אור ברסלב
שערי עזרה חושן משפט › סימן כו

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

חושן משפט · סימן כו

סימן כה

האותיות שאלוני ראובן שלוה מעות משמעון בתו' עיסקא בקנין ושטר לזמן שנה ובתנאים הנהוגים לכתוב פה עירני דמשק יע"א ככתוב בס' דברי משה למוהרמ"ג ז"ל ובתוך הזמן עלו המטבעות זהב שמה שהיה שוה בעת ההלואה הזהב במאה גרוש נעשה שוה עתה מאה וחמש ועשרים גרוש ועמד ראובן לפרוע סך ההלואה בתוה"ז בטענה שרוצה לחזור בו מלהתעסק עוד ולפרוע סך הריוח עפ"י הקצבה שביניהם דהיינו לחשוב מיום התחלת העסק עד יום הפרעון ולתת לו ריוח על פי הימים שעברו דוקא כי הוא דין פועל יש לו ופועל חוזר בו אפילו בחצי היום. ושמעון טוען שאינו רוצה לקבל קרן וריוח כ"א עד משלם זמניה ככתוב בשטר העיס' דאדעתא דהכי הלוהו. נדעה נרדפה להיכן שורת הדין נוטה:

זאת אשיב אל לבי ידענא בנפשאי כי חכמה אין בי ולא דעת ולא תבונה עמדי להבין בדברי הפוס' ז"ל רק לאיש אשר כמוני כתבתי שורותים אלו בקצרה לדעת איזה דרך ישכון אור אורה זו תורה. ואומר עם קנ'י דלכאורה נר' שהדין עם ראובן שהרי בטוח"מ סי' קע"ו וביו"ד סיקע"ז איתא המקבל עיס' מחכירו לזמן קצוב המקבל יכול לחזור בו כדין פועל שחוזר בו אפי' בחצי היום ומקור ד"ז הוא בגמרא מציעא דק"ה בתוס' והרא"ש ז"ל על ההיא מימרא דרבא הני בי תרי דעבוד עיס' בהדי הדדי ורווח וכו' ע"ש. ומב"י ז"ל שם בחו"מ רצ"ל בכמה מקומות שהם ס"ל דאפי' בשות' שכ"א נתן מכיסו וממונו לצורך השות' ומתעסקי יחד יכולין לחזור בתוה"ז הקבוע ביניהם ואין אחד מהם יכול לעכב על חבירו והביא ראיה לזה מהנ"י ז"ל שכתב וז"ל משמע דהני בי תרי דעבדי שות' אע"ג דקבעי זמן לא מעכבי אהדדי למיפלג משום דלא גרע מפועל דחוזר בו ואם איהו לא משתעבד נכסוהי לא משתעבדי טפי ע"כ. ושוב חזר בו מרן ז"ל בס' בד"ה כמ"ש הב"ח ז"ל והסמ"ע בסקנ"ח דדוקא המקבל יכול לחזור בו אבל שני שותפי' אין שום אחד יכול לחזור וה"ה בשנים שקבלו עיסקא מהשליש לעסוק למח"ש ע"ז פ' דאין שום א' מהם יכול לחזור בו בלא רצון חבירו וכ"כ בסקמ"ד וכ"כ הש"ך והכנה"ג וכמה להקת הפוס' ז"ל ע"ע. וק"ל בל' הסמ"ע ז"ל דכתב וה"ה בשנים שקבלו עיסקא וכו' דאדרבא דין שני שות' שאין יכולין לחזור אנו למדין אותו מדין שנים שקבלו עיס' מהג' למח"ש. ומה שנמצא חולק הנ"י ז"ל ומה שרצה מב"י להבין בדעת התוס' והרא"ש ז"ל הוא בשני שות' שכ"א נותן מכיסו לצורך השות' אבל בשנים שקיבלו עיס' מהג' ליכא מאן דפליג כיעו"ש וא"כ היל"ל ד"ז במכ"ש:

וראיתי להכנה"ג ז"ל בהגב"י אוקנ"א דכ' וז"ל והוי יודע דאע"ג דכל הני רבוותא מסכימים דיש לחלק בין שות' למקבל עיסקא מ"מ כולהו הני רבוותא מלבד מוהרא"ש ומורי הרב סוברים דהרי"ש שהביא ריב"ה והנ"י ז"ל סוברים דאפילו בשות' יכול לחזור בו אבל מוהרא"ש ומורי הרב כתבו דגם הנ"י ז"ל אינו חולק ע"ז שמורי הרב כתב שהנ"י מיירי דנשתתפו בממון שוה וכו' ע"כ. ואנא בריה קלה ק"ל דרבו ז"ל בתחי' רצה לחלק זה בדעת הנ"י דרך אפשר ושוב אח"כ דחאו מב' טעמים דכיון דיש לחבירו תועלת בהמשך השות' וכו' לפיכך כל הממון משתעבד לשניהם יעו"ש. ואם כונתו ז"ל דנר' לו זה החילוק דחילק רבו בדעת הנ"י ז"ל לא היל"ל במונח שרבו כן ס"ל ודבריו צ"י. שוב אחז"ר לה' ירך אברהם בחח"מ ח"ב סיס"ב דהק' עליו כן ושי"ל יעו"ש וע' ג"כ בס' פני הבית דצ"ד:

והנה מב"י ז"ל בסישל"ג כתב משם הריטב"א ז"ל דכתב בשם רבותיו ז"ל דלא אמרו שפועל יכול לחזו"ב אלא בשוכר עצמו באמירה אבל כל שנשתעבד בקנין לטפויי מילתא אתא שלא יוכל לחזו"ב. ומוהרא"ש בסיקי"ג והמבי"ט ח"ב סיקל"ב והכנה"ג והבני אהרן סי' ט"ל והמחנ"א סי"ב מה' שכירות פועלים כולהו ז"ל ס"ל כהריטב"א ורבותיו ז"ל דבקנין א"י לחזור בו גם ה' מטה יוסף ח"א סי"ט כן ס"ל ודחה ס' הש"ך ז"ל, ברם הריב"ש ז"ל בסיתע"ו חולק וס"ל דאפי' בקנין חוזר וכ"פ הש"ך בסקי"ד. והנו"ב ז"ל ח"א חח"מ סי"ל ס"ח כתב דאפילו הש"ך דפליג בפועל אהריטב"א ז"ל מ"מ בקבלן מודה כמבואר בסישל"ג סקי"ד ע"ש. וחזי הוית לה' אור"מ בהגה"ט אות יו"ד דכתב וז"ל והנו"ב וכו' ואחהמ"ר לא נהירא דבהדיא הביא הש"ך תשו' הריב"ש סיתע"ו דכ' בפי' דאפי' קבלן בקנין יכול לחזור והביא תשו' המבי"ט ח"ב סיקל"ב שדחה דברי הריב"ש מפני דברי הריטב"א וסיים הש"ך וז"ל ולי נר' עיקר כדברי הריב"ש ז"ל הרי בהדיא דגם הש"ך אינו מחלק כלל בין קבלן לפועל עכ"ל ואנכי העבד אחהמ"ר קל"ט בדבריו שהרי הכנה"ג בהגב"י או"ה כתב משם המבי"ט וז"ל אפי' לדעת הריב"ש ז"ל בקבלן אפי' לא התחיל במלאכה כל שנשתעבד בקנין א"י לחזור בו יעו"ש. מה גם דהש"ך ז"ל חילק בפי' מפועל לקבלן בסקי"ד דאחר שהביא דברי הריטב"א דס"ל דפועל בקנין אינו חוזר והכריח בראיות שלא כן נרא' לו הדין כתב ונר' דגם הריטב"א לא אמרה אלא בקבלן ולענין שא"י לחזור בו בשום ממון וכמש"ל בסק"ד בשם הג"א וכו' ועיין בסק"ד דשם הדבר מבואר בפי' דקבלן בקנין א"י לחזור בו בשום ממון וצריך לעשות המלאכה אם ירצה בע"ה. א"כ מ"ש הנו"ב ז"ל דאפי' הש"ך דפליג בפועל מודה בקבלן וכו' דבריו הם ברורים ומיוסדים על אדני פז ודברי האור"מ כעת לי צ"ע:

והרב תורת חסד סירס"א ס"ל כהריב"ש גם הרב"ד ז"ל בח"מ סיקמ"ג כן הסכים דאפי' בקנין חוזר וכתב וז"ל ועוד דאם לא יוכל לחזו"ב מחמת הקנין א"כ איסורא למיעבד הכי שהרי כתבו התוס' במצי' ד"י וז"ל כי לי בנ"י עבדים נ"ל דמ"מ מותר אדם להשכיר עצמו דדוקא ע"ע שא"י לחזור בו ואינו יוצא קודם זמנו אלא בשטר שחרור עובר משום עבדי הם ע"כ. הרי דכל מה שאינו עובר על עבדי הם הוא משום שיכול לחזור בו ואם בקנין א"י לחזו"ב א"כ נמצא עושה איסור ע"ש. ולע"ד אי מהא לא אירייא דאנא אמינא דכונת דברי התוספו' היא לומר דדוקא ע"ע שא"י לחזור ואינו יוצא קודם זמנו אפי' ברשות אדונו בלא שטר שחרור אזי קא עבר על כי עבדי הם אבל אחר שכיר ופועל שיכול לחזו"ב ואי"צ שטר שחרור יכול להשכיר עצמו באופן שא"י לחזו"ב כגון בקנין או שבועה ואפי"ה אינו עובר על אי' כי ע"ה כיון שאי"צ שטר שחרור וכמו שנר' שהת"ח בסי' הנז' מפרש כן בכונת דברי התוס' ז"ל. ואגב ראיתי לו להת"ח ז"ל שם דהק"ל על תשו' הרשב"א סי' תתע"ג דמפ"ק דמצי' ד"י לפי"ד התוס' מוכח בהיפך דפועל לא דמי לע"ע יעו"ש. ואנכי הדל תמיה לי דמה לו כי יזעק מדברי התוס' להרשב"א ז"ל דרב חיליה ור"ג. שוב ראיתי למוהר"ב אנגיל ז"ל בשי' על מצי' שפירש בכונת דברי התוס' כמ"ש בעניותין. והרב שפת הים חח"מ סי"ג הק' דבתשו' הרב"ד סיס"ח נר' כסותר מ"ש בסיקמ"ג דכתב כהריטב"א ורבותיו דאם נשתעבד בקנין אינו חוזר ע"ש והרב מנחת זכרון מער' פ' אות ו' תירץ לזה דמ"ש בסיס"ח שם איירי בשות' דנשתתפו וכו' ולפי"ז ל"מ מיהדר דלאו עבדים מיקרו. ברם התשו' דסיקמ"ג איירי על ל' הריטב"א ומ"ש הריב"ש ז"ל דהוא בפועל דעבדים מיקרו דאז אפי' בקנין יכול לחזור עכ"ד. ועמו הס"ר דדבריו ק"ט דהרואה יראה בדברי הרב"ד בסיס"ח דהם גם כן אפועל דכתב וז"ל ואם משום דפועל יכול לחזו"ב משום כי לי בנ"י עבדים כבר כתב מוהרא"ש ז"ל דהיינו דוקא כשנתחייב בלא קנין וכ"כ הרב"י ז"ל בסי' של"ג משם הריטב"א ורבותיו וכו' ומ"מ לענין הדין אינו מעכב כי כבר כ' מוהראד"ב ז"ל דהריב"ש יחיד הוא נגד הריטב"א ורבותיו יעו"ש:

מעתה כפי דברי הפוס' ז"ל דפסקו דהמוחזק שהוא הפועל מצי"ל קי"ל עיין בס' זל"א חו"מ ערך עיס' ופועל ושותף ושטר מה שציין ע"ז א"כ בנ"ד יוכל ראובן לחזור בו אפי' בתוה"ז ושמעון א"י לעכב מלקבל המעות. האמנם לעד"נ דיש לדון בהאי שט"ע דנ"ד ול"ד למ"ש מרן ז"ל דהמקבל עיס' מחבירו לזמן קצוב דיכול לחזו"ב. דראיתי להגאון החק"ל ז"ל חיו"ד ח"ב סי' נ"ב דכתב וז"ל ולכאורה יש להשיב מה נשתנה קבלן והרי כיון שא"י לחזו"ב ה"ה כעבד. אכן נ"ל דרז"ל מצאו מק' כתוב וכו' כע"כ פשיט להו שאין האדם העושה עבודה לחבירו בשכר חשוב עבד בכך שאינו עושה עמו אלא לשכר וקבלן הוא מסוג זה שלא השכיר עצמו לחבירו אלא השכיר עצמו למלאכה והשכר גובהו מתוך המלאכה וכו' אבל שכיר יום או חדש או שנה אין שכירותו למלאכה אלא לחבי' שאין בידו לעכב המלאכה בעד השכר שלא נתחייב אלא לחבירו. וראיה שאם ירצה משנהו לשכיר לעבודה אחרת כל שאינה קשה מהראשונה. וכיון שכן הרי הוא עבד ליום וכו' אלא דיש לחקור בשכיר וקבלן וכו' כי ע"כ צ"ל דדוקא בשכיר יום שאין ביד השכיר לבטל מעצמו אפי' מעט כמ"ש הטח"מ סי' של"ז וגם בתוס' הביאוה הרי"ף והרא"ש והטור ז"ל שאין השכיר יכול לעשות מלא' בלילה ולהשכיר עצמו ביום ולא ירעיב ויסגף עצמו מפני ביטול מלאכת בעה"ב גם בפ' היה קורא אי' דהפועלים וכו' ובתענית אמרי' אמ"ל שכיר יום הואי ואמינא לא איפגר וכל אלו הדברים הם המורים עבדות. משא"כ קבלן שאינו מוזהר בכל אלו וכיון שאם ירצה לסלק עבודתו מעליו אפי' שעה אין מעכב עליו והרי הוא רשאי בעצמו ואין לאחר רשות בו וכי עובד מרצונו עובד להנאתו לבד וע"כ אין בידו לחזור כיון דבלא"ה לאו עבד חשיב כנ"ל ע"כ. ואנא זעיר'א יש לי להביא ראיה לדבריו ז"ל ממ"ש הסמ"ע ז"ל בסישל"ג סקי"ו וז"ל ואם הוא קבלן שקבל עליו מלאכה בכך וכך פי' ואינו כעבד דמלאכת רבו מוטלת עליו לעשות בו כל היום בלי הפסק אבל זה גומר המלאכה שקיבל עליו איזה שעה ביום שירצה וכדרך כל ב"ה העושה במלאכה למכור ולהשתכר בה מ"ה גם הוא א"י לחזו"ב וכו' ע"ש ובש"ך סירנ"ז סק"ך מ"ש משם התה"ד סי' שכ"ט:

אשר מזה דן אנכי בנ"ד לפי דרך הגאון החק"ל ז"ל דמ"ש מרן ז"ל דהמקבל עיס' יכול לחזו"ב הוא דוקא בנדון דהוא משועבד בכל אותו הזמן בקנית סחו' ומכירתם וכן עזה"ד המקבל העיס' הוי כעבד לישב תמיד להתעסק בסך שקיבל בכל הימים אשר קצבו ביניהם ואינו יכול להיות יושב ובטל מדעתו ואפי' מעט בשום זמן מהזמן הנ"ל ושוב אח"כ מה שיעלה ריוח מהעסק יתחלק ביניהם כפי תנאם אזי הוי דומה כפועל דיכול לחזו"ב ואפי' בקנין הוא נכנס בסוג המחלוקת כנז"ל. ברם בעיס' דנ"ד דנוהגים פה לתת דבר קצוב בלא חש' לכל הזמן המוגבל והמקבל עיס' הוא כרצונו אם ירצה לעסוק בהסך שלקח בזמן מה רב או מעט עד שיגיע ויעלה הריוח הקצוב ביניהם ורשותו בידו לסלק עבודתו מעליו שעה אחת ושתים ואין מי שיעכב בידו. וגם אחר שעלה הריוח הקצוב עליו אין מחויב עוד להיות מתעסק והוא יושב ובטל ואין מי יאמר לו מה תעשה. א"כ הגם שלא קיבל עליו לעסוק במלאכה ידועה ומיוחדת לא הוי דומה לפועל שיוכל לחזו"ב כ"א יש לדמותו כמי שקיבל קמה לקצור שעושה אותה בזמן רב או מעט שאם הוא בקנין משתעבד וא"י לחזו"ב כנז"ל. והא דנוהגים לכתוב בשט"ע דידן שמתחייב להתעסק בכל ימי משך זמן העיס' הנז' הוא לאפוקי שלא יהיה יושב ובטל בכל ימי משך זמן העיס' ואחר כלות הזמן יטעון שלא עלה ריוח. אבל כל שנתעסק עד שעלה ריוח הקצוב ביניהם שוב אח"כ יהיה יושב ובטל כפי רצונו וליכול וליחדי:

ואחזה אנכי מ"ש מרן ז"ל בחו"מ סיע"ד ס"ג חוב דמשכונא דקא אכיל מיניה פירות באתרא דלא מסלקי עד שיגיע הזמן אם רוצה אינו מקבל המעות קודם הזמן וכתב הסמ"ע ז"ל ה"ט דזמן זה לא לתקנת הלוה לבד נקבע מתחי' אלא גם לטובת המלוה כדי שיאכל הפי' עד הזמן ההוא. ומה"ט נמי כתב הש"ג פ' הגוזל בתרא דמ"ז שההלואות שעושין בזה"ז בעלי חניות וקובעין זמן ביניהם ליתן להם ע"ז פ'. זמן זה הוקבע נמי לטו' המלוה ומצי המלוה לעכב מלקבלן דניכר לעינים הוא הפסדו ע"כ והב"ח בס"כ והש"ך בסקי"א וי"ב והכנה"ג הגה"ט אוי"ב כתבו להא דהש"ג להלכה ע"ש. מעתה מצאה הקפידה מקום לנוח דזה סותר הנמשך בסיקע"ו דפסק מרן דהמקבל עיס' יכול לחזו"ב וכבר האו"ת הק' כן ע"ש וראי' בס' בית אברהם ובההג' שסביב סמ"ע למוהרי"ש ז"ל שכתבו דמדיוק לשון הש"ג דכתב שניכר לעינים הוא הפסדו וכ"ע בזה"ל שאם יחזירם לו בתוה"ז יעמדו שביתין אצלו ולא ירויחו לו המעות כלום ויפסיד הריוח שהיה מגיע לו מהם ע"ס הזמן דבכה"ג וכו' נר' דהוי כדבר האבד דבכה"ג גם פועל א"י לחזו"ב בתוה"ז יעו"ש. ולדידי אחהמ"ר מעצ"ה נר' שאין תי' זה מספיק דבשביל פסי' הריוח שהיה מגיע לו מהם נאמר דחשיב כמו דבר האבד ולאפקועי איסורא דכי עבדי הם. דהא במי שמונע הריוח מחבירו שלא ירויח יותר אינו חייב לשלם כמ"ש מוהר"מ מפאדוה סיס"ב ומוהרח"ש ז"ל בתשו' שהובאה במוהר"ש הלוי ז"ל סיט"ל ועיין בכנה"ג סישפ"ו הגה"ט אוס"ט דכ' וז"ל גם מוהרש"ך בח"א סיקל"ט כתב דכל שאין שם מיעוט ממון אלא מניעת הריוח אין חיוב מדינא דגרמי והא דכתוב במשרים נתל"א ח"ב הביאו רבי' במחו"א על ראובן שהלוה לארמי מעות ברבית ובא שמ' ואמר הילך בפחות ופרע לראובן אינו חייב לשלם דלא בריא היזקא דנר' הא בריא היזקא חייב לשלם אע"ג דלא הוי אלא ריוח שהלוה מעותיו ברבית אינו חולק ע"ז דכיון דנדו' רבי' ז"ל נקבל הגוי מעות של ראובן ברבית וזקף עליו קרן ורבית לאו קיפוח ריוח מיקרי אלא הפסד קרן מיק' ע"כ. גם ה' ארעא דישראל מער' מ' אול"ה ציין על כמה פוס' שסל"ה דמניעת הריוח לא הויא גרמא להתחייב בה אפי' משום קנסא וכתב דרי"ו נתל"א נר' דחולק יעו"ש ולא זכר ש"ר דכבר הכנה"ג נרגש מזה וכתב דאינו חו' ע"ז ובחלקו'ת ישית למו כמש"ל. הרי מוכח מהכנה"ג דדוקא גבי גוי דזקף עליו הקרן והרבית במלוה אזי הו"ל קיפוח קרן מיקרי. אבל לגבי ישר' שאינו זוקף הריוח עם הקרן אף אי בריא היזקא מיקרי קיפוח ריוח ופטור. ויוצא לנו לדין המתעסק אף אי בריא היזקא בחזרת המעות שיפסיד הריוח שהיה מגיע לו מהם עסה"ז לא פקע איסורא דכי ע"ה ויוכל לחזו"ב בתוה"ז דלא חשיב כדבר האבד משום דלית פסידא בממונו אלא הוא מניעת הריוח שהיה מגיע לו מהם. וכ"ר בס' ארעא דישר' מע' פ' או"ט דכתב בנו ז"ל וז"ל ועפי"ז ניחא נמי מ"ש התוס' והרא"ש ז"ל ופסקוהו הטור ומרן ז"ל סיקע"ו דהמקבל עיס' וכו' יכול לחזו"ב כדין פועל וסתמא משמע אפילו אי איכא פסידא לבעה"מ חוזר בו. ואמאי ולפום מאי דאמרן לק"מ דאע"ג דאיכא פסידא לבעה"מ יכול לחזו"ב משום דליכא פסידא בממונו אלא מניעת הריוח ולא חשיב הפסד לענין זה עכ"ל, ועעו"ש דה"ה מהא דשיירא שעמד עליה גייס וכתב ודבר תימה הוא היכי מצי הדר ביה מאחר דמטי ליה פסידא בחזרתו. ואחר החיפוש מצאתי להמחנ"א ז"ל דפ"ד דכתב ואין להק' וכו' ותירוצו ק' להבין דנר' שהבין דמ"ש רש"י ז"ל ואינן יכולין להציל קאי אפועל ולז"א דכיון שאין הפועל יכול להציל הרי נתייאשו הבעלים וכי הדור פועלים והצילו מסרו עצמם למיתה ואין הדבר כן וכו' ע"ש. ולע"ד אי"כ מקום תימה כלל דדברי המחנ"א ז"ל ברורים וכונתו היא לומר דכיון שהבעלים א"י להציל וכמו שפי' רש"י ז"ל א"כ כבר הם מתיאשים הבעלים מהם ואזי כי הדרו בהו פועלים ואמרו לעצמינו אנחנו מצילים והלכו ומסרו עצמם והצילו הנכסים לעצמם הצילו כיון שהבעלים ע"י שאינם יכולים להציל כבר נתיאשו מהם כיעו"ש בד"ק:

ומוהרי"מ ז"ל בנתיבות משפט תי' לקושית האו"ת ז"ל וז"ל ונר' דמיירי כעין העיס' שעושין בזמן שמתפשרין עצמם עם המקבל לתת יו"ד לק' לשנה וכשחוזר בו נהי דיוכל לחזו"ב מלהתעסק מ"מ מחויב הוא ליתן יו"ד לק' כל דמי הפשר מכל השנה וכשאינו רוצה ליתן לו כך מחויב לבוא לחשבון העיס' ולישבע כמה הרויח בז' וליתן החצי וא"י לומר אתן לפ"ע כיון שהזמן איקבע לטובת המלוה יכול המלוה לומר לו נתפשרתי בסך זה רק משום קביעות זמן שהוקבע לטובתי עכ"ד. דלפי"ד יוצא לנ"ד דנהי דיכול לחזו"ב מלהתעסק עוד מ"מ מחויב הוא לתת לו סך הפשר של כל השנה וכשאינו רוצה ליתן כך מחויב הוא לבוא לחשבון העיס' ולישבע כמה הרויח בז' וליתן לו. וכ"ז הוא אי אמרי' דעיס' דנ"ד היא דמיא לדין העיס' שכתב מרן וראובן המתעסק הוא מיקרי פועל. ברם אי אמרי' כמ"ש בעניותין עפי"ד החק"ל ז"ל דראובן המתעסק בנ"ד ל"ד למ"ש מרן א"כ אין טענת ראובן כלום וא"י לחזו"ב בתוה"ז:

עו"ר ה' שם חדש בתשו' שהיא בתחילת הס' דכתב וז"ל ועוד דבהאי דינא דהמקבל עיס' יכול לחזו"ב כדין פועל יש בו חילוק דה"ד אם המתעסק לא הטיל מממונו כלום בתוך כיס העסק דאז אין השעבוד חל אלא על הגוף וכתיב כי לי בנ"י עבדים וכו' אבל אם גם הוא הטיל בתוך כיס העסק שום קרן א"כ השעבוד של השיתוף חל על המעות שנשתעבדו המעות לאותו השיתוף ואז אעפ"י שאינו מתעסק במעות אלא אחד לבדו א"י לחזו"ב קו"ז השות' ולא שייך בו דין פועל עכ"ל מוהרי"ע בשו"ת ב"י דקי"ח רמזו המט"ש ח"ב סיקע"ו בהגב"י אוקי"ז וכו' ע"ש. ועיין ג"כ במוהרא"ש ז"ל שכ"כ בתשו' בשם א' מגדולי הדור וז"ל דאיכא לפלוגי דבשלמא גבי מקבל עיס' דאי"ל באותה עיס' קרן כו"ע כ"א שט"ו לישא וליתן בנכסי הנותן ולחלוק בריוח וכיון שכן כיון שאי"ל שעבו"ן כ"א שעבוד גופו יכול לחזו"ב כדין פועל. אמנם שותף המשעבד נכסיו וכו' יעו"ש. דנר' מדבריו דאם המקבל עיסקא נתן לכיס העסק שום קרן מממונו והוא נו"נ לבדו בכולם כיון שי"ל שעבו"ן א"י לחזו"ב בתוה"ז דלא דמי לפועל. ולא ידענא מדוע מוהרי"מ ז"ל וה' שם חדש לא זכרו דברי מוהרא"ש ז"ל להביא סיעתא מדבריו לדבריהם. ועיין במוהר"י קצבי ז"ל סי' י"ט דס"ב:

וכיון שכן דון מינה וא"ב בנ"ד שהמתעסק מניח קרן משלי ג"כ ומתעסק בהכל יחד אע"ג דבהשט"ע אינו כתוב דמניח קרן משלו ג"כ מ"מ מתעסק הוא בקרן שלו ג"כ ומערב יחד מעותיו עם מעות השט"ע כדי להרויחן יחד ואינו מניח סך העיס' לבדו ומתעסק בו לבדו וא"כ ליכא טעמא דכי לי בנ"י עבדים וכו' שהרי בלא"ה הרי הוא עושה סחורה בכמה מיני סחורות בשיתוף מעותיו עם סך העיס' ואינו טורח יותר בשביל מעות העיס' כיון שהכל הם מעורבים יחד מעותיו ומעות העיס' והו"ל כאילו בפי' הניח קרן וכתוב בשט"ע וחל השיעבוד על נכסי השות' וא"י לחזו"ב כמ"ש מוהרי"ע ז"ל יעו"ש זת"ד ז"ל, הרי בהדיא דהז"ל קאמר דרך עיס' דנ"ד אינה בכלל מ"ש מרן ז"ל דהמקבל עיס' מחבירו יכול לח"ב בתוה"ז ונ"ט לשבח למה שא"י לחזו"ב. ולדעתי הקלושה י"ל דהך עיס' דנ"ד עפי"ד הז"ל היא אתיא במכ"ש שא"י לחזו"ב דכך נוהגין לכתוב בשט"ע היות אמו"ץ שכבר זכיתי והקניתי לבעה"ס הנז' משפר עסקי דאית לי תחות שמיא כשיעור סך עיס' הנז' זכיה וקניה מעליא לפו"ד ומעכשיו מתחייב אני בחגו"ש לפו"ד להתעסק בשפ"ע הנז' בז' הנז' בכל מאמצי כחי ויכולתי לקרב התועלת ולרחק הנזק וכל מין שבח וריוח שיזמין לי האלי"ת בשפ"ע הנז' בז' הנז' קודם כל אקח אני מהם בעד שט"ו סך פ' והנשאר וכו' דלפי"ז הו"ל כאילו כתב בפי' בשטר העיס' שהוא מניח קרן מכיסו וממונו לתוך כיס העסק ושוב השעבוד הוא חל על המעות וא"י לחזו"ב מטעם כי לי בנ"י עבדים וכו' כמ"ש מוהרי"ע ז"ל. ועפ"י דרכו של הש"ח ז"ל אפשר לע"ד לתרץ קושית האו"ת ז"ל ולומר דמאי דכתב הש"ג ז"ל דא"י לחזו"ב הוא משום דכיון דבלא"ה הוא מתעסק בקרן שלו ועכשיו רוצה לערבן יחד ולהשתתף בסך העיס' ג"כ ולהרויחן יחד אזי ליכא טעמא דכי לי בנ"י עבדים וא"י לחזו"ב. וזהו מאי דרמז הש"ג בלישניה שכתב שההלואות בז' בעלי חניות וכו' לומר דכיון שהמה בעלי חניות והחנות פתוחה ובלא"ה הם מתעסקים ועושין סחורות בכמה מינים ועכשיו רוצים ללוות ולהשתתף בסך העיס' ג"כ א"כ חל השיעבדו על המעות ומעתה א"י לחזו"ב ועם שאינו מבואר בפי' נרמז הוא ברמז. ואודה ה' מאוד בפי שהאיר את עיני וראיתי לה' שבות יעקב ח"ב סיקפ"ד דנשאל הז"ל כשאלתינו ממש והשיב דהדין עם שמעון בעה"מ ואין בטענת ראובן המתעסק כלום וז"ל נ"ל פשוט דאין בטענת ראובן כלום וא"י לחזו"ב כלל דהא כתב הש"ג וכו' והוב"ד אלו בסמ"ע גם הש"ך והכנה"ג לפסק הלכה בלי שום חולק וכ"כ בג"ת סוף שער ל' כל היכא דאיכא הנאה למלוה בקביעות הזמן לא מצי לוה לכופו שיפסיד בקבלתו המעות קוה"ז וא"ס ה"ה בזה. ואם יאמר האומר מנ"ל לדחות דין זה דסיקע"ו מפני זה הלא גם ד"ז הוא מוסכם והוא מהתוס' והרא"ש דפ' המקבל. כד מעיינת שפיר י"ל דא"כ סתירה כלל דהתם מיירי בעיס' שמשוו עבד בעל המקבל העסק להתעסק עם העיס' ולא למישתיה ביה שכרא. אבל בשטר עיס' שנהגו פה שנותן לו דבר קצוב בלא חשבון כלל רק שהברירה בידו אם ירצה לישבע בכל חדש שלא הי"ל ריוח א"כ אי"כ עבדות כלל ובהכי מיירו ג"כ בעל הש"ג וסי' ע"כ. הגם דבמה שכתב דבהכי מיירי הש"ג דיש בו מהדוחק דהרי אין בדברי הש"ג ז"ל שום רמז מזה דמדבר בענין שיש בו שבועה וכו' כמ"ש הוא ז"ל. מ"מ לדינו של הז"ל כבר פסקיה בסכינא חריפא דאין בטענת ראובן כלום וא"י לחזור בו בתוה"ז. ומה גם דרבו יתירא אשתכחת ביה דכתב וכבר נהגו פה הב"ד הצדק לפסוק עפ"י הגדולים אשר בארץ המה שאם נמשך העיס' חדש אחד בשנה השנית שצריך לקיים אותה עד תשלום כל השנה כפי האופן ותנאי שהוזכר בשטר כמובא בשאלתו של הז"ל ומעשה רב:

היוצא מהמקובץ זאת תורת העול"ה בשט"ע דנ"ד המובא בשאלה הן מצד מ"ש השבו"י ז"ל והן מצד מ"ש הש"ח כפי"ד מוהר"יע ז"ל גם נטפל להם מ"ש אני הדל בעניותי לחלק עפי"ד הגאון החק"ל ז"ל במותב תלתא כחדא שריין בנ"ד ואין בטענתו של ראובן כלום וא"י לחזור בו עד תשלום הזמן הקצוב ביניהם. זהו מה שעלתה מצודתי ודעתי הקלה כמות שהיא להלכה ולא למעשה עד אשר יסכימו עמדי רבנן סבוראי העומדים על מדין אזי אהיה נטפל עמהם לסניף לשוני ע"ט ס"ט:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה