שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון
חושן משפט · סימן יח
השאלה כבר נדפסה בס' כפי אהרן ח"ב חח"מ סי' ה' ובס' פני יצחק ח"ב דצ"ב ע"ג ועם שכתובה שם בקיצור מעט ואיזה שינוי יען דלנ"מ כ"כ לדינא לכן לא חזרנו להעתיקה פעם ג' לך נא ראה וגם שהיא מובנת מתוך הדברים שבאו בתשו'. ובדין זה למדנו בו בס' הפוס' שלשתינו יחד אני הדל ועמיתי בתורה כמוהר"ן חבובא הי"ו ולהבדיל בין החיים ובין המתים כמוהר"ר בכור יאודה מהרב ז"ל וזהו מה שעלתה מצודתינו בס"ד:
תשו' כל לגבי דידן ידיעה אית לן שאין בנו לא דעת ולא תבונה לכוין אימר"א וכ"ש לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ובפרט מילתא כדנא אשר ספריהם ש"ץ ראשונים ואח' הם מלאים מזה ולא הניחו פינה וזוית ואין כל חדש וספרין פתיחו וכותלי ביה"מ יוכיחו ומה לתבן את הבר לדבר דבר וחצי דבר. האמנם זאת היתה לנו לגשת בארשת להציב ציונים ע"ס ש"ן ז"ל למען ירוץ הקורא בו. והוא כי נודע מאי דאיפליגו רשב"ם והרי"ף והרמב"ם ז"ל בפי' הסוגייא בש"ס פ' ח"ה דכ"ט בההיא עובדא ההוא דאמ"ל לחבריה מאי בעית בהאי ביתא אמ"ל מינך זבינתה אמ"ל אנא בשכוני גוואי הואי אמ"ל ר"נ זיל ברור אכילתך ועיין בפי' רשב"ם ומ"ש הרי"ף והרמב"ם ז"ל. והאריכו הפוס' אי הם פליגי על רשב"ם דוקא בפירוש הסוגייא אבל לדינא מודו לו או גם לעיקר הדין פליגי. כי מוהרש"ך ח"ב ס"ו ומוהרימ"ט חו"מ סיכ"ט ומוהרמ"א סיצ"ד ומוהרח"ש סיצ"ד וצ"ה וקי"ד והדב"מ סיל"א והרב"ד סימ"ד ומ"ה כולהו ס"ל דל"פ הרי"ף והרמב"ם על רשב"ם אלא בפי' הסוגייא לבד אבל לענין דינא מודו ליה. ויש פוס' דס"ל כי הם פליגי עליו מן הקצה אל הקצה. ויש פוס' דס"ל דלא פליגי עליו כ"א בעיקר דינו דהיינו העברת דרך לבד בזה הוא דפליגי אבל אם הם משתמשים יחד מודו דלא עלתה לו חזקה כלל. וסו"ד אסיקו רבני האח' ז"ל דסו"ס מידי פלוגתא ל"נ והמע"ה ע"ע. האמנם כל לגבי דידן דאנן בתריה דמרן גרירן ע"כ אשר יאמר כה"ז צריכים אנחנו לברר וללבן דעתו ז"ל ד"ע להיכן נוטה אי ס"ל כהפוס' דס"ל דהרי"ף והרמב"ם פליגי עם רשב"ם גם לענין דינא והוא פסק כוותיהו. או ס"ל דלא פליגי עליו כ"א בפי' הסוגייא לבד. או דס"ל כהרבה מהפוס' דס"ל דמאי דפליגי עליה ה"ד בעיקר דינו אכן היכא דמשתמשים יחד כ"ע מודו דלא עלתה לו חזקה למחזיק. והנה מרן ז"ל בב"י סיק"מ הביא לנו בשם הנ"י ז"ל שהאח' לא הסכימו לפי' רשב"ם ז"ל אבל הרא"ש הסכים לפי'. ובשה"ט סיקמ"ו פסק הדין היוצא כפי פי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל ודין היוצא כפי פי' רשב"ם והרא"ש והטור ז"ל השמיטו משה"ט ולא העלהו לא בסיק"מ ולא במ"א וא"כ היה עולה על הדעת לומר לכאורה דמדהשמיט הדין היוצא כפי פי' רשב"ם ודעי' דס"ל דפליגי הרי"ף והרמב"ם עליו גם בעיקר הדין לא בפי' הסוגייא לבד וא"כ יוצא לנ"ד שהיו בעלי החצר הגדולה שבתנה בריכת המים גם הם משתמשים יחד עם בעלי החגר הקטנה עכ"ז לפי דעת מרן עלתה חזקה לבני החצר וכמו שכנ"ר לכאורה מדברי הסמ"ע סיק"מ סקי"ח וכנה"ג הגב"י אוי"ח דס"ל דמרן ז"ל ס"ל דהרי"ף והרמב"ם הם פליגי עליו גם לענין הדין וא"כ מאחר שפסק כוותייהו נר' דס"ל דעלתה להו חזקה לבני החצר הקט'. ברם המעיין היטב יראה דעדיין יש זכות גדול לבני החצר הג' והוא דמאחר דמצאנו ראינו כמה להקת הפוס' דס"ל דהרי"ף והרמב"ם פליגי על רשב"ם ודעי' הוא בעיקר דינו דוקא דהיינו שלא יש למערער כ"א העברת דרך לבד על המחזיק בזה דוקא הוא דפליגי עליו וס"ל דעלתה לו חזקה. משא"כ כששניהם משתמשים ביחד המערער והמחזיק אזי בזה גם הם אזלי ומודו דלא עלתה לו למחזיק חזקתו וכמו שכ"כ מוהרמ"א ומוהרש"ך ומוהרימ"ט והרב"ד והרד"מ וה' מטה אשר סי' יו"ד ומוהרימ"ט שם הוכיח כן מדברי הרמב"ן ז"ל שנחלק על רשב"ם ז"ל בדינו ומוכח מדבריו דס"ל שאם היו משתמשים ביתד עמו בבית מודה הוא דלא עלתה לו חזקה עש"ב ומוהרמ"א הוכיח זה מדיוק דברי הרמב"ם בפי"ב מה"ט שכתב היה מעמיד בהמה בחצר חבירו במקום מסויים וכו' ואחריו נגררו מרבני האח' ז"ל וכמו שיובא לקמן בס"ד. א"כ אף אנן נמי נימא דגם מרן סל"ה בדעת הרי"ף והרמב"ם דמאי דפליגי עליה דרשב"ם ה"ד בעיקר דינו היינו בהעברת דרך לבד אבל כשמשתמשים שניהם יחד אזלי ומודו דלא על"ח כלל ומאי דהשמיט מרן האי דינא דרשב"ם הוא משום דסמך אמ"ש בסט"ו היה מעמיד בהמה בחצר חבירו במקום מסויים וכו' כמ"ש מוהרמ"א ודעי' בדעת הרמב"ם דמודה היכא שהם משתמשים יחד דלזה דייק וכתב היה מעמיד בהמה וכו' במקום מסוים וכו' כן אנו נאמר בדעת מרן ז"ל דמודה היכא שמשתמשים יחד דלא על"ח למחזיק וסמך עמ"ש היה מעמיד בהמה במקום מסויים וכו' וכמו שכ"כ ה' פרי הארץ ח"ב חו"מ סי' ז' בשם מוהרי"ז שכתב ע"ד הרמב"ם ומוהרמ"א ז"ל וז"ל ובשה"ט מרן ז"ל העתיק דברי הרמב"ם ז"ל יעו"ש והיינו לומר דמרן ז"ל כן ס"ל לדינא דהיכא דמשתמשים יחד לא על"ח וסמך בזה עמ"ש בסט"ו וכ"כ הצו"מ נר"ו בדע"ד וכ"כ הרב הגדול תנא ירוש' כמוהר"א עזריאל יצ"ו בס"ה הנד"מ כפי אהרן ח"א דקל"ב וכנ"ר מדברי ה' משכה"ר מער' ח' או"ב דלהחולקים וס"ל דמאי דפליגי הרי"ף והרמב"ם על רשב"ם ה"ד בעיקר דינו משא"כ כששניהם משתמשים יחד מודו דלא על"ח גם בדעת מרן נאמר כן דסל"ה ע"ש שהאריך לעמוד בדעת מרן היאך ס"ל ובתחי' רצה לומר דמדהשמיט דין זה נר' דס"ל להלכה נגד רשב"ם ברם אח"כ כשהביא להקת הפוס' דס"ל דל"פ הרי"ף והרמב"ם על רשב"ם היכא דמשתמשים יתד דכולהו ס"ל דלא על"ח פסק לדינא דלא על"ח עד דמחוי שטרא עש"ב. דמאחר דרוב הפוס' סל"ה דל"פ הרי"ף והרמב"ם וכו' א"כ בודאי גם דעת מרן כן הוא ולכן במקומו דגרירי בתריה דמרן פסק לדינו דלא על"ח. ומעתה יוצא לנ"ד דבעלי החצר הנ' שהם מ"ק והם מוחזקים בהבריכה ידם עה"ע ויד בעלי החצר הקט' עה"ת ולא עלתה להם חזקה כלל:
והגם דיש כמה מהפוס' דפליגי על סברת הפוס' הנ"ל וס"ל דהרי"ף והרמב"ם פליגי על רשב"ם מן הקצה אל הקצה וא"כ יוצא לדעתם דמרן ז"ל דאזיל בסברת הרמב"ם ס"ל לדינא דגם אם משתמשים ביחד אפי"ה עלתה לו חזקה למחזיק. מ"מ מאן ספין ומאן רקיע להוציא מתח"י המוחזק והוא נקרא מ"ק ג"כ מאחר דאיכא מערכה לקראת מערכה ומרן ז"ל לא גילה דעתו בפי' בזה ונוכל ליחס סברתו ז"ל כדעת רוב הפוס' דס"ל דאם משתמשים יחד דלא על"ח ומאי דהשמיט דינא דרשב"ם הוא משום שסמך אמ"ש בסט"ו כמ"ש כן הפוס' וכנז"ל א"כ לית דין צריך בושש דהמע"ה והמוחזק יוכ"ל קי"ל ובנ"ד דהמוחזק הם בני החצר הג' והם מ"ק אליבא דכ"ע מצו"ל קי"ל ובני החצר הקט' הבאים לזכות ולהוציא עליהם להביא ראיה ותול"מ:
ואחר שלמדנו ועייננו באורך בספרי הפוס' ז"ל המדברים בדי"ז ועמדנו בכל פרטיהן ומצאנו ראינו תכליתן של דברים דסו"ס מידי פלוגתא ל"נ ובודאי דבנ"ד שמ"ק והוא המוחזק ידו עה"ע ושכנגדם ידם עה"ת דהמע"ה וכנז"ל. האיר וזרח והופיע עלינו כתיה"ק מע' ה"ה כמוהר"י אב"א יצ"ו וראינו אר"ש רחבת ידים שהאריך הרחיב בד"ז ולא הניח פינה וזוית שלא דרך בה והלך בה לאורכה ולרחבה כמדתו הטובה ועלה בהסכמ"ה לזכות לבני החצר הקט' בחזקתם וארוכה עלתה להם בחזקה ההיא ושלוח שלח כתבו הנז' לנו אנן צעירי הצאן לעמוד על דעתינו הקלה אם נסכים עמו בזה והגם כי לאו למודע"י הוא צריך כי ר"ג ור"ח מ"מ במקום שמצינו גדולתו וכו' לא נצרכה אלא לאפושי גברי ומה גם שידיעה היתה לו שדעתינו הוא שהדין עם בני החצר הג' שהם זוכים בטענותיהם וע"כ שרטט וכתב דעתו ושלח אלינו אולי בראות דב"ק נבוא בהסכמה עמו ובסו"ד אסיפא דמילתא נתן בקולו קול עוז שיהיה לנו לב טהור עמו בלתי שום פניה ושנאה ולא אהבת הניצוח כי היא צריכה רבה. וכל לגבי דידן אמינא כי אל אלד'ים יודע ול"ו נגלו כל תעלומות שאין אנחנו מאנשיה וכל באי שער עירנו יעידון יגידון ע"ז וכל מגמתינו הוא לעמוד על האמת לדעת שירת הדין להיכן נוטה ולא לקנטר ח"ו אי לזאת באנו להשתעשע באמרותיו הטהורות ולעמוד על פרטיו בקיצור נמרץ במקום שאמרו לקצר וכו'. הנה פתח דבריו יאיר כתוב לאמר דמרן ז"ל בב' ק"מ סי"ז הביא מ"ש הנ"י שהאח' ז"ל לא הסכימו לפי' רשב"ם ז"ל וכו'. עיין בספרו פני יצחק ח"ב מדצ"ב ע"ג עדצ"ה ע"ד שהובאו דב"ק בפס"ד הנז' ומה שהשבנו אנן בעניותין על דב"ק ע"כ דבור ודבור שיצא מפיו הובאו שם בס"ה הנ"ל מדצ"ה ע"ד עד דף צ"ט ע"א. ושלחנו את שני הפסקים הנז' לעיה"ק ירוש' תובב"א להרה"ג כמוהר"א עזריאל נר"ו בעל ס' כפי אהרן והסכימה דעתו ד"ע עמנו כאשר נדפ"מ דב"ק בס' כפי אהרן ח"ב סי' ה' אי"צ להעתיקם לך נא ראה ושלח לנו את פסקו הנז' מ"ש הוא על דברינו וע"ד הר' כמוהרי"א יצ"ו ומה שהסכימה דעתו כאשר כ"ז הובא בדפוס בספרו הנז' ובהסכמת מרן מלכא ראש"ל ה"ה כמוהר"ר אברהם אשכנזי יצ"ו ואלה דב"ק ממש. אנכי הרואה נדון השאלה הנז' ואשר עמדו עליה חו"ר עי"ת דמשק יע"א מנגחים זא"ז בהלכה וגם ראיתי אשר עמד ע"כ דבריהם חד מינן ה' המופ' ראש ואב"ד מקו' כמוהרר"א עזריאל יצ"ו עמד וימודד אר"ש והכריע ככל אשר פסקו שלשת השריגים הרבנים בדה"ץ דשם העי"א. וקמי שמיא גליא כי חפץ הייתי להשתעשע באמרותיהם כי נעמו אך יום או יומים ואולם חולשת מזגי וטבעי לא נתנני הפק רצוני. ורק לעשות רצון ידידינו וגבירנו השר המפואר ובישר' יתפאר סי' אלעזר אנגיל נר"י לגלות דעתי על הדין ועל האמת דחקתי את עצמי וכמעט שעברתי ע"כ דבריהם קריתי ושניתי והאמת יסוד בנין כי שורת הדין נוטה כאשר העלו הרבנים במותב תלתא יצ"ו הנז"ל ולית דין צריך בושש. ועד"א ח"ש פעיה"ק ירושלים תוב"א בש"א אדר ב' מש' התרל"ה ליצירה נאום המצפה לאל עוזי ומעוזי הצעיר אברהם אשכנזי ס"ט. וגם חתום בחותמו הגדול. ויען שאחר זמן ה"ה כמוהרי"א יצ"ו השיב על כל דברינו ודברי ה"ה כמוהר"א עזריאל יצ"ו וחזר לחזק דבריו ובא בארוכה כאשר כ"ז הובא ונדפס בס"ה פני יצחק ח"ב שם מדצ"ט ע"ד קי"ב ע"ד כיעו"ש ודעתו ד"ע עדין לזכות בני החצר הקט' בחזקתם לשאוב מים מהחצר הג' וכשנדפס ונתפרסם הס' הנז' כבר הרבנים הנ"ל עלו לשכון כבוד בשמים וחלי"ש והרואה יראה שיש להשיב ע"כ אמרותיו ודב"ק ועלה בדעתי לעשות כן גם אנכי לבוא בארוכה להשיב ע"כ דבריו כדי שלא יבוא הקורא בספרו לחשוב שגם אנחנו הסכמנו לדבריו הנ"ל הנוגע לדינא ע"ד שאמרו שתיקה כהודאה דמיא וכדי להודיע שלא כן הוא היה מהצורך עוד הפעם להשיב ע"כ דבור ודבור שיצא מפיו להודיע האמת באשר הוא אמת במה שנוגע לענין דינא שהדין הוא עם בני החצר הג' כאשר העלינו אנן בעניותין וכהסכמת הרבנים הג' הנ"ל נ"ע. אבל יען שחשב אותנו דלמודינו הוא לשם פניה ולקנטר חס ושלום ע"כ זחלתי ואירא שלא יצא ק"ן קולמוסא חוץ למחיצתו ולכן עמד ק'ן קולמוסא במקומו וסמכתי על הקורא כי הוא ישפוט בצדק וראה יראה שזהו דרך הישר והאמת שבני החצר הג' הם הנקראים מ"ק והן המה המוחזקים וידם עה"ע לומר קי"ל ושכנגדם בני החצר הקט' הבאים לשאוב מאצלם ולהוציא מתחת ידם עליהם להביא ראיה ככל אשר כתבנו והעלינו מקדמת דנא ותול"מ וצוי"מ וימ"ן לשוני ע"ט ס"ט:
וראה זה חדש שאחז"ר מצאנו ראינו בכתבי ידה"ק ממש של מארי דאתרין הרה"ג כמוהר"ר משה גאלאנטי ז"ל וז"ל נשאלתי בראובן שמזה זמן מה קנה חצר ובתים ויש בחצר באר מ"ח וסמוך לחצר הלז חצר אחרת פתוחה לה. ומיום שקנה ראובן אנשי החצר השנית ממלאים מים מן הבאר ההוא ואין פוצה פה וכעת נפלו דברי ריבות ביניהם ועמד ראובן הנז' וטען כי הבאר שלו הוא ואינו מניח אותם למלאות עוד ואם יש לכם זכות בבאר הוציאו זכותכם בב"ד כי אני שמעתי מבעלי הבית שמכרו לי שאין לכם זכות כלל בבאר ובתורת חסד מה שמניחים אתכם למלאות. והשכנים טוענים כי אנחנו יורשים ואין בידינו שום שטר ומיום עומדנו על דעתינו ידענו שמורישנו ממלאין מן הבאר ההוא ואין עלינו שום בירור. ונלע"ד דלא צדקו היורשים בטענתם זו וצריכים דוקא להביא בירור שקנו להם מורישיהם זכות וחלק בבאר ואם אין בידם בירור זה לא טעני"ל כדטעני' בעלמא ליורש מדכתב מוהר"מ אלשיך ז"ל בסיצ"ד וז"ל ועוד שע"כ לא אמרו שהמשתמש בחצר חבירו יכו"ל אתה מכרתו לי או נתתו לי אלא היכא דיש מקום מיוחד בחצר חבירו שאין חבירו משתמש בו אלא זה דמש"ה יכו"ל אתה מכרתו לי אבל אם עיקר תשמישו לבעל החצר אלא שמשתמש ג"כ שכינו לאו חזקה היא לטעון מכרתו לי וכו' ע"כ. ה"נ בנ"ד כיון שעיקר תשמישו של הבאר לבעלי הבית וגם השכנים משתמשים בו לא הויא חזקה. עיין בתשו' הב"ח ז"ל סי"ז דהוא תנא דמסייע לן צריך ללמוד תשובתו היטב. גם מטע"א שכתב וז"ל ועוד דע"כ לא אמרי' דטעני' ללוקח אלא כשהלוקח מחזיק בקרקע והמערער בחוץ ובא בעל הקרקע ואמ"ל מאי בעית בהאי ארעא. אבל כה"ג שהמערער דר בבית ואחר בא מבחוץ ואומר אני רוצה להחזיק בביתך שאתה דר בו מכח שקניתיו מפ' שראיתיו משתמש בביתך ג"ש שמא הוא קנאו ממך וב"ה אומר, לא מכרתי ולא נתתי ודאי דאלים ודאו של ב"ה מהשמא של הבא מבחוץ וכו' ע"כ. בנ"ד נמי אם ב"ה הא' המוכרים או' שאין לשכנים זכות בבאר לא עדיף שמא של השכנים מודאם של ב"ה. וגם מן האחר שכתב וז"ל ועוד שבה"ג אין ש' או' שקרובו של ראובן מכר לו תשמיש הגג וכו' ע"ש בנ"ד נמי אין או' היורשים שמורישיהם הורישום חלק בבאר הזה אלא שהורישום חצירם ואומרים שרוצים לשאוב מן הבאר כמו שהיו שואבים מורישיהם בהא לא טעני' ליורש והגם הלום שנר' שמ"ז מוהרמ"ג ז"ל בתשו' סיל"ה חולק על טעם הראשון הנז' פה מ"מ כיון דפלוגתא דרבוותא היא יכול המוחזק לומר קי"ל וגם בשני הטעמים האחרים אינו חולק. ועוד נלע"ד בנ"ד כ"ע מודו דלא הוייא חזקה האי חזקה ואף אם היו הבעלים הא' קיימים וטוענים שקנינו זכות בבאר והרי החזקנו ג"ש. דלא אמרי' מכח החזקה מהימן לומר אתה מכרתו לי אלא בדר בבית חבירו או שדהו דקפדי שלא ידורו אחרים בביתו חנם ויאכלו פירות שדהו חנם ומדשתק אמרי' ודאי מחל. אבל במידי דלא קפדי בו אינשי אף אם ישתמשו בו אחרים ובתורת חסד עבידי אינשי דמחלי אהדדי בהא ודאי לא מהניא חזקתו דמאי דאמרי' דמדשתק ודאי מכר הא ליתא דהא עבידי אינשי דשתקי לגמול חסד. ובנ"ד הנה נא העיר הזאת רבים הם הממלאים אחרים מבארותיהם ואף שדורסים בחצריהם זה נכנס וזה יוצא ואין דובר להם דבר ומאחר שכן דרך בני העיר לא הויא חזקה וכ"ש דלא טעני' ליורש. ואף כי לעת כזאת לא ראיתי לרבני הפוס' ז"ל שזכרו לחילוק זה מ"מ נלע"ד דחילוק נכון הוא וכדאי לסמוך עליו וכ"ש בהצטרף הטעמים הנ"ל ומכל אלין נלע"ד שאין לשכנים זכות בבאר ההוא עד אשר יבררו בראיה שקנו מורישיהם זכות בו ודוק. ע"כ באו דב"ק ז"ל:
ודון מינה ואוק"ב במכ"ש וק"ו בנ"ד דהשתא ומה בנדון הז"ל דחצר האחרת היא פתוחה לחצר השניה וגם שהם היו דולים מכמה שנים מהבאר מ"ח שבחצר השניה דיש בזה מעט קפידא לאינשי כשדולים מאצלם כנודע עכ"ז קאמר הז"ל דבעיר הזאת דרך בני העיר דרבים הם הממלאים אחרים מבארותיהם ואין דובר דבר ולא הוי חזקה וכ"ש דל"ט ליורש וכנ"ל. מכ"ש וק"ו בנ"ד דהחצר הקט' אין לה פתח על החצר הג' ולא עוד אלא שהיא רחוקה ממנה יותר מן' אמה שהחצר הג' היא באמצע המבוי וחצר הקט' בסוף המבוי דלית הוכחה כלל דיש לה שייכות עם החצר הג' כלל. ומה גם דמה שהיו לוקחים מים הם מבריכת מים הנגרים דכל בני העיר לא קפדי בהכי דבלא"ה המים הם הולכים מתחת לארץ לאיבוד ברבויים וכמה וכמה בני אדם שהם נכנסים לחצירות כאלו וממלאים מים מהסילון שנגרים המים בו ומהמים הקוים ועומדים בבריכה ובעלי המים לא קפדי עמהם בזה ובתורת חסד עושים עמהם זה בודאי הגמור דכגו"ד לית להו חזקה וכ"ש דל"ט להו ליורשים וכמ"ש הז"ל ותול"מ: