שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון
חושן משפט · סימן כא
שאלה אלמנה שיש לה חצר ובתוכו עליה ולפני הפתח שלה יש סולם המטלטל שאינו קבוע במסמרים אבל הוא תמיד בקביעות הוא נתון שם וסמוך על כותל של חצר אחרת והסולם יש בו זו"ח שליבות ועולים בו לגג חצר האחרת בימות הקיץ וישנים שם בלילות כל השוכנים בחצר האל' הנז' על גג חצר האחרת גם בין בקיץ בין בחורף בכל פעם ופעם שמכבסים בני חצר האל' הנז' עולים בסולם הנ"ל לגג חצר האחרת והולכים בגג ועולים משם לגג העליה שבחצר האל' הנז' כדי לשטוח בגדיהם בעת הכביסה שלהם על גג העליה הנז' שאין להם מקום אחר נוח לשטיחת הבגדים כמו זה וזה מנהגם קרוב לכ' שנה. ומזה ז' שנים בעל החצר האחרת נלב"ע וחלי"ש והניח חצרו לאלמנתו ושני בניו גדולים ובני החצר השנית כן תמיד מתנהגים בעליית הסולם ההוא לגג החצר האחרת לשטוח בגדי הכביסה על גג העליה וגם הם ישנים על גג חצר האחרת בימות הקיץ ומניחים הכרים והכסתות שישנים בהם שם כדי לישן בהם ג"כ בלילה האחרת כן מנהגם תמיד ומקרוב לז' חדשים גם האל' בעלת העליה נלב"ע והניחה חצרה לבנה והוא ושכיניו מתנהגים ע"ד הנז'. והן עתה קמו בני החצר האחרת ורוצים לבנות כותל על שפת הגג שלהם ולמנוע בני חצר השנית מהשינה ומההילוך על גגם לשטיחת הבגדים בקיץ ובחורף. ובן החצר השניה מונע אותם מלבנות בטענה שכבר החזיקו בזה מכמה שנים בימי בעלים הראשונים וכן בימי היורשים והביא עד אחד שהוא היה דר שם בחצרו והעיד בתע"ג שעל מה שהיו בני החצר עולים בסולם ההוא והולכים על גג חצר האחרת לעלות על גג העליה לשטוח בגדי הכביסה שלהם כן האמת ולא ערערו כלל בזה בני חצר האחרת ואין פוצה פה ומצפצף וזה הדרך הוא מכמה שנים בשטיחת הבגדים וכן בענין השינה בימות הקיץ על גג חצר האחרת כן היו נוהגים בשנים הנ"ל אבל לפעמים היו מערערים על השינה. ושוב הביא שני עדים ששכנו בחצרו אחר ששכן העד הא' הנ"ל והעידו בתע"ג שכן היו מתנהגים בזה כל השוכנים בחצר כמה שנים בין בענין עליה לשטיחת הבגדים ובין בענין השינה בימות הקיץ ולא ערערו עליהם בני החצר האחרת כלל. ע"כ הגיעו טענות שלהם והעדיות ורוצים לדעת הדין עם מי:
תשו' נר' מצד עדות העד הא' שהעיד דעל ההילוך על הגג לצורך שטיחת הבגדים על גג העליה לא היו מערערים כלל אבל על השינה על הגג לפעמים היו מערערים עדותו זו לא מעלה ול"מ דהן אמת שהיו מער' מצד השינה הגם שערעורם זה נחשב למחאה גמורה ולקמן נדבר בזה בס"ד וא"כ לפי"ז לא עלתה להם חזקה לישן על הגג בימות הקיץ כיון שנחשב זה מחאה. מכל מקום מאחר שגם לפי עדותו יש להם חזקה בעליית הסולם ובהילוך על הגג כדי לעלות לגג העליה לשטיחת הבגדים כיון שכן שוב אינם יכולים בני החצר האחרת לעשות כותל על שפת גגם למנוע בני החצר השניה מלעלות על גגם. ובלא"ה עדותו שהיו מער' על השינה היא היתה על זמן שהוא היה דר שם ודירתו היא קודמת לדירת שני עדים שהעידו שבין בענין הילוך לשטיחת הבגדים ובין בענין השינה לא היו מער' כלל ויתורצו דבריהם באופן שלא יש הכחשה ביניהם ואמרי' דמקודם בזמן העד הא' היו מער' על השינה משא"כ בזמן העדים הב' מזה זמן יו"ש עד עכשיו הם מרוצים ולא ערערו כלל דריצו אותם ברצי כסף ומכרו להם שעבוד זה השינה על גגם או נתנו אותו במתנה ואנן טעני' ליורש שלא להוציא אותו מחזקתו ושישאר בחזקתו הראשו' כמ"ש הפוס' ז"ל ע"ע. והגם שגם בני חצר האחרת הם יורשים והי"ל לטעון להם לזכותם. מ"מ מאחר דבני החצר האחרת הם רוצים למונעם לבני החצר הב' ולהוציאם מחזקתם שהיו מוחזקים בזה מכמה שנים דינא הוי דטעני"ל לבני החצר הב' להעמידם בחזקתם ולא טעני"ל לבני החצר האחרת שהיא להוציא אחרים מחזק' כמ"ש הפוס' דהא דטעני' ליתמי ה"ד להחזיק ולא להוציא ועיין בס' ידי דוד קאריסו ז"ל סיקכ"ו וקכ"ז באורך בפרט זה ובפרטים אחרים ע"ש. ועוד דבן החצר הב' מקרוב הוא שנעשה יורש וטעני"ל כנ"ל גם שהוא יורש גדול. אבל יורשי חצר האחרת הם גדולים והחזיקו בפניהם בכל הנ"ל ז' שנים ויותר ואין דובר דבר בודאי דטעני"ל לבן החצר הב' כל מאי דמצי למיטען ולא טעני"ל ליורשי חצר האחרת דתו אינם בכלל יורשים נחשבים לטעון בעדם לזכותם:
ברם יש לנו לדעת אעיקרא דדינא אי חזקה כי האי מהנייא או לא. הנה נודע בתשו' מוהרמ"ג ז"ל סיל"ה לענין פריסת בגדי כביסה על גג חבירו כתב דהוי חזקה כיון שהחזיק ג"ש בזה דהיינו שבעת שהי"ל צורך לפרוס בגדי כביסה היה משתמש שם אפי' פעם אחת בשבוע הוי חזקה ע"ש. ולפי"ד יוצא במכ"ש לנ"ד דהיו דרים בחצר הב' דו"ה בעלי בתים בשכירות וכל אחד מהם מכבס בגדים בשבוע איש יומו ועולים בסולם והולכים בגג חצר האחרת לעלות משם לגג העליה לפרוס שם הבגדים דודאי דהוי חזקה מעלייתא לכך דזה להם כו"כ שנים ואין שום אחד שערער עליהם דחשיבא חזקה גמורה לגבי הילוכם זה על הגג ומה גם דבנ"ד יש סולם שמונח שם בתמידות וסמוך על כותל חצר האחרת לעלות בו אל הגג והגם שהוא סולם המטלטל ואינו קבוע במסמרים הא ל"מ דהרי בש"ע ח"מ סיקנ"ג סי"ג פסק מרן ז"ל וז"ל המעמיד סולם קטן שאין לו ד' שליבות בצד כותלו בתוך חצר חבירו או בתוך שדהו לא החזיק בנזק זה וכל זמן שירצה בעל החצר בונה בצד הסולם ומבטל תשמישו. וכ' מור"ם בהגה ואם קבעו במסמר אפי' קטן יל"ח ע"כ. ואם היה סולם גדול שיש לו ד' שליבות או יותר החזיק ואם בא לבנות ולבטלו בעל סולם מעכב עליו עד שירחיק כשיעור שהרי מחל לו להעמיד סולם גדול. לפיכך כשיבוא בעל הגג להעמיד סו"ג בעל החצר יכול למחות בידו כדי שלא יחזיק עליו אבל אם העמיד סו"ק אינו יכול למונעו שהרי אומ"ל אין לך הפסד בזה כ"ז שתרצה תטלנו ע"כ. והסמ"ע סקכ"ט כתב וז"ל סו"ק וכו' בתוך חצר חבירו וכו' כן פי' הרא"ש והטור הביאו וכתב עליו ור"י פי' דבכה"ג אפי' קטן נמי יל"ח דכיון דעובר הוא על חצירו ודאי קפיד אלא מיירי שסומכו בחצרו על כותל חבירו וכיון שכן קטן אין חבירו מקפיד עליו עכ"ל, הרי נתבאר דבסולם המט' אזי יש חילוק בין סו"ג דע"ל חזקה לסו"ק דלעל"ח. אבל אם קבוע במס' אפי' סו"ק יל"ח כמ"ש מור"ם ז"ל. ואל תשיבני לומר דז"ד היא סברת מור"ם ז"ל אבל דעת מרן ז"ל דבתריה גרירן י"ל דס"ל דזה החילוק בין סו"ק שי"ל ג' שליבות שאיל"ח ליש לו ד' שליבות ויותר דיל"ח ה"ד כשהוא קבוע במס' או בבנין באופן שאינו מטלטל כלל. אבל כשהוא מטלטל אפי' י"ל כמה שליבות איל"ח. דזה אינו שהרי מרן ז"ל בעצמו בב"י הביא חילוק זה בשם הנ"י ז"ל דהא דסולם שאי"ל כ"א ג' שליבות דלא עלתה לו חזקה ה"ד אם לא קבעו במסמר ע"כ. והגם דבש"ע השמיט חילוק זה ומור"ם ז"ל הוא שהביאו וכבר נודע דהחיד"א ז"ל בס"ה ברכ"י או"ח סיש"ב או"ד הביא פלוגתא דרבוותא בזה היכא דמרן בש"ע השמיט איזה דין שהובא בב"י אי אמרי' דלא ס"ל האי דינא או אין זה הכרח והאריך וכתב דלא מצא כלל גמור בזה ואני הדל הבאתי דבריו והארכתי בזה במ"א. הנה עתה בספרו יוסף אומץ סיכ"ט כ' וז"ל וכ"ת בלבבך א"כ אמאי השמיט מרן דעת ר"י בש"ע וגם מור"ם לא הביאו שמענה ואתה דע לך דכמה דינים מוסכמים השמיטם בש"ע וכ"כ מוהרג"א ז"ל בתשו' כ"י דאין הכרע מהש"ע שהשמיט דין אחד דכמה דינים מוסכמים אין הרב כותבם וסמיך ליה במ"ש בב"י ע"כ ואני הדל כתבתי עליו בסה"ק ברכ"י או"ח סיש"ב מה זו סמיכה בדינים ההם על הב"י יותר מכל הדינים שכתבם בש"ע ע"ש ועתה נר' דודאי כונת הז"ל הוא שדיני הגמ' והרמב"ם וכיוצא מביאם בש"ע. אמנם הדינים המחודשים זמנין דהוא ז"ל משמיט מהם ונר' דזה דבר השמיט"ה תחת שלש או שהדין ההוא אף שהוא מוסכם הוא מציאות רחוק או שהוא פשוט או שהוא כלול ונלמד מעיקר הדין שכתב בש"ע עכ"ד. גם שם בסינ"ה כתב וז"ל וכי תאמר בלבבך הרי מרן לא העלה על שולחנו הטהור דברי הרמב"ם וסמ"ק כנר' דסבר להיפך דע דמצינו כמה דינים פשוטים ומוסכמים שהשמיט בש"ע וכ"כ מוהרג"א בתשו' כ"י הזכרתי דבריו בס' ברכ"י וכו' דהרבה דינים מוסכמים דהשמיט בש"ע ושם כתבתי דלא מצאתי כלל גמור בזה ע"ש ובמאי דקמן לא מצינו חולק ע"ד הרמב"ם וכו' עכ"ד. ולפי"ד ז"ל אלו נאמר דמאי דהשמיט מרן ז"ל חילוק זה מהש"ע הוא מטעם דהוא פשוט ולא מצאנו חולק על זה ולעולם דמרן ז"ל סל"ה ומור"ם ז"ל בא לבאר ולא לחלוק אף שאין דרכו בכך וכמ"ש הי"מ בכלליו ע"ע. מ"מ הא איכא מקומות מועטים דכתבו הפוס' עליהם דהוא בא לבאר ויהיה זה ג"כ נחשב עמהם. וכ"ר לכמוהר"א עזריאל ז"ל בס"ה כפי אהרן חח"מ סי' ח' דקל"ג שכן ס"ל דמרן ז"ל מסכים בחילוק זה אף דהשמיטו בש"ע דכתב שם וז"ל נר' פשוט דלא השמיטו משום דלא ס"ל שהרי בב"י לא הביא שום חולק ע"ז וגם לא ראיתי לשום אחד מר' האח' שהביא שום חולק ע"ז אלא ה"ט שהשמיטו מרן ז"ל כפי הכלל שבידינו שלפעמים משמיט איזה דינים שהם דברי יחיד ולא מצא להם חבר בב"י כידוע עכ"ל. ברם זאת היא שק"ל ע"ד הכפ"א ז"ל במה שנתן זה הטעם לדין זה בכאן משום שהם דברי יחיד וכו' שהרי דברי הנ"י הנ"ל הם מבוארים בתוספתא וז"ל הנ"י ז"ל ומיהו אם קבוע במסמר אפי' מצרי יל"ח דתניא בתוספתא בפ' הבוה"ע סולם הצורי י"ל ד"א ולמצרי אי"ל ד"א ואם קבוע במסמר י"ל ד"א ומינה דצורי אעפ"י שאינו קבוע במסמר יל"ח דכובדו קובעו ע"כ. וגם מרן בב"י כתב דהנ"י ז"ל כתב בשם התוס' שאם קבוע במסמר אפי' מצרי יל"ח. דמלשון זה שכתב דהנ"י כתב בשם התוס' נר' שלדעתו כאילו זה הדין מבואר הוא בתוס' ולכן כתב שהנ"י כתב בשם התוס' וכיון שכן איך אפשר לומר שוב בזה משום דהם דברי יחיד וכו':
והנך רואה מכללן של דברים דמה שהוצרך מרן בב"י לאשמועי' חידוש הנ"י ז"ל בשם התוס' ה"ד לסולם המצרי שאיל"ח דאהא קאמר דאם קבוע במסמרים דיל"ח משא"כ בסיום דברי הנ"י ז"ל שכתב וז"ל ומינה דצורי אעפ"י שאינו קבוע במס' יל"ח דכובדו קובעו לדעתו ז"ל דזה לא הוי חידוש ואי"צ להשמיענו חידוש כזה דאלו דברים פשוטים הם. ולזה לא הוצרך להביא סיום דברי הנ"י ז"ל הנ"ל בב"י דכל מה שהוצרך להשמיענו הוא לגבי סו"ק דאם קבוע במס' דיל"ח דז"ד הוא מאי דהוי חידושא והוא פשוט וברור. וכפי"ה ומדובר מבואר בנ"ד דהסולם הנ"ל יש בו זו"ח שליבות יל"ח מעלייתא וכאמור ותול"מ:
והגם דאעיקרא חזקת תשמיש כי האי בגג חבירו יש לעמוד בה דנר' מהמבי"ט ח"ג סיג"ן דלא ס"ל כמוהרמ"ג ז"ל דכתב חלונות הפתוחות לגגות של אחרים יכול בעל הגג למחות שלא ישתמש בעל החלון בגג כמו שטיחת בגדים וכיוצא אפי' שברשותו פתח החלון אבל לא יוכל למחות מלצאת לגג לטייל או לישב בו שאין זה קרוי שום תשמיש ואין בזה היזק לגג אדרבא הוא תועלת לגג של מעזיבה שידושו בו וכו'. ומנהג בכל העיר בחלונות הפתוחות לגגי חבריהם שעוברים דרך החלון ומשתמשים בשטיחת בגדים וכיוצא בתשמיש קל כזה ואין הבעלים מקפידין ואין מוחין בידם כ"ז שאין שום היזק לגג בשימוש ההוא אדרבה ברובם יש תועלת בדריסת הרגל ובדריסת הגג והמוחה בענין כזה אינו אלא מדת סדום או איבה ותחרות שיש ביניהם וכו' ע"ש. ורשום בזכרוני דהלח"ש הביא דברי מוהרמ"ג ז"ל הנ"ל והביא די"ח עליו הוא מוהר"מ אלשיך ז"ל וכעת אין מצוי תח"י. עיין בס"ה חק"ל מ"ב חח"מ סיי"ג דהק' דברי המבי"ט ז"ל אהדדי ולא ניח"ל לחלק דמ"ש כן אח"כ הוא מתורת מנהג דוקא ולא מדינא. וכתב שם דנקטי' דיכול לעכב על חבירו וכו' ושכ"כ הכנה"ג סיקנ"ד הגה"ט או"ו. ומה גם שגם המבי"ט ז"ל לא אהדר כ"א בגג שלהם שהוא של אבנים ועפר. אבל גגים של בנין עצים נזק הוא בשטיחת בגדים ובודאי יכול לעכב עש"ב. וממילא לפי דבריו ז"ל מועילה החזקה שהחזיק חבירו בזה ג"ש:
ועיין בלח"ש דק"י בקונט' ח"ה ס"א סע"ה דכתב בשם הרב"ד ז"ל סינ"א הא דחלון על החורבה איל"ח ה"ד כשיש לו אורה ממ"א אבל אם אי"ל אורה ממ"א יל"ח ויכול למחות ואם לא מיחה והחזיק בג"ש וטענה או אם הוא יורש או לוקח הוייא חזקה כך יש ללמוד מדברי מוהרימ"ט ח"א סיק"ז וכו' ויש לדחות וכו' וכ' הלח"ש דלכאורה ק"ל דלפום מאי דקס"ד דיכול למחות אמאי הצריך ג"ש וטענה לכדי שיחזיק הלא קי"ל חזקת חלונות לאלתר דמיד שפתח ולא מיחה החזיק כמ"ש בס"י וצ"י עכ"ד. ואחהמ"ר לע"ד אי"כ תימה כלל דכבר מוהרימ"ט שם כתב בפי' דבענין זה במקום דיכול למחות ומאחר דיכו"ל יל"ח דוקא חזקה שיש עמה טענה. אבל טענת סבלונות ומחי' לאלתר לא מהני אפי' למ"ד דבשאר נזיקין מכי ידע נזקיה מחל הוב"ד בכנה"ג סקנ"ד הגב"י אונ"ג ועיין בהמט"ש הגב"י אוס"ג שהביא דברי הרב"ד ז"ל הנ"ל ובעיקר דברי מוהרימ"ט שם שנ"ט לדבריו אלו יעוש"ב. ובמט"ש שם אונ"ה ציין על ס' מים רבים חח"מ סוסי"ז דהביא פשר דבר בשם הכר"ש ז"ל סיל"ה מה שחילק ועל ס' דב"מ ח"ב סיל"ו:
והנה מרן בש"ע סיקנ"ד סי"ו בהבא לפתוח חלון על חצר שמעון במקום שאינו מזיקו עכשיו בהז"ר ושמעון מעכב ע"י וטוען שמא יבנה וכו' שהרשב"א פליג על הרא"ש וס"ל דהדין עם שמעון ואפי' אם רצה לכתוב לו שטר וכו' וכן דעת הראב"ד ולזה הסכים הריב"ש וכן דעת הר"י והרמב"ן והכי נקטי' וסיים וכתב ומיהו כתב הרמב"ן שנ"ל שאינו יכול להחזיק עליו הואיל ואינו מזיקו עדין ע"כ. וכ' הסמ"ע ז"ל הוב"ד בבאה"ט סקל"ב פי' אע"ג דיש בידו למחות אפי' בדבר שאינו מזיקו עדין מ"מ אם לא מיחה בידו אין לבעל החלון חזקה בחלונו דיכול זה להתנצל ולומר לא רציתי למחות בו כ"ז שאינו מזיקני וסיים שם בשם הש"ך עיין בתשו' מוהרא"ש שהק' מזה אתשו' הריב"ש שלא כ"כ בשם הרמב"ן ע"ש בסיפ"ז ופ"ח וע"ש עוד בסי' קצ"ב ע"כ. ובפתחי תשו' סקי"ד הביא בשם תשו' הגאון רע"א ז"ל סיקנ"א שכתב הא דאיל"ח להרמב"ן ה"ד לענין דלשעה שיזיקנו יצטרך לסתום וכו' ושרוב הפוס' חולקים על הרמב"ן בזה וס"ל דהוי חזקה גמורה גם על שעה שיזיקנו דאי"צ לסתום ושכן מבואר דעת הרמב"ן עצמו וכו' ומזה נר' דהרמב"ן בעצמו ספוקי מספקא ליה ולא אתי ספיקא דהרמב"ן ומוציא מידי ודאי של רוב הפוס' וכו' ע"ש. ואני הדל נסתפקתי בדעת מרן ז"ל אי ס"ל כדעת הרמב"ן דהגם דיכול למחות א"י להחזיק עליו וראיה לזה שהביא דבריו בש"ע. או נימא דבזה לא ס"ל כוותיה כ"א כדעת רוב הפוס' דמאחר דיכול למחות יל"ח והביא דבריו לאשמועי' חידושו וחילוקו של הרמב"ן ולעולם לא ס"ל כוותיה. והכנה"ג בהגב"י אונ"ח כתב אע"ג דיכול למחות בידו שלא יפתח אם פתת ולא מיחה איל"ח רבי' המחבר בסה"ק בשם הרמב"ן וכ"כ במשאת בנימין סי"ד ע"כ. וכעת לא איתברר לי מילתא והדעת יותר נוטה לומר כס' הראשונה ונ"נ אשובה אשנה פ"ז לעת הפנאי: