אור ברסלב
שערי עזרה חושן משפט › סימן כז

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

חושן משפט · סימן כז

סימן כו

שאלה ראובן שנתן לבנו קטן חלק מאחוזת החצר שיש לו ע"י כתיבת נייר טאבו בשררה יר"ה שכתב רביע החצר בשם בנו הקטן והיא בתורת מתנה שנתן אותו הרביע הנז' לבנו ולא תפס קנין ולא כתב לו שטר כ"א כתיבת הטאבו הנז'. וראובן חלי"ש והניח אחריו יתו"ק אחרים שאחר כתיבת הטאבו נולדו לו בנים ג"כ. יש לספק אם הבן שנכתב הנייר טאבו בשמו זכה בהמתנה ההיא וחולק עם אחיו ג"כ בשאר החצר. או"ד מאחר דהמתנה ההיא נעשית בלתי ק"ס ועדי ישראל ושטר כפי דין תוה"ק כ"א דוקא בכתיבת נייר הטאבו שנכתב בשמו ע"י ערש"ג לא מהנייא ולית בה מששא כלל. נדעה נרדפה הדין כיצד נותן:

תשו' דב"ז שורשו פתוח בש"ס בפ"ק דגיטין דתנן כל השטרות העולים בעש"ג כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. ובגמ' פריך קא פסיק ותני ל"ש מכר ול"ש מתנה בשלמא מכר מכי יהיב זוזי קמייהו קנה לא מתנה במאי קני בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא אמר שמואל דינא דמ"ד ואיבע"א תני חוץ מכגיטי נשים. ופירש"י חוץ מכגיטי נשים כל שטרות שהם כגיטי נשים שע"י השטר הדבר נגמר דהיינו נמי שטר מתנה ע"כ. ורוב הפוס' פסקו כלישנא בתרא וכתב הבע"ח ז"ל ח"ב סימ"ח אע"ג דיש פוס' ג"כ כלישנא קמא המעיין בפוס' יראה כמה תנאים צריך בדינא דמ"ד מה שלא נמצא בזמנינו זה. ומה גם כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אית לן לאוקומי אדינא דאורייתא והן פסולים וכמ"ש מוהרשד"ם ז"ל חח"מ סיש"ן ומוהר"י הלוי ז"ל סי"ע. אלא מיהו כבר הסכימו הפוס' דאפי' שטרי מתנות לא פסילי אלא היכא שעיקר הקנין נעשה ע"י השטר כגון שדי נתונה לך שדי מכורה לך. אבל אם הנותן הקנה למקבל בק"ס השטר כשר דאינו אלא לראיה בעלמא כמ"ש בעה"ט ח"מ סיס"ח ויראה שאין חולק ע"ז והב"י ז"ל כתב שכן משמע מלישנא דגמרא וכו' אשר ע"כ אם המתנה הזאת לא הקנה אותה הנותן למקבל באחד מדרכי ההקנאות והשטר שכתב לו בעש"ג הוא שטר הקנאה ולא שטר ראיה הא ודאי שט"ד חספא בעלמא הוא ולא זכה מקבל המתנה. ואפי' שהחזיק בקרקע ג"ש עכ"ז מאחר שהחזקה היא נסמכת על השטר ונמצא השטר בטל גם חזקתו בטילה וכו' ומה שטוען המקבל שבדין מחזיק בו והראיה שבשעת צואתו ציוה על הכל ולא ציוה ע"ז אין זו טענה דאפשר דהנותן היה סבור דמצד הדין זכה מקבל המתנה ואין לו חלק ונחלה באותה מתנה. אבל אם היה יודע שהמקבל לא זכה היה מצווה גם על קרקע זו. ואפי' תימא שרצון הנותן לתתה לו למקבל מה בכך כיון דמצד הדין ל"ק הא למז"ד לש"מ שמניח מתנה לפ' ומצד המתנה לא זכה מקבל מתנה שאין במתנתו כלום אפי' שאנו יודעים שרצון המצווה היה שיקנה המקבל מתנה. הילכך כללן של דברים בנ"ד דלא זכה מקבל המתנה ותחזור הקרקע ליורשים עם כל הפירות שאכל זת"ד עש"ב:

ומרן ז"ל בש"ע ח"מ סיס"ח פסק כלישנא בתרא דשטרי מתנות כגון שדי נתו"ל שעיקר הקנין נעשה ע"י השטר והם חתומים בו אעפ"י שיש בו כל הדברים שמנינו ה"ה כחרם ע"כ. וא"כ בנ"ד דליכא שום הקנאה אחרת אלא שנתן הקרקע במתנה ע"י כתיבת נייר הטאבו בשררה אפי' אם היה בו כל הדברים שמנה אותם מרן ז"ל בתחי' הסי' עכ"ז לא מהני מכ"ש עכשיו דלא היו בו הדברים הנז' דהוא חשיב כחרס ול"מ. ולפי"ד מרן החבי"ב ז"ל אפי' שיהיה חזקה שהחזיק מקבל המתנה לאו כלום היא מאחר דהשטר בטל גם החזקה בטילה וחוזרת הקרקע עם הפי' שאכל ליורשים. ואפי' שהנותן לא חזר בו מהמתנה כיון שמת נפלו נכסי קמי יתמי וחולקים בהם בשוה. והגם דמצאנו ראינו בתשו' מרן באבק"ר סיע"ב וע"ג בראובן שהיה עליו חובות ונתיירא שמא יטלו הבע"ח ביתו ועשאם וואקו"ף ונתנם במתנה לבנו בעש"ג דכתב דשפיר הויא מתנה ע"ש. י"ל דוקא התם שעשאם וואקו"ף ואיכא טעמים בדבר כמ"ש שם. משא"כ בנ"ד דהיא מתנה לבנו כבר כתב מרן בש"ע דהשטר חספא בעלמא הוא ול"ק. ובלא"ה עמ"ש מרן שם באבק"ר דאלו המולא'ש שנוטלים ליום פרס מהמלך פשוט דלא מקבלי שוחדא. כבר הכנה"ג שם בהגה"ט אוי"ג הביא מ"ש הפוס' ז"ל מיהו האידנא כולהו ערכאות מקב"ש נינהו וכ"כ המט"ש הגה"ט או"ח בשם פוס' אחרים ג"כ. ובהגב"י אוכ"ב כתב ע"ד מרן שבתשו' הנ"ל אפשר דבזמנו היה כן ע"ש. ובס' גב"ע סי"ז דציין עליו שם כתב בדמ"א דבזמנינו זה כבר הסכימו כל האח' ז"ל דהשטרות העשויין בעש"ג לא מעלו כלל אפי' לשטר ראיה והבי"ד הפוס' שכ"כ וסיים ולדעת כולם בזה"ז לא מעלו לא לקנין ולא לראיה אפי' בשטר מכר כ"ש בשטר מתנה וכיוצא ע"ש. ובכלל הביא שם בשם מוהריב"ל ס"ג סיק"י שכתב כמה ריעותות שיש בחוגיטי'ש שבזה"ז מ"ש הבעה"ת שס"ז ח"ד דהאידנא אע"ג דעבידי בשטרות דערכאותיהם דידעי בהו דלא מקב"ש מיהו כיון דאין חותמים אפי' סהדי גוים כ"א הסופר בלבד בדין הוא דהוא פסול. ועו"כ שם שמאחר שאינו עשוי כפי דיננו אף להסוברים כליש"ק דאמר שמואל דד"ד עכ"ז אינו מועיל לכלום מאחר דליכא הקנאה המועילה לפי דין ישר' עש"ב:

גם ה' או"ג ז"ל סירי"ח דקי"ד כתב ל"מ להרמב"ם ומרן ז"ל דסברי דאפי' בשטרי מקח וממכר בעי' שיתן המעות בפני הערכאות ויכתבו בשטר בפנינו מנה פ' לפ' כו"כ דמי מכר וגם צריך עדי ישר' שיעידו על עדי השטר ועל השופט שאינם יודעים בקב"ש ואם חסר דבר מזה הוא כחרס ובנ"ד דחסר מאלו התנאים דודאי אין מקום לספק כלל. אלא אפי' להרא"ש ז"ל ודעי' חספא בעלמא הוא מכח דברי האח' ז"ל דכתבו דכל ערכאות שבמלכות תוגרמא מקב"ש נינהו ויטו אחרי הבצע עיין במוהרשד"ם ומוהרש"ך ומוהרש"ח ז"ל הילכך ליכא ד"ד דהואיל ומקב"ש לאו דינא הוא אלא חמסנותא ולכ"ע חספא הוא ע"כ. והחש"ש ז"ל בתשו' ד"ק כתב בשם הנ"י בפח"ז דכתב בשם ר"י ז"ל דכל שאין המלך מכריח וכופה לדון בדינין שלו לא פקע זכותו של ישראל מחמת ד"ד וכו' ולא משום דאין המלך שומע לקנינים שלנו יש לנו לדון גם בין ישר' לחבירו כדין המלך במה שהוא לא גזר ולא הקפיד על כך. ואפי' בד"ד דהמלך מקפיד יש מן המחלוקת דבין ישר' לחבירו לא דייני' וכמ"ש שם מוהריב"ד ז"ל והכר"ש ח"מ סיל"א כ"ש במה שאין המלך מקפיד ואינו מכריח דודאי דיש לנו למעט במחלוקת ולומר דלא דייני' כדיניהם בין אדם לחבירו וז"ב ואפי' העדב"י ז"ל בסיע"ב שנית שדקדק מדברי הר"י ן' פרץ ז"ל שחולק על מהר"י ישראל ז"ל מודה בזה ע"ש דרי"ד עש"ב. גם בסיס"ח הגה"ט אוכ"ט כתב במתנה העשויה בעש"ג דלא כתיב בה כתבוה בשוקא וחב"ב דמוהרשד"ם כתב שהיא פסולה ומוהריב"ל שנר' שחולק ומכשירה עיין בפ"מ ח"א סיס"ד דהשוה דעת מוהריב"ל לדעת מוהרשד"ם דפסולה וכ"כ הכנה"ג בתשו' שהובאה בעדב"י סיע"א וכן דעת התשב"ץ ח"ג סישכ"ה ועיין הרדב"ז סיתק"מ ע"כ. ופשוט דכל דברי הרבנים הנ"ל הם גם לפי המכשירי שטר מתנה עכ"ז מצריכים להיות כתוב בהם כבו"ב. דאילו לדעת הרמב"ם ומרן ז"ל ודעי' הם פוסלים אפי' שכתוב בהם כבו"ב. ועיין בתשב"ץ ז"ל שם שכ"כ בפי' ועוד סיים שם דלא אפשר לאכשורי שטר מתנה דכתוב בלשון ישמעאל ועדי ישמעאל אא"כ הקנה הנותן למקבל בק"ס ועדי ישמעאל כתבו בפנינו הקנה פ' בק"ס קרקעו לפ' וכו' אבל בלא"ה לא מהני כלום שטר מתנה שכתבוהו עדי ישמעאל ואף מתורת הודאה ל"מ וכו' הנה מטע"ז בטלה מתנה זו. והב' שאפי' היה השטר נכתב כהוגן שטר הקנאה ואית ביה ד"ד לאכשורי אפי"ה שטר מתנה זו בטל הוא אפי' חתמו בו ישראלים לפי שבכל מתנה צריך לכתוב כבו"ב דלא תיהוי כמתנתא טמירתא אלא אם היתה מתנה מעכשיו והחזיק המקבל בנכסים מיד כמ"ש הרי"ף בתשו' ובפ' חז"ה קיים דבריו הרמב"ן ז"ל וכ"כ בעהע"ט ז"ל אכל בלא"ה בטילה היא ע"כ:

ואעיקרא במתנה העשויה אצל ישראל ולא כתיב בשטר כבו"ב כבר הארכתי לעיל בחלק זה סי"ז להביא דברי הפוס' המדברים בזה לך נא ראה דמידי פלוגתא לא נפקא והמוחזק מצי"ל קי"ל. והמתמצא מדבריהם דבנ"ד לכ"ע לא מהני ול"מ ע"ש. גם ה' פתחי תשובה בסירמ"ב סק"א כ"כ וז"ל עיין בב"י שכתב ב' פי' על סתמא דהרא"ש. הא' שכתוב בשטר סתמא והב' שאמר סתמא כתבו ולא אמר כב"ש מ"מ יכולין לכתוב כן ופי' זה נר' לו יותר ע"ש וכן משמע מדבריו בש"ע כאן ולעיל סיס"א ס"ה גם בסמ"ע סק"י כתב פי' אם לא אמר הנותן לעדים בפי' כב"ש ע"ש ומבואר מזה דבכתוב סתמא ל"מ. ופסול גם האידנא. ועיין בתשו' רע"א ז"ל סיקל"ט שהאריך בזה (וגם למה נקט הש"ע דין זה בל' ימ"ש.) ומסיק שם על נ"ד דלדינא קשה להוציא הקרקע מחזקת יורשים דאף להרא"ש הא לפי החלטת הב"י י"ל דבכתוב סתמא ל"ק וכן העלה לעיקר בתשו' מהרי"ט ח"ג סיד"ן והמשפ"ש סיכ"ה וסיים דאף שהוא ספק ארעא היכא דקיימא תיקום ולזה בודאי ראוי לפשר והפשר יהיה נוטה יותר להיורשים עכ"ל ע"ש. ועיניך תראינה דלעיל סוס"ז הבאתי דברי מרן בתשו' אבק"ר סיפ"ז דאחר שהביא ב' התי' שבב"י כתב והשתא וכו' וכתבתי דבדבריו מוכח דס"ל דבמקום מנהג אף דלא כתוב כ"א בסתם הכתיבה לא מעכבא היפך ממ"ש המשכה"ר בדעתו ע"כ ע"ש. ואמת אגיד דאין הוכחה בדבריו שכן ס"ל דלא כתב מרן דבריו אלו בפשיטות שכן הוא כ"א שכתב אפי' אם היה הדין שבכל שטר סתם נכלל וכו' תנאי זה דח"ס אינו נכלל וכו'. ועיין בתשו' בע"ח ח"ב סיע"ט דנכנס שם בהאי דינא דהאידנא לא חיישי' לסתמא אי אפי' לא נכתב כלל או פי' אין חוששין אם הנותן אמר סתמא וכפי' הב' של הב"י ז"ל ושלזה הסכימו המשפ"ש ומוהרי"ע ומורי ומוהרמד"ב ז"ל ואעפ"י שפי' בל' א' דאף שלא נכתב כלל האידנא ל"ח והסכימו לזה מוהרשד"ם ומוהרש"ח והמשפ"ץ והסמ"ע והב"ח ז"ל מ"מ כיון דפלוגתא דרבוותא היא מידי ס' ל"נ וכו'. כ"ש דבנ"ד לכ"ע היא מתנה טמירתא ופסולה דע"כ לא קאמרי הני רבוותא דהאידנא ל"ח ואפי' שלא נכתב כנכתב דמי א"ד בשטר שנעשה בישר' ועדים ישר'. אבל בשטר העשוי בסופר ועדי גוים כל שלא כתוב בו וכך אמ"ל כבו"ב לכ"ע פסולה כמ"ש מוהרשד"ם בחאה"ע סי"ר ובח"מ סיש"ד ומוהר"ש עוזיאל שם והמשפ"ש סיק"ג והרדב"ז ומוהר"א מוטאל בתשו' כ"י. וגם האריך שם להוכיח דבמתנת בריא שצריכה לכל דרכי הקניות אין להכשיר מתנה זו שנעשית בפני גוים וכו' עש"ב:

אחז"ר נד"מ ס' ויקן יוסף למוהר"י בורגיל יצ"ו וראיתיהו בהעברה בעלמא ושם בדקנ"ח הביא ע"ע שטר מתנה דלא כתיב ביה כבו"ב וכתב דבין של בריא ובין של ש"מ דהאידנא ל"ח לסתמא משום דנהיגי למיכתב בכל שטרי מתנתא כמ"ש מרן בסירמ"ב ס"ה ועיין בסמ"ע סק"י ועיין בב"י ז"ל דהסכים כפי' הב' דאף שאמר הנותן בסתמא ל"ח האידנא למפסליה בדיעבד וכ"ש בשטר שיצא לפנינו כתוב בסתמא דהאידנא ל"ח למפסליה וכן מפורש בהב"ח דהאידנא חזר ד"ז כדין האחריות דט"ס הוא וכו' וכ"נ מדברי מוהרשד"ם סיש"ד דאי לאו משום דכתוב בעש"ג הוה מכשר ליה וכו' וכן מוכח בהמשפ"ץ ח"א סינ"ב. וכן אנו רואים מעשים בכל יום בשטרי צוואות ש"מ ראשונים ואח' דלא כתיב בהו וכך אמ"ל כבו"ב ועיין בס' משפט"י סיס"ט דעלה בהסכמה דבשטר ש"מ אצ"ל כבו"ב ע"ש וביותר אם הש"מ הוכה בדבר רח"ל דחשבינן ליה כמצווה מח"מ דאצ"ל כבו"ב וכו' זת"ד יעו"ש. והגם דאחה"מ דבריו לא באו בדקדוק דיש לעמוד עליהם דכפי פי' הב' דמב"י ז"ל דהסכים עליו הוא יוצא דלאמירת הנותן האידנא ל"ח אף שאמר בסתמא. אבל מ"מ כתיבה מיהא בעי ושכן משמע בדבריו במה שפסק בש"ע וכן הסכימו כמה מרבני הפוס' המפורסמים וכנז"ל. ואיך כתב הוא יצ"ו דשטר דלא כתוב בו כבו"ב האידנא ל"ח לסתמא כפי' הב' של הב"י שהסכים עליו וכפ' בש"ע וכ"ש בשטר שיצא לפנינו וכו' דאדרבא לפי"ד מרן ז"ל הוא בהיפך דלאמירת הנותן האידנא ל"ח אבל בשטר צריך שיהיה כתוב בו. וסברת הב"ח ומוהרשד"ם והמשפ"ץ ז"ל שהביאם הם סברתם נגד פי' הב' של מב"י ופסק הש"ע וכמו שנתבאר באורך לעיל ודבריו צ"ע מ"מ לנ"ד הוא מבואר דהאי מתנתא דנעשית בעש"ג לכ"ע לא מהנייא ול"מ וכנז"ל:

ועוד מלבד הרעותות הנמצאות בנ"ד הנז' דנר' דמכל חדא וחדא אית בה טעם כעיקר לבטל המתנה. עוד איכא ריעותא אחריתי ויש בה טעם לחודא לבטל המתנה בנ"ד והוא דהמתנה היא מתנת קרקע מהאב לבנו קטן ונודע מ"ש מרן בש"ע ח"מ סירל"ה ורמ"ג סט"ו וי"ט בנתנו מתנה קרקע לקטן אינו זוכה אא"כ זיכו לו ע"י אחר משום דאין יד לקטן לזכות ע"ש. ונודע הפלוגתא דאיכא בין מוהר"א מונסון ומוהרימ"ט ז"ל דמוהרימ"ט ס"ל דהעדים שקנו מיד הנותן בק"ס הם זוכים לקטן דכל ק"ס מדין זכיה והם זכו מהנותן בעדו וזכין לאדם שלב"פ. ומוהרא"מ ס"ל דאין העדים הקונים בק"ס מהנותן זוכים בעדו אלא הם נותנים הסודר למקנה בעד הקונה והמקנה הוא מזכה לקטן ולא הועילה זכייתו כלום כיון שלא היתה הזכיה ע"י אחרים עיין במוהרימ"ט ח"מ סיכ"א וכ"ב. והאח' ז"ל כתבו דמצי"ל המוחזק קי"ל כמוהרא"מ ז"ל עיין בס' דברי אמת בקונט' דס"ג ושביתת יו"ט דק"מ והרדב"מ ח"מ ח"ב סיק"ה וק"ו ומט"ש ח"ג סירמ"ג הגה"ט אוכ"ד. ועיין בס' שבט בנימין סיכ"ח דהביא מדברי מוהרימ"ט ומוהרח"ש דס"ל דמהני וכתב וכ"ז ה"ד בחיוב שנתחייב לקטן מהני מה"ט דקנין העדים אבל במתנה הרי כתב הטור דהמזכה מתנה לחבירו צריך שיאמר זכה במתנה זאת לפ' יע"ש בדברי הרב שהביא מוהרימ"ט שם וא"כ לא ידעתי מ"ש החבי"ב ז"ל בסירל"ה הגה"ט אוט"ז דקנין ל"מ במקום זכיה מוהרא"מ ז"ל אבל מורי הרב כתב דה"ד במקו"מ אבל במתנה קנין הוי כזכיה ע"ש ע"כ. וכבר ימים מקדם אנכי הדל הוק"ל ע"ד דנר' דלא הוק"ל על הכנה"ג כ"א אחר שהניח הנחתו הנ"ל שכ"כ וא"כ לא ידעתי וכו'. והאמת הוא דבלא"ה קשה עליו דאיך כתב בשם רבו חילוק זה ומוהרימ"ט ז"ל לא חילק בהכי כיעו"ש. והיותר ק"ל ע"ד בנו שם שפי' כונת אביו ז"ל דכיון דבתחילה כתב ע"ד מוהרימ"ט דה"ד בחיוב שנתחייב לקטן אבל במתנה צריך שיאמר וכו' וקנין לבד ל"מ לזה כתב שלא ידע מ"ש החבי"ב ז"ל משם רבי דבמתנה קנין הוי כזכיה דמשמע שהוא היפך ממה שהכריע הז"ל ממ"ש הטור כנז"ל עכ"ל. דדברים אלו ק"ט דנר' מדבריו דאביו ז"ל ס"ל שמוהרימ"ט כן ס"ל דבמתנה לא מהני מכח דברי הטור ומ"ש אביו ז"ל וכ"ז ה"ד בחיוב וכו' אבל במתנה וכו' כ"כ בדעת מוהרימ"ט וע"ז הק' על הכנה"ג דאיך כתב להיפך משם רבו. ודבריו הם ק"ט דאיך אפש"ל דמוהרימ"ט סל"ה דבמתנה לא הוי כזכיה דהרי נדון מוהרימ"ט הוא במתנת קרקע ושקיל וטרי בה עם מוהרא"מ ז"ל אי חשיבא מתנה ומוהרימ"ט לבסוף קיים המתנה מכח כיון דהעדים קנו ממנו בק"ס נחשב כאילו זיכה לקטן וכו' כיעו"ש. ועיין בס' פני יצחק ח"א סיכ"ה דר"ה. המתבאר הוא דמתנה לקטן ע"י עדים בק"ס בפלוגתא מתנייא אי מהנייא או לא והמוחזק מצי"ל קי"ל. והמשכה"ר מער' מ' אורפ"ד כתב דבדעת מרן אין הכרע ויתכן יסבור כמוהרימ"ט ע"ש ועיין בס' אזן אהרן מער' ק' או"ט. והגם דרבני אחרוני זמנינו יצ"ו ברוח מבינתם הכריחו כמה הכרחיות מכמה מקומות בדעת מרן ז"ל דס"ל כמוהרימ"ט ז"ל וא"כ לדידן דאזלי' בתר עקבותיו ע"כ אשר יאמר כה"ז תו א"י הנותן לומר קי"ל כמוהרא"מ ז"ל עיין באורך בזה בס"ה פני יצחק לה"ה כמוהר"י אב"א יצ"ו בח"ג סי"א מד"ן ואילך וגם בח"א בהשמטות ע"ד רי"ט כתב שם שגם הראש"ל ה"ה כמוהר"ר יש"א ברכה יצ"ו הסכים בזה שדעת מרן ז"ל כס' מוהרימ"ט ושגם תנא ירושלמאה קדמאה רש"ל ה"ה כמוהר"א אשכנזי ז"ל הסכים עמו בזה וע"ע בח"ג שם בסוה"ס עש"ב:

באופן דכפי דברי רבני האח' יצ"ו בדין מתנת קרקע ע"י עדים כולם אזלי ומודו מודים דרבנן בדעת מרן ז"ל דס"ל כמוהרימ"ט ז"ל דמהנייא המתנה ותו לא מצי"ל לדידן קי"ל כמוהרא"מ ודעי' ז"ל נגד דעת מרן ז"ל דקבלנו הוראותיו. אכן ז"ד היכא שנעשית מתנת הקרקע בק"ס ע"י עדי ישראל כתחז"ל אזי י"ל כפי"ד יצ"ו דלמקומותינו דקבלנו עלינו הוראות מרן א"י המוחזק לומר קי"ל נגד דעתו והמתנה קיימת. משא"כ בגוונא דנ"ד דהמתנה היא היתה לבנו הקטן שלא ע"י עדי ישראל ובלא ק"ס כדין. כ"א היא היתה ע"י ע"ג בכתיבת נייר טאבו בעש"ג אזי לכ"ע לית בה מששא כלל ולאו שמה מתנה כלל ועיקר דמאן קא זכי ליה וע"י מי הוא הזוכה במתנה ההיא. ולכן שאר הבנים הקטנים הו"ל הם מוחזקים והבן הקטן מקבל המתנה א"י להוציא מידם דבמיתת האב נפלו כולהו נכסי קמי יתמי ועיין בס"ה פני יצחק ח"ג סי"א ד"ן דכתב דהרבה פוס' ראשו ואח' ז"ל ס"ל דהיורשים הם המוחזקים גם נגד יורש אחר הבא מכח מתנה וציין שם על מוהריב"ר והרדב"מ ז"ל חח"מ סיק"ה וק"ו וס' מזל שעה בתשו' ב' שבסוף הזכו"מ ע"ש. וכ"ז הוא היכא דבאים שאר היורשים לזכות מכח קי"ל ולכן ס"ל להפוס' ז"ל דהם הוו מוחזקים גם נגד יורש אחר הבא מכח מתנה וכנ"ל. מכ"ש היכא דהמתנה היא בטילה מעיקר הדין כנ"ד דלכ"ע לאו שמה מתנה וכנז"ל דבודאי הגמור שאר הבנים היורשים ידם עה"ע ומקבל המתנה ידו עה"ת וא"י להוציא מידם ומכ"ש וק"ו היכא דהוא המקבל המתנה יושב חוצה ואינו מוחזק בקרקע כלל ושאר הבנים הקרקע הוא תחת ידם והם המוחזקים כגוונא דנ"ד דודאי הגמור דידם עה"ע והמתנה היא בטילה ומבוטלת דלית בה מששא ולאו כ"כ להוציא מידם ולית דין צריך בושש הנלע"ד כתבתי וצוי"מ וימ"ן כ"ד הבוטח באל מושיע ורב:

הצעיר

עזרא הכהן טראב ס"ט

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה