהוא חילק בסי"פ בההיא דהמשיא בין אב לאם מ"מ בסיצ"ד גבי המזכה לעובר שלו לא חילק והוא מה"ט. גם הפ"מ בסיצ"א כתב דהגם שהיה מקום לדחות דאפשר דל"פ מוהרש"ך על המבי"ט גם גבי הקנאה וכו' אך האמת יורה דרכו דפליג ולא הוא לבדו דפליג רק כל שאר חכמי ישר' ג"כ ע"ש. והכנה"ג ס"ל דשנא שנא ולכן באה"ע גבי המשיא לב"ג הביא דברי המבי"ט ומוהרש"ך בסתמא דדוקא אב ולא אם. ואילו בח"מ גבי המזכה לעוב"ש פליג על המבי"ט וס"ל דל"ש מאחר דטעמא הוי משום דדש"א קרובה וכו':

ובלומדי דברי המבי"ט ז"ל בשני המקו' דסתרן אהדדי הראיתי אותם לעט"ר אדוני אבי יצ"ו וכה דבר אלי דאפשר דלא סתרן אהדדי דההיא דסיקל"ז היא באם שהקנתה לבתה וס"ל להמבי"ט דכמו דדש"א קא"ב כן האם דעתה קרובה לבתה אבל אם לבנה לא. ושו"ר שכן ישב הקה"י בל' חכמים מער' א' או"ז ע"ש. דכפי"ז נמצא לס' המבי"ט דהאב דעתו קרובה בין לבנו בין לבתו אבל האם דעתה קרובה לבתה ולא לבנה וזהו נגד דברי המשכה"ר מער' ב' אול"ד דכתב על שם המבי"ט בסיקל"ז דס"ל דדש"א קא"ב ל"ש לבנו ל"ש לבתו ואב נמי ל"ד אלא ה"ה אם ע"ש עכ"ד. ולפי דבריו לא ידענא מה יענה לסתירת דבריו דהמבי"ט ז"ל ומוהרמ"ע מפאנו ז"ל בסינ"ח דדש"א קא"ב ולא לבתו. והקה"י ז"ל בדקצ"ב כתב עליו דלכאו' נר' דחיליה מדקדוק לשון המשנה אם תלד אשתי זכר דאוקימנא בעובר שלו דדש"א קא"ב ומשמע ליה דקרובה אצל הזכר ולא אצל הנקבה ע"כ. ואחהמ"ר דבריו ק"ט דבאותה מתני' בעצמה קאמרה ואם נקבה תטול ק' ואוקימתא דש"ס בעוב"ש היא בין על הזכר בין על הנקבה. שו"ר דה"ה כמוהרי"א יצ"ו בס' קה"י אחר הק' עליו כן בכ"י על הגליון. וגם בדקי"ח הק' הוא יצ"ו בכ"י ע"ד מוהרמ"ע ז"ל דחילק מבן לבת דמה יענה לראית המבי"ט דלא חילק ביניהם מכח אותה משנה דמבואר דל"ש בן ל"ש בת והניח בצע"ג ועיין בס' שי למורא סימ"ג דכתב על מוהרמ"ע ז"ל דהפריז על המדה הרבה דודאי בנות הם כבנים דבנות בכלל בנים נינהו מ"ל בנים מ"ל בנות ע"ש. ומהתימה שלא העיר לדחות דבריו מכח לישנא דמתני' וכנ"ל. באופן שס' מוהרמ"ע דחילק, בין בת לבן נידחה קראו לה וס"ל ל"ש בן ל"ש בת דש"א קרובה להם. גם מוהריק"ו ז"ל בשורש צ"א כ"כ דרש"א קרובה אצל בנו ובתו. גם בתשו' מרן אה"ע סי"א ובתשו' מוהרי"ץ ז"ל שם סל"ה דל"ש ע"ש וע' במוהרשד"ם אה"ע סיכ"ג והרדב"מ ח"ב סיס"ט הביא דברי המבי"ט ז"ל דס"ל דאין הפרש ממקנה למי שלב"ל למקנה דשלב"ל וכי היכי דמקנה לעוב"ש שדעתו קרובה אצלו כך מקנה להם דשלב"ל. והק' עליו טובא ושמצא תשו' להרשב"א הביאה מוהריק"ו ז"ל דנר' דחולק עליו דכתב שם על צואת ש"מ שכתוב בה תנו אלפיים דינרים לבתי דצריך שיהיו לו מעות טבועין וכו' וא"ת והלא אין אדם משטה בשע"מ וכ"ש בבתו שדעתו קרובה אצלה י"ל דבכה"ג חיישי' לק' קבור. וכ' מוהריק"ו ז"ל ואפי' בבתו שדש"א קרובה אצלה פסק כן כ"ש באיניש אחרינא. הרי מבואר דאפי' בבתו חיישי' לק' קבור וכו' א"כ הה"נ דאם הקנה לבתו דבר שלב"ל דל"ק דדא ודא חדא היא כמו שנר' מלשון המפה סירנ"ג סי"ט ובס' בנ"ח אה"ע סינ"א עכ"ד. ובס' צרור הכסף סיכ"א כתב ע"ז דאדרבא מהכא משמע דהרשב"א ס"ל כהמבי"ט מדאמר מר ז"ל ובנדון שלפנינו אין לה כלום אא"כ יש מעות בעין דפי' הוא דאם אין לו מעות בעין זה הוי דבר שלב"ל ואין אדם מקנה דשלב"ל וחזר וכתב והלא אין אדם משטה וכו' וכ"ש בבתו שדעתו קרובה אצלה וכו' וליכא בזה משום דשלב"ל דהא הכא מיירי בבתו שדעת אביה קרוב אצלה דהיינו כמ"ש המבי"ט דלגבי הבן אדם מקנה דשלב"ל ואין היקש למחצה לא שהרשב"א כתב אח"כ דמשום דיש לחוש לק' קבור וכו' והמבי"ט לא חש להאי חששא ונמצא דבהא לבד חולק הרשב"א על המבי"ט. משא"כ בענין אדם מקנה לבניו דשלב"ל דמודה לו הרשב"א ז"ל זת"ד ע"ש. וה"ה כמוהר"י אב"א יצ"ו כתב עליו על הגליון וז"ל עיין בתשו' הרשב"א במיוחסות סיק"ו דכתב בפי' דאין אדם מקנה לבתו דשלב"ל. והיא נעלמה מה' המח' ז"ל דכפי התשו' הנז' א"א לפ' כפי' הזה בהאי תשו' הרשב"א שהביא הרד"מ ז"ל כלל וכמובן. וכבר השעה"מ ז"ל בה' מכירה פכ"ב ה"י הק' מתשו' המיוחסות הנז' להמבי"ט והצ"ע ע"ש ולענ"ד לו' דהרשב"א מחלק בין בן לבת דבבת ל"א דעתו קרובה אצלה כס' הרמ"ע ז"ל סינ"ח ובהא לחוד אתי המבי"ט דלא כהרשב"א ז"ל עכ"ד יצ"ו. ואנא זעירא אומר דמה שהק' עליו מתשו' הרשב"א במיוחסות הא ודאי קושיא אלימתא היא. ברם מ"ש דהרשב"א מחלק בין בן לבת כס' הרמ"ע סלח נא אנכי מבקש דעל הראשו' אנו מצטערים דס' הרמ"ע בעצמה היא נידחה קר"ל מכח דברי המשנה וכמו שכן הק' מע' יצ"ו בעצמו עליו והבאנו דבריו לעיל. וגם דה' שי למורא כתב עליו דהפריז עה"מ וכנ"ל. אלא שבא לחלוק עלינו את השוין וליחס להרשב"א דס"ל כהרמ"ע לא מן השם הוא זה. מה גם דאיך אפשר דהרשב"א ס"ל דבבת ל"א דעתו קרובה אצלה דהרי באותה תשו' בעצמה הרשב"א ז"ל קרי בחיל ואמר וכ"ש בבתו שדעתו קרובה אצלה והיינו דכיון שדש"א קרובה אצל בניו מקנה להם אפי' דשלב"ל וא"כ אפי' ליכא מעות בעין והו"ל דשלב"ל ומהראוי הוא דקנתה הבת המתנה מאחר שהיא בתו ודעתו קרובה אצלה. אבל מכח חששת ק' קבור לא זכתה במתנה וזה מבואר ומוכרח בדבריו כמ"ש ה' צרור הכסף שם. ומה שהק' על הצה"כ מתשו' המיוחסות אנא דאמרי' דלא על הצה"כ ז"ל תלונותיו כ"א ע"ד הרשב"א ז"ל דנראין דבריו שבשתי תשו' הנז' כסותרין זא"ז. ומוכרחים אנו לידחק כדי לישב דבריו ולומר בכונת דבריו דאין כונתו כמ"ש הצה"כ ז"ל כ"א שגם הרשב"א ז"ל ס"ל דאינו מקנה לבתו ולבנו דשלב"ל וזהו מכח דבריו שבמיוחסות הנ"ל. אבל לא ס"ל דיש לחלק בין בן לבת אלא דשוין הם ויבואו שניהם. וכמו שכ"כ השעה"מ ז"ל שם בדעת הרמב"ם ז"ל והק' ממנו על המבי"ט ז"ל וז"ל ואני תמיה על המבי"ט ז"ל ממש"ר פ"ו מה' זכו"מ הי"ז וז"ל כבר ביארנו וכו' ואמרו כמה אתה נותן לבנך כו"כ וכו' צריכים שיהיו הדברים שהם פוסקים מצויים ברשותו שאין אדם מקנה דשלב"ל. הרי בהדייא דאפי' גבי בנו ובתו ס"ל דאין אד"מ דשלב"ל ומבואר הוא שדעת רבינו דהמזכה לעוב"ש קנה אפי' בבריא כמ"ש בפ"ז וצ"ע ע"כ. גם עיין בתשו' מוהר"מ אלשיך ז"ל סי' י"ח שנר' דסל"ה דל"ש בן ול"ש בת אמרי' דדעתו ש"א קרובה וכו' ע"ש:

ותבט עיני בס' משכה"ר מער' ע' אוע"ג שהביא לדברי המבי"ט ז"ל דס"ל דמקנה לבנו ולבתו דשלב"ל דכי היכי דמזכה לעוב"ש וכו' והק' עליו מסוגיית דפמ"ש אהא דאמר ר"ה המזכה לעובר ל"ק וכו' דלדבריו דכי הדדי נינהו לא אתי לא כר"ה וכו' ולא כשמואל ור"ן וכו' והניח בצע"ר. ועוד האריך שם במחייב עצמו למי שאי"ב והביא דברי הרי"ף בפ' הרבית ובפמ"ש ושלדעתו דבר שלב"ל ודבר שאי"ב כי הדדי נינהו ושלשון הרמב"ם בפכ"ב מה' מכי' ה"י נוטים לזה וכו' עין רואה דלדעת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והעיטור והרמ"ה ז"ל דשלב"ל ולמי שאי"ב אידי ואידי חד שיעורא הוא ויפה דן יפה הורה המבי"ט ז"ל ואפשוט בעיין להני רבוותא דמצי מחייב נפשיה כיון דגופו איתיה בעולם מידי דהוה אדבר שלב"ל ע"כ. ומהתימה עליו שכתב בדעת הרמב"ם כן שהרי הרמב"ם בהזכו"מ מבואר בדבריו דלאו כי הדדי דאפי' גבי בנו ובתו ס"ל דאין אד"מ דשלב"ל וכמו שהק' ממנו השעה"מ ז"ל על המבי"ט ז"ל וכנ"ל. ונעלם ממנו כל זה וצ"ע:

ואחר שכתבתי לעיל דיש לעמוד ע"ד ה"ה כמוהר"מ סוזין ז"ל מדברי מרן ז"ל ממ"ש בתשו' אה"ע ובתשו' אבק"ר סיק"ד במתנת בריא מהיום ולאח"מ דהכונה היא דגופא קני מהיום ק"ג ופירי לאח"מ וכנז"ל. הן עתה ראיתי דגם יש לעמוד ע"ד מדברי מרן בש"ע סירנ"ז ס"ו דפסק בפי' דמתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאח"מ היינו שאעפ"י שקנה הגוף מהיום ואינו יכול לחזו"ב אינו זוכה ואוכל פירות אלא לאח"מ. ועעו"ש בסעי"ז ואנן אתכא דמרן ז"ל סמכינן ואפי' לס' מ"ס המלך ז"ל דאזיל בס' השעה"מ מפי השמועה דלא קיבלו כ"א מ"ש בש"ע וכו' הרי זה הדבר הוא מבואר בש"ע שסל"ה ותול"מ:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה