שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון
חושן משפט · סימן כה
מלוה שמכר שטרו לאחר בפחות אם יוכל הלוה לומר אני אקננו לעצמי מדינא דב"מ או לא. הנה ה' זכו"ל חח"מ או"ח דשט"ו כתב בשם מוהרי"ך ז"ל ישראל שקנה חצר מגוי ובתוכו בתים הרבה ובכלל יש בית א' חזקת ישר' ובא ישראל זה לקנות הכל חייב הלוקח ליתנה לו. ול"ד למ"ש הפוס' דאם מככ"ן לית ביה דדב"מ דהתם טעמא משום פסידא דמוכר והכא גוי הוא וכו' ועיין פ"מ ח"ב סיפ"ג וח"ג סינ"ט ורמזו המט"ש סיק"מ הגה"ט סקל"א. והיינו דהפ"מ לא חילק בין מוכר ישראל למוכר גוי ע"ש. ובס' אהל יצחק כהן סיק"י כתב ע"ז מדתירץ הכא גוי משמע מזה דבישראל ליכא דדב"מ לכ"ע. ואינו כן דבמוכר ישר' במח' שנוי דאיכא מ"ד דלא נאמר ד"ז א"ד כשאין המצרן רוצה לקנות הכל אבל אם ירצה לקנות הכל אית ביה דדב"מ וי"ח ע"ז. והפ"מ כתב דבין המוכר גוי או ישר' אם ירצה לקנות הכל חייב לתתה לו. וכיון דאפי' במוכר ישר' איכא פלוגתא אין חילוק בין מוכר ישר' למוכר גוי דיכול הקונה לומר קי"ל אפי' דירצה המצרן לקנות הכל אפי"ה לית ביה דדב"מ והמע"ה ע"ש. וסיים דמזה יש ללמוד במי שמכר כ"כ שטרות לאחר בפחות ובא הלוה משטר א' לומר אני אקננו שטר שלי בסך שקנית אתה אותו דא"י לסלק ללוקח דדמי למוכ"ן בב"א דאין בהם דדב"מ ה"ה במי שמכר כמה שטרות מלווים אחרים ג"כ כולם בב"א עם שטרו. ואפשר דלא מצ"ל קי"ל כהמבי"ט כיון דרבים חולקים עליו עיין בס' זכו"ל או"מ דשכ"ו ושכ"ז ובנדון הנ"ל נר' דאפי' המבי"ט מודה דא"י הלוה לסלק ללוקח משום דמכר הרבה שטרות ביחד משאר לווים. משא"כ בנדון הז"ל דלא מכר לו אלא שטר של לוה זה דוקא ע"כ זת"ד ע"ש. דכפי"ז המוחזק יוכל קי"ל דהיינו אם הקונה מוחזק יוכ"ל קי"ל כהחולקים על המבי"ט כמ"ש הזכו"ל דשכ"ז. ואם הלוה מוחזק יוכ"ל קי"ל כהמבי"ט כמ"ש בס' הלכה למשה בפ"ו מה' מכירה דפ"ב והאהל"י שם. וזה דוקא כשקנה הלוקח שטר או בו"ג שעל לוה זה. אבל אם קנה גם שטרות מלווים אחרים ג"כ בב"א אזי גם להמבי"ט ז"ל לית ביה דדב"מ וא"י הלוה זה לסלקו ללוקח כמ"ש האהל"י ז"ל וכל זה הוא למקומות התופסים דגל הקי"ל. ברם לדידן דבתר מרן ז"ל גררינן ע"כ אש"י כה"ז ומרן הוא פליג על מוהריק"ו ז"ל בב"י סיקע"ה וס"ל דליכא דדב"מ במטלטלים כלל ועיין בהש"ך סקנ"ה והב"ח ריש סיקע"ה הסכים כמב"י גם המש"ל ה' מכירה פ"ו הי"א כתב דבכל הראיות של המבי"ט איכא למישדי בהו נרגא ועיין ג"כ בס' שמ"ץ חא"ח סי' י"ד באורך ובס' ב"י עיאש ז"ל סימ"ט. ממילא יוצא דלדידן דקבלנו הוראות מרן ז"ל הלוקח זוכה במקחו ומוציא מיד הלוה. ועיין בהחק"ל ח"מ ח"ב סי' ו' דכתב וז"ל ולכאורה וכו' וא"כ כ"ש בנ"ד שהוא אח ושותף אלא שהרב"י ז"ל בסיקע"ה חלק, על מוהריק"ו ז"ל בזה דכל שאינו קרקע אין השות' יכול לסלק את הלוקח ואנו בני א"י קבלנו הוראות מרן ז"ל ע"כ:
ועיין בס' שמע אברהם לכמוהר"א פאלאג'י ז"ל בסינ"ו מ"ש בזה ושם בסינ"ז תשו' לה' כמוהר"ח רומאנו ז"ל דכתב וז"ל נמצא דעת מרן והש"ך ומוהר"ם בתשו' סברי מרנן דאין דדב"מ במט' וה"ה למכירת שטרות אכן מוהרי"ק ומורם והמבי"ט ס"ל דיש דדב"מ במט' וה"ה במכי"ש וכו' אלא דחזי הוית להשמ"ץ וכו' אלא דלדידן לא נ"מ אפי' אם מוהרי"ק לא ס"ל דיש דדב"מ במט' דפש גבן מור"ם והמבי"ט דסברי דיש דדב"מ במט' וה"ה במכי"ש א"כ אם הלוה הוא מוחזק יוכ"ל קי"ל כוותיהו וכו' ע"ש. ואחהמ"ר ת"ם אני בדבריו דמור"ם הוא אזיל בסברת מוהריק"ו ומחזק דבריו בשותף אם יש בו היזק לשותף השני מצד חלוקת המט' או מצד שיצטרך להיות שותף עם אחר שאין דעתו נוחה בו דהשותף יכול לסלק הלוקח וכמו שכ"כ בד"מ ע"ש. וכונתו היא דאף דאין דדב"מ במט' מ"מ בשותף ויש היזק לשותף יכול לסלק ללוקח וכמו שכ"כ בפי' בהגהה וכן בכל מט' אעפ"י שאין בהם דין מצרנות מ"מ אם שות' הם במט' וכו' אם נר' לב"ד וכו' ע"כ. הרי דמורם ז"ל בפי' ס"ל דליכא דדב"מ במט'. גם המבי"ט ז"ל שם בסיקד"ם קרי בחיל דליכא דדב"מ במט' דכתב וז"ל ועוד אני אומר כי גם שבמט' אין דדב"מ כמ"ש הטור וכו' נ"ד עדיף ממצרנות וכו' עש"ב. וא"כ אם נאמר עפ"י חילוק השמ"ץ דלא אמרה מוהרי"ק כ"א באחו"ש משא"כ באיניש דעלמא לא אמרה דס"ל דאין דדב"מ במט' איך נוכל לומר דפש גבן מור"ם והמבי"ט דסברי דיש דדב"מ במט' וה"ה במכי"ש זה אינו עולה על הדעת ליאמר. ועל הכל דעיקר מטרין שלהם על דברי מוהריק"ו כמו שמבואר בד"מ ובמפה וגם שם בהמבי"ט שהביא דברי מוהריק"ו והוכיח מהם דכ"ש במכי"ש דנ"ד כיעו"ש. וא"כ כשנאמר דמוהריק"ו ס"ל דליכא דדב"מ במט' תו ליכא למימר פש גבן מור"ם והמבי"ט דגופא בתר רישא אזיל, גם מ"ש כמה פעמים וה"ה מכי"ש דאדרבא המבי"ט ז"ל קאמר מכי"ש עדיפא וכיעו"ש ודבריו לי צ"י. גם ק"ל בדברי ה' כמוהר"א פאלאג'י ז"ל במ"ש בסינ"ו וז"ל וכבר ראיתי לג"ה הערה"ש בח"מ סיס"ו אוח"ל שעמד על מח' זה וכתב להלכה דהמצרן הוי מוציא מחבירו והלוקח מוחזק ועל המצרן להביא ראיה ובודאי דנקטי' כהב"י והרדב"ז והב"ח דא"י לסלק הלוקח אם לא שהשני קשה מן הראשון ע"כ. ויש תימה בדבריו דהן אמת דהרעה"ש כ"כ אך סיים בדבריו וכתב אבל הש"ך נר' דהסכים עם הב"י לגמרי ע"ש. דנר' מדסיים וכתב אבל הש"ך וכו' דאזיל בסברת הש"ך דאין לחלק כלל דבכל גוונא הוי המצרן מוציא וזכה הלוקח במקחו גם השמ"ץ ז"ל בדכ"ג האריך להוכיח דמב"י ז"ל דדחה דברי מוהריק"ו ז"ל הוא לגמרי פליג עליו דאף דיש לשותף היזק בשני עכ"ז ליכא דדב"מ דהרי אילו כן הי"ל לחלק. ומ"ש שם וז"ל וגם הב"ה כתב דהדין עם הרב"י לפי מ"ש שם הכנה"ג משמו אף שאני חפשתי ולא מצאתי כך בספרו ע"כ. עיניך תחזינה משרים דזה מפורש בהב"ח ז"ל בריש הסי' וז"ל ודע דאעפ"י דרבינו כתב בסתם אחד מן השות' שמכר חלקו לאחר שאר השות' מסלקין ללוקח לא קאמר אלא בקרקע אבל לא במט' וכן משמע מלשונו וכו' וכ"כ להדיא לקמן ואע"ג שמוהריק"ו בשו"כ לא פסק כך כבר הק' עליו מב"י והדין עמו ע"ל בסעכ"ב עכ"ל. וע"ע בס' הלכה למשה בה' מכירה פ"ד דכ"ד מ"ש בדברי המבי"ט בזה ע"ש:
המתבאר מהאמור מ"ש הזכו"ל בדשכ"ד מלוה שמכר שטרו לאחר בפחות יכול הלוה לסלק הקו' וכו' ועיין בסמוך ד"ה מצרן במט' וכו' די"ח בזה ובד"ה מצרן במט' וכו' האריך ולבסוף כתב נר' ודאי דבין בנדון המבי"ט ובין בסתם מט' יוכ"ל המוחזק קי"ל כיון דהש"ך חולק בהדיא וכו' ע"ש. קיצר בלשונו דהיל"ל דזהו למקומות התופסים דגל הקי"ל אזי המוחזק יוכ"ל קי"ל. משא"כ ההולכים בעקבות מרן ז"ל הקונה מוציא מיד הלוה בדינא ודיינא. ועיין במט"ש הגה"ט אופ"ב דתמה על הכנה"ג דתפס דברי המבי"ט ולא פי' דלפי מרן אין הדין כן ע"ש. ומ"ש וציין על תשובותיו חח"מ סי' א' וי"ג כונתו עמ"ש קודם וגם מב"י דהשוה הדעות לא כתב כן אלא בלשון אפשר ע"ז הוא שציין עמ"ש בתשו' דגם בכג"ד יכו"ל קי"ל ע"ש. ואי"צ לכ"ז דכס' הש"ך כ"כ השמ"ץ ז"ל וה' בית יאודה סיע"ט פסק כהש"ך שהשיג על המבי"ט ז"ל ועיין במשכה"ר מער' מ' אוק"ג מ"ש בזה וכתב שם דאם המלוה מכר לאחר בהמתנה אפי' המבי"ט מודה דזכה הלוקח דמימר אמר הא' נוח לי והב' קשה הימנו כמ"ש בטוש"ע סי' קע"ה. וה' חיי אברהם חח"מ סי"ה האריך בד"ז ואסיק לדינא דס' מוהריק"ו ז"ל נדחה קראו לה. ושם בתחילת תשובתו בדל"ז כתב וז"ל הרי בהדיא לדעת הז"ל דבשות' אין לחלק בין קרקע למט' גם ה' המבי"ט ז"ל בח"ב סיקמ"ד הביא ס"ז דמוהרי"ק ולא דחאה משמע דכן ס"ל וכו' ועוד חזר ושנ'ה דבריו כן ע"ש. דדבריו אלו הם תמוהים דהרואה יראה שם דהמבי"ט הוא שר המסכי"ם עם מוהריק"ו ז"ל ועיקר סמוכות שלו ממוהריק"ו וכמ"ש הש"ך סקד"ן וכ"כ הבנ"ח בהגב"י או' י"ד ועיין בדברי הזכו"ל שם. ולא אכחד דדבריו אלו הם כדברי הכנה"ג בהגב"י אוקכ"ה שכ"כ שם וז"ל אבל המבי"ט בסקמ"ד הביא דבריו ולא דחאה וכו' ע"ש ולדידי אני הפעוט יש להעיר בדבריו ג"כ ועיין בשמע אברהם בסי' ז"ן וירווח לך. עור"ל בס' ח"א שם דכתב וכנ"ר דעת ר"י אברצלוני והעיטור שכתבו דאין דדב"מ במט' כלל והנה במט' היכי אשכחן צד מצרנות בהם אם לא שנא' שהם שות' באותם המט' ומכר האחד חלקו ואעפ"י כן כתבו דאין דדב"מ כלל הרי בהדיא דסוברים היפך דעת מוהרי"ק וכן מצאתי להסמ"ע שכתב בהדיא בסקצ"ז אבל לא במט' פי' אם יש לו מט' או עבד בשות' עם א' והשותף רוצה למכור חלקו לאחר אין ביד זה ששותף עמו לסלק האחר וכו' הרי דהז"ל לא אשכח פיתרי לאוקומי דברי ר"י אברצלוני והעיטור אלא בשות' וכ"כ בפרישה ספ"ב ופ"ד וזהו נראה כונת הרב"י וכו' דהרי"א והעיטו' דכתבו דלית דדב"מ במט' ודאי דבשות' איירו. ומעתה קל"ט על מוהרי"ק כיון דמקודם לכן פסק דאין דדב"מ במט' וכהרי"א איך לא הרגיש דהרי"א מיירי בשות' דאם ל"כ מצרנות במט' איך שייך ונמצא דמוהרי"ק פליג מיניה וביה וכו' עש"ב. ואני אומר דהן אמת דדבריו כבר הם באו כלולים בדברי השמ"ץ שם שכתב והטור כתב בשם הרי"א אין דדב"מ במט' ופי' הפרישה כלו' אם הוא שותף עמו וכו' ובודאי דכל הפוס' דכתבו כן בכה"ג מיירי דאילו במוכר מט' שאין לו בהם שות' עם שום אדם פשיטא דמאי מצרנות שייך בהו וא"כ ודאי נקטי' כמרן דלא כמוהריק"ו שדבריו הם נגד כל הפוס' עש"ב. לדידי אני הפעוט אין הכרח לומר דמ"ש הפוס' אין דדב"מ במט' היינו שהם שות' במט' דיש באפשרות לו' בכו' דבריהם היינו אם שנים הם שותפים בקרקע ורצה הא' למכור מטלטליו א"י הב' לטעון מאחר שאני שותף עמו בקרקע יש לי מכח זה דדב"מ במט' שמוכר. ולעולם דאינו שו' עמו במט' כלל כ"א בא טעון טענת בר מצרא מכח הקרקע שהוא שות' עמו בה וע"ז קאמרי דאין דדב"מ במט'. וזהו כונת דברי מוהריק"ו דכתב דאין דדב"מ במט' האמנם מכח שותפות לכאורה משמע דשו' יכול לסלק הלוקח אפילו במט' וכו'. ויש לי להביא כדמות ראיה לפי' הנ"ל מהכנה"ג הגב"י אוקכ"ד וז"ל כ' המרד' בפ"ק דמציעא ראובן נתאכסנו אורחים בביתו והיה שמ' מחזר אחריהם לקנות הסחורה ואמר ראובן אני רוצה לזכות בהם כי ביתי זכתה לי והלך שמעון וקנאה וכו' ותו דדיינינן לה בדדב"מ משום ועשית הטו"ה ע"כ נראה מדבריו לכאורה דס"ל דיש דדב"מ במט' וליתא דמ"ש דדיינינן לה בדדב"מ ה"ק כי היכי דדב"מ משום ועשית הטו"ה ה"נ הכא משום ועשית הטו"ה אית לן למימר דזכתה לו חצירו ע"כ. הרי דלפי הנר' לכאורה דס"ל דיש דדב"מ במט' הוא מכח שהם מתאכסנים בביתו מצד זה הוא עולה על הדעת לומר שהוא זוכה בדדב"מ. וא"כ אינו רחוק הפי' שפי' בכונת דבריהם הנ"ל. ומה שהביאו סיעתא לדבריהם מדברי הסמ"ע לע"ד ל"מ הוא דהסמ"ע בשני מקומות הנז' רצה להשמיענו רבותא טפי דגם אם יש לו שותפות במט' עכ"ז ליכא דדב"מ במט'. ולעולם יש באפשרות לאוקומי מ"ש הפוס' בסתמא אין דדב"מ במט' היינו פי' כדכתיבנא אנן בעניותין לעיל. וע' בסעי' מ"ט במוכר לא' מן השות' שלו במשא ומתן אעפ"י שאינו שותפו בקרקע זכה בה וכו' ע"ש. וא"כ לפי זה נוכ"ל הפי' הנ"ל אף דאינם שות' בקרקע אלא במו"מ ורצה הא' למכור מטלטליו א"י השני לטעון טענת בר מצרא מכח זה כ"א אם י"ל שותפות בהמט' עצמם לדעת מוהריק"ו ז"ל. באופן היוצא לנ"ד דלדידן דאזלינן בתריה דמרן ז"ל בכל ענין בין במכירת מט' בין במכי"ש ליכא דדב"מ כלל והלוקח מפיק מהלוה. ובאתרא דתפסי דגל הקי"ל המוחזק מצ"ל קי"ל. ועיין ג"כ בס' ברית אבות דע"ט ע"א. ומחדש נראה לי ס' אשד הנחלים ק"ק ושם האריך בהבנת דברי המבי"ט ע"ז אופן הוא מדבר ויען דמדבריו שם אינו יוצא נפקותא לדידן דאנן באתרין בתריה דמרן ז"ל גרירן לכן באתי בקצרה מלהעתיק תורף דבריו ע"ש:
א. מצרן דלא צריך לה רק להרווחה בעלמא דמור"ם בסיקע"ה סעמ"ט הביא מח' בזה. ה"ה היכא דצריך להשכיר עיין כנסת ישראל סי' יו"ד. וכת' הבאה"ט סי' קפ"ב בשם מוהרא"י כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא הדין עם הלוקח שהוא נקרא מוחזק כיון שקנינו קנין מן התו' וכו' ע"ש ועיין במט"ש הגב"י אוק"א. ובס' מלחמות ה' להרמב"ן ז"ל בפ' המקבל הביא דברי המאור שכ"כ דאי' מאן דפשיט ליה הכי מההיא דלאשה וליתמי לית בהו דדב"מ וכ"כ אביו ז"ל במגילת הנחמה. ויש מי שמסייע לזה ממעשה דרבינא ורוניא דפ' השותפין ודחה הרמב"ן ז"ל לזה וכתב דתנחומין של הבל נחמו אביו בזה דליכא ראיה כלל ואילו היה עיקר הי"ל לחכמים להשמיענו זה שהוא רבותא גדולה מכל מה שהזכירו זת"ד ז"ל ע"ש:
ב. בסו"ס קע"ה כ' הטור בשם אביו הרא"ש ז"ל מכרה לגוי וכו' והוא שיכול למוכרה ליש' באותם הדמים שקנאה האנס אבל אינו חייב למוכרה לישראל בפחות וכתב מב"י ז"ל שכ"כ התוס' וכמה מרבוותא. ובסיקנ"ו כתב ועל מאי דתניא ה"ז לא ישכירנו וכו' ולא לסופר ארמאי כתבו התוס' והרא"ש דהא דמשמע לארמאי שאינו סופר יכול להשכירו היינו כשאינו מוצא להשכירו ליאודי בדמים הראויים וכו' ע"ש. ופשט לשונו זה נראים היפך מ"ש בסיקע"ה דשם הצריך שיתן היש' הדמים שנתן הגוי אפי' שהוא יותר משוויה עד שימכרנה לישראל ואם לאו שאינו נותן הישר' כ"א דמי שווייה הוא מוכרה לגוי ואינו מקבל עליו שום אחריות. ואילו בכאן קאמר מב"י בשמם בדמים הראויים דמשמע דאף אם הגוי נותן יותר מדמי שווייה והישר' רוצה לקנותה בדמי שווייה א"י למוכרה לגוי. והתוס' בפ' ל"י כתבו סתם וז"ל ונר' לר"י דהתם כשיש' רוצה לקנות אבל אם אין ישר' רוצה לקנות מותר. אבל הרא"ש בפל"י כתב כמ"ש הב"י בשמו בסיקנ"ו וגם בקמא כתב שם וז"ל אומר ר"ת דוקא אם הישר' רוצה ליתן כמו הגוי ונר' דדוקא עד כדי דמיה אבל אם הגוי רוצה להוסיף מדמי שוויה ימכרנה לישר' בדמיה כי אולי הגוי מוסיף דמים להיות שכן לישר' ולגרשו מנחלתו ע"כ. גם בקיצור פסקי הרא"ש דפל"י והמקבל כ' כל' הטור והוא מהתימה וכבר ה' פלפלא חריפתא הק' על הרא"ש וגם על הב"י בקמא פ' הגוזל ע"ש. ובתשו' משפ"ץ ח"ב סי' ל"א בתשו' מוהרש"ה ז"ל הביא דברי הרא"ש שבקמא ולא העיר שהם נגד דברי הטור גם המגן גבורים בסי' ל"ז הביא דברי הטור ובתוך התשו' הביא דברי הרא"ש שבק' ולא העיר מזה כלל ע"ש. ועיין בס' זוכרנו לחיים ח"ב חח"מ בנז"ש אוכ"ב מ"ש בזה לענין הדין: