אור ברסלב
שערי עזרה חושן משפט › סימן יד

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

חושן משפט · סימן יד

סימן יג

עיין במוהרשד"ם ז"ל חח"מ סיכ"ט בשטר שכתוב בו בפ"ע בא פ' והודה וכו' איך לכבוד בתו נתחייב מהיום וכו' ונתחייב בזמן נישואי בנה לתת לו במתנה גו"ש אלף לבנים וכו' ויהיו מעכשיו נתונים לו במתנה גו"ש וכו' וקנינא אג"ס קגו"ש מעכשיו וכו' דכתב לשון שט"ז גריע טובא שאינו אלא סיפור דברים ממה שעבר ויד בעה"ש עה"ת ול"ק ע"ש. ואנכי הדל הוק"ל מתשו' שאחריה בשטר שכתוב בו מודה אני פ' איך אני חייב לתת ולפרוע לפ' ס"פ והם דמי סחורה פ' וכו' דמסיק שם שהוא שטר כשר ע"ש דלמה לא אמרי' בזה שהוא סיפור דברים. ובאותו רגע אמרתי דזה ואינו מהתימה דמאחר שהיא הודאה שחייב הוא לו מדמי סחורה שלקח ממנו קודם לכן הוא חייב גם שהלשון של שטר הוא ממה שעבר כיון שמודה הוא עכשיו בפ"ע השלא פרע ועדיין הוא חייב לו לכן פסק הז"ל שחייב משא"כ בתשו')** הקודמת דבא לחייב עצמו בדבר שאינו חייב ולשון השטר גריע דיש לפרשו שהוא סיפו"ד ממה שעבר לכן פסק דיד בעה"ש עה"ת. ואחר כותבי תי' זה ראיתי שיש לעמוד בזה מדברי ה' מגן גבורים סיכ"ד וכ"ה דשם בנדונו הוא שהחיוב על דמי סחורות ואינו חיוב חדש שמחייב עצמו בדבר שאינו חייב ועכ"ז שם בסיכ"ד כמוהריש"א ז"ל בטל השטר מכח שהלשון מורה שהוא הודאה ע"מ שעבר והוי סיפו"ד וגם דכתיב וקנינא וכו' נגרר אחר ההודאה וכמ"ש מוהרשד"ם וסמך ראשו ע"ד ההג"א בפז"ב דכתבו דאם אמר בסתמא הנני מודה לך בקנין בפ"ע שאני חייב לך ק"ד בעלמא הוא. והמ"ג ז"ל שם בסיכ"ה קיים השטר ודחה ס' מוהרשד"ם דס' ההג"א וריב"ן וכו' היא ס' יחידאה. ועוד דכיון שכתוב בשטר שיהיו נפרעים לזמן פ' ובסוף כתוב וקנינא וכו' הנה נטלו קנין על ההודאה שיפרעו לזמן פ' וגם ההג"א מודה בזה דלא הוי ק"ד ע"ש. ואם איתא לתירוצנו בחילוק הנ"ל מה הראיה שמביא כמוהריש"א ז"ל לבטל השטר ממוהרשד"ם דסיכ"ט דשנא ושנא הוא דנדון מוהרשד"ם התם מחייב עצמו בדבר שאינו חייב וכיון דהלשון גריע דהוא לשון עבר לכן אין לו לקנין ע"מ לחול לכן בטל השטר הגם דכתיב וקנינא וכו'. משא"כ בנדונו דהחיוב הוא בא על דמי סחורה א"כ גם דהוי לשון עבר מהני כיון דהוא מודה שהוא חייב לו עדיין א"ו דס"ל דל"ש דכל דהוי לשון עבר אינו מועיל. וגם המ"ג ז"ל שחלק עליו לא מטע"ז חלק אלא מטע"א דמשמע דגם הוא סל"ה בדעת מוהרשד"ם דל"ש. מעתה לפי"ז התי' הנ"ל חלף הלך לו וחזרה הקו' לדוכתה. ולפי"ד המ"ג ז"ל בסיכ"ה יש לתרץ לדברי מוהרשד"ם מסיכ"ט לסי"ל דבסי"ל מכיון ששם כתוב זמן קביעות לפרעון. (וגם הם דמי סחורה וזה לצאת י"ח דברי מוהרש"ג ז"ל בס' מ"י סי"ט ע"ש.) לזה קיים השטר הז"ל. אבל בסיכ"ט דליכא זמן קביעות פרעון דמה שכתוב חיוב האלף כבר שדי בה נרגא הז"ל ממ"ש ואז וכו' לזה בטל השטר ההוא. ברם לא ידענא מה יענו שפתי מוהריש"א ז"ל בישוב השתי תשו' הנ"ל מאחר דהוא לא חילק בהכי. ויש ראיה לחילוק זה מדברי המשפ"ץ ז"ל ח"ב סיל"ו דהק' על ס' הריב"ן וכתב ואיני מבין דב"ז בדברי הריב"ן ומ"ג דלא יועיל אף אם יטעון שפרע ואם בעבור שלא קבע זמן לפרעון אולי יהיה הדין כי יפרע אחר ל"י כמו שהוא הדין בהלואה סתם וכו' ע"ש. נר' מדבריו דאם קבע זמן לפרעון גם הריב"ן ס"ל דחייב גם שהוא לשון עבר מכח קביעות הזמן לפרעון. ודוקא הוא ז"ל מקשה על הריב"ן דאף שלא קב"ז לפרעון למה לא יתחייב כסתם הלואה וכו' ודאי דהחילוק זה הוא מוכרח ויצא להם מכח דברי ההגהות שכתבו דאינו מתחייב כ"א כשקנו מידו לתת חובו לזמן פ':

וראיתי לה' באמ"ח מוצירי ז"ל בח"ב חח"מ סי"א דתמה ע"ד מוהרשד"ם דסיכ"ט דאיך הפה יכולה לדבר דהאי לישנא לשעבר משמע דהרי בחיוב הפרנסה כתוב איך לכבוד בתו מתחייב מהיום ולשון זה פועל בינוני ופי' מהיום מתחייב וז"פ ואי"כ ספק כלל. וא"כ דל מהכא דהוי מגו"ש חיוב הפרנסה מעתה גם חיוב האלף לבנים אעפ"י שכתוב נתחייב מה בכך הרי דתחילת השטר כתוב בל' שמתחייב עתה וכו' והכל היה במעכשיו וכו' ומה שפקפק על מה שהקדים זמן הנישואין וכו' אח"כ נסתייע הרב מתשו' הרשב"א וכו' לא ידעתי שכו'ל דברי הז"ל ועירוב פרשיות שנו כאן דהתחיל בהודה ודילג חיוב הפרנסה שכתוב מתחייב שהוא פז"ב לא עבר ופי' שעתה מתחייב ונקט חיוב המתנה שכתוב בה נתחייב ופי' שגם בפניהם נתחייב חיוב זה ועבד ק"ו וכ"ש מנדון הרשב"א לנ"ד וק"ו פריכא הוא זה ואיך הנדון דומה לראיה ע"כ. ודבריו אחהמ"ר הם מן המתמיהין דדבריו ותמיהותיו הם כפי מ"ש בשאלה בזה"ל מתחייב מהיום וכו' ואז בזמן הנישואין נתחייב לתת וכו'. ועיין שם דהוא ט"ס הניכר מ"ש בשאלה כן מתחייב מהיום:

וכו' וצ"ל נתחייב מהיום וכו' וע"ז באה תשו' מוהרשד"ם כראוי. וזה מדוקדק בדבריו שכתב דאם עתה היה מתחייב כך הי"ל לכתוב בפ"ע בא פ' ואמ"ל אתם הוו עע"ג שאני מתחייב וכו'. גם בסוף כשהביא ראיה מדברי הרשב"א כתב והשתא התם וכו' בנ"ד שכתוב בא פ' והודה שנתחייב וכו' עאכ"ו שהוא סיפו"ד ממה שעבר וכו'. ודבריו הם ברורים דאילו היה כתוב בשטר בל' הזה מתחייב מהיום וכו' בודאי שהז"ל מודה שפיר שמהיום מתחייב והוא פועל בנוני כמ"ש הבאמ"ח ז"ל אכן דברי מוהרשד"ם הוא עפ"י המונח שכתוב בשטר נתחייב מהיום וכו' ועז"כ דהשטר חספא דסיפו"ד ממה שעבר וע"ז הוא שבאה ראיתו ועשה ק"ו מדברי הרשב"א וליכא עירוב פרשיות כלל. גם מ"ש שם בעמד ד"ה עו"כ וכו' כבר כתבנו דלשון מתחייב וכו' ע"ש כבר נתבאר בדברינו הנ"ל ואי"צ לכפול הדברים. ואנכי בעוניי כשהעתקתי דברי מוהרשד"ם כתבתי הדברים שבשאלה בזה"ל נתחייב מהיום וכו' שכן שפטתי בדעתי שהוא ט"ס מכח דבריו שבתשו' וכאשר דמיתי כן היה שאח"ז נזדמן לידי ס' משפ"ש ושם בסיל"ה שהובאה השאלה ההיא ממש ראיתי שכ"כ בפ"ע וכו' נתחייב מהיום וכו' ע"ש. הרי שט"ס נפל בשאלה שבמוהרשד"ם ותול"מ. גם אחכ"ר במשפ"ץ ח"ב סיל"ו שהעתיק דברי מוהרשד"ם נתחייב מהיום דפשיט"ל להז"ל דט"ס הם. ומהתימה מהבאמ"ח שראה דברי המשפ"ץ כמ"ש בסוף תשו' ולא העיר מזה לחזור ע"ד הראשונים. והגם דבסי"ל העתיקם בלשון מתחייב מ"מ בסיל"ו דשם שקיל וטרי והאריך בדבריו והיא העיקר העתיקם בל' נתחייב וכו' כיעו"ש. ועיין בס' באר המים סיצ"א דהובא שם תשו' מהר"מ גאטיניו ז"ל דנסתייע לנדונו מדברי מוהרשד"ם הנ"ל ומה שהשיב עליו ה' המחבר ז"ל ועיין בהשמטות מה שציין בנו ע"ז. גם בס' חו"ח לאג"ן הסהר ז"ל בסי"ד דכ"ה כתב דיש בשטר ריעותא דהוא בל' עבר ואינו אלא סיפו"ד ושטרא חספא בעלמא ואין בו מועיל והביא ראיה מדברי מוהרשד"ם הנ"ל ע"ש. ועיין בס' באמ"ח מוצירי ח"ב חאה"ע סי' יו"ד בתשו' ן' הר' המחבר בתחי' התשו' דשקיל וטרי בטענת היורש דכתוב בשטר המתנה נתחייבה לתת וכו' ואינו כתוב חייבת וכו' ע"ש מ"ש ע"ז. וכעת נר' דדברי מוהרשד"ם דס"ל דמכיון שכתוב נתחייב וכו' הוא סיפו"ד והגם שכתוב תיבת מהיום היא נגררת אחר תחילת הדברים וכו'. א"כ הדעת נותנת לפי"ד דגם בשטר ההוא של ן' הרב באמ"ח אין בו מועיל מאחר שכ"כ נתחייבה בחגומ"כ וכו'. ואנכי חסר דעה מדוע לא עמד שם ע"ז מכח דברי מוהרשד"ם הנ"ל:

עוד יש לעמוד בדברי מוהרשד"ם דסיכ"ט ממ"ש בסינ"מ וז"ל ואפשר הי"ל ששט"ז היה בטל מחמת דבריו הראשו' שכתוב הוו עע"ג איך נתחייבתי שלשון זה מורה שלא נתחייב עתה וכו' אלא לשעבר נתחייב וכו' אבל לא ראיתי להאריך בזה כיון שחזר לבסוף ואמר הריני מחייב וכו' ע"ש. דבסיכ"ט כת' גם שכתוב בסוף וקנינא וכו' דמשמע דעכשיו נטל עכ"ז כיון דמעיקרא הוי סיפו"ד גם וקנינא מהדר אסיפו"ד לא אחיוב ויד בעה"ש עה"ת ע"ש. א"כ גם כאן בסמ"ה כיון דבתחילת השטר מורה שהוא מודה שכבר לשעבר נתחייב גם שכתוב אח"כ הריני מחייב עצמי וכו' נאמר דמהדר אסיפו"ד שעבר ושטר כטל כמ"ש בסוכ"ט ובסי' דב"מ ח"ב סיפ"א דצ"ג אחר שהביא דבריו שבסיכ"ט ציין וכתב שכ"כ בסינ"ה. ולא העיר מזה וכמה לא ידענא מה הפרש יש ביניהם דנר' דשקולים הם. גם הר' נתב"כ בח"א חח"מ סי' י"ז האריך בדברי מוהרשד"ם שבשני הסי' הנ"ל ולא העיר מזה. ובהכרח הוא שנאמר דתיבת וקנינא י"ל ולפרש דמהדר אסיפו"ד ואינו מהדוחק. משא"כ מ"ש הריני מחייב עצמי וכו' הוא מהדוחק הרבה לומר דמהדר אסיפו"ד הקודם כ"א דמשמעותו הוא דעכשיו הוא מתחייב ולכן קיים השטר ההוא. גם בס' נאמן שמואל סוק"י האריך בדברי מוהרשד"ם ע"ש:

וראיתי בהדב"מ ז"ל שם דעל מה שהביא מוהרשד"ם בסיכ"ט סיעתא מדברי הג"א כתב ע"ז ואף שכבר חלקו על הג"א בזה מרן בס' בד"ה יעו"ש ובש"ך רסיט"ל מ"מ הרי מוהרשד"ם הביא ראיה מדבריו ואחריו נמשכו שאר האח' שרמז הכנה"ג וגם הסמ"ע רסיט"ל הבי"ד בסתם יעו"ש נמצא דמידי ס' ל"נ וכו' ע"כ. וקשה דהסמ"ע רסיט"ל אחר שהביא דברי ההג"א סיים וע"ל ר"ס מ'. ובודאי דכונתו בזה הוא לומר שי"ח עליו וס"ל דמהני גם בלשון זה מודה שאני חייב לך וכו' שכן ס"ל למרן ומור"ם ז"ל. ועיין ג"כ בסמ"ע ר"ס מ' במה שתמה על מרן ומורם דכתבו זה הדין האומר לעדים הוו ע"ע שאני חייב לפ' מנה דמהני בלי חולק מאחר דרבים חולקים בזה וסיים וכתב וע"ל רסט"ל מ"ש בסמ"ע בשם הג"א ע"ש. דנר' מזה דמ"ש הסמ"ע רסיט"ל וע"ל רס"מ היינו לומר דאיכא דפליגי עליו וציין על רס"מ ולא הביא דבריו בסתם כמ"ש הדב"מ ז"ל. ומהתימה שהבאמ"ח מוצירי ז"ל בח"ב ח"מ סי"א דכ"ג הביא דברי הדב"מ הנ"ל והק' עליו קושיות אחרות ואת זה לא העיר עליו ע"ש. גם הכנה"ג בסיט"ל הגב"י א"י כתב ואין מקנה לו שום דבר וכו' נ"ב וכ"כ בסמ"ע ואין דבריו נר' לי וכו' בד"ה ועיין בב"ח ע"כ. מ"ש וכ"כ בסמ"ע לע"ד אינם מובנים דאם כונתו היא לומר שכן ס"ל להסמ"ע כהג"א זה א"א וכנ"ל. ואם כונתו לומר דהסמ"ע ג"כ הבי"ד ההג"א אין דרכו זה בשאר מקומות לכתוב כן. והנה הגם שהבאמ"ח ז"ל דחה לדברי מוהרשד"ם מ"מ מידי פלוגתא ל"נ ויכול המוחזק לומר קי"ל כמ"ש המשפ"ץ ז"ל שציין עליו שם הבאמ"ח בסוף התשו' יעו"ש וכמ"ש הדב"מ ז"ל שם. וה"ד למקומות התופסים דגל קי"ל משא"כ למקומות דגררי בתר מרן ז"ל כמ"ש הבאמ"ח ז"ל גופיה שם ועיין באור"מ סיט"ל הגה"ט א"ו. ואחז"ר ראיתי במוהרשד"ם חיו"ד סיקפ"א דכתב שם אם כותב הרי אני חייב וכו' מהני ע"ש. ובזה יצאנו מידי ערעור מתשו' דסיכ"ט לתשו' שאחריה הנז"ל כיעו"ש. ועיין במשכה"ר מע' ה' אוי"ב דפ"ג דהביא לדברי מוהרשד"ם דסיכ"ט ובא לציו'ן דברי האח' ז"ל מ"ש בזה. ועיין בס' חוט המשולש סי"כ שם בספק הראשון מ"ש ע"ד מוהרשד"ם דסיכ"ט ותשו' אחרת. עוד היום ראיתי בס' מקור ישראל למוהר"י בורלא ז"ל בחאה"ע סיל"ו דהאריך בדברי מוהרשד"ם הנ"ל יעוש"ב:

ובדרך אגב אדברה נא במש"ר בבאר המים בסיצ"א דהביא שם סוגייא דפ' הנושא פלוגתא דר"י ור"ל באומר חייב אני לך מנה וכו' וכתב ועם שרש"י ותוס' פי' בהודאה הבא מחמת הלואה ל"ד דאורחא דמילתא נקטו ומשום רבותא דהא ממאי דשקיל וטרי תלמודא עלה בהך פלוגתא דר"י ור"ל וכו' מוכחא מילתא דל"ש ואף בהודאה שלא היה חייב הודאתו מחייבתו משום הודאת בע"ד וכו' וכן חזר ושנה כן ע"ש. ויש לי לעמוד ע"ד ממ"ש הטור ומרן ב"י ז"ל סי"מ דנר' מדבריהם שם דלרש"י ז"ל ס"ל דדוקא בהודאה הבאה מחמת הלואה של לשעבר אזי מהני משא"כ בהודאה שהיא להבא דהיינו הודאה בדבר שלא היה חייב אין הודאתו מחייבתו ועיין במט"ש שם בהגה"ט או"א שכן הביא ופי' שם בפי' דברי רש"י ז"ל. גם בס' זרע אברהם חח"מ סי"ו דע"ח כתב דמדברי מרן ב"י משמע דס"ל דלשי' רש"י ז"ל לא מהני בבא להתחייב בשום אופן ואפי' בשטר גמור וכן הבין דבריו מוהרש"י וכן תפס במושלם הג"ת דש"ן וגם מוהר"מ מלמד בשניות בכמה תשו' ושגם סברת ריא"ז ז"ל היא בפשיטות כן יעוש"ב. מעתה ק' עליו דתופס בפשיטות דרש"י ז"ל ס"ל דאף בהודאה שלא היה חייב הודאתו מחייבתו וכו' ולא זכר דברי כל הרבנים הנ"ל שפי' בהיפך בס' רש"י ומה גם ס' ריא"ז ז"ל שהיא יותר פשוטה מדברי רש"י שס"ל דלא מהני. גם מ"ש עו"ש בדפ"א דהיכא דכותבין השטר מפו' בלשון הודאה דהיינו מודה אני פב"פ הודאה גו"ש שנתתי וכו' בהא מודה הרי"ף להראב"ד ז"ל דאלימא מילתא דהודאה וכו' ע"ש. הן אמת דרבים הם שכתבו חילוק זה כמ"ש ה' יעקב ישראל ז"ל הוב"ד בס' חוקי חיים סימ"א דפ"ה וזיכה למקבל מתנה מטע"ז וגם האג"ן ז"ל כתב ע"ז בד"צ וז"ל והנה לכאורה היה נר' דצדקו דבריו בזה דחזינא לכמה מרבוותא דקיימי בהכי ה"ה בס' מטה יוסף ח"א סי"ה ומ"ג סינ"ו ומוהרש"ח סיל"ד והביא תשובה הרשב"א שהביא הב"י בסיס"ו שהמודה שהקנה לחבירו כו"כ הקנאה כתקנה משמע וכ"כ בתו"ח למוהרח"ש סי"ט יעו"ש הרי כל הני רבוותא דסברי מימר הכי דכל שכתוב בלשון הודאה הגם דכתיב ביה נתתי הוי הודאה גם לדעת הרי"ף ז"ל וא"כ היה נר' לומר דזכו בעלי המתנות יכו' האמנם אחר ההתבוננות נר' דלא זכו מקבלי המתנות מטע"ז וכו' עש"ב דביטל המתנה מכח דברי מוהרשד"ם דסיכ"ט. ברם עיין בס' דברי מרדכי קריספין ז"ל חח"מ סי"ד דנ"א שהק' ע"ד הז"א ז"ל בחילוק זה ודחה אותו וס"ל דלדעת הרי"ף וסי' גם שהוא בלשון הודאה שאומר מודה אני וכו' הקנאה הוי ול"מ ונסתייע מדברי מוהר"מ מלמד שהוב"ד בס' ז"א ד"פ דשקיל וטרי בדברי מוהרח"י עש"ב. וא"כ מעתה אף שהוא בל' הודאה היורשים יש להם אשלי רברבי ליסמך עליהם דהמתנה היא בטילה לדעתם הראשון אדם הוא מרן מלכא ז"ל לדעת הז"א ז"ל שכתב דלדעת מב"י ז"ל בדעת הרי"ף דס"ל דההודאה ל"מ כמ"ש בד"ס ע"ד וגם ה' דברי מרדכי סל"ה ומצא אילן גדול וסמך ראשו עליו ה"ה מוהר"מ מלמד ז"ל סינ"א ומה שישב מוהרח"י ז"ל לדברי מוהרמ"מ כבר ה' דברי מרדכי שם דחה אותם בשתי ידים עש"ב. ועם כמוהר"י ישראל ז"ל שהוב"ד בחוקי חיים שם בדפ"ו כתב דמוהרמ"ח ז"ל השיב ע"ד מוהרמא"י ז"ל דחלילה למרן ז"ל ליחס ס"ז להרי"ף דהודאה ל"מ נגד תלמוד ערוך והסכים ע"ד המ"ר בח"א סי"ב וגם מוהרמא"י ז"ל נר' דהדר ביה ממאי דלא השיב ע"ד מוהרמ"ח ז"ל ע"ש וגם האג"ן ז"ל שר המסכי"ם בזה ופסל את המתנה מכח דברי מוהרשד"ם ז"ל דוקא וכנז"ל. מ"מ עדיין הלב מהסס להוציא ממון מחזקתו דעוד היום המוחזק יוכ"ל קי"ל כמוהרא"י שכתב דדעת מרן בדעת הרי"ף ז"ל דההודאה לא מהנייא ולא חזר בו מוהרא"י כלל מאחר דלא מצינו דחזר בו בפי' ונוכל לומר דעדיין בסברתו עומד וקי"ל כוותיה במ"ש בדעה מרן אליביה דהרי"ף וגם כמ"ש ה' דברי מרדכי ז"ל וכנז"ל:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה