אור ברסלב
שערי עזרה חושן משפט › סימן יז

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

חושן משפט · סימן יז

סימן טז

שאלה ראובן ואשתו הקדישו נכסיהם הקדש גו"ש לפו"ד שלאחר פטירת שניהם יהיה כ"ן הק' לעולם ומה שיעלה ריוח מהם יתחלק להת"ח שיהיו בעת ההיא דרים בעי"ת דמשק יע"א וע"ז הדרך יהיה לדורות ומינו לרבני העיר פ' ופ' שהם יהיו אפוט' שישגיחו על ההקדש הנז' להלוותם ולקרב התועלת והריוח כאשר יראה בעיניהם. ובהיותם המקדישים בחיים הביאו ת"ח אחד לטרוח להטפל בהלוואת מעותיהם לריוח היום ולגבות מהלווים ולהביא לידם ונותנים לו שכרו. ואחר פטירת המקדישים לב"ע ראו הרבנים הנז' שטורח הוא עליהם להיותם מטפלים בההקדש הנז' לכן הניחו הת"ח הנז' שישאר במקומו בטיפול נכסי המקדישים הנז' להלוותם לריוח היום ולגבות הריוח לחלק למע' הת"ח ככל הנר' בעיניו וכן היה עושה הת"ח הנז'. ופעם אחת השתדלו הרבנים הממונים הנז' בהלואת ע"ה ליראס לסוחר אחד מיחידי ונכבדי העיר בלא שום בטחון ומשכון כלל יען שהוא אמיד טובא ויר"ש ורודף צדקות אוהב התורה ולומדיה ובטוחים בו הרבה. ונשארו הע"ה ליראס הנז' בהלואה אצלו איזה שנים וגם אחר שעלו שמים הרבנים הנז' הלוה לו הת"ח האפוט' הנז' עוד מנכסי ההקדש ח"ן ליראס ומנכסיו י"ז עד שנעשו בין הכל ק"ן ליראס וכתב עליו שטר עיס' כנהוג ונעשה זה בהשתדלות ת"ח א' יחד שנתמנה אח"כ לדיין בעיר עם אחר במקום רבנים הראשונים וכ"ז נעשה בלא שום בטחון ומשכון יען שהוא אמיד טובא וכו' כנ"ל. ונשארו הק"ן ליראס בהלואה אצלו עוד איזה שנים והוא פורע הריוח. ומתחלק להת"ח הנמצאים בעיר וכולם יש להם ידיעה בזה. והסוחר הנז' הי"ל ניירות סראג'י בהלואה אצל השררה יר"ה סך עצום מאוד ויען שלא באו לידי פרעון מטה ידו ולא נשאר בידו יכולת לפרוע ההלואות שעליו לא קרן ולא פירי כלל. וכעת התיצבו וקמו כמה מהת"ח ממקבלי פירי ההקדש הנז' לטעון על האפוט' הנז' שהוא פושע בתרתי א' שהלוה מעות ההק' בלתי בטחון ומשכון כלל. ב' שלא השתדל לטרוח לעמוד עם הלוה בדינא ודייני להציל ממנו עד שידו מגעת והניחם אצלו כ"כ שנים עד שמטה ידו לגמרי. והאפוט' משיב דבראותי שהרבנים הראשונים הם שהשתדלו בהלואת הע"ה ליראס בלא שום בטחון ומשכון יען שהוא איש אמיד וכו' גם אנכי הלויתי לו מנכסי ההק' ומנכסי עוד ע"ה ליראס ועשיתי עליו שטר עיס' בכל הק"ן ליראס ובזמן שטר השני היה עתיר בנכסין ואמיד וכו' יותר מהזמן הראשון והראיה שעל כן הלויתי לו מנכסי ג"כ. ולא עו"א שלא עשיתי זה אלא בהשתדלות ת"ח אחד שנתמנה אח"כ לדיין עם אחר במקו"ר הא' ועל ידו ובכתי' נעשה השטר של הק"ן ליראס והוא היה מביא הריוח מהלוה הנז' ומתחלק להת"ח ואנכי איני פושע בדבר כלל. וגם על טענה הב' שלא טרח להציל מקודם וכו' משיב ואומר שלא היה עולה בידי לעשות עמו שום דבר להציל ממנו לא ממון ההק' ולא ממוני וגם בדינא ודיינא יען כי הוא איש נכבד וא"ג ויקר מאוד והכל רוצים כבודו ורצונו ובפתאום מטה ידו ע"י ניירות הסראג'י ויודע כל שער עמי שאין עולה בידי ממנו מאומה. והראיה שהת"ח שטוענים עלי בזה הם יודעים בכל זה ושעל כן נתרשלו מלתובעו מקודם ולהעמידו בדין עמי והוא מטעם האמור. ע"כ הגיעו טענותיהם כי כן יש לדעת מה שורת הדין נותנת ושכמ"ה:

תשו' הנה בש"ס קמא דצ"ג אמרו ההוא ארנקי דצדקה דאתא לפומבדיתא אפקדיה ר"י גבי ההוא גברא פשע ביה אתו גנבי גנבו חייביה ר"י אמ"ל אביי והתניא לשמור ולא לחלק לעניים אמ"ל עניי דפומ' מיקץ קייץ להו ולשמור הוא. ופירש"י ז"ל לשמור ולא לחלק כי יתן וכו' לשמור דהפקידו אצלו לשמור חייב בפשיעה ולא כשהפקידו אצלו ע"מ לאבד או ע"מ לחל"ע דלא קרינא ביה לשמור דכיון דאמ"ל חלקהו תו לאו דמפקיד נינהו ומאן קא תבע ועניים לא מצו תבעי דלכל חד וחד מצי אמ"ל לאו לדידך יהיבנא אלא לאחרים. עניי דפומ' קיין להו ממון כו"כ לשבת הו"ל ממון שי"ל תובעים וקרינא ביה לשמור ע"כ. גם בשי' מקו' הביא בשם הראב"ד והר' יהונתן והמאירי ז"ל שכן פי' מיקץ קייץ להו בכל שבת ושבת כו"כ ולא יפחות מזה השיעור ואשתכח דממון שיל"ת הוא. ועוד הביא בשם הר"מ ז"ל הפקיד אצלו חבירו מעות ש"ץ ע"מ לחלקם לעניי עולם ופשע פטור שאיל"ת וכן נמי אם אמ"ל לחלקם לעניי העיר היכא דלא קייץ להו מאי דיהבי להו. אבל אם קייץ להו לעניי העיר מאי מחלקו להו בכל יומא ויומא ואמ"ל ע"מ לחלקם לעניי העיר ופשע בשמירתם חייב דממון שיל"ת הן דכיון דקייץ להו כמאן דגבו להו דמי ע"כ. וכ"פ הטוש"ע ח"מ סיש"א מי שהפקידו אצלו מעות עניים או פדיו"ש ופשע בהם ונגנבו פטור שנא' לשמור ולא לחל"ע וה"ה ממון שאיל"ת. וכ' הסמ"ע ז"ל פי' אעפ"י שאין לעניים דין הקדש כמ"ש הטור סו"ס צ"ה ובסי' ר"ב מ"מ פטור שנא' וכו' ר"ל דלא חייבה תו' כ"א כשבא לידו בתורת שמירה שישמרנו לזמן מה ואח"כ יחזירנו לידו משא"כ בממון זה דהנותנו בידו לשמור אינו רוצה שיחזירנו לידו אח"ז. וא"ת א"כ יהיה זה שומר של העניים שיחלק להם הממון עז"א שהוא ממון שאיל"ת וכו' ע"כ וכ"כ בפרישה. וכונתו מבוארת דאע"ג דלעניים דין הדיוט י"ל ולא אמעיטו מקרא דרעהו ולא של הקדש דדוקא הקדש לב"ה אמעיט והאידנא ליכא הקדש לב"ה וכמו שנתבאר שם בסיצ"ה ורי"ב מ"מ פטור מפשיעה מטעם אחר שנא' לשמור ולא לחל"ע וכו' והוא אזיל כפי ס' מרן וסי' ז"ל דס"ל כי מיעט קרא דכי יתן וכו' רעהו ולא של הקדש מעטיה גם אם פשע דלא כס' הרמב"ם ז"ל דס"ל דלא מיעט קרא כ"א משבועה אבל אם ידוע שפשע חייב. דכפי"ה נמשך דיש לתרץ למאי דהק' הרמ"ל ז"ל על הרמב"ם ז"ל בה' שכירות פ"ב ה"ג מסו"פ החובל מההיא דאפקידו גביה ארנקי ש"ץ וכו' דפטריה אביי מלשמור ולא לחל"ע דאלמא כי ממעטי' מדין השומרים לגמרי ממעטי' ואפי' מפשיעה ולא משבו' דוקא ולדברי הרמב"ם הו"ל למעוטי דוקא משבועה שלא פשע ולא מתשלומי פשיעה ע"ש. די"ל לדעתו ז"ל דלעולם איכ"ל דאם פשע חייב ולא מיעט קרא א"ד משבו' ברם גבי הקדש עניים אמינא כיון דמיעט קרא רעהו ולא שה"ק למאי איצטריך תו קרא דלשמור ולא לחל"ע כיון שהם בכלל א"ו דמקרא דרעהו לא אמעיט אלא משבו' אבל בפשיעה חייב להכי אתא קרא דלשמור ולא לחל"ע לאשמועי' דבהו פטור אפי' מפשיעה ולהכי פטריה אביי ולא חייביה ר"י אלא משום דעניי דפומ' מיקץ קייץ להו. ועיין בהרמ"ל ז"ל בעצמו בה' מלו"ל פ"ד הי"ד דכתב קרוב לזה בד"ה ועוד נ"ל וכו' דאי מקרא דרעהו לא ממעטי' אלא מדין השומרין אבל מזיק בידים אליבא דכ"ע חייב אבל ממעטי' מקרא דלשמור משום דהוי ממון שאיל"ת אפי' מזיק בידים פטור וכו' וכנ"ר ממה שפסק רבינו בפ"ה מהל' שאו"פ דאפי' פשע בהם פטור ואילו איהו ס"ל דפושע מזיק הוא כמ"ש בפ"ב מה"ש. א"ו דשאני הכא דהוי ממון שאיל"ת ואפי' מזיק בידים פטור ע"ש והוא קרוב להנ"ל ולא ידעתי מדוע לא תי' כן בה"ש. ועיין בכנה"ג חח"מ סירצ"ב הגה"ט אול"ז דהביא בשם מורה צדק שכתב בשם הרי"ף ז"ל דמוכח בפי' דמ"ש לשמור ולא לחל"ע הוא אפי' שהזיק בידים ע"ש ועעו"ש באול"ו. שו"ר להקמ"ר בהמלו"ל דט"ל דהביא משה"ק הרמ"ל ז"ל על הר"ש ז"ל ומה שתי' ושוב כתב כדברינו ממש ושיש סיעתא לס' רבינו שלפי"ז מתישב ג"כ משה"ק הרמ"ל על רבי' פ"ב מה"ש וכו' עש"ב:

והנה פיטור הא דהקדש מדכתיב רעהו הוא קודם תקנת חכמים אבל אחר תק"ח דתקנו בהקדש שישבע כדי שלא יזלזלו בהם חייב בכל דין השומרים וכמ"ש בש"ס מצי' דנ"ח אלא אר"א תק"ח היא כדי שלא יזלזלו ופירש"י וז"ל לעולם שבועה זו ליפטר מן התשלומין היא ובש"ח ודקש"ל מתני' דאורייתא פטור לגמרי ורבנן הוא דתקון לה שלא יזלזלו בהק' בשמירתן. גם בפירש"י שם מקודם בד"ה הכא בנוש"כ וכו' מבואר בלשונו דתק"ח שישבע הוא לאו לשבו' דוקא אלא גם לתשלומין כאו"א מהשומרים כדינו ע"ש. גם בס' לח"ר סיקפ"ז בד"ה אבל מפורש שם דתק"ח היא לומר דדין השומרין אית להו עש"ב ועיין ג"כ במוהרא"ש ז"ל סיע"ג באורך מזה. אשר מזה ת"ם אני במש"ר בס' שפת הים סימ"ז דכתב וז"ל ראובן שהשאיל רמוני כסף למדרש אחד ונגנבו ושואל מגזברי המדרש שישלמו לו אם יש מקום לפטור אותם משום שלא נאמר דין השומרים בהקדשות. תשו' מחלוקת הראשו' הוא אם בהק' ושטרות וכיוצא מחייב בפשיעה כמבואר בטוח"מ סיש"א אבל בגניבה ואבידה לכ"ע פטור הש"ש. אמנם בהק' בזה"ז כרמונים דנ"ד דין נכסי הדיוט י"ל ומחוייבים השומרים כ"א כדינו עיין בכנה"ג סיש"א הגה"ט או"ד עכ"ל. וקל"ט ע"ד בתרתי חדא דנדונו הוא בשאלה ונודע דהשואל חייב גם באונסים וא"כ מהו זה שהשיב דמח' הראשו' אם בהק' מחייב בפשיעה אבל בגו"א לכ"ע פטור הש"ש. ועוד דנר' מדבריו דאי לאו משום דהק' בזה"ז דין נכסי הדיוט י"ל היו פטורים וק' דהא פיטורא דהק' הוא מד"ת קודם תק"ח אבל אחר שתקנו דבהק' נשבעין עליהם כדי שלא יזלזלו לא לשבו' דוקא אלא כל דין השומרים אית להו וכנז"ל. וכן מוכח מלשון הרמב"ם דכתב דתק"ח דנשבעין על ההק' שבו' השומרים וכו' דגם הש"ש חייב בגו"א דכלל כל שבו' השומרים וכל השומרים והה"מ ז"ל כתב שם שאפי' שבי' שאינה ברשותו פטורים לבד ההק' מהתקנה. הרי אפי' שבו' שאינה ברשותו דאין בה טעם לזלזול מחייבינן ליה דנר' דגם בכל שאר שבועות וחיובים תקנו. וא"כ בנדון הז"ל שהוא שואל חייב באונסין ומכ"ש בגו"א גם בלא טע"ז דעכשיו בזה"ז דין הדיוט י"ל. ותו אי"צ להביא ראיה מהכנה"ג דזה מבואר בטוש"ע באופן שדבריו לי צ"ע:

המורם ממש"ל דיש פיטור בנ"ד להאפוט' יען שהקרן לא ניתן מיד המקדיש לידו ע"מ שישמרנו זמן מה ויחזירנו אח"כ לידו כ"א שהוא הקדישו לעד לעולם ואדעתא דהכי ניתנו ביד האפוט' להלוותם לריוח היום והריוח שיעלה יתחלק להת"ח ושוב מצד ההלואות נמשך היזק גם אם יהיה פשיעה בדבר אינו בדין שיתחייב דהוי דומה לדין דלשמור ולא לחל"ע ומכ"ש דלא יש פשיעה בדבר וכמ"ש לקמן בס"ד. וכ"ת דזה חשיב ממון דיל"ת מצד הת"ח שבדמשק שמתחלק הריוח להם שהמקדישים הקדישום ע"ד כן וכבר פסק הטוש"ע שם במד"א בשאין זה הממון מופקד לעניי מקום זה או לשבוים ידועים. אבל אם היה לעניים אלו או לשבוים אלו וה"ה קצוץ להם ה"ז ממון שיל"ת וישלם אם פשע וכו' ע"כ. הא לאו מידי הוא דהגם שמיוחד הריוח להתחלק להת"ח שבדמשק מ"מ לאו מידי דקייץ הוא דהכל הולך אחר הזדמנות הריוח אם מעט ואם הרבה ולפעמים אין נמצא להלוותם ואינו עולה ריוח מהם כלל וישארו הת"ח בידים ריקניות מאחר שאינו מתחלק להם כי אם הריוח שיעלה מהם והקרן קיים לעד והו"ל מידי דלאו קייץ הוא. גם מצד אחר לאו קייץ הוא מצד התלמידי חכמי' עצמם רבויים או מיעוטם ח"ו דבזמן שהם, מועטים ח"ו הת"ח בעיר מגיע הרבה לכל או"א מהריוח שיעלה ובזמן שהם מרובים מגיע להם מועט שאינו קצוב שיעור לכל או"א כמה יקח ולא הוי מידי דקייץ כלל והו"ל ממון שאיל"ת ודומה למ"ש מר"ן ז"ל מקודם דפטור ואפי' מפשיעה משום שנא' לשמור ולא לחל"ע. ובלא"ה חשיב נ"ד ממון שאיל"ת מצד שהקרן אינו מתחלק להם ממנו אפי' פ"ק כלל כ"א דוקא הריוח והריוח הוא דשלב"ל ואם מיקרי פשיעה הוא בקרן שאיל"ת בו הגם דמזה נמשך היזק להם דשוב אינו עולה להם ריוח מ"מ הו"ל ממון שאיל"ת וזהו קרוב למ"ש מקודם. דנמצא מצד המקדישים הוי ממון שאיל"ת דלא ניתנו להאפוט' שישמרינו לזמן ושיוחזר אח"כ לידם. גם מצד הת"ח שמתחלק הריוח להם מה שיעלה ומה שיהיו נמצאים בעת החלוקה וליכא קצבה בדבר ואין להם בקרן כלום הוי ממון שאיל"ת ודומה לדינא דלשמור ולא לחל"ע וגם אם היה פשיעה בדבר האפוט' פטור. ועיין בהתשב"ץ ז"ל ח"ב סירצ"ג דכתב ואם הקדש סתם הוא פטור מלשלם כיון שאינו לאנשים ידועים ממון שאיל"ת הוא שכן מוכח בפ' החובל דדרשי' לשמור ולא לחל"ע וכ"כ הרמב"ם ואעפ"י שהצרפתים אומרים שכיון שהם לעניי העיר ממון שיל"ת הוא אין נר' לחלק דכיון שמי שהוא עני היום אינו עני למחר וגלגל הוא שחוזר בעולם. ומ"ש בגמ' עניי דפומ' מיקץ קייצי להו זהו בהקופה שנגבית מיד לעניים ידועים ע"כ. וסיים שם כל ממון שאיל"ת כהקדש לסתם עניים שאינם ידועים ובמתנות כהונה המזיק אותן ואוכלן פטור כדאיתא בפ' הזרוע ע"כ. דמדבריו ז"ל עולה דאפי' המקדיש לעניי העיר צריך שיהיה ההקדש לשיתחלק מיד להם ואם אינו לחלק להם מיד הוי ממון שאיל"ת דמי שהוא עני היום אינו עני למחר וכעת אני הדל לא ראיתי מי שהביא דבריו אלו. ועיין שם בהתשב"ץ בח"ד בקונט' חוט המשולש בהטור הג' סיל"ד דכתוב שם נגד דבריו אלו יעוש"ב:

והנה מוהר"מ אלשיך ז"ל בסי' ז' כתב דמעות לפירות הוי חשיב דשלב"ל ומוהרש"ח ז"ל בס' ב"ש סיל"ה פליג עליו וס"ל דאם הקדיש מעות לפי' הוי כהקדיש דקל לפי'. והפ"מ ז"ל ח"ח סיל"ד הביא דברי מוהרמ"א ז"ל וכ' עליו וז"ל איברא דבהאי פרטא חלוק עליו מוהרש"ח אך מ"מ בין הכי ובין הכי בנ"ד לא שעבד גוף המעות לפי' וכו' וכיון שכן נמצא שלא זכתה אשתו. גם בח"ב סיל"ה בנדונו שם נסתפק דדילמא אף שפי' לא זכתה האשה דהוי דשלב"ל ודחה זה דודאי הפי' קנאתם דהוי כמו דקל לפי' וכו' ושוב הביא דברי מוהרמ"א ודברי מוהרש"ח ז"ל דפליג עליו וציין עמ"ש בח"א סיל"ד וסיים דאף לדברי מוהרש"ח יספיק להחזיק בפי' אבל לא לזכות בגוף הש' גסים ע"ש. הרי דהפ"מ ז"ל בשני מקומות הנ"ל לא גילה דעתו אי ס"ל כמוהרמ"א ויותר נוטה הדעת לומר דדעתו ז"ל נוטה לס' מוהרש"ח ז"ל כיעו"ש. וכ"נ דהמש"ל ז"ל בפכ"ג מה' מכירה ה"א כן מבין בדעתו דמתחי' ציין ע"ד מוהרמ"א ואח"כ ע"ד מוהרש"ח והפ"מ ז"ל בשני המקומות הנ"ל וגם ציין על הת"ח ח"ב סיכ"א דמוכח מדבריו שם דמהני דומייא דדקל לפי' וכו' ע"ש דנר' קצת מזה דמפרש בהפ"מ דדעתו נוטה למוהרש"ח ז"ל, גם המשאת משה בח"א חיו"ד סי' י"ט בתחי' התשו' נר' דס"ל דמוהרמ"א ז"ל לחודיה קאי בס' זו וכלל להפ"מ בהדי מוהרש"ח ז"ל דכתב שם דאם הקדים הקרן לריוח היום וכו' הא נאה וכו' ברם אי לא הקדיש הקרן וכו' דא עקא דאתאן למקדיש דשלב"ל וכו' ודוגמא לזה אשכחן למוהרמ"א וכו' ואע"ג דמוהרש"ח פליג וכו' מ"מ גם מוהרש"ח יודה וכו' וכ"כ הפ"מ וכו' ע"ש. דנר' דס"ל דהפ"מ קאי בס' מוהרש"ח וס' מוהרמ"א ז"ל היא יחידאה ולכן כתב אם היה מקדיש הקרן לפי' דנאה ויאה ודוקא בנ"ד דלא הקדיש כ"א הפי' גם מוהרש"ח מודה דאין מתנה זו מועלת ושכ"כ הפ"מ ז"ל. ובס' בני יעקב דע"א הביא לדברי מוהרמ"א והאריך להוכיח דלא כוותיה והביא להקת הפוס' גאוני בתראי דס"ל דלא כוותיה וסיים שהפ"מ ח"א סיל"ד וח"ב סיל"ה הביא מחלוקת זה סתם ופסק דיכו"ל קי"ל ואנכי הרואה שס' מוהרמ"א ס' יחידית היא ודבריו צ"ע עכ"ד. ואנא בריה קלה לא ראיתי בהפ"מ בסי' הנז"ל דפסק דיכו"ל קי"ל. וגם מ"ש שם דמדברי מוהריק"ו שורש צ"ד נר' כן דאפי' בנכסים שייך קנין הגוף. לא ידעתי מהיכן תוכן כונת ראיתו. ולפי מה שהק' שם בדע"ג ע"ד מוהרמ"א ז"ל מההיא דדמי חמרא דהיכי קנה דבשעה שהדמים באים היין אינו בעולם והוי כריוח פירות וכו' ע"ש. מינה יוצא דמרן ז"ל שבסי' רנ"ג סי"ג פסק לההיא דחמרא וכו' ס"ל דמעות לפי' ש"ד כדקל לפי'. גם בשו"ת אבק"ר סי' קכ"ד בהצוואה והמתנה שהיא הקנאת מעות לפי' בטלוה מטעמים שונים ולא מטעמיה דמוהרמ"א וחתימי עלה טו"ב רבנן נר' דלא ס"ל להרבנים ומרן ז"ל כמוהרמ"א דאם איתא הי"ל לחוש גם להאי טעמא וכמו שראינו בסיע"ה דחש לספיקות גם שלא באו בפי השואל כיעו"ש. אך בזאת ק"ל דבכלל הרבנים החתום שמותם שם הוא מוהרמ"א ואיך הוא ז"ל ג"כ לא חש לסברתו. ואפשר דשם היא היתה מקודם ובספרו עמד בזה הענין בנדונו שם וחשש לזה וגילה דעתו ד"ע היטב. ועיין ג"כ באבק"ר סיע"ד במאי דצוה שהש"ס סולטאני"ש שיש לו ביד פ' שישארו בידו עסג"ש ויתן לה ריוח מהם וכו' ע"ש. ועיין בס' מטה יוסף ח"ב חיו"ד בד' מ"ח ומ"ט דמדבריו שם יוצא קצת ראיה לס' מרן ז"ל דסל"ה דמהני מעות לפי' יעו"ש. אשר מהאמור לעיל יש לי להעיר ע"ד ה"ה כמוהר"מ סוזין ז"ל שהוב"ד בס' חוקי חיים סימ"ו דכתב דמוהרמ"א ופ"מ ז"ל נר' דס"ל דלא מהני כיון דהפי' וכו' ע"ש שאיך כללם יחד הפ"מ עם מוהרמ"א ז"ל דאדרבא נר' יותר דס"ל כמוהרש"ח ז"ל וכנז"ל. וה' פתחי תשו' סו"ס רי"ב סק"י הביא כמה תשו' מהחת"ס דמסתמיך על ס' מוהרמ"א ז"ל והק' עליו מהמש"ל ז"ל פכ"ג מה' מכירה שכתב דבת"ח ח"ב סיכ"א מוכח דמהני דומיא דדקל לפי' ומשמע שכן דעתו ז"ל ושהקצה"ח סיר"ט סק"ד האריך לדחות דברי מוהרמ"א ושרוב הקדשות שבא"י הם עד"ז דהקרן לנותן והריוח לעניים או לת"ת ושמוהרימ"ט ז"ל חיו"ד סימ"ה כתב דמותר להלוות ברבית כיון שאין לעניים בקרן כלום לאו בעלי ממון מיקרו ובהא לא מספקי כלל איך יזכו בריוח א"ו דמהני מעות לפי' ושכן מצא בס' בנ"י שהשיג על מוהרמ"א וגם בס' נתיבות המשפט סיר"ט סק"ה תמה על מוהרמ"א והסכים להקצה"ח והניח בצ"ע עש"ב. גם עיין בס' מקור ישראל חאה"ע סיל"ו שהאריך ע"ד מוהרמ"א ז"ל. והחק"ל ז"ל בחיו"ד ח"ב סי' י"ג הביא לדברי מוהרימ"ט הנ"ל וכתב דנר' מדבריו דבמקדיש קרן שהפי' לעניים דחשיב ממונו לגמרי ואם נתן הוא או שלוחו הוי ר"ק. ולדבריו הא דקי"ל בסו"פ החובל לשמור ולא לחל"ע לא שייך זה כ"א במקדיש הקרן ג"כ לחלק דאי קרן לפי' הרי אין הפיטור כ"א מטעם דהוי ממון שאיל"ת ואם היה הפשיעה במעות הפי' יתכן אך אם פשע בגוף הקרן הרי לדבריו ממון שיל"ת. וק' שהרי מוהריק"ו ז"ל שורש ו' בארנקי קרן לפי' ונגנב גוף הקרן האריך לפטור מה"ט דלשמור ולא לחל"ע דהוי ממון שאיל"ת ע"ש ש"מ דכל כה"ג הו"ל כאילו הקדיש גוף הקרן לעניים אלא שהתנה שלא יכלה הקרן וצדקתו תהיה עומדת לעד ואין להמקדיש שו"ז באלו המעות וכו' ושגם המש"ל ז"ל חילק דכל שהקדיש קרן לפי' לעולם בכי האי לכ"ע ק"פ כקהג"ד וכ"כ המחנ"א המלו"ל סי"א וכנר' ממ"ש הרמב"ם פכ"ג מה' מכירה ה"ב דקנין הגוף לפי' היינו שנתן השדה לפי' לזמן קצוב בין ימי מוכר או ימי לוקח. מכלל דאם נתן לעולם אין זה קנין הגוף לפי' אלא קנין לגמרי וכו' ע"ש. הרי דהק' על מוהרימ"ט שנר' מדבריו דבמקדיש קרן לפי' ופשע בגוף הקרן דממון שיל"ת הוא מדברי מוהריק"ו ז"ל דס"ל דגם בכה"ג פטור מטעמא דלשמור ולא לחל"ע והוי ממון שאיל"ת ושלהקת הפוס' סל"ה דאם נתן לעולם אין זה קנין הגוף לפי' אלא קנין הגוף לגמרי. וא"כ בנ"ד דהקדיש הקרן לעולם אלא שהטיל תנאי שלא יכלה הקרן שתמיד יהיה לריוח היום וצדקתו עומדת לעד גם כי איכא פשיעה בו פטור מטעם דלשמור וכו' וממון שאיל"ת הוא. ובדרך אגב ראיתי שם בעמוד ב' שהביא לדברי מוהרימ"ט ז"ל בח"א סיקי"ו דכתב דקרנא לרווחא משתעבד וכו' וכתב עליו ולבי מהסס שנר' דאגב שיטפיה כ"כ שכעת לא ראיתי בשום מקום שאמרו דקרנא לרווחא משתעבד זאת מצאנו שאמרו בב"מ דק"ה רווחא לקרנא משתעבד ואין זה ענין שהקרן ישתעבד לריוח ואולי דלאו בדיוק נקט הכי וכונתו דהוי כמקנה הגוף לפי' שזכה בגוף המעות לפי' ע"כ. ואנכי לא ידעתי מדוע לא הוק"ל זה ע"ד המש"ל ז"ל שכ"כ גם הוא בפ"ד מהמלו"ל הי"ד בד"ה עו"כ מוהרימ"ט בסיהנ"ז וכו' ע"ש וכל יקר ראתה עינו את דבריו וכמו שמקודם הביא בשמו וציין ע"ד שם:

והנה הה"מ ז"ל בפ"ה מה' שאלה דקדק בדברי הרמב"ם דתרתי בעינן שיהיו אנשים ידועים ויהיה חלק כ"א ידוע. והב"ח ז"ל כתב עליו ואיני מבין מה צורך שיהיו אנשים ידועים כיון שהקצבה היא ידועה לכל עני ועני הפושט יד יתנו כך וכך לכל שבת ושבת הרי ממון שיל"ת הוא דכל עני תובע הקצבה המגיע לו ע"כ. ונר' שהבין בדבריו דגם אם היו לעניי עיר מיוחדת צריך שיהיו ידועים האנשים וחלק כ"א ידוע וע"ז הק' עליו דמה צורך שיהיו אנשים ידועים וכו' ולע"ד הפעוט דגם הה"מ ז"ל אזיל ומודה דאי"צ שיהיו גם האנשים ידועים ונקבו בשמותם ומ"ש שיהיו אנשים ידועים היינו שיהיו מיוחדים לעיר פ' וחלקו של כאו"א קצוב כך וכך לשבת לאפוקי אם הם לעניים סתם הגם שכל עני קצוב לו כו"כ לשבת מ"מ ממון שאיל"ת מיקרי וכמ"ש הב"ח ז"ל לעיל מזה דאם יש לכ"א מעניי העיר קצבתו ידועה הו"ל ממון שיל"ת דכ"א בא לתובעו לתת לו קצבתו. וכ"כ בפרישה בפי' וז"ל אבל אם יש לכ"א קצבתו וכו' פי' אז הוי שומר של עניים וחל עליו שם שומר שהרי כ"א יתבע שלו. משא"כ הקדש דאין לו מי שיתבע ממנו. ומיירי ג"כ שהמעות הם מיוחדים לעניי העיר הזאת מה שאין כן אם אינם מיוחדים אלא לעניי דעלמא דאף אם יהיה קצבה לכ"א ליתן דרך משל ו' גדולים בכל יום מ"מ ממון שאיל"ת מיקרי דיוכל לומר אתנם לאחרים וכן פי' המ"מ לדברי הרמב"ם פ"ה מהש"א ושכ"כ רש"י ע"ש עכ"ד. ומרן ז"ל בכ"מ הביא דברי הה"מ ז"ל ונ"ט לדבריו ושוב כתב דיותר נ"ל דעת רבינו אפי' לא קייץ להו נמי חייב ומ"ש והרי הוא קצוץ להם היינו שהוא מיוחד להם לגמרי שלא יהיה רשות ביד הגבאים לשנות צדקה זו כולה או"מ לצורך עניים אחרים ע"כ. והמש"ל ז"ל בהמלו"ל פ"ד הי"ד כתב שכדברי הה"מ כנ"ר מדברי הריב"ה בסיש"א דלא כמ"ש מרן בכ"מ. ונסתפק שם גבי הלוואות רבית בהק' עניים מיוחדים אי תרתי בעינן כמ"ש הה"מ ז"ל או"ד כל שהוא מיוחד להם אפי' שאין כ"א ידוע חלקו אסור. ורצה לחלק ולומר דאפי' לס' מרן ז"ל מודה הכא גבי רבית דתרתי בעינן וכתב דמדברי הרמב"ן ז"ל שלא כתב אלא עניים ידועים משמע דס"ל ברבית כס' מרן בפקדון ומדברי מוהרימ"ט ז"ל משמע דס"ל דגבי רבית תרתי בעינן בעלים ידועים ושיהיה קצוץ כאו"א ע"ש. וה' אור יקרות בדנ"ד הקשה לפי"ד הה"מ ז"ל דתרתי בעי' א"כ הו"ל לחלוקי בעניים ידועים בין קצוץ לשא"ק ושזה דחקו למרן לפרש בדרך אחרת ושאזיל לסברתו דבחדא סגי לחיוב ולכן בב"י סירצ"ב סי"ג כשכתב בשם הרשב"א דבזוזי דפדיון שבויים סתם הוה דאי לשבויים ידועים לא הוה מיפטר דהא תנן מותר שבוי לאותו שבוי. סיים שכנ"ר מדברי הרמב"ם בפ"ה מה"ש. ולשון זה שכתב וכנ"ר ולא כתב וכ"כ הרמב"ם שהרי בהדייא כתב הרמב"ם דבעי' עניים שאינם ידועים וכו' אלא דאזיל לסברתו ז"ל דכפי"ד הה"מ ז"ל חלוקים הם הרמב"ם והרשב"א דהרשב"א לא הזכיר תנאי של קציצה רק בידועים סגי ואילו הרמב"ם לפי"ד הצריך תרתי זה נר' כו' דבריו ז"ל. גם הק' שם ע"ד הה"מ במ"ש בתחילה וישב ע"ש. ולי אני הדל י"ל דבב"י לא אזיל בסברתו שכתב בכ"מ דאם גם בב"י אזיל כמ"ש בכ"מ א"כ ק' מדוע בסיש"א שהוא מקור הדין כשהביא שם בב"י דברי הה"מ שכתב דתרתי בעי' הביא דבריו בסתמא ולא כתב ע"ד כלום שנר' דכאן בב"י אזיל ומודה לדברי הה"מ ולכן לא כתב עליו כלום. ומה שבסירצ"ב כתב וכנ"ר מדברי הרמב"ם ולא כתב שכ"כ הרמב"ם אין מזה הכרח דאשכחן כן גם כי הוא מפורש ולעולם דגם שם בב"י סירצ"ב מודה לס' הה"מ ז"ל. והכנה"ג ז"ל שם בהגב"י אוי"ז עמ"ש מרן בב"י וכנ"ר מדברי הרמב"ם כתב ע"ז נ"ב וע"ש בהה"מ ע"כ. נר' דגם הוא ז"ל מבין דמרן ז"ל בב"י אזיל ומודה כס' הה"מ ולכן ציין עליו. ועם דלא אכחד דבדברי הכנה"ג ז"ל יל"פ איפכא ממה שפירשנו. האמנם יותר נר' לפרש כדכתיבנא כדי שלא יקשה לן מסיש"א שלא כתב בב"י ע"ד הה"מ כלום וכנ"ל. ומוהרשד"ם ז"ל בח"מ סירס"ו בשמעון ששכר בית הקדש הגברת לישיבה פ' וע"י שנשתמש בתנור ואפה בו יצאה דליקה ונשרף הבית כתב שהיה נר' לפוטרו מחמת שהבית הקדש וגרסי' לשמור ולא לחלק וכ"פ הפוס' במעות ש"ן פטור אפי' פשע בהם ומוהריק"ו ז"ל ש"ז האריך בזה וכו' אלא דאין ראיה דאפש"ל דהני בני הישיבה הם כעניי דפומ' מיקץ קייץ להו שיש להם קצבה לכ"א סכום כך מעות גם שמעות הללו מיוחדים לבני הישיבה הזאת שבסאלוניקי בשם הגברת ולא לאנשים אחרים ואפי' את"ל שאין בני הישיבה ידועים ששנה זו לומדים פו"פ והולכים אלו ובאים אחרים במקומם או נוספים עליהם ונר' דתרתי בעינן שיהיו אנשים ידועים וחלק כ"א ידוע כמ"ש הה"מ ז"ל מ"מ כבר אפש"ל שיש כאן תרתי שהרוב ידועים והכל כרוב. עוד טעם שני שלא נאמרו דברים הללו אלא במעות ש"ץ שהם מעצמם עומדים לחל"ע והוי ממון שאיל"ת וכו' אבל בנ"ד שהבית אינה עומדת ליחלק ובע"כ להשיב לראובן שהשכירה בהא ודאי דלאו לחלק הוא וכן פירש"י וכו' ואע"ג דנר' דיש חולקים בזה שהנה רבי' ירוחם כתב אפי' לא ניתנו בידו ע"ד לחלק לעניים מ"מ וכו' בנ"ד נר' דכ"ע מודו דלא מצינו זה אלא בדבר הראוי לחלק כמו מעות אבל בדבר הניתן לשמור כנ"ד נלע"ד דלכ"ע חייב ע"כ. נר' דעתו ז"ל דתרתי בעי' אנשים ידועים וחלק כ"א ידוע כדי שיהא חייב בפשיעה וכנ"ל, דמזה בגוונא דנ"ד דליכא תרתי וכמש"ל פטור מפשי' גם אם היה פושע, ומכ"ש דהאפוט' בנ"ד לא הוי פושע וכמו שהובאו טענותיו בהשאלה דהלוה הוא איש אמיד טובא וכו' ועיין במוהריק"ו ז"ל סיכ"ג באפוט' שהלוה מעות יתומים דכתב דהאפוט' פשע במה שהלוה מעות להרר"ג ועם כי איש נכבד והגון היה מ"מ גלוי וידוע הוא שהיה חייב ממון רב והון עתק דו"ה ידות יותר ממה שהיה לו ורבותינו החמירו הרבה בהתעסקות מעות היתומים עד כי אמרו שלא להלוותן אלא או למי שי"ל קרקעות מבלי היות עליו עסיקין כ"ש להלוותן למי שרבו הנושים בו וכו' ואמנם אם יביא ראיה האפוט' ראיה מספקת וכו' וגם יביא ראיה מספקת שלא פשע בהלואתן מעות היתו' להרר"ג אז לא יתחייב וכו' ע"ש. וה' גב"ע ז"ל סיכ"ד הביא ראיה מדבריו דמה שאמרו בגמ' אמ"ר אשי חזינן איניש דמשפו נכסי ומהימן ושמע דינא דאורי' ולא מקבל שמתא דרבנן ויהבינן להו ניהליה בב"ד היינו דצריך כל התנאים דהרי אע"ג שהי"ל להרר"ג כל התנאים שאמ"ר אשי אעפי"כ כיון שחסר א' מהם חייבו מוהריק"ו להאפוט' וכ"ש בנ"ד שלא נמצא א' מהם ללוקח שחייב האפוט' לשלם. והגם שהאפוט' עצמו היה נותן לו סחורותיו בהקפה עכ"ז אינו מועיל לו זה לפוטרו דדוקא בשלו הוא רשאי וכו' ע"ש. ולע"ד דזהו פשוט דצריך כל התנאים ואי"צ ראיה דאטו אם איש שי"ל קרקעות ומט' הרבה ואינו גברא מהימנא ולא שמע דינא מי הוא זה שיאמר שילוה לו ובודאי שדברי הש"ס הם בדיוק שצריך לכולהו תנאי שנאמרו שם וז"פ ומרן ז"ל בש"ע ח"מ סיר"ץ ס"ח פסק בדין הלואת מעות יתומים דצריך שי"ל אחריות נכסים וכו' וככל מ"ש בש"ס. ובנ"ד כולהו תנאי איתנהו באיש הלוה הזה כי הוא איש כשר ונאמן ויש לו הרבה נכסים קרקעות בלא ערעור חוואצי'ל וחניות שדות ובתים ושאר מט' והלוואות על הזולת ומה שהי"ל הפסד הוא בפתע פתאום מצד חובות שי"ל על השררה יר"ה כידוע לכל באי שער עירנו. ואם לחשך אדם לומר דעדיין תנאי אחד שצריך ג"כ שיתנו אותם לו בב"ד ובנ"ד נהי שחצי החוב הע"ה זהובים נעשו ע"י ב"ד וכמו שיש עדים שמעידים בזה ברם הח"ן זהובים הנשארים השייכים להקדש לא היו ע"י הרב ז"ל וכיון שחסר תנאי זה הו"ל האפוט' פושע וחייב. אף אתה אמור לו הא ל"מ דתנאי זה דצריך שיהיה ה"ט משום דהם מלוים אותם קרוב לשכר ורחוק להפסד דלגבי איניש דעלמא הו"ל הלואה ברבית ואסיר לזה הצריכו ביתומים שיהיה בב"ד כדי שיהיה מותר מטעם הפקר ב"ד הפקר. ומינה היכא דליכא צד רבית בהלואה כלל כ"א שהיא בדרך ההיתר אזי אי"צ שיהיה בב"ד. ואף לטעם הב' דמה שצריך בב"ד הוא כדי שיהיה אימת ב"ד עליו וא"כ י"ל כפי"ז בנ"ד הו"ל חסר תנאי זה. גם לזה אומר דמאחר דהריוח של ההקדש הזה בכל ו' חדשים נלקח מהלוה הנ"ל ע"י אחד מהת"ח והוא מתחלק לכל חו"ר העיר וכולם יש להם ידיעה מזה יען דכשהוא פורע הריוח בסוף הו' חדשים ממש הוא מתחלק להם הריוח לחו"ר העיר תיכף ומיד וכשהוא מתעכב מלפרוע הריוח איזה ימים וחדשים גם החלוקה היא מתעכבת וכל החו"ר יודעים בזה שמה שנתעכבה החלוקה הוא משום שהלוה הנ"ל נתעכב בפריעת הריוח. והלוה הנז' י"ל ידיעה בכל זה מעתה שפיר שייך טעם זה בנ"ד אימת ב"ד עליו הגם שבעת ההלואה ממש לא היתה בב"ד. ואף בסתמא אמרינן שהוא קרוב לודאי שהיה להם ידיעה בהלואה וכמ"ש הגב"ע ז"ל בסיכ"ו וז"ל אבל בנ"ד שהיחידים הם בעיר ומסתמא ידעו כשלקח הפשתן והכניסו במערה אי לא הוה ניח"ל שיהא פקדונם שם במערה הו"ל לתבוע פקדונם ע"כ ודון מינה במכ"ש לנ"ד. ומאי דחייב מוהריק"ו ז"ל בנדונו עיין בס' אוהל יצחק חח"מ סי"ס דכתב דדוקא שם חייבו משום דהיה חייב ממון רב יותר ממאי שיש לו דמשום שחסר א' שלא הי"ל ממון כשיעור ממה שהיא חייב לעולם חייבו להאפוט' ע"כ. דמזה אתה דן דגם אם הלוה לא יש לו ממון יותר מכדי החובות אשר עליו אלא דשוו בשיעורייהו עכ"ז האפוט' לא מיקרי פושע ופטור. מכ"ש וק"ו כנ"ד די"ל חובות על אחרים על חד עשר מאשר יש עליו בהלואה וגם יש לו הרבה קרקעות ומט'. ועיין עו"ל שם בסימ"ט דמלבד דלא עלה בזכור"ו לחייבי להאפוט' במעות של יתו' שהלוה אותם. עוד שתמצא רבותא יותר דיכול להציל לעצמו ממעותיו שהם מעורבים בהלואה עם מעות היתומים עש"ב. ועיין בס' פרמ"א ח"ב סיס"ח בענין רשות ב"ד שמועיל הרבה לדברים שאין רשות להאפוט' לעשותם. והביא בשם הריטב"א ז"ל בחי' גיטין וז"ל ודוקא בכל שעה כדי שיראו ב"ד באותה שעה שיש תועלת בדבר ואם יש תועלת יעשו ואם לאו לא יעשו אבל ליתן רשות בתחילתן שיעשו מה שירצו בזה אין רשות לב"ד ואם נתנו לא עשו כלום ע"ש. וזה נר' נגד דברי הגאון נו"ב ח"ב סיל"ד שהתם רשות ב"ד היה בתחילה ועכ"ז החשיבו הרב ז"ל כאילו היה נתינת הרשות בשעת המעשה עש"ב וי"ל. ועיין בס' מנחת שמואל בשו"ת סיל"ו בענין אפוט' שפשע או הזיק בידים ובס' זרע יעקב סי"כ ובס' יד המלך בחי' על ה' נחלות פי"א ומה שהקשה שם על המבי"ט ז"ל מדברי הר"ח כהן ז"ל דברור מללו דאפי' במנוהו ב"ד פטור וכו' עיניך תראינה דדבריו הם כלולים בדברי הכנה"ג ז"ל אלא שהם בהרחבה ממקום אחר יותר כיעו"ש. ועיין בס' נוה צדק בדכ"ז ואילך:

וכל הדברים הם אמורים הוא אם גם בזה"ז מדקדקין שיהיה ממש כמ"ש בגמ' דחזינן איניש דמשפו נכסיה כו' האמנם כבר נודע מ"ש מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סישע"ז דהאידנא אין מדקדקין בזה ע"ש. ומה גם דהלואת הח"ן זהובים הנ"ל היא נעשית ג"כ ע"י אחד מהת"ח שנתמנה אח"כ לדיין עם אחר במקום רבנים הראשו' ובהשתדלותו נעשית ההלואה השנית והוא כתב שטר העיס' דהלוה הוא אמיד וכו' ומעתה הו"ל כדינא דגמרא ממש דכאן נמצאו וכאן היו כל התנאים הנז' ותול"מ:

ועל הטענה השניה שטענו על האפוט' שלא השתדל לטרוח מקודם להציל מהלוה וכו' והוא השיב ע"ז שלא היה עולה בידו להציל ממנו מאומה וראיה לזה שהטוענים בעצמם הם ידועים בכל זה והם מתרשלים לתובעו מטעם האמור וכמובא בשאלה. הנה מלבד הטעם האמור בתחילת התשו' דנחשב זה ממון שאיל"ת ואינו מתחייב וכמו שהארכתי בזה בס"ד. עוד בה מחמת ההתרשלות אין להוציא ממנו וכמו שהאריכו בזה רבני האח' ז"ל עיין בס' בירך משה גאלנטי ז"ל בסיכ"ד וה' מים שאל בח"מ דמ"ה ומ"ו ובדברי מוהריט"א ז"ל שם ובס"ה קדושת יו"ט סי' ד' עש"ב באופן דגם מצד טענה השנית איני מתחייב כלל וכאמור. הנלע"ד כתבתי לשוני ע"ט ס"ט:

שוב אחז"ר נד"מ ס' ויען אברהם לה"ה כמוהר"א פאלאג"י יצ"ו ובחח"מ סי"ך נשאל בראו' אפוט' יתומים שנתן מעותיהם לשמעון קרובו בתורת מכו"ש והיתומים רוצים לגבות המעות מהאפוט' והוא יגבם מקרובו כי לא הי"ל לתת המעות לש' קרובו. והשיב דאם ש' הקרוב הוא איש כשר ונאמן וישר והגון וציית דינא בשעת נתינת המעות ומנהג בעיר לתת מעות יתו' לריוח היום בתורת מכו"ש אין כאן פשיעה כלל לחייבו להאפוט' שיפרע וראיה לזה ממ"ש מוהריק"ו ז"ל בשכ"ג בשמעון שלקח מעות מאל' אחת והלוה ללוי והיורש טוען שפשע שנתן המעות ללוי שלא היה הגון לתתם לו וש' משיב שבשעת נתינת המעות היה כשר והגון וכו' דפטור ש' יעו"ש ובב"י ח"מ סיר"ץ ובכנה"ג הגב"י אוצ"ב ציין למוהרשד"ם חח"מ סיק"ן וע"ע למוהרשד"ם סירכ"ב והבי"ד הכנה"ג שם בהגה"ט אוקל"ה דאם מסר הנכסים לאדם כשר ואמיד ולא הי"ל ב"ח אי"כ פשיעה. וכאן נמי בנ"ד אם ש' זה הוא אדם כשר ויכול לפרוע אלא דצריך טירחא יתירה אבל עכ"פ הענין הוא בריא וחזק שלא יש הפסד ואפי' אם היה בענין הפסד ממון עתה כל שבתחי' בשעת נתינת המעות היה הענין בריא וחזק שלא היה בו הפסד א"כ עתה שמטה ידו ואינו יכול אונסא דאתיליד הוא ומה פשיעה יש לאפוט' ועיין מוהר"מ גאלנטי סיכ"ה וחזינא למוהרח"ש ח"א סי' ז' בראובן שהיה מלוה לאחיו מעות אלמנה שהיה אמיד בנכסים והיה נפרע ממנו וחוזר ומלוהו ובהמשך הזמן העני אחיו ונאבדו המעות פטור ראובן ע"ש דון מינה ואו"ב וכו' ושוב מצאתי הנדון מפורש בה' נו"ב ח"ב סיל"ד ועיין לה' אהל יצחק חח"מ סי"ס דנ"ד ע"ג עכ"ד יצ"ו:

ומע' ה"ה כמוהר"י אב"א יצ"ו נשאל מקמיה דיקר אורייתיה טענת שני הצדדין וזאת היא תשובתו. נלע"ד ברור דפטור האפוט' מכל וכל ואין לחייבו משום פושע מכח שתים אלו שטענו עליו כלל. והנה מצד הטענה הא' פטיר ועטיר לגמרי לפו"ד לכל הפוס' ז"ל אכן על טענתם הב' עליו יש לפוטרו בדין מחיוב תשלומין מטעם היותו מוחזק וכאשר אבאר בס"ד. הנה על טענתם הא' נר' ברור דפטור לכ"ע דודאי יש לדמותו לאפוט' של יתו' דלא עדיף מיניה ולא גריע מיניה ובאפוט' של יתו' כבר פסקו כל הראשו' ז"ל ומרן ז"ל מכללם בשה"ט סיר"ץ ס"ח במעות של יתו' דאי"צ אפוט' אלא כיצד עושים בודקים מי שי"ל נכסים שי"ל אחריות ויהיו עדית ויהיה איש נאמן ושומע ד"ת ומעולם לא קבל עליו נדוי ונותנים איתם לו בב"ד קרוב לשכר וכו' ואם אין לו קרקע ונתן להם משכון זהב משובר שאין בו סי' נותנים לו המעות קרוב לשכר וכו' עכ"ל. והנה כל הני תנאי שכתב מרן ז"ל דצריך שיהיו במקבל המעות של יתו' כולהו ליתנהו בהאי גברא הלוה דנ"ד שי"ל קרקע עדית והוא איש נאמן וציית דינא ומעולם לא קבל עליו נדוי כלל כידוע ומפורסם לכל באי שער עירו וכ"ע יעידון יגידון עליו כזאת וכזאת בלתי ס' כלל וא"כ זה האפוט' הב' שנתן לו מעות ההק' לריוח היום לאו פושע מיקרי כלל אפי' שלא לקח ממנו שום משכון זו"כ כלל דודאי לא עדיפי מעות ההק' ממעות יתומים וכמדובר. והגם דחזינא להגאון מוהריק"ו ז"ל בשוכ"ג והבי"ד מרן ז"ל בב"י סיר"ץ דכתב וז"ל ועי"ל כי הר"ב הנ"ל פשע במה שהלוה מעות היתו' להרר"ג ואם כי איש נכבד והגון הוא מ"מ גלוי וידוע הוא שהיה חייב ממו"ר והון עתק דו"ה ידות יותר ממה שהי"ל והרי החמירו רז"ל בהתעסקות מעות היתו' עד כי אמרו שלא להלוותן אלא למי שי"ל קרקעות מבלי היות עליו עסיקין כ"ש להלוותן למי שרבו הנושים בו וכו' עכ"ל יעוש"ב. הרי דבנדון הג' מוהריק"ו ז"ל הנז' הגם דהיה בלוה ההוא כל המדות טובות שמנו חכמים במקבל מעות היתו' קרוב לשכר עכ"ז כיון דהיה חסר מהאיש ההוא תנאי אחד מהם שרבו הנושים בו דן ידין הז"ל לאפוט' של היתו' שהלוה מעותיהם לאיש הנז' לפושע גמור כנז"ל וא"כ לכאורה נר' דה"ה והוא הטעם להחשיב לאפוט' זה דנ"ד פושע גמור כיון שגם זה הלוה דנ"ד רבו הנושים בו והוא חייב ממו"ר והון עתק לכו"כ בנ"א והקרקעות שי"ל לא יספיקו לשליש ולרביע לפרעון חובותיו והגם דאית ליה נמי שאר נכסי מט' וחובות שי"ל על הזולת כידוע מ"מ אנן לא משגחינן רק בקרקעות עידית דאית ליה דוקא כדמוכח הכי להדייא בש"ס ובפוס' ז"ל שפסקו לדינא דגמ' דחזינן ליה אי אית ליה ארעא משפו וכו' ולא משגחינן בשאר נכסי מט' ודהבא דאית ליה כלל וז"פ וא"כ לכאורה נר' שיש לחייבו בדין לאפוט' הב' דנ"ד דפושע הוי וכמ"ש הג' מוהריק"ו ז"ל. ברם בקושטא ליכא תברא לאפוט' הב' דנ"ד לחייבו מדברי הג' מוהריק"ו ז"ל הללו כלל דהחילוק ברור בין נ"ד לנדון הג' מוהריק"ו ז"ל הנז' משום דשאני התם שכבר היה גלוי וידוע לכל שהלוה היה חייב ממו"ר והון עתק ה' ידות יותר ממה שי"ל כמ"ש הג' הנז' בדבריו ז"ל הנז' כן להדיא. משא"כ בנ"ד דלא היה גלוי וידוע לשום אדם שהיה זה הלוה חייב לאחרים כלל כ"א בימים הרעים האלה נתגלה לכל יושבי העיר שהוא חייב ממו"ר לכו"כ בנ"א. ועוד דאפי' כעת שנתגלה כן לכל מ"מ אינו יותר ממה שי"ל אלא אדרבא פחות ממה שי"ל הרבה כידוע וא"כ לא דמי נ"ד לנדון הג' מוהריק"ו ז"ל הנז' אפי' כעוכלא לדנא כלל והכי חזינא למוהרשד"ם ז"ל בתשו' ח"מ סירכ"ב שפטר את ש' האפוט' דנ"ד מתו"ד מוהריק"ו הנז' וז"ל ולא מבעיא לר"ת ואחרים דסברי כוותיה דאפוט' פטור אפי' מפשיעה אלא אפי' לר"י והנמשכים אחריו שמחייבים לאפוט' בפשיעה וכמ"ש הריב"ה בח"מ סיר"ץ אפי' לדעתם בנ"ד היה שמעון פטור לגמרי דע"כ לא מיקרי פשיעה אלא כההיא שכתב מוהרי"ק ז"ל שכ"ג הנ"ל כי הר"ב פשע במה שהלוה מעות להרר"ג ואם כי איש נכבד והגון היה מ"מ גלוי וידוע היה וכו' הרי שכתב שמה שפשע היה לפי שהיה ידוע לכל שהיה חייב וכו' הא לא"ה לא מיקרי פושע אם היה אדם כשר ואמיד בנכסים וכו' עכ"ל ע"ש והוא ממש כדכתיבנא בעניותין וכמבואר. ותו חילוקא רבא אחריתי איכא מנ"ד לנדון הג' מוהריק"ו ז"ל דשאני נ"ד דכל החובות שחייב זה כעת לכו"כ בנ"א רובם או כולם נתהוו אחר שלוה כבר מזה האפוט' מעות ההק' הללו בזמן רב אלא שאח"כ לוה סכים רבים מכמה בנ"א וא"כ ל"ד כלל למ"ש הג' מוהריק"ו ז"ל וכמבואר וז"ב. ועוד דאעיקרא דדינא האי דינא דש"ס ופסקוהו כל הפוס' ז"ל דלא יהבינן מעות היתו' אלא לגברא דאית ליה ארעא משפו וכו' וכמש"ל בריש אמי'ר כבר כתב מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סישע"ז דבזה"ז אין אנו מקפידין כ"כ יע"ש. וא"כ לא חשיב זה האפוט' שהלוה מעות ההק' להסוחר הלוה דנ"ד פושע כלל לכ"ע מכל הני טעמי תריצי וכדבר האמור והדברים ברורים:

אמנם אין מקום לפטור האפוט' דנ"ד הגם דנימא דפושע גמור הוי במה שהלוה לזה מעות ההק' בלתי משכון בטוח משא"כ האמת וכנז"ל אכן עם שנאמר דהוי פושע גמור עכ"ז הוא פטיר ועטיר מפשיעתו זאת מטעם דהוא אפוט' ע"נ ההקדש דנתמעטו מדין שמירה וכדאמרי' בש"ס בפ' הזהב גבי אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההק' ואמרי' בגמ' מנה"מ דת"ר כי יתן איש אל רעהו אמר קרא רעהו ולא של הק' וכתב הרא"ש בפסקיו שם שיש מח' בין הרי"ף והרמב"ם והראב"ד אם פשע אם חייב לשלם יעש"ב ומרן ב"י ז"ל בסיש"א כתב דכיון דהרי"ף והרמב"ן והרא"ש והרשב"א והר"ן מסכימים לדעת אחת הכי נקטי' יע"ש וכ"פ מרן ז"ל בשה"ט שם דאפי' אם פשע השומר בהק' פשיעה גמורה פטור מתש' וא"כ הה"נ בנ"ד דאפי' נימא דפשע במעות ההק' הללו אפוט' דנ"ד בהלוותו אותם ללוה דנ"ד עכ"ז הוא פטור מפשיעה ג"כ כיון דנכסי הק' נינהו וכנז"ל. אכן הא ודאי ליתא כלל דהא דאמעיטו נכסי הק' מדין שומרים דוקא הק' לב"ה משא"כ הק' דבזה"ז דדין חולין אית להו לכל הדינים כמ"ש הטור ומרן ז"ל בח"מ סירי"ב דהאידנא כל הק' י"ל דין חולין יע"ש וכבר בא מפורש כן בתשו' הגב"ע סיכ"ו בנדון כיוצא בזה יעש"ב ומשם באר"ה והדברים פשוטים:

גם אין מקום לפוטרו מכח שגם הוא הלוה לי מכיסו וממינו סך מה בכלל נכסי ההק' דגם זה ליתא כלל דכבר כתבו גדולי הפוס' ז"ל מוהרשד"ם ח"מ סירט"ו ומוהר"י אדרבי סיקכ"ג שלא התירו לו אעשה בו כדרך שאני עושה בשלי אלא במקום דאיכא פסידא ליתמי כגון שכר דאיכא למיחש שמא יחמיץ אבל בדבר שאין בו צד חשש ודאי דאינו יכול והביאו ראיה מדברי הרמב"ם ז"ל יעו"ש ומזה יליף הגב"ע ז"ל לנ"ד בסיכ"ד שהאפוט' של יתו' מכר ירדאן של זהב של היתו' בהמתנה ושוב נשתמד הלוקח ולא פרע כלום וע"ז כתב הז"ל דפושע גמור הוי במה שמכר לו בהקפה אפי' אם היו מקיפים לו אחרים ואף שהאפוט' עצמו ג"כ היה מקיף לו משלו אפי"ה חשיב פושע גמור בממון יתומים. ואייתיה בידיה דברי גדולי הפוס' ז"ל הנז' וכתב וז"ל א"כ נמצא דבנ"ד שלא היה שום ספק הפסד ליתומים וכו' דודאי שפשע האפוט' להביאו לבית הספק שכל אשראי ס' אתי ס' ל"א וכו' ע"כ יעוש"ב ודון מינייהו ואו"ב. באופן שאין שום מקום לפטור להאפוט' דנ"ד כ"א מטעמים דכתיבנא לעיל דוקא ותול"מ. וברור הדבר דלא דמי נ"ד לנדון הגב"ע ז"ל דבסיכ"ד הנז' דחייביה הז"ל להאפוט' מדין פושע דהרואה יראה דחילוק רב ועצום דאית בין דא לדא מכמה אנפי כמו שיראה המעיין ואי"צ להאריך בדברים פשוטים וברורים כשמלה. והעיקר הוא כמ"ש מוהרשד"ם בסישע"ז הנז' דבזה"ז אין אנו מקפידים כ"כ בהלואת מעות יתו' שיהיה בלוה כל התנאים הנז' בש"ס ובהרמב"ם ז"ל כנז"ל. ואם בזמן מוהרשד"ם ז"ל אמרי' הכי כ"ש וק"ו בזמנינו זה דודאי אין אנו מקפידים כ"כ דעינינו הרואות מעשים בכל יום דאפוט' של יתו' דמלוים מעותיהם של יתו' לריוח היום בלתי שום בטחון כלל ואפי' לקרובי היתו' שיש להם חלק בנחלה ועכ"ז בתר הכי הם פושטים את הרגל בשב'ר אשר הם שוברי'ם וילכו מעות היתו' לטמיון ולא מצינא לאשתעויי דינא בהדייהו דהאפוט' לחייבם מדין פושע כלל. והא ודאי משום דה"ט דבזה"ז אין אנו מקפידים כלל וכמ"ש מוהרשד"ם ז"ל וכנז"ל. והן אמת דהדבר ק"ט דאדרבא הסברא נותנת דהאידנא דשכיחי גשושאי ורמאי וגנבי היה הדין נותן להקפיד בזה לאשכוחי גברא מהימנא דאישתכח ביה כל הנהו תנאי שנאמרו בש"ס ובפוס' ז"ל ויותר מהמה כדי להלוותו מעות היתו' ובפרט דרבו השברונות כידוע. אמנם מה נענה דכבר העד העיד בנו מוהרשד"ם ז"ל דבזה"ז אין אנו מקפידים כ"כ וכנ"ל ובודאי דה"ט משום דאם באנו להקפיד ע"ז לא ימצא אחד מעיר ישנים ממשפחה דאית ביה כל הנך תנאי הנז'. ואם המצא ימצא כזה אפשר שלא ירצה ללוות מאחרים כלל וא"כ ישארו מעותיהם של יתו' בטלים לגמרי ושוב כלייא קרנא דיאכלוהו קמא קמא וישארו נקיים מנכסיהם. אי לזאת ה"ט שלא חשו עוד להקפיד לתור ולחפש בתר גברא מהימנא דאית ביה כל התנאים הנז' בש"ס ובפוס' ז"ל לטובת ולתועלת היתו' זה נ"ל להליץ בעד מנהגם של ישר' שלא נהגו להקפיד כ"כ ע"ז וכעדות מוהרשד"ם ז"ל וכמדובר. באופן שמכל האמור ומדובר תורה יוצאה בהינומא דמצד טענה הראשו' שטענו על האפוט' הנ"ל דפושע הוי וכנז"ל הרי הוא פטיר יעטיר מחיוב התש' כלל דלאו פושע מיקרי וככל אשר למדנו מתו' של הראשו' ז"ל וכמדובר. ועוד עיין לה' אוהל יצחק סי"ס ומ"ט יעש"ב ובנו"ב ח"ב סיל"ד:

אתאן לטענתם השנית על האפוט' הנ"ל שטענו עליו שפשע במה שנתרשל מלגבות החוב הנז' מהסוחר הלוה הנז' עד שמטה ידו של הלוה ונאבד החוב לגמרי קו"פ מכ"כ שנים רבות שהניחם אצלו בלא תביעה כלל כנז' בשאלה. הנה על טענה זאת איפליגו בה רבוותא קמאי ובתראי אי ההתרשלות פשיעה הוי או לא וכבר האריכו בזה המוהרמ"ג ז"ל בסיכ"ד בס' בירך משה וה' מים שאל ח"מ דמ"ה ומ"ו והג' מוהריט"א ז"ל בהסכמתו שם ובס"ה קדושת יו"ט סי' ד' וגם אני בעניותי הארכתי בזה בסה"ק פנ"י ח"א סיכ"ד ובתשו' אחרת כ"י אשר לי בדין מלוה על המשכון שט"ח על המלכות שיכול היה לגבותם או למוכרם והוא לא עשה כן שנתרשל ולא גבאם ולא מכרם ואדביני ביני ירדו לטמיון ע"ז הארכתי בעניותי אי הוייא פשיעה או לא ואספתי באומרי"ם כל ס' הפוס' ז"ל הם המדברים בפרט זה וסו"ד ראיתי דמידי פלוגתא ל"נ והמוחזק מצי"ל קי"ל יעש"ב ומשם באר"ה. וגם עתה ראיתי לה' מנחת זכרון מער' ד' בדט"ו שעמד בזה ואייתי בידיה תשו' מוהרמ"ג ומים שאל ע"ש. ובכן גם בנ"ד אפי' נניח במונח גמור דאפוט' זה בנ"ד נתרשל ולא תבעו ללוה כלל ואילו היה תובעו היה בידו להציל ממנו קו"פ. מ"מ כיון דפשיעתו זאת אינה אלא בשואת"ע ולא בקו"ע וגם לא בריא הזיקא גמור הוייא דאפשר דברוב הימים יפרע זה הלוה חובו להק' קו"פ. וכל כה"ג דהאפוט"ז הוא מוחזק בשלו גדול כחו לטעון קי"ל כס' מוהריט"ץ ז"ל סיקל"ה ומגיד מראשית ומוהרי"א ומכתם לדוד ז"ל ולעילא מינהון הרמב"ן ז"ל ודעי' בדין הערב שהתרה במלוה לגבות חובו מהלוה ונתרשל ולא גבה דאינו נפטר הערב בכך וכמ"ש מוהרמ"ג ז"ל בסי' הנז' ובתשובתי כ"י הנז'. באופן דאיכא כו"כ פוס' ז"ל דמסייעי ופטרי יתיה לאפוט' דנ"ד הגם דנתרשל לגמרי וגדול כח המוחזק והממע"ה הנלע"ד כתבתי וצו"י י"מ וימ"ן. ועיין להפרמ"א ז"ל בח"ב סיע"ג שנשאל גם הוא ז"ל על נדון הגב"ע ז"ל שבסיכ"ו ובתוך התשו' כתב שראה מי שפטרו להגזבר אפי' שנחשוב אותו לפושע מכח מה שנחלקו הראשו' ז"ל בדין אפוט' שפשע ובכן הגזבר פטור וכו' והפרמ"א ז"ל דחה ראיה זו כמ"ש הטור בסיצ"ה דאין משביעין על ההק' ה"ד הק' גמור לב"ה אבל הק' בזה"ז דין הדיוט י"ל וחייב בפשיעה ושבו' ולכך לא למדו מוהרשד"ם סיקמ"ד ומוהרש"ך ח"א סיקמ"ה דין גזבר הפושע מדין אפוט' שדין שומר י"ל ולא דין אפוט' יע"ש. ולדידן דקבלנו הוראות מרן ז"ל אי"צ לכ"ז דאפי' נאמר דהגזבר והממונה על ההק' דין אפוט' י"ל וכדס"ל להפוסק דאייתי הפרמ"א ז"ל וכן דעת הגב"ע ז"ל בסיכ"ו דדמי לאפוט' שמינהו אבי יתו' ועדיף מיניה כיעו"ש. מ"מ כבר פסק מרן ז"ל דאפוט' שפשע חייב בין מינוהו ב"ד בין מינהו אבי יתו' יעו"ש. ומה גם כיון דזה הממונה על ההק' דנ"ד הוא נוטל ד' לק' מכל הריוח שיתהוה ממעות ההק' כידוע לכ"ע חייב לישבע אפי' מינהו אבי יתו' כדפסק מרן ז"ל להדייא בסיר"ץ. ומינה נמי דחייב בפשיעה דהא בהא תלייא וכמ"ש הגב"ע בסיכ"ו והפוסק שהבי"ד הפרמ"א ז"ל וכמ"ש אוהל יצחק בסי"ס יעו"ש. מיהו כ"ז אי הוי האי אפוט' דנ"ד פושע במה שהלוה מעות ההק' לזה הלוה דנ"ד בלתי ערב ובלא שום בטחון כלל אמנם אחר האמת אי"כ שום פשיעה כלל וכמ"ש זאת לפנים הארש ומשם באר"ה:

גם מה שטען האפוט' הנז' דנ"ד שכל מה שהלוה לזה הלוה היה בידיעת ובהסכמת ה' מארי דאתרין האפוט' הראשון כנז' בשאלה גם בזה הדין עמו וצדק בטענתו זאת כמתבאר מדברי הג' נו"ב ח"ב סיל"ד דאם הב"ד נתנו רשות לאפוט' שילוה מעות היתו' לאדם אחד בלתי שום בטחון כלל לא הוי פושע כלל כיון דב"ד הרשוהו להלוותו כן דודאי ב"ד אביהם שי"ת והמה בחכמתם נר' להם שהוא איש נאמן וכדי שלא תכלה קרנם שי"ת הסכימו להלוותו בלא ערב ומשכון כלל והאפוט' פטיר ועטיר יעו"ש. גם בטענת ההתרשלות שטענו על האפוט' נלמד פיטור ברור להאפוט' דנ"ד מסוף תשו' הג' הנז' אפי' למ"ד דההתרשלות פשיעה הוי משום דמי יימר דאילו לא היה מתרשל מלתובעו היה גובה הימינו דשמא אפי' היה תובעו לא היה יכול לגבות הימינו כלום. והביא ראיה לד"ז מדין אפוט' דחייב לנתבע שבועה עפ"י טענתו דפטור מט' דמי יימר דמשתבע וכמ"ש מור"ם בסיר"ץ יע"ש. ומינה לנ"ד דפטור האפוט' מפשיעתו בהתרשלותו לכ"ע מט' הנז' דמי יימר וכו' וכנז"ל ואין אנחנו צריכים לזכותו מט' היותו מוחזק כ"א אם יתברר הדבר עפי"ע נאמנים דאם לא היה מתרשל מלתובעו היה יכול לגבות ממנו כל סך ההק' וכעת בהתרשלותו הפסיד ההק' אזי אנו מוכרחים לזכותו מט' שהוא מוחזק ומצי"ל קי"ל כמאן דפטרי יתיה מט' דלא פשע רק בשוא"ת ולאו בריא היזקא גמור וכמש"ל. ברם כעת עפי"ד הג' נו"ב ז"ל הנז"ל הנה הוא פטור לכ"ע משום דמי יימר וכו' וכמדובר והדברים ברורים. ומטע"ז ג"כ יש לפטור להמלוה חבירו על משכון ניירות ושטרות על המלכות יר"ה ונתרשל המלוה ולא גבה אותם מהמלכות ולא מכרם לזולת עד שירדו לאבדון ובא הלוה לחייבו מט' פשיעה שפשע בהתרשלותו הנז' שכתבתי אני ע"ז בתשו' אחרת כת"י דפטור המלוה מכח היותו תפוס ומוחזק בניירות ושטרות הנז' ומצי"ל קי"ל כנז"ל. דהשתא לפי"ד הג' נו"ב ז"ל ילפי' שפיר דהוא פטור לכ"ע מט' מי יימר דהיה יכול לגבותם או למוכרם וכנז"ל אם לא היכא דבריר לן עפ"י עדים נאמנים דהיה יכול לגבותם או למוכרם אילו היה רוצה אזי פטור מט' היותו מוחזק ומצי"ל קי"ל וכנז"ל וק"ל. ע"כ הגיעו ד"ק של ה"ה כמוהר"ר יצחק אב"א יצ"ו בתשו' הרמתה כ"י על ענין הנז"ל לפיטור האפוט' הנז':

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה