אור ברסלב
שערי עזרה חושן משפט › סימן יג

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

חושן משפט · סימן יג

סימן יב

ראובן נתן לשמעון סך שני אלפים ות"ק גרוש וגם שמעון נתן מכיסו ת"ק גרוש להתעסק בסכים הנז' שמעון לבדו בתורת שות' גו"ש ככתוב בשטר השות' שביניהם וזה נוסחו לפנינו עדים חתו"ם בא שמעון מדעתו ומטו"ר ואמ"ל אתם הוו עע"ג וקנו מידי קגו"ש וכו' ובלשון חגו"ש כתחז"ל וכתבו בכ"ל ש"ז ויפו"ך ואופן המועיל ותומ"ל היות אמו"ץ שקבלתי ונטלתי מיד ראובן סך פ' להתעסק בהם במלאכת פ' בכפרים ובכל מין מו"מ משות' גמורה ביני ובין ראובן הנז' שות' גו"ש לפו"ד למשך זמן פ' עפ"י התנאים שיתבארו וכו' קודם כל מודה אני הודאה שרו"ק לפו"ד שמלבד הסך הנז' גם אני נתתי מכיסי וממוני לק"ק לאמצע השות' הנז' סך ת"ק גרוש ושני סכי הקרנות הנז' הונחו תוך כיס אחד והוגבה הכיס הנז' בין הר' ראובן הנז' וביני לקיום והעמדת השות' הנז' בז' הנז'. ומו"מ מתחייב אני בחגו"ש לפו"ד להטפל ולטרוח ולהתעסק לבדי דוקא בכל עסקי השות' הנז' בז' הנז' בסכים הנז' ובסכים אחרים שיתהוו לי משמייא מחמת השות' הנז' ואפי' בהלואה שנלוה מאחרים באיזה אופן שיהיה לצורך השות' הנז' בכל כחי לקרב התועלת והריוח לרחק הנזק וכו' ולהתנהג בכשרות וכו' ובכן כל מין שבח וריוח שיזמין לי השם יתברך מעסק השותפות הנז' בז' הנז' בין מסכים הנז' ובין מסכים אחרים וכו' כנז' ואפי' מציאה בדרך ממש הכל יעלה ויבוא לאמצע השות' הנז' וטרם כל יונף ויורם מכללות הריוח בעד שט"ו לכ"ז הנז' סך עשרה גרוש דוקא והנשאר יתחלק ביני ובין ראובן ע"ז האופן וכו' וכשם שחולקים בריוח כך חולקים בהפסד ובכל מיני אונסין ב"מ ומו"מ חיובא רמיא עלי ועב"כ בחגו"ש לפו"ד לשלם חלקי בהפסד ובכל מיני אונסין מכיסי וממוני ואפי' מביתי ואפי' מגלימא דאכתפאי. ומו"מ משעבד אני אכ"נ מקו"מ וכו'. ואני מאמין עלי ועב"כ להר"ר הנז' נאמנו גו"ש ומפורשת עפי"ד הקל כשני ע"כ על כל אשר יאמרו כי הוא זה לכל עניני שט"ד וע"כ אשר יאמרו שלא נפרעו סך הנז' קרנא ורווחא כולו או"מ תו"ז הנז' או אח"ז הנז' כ"ז ששט"ד קיים ואינו קרוע קב"ד ואין פרעונו כתוב ע"ג בלי לחייבם שו"ש ק"ו ושום גש"ל. ובכלות זמן הנז' כן תמשך השות' הנז' משנה לשנה עפ"י כל הנז' וכו' ובכן א"ס דח"ל קנינא וכו'. ע"כ נוסח השטר שות' שביניהם והיה שמעון מתעסק לבדו בכפרים ונו"נ ואחר עבור זמן השות' המוגבל ביניהם ונמשך עוד זמן כמה חדשים נלב"ע שמעון והניח אחריו אלמנתו ויתו"ק ונמצא אחריו בחנות שיש לו בכפר מקצת סחורות בעין וחובות רבות שיש לו על בני הכפר שהיה מוכר להם בהלואה לשיגבה מהם בזמן הקציר. ועמד ראובן בב"ד ותבע לגבות הקרן שלו שנתן לשמעון שותפו באומרו שעדיין לא גבה ממנו כלום לא מהקרן ולא מהריוח והוציא שטרו לפני ב"ד והב"ד יצ"ו טרם כל הביאו הסחורות הנמצאים בכפר והפנקסים והנירות שלו ובהגיע הסחורות הנ"ל תפסם ראובן ולקחם לביתו. וחד מהב"ד יצ"ו גזר עליו להביאם ולמוסרם ביד שליש לעיין בדין והפנקסים והנירות נשארו אצל ב"ד וכן עשה ראובן שמסר הסחו' ביד שליש. ונדרשתי לחוות דעי ולראות בסש"ץ ז"ל לדעת הדין כיצד נוטה אם וכל ראובן לגבות מעותיו או לא:

ואען ואומר דהן אמת דבעלמא שטר שות' גריע טובא משט"ח דעלמא דמצי"ל חלקנו והחזרתי כמ"ש ה' ידי דוד קאראסו ז"ל בסיקי"א וקי"ג בשם כמה פוס' דסל"ה והעלה דזהו פשוט כביעתא בכותחא כיעוש"ב גם המשכה"ר מער' שי"ן אוקכ"ז העלה להלכה לזכות היורשים דטענ"ל שמא אביהם ושותפו כבר חלקו השות' ושטר השות' שבידו ל"מ הוא עש"ב. גם בס' זה כתב ידי סי' י"ב וי"ד וי"ו האריך בזה והוכיח דגם אליביה דמרן ז"ל נאמן השות' לומר חלקנו השות' אפי' בתו"ז השות' ואין עליו רק ח"ס ואפי' בדבר שהוא ידוע לשות' עש"ב. וכפי"ז כשמת השותף הא' טעני"ל ליורשיו כל מאי דהוה מצי אבוהון למיטען וכמ"ש המשכה"ר שם והגם דאביהם היה חייב לישבע כשמת אין על היורשים רק ח"ס אם הם גדולים כמ"ש מרן בש"ע סיק"ח בדין שטר כיס היוצא על היתומים. אשר לפי"ז בנ"ד לא זכה ראובן בדינו הגם דשטר השות' הוא קיים בידו ה"ה כמאן דליתיה ומצד הנכסים שהיה תפוס בהם י"ל דאזד"ל תפיסתו כיון שכבר יצאו מתח"י ומסרם ליד השליש בכח ב"ד והו"ל כאילו לא תפס ולקמן נרחיב הדבור בזה אם יש לומר כן וא"כ שוב כל הסחורות והחובות בחזקת יתמי קיימי דכל היכא דאיתנהו בחזקתם הם ואין לראובן בהם כלל. והגם דהמצא ימצא סהדי דמסהדי שידוע להם שכל הסחורות והחובות הנז' הם לשניהם ושעדין הם משותפים בהם עכ"ז לא מהני בה ול"מ כיון דאיכא יתו"ק ואין מקבלין עדות בפני קטן כידוע דקטן כשלא בפניו דמי:

האמנם אנכי הרואה לע"ד דבנ"ד יש זכות תולה לראובן וכמו שיתבאר דמלבד דמ"ש הרב כת"י בדעת מרן דגם בדבר הידוע לשות' ותו"ז השות' מצי"ל חלקנו השות' קשה ע"ד מדברי מרן גופיה בתשו' אבק"ר סיקע"ג דאסיק להלכה דבדבר הידוע לשות' מפקי' מהיתו' אפי' שהם יתו"ק כיעו"ש ואמאי לא טעני"ל שמא נתפרדה החבילה ביניהם בחיי אביהם. וטענת הב"ד שטוענים בעד היתו' חשיבא טענת בריא כמ"ש הכנה"ג בסיק"א הגה"ט או"ח בתירוץ השני והמשכה"ר ז"ל שם. ודברי ה' חכם צבי ז"ל בתשו' סי' ד' מה שפי' דברי מוהריב"ל ז"ל דדוקא כשהשותף חי וטוען חלקנו וכו' משא"כ כשמת ואנן טוענים כן בעבור היתו' וכו' אין טענת ספק מוציאה מידי ודאי וכו' וסיים שכ"כ החבי"ב ז"ל ע"ש. אנכי הדל לא ירדתי לעומק כונת דבריו דכפי שטח הלשון נר' דדבריו הם חלוקים מדברי החבי"ב ז"ל לגבי מאי דטעני' ליתמי וכעת לא מצאתי מי שהעיר עליו בזה. ורציתי לישב דברי הרב זה כת"י בדוחק ולא הונח לי. וכפי דברי מרן ז"ל בתשו' הנ"ל בדבר הידוע לשות' לא טעני' חלקו השות' וגובה גם מיתו"ק דבחזקת השות' קיימי נכסי כיעו"ש. אלא דבנ"ד אין אנו יודעים דנכסים אלו הם בודאי לשות' הנז' כ"א דידוע שהם משותפים דוקא:

גם בנ"ד יש לספק דאינו נקרא שותפות כ"א עסק מאחר דהא' לבדו הוא המתעסק והשטר הוא ביד ראובן דוקא ועיין במשכה"ר מער' שי'ן אוקט"ו ובס' בני משה מאגאר ז"ל בה' גב"ח מדק"ב ואילך האריך בזה ובס' ברית אבות דקי"ט ובס' ויקרא אברהם סי"ל דהובא שם פסק רבני מערב דהאריכו בזה דמאחר שהא' מתעסק לבדו הו"ל כעסק לדעת הרמב"ם ז"ל ע"ש ובסי' מ"ו ובס' שיו"ב להחיד"א ז"ל בחיו"ד סיקע"ו. באופן דמידי פלוגתא ל"נ ועם דבעלמא טעני' בעד היתו' קי"ל ואי"מ מחזקתם. מ"מ אפש"ל דדוקא בדבר שהוא בחזקתם לגמרי אמרי' כן משא"כ בנ"ד דרובם הם חובות אצל אחרים וכאילו אינם בחזקתם כמו שהאריך מוהריק"ש ז"ל בתשו' סיל"ה להוכיח מדברי הרב המאירי והרשב"א ז"ל דנכסים שביד אחרים אינם בכלל נכסי דיתמי הם ונ"מ לענין יתו"ק דלא מצי למיגבי מינייהו עד שיגדלו דממה שביד אחרים יכול לגבות וכו' ובזה דיינא דעבד הכי עבד ודיינא דעבד ה"ע. ולענין עיכוב עד שיגדלו אליבא דכ"ע מעכבין וכו' עש"ב ובס' מט"ש סיק"ח הגה"ט אוי"ב כתב הממון שעדין לא בא לידם אין מוסרין אותו בידם מוהריק"ש ז"ל ע"כ גם המשכה"ר מער' יו"ד או"כ וכ"ד הביא דבריו לענין עיכוב וכתב דהכי נקטי' להלכה ע"ש. הרי דמה שהוא ביד אחרים לא חשיב בחזקת היתו' ממש לגמרי וא"כ י"ל דלא טעני"ל טענת קי"ל לגבי נכסים אשר הם ביד אחרים. וגם לגבי הנכסים שנמצאו בחנותו מאחר דתפסם ראובן והיה נאמן בשבועה לגבותם גם מיתו"ק כמ"ש מרן ז"ל בש"ע סיק"י הגם דמסרם ביד שליש בגזירת הדיין עד שיראו הדין לא הורע חזקתו בהכי וכמו שמצאנו רבותא יותר מזה במוהרימ"ט ז"ל ח"א סיקנ"ד וז"ל וכשהב"ד מחזירין אותם להנפקד בזכותו של תופס מחזירין אותם דלכשתתברר טענתו יטלם ע"ש. והובאו תו"ד בזכו"ל חח"מ או"ת בדש"ע בשם מוהרי"ך ז"ל ובכאן דהוא מסרם ביד השליש ולא באו ליד היתו' עדין בחזקתו ממש עומד והו"ל כאילו לא יצאו מתח"י כלל. ועיין בס' דב"מ ח"ב סי"ד במי שזוכה במה שבידו מטעם קי"ל והדיין דן להיפך דכתב בשם מוהרש"ך ז"ל ח"ג סיק"ז דפשיט"ל דהו"ל טועה בדבמ"ש וחוזר. ועם שהביא בשם מוהרא"ש ז"ל סיר"ו דמסתפק בדבר ומוהרש"ג בס' מוהרש"ח ח"ב סוס"ו חולק על מוהרש"ך ז"ל ובחאה"ע סוסמ"ג האריך בזה ע"ש. מ"מ בנ"ד דלא נמסרו ליד היתו' כ"א שמסרם ליד השליש עד אשר יעיינו בדין ובע"כ מסרם בגזירת הדיין הו"ל כאילו לא יצאו מתח"י כלל ודמי למ"ש הרדב"מ ז"ל שם דאם עדיין לא הוציאו מיד המוחזק עפ"י הוראת הדיין אלא שחייב לזה וזיכה לזה לכ"ע חוזר ואין הוראת הדיין כלום להוציא מיד המוחזק ע"ש. ועיין בס' סמיכה לחיים ד"ס וע"ד באורך מזה. ועוד אי נ"ד חשיב עסק כיון דלדעת הרמב"ם ז"ל סל"ה והיכא דמרן ז"ל לא גילה דעתו אזלי' בתריה דהרמב"ם ז"ל כידוע א"כ הוי נ"ד עדיפא מההיא דהרדב"מ ז"ל דמאי דחשבינן תפיסתו עדין היא קיימת היינו להעדיף כחו להפרע גם מיתו"ק עכשיו ואי"צ להמתין עד שיגדלו ולעולם גם בלא תפיסתו כשיגדלו הוא גובה מהם. אבל בנדון הז"ל בלא תפיסה אינו זוכה כלל לא היום ולא לעולם עכ"ז אית דסברי דזכאי בדינו בתפיסה הראשונה וכנז"ל:

עוד יש לזכות לראובן ממ"ש בשטר השות' נאמנות גו"ש מפורשת עליו ועב"כ על פרעון סך השות' הנז' ואפש"ל בדעת מרן ז"ל דבדאיכא נאמנות הדר דיני דשטר השות' כדין שט"ח דעלמא דלא מצי"ל פרעתי לא הם ולא אביהם וכדין שטר כיס היוצא על היתו' דבדאיכא נאמנות לא טעני"ל פרעתי במגו דנאנסו כיון דטענת נאנסו מילתא דלא שכיחא היא ולא טעני"ל מילתא דל"ש כס' מרן ז"ל בש"ע סיק"ה יעו"ש ואיברא דהרב ידי דוד ז"ל בשתי תשו' הנ"ל כתב להדייא דבין בתו"ז בין דאית ביה נאמנות בשטר השות' מצי"ל פרעתי ע"ש. עכ"פ בדעת מרן יש לספק אי סל"ה דגם בדאית ביה נאמנות הדין כן או נימא דיש לחלק ומדמי ליה לשטר כיס היוצא על היתו' דאם אית ביה נאמנות דלא מצי"ל פרעתי וגובה מהיורשים וכל הפוס' ז"ל דציין עליהם הי"ד ז"ל שם דכתבו כן הוא למקומותם דתפסי דגל הקי"ל ומצו סברי כס' הי"א דאייתי מרן שם בסיק"ח דגם באיכא נאמנות טעני"ל טענת נאנסו ברם מרן ז"ל ס"ל כהסתם דלא טעני"ל נאנסו בחלק הפקדון היכא דאיכא נאמנות וא"כ בנ"ד דאיכא נאמנות בשטר השות' לא טעני"ל. דלא יש לחלק בין שטר עיס' לשטר שות' כדאשכחן להמשפ"ץ ובני משה מאגאר וזה כתי' דמחלקים בינייהו כיעו"ע. דלמרן ז"ל בסתם דבריו ס"ל דהדמי'ן יתעבד. ויש אילן גדול לסמוך עליו בהכי הוא הגאון החק"ל ז"ל ח"א סוסמ"ט דהביא דברי הפוסק דכתב דמתברר מדברי מוהר"ם אלשקאר ז"ל דאפי' שכתב נאמנות בשטר השות' כיון דמעות השות' דין פקדון י"ל הוי כמאן דליתיה הנאמנות וכו' ותמה על מוהרמ"א מדברי הטור בסיק"ח בדין שט"כ דמהני נאמנות גם לחצי פקדון ול"מ טעין החזרתי. והחק"ל ז"ל ישב דברי מוהרמ"א בטוב דבדאיכא נאמנות מפורש על הפרעון גם הז"ל מודה דלא מצי"ל החזרתי עש"ב. דמתבאר מדבריו שם שע"כ ושות' שוים הם בשיעורייהו וכי היכי דלדעת מרן ז"ל דסתם כהטור ז"ל דבנאמנות בשט"כ ל"מ טעין החזרתי גם בחצי הפקדון כן ה"ה בשטר שות' ע"ש. גם מתשו' רבני המערב שהוב"ד בס' ויקרא אברהם סי"ל דמשוים השות' לחלק הפקדון שבשט"כ ע"ש. יוצא לענין דינא דהיכא דבשטר השות' איכא נאמנות תו ל"מ טעין פרעתי כמו שט"כ. גם תרי אשלי רברבי מרבני האח' הה"ג כמוהר"א אשכנזי ז"ל והה"ג כמוהר"א עזריאל ז"ל כן ס"ל דבדאיכא נאמנות בשטר השות' תי לא מצי"ל פרעתי הוב"ד בס' כפי אהרן חח"מ סי' ד' עש"ב. גם ה' כמוהר"מ לבטון ז"ל בס' נוכה"ש סיל"ב סל"ה ע"ש ועיין בס' כרם חמר חח"מ סי' י"ב בדנ"ט שהאריך אם יכול לטעון הפסד מו"מ דהוי מילתא דשכיחא ול"ש יתלה את זה במחלוקת הסתם וי"א דהביא מרן ז"ל. ובסיע"ו גבי יתו"ק כתב דאם כתוב בו נאמנות גם הפסד מו"מ א"י לטעון לפי סתם מרן בסיק"ח דהוי כמו טענת נאנסו ע"ש. גם בס' ברית אבות בדקי"ט כ"כ בבירור דלדעת מרן דל"ט נאנסו גם טענת הפסד מו"מ ל"ט ונתן הכרח לזה ע"ש ובר מן דין בנ"ד גם כי טעין נאנסו וטענת הפסד מו"מ חייב היא לשלם מביתו שני שלישי ההפסד כפי התנאי שהתנו ביניהם כמבואר בשטר השות' והו"ל כשט"ח דעלמא ול"מ טעין פרעתי כיון דאיכא שטר ביד ראובן בנאמנות גו"ש ומצי"ל שטרך בידי מאי בעי. באופן הגם שחיובא רמייא עלן להפך בזכות היתו' מ"מ בנ"ד דראובן הנ"ל שטרו בידו בנאמנות גי"ש ודינא קא בעי ויש צדדים הרבה כפום דינא לזכותו וכנז"ל לא מן השם הוא להוציאו חלק ונקי מנכסיו שגם כי יגדלו היתו' אי"ג מהם כלום ע"כ אמרתי יקוב הדין את ההר שראובן הוא זכאי בדינו לגבות מעותיו מהסחורות והחובות הנמצאות זהו הנלע"ד וצויי"מ וימ"ן לשוני ע"ט ס"ט:

הנני בא להודיע קושט דברי אמת שאחר כותבי כ"ז מע' ה"ה כמוהר"י אב"א הי"ו לא רצה להסכים בזה ונוטה דעתו לזכות היתומים וההוא אמר שנכתוב בזה שאלה בשם שנינו לב"ד רבה שבעיה"ק ירוש' תובב"א שאנחנו יחד מסופקים בדין אם יש לזכות היתו' דטעני"ל דילמא אביהם חלק השות' ופרע או אם יש לחייבם מצד מאי דכתיב בשטר שות' נאמנות ובצד זכות היתו' הרחיב הדברים ביותר כפי נטית דעתו. ואנכי הדל נעתרתי לדבריו ועשיתי כרצונו ושלחנו אותה ליד ראב"ד מקודש מני"ר מע' הה"ג במוהר"ר יש"א ברכה הי"ו וקיים מצות תשובה מאהבה ארוכה מאר"ש טובה ורחבה לזכות לראובן בדינו והתפלא עלינו על שנכנסנו לבית הספק בזה. ובהגיע רב"ק ליד מע' כמוהרי"א הי"ו שרטט וכתב השגות בגליון קונט' התשו' הנ"ל ושוב נתן הקונט' בידי ואנא ענייא ראיתי שיש במה להשיב על דב"ק לכן הוכרחתי להביא כל דברי התשו' של מע' הה"ג [ראש"ל] כמוהר"ר יש"א ברכה הי"ו ועשיתי בה ציונים וגם השגות מע' ה"ה כמוהרי"א הי"ו על ד"ק עפ"י הציונים המוצגים ההם וגם מה שהשבתי בעוניי על דב"ק וזאת תשובת הרה"ג ראש"ל בקש"ת מהר"ר יש"א ברכה הי"ו והובאה בסה"ב שמחה לאיש הח"מ סי' י"ג ד' פ"ז ע"ד יום ה' לחו' סיון מוכתר בב"ת ש' אמר"ת אלו"ד צרופה.

רבנן אחישבנייהו. דפקיעי שמייהו הרבנים המופלאים רבנן סבוראי המה המאורות ב"ד רבא דעוב"י דמשק יע"א אתה ה' תשמרם. וכבוד והדר תעטרם כיר"א, רוב שלום עד בלי ירח כן לנכון קבלתי מאורות ד"ק בי פנו אל האזוב וכבר מילתי אמורה מי אנכי ומה אני לחוות דעתי הקצרה. באתר דזקוקין דנורא. אחר מי יצאו ראשי אלפי ישראל ואנכי אי"ש צעיר עפר יעקב הגם שאול דלא ידע לכוין אימרא אחר שכבר צללו במים אדירים ברוח מבינתם. והרחיבו למעניתם.

ואולם האמת אתם כי הענין זר וקשה לכל שומעו אמור יאמרו איש לרעהו א"כ נעלת דלת בשותפים שאם ישתתפו באלפים ורבבות וימות אחד מהם ב"מ יטענו בדה"ץ בעד היתומים כבר חלקתם השות' ואפי' בשטר השות' קיים ובנאמנות וזה נראה הוראה:

(א) תמוהה לרבים מה שלא נשמע מעולם טענה כזאת בלי היות לא רגלים לדבר לטעון טענה זאת כבר חלקת השות' ומידי הוא טעמא לא הרהיבו עוז לגמור את הדין ובקשו ממני כי היכי דלימטי לן שיבא מכשורא כי מציון תצא תורה. ובכן הנני ב"א להבין ולהורות ולברר הסברות אמרות טהורות בקצר אמיץ כי רבו טרדותי עול הצבור והיחיד ואיני מופנה משום צד לברר וללבן דברי חכמים וחידותם:

הנה ראשון לכל בית יוסף הוא ניהו הרא"ש ז"ל בכלל פ"ט סי' ד' כתב וז"ל ומה שהיא אומרת שהיא חוששת שלגמרי נתן לה בעלה חלקה וכו' יראה לי כיון שהיא מודה בכל השות' וכו' ועתה היא באה בטענת ספק וכו' לא תוכל להחזיק בו בטענת שמא והיינו כי הא דתנן בפ' הגוזל בתרא גזלתיך הלויתני וכו' חייב לשלם וכו' דאין ס' מוציא מידי ודאי עכ"ל יע"ש. אשר מתוך תשו' הלזו חזר בו הרב מוהריב"ל ז"ל בח"א סינ"ו ממה שרצה לומר לכאורה דכשם דמהימן השותף אילו הוה חי חלקנו השותפות אף נגד השטר כיון דאינה הלואה וכו' כי האדם מלא קטטות וכו' וכמו כן אנן טעני' ליתמי דילמא נחלק השותפות וכו' ושוב חזר בו מסיבת תשו' הרא"ש ז"ל הנז"ל. וקודם שנבוא אל הבא'ר אם חזרת מוהריב"ל ז"ל הוייא חזרה או לא נובין ונדון כי הך דנ"ד ל"ד כלל לנדון מוהריב"ל ז"ל דהתם שאני שלא היה שום שטר שות' ושום נ"ש לא ידעו שהיה שותף עם האח הקטן זולת כי נמצא כתוב בפנקס חמשה שנים לפני מותו ובכי האי פשיטא דטעני' ליתמי מי יימר שאתה שותף ואם מפני שכתוב בפנקס לאו כ"כ לחוב להאשה וכו' ואפי' את"ל כי באמת היה שותף שמא בתוך ה' שנים כבר חלקו השות' וכו' וא"כ אין ללמוד מהך דמוהריב"ל ז"ל לנ"ד שיש שטר שות' בנאמנות וכו' וכ"ע ידעי וגם אשתו יודעת מהשותפות הא ודאי בהכי לא אמרה מוהריב"ל ז"ל:

(ב) ונחזור להבין אם חזרת מוהריב"ל ז"ל הוייא חזרה באמת. הנה כבר בא חכם הגאון ח"ץ ז"ל בסי' ד' וכתב וז"ל לא תטעה שמוהריב"ל ז"ל חזר בו מסברתו וכו' והאמת הברור בכונת הז"ל דכשראובן השותף חי וטוען חלקנו השות' אפי' תוה"ז פשיטא דנאמן כיון דלאו הלואה היא וכו' אבל כשמת ראובן אם נטעון אנחנו כך בעבור היתו' ספוקי מספק"ל לה' ז"ל אי טעני' הכי מספקא או לא כיון שהשות' הוא ודאי ואין טענת ס' מוציא מידי ודאי וכו' יעוש"ב. הראת לדעת הגאון ח"ץ ז"ל בעד מוהריב"ל ז"ל היכא דהשות' הוא ודאי כי הך דנ"ד דכ"ע ידעי דזה היה שותפו אפי' שאם היה חי אי הוה טעין חלקתי היה נחמן עתה שמת שנטעון בעד היתו' שמא חלק השות' הוי טענת ס' ואין ס' מוציא מידי ודאי:

(ג) וחזיתיה לה' ח"ץ ז"ל שבסוף דבריו כתב שכן הסכים הכנה"ג בשם מוהריב"ל ומוהראנ"ח ח"א סיקכ"ב ומוהרימ"ט סיע"ב ד"צ ע"ג ע"כ. ואני בעוניי לא אדע שכו'ל למאי הילכתא הביא ג' הרועים הנז"ל אם להסתייע מהם שגם הם מסכימים במה שיצא לחלק בעד מוהריב"ל ז"ל בין היכא שהשות' הוא חי וטוען ברי להיכא שאנו טוענין בעד היתו' שהיא ט' שמא הלא הרואה יראה דשום אחד מהג' רבנים ז"ל הנ"ל לא חילקו בהכי. ואדרבה מוהראנ"ח שם כתב בפי' דאם אינו ידוע שזה הממון הוא ממון העיס' אע"ג שיש שטר עיס' בניהם ועדין לא הגיע זמן העיס' פשיטא שבתוה"ז אף שאינו יכול לחלוק השות' כדאיתא התם מ"מ כל שהסכימו שניהם לחלוק ודאי יכולים לחלוק וחיישי' דילמא החזיר לו ממון העיס' ואעפ"י שהשטר ביד נותן העיס' דהמפקיד אצל חבירו בשטר אי"צ להחזיר לו בעדים דקי"ל בפ' המוכר את הבית בשט"כ היוצא על היתו' וכו' ע"ש. נמצא דדעת מוהראנ"ח ז"ל דאפי' בתוה"ז השות' חיישי' דילמא החזיר ואפי' שהיא ט' ספק וזה סותר למ"ש הוא ז"ל, גם מוהרימ"ט ז"ל הכי אמר מר וז"ל ועוד אפי' היה הזמן ידוע לעיקר המעות שאמר להחזירם לזמן פ' ומת בתוה"ז לא דיינינן ליה כדין מלוה דאמרי' חזקה לא פרע גו"ז וכו'. אבל בעסק של פקדון שמסתחר וכו' אפשר שיחזירם לו וכו' ואפי' בתוה"ז וכו' ע"ש. הרי שגם מוהרימ"ט ז"ל סותר חילוקו ז"ל. גם מה שהביא להכנה"ג האמת כי בסיע"ח כתב בהגה"ט או"ז בסתם ס' מוהריב"ל ז"ל דבשות' דבר מצוי הוא לחלק כי האדם:

**((א) נ"ב אין כאן שום תימה כלל דאיתנהו בתקנתא שיתנו בפי' בשטר השות' תנאי גמור שלימדונו להועיל ה' יכין ובועז ז"ל בסי' י"ג וה' שבט בנימין ז"ל סיקפ"א והביא ד"ק ה' ידי דוד קאראסו ז"ל בסי' קי"א ע"ש. וכל דלא כתבי הכי אינהו דאפסידו אנפשייהו דטענינן ליתמי כל מאי דהוה מצי אבוהון למיטען ע"כ:

עט"י המדברה כל לגבי דידי אנכי הפעוט אמינא דכל זה מאי דהוצרך לתיקון זה הוא להיכא דאי הוה טעין נאנסו הוה פטור מכל תביעה ולכן לא מצי אידך למימר ליה שטרך בידי מ"ב דמסתמא בשטר כזה שיש פיטור בו אם נאבדו הכל לא מיזדהר איניש לשהויי גביה אידך וכמו שכן בא הדבר מפורש בדברי הש"ב ז"ל ע"ש. ומינה להיכא דאם יהיה האופן דגם אי טעין נאנסו אינו פטור מתביעה דאי טעין נאנסו חייב הוא למחצה או פחות או יותר לשלם מביתו כאשר הוא התנאי ביניהם בשטר השות' באופ"ז מיזדהר איניש דלא לשהויי שטרא גביה אידך ולכן יוכל אידך למימר אי איתא דפרעת שטרך בידי מ"ב דהו"ל כמ"ש הש"ב ז"ל שם דבשטרי עיס' דנ"ד שכל האחריות על העוסק ול"מ טעין נאנסו כנודע כגו"ד ודאי מצי בעה"מ לטעון שטרך בידי מ"ב דהרי הוא כשאר שט"ח דעלמא דאית ביה אחריות ע"ש. אשר מזה יוצא לנ"ד דגם אם נאנסו הכל חייב הוא לשלם שני שלישי הקרן מביתו ואפי' מגלימא דאכתפיה כמו שהתנו וכתוב בשטר השות' בשטר כזה מיזדהר איניש דלא לשהויי גביה דאידך ולכן יוכל אידך למימר אי איתא דפרעת שבמ"ב דהו"ל כשטר עיס' דכתב הז"ל דל"מ טעין נאנסו. ובודאי דהש"ב והי"ד ז"ל מודו בנ"ד דל"מ טעין נאנסו ופרעתי חלק העולה עלי בהפסד מביתי משום דאמ"ל האיך שבמ"ב והוא ברור. וכיון שכן גם לגבי היתו' אנן לא טעני"ל מידי דלא הוה מצי אבוהון למיטען. ובר מן דין מאי דתיקן הש"ב ז"ל הוא לצאת י"ח מאן דס"ל דטעני' טענת נאנסו גם כי אית בשטר נאמנות כס' הי"א שהביא הש"ע דמאחר דמצי פטר נפשיה השות' בט' נאנסו ול"מ אידך לטעון שבמ"ב ע"ז תיקן הז"ל כדי לבטל טענת נאנסו ע"י הנאמנות בפי' שלא יוכל לטעון נאנסו עד שיראה לו חשבון ברור או בעדים הנזק וההפסד שאירע באופן דבזה בטלה טענת נאנסו ואזי ל"מ פטר נפשיה ובעל השטר יוכ"ל שבמ"ב. משא"כ לדידן דקי"ל כס' מרן ז"ל דבשטר כיס אי אית ביה נאמנות בטלה לה טענת נאנסו גם לחלק הפקדון ותו ל"מ פטר נפשיה בטענת החזרתי במגו דנאנסו וכמו שהארכתי בזה לעיל. א"כ ה"ה בשותפים דינא הכי הוי דאי אית ביה בשטר השות' נאמנות מפורש עליו ועב"כ כגוונא דנ"ד דתו ל"מ לטעון טענת נאנסו גם טענת פרעתי והחזרתי ליכא:

(ב) נ"ב לא הביט יפה בדברי מוהריב"ל שבתוך התשו' עצמה שכתב בפי' בל' לכאורה דאעפ"י שיש שטר שות' וכו' ושוב נרגש מתשו' הרא"ש והניח ד"ק בצ"ע וכ' שי"ל וכל הפוס' הבאים אחריו ילפי מתשו' מוהריב"ל הזאת אפי' בדאיכא שטר שות' כנ"ד כמשי"ר הרואה ע"כ:

עט"י המדברה לע"ד איני רואה תמיהא עליו דכונתו היא דנדון מוהריב"ל ז"ל אינו דומה לנ"ד דהן אמת שבתוך התשו' כתב בל' לכאורה אפי' ביש שטר שות' וכו' האמנם כונתו היא פשוטה לומר על נדון הז"ל דפסק דטעני' ליתמי שמא כבר חלקו השות' אינו דומה לנ"ד שיש שטר דבנ"ד הא ודאי בהכי לא אמרה הז"ל. ושוב חזר מע' הי"ו ושקיל וטרי בדברי מוהריב"ל ז"ל במ"ש בל' לכאורה דאפי' ביש שטר שות' עכ"ז יכולה)** מלא קטטות וכו' (ד) ואולם בסיק"א הגה"ט או"ח כתב דה' מוהריב"ל חזר בו מכח תשו' הרא"ש ז"ל וכתב וז"ל ומסקנא דמילתא דאם יש שטר שות' א"י לומר נתפרדה החבילה וכו' יעוש"ב שתירץ ב' תי' לישב הסוגייאות וכו' באופן שלא ידעתי למה הביא הח"ץ ז"ל סברות ג"ר הנז"ל דפשיטא דלא הביא דבריהם לסתור מה שחילק הוא ז"ל בעד מוהריב"ל ז"ל. אלא ודאי בהכרח צריכים אנו לומר דמה שהביא ג' הסברות הנז' הוא דוקא להראות דמוהראנ"ח ומוהרימ"ט ז"ל ס"ל דמצי טעין אביהם בעודו חי בשותפות החזרתי אפי' תוה"ז אפי' אי נקיט שטרא בידיה דשותפות לא היי כהלואה לומר חזקה לא פרע גו"ז. אבל לא הביא דבריהם להסתייע לחילוקו שחילק בעד מוהריב"ל ז"ל. וכפי"ז פליגי מוהריב"ל ז"ל עם מוהראנ"ח ומוהרימ"ט ז"ל דלדעת מוהריב"ל כפי דברי הח"ץ ז"ל דבעד היתו' לא טעני' דהוי ט"ס ולדעת מוהראנ"ח ומוהרימ"ט טעני':

אבל אחר ההשקפה וההתבוננות ליכא שום פלוגתא כלל דמדברי מוהרימ"ט ליכא למישמע מינה כלל דהוא ז"ל איירי באופן דהמתעסק לית ליה שום הנאה כלל רק כל ההנאה לבעה"מ דהוי כעין פקדון ממש ולזה כתב כיון שאינו משועבד לו וכו' אי איתרמי ליה זוזי ולא ירצה ליטפל עוד אפשר שיחזירם לו יע"ש. נמצא דמדברי מוהרימ"ט ז"ל ליכא למישמע מידי. (נ"ב יא"ה כבר קדמו בזה ה' זה כת"י ע"ש) גם מ"ש הכנה"ג ז"ל כבר מילתי אמורה דכנר' שלא שלטו מאו"ע של הח"ץ ז"ל במ"ש בסיק"א דאסיק שחזר בו מוהריב"ל ז"ל מסברתו כנז'. (נ"ב יא"ה ליתא דלפי תירוצו הב' נפק"ל לדינא דטעני' נמי ליורשים ע"ש) רק מדברי מוהראנ"ח ז"ל משמע דפליג על מוהריב"ל ז"ל לפי חילוק הח"ץ ז"ל דלא חילק בין טענת האב בעודו חי לטענת הב"ד בעד היתומים. ואולי כיון דלא הוצרך לזה כיון דבנדונו כבר הודה המתעסק שמת שכל הסחורות הנמצאות הם מממון השותפות ואמטו"ל לא פי' דבריו מה שצריך לענין הזה:

ותו ק' לענ"ד להח"ץ ז"ל מההיא דאיתא בפ' הגוזל ומאכיל דקי"ב ת"ר הגוזל ומאכיל את בניו פטורים מלשלם הניח לפניהם גדולים חייבים קטנים פטורים. ואם אמרו גדולים אין אנו יודעים חשבונות שחשב אבינו עמך פטורים. והק' בגמ' משום דאמרי אין אנו יודעים פטורים. ומשני אמר רבא הכי קאמר גדולים שאמרו יודעים אנו חשבונות שחשב אבינו עמך ולא פש לך גביה ולא מידי פטורים יע"ש. והשתא ק' כיון שאם טוענין ברי יודעים אנו וכו' טענה היא א"כ גם בטענת שמא יטענו הב"ד בעד היתומים שאביהם פרע להם דמי הגזילה ומאי קא מקשו בגמ' משום דאמרי אין אנו יודעים פטורים. לימא אין דאנן טעני' ליתמי אילו הוה אבוהון טעין הכי חזרתי ולקחתי ממך הגזילה היה נאמן וא"כ גם הב"ד יטענו הכי בטענת שמא. והרא"ש ז"ל שם בהלכותיו נרגש מזה ותירץ דהוי מילתא דלא שכיחא ומילתא דל"ש שקנה הגזילה מהנגזל ל"ט ליתמי יע"ש. והדבר ק' לפי דברי הח"ץ ז"ל דיש הפרש בין כשאביהם חי וטוען בריא להיכא דאנו טוענים ט"ס אחר שידענו שהגזילה הניח אביהם לפניהם בודאי אין ספק מוציא מידי ודאי ובפרט שהרא"ש ז"ל הוא ניהו מאריה דהאי חילוקא לדעת הח"ץ ז"ל א"כ אמאי הוצרך הרא"ש ז"ל לתת טעם דהוי מילתא **(לטעון נחלק השות' וחזר בו מדברי הרא"ש ע"ז האריך אם חזרתו הוייא חזרה או לא ותול"מ:

(ג) המעיין היטב בדברי הג' ח"ן ז"ל שגם הוא ז"ל אזיל ומודה דטעני' ליתמי שמא נתפרדה החבילה בחיי אביהם ולזה נסתייע אח"כ ממוהראנ"ח והכנה"ג ז"ל אלא דכונת הגאון ז"ל פשוטה עד מאוד דמוהריב"ל בתחי"ד נסתפק אי טעני' ליתמי הכי מכח תשו' הרא"ש ואולם בתר הכי כתב מוהריב"ל שי"ל דברי הרא"ש מההיא דשטר כיס היוצא על היתו' דמינה מוכח בפי' דטעני' ליתמי וא"כ איך יסביר הח"ץ ז"ל בדעת מוהריב"ל דלא טעני' ליתמי שמא החזיר היפך הסוגיא והדין דשטר כיס הא ודאי ליתא ע"כ:

עט"י המדברה אחהמ"ר טרח לישב דברי הח"ץ ז"ל ולא עלתה בידו דודאי הוא כונת הח"ץ ז"ל בתחילת דבר היא פשוטה וברורה כמ"ש מני"ר ה"ה יש"א ברכה יצ"ו בכונת דבריו והם מבוארים בדברי הח"ץ ז"ל דדוקא אם הוא חי וטעין חלקתי היה נאמן משא"כ כשמת לא טעני' בעד היתו' הכי דהוי ט"ס ואין ספק מוציא מידי ודאי ברם במה שסיים שכ"כ הכנה"ג וכו' צריכים ישוב וע"ז טרח מני"ר יצ"ו להאריך כדי לישב דבריו. ומ"ש מני"ר מע' ה"ה יא"ה הי"ו בכונת הח"ץ ז"ל בדברי מוהריב"ל דבתחי"ד נסתפק וכו' כנז"ל. לא ירדתי להבין כונת דבריו הי"ו דאדרבה איפכא מיסתברא דמאחר שכתב מוהריב"ל דמאי דקשה ע"ד הרא"ש ז"ל דכתב דל"ט ליתמי דאין ס' מוציא מידי ודאי מההיא דשט"כ דמוכח מינה דטעני' היפך דבריו ע"ז כתב דיש בידו ישוב ותירוץ נכון וכעת אין להאריך ומבוארת כונתו דלא תיקשי להרא"ש מההיא דשט"כ דיש לישבה ישוב נכון ודברי הרא"ש הם אמת וצדק ואין להק' עליהם. מעתה הדעת נוטה לומר דמוהריב"ל ז"ל ס"ל כהרא"ש דלא טעני' ליתמי דאין ס' מוציא מידי ודאי ודוקא כשהוא חי וטעין הכי וכמ"ש הח"ץ ז"ל באופן שדבריו יצ"ו שגבו ממני:

(ד) נ"ב גם בזה דבריו תמוהים דזה שכתב הכנה"ג דמוהריב"ל חזר בו וכו' ומסקנא דמילתא וכו' היינו בתחי' דבר. אמנם בתר הכי תריץ יתיב שני תי' לישב הסוגייאות וליתובי דעת הרא"ש ז"ל ולשני התי' שלו נ"מ בינייהו לדינו של מוהריב"ל וטעני' ליתמי שמא חלקו כיעו"ש וברור ע"כ:

עט"י המדברה הנה המשפ"ץ ז"ל בסימ"ו כתב בפשיטות דמוהריב"ל ז"ל הודה אח"כ להרא"ש ז"ל וישב ההיא דשט"כ לדעת הרא"ש דבשלמא ההיא דשט"כ כיון דאין אותו ממון מהעסק בעין וכו' א"כ נטעון להיתו' וכו' משא"כ בנדון הרא"ש דמודה שהנכסים ההם היו בשות' ולא ידענו אם נתן לו חלקו בהא לא מהימנא והוי דומיא דהגוזל בתרא. ובסינ"ו בתירוץ השני הוא כמו שתי' בסימ"ו. ותי' הראשון הוא דהתם בשט"כ דין ההוא נאמר ביתומים ולא באלמנה אלו דבריו שבאו בקצ"ר אמיץ. ולע"ד דהתי' שתי' הכנה"ג בתי' השני הוא התי' הראשון שתי' המשפ"ץ ז"ל אלא שדברי הכנה"ג הם באו בביאור יותר והכונה אחת היא כיעו"ש. וגם מדברי הכנה"ג נר' שס"ל דמוהריב"ל חזר בו מסברתו שהיה סובר שאפי' יש שטר יוכ"ל שמא נתפרדה החבילה מכח תשו' הרא"ש וס"ל לדינא דאם יש שטר א"י לטעון כן. דקודם שיישב הסוגייאות לדעת הרא"ש כתב בפי' וז"ל מתוך דברי מוהריב"ל נר' ברור דמתוך דברי הרא"ש חזר מוהריב"ל ז"ל מסברתו וכו' ומסקנא דמילתא דאם יש שטר שות' א"י לומר שמא נתפרדה החבילה. וכ"ש אם השות' היה לזמן ומת הלוה תוה"ז וכ"כ המשפ"ץ בסימ"ו ויישב ההיא דשט"כ וכו' ע"ש ובסינ"ו. גם אחר שיישב הסוגיאות לדעת הרא"ש אחר תי' הב' כתב וז"ל ולפית"ז אם היה שטר שות' א"י לטעון נתפרד"ה לדעת הרא"ש ז"ל וכמו שנר' מסקנת מוהריב"ל וכמ"ש המשפ"ץ)** דלא שכיח יותר טוב הול"ל דאין ס' מוציא מידי ודאי כמ"ש בתשובותיו כנז"ל:

(ה) ובהכרח צריכים אנו לומר כמ"ש הכנה"ג ז"ל דחזר בו מוהריב"ל מסברתו מסיבת מ"ש הרא"ש ז"ל וכנז"ל באופן דלע"ד ליכא שום ילפותא לנ"ד לא מדברי מוהריב"ל ז"ל כי כבר מילתי אמירה דנדון מוהריב"ל שנייא מנ"ד וכאמו"ל:

(ואו) ומה גם כי כפי הנשמע באמת מדבריו דחזר בו מסברתו מכח תשו' הרא"ש ז"ל כנז"ל. וגם לפי דברי הח"ן ז"ל הוא שר המסכי"ם דלגבי יתומים הוייא ט"ס ואינו מוציא מידי ודאי. וגם מדברי מוהרימ"ט ז"ל ליכא למישמע מידי יען דהז"ל איירי דלית ליה למתעסק שום הנאה וכמ"ש הכנה"ג ז"ל סיע"ח הגב"י או"ג בעד מוהרימ"ט ומוהר"י ווייל ז"ל ע"ש. וגם מדברי מוהראנ"ח ז"ל בסיקכ"ב אף דהוא ז"ל כתב דביתומים חיישינן דילמא פרע וכו' ע"ש. מ"מ לא איירי בדאיכא נאמנות:

(ז) כי הך דנ"ד שהאמינו המתעסק עליו ועב"כ לבעל המעות ולב"כ נאמנות גו"ש לפו"ד עפי"ד הקל כשני ע"כ אשר יאמרו כי הוא זה לכל ענייני שט"ד וע"כ אשר יאמרו שלא נפרעו הסך הנז' קרן וריוח כולו או"מ תו"ז הנז' או אח"ז הנז' כ"ז ששט"ד קיים וכו' מבלי לחייבם שו"ש וכו' ובכלות זמן הנז' כן תמשך השות' הנז' משנה לשנה עפ"י כל הנז' כ"ז ששט"ד קיים:

הנה אחר כל אלה הדברים מי הוא זה יערב אל לבו לבוא לטעון כנגד השותף בעה"מ חלקת השות' דפי' החזרתי ופרעתי והרי האמינו. ועינא דשפיר חזי מה שפסק מרן ז"ל בשלחנו הטהור סיק"ח ס"ד וז"ל הוציא על היורשים שט"ע החצי יש לו דין מלוה ונשבע ונוטל והחצי אינו נוטל וכו' וטעני' להו וכו' אבל אם אין אנו יכולים לטעון להם שהחזיר כגון שהודה אביהם שלא החזיר או שמת תוך זמן או שהאמין לבעל העסקא אם יאמר שלא החזיר אין טוענין להם שנאנסו וי"א שטוענין להם וכו' ע"ש. מבואר יוצא דלדעת הב"י והיא ס' הטור ז"ל ופסקה בש"ע בתחילה בסתם דקי"ל דהכי ס"ל וא"כ מהיכא תיתי לטעון כנגדו ולומר כבר חלקת השות' והאמת דלא מצי"ל שטרך בידי מ"ב היינו בדליכא נאמנות לצד אחד כי הך דנ"ד שהאמין המתעסק לבעה"מ. ופוק חזי להרדב"ז ז"ל בחדשות ח"א סיקל"א דטעמא דבשותפות לא מצי"ל שבמ"ב הוא מטעם דעיקר השטר לקיום השותפות והראיה שהרי כותבין שטר לכל אחד ואחד מהשותפין. נמצא דבנ"ד דלא יש שטר שותפות רק ביד אחד מהם שהוא בעה"מ:

(ח) והאמינו נאמנית גו"ש וכו' וביד השני שהוא המתעסק לא יש שום שטר מזה מורה שנתנו בידו בתורת שטר חוב גמור כמעט:

(ט) ואעיקרא דדינא אמינא מי גרע שטרא דנא מכתב יד דמצי הלוה טעין פרעתי ולא מצי האיך למימר שבמ"ב ועכ"ז אי אית ביה נאמנות לא מצי טעין פרעתי וכמ"ש מרן בשה"ט ח"מ סיס"ט ס"ב. ועינא דשפיר חזי לה' שבט בנימין סיקי"ב שכתב שאם השותפים אינם רוצים להודיע הקרן שהניחו כל אחד בשותפות יכתבו כ"א הקרן בכת"י ויתן כל אחד לשות' בנאמנות גו"ש וכו' יע"ש. ואף לכשתמ"ל שהשותפות גרע מכת"י מ"מ עינא דשפיר חזי לה' פמ"א ח"א סי' ע"ד דק"מ שכתב **(ז"ל עכ"ד. הרי מבואר בדברי הכנה"ג דס"ל דמוהריב"ל חזר מסברתו וס"ל דאם יש שטר א"י לטעון נתפרד"ה כס' הר"אש וההיא דשט"כ שאני ובדוקא נאמר וכו' משא"כ בעלמא כשיש שטר א"י לטעון נתפרד"ה מטעם דדבר מצוי הוא לחלק שהאדם מלא קטטות וכו' דמאחר שיש שטר א"י לטעון כן. וזהו דלא כמ"ש הכנה"ג גופיה בסיע"ח הגה"ט או"ז בשם מוהריב"ל בסתם דבשות' דבר מצוי וכו' ע"ש. ואינו כ"כ מהתימה די"ל דכשהגיע לסיק"א עמד על שורש דברי מוהריב"ל והרא"ש והסוגיות וכתב מה שנר' לו בבירור בדעת מוהריב"ל שחזר בו מכח תשו' הרא"ש ז"ל וכמ"ש מני"ר הה"ג כמוהר"ר יש"א ברכה הי"ו דהגם דבסיע"ח כתב הכנה"ג בסתם דברי מוהריב"ל וכו' ברם בסיק"א כתב חזר בו וכו'. ומה שתמה עליו מני"ר מע' ה"ה כמוהרי"א הי"ו דמ"ש הכנה"ג דמוהריב"ל חזר בו היינו בתחי' דבר וכו' סלח נא אנכי מבקש דהכנה"ג בין בתחי' ובין בסוף ס"ל דמוהריב"ל חזר בו וס"ל דאם יש שטר א"י לטעון נתפרד"ה וכנ"ל. גם ה' פני אהרן בסיכ"ג כתב בפשיטות בדק"ב וק"ד דמוהריב"ל חזר בו מכח תשו' הרא"ש ע"ש. ויש כדמות ראיה שכן ס"ל להפנ"א בהכנה"ג מדהוצרך ליסמך על תי' הראשון של הכנה"ג ואם איתא היל"ל שהכנה"ג ס"ל דלא חזר בו. ברם מה שסיים מני"ר מע' ה"ה כמוהרי"א הי"ו בסו"ד דלשני התי' שלו נפ"מ בינייהו לדינו של מוהריב"ל וכו'. הא ודאי אמת כן הוא וכבר הכנה"ג ז"ל בעצמו קרי בחייל דגם אליביה דהרא"ש אנן טעני' ליתמי והויא טענת בריא והוא מבואר בדבריו ואין מי שיכחיש בזה. ברם מאי דהוה ס"ל לכאורה למוהריב"ל דבשות' גם כי יש שטר יכול לטעון שמא נתפרד"ה וכו' וגם לחלק השות' תו"ז הוא דבר מצוי וכו' בזה כתב הכנה"ג בסיק"א דחזר בו מוהריב"ל מסברתו וס"ל כהר"אש ז"ל דלא כמ"ש בסיע"ח בסתם ודברים ברורים הם:

(ה) נ"ב בלא"ה מההיא דשטר כיס דנפיק על היתו' מוכח מינה להדייא דטעני' ליתמי שמא החזיר וצריך לישב הסוגייא הנז' לדעת הרא"ש ז"ל כתי' הכנה"ג או זולתו באופן שיודה הרא"ש ז"ל דטעני' ליתמי שמא וכההיא דשט"כ ולא יוכל הח"ץ ז"ל לחלוק על סוגיית שט"כ הנז' והאי סוגייא דאייתי בידיה דפ' הגוזל כבר הר"אש עצמו תירצה דמילתא דל"ש ל"ט ליתמי הא מילתא דשכיחא וכטענת שמא החזיר אביהם ודאי דס"ל להר"אש גופיה דטענינן ליתמי. וגם הח"ץ ז"ל מודה בזה בלתי ס' כלל ול"ק עליה מהאי סוגייא דפ' הגוזל כלל ופשוט ע"כ:

עט"י המדברה אחהמ"ר אנכי הפעוט לא ירדתי לכונת דבריו הי"ו במ"ש דהאי סוגייא דפ' הגוזל כבר הרא"ש עצמו תירצה וכו'. דעליה אנו דנין דלפי"ד הח"ץ ז"ל דחילק בין כשאביהם חי וטוען בריא להיכא דאנו טוענין בט"ס וזה החילוק הוא מבואר בדברי הח"ץ ז"ל אין דרך לנטות בו וכנז'. א"כ מדוע הוצרך הרא"ש ז"ל לתרץ משום דהוי מילתא דל"ש הול"ל משום דאין, ס' מוציא מידי ודאי ולדידי לפי קוצ"ד ל"ק כלל מאחר דהרא"ש ז"ל שם פי' ההיא סוגייא דמיירי דלא ידעי' שבאת הגזילה ליד אביהם אלא על פיהם. משא"כ אם אנו יודעים בעדים שבאת הגזילה ליד אביהם לא היו נאמנים בטענ' בריא כיעו"ש. א"כ מעתה בשלמא אילו היינו יודעים בודאי דהגזילה באת ליד אביהם אזי אינם נאמנים גם כי הם טוענים בודאי ומכ"ש כשהם טוענים בספק דאין ס' מוציא מידי ודאי. אבל מאחר דהסוגיא ההיא היא באופן דאין אנו יודעים כ"א על פיהן דאזי אינו ודאי אצלינו כ"א שמפיהם אנו חיים אזי אם טענו בודאי שלא נשאר אצל אביהם כלום נאמנים. ועכ"ז הוק"ל להרא"ש ז"ל דהי"ל להאמינם גם בטענת ס' כמו בדין שט"כ וכו' וע"ז א"א לתרץ דאין ספק מוציא מידי ודאי, כמ"ש בתשו' מאתר דאינו ודאי אצלינו עפ"י עדים דהגזילה)** וז"ל וי"ל דמה שהסכימו שיהא לכת"י זה דין שטר גמור אינו דין שטר שיש בו נאמנות אלא דין שטר סתם שאין כתוב בו נאמנות שאם וכו':

(יו"ד) ולזה כתב נאמנות שאינו צריך שבועה שאם השותף האחד מוציא הכת"י והשותף האחר טוען החזרתי בידך כו"כ מממון השות' אינו נאמן לפי וכו' יעו"ש. הרי דכל היכא דאיכא נאמנות בשטר השות' ל"מ אידך למימר החזרתי. וכ"כ ה' בע"ח ח"מ ח"ב סיע"א דמ"ש מוהר"מ אלאשקאר ז"ל בסי' י"ג דלא מהני הנאמנות על הפרעון היינו בשלא כתב הנאמנות מפורש יע"ש. והוא ז"ל אסיק דמהני נאמנות בשות' ג"כ כמו שיראה הרואה שם בדבריו באורך:

(יא) וא"כ בודאי גם מ"ש ה' ידי דוד ז"ל בסיקי"א וקי"ג דאף בשטר שיש בו נאמנות מהני לומר החזרתי בהכרח צ"ל דהיינו בשלא כתב הנאמנות מפורש, שהרי כל חיליה ממוהר"מ אלאשקאר ז"ל סי' י"ג דאילו שאר הרבנים שאסף וקבץ היד"ד ז"ל דהיינו מוהריב"ל ז"ל כבר מילתי אמורה דנדונו שאני דלא היה שום שטר שות' רק היה כתוב בפנקס מזה חמש שנים וכו' וכאמו"ל מלבד דאיכא למימר דחזר בו כנז"ל. והמשפ"ץ ז"ל בסי' מ"ו מלבד דלא היה שום שטר שות' עוד בה דבשעת פטירת שמעון ציוה לבניו שאין עליו שום פ"ק מנכסי ראובן יע"ש. ולא עוד אלא דבסינ"ו כתב בפי' בדק"ך ע"ד וז"ל ומה שטען עוד שמעון על הנאמנות הנה כפי לשון הנאמנות כן יועיל לו והדין כתוב בח"מ סיע"א יע"ש עכ"ל. הרי להדייא דאזיל ומודה היכא דאיכא נאמנות שידונו כפי הלשון הכתוב. וכן ה' מוהר"מ לידידי ז"ל הוב"ד בס' פני אהרן בתשו' ח"מ סיכ"ג גם הוא ז"ל כתב בדק"ד ע"ד וז"ל ואפי' שיהיה בו נאמנות על ראובן צריך שיהיה נאמנות מפורש עליו ועב"כ כמ"ש הסמ"ג סיס"ט סקי"ז והש"ך סקכ"ד ומורי ה' נר"ו בס' דב"מ סי' ט' ובס' ב"ד ח"מ סיח"י וי"ט עכ"ל. נמצא דמודה ואזיל דהיכא דאיכא נאמנות מועיל שפיר להשותפות. וכן מה שהביא משם מוהר"ח מודעי ז"ל הוב"ד בס' בית ישחק דק"ב ע"ש לא מיירי בדאיכא נאמנות כלל כמו שיראה הרואה שם בדבריו יעוש"ב:

(יב) ומה שאני תמיה הרבה מאוד על ה' יד"ד ז"ל שכתב בפשיטות דנאמן לומר המתעסק החזרתי או חלקתי השות' ולא מצי אידך למימר שבמ"ב ונאמן לומר חלקת השות' אפי' שיש נאמנות בשטר כאילו הוא מוסכם לכ"ע. והוא ז"ל עצמו הביא להפמ"א ז"ל בסי' קט"ו בח"א דקצ"ח ולא שלטה עינו שהפמ"א ז"ל עצמו כתב דהא מילתא בפלוגתא מתנייא היכא דאיכא נאמנות בשטר אי מצ"ל החזרתי דכ"כ הכנה"ג בח"מ ח"א סיס"ט בהגה"ט אוכ"א דהרדב"ז ז"ל ס"ל דאינו נאמן לומר פרעתי אם יש נאמנות בשטר יע"ש וסיים בדבריו וז"ל מ"מ לא יהא אלא פלוגתא דרבוותא מצ"ל קי"ל עכ"ל יע"ש:

והיותר תימא שהביא היד"ד ז"ל להחק"ל בח"מ ח"א סימ"ט דנ"ו מה שהביא משם מוהר"ח מודעי ז"ל וכו'. ופליאה נשגבה שלא שלטה עינו שהחק"ל ז"ל הביא דברי ה' הפוסק שיש מחלוקת אי מועיל נאמנות בשטר שות' והביא מ"ש הפמ"א ז"ל דהמוחזק מצ"ל קי"ל. וסיים בדבריו ולדידי אחהמ"ר מהרבני' אין כאן מחלוקת לפי מ"ש הטור בח"מ סיק"ח וכו'. וכתב עליו החק"ל ז"ל דדברים אלו סתומים וחתומים במ"ש דאי"כ מחלוקת **(באה ליד אביהם עד שנתרץ תי' זה בכאן דאינם נאמנים משום דאין ס' מוציא מידי ודאי אלא דמפיהם אנו חיים והו"ל אצלינו כמו ספק וספק ולזה מקשה דהי"ל להאמין אותם וע"ז הוצרך לתרץ משום דהוי מילתא דל"ש. באופן דליכא מזה קושיא לחילוק שחילק הח"ץ ז"ל ואדרבא כשנעמיק בעיון מעט יוצא סייעתא לחילוק הח"ץ ז"ל במ"ש כאשר יראה הרואה. ועיין במוהרימ"ט ז"ל ח"א סיע"ב וע"ג בדצ"א וצ"ב ע"ד. ועיין במוהרשד"ם ז"ל חח"מ סי' ל"ז דהעדיף השותפות דאוקומי' אחזקתיה דל"ט שמא ממלוה ע"פ בעדים דטעני' שמא מכח תשו' הרא"ש ז"ל הנ"ל ע"ש:

(ואו) נ"ב ג"ז ליתא כפי תי' הב' של הכנה"ג כנז"ל שכתב עליו שהוא הנכון יע"ש ע"כ. וכן השיג עליו כזה בכמה מקומות:

עט"י המדברה עם שאיני כדאי ודעתי קלה כמות שהיא אמינא ולא מסתפינא דדעתי מסכמת בזה דהכנה"ג ז"ל סל"ה בדעת מוהריב"ל דחזר בו מסברתו בין קודם שישב הסוגיאות בין אחר שישבם לדעת הרא"ש דמסקנת מוהריב"ל ז"ל דאם יש שטר שות' א"י לטעון נתפרד"ה וכמו שמבואר כן בדבריו והארכנו בזה בעניותין לעיל וכן אחכ"ר לה' משאת משה בשניות סו"ס ו' דגם הוא סל"ה דמוהריב"ל ז"ל חזר בו וכן הבין בפשיטות בדעת הכנה"ג שכן ס"ל דכתב שם וז"ל והשתא במ"ש ארווחנא וכו' דאפי' לפי גמגומו של מוהריב"ל כאן לאחר חזרה מתוך ההיא דהרא"ש כמ"ש ה' המאסף סיק"א בהגה"ט או"ח. הנה מלבד דכל מ"ש וכו' לבד זה אמינא דכי אתאן בנ"ש בטענת בריא הדר דינא דגם מוהריב"ל אזיל ומודה וכו' דדוקא כי ההיא דהרא"ש דהויא מט"ס וכו' ברם הכא בטענת בריא פשיטא דמרע לשטריה וכו' וע"ש מ"ש ה' המאסף שם לתי' בתרא וכו' ע"ש.

ועיין במשכה"ר מער' שי'ן אוקכ"ז בסוה"ל דכתב וז"ל וראיתי להח"ץ ז"ל סי"ד דהביא דברי מוהריב"ל וכתב דלא כתב הרא"ש ז"ל אלא לפי שהאל' טוענת שמא אבל אם השותף טוען בריא שחלק השות' נאמן כמ"ש החבי"ב שם ולפי מה שנתבאר ה"נ כי טעני' ליתמי הוי טענת בריא כמדובר וכו' ע"ש. נר' מדבריו שמבין בדברי הח"ץ ז"ל כמו שפי' אנן בעניותין דאל"ה למה לו לסיים כן ולפי מה שנתבאר ה"נ כי טעני' ליתמי וכו' מאחר דאם נאמר גם הח"ץ ז"ל כן ס"ל א"ו דמבין בדברי הח"ץ ז"ל כמו שפי' בעניותין. ולזה איהו מדידיה אחר שהכריח דגם מאי דטעני' ליתמי חשיב טענת בריא סיים דלפי מה שנתבאר ה"נ כי טעני' ליתמי הוי טענת בריא וכו' ע"ש:

(ז) נ"ב אנכי לא ידעתי מה תוסיף תת כוחה הנאמנות דלא יהא הנאמנות עדיף מתוך זמן השות' שכבר עלתה הסכמת כל הפוס' ז"ל דאפי' בתו"ז השות' מצ"ל חלקנו השות' א"כ ה"ה והוא הט' בדאיכא נאמנות נמי דכולהו שוו בשיעורייהו וברור ע"כ:

גם עמ"ש עוד לקמיה ועינא דשפיר חזי מה שפסק מרן בש"ע סיק"ח הוציא על היתומים שט"ע וכו' נ"ב כל הפוס' הסכימו בפי' דלא דמי שות' לעיסקא כלל וא"כ אין ראיה כלל מלשון מרן זה דבסיק"ח וכמו שיראה המעיין בס' ש"ץ ז"ל ומשם באר"ה ע"כ:

עט"י המדברה אנכי הדל ראיתי בס' הפוס' ולא ראיתי שכולם מסכימים כן דלא דמי. אדרבא נר' מדברי הפוס' דרובם הם הסכימו דהדמי"ן יתעבד דמלבד המבואר בהגאון החק"ל חח"מ סוסמ"ט דדמו אהדדי כיעוש"ב והבאתי אנכי הפעוט מקצת דבריו בתשובתי כמש"ל. ועוד הבאתי בשם כמה מרבני האח' ז"ל דסל"ה עיין לעיל באורך מזה:

עוד בה דעיקר שורשן של דברים דבשות' גם כי יש שטר יכו"ל נתפרד"ה ר"ל החזרתי ופרעתי הוא)** לפי מ"ש הטור בסי' ק"א. וכתב עוד וז"ל והן אמת שיש לתמוה למוהר"מ אלאשקאר שכתב דנאמנות לפקדון לא מהני ומצ"ל החזרתי שהרי כתב הטור בשטר עסק לחצי פקדון דאם אינם יכולים לטעון להם שהחזיר וכו' א"נ כגון שהמניה לבעל העסק כל אימת דאמר שלא החזיר חייבים. הרי דמהני נאמנות גם לחצי פקדון ול"מ טעין החזרתי. והנ"ל בישוב דברי הר"מ אלאשקאר ז"ל דס"ל דסתם נאמנות הכתיב בשטע"ס למאי דקי"ל דפלגא מלוה ופלגא פקדון דלא דמו אהדדי נאמנות למלוה לנאמנות דפקדון דלגבי מלוה כי טעין פרעתי אין בטענתו כדאי שלא לפרוע נגד השטר רק לחייב שבועה למלוה. משא"כ גבי פקדון כי טעין החזרתי נפטר בשבועה ובזה דעת הרב דלא האמינו כ"א לפוטרו משבועה ולא לחייב עצמו בממון וכו' וגבי נאמנות קי"ל תפסת מועט תפסת וכו' וע"כ בנדון דידיה שאינו כתוב נאמנות על הפרעון וכו' דיינו לומר שהאמינו על חלק המלוה ולא לחלק הפקדון. ומינה דאם כתוב הנאמנות ע"כ סך קרנו מודה הרב דמהני גם לחלק הפקדון והטור ז"ל מיירי שמבואר הנאמנות ע"כ סך הקרן נכלל בו גם חלק הפקדון וכו' כי מן הבאר אין הכרח דהרדב"ז חולק להרמ"א ז"ל בזה אלא הכל תלוי בל' הנאמנות אם יש במשמע שהאמינו גם לחלק הפקדון. וזה שלא כדעת הכנה"ג סיס"ט והפמ"א סיקט"ו שכתבנו דמוהרמ"א והרדב"ז פליגי יעש"ב. נקוט מהא דהחק"ל ז"ל פי' דברי הפוסק והוא ז"ל שר המסכי"ם דהכל תלוי בלשון הנאמנות:

(יג) ומהתימה שלא זכר שר החק"ל ז"ל דכבר קדמו מרן החבי"ב ז"ל בתשו' בע"ח הבאתי דבריו לעיל שכתב דמ"ש מוהרמ"א ז"ל דלא מהני הנאמנות על הפרעון היינו בשלא כתב הנאמנות בפי'. הא מיהא מילתא דתמיהא על היד"ד ז"ל איך אפשר שהוא הביא דברי החק"ל ז"ל שיצא לחלק בין היכא דהנאמנות מפו' ע"כ סך הכתוב בשטר אם לא. והיכי פסיק ותני בסכינא חריפא דטענת החזרתי מהני לשטר שות' אפי' שיש בו נאמנות וכו'. אם לא דצ"ל בהכרח דגם הוא ז"ל מ"ש שמועיל טענת החזרתי אפי' לגבי שטר שיש בו נאמנות היינו דכתיב נאמנות סתם אבל אם הנאמנות הוא מפורש ע"כ הסך ועל הפרעון יודה היד"ד ז"ל שמהני ודאי:

ובפרט לגבי דידן שנגררים אחר דברי מרן ז"ל וכבר הבאתי דבריו לעיל דס"ל דמהני ומה גם בנאמנות מפו' כי הך דנ"ד דודאי דכ"ע מודו דמהני ולא מצו הב"ד לטעון בעד היתו' שום טענה כלל וזה פשוט:

יד

ודרך אגב חזיתיה להחבי"ב ז"ל בתשו' הבאתי דבריו לעיל שכתב שמ"ש מהרמ"א ז"ל דמהני טענת החזרתי אפי' נגד נאמנות דמיירי בשלא כתב הנאמנות מפורש וכו' ע"ש. ואילו באסיפתו בסיס"ט הגה"ט אוכ"א כתב בעד מוהרמ"א ז"ל דאעפ"י שנאמנות מפורש על הפרעון נאמן לומר פרעתי על חלק הפקדון וכו' יע"ש משמע דדבריו סתראי נינהו וי"ל וק"ל:

טו

ועינא דשפיר חזי לה' בני אברהם בתשו' ח"מ סי"ן דנקט בפשיטות דהיכא דאיכא נאמנות לא היה יכול לטעון החזרתי. גם ליורשים לא טעני"ל דילמא החזיר אביהם ונסתייע ממ"ש הטור בסיק"ח הבאתי דבריו לעיל יע"ש כאילו היא סברא אליבא דכ"ע היא מוסכמת **(מני"ר כמוהריב"ל ז"ל ואיהו בעצמו מה שלמד זה הוא מדינא דשט"כ דבחלק הפקדון מצ"ל החזרתי במגו דנאנסו. גם מוהראנ"ח ז"ל בח"א סיקכ"ב כ"כ ע"ש. וא"כ מאחר דמצאנו דמרן ז"ל ס"ל בדין שט"כ דבדאיכא נאמנות בטלה לה טענת החזרתי א"כ גם בשותפות דדימו אותו הרבנים ז"ל לחלק הפקדון דשט"כ אי אית ביה נאמנות בטלה לה טענת החזרתי לפי"ד מרן ז"ל. גם הרב פני אהרן ז"ל בסיכ"ג אחר שהאריך אי מצ"ל בשות' החזרתי והביא דברי מוהריב"ל וסי' דס"ל דמצ"ל החזרתי כתב ואי"ל דכיון דשטר כתוב וחתום בעדים שהודה בפניהם דמצ"ל שבמ"ב דהא כתב ה' מעשה חייא סיכ"ה וכ"ו וא"כ הה"נ בנ"ד ששט"ז חתום וכו' כיון שאינו כדרך שטר השות' בחיוב וכו' ואפי' שיהיה בו נאמנות על ראובן צריך שיהיה נאמנות מפורש עליו ועב"כ כמ"ש הסמ"ע וכו' ע"ש. הרי שגם הז"ל סבר בשות' אי איכא בשטר נאמנות מפורש וכו' תו ל"מ לטעון החזרתי ע"ש, גם המשפ"ץ ז"ל בדק"ך ע"ד כ"כ בפי' דבנאמנות מהני וכמו שהאריך מני"ר הה"ג כמוהר"ר יש"א ברכה הי"ו להוכיח דבנאמנות ס"ל להפוס' דמהני עיין בד"ק. באופן דהפוס' ז"ל דימו השות' לחלק הפקדון שבשט"כ וכי היכי דבשט"כ אי אית ביה נאמנות מפורש וכו' בטלה לה טענת החזרתי לדעת מרן ז"ל גם בשותפות הדין כן וברור:

(ח) נ"ב ג"ז אינו דמי יימר דלא היה ביד המתעסק ג"כ שטר שות' ואחר שמת לא נמצא בביתו ע"כ:

עט"י המדברה מלבד דלא זו הדרך נהוג בעירנו זאת דאם אחד הוא המתעסק ותת"י המעות והסחורות והוא המוציא והמביא שיכתוב שטר על חבירו כ"א דזוהי דרך ישרה שיכתוב שטר על עצמו כדי שחבירו יתבע ממנו קרנא ורווחא. עוד זאת בנ"ד הסופר והעדים הם שלי"ת חיים וקיימים עדיין ואומרים בפה מלא שלא כתבו וחתמו כ"א שטר אחד דוקא אשר הוא תח"י בעה"מ. וא"כ טענה זו מגן שוייא:

(ט) נ"ב עיין לה' זה כת"י בסס"י י"ב שכתב בפי' דאע"ג דלא כתבו אלא שטר אחר אפי"ה אמרי' דלא אמרי' בשות' שבמ"ב ע"ש:

עט"י המדברה הן עתה שאין ס' זה כת"י מצוי תח"י אפשר דהתם בס' זכת"י דבריו הם בשטר שאין בו נאמנות מפורש וכו' ודברי מני"ר הה"ג יצ"ו הוא בנ"ד בשטר דאית ביה נאמנות מפו'. והגם לכשתמ"ל וכו' ע"כ יאמרו המושלים גברא אגברא קא רמית ובפרט דמני"ר הה"ג יצ"ו גדול ממנו בחכמה ובמנין. ולא עוד אלא דמני"ר יצ"ו מסתמיך ואזיל ע"ד הרדב"ז ז"ל שכ"כ בפי' ולאו תורה חדשה מדיליה. ובודאי דאם ס' זה כת"י הוא אמרה מדיליה לא צייתינן ליה במקום דברי הרדב"ז ז"ל וברור:

(יו"ד) נ"ב דברי הפרמ"א ז"ל דבסיע"ד אינם ענין לכאן דהא איהו גופיה בסיקט"ו כתב דהויא פלוגתא דרבוותא והמוחזק מצ"ל קי"ל יעו"ש. גם דברי הבעי חיי הללו אינם ענין לשטר שות' כלל כיעו"ש ע"כ:

עט"י המדברה אנא זעיר'א לא אחשוך פי דמדברי הפרמ"א ז"ל בסיע"ד יש ראיה גדולה לנ"ד דמבואר שם בדבריו דהגם דבשטר שות' מצ"ל החזרתי ול"מ אידך למימר שבמ"ב מ"מ אי איכא נאמנות בשטר השות' תו ל"מ טעין החזרתי ונוטל חבירו עפ"י הנאמנות בל"ש ע"ש. ומה שקשה ע"ד בכאן ממ"ש בסיקט"ו דהביא דברי, מוהרמ"א ז"ל בסי' י"ג דכתב דבשט"ע אפי' כתוב בו נאמנות נאמן לומר פרעתי והחזרתי על חלק הפקדון וכתב הוא ז"ל דהיא פלוגתא דרבוותא ומצ"ל קי"ל ע"ש וא"כ הוו דבריו סתרא"י לע"ד יש לידחק ולומר דעפ"י מה שחילק הבע"ח ז"ל בסיע"א דבנאמנות מפורש גם מוהרמ"א ז"ל וכנז"ל א"כ גם בדברי הפרמ"א ז"ל נאמר כן דמ"ש בסיקט"ו דמצ"ל קי"ל היינו בליכא נאמנות)** וכבר הרגיש עליו החק"ל ז"ל שם יע"ש:

סוף דבר לא מצאתי שום מענה לצדד בעד היתומים לטעון בעד היתומים פרעתי או החזרתי או חלקת השות' כנגד הנאמנות הכתוב בשטר דנ"ד. ומ"ש רו"מ מדברי המשכה"ר וה' זה כת"י לדעתי ליכא שום סיעתא לנ"ד דלא איירי הרבנים הנז' אלא כשהוא בחיים וטוען חלקנו:

(טז) ולא לגבי יתומים וגם לא דברו בדאיכא נאמנות בשטר השות' כי הך דנ"ד. אלא שראיתי בס' זה כת"י דכתב בסוסי"ב וז"ל ואם יש לבע"ד לחלוק ולומר דהרי כתוב בשטר דנ"ד דכל זמן ששט"ז קיים חייבים בכל הנז' וכיון שכן אם נכתוב לו שטר אחר ויגבה בו ושוב יוציא השטר הא' ויתבע ממנו הריוח וכל תנאי השטר מכח האי תנאה דכתיב בשטר. גם אתה אמור לו דהאי דמחייבים אותו מכח האי תנאה דשטרא ה"ד אם השותף מודה דעדין קרן השות' קיים ורוצה לשנות איזה תנאים או חיוב מחיובי השטר משום דנגמר זמן השות' בזה מחייבים אותו בכל חיובי ותנאי השטר מכח מ"ש וכל זמן ששט"ז קיים. אכן אם טען השות' דחלקנו השות' וכו' לא מחייבי' ליה מכח האי תנאה וז"פ עכ"ל.

(יז) ולפקע"ד לא זכיתי להבין אמרי בינה מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר דאי מעיקרא סבר דכיון דכתוב בשטר השות' שיתנהג זמן השות' שנה אחת וכ"ז ששטז"ק וסבר למימר דאם יכתבו לו שטר אחר ויגבה בו ושוב יוציא השטר הא' ויגבה פ"ב מכח מ"ש בשטר וכ"ז ששטז"ק והרי הוא קיים. אם זו היא כונתו מאי תירץ דמ"ש בשטר וכ"ז ששטז"ק היינו על התנאים והחיובים ולא על טענת חלקנו. והדבר ק' אם בתוך השנה של זמן הוה ס"ל דל"מ טעין חלקנו הוה ס"ד לומר דגם לאח"ז השות' לא היה יכול לומר חלקנו מכח שכתוב וכ"ז ששטז"ק. אבל מאחר דכבר אסיק לעיל דגם תו"ז השות' מצי טעין חלקנו א"כ כ"ש לאח"ז השות' דמצי טעין הכי ומאי קאמר מר. ואם כונתו לומר דכיון דכתיב בשטר השות' וכ"ז ששטז"ק דהכונה דכל זמן שהשטר קיים לא יוכלו שום אחד להכחיש בשות' וע"ז חשש שמא יגבה פ"ב וכו'. א"כ מאי תי' שנ"ה ופיר"ש דמ"ש בשטר השות' וכ"ז ששטז"ק הוא על התנאים ולא על עיקר השות'. והדבר ק' מהיכא פשיט"ל אימא דזו היתה כונתם שהתנו בפי' שימשך השות' זמן מה וכ"ז ששטז"ק יהיה נמשך השות' ולא יוכ"ל שום אחד מהם חלקנו כ"ז ששטר השות' קיים וכמ"ש ה' יכין ובועז בסי' י"ג שאם התנו כן בפי' התנאי קיים ולא יוכלו לבטל השות' עד שיקרעו השטר. וממילא דלא יוכל לטעון חלקנו. מינה לנ"ד שכתוב בפי' ובכלות זמן הנז' כן תמשך השות' הנז' משנה לשנה עפ"י כל הנז' כ"ז ששטז"ק מוכח שהתנו בפי' שתמשך השות' לכ"ז ששטז"ק עד שיקרענו הא לא"ה השות' קיימת:

ומה שנסתפקו רו"מ כת"ר כיון שהאחד מתעסק לבדו הו"ל כעסק לדעת הרמב"ם ז"ל וכו' לא ידעתי מאי מספ"ל לרבנן כיון דנד"ד כבר פסק לו שכ"ט עשרה גרוש ובכה"ג הדבר מבואר ליכא שום חשש כמ"ש ה' שבט בנימין בסימ"ט והכ"ע בסיל"א האריך בזה **(מפורש על הפרעון כיון דכל עיקר טעמו הוא, מכח דברי מוהרמ"א ז"ל ודברי מוהרמ"א הם בדליכא נאמנות מפורש. משא"כ היכא דאיכא נאמנות אזי מהני ומהני וכמ"ש בסיע"ד דבהכי איירי כיעו"ש. גם דברי ה' בע"ח ז"ל הרואה יראה שם דנדונו שם הוא בשות' וע"ז האריך שם וכתב החילוק הנ"ל ודון מינה ואו"ב ופשוט. ועינא דשפיר חזי דכ"ש הוא לנ"ד דאפי' שם בנדונו דהוא שות' בכ"י עכ"ז מאריך בענין הנאמנות וכתב דבנאמנות מפורש כ"ע מודים דל"מ טעין פרעתי מכ"ש בשטר גמור בנאמנות כנ"ד:

(יא) נ"ב אחהמ"ר זה אינו דבודאי ה' יד"ד ז"ל מיירי אפי' בדאיכא נאמנות מפורש עליו ועב"כ כנ"ד דמאי שנא תו"ז השות' דעכ"ז מצ"ל חלקנו והחזרתי וא"כ ה"ה בנאמנות מפורש נמי הדין כן דדא ודא שוין בשיעורייהו ע"כ:

עט"י המדברה מלבד דמדברי היד"ד ז"ל לא תברא לנ"ד די"ל דכונתו היא בדלא כתוב בה נאמנות מפורש כמ"ש הה"ג כמוהר"ר יש"א ברכה יצ"ו כדי דלא לשויי לסברתו נגד שאר הפוס' שס"ל דבנאמנות מפורש תו לא מצ"ל החזרתי וכל מאי דמצי דלא לאפושי בפלוגתא לא מפשינן כנודע. עוד בה אף שנדחוק לומר כן דדבריו הם גם כי איכא נאמנות מפו' ממה שתפס שני החלוקות יחד נאמנות ותו"ז השות' דמזה יש צד לומר דגם בנאמנות מפו' דבר הז"ל וכמ"ש ה"ה כמוהרי"א יצ"ו עדיין נוכ"ל דלא תברא לנ"ד דאיהו ז"ל מדבר למקומותם התופסים דגל הקי"ל ויש מהפוס' דס"ל דגם בנאמנות מפו' עדין מצ"ל החזרתי לכן לא הוצרך הז"ל לבאר כל הסברות על תכונתם כיון דבלא"ה הדין יוצא לדידהו דהמוחזק מנ"ל קי"ל מאחר דיש מהפוס' דסל"ה או הי"א שהביא אותה מרן בש"ע סיק"ח או סברות אחרות. משא"כ לדידן דגררינן בתריה דמרן ז"ל וכבר ביארנו דהשות' דמייא לחלק הפקדון דבשט"כ וכמש"ל א"כ כיון דמרן ז"ל פסק בהסתם דבחלק הפקדון דבשט"כ אי אית ביה נאמנות בטלה לה טענת החזרתי גם לגבי היתומים א"כ ה"ה לגבי השות' אי איכא בשטר השות' נאמנות מפו' בטלה לה טענת החזרתי ותול"מ. ויש סעד לזה ממ"ש היד"ד ז"ל עיין להחק"ל ז"ל ח"מ סימ"ט שהביא שם מה' הפוס' שפסק כן ונסתייע ממוהר"ח מודעי ז"ל ועיין ג"כ מ"ש ה' המחבר שם וכו'. הרי דראה דברי הפוסק ומ"ש עליו החק"ל ז"ל דאין כאן מחלוקת לפי מ"ש הטור ומרן ז"ל בסיק"ח. וא"כ איך אפשר דבתכ"ד סותר א"ע דכתב באופן דהדבר פשוט יותר מביעתא בכו' דבשטר שות' מצ"ל פרעתי אף שיש בו נאמנות וכו' א"ו הדבר פשוט דמאחר דאיכא דס"ל דאף בנאמנות מצ"ל החזרתי הגם דפליגי ע"ז והם רבים מ"מ לדידהו התופסים דגל הקי"ל לא מעלה ול"מ דמצי המוחזק לומר קי"ל ולא הוצרך לבאר ולהאריך בדברים פשוטים. וממילא לדידן דגררינן בתריה דמרן ז"ל אי אית ביה בשטר השות' נאמנות מפו' תו לא מצ"ל החזרתי וכנז"ל. ולפי"ה מה שתמה מני"ר הה"ג יש"א ברכה יצ"ו על היד"ד ז"ל ממ"ש בכאן בפשיטות דבשטר השות' הגם שיש בו נאמנות מצ"ל החזרתי ממה שהוא עצמו הביא דברי הפרמ"א שבסיקט"ו והפרמ"א עצמו כתב דהיא בפלוגתא מתניא. ועוד הגדיל התימה עליו ממה שהביא הוא עצמו דברי החק"ל וכו' וישב דברי מוהרמ"א ז"ל ויצא לחלק בין היכא דאיכא נאמנות מפו' בשטר או לא דאיך היד"ד ז"ל פסיק ותני בסכינא חריפא דגם שיש נאמנות בשטר השות' מצ"ל החזרתי זת"ד, יצ"ו. אחהמ"ר אי"כ תימה וכנז"ל. וכמ"ש ה"ה כמוהרי"א יצ"ו ע"ז וז"ל (יב) נ"ב איני רואה שום תמיהא על היד"ד ז"ל דגם איהו ז"ל ידע שפיר דהאי מילתא פליגי בה רבוותא וכמ"ש הפרח"א והחק"ל והכנה"ג ז"ל ברם כיון שהמוחזק מצ"ל קי"ל משו"ה כתב היד"ד ז"ל בפשיטות דאפי' שיש נאמנות מצ"ל החזרתי וחלקתי השות' כיון דהטוען כן הוא המוחזק וק"ל. ועם שהחק"ל תריץ יתיב)** ואסיק דאפי' לא פסקו עמו בעד שכ"ט שיתן לו דינר לכל ימי השות' לרווחא דמילתא וסגי יעש"ב. וע' להחיד"א ז"ל בס' שיו"ב סי' קע"ו שכתב בפי' דלהרמב"ם אם האחד מתעסק צריך שכ"ט והרי איכא שכ"ט בנ"ד. ואדרבא לצד שנאמר דהוי עסק ולא שות' חשש רבית ליכא דהא פסק עמו בעד שכ"ט. וטענת החזרתי ל"מ למיטען בעד היתומים כיון דאיכא נאמנות וכבר פסק מרן ז"ל בשט"ע דאי איכא נאמנות ל"מ טעין החזרתי אף בפלגא דפקדון:

אסיפא דמילתא לפקע"ד דעת הדיוט תולעת יעקב לא מצאתי שום זכות לטעון בעד היתומים ואפי' שמן החיוב המוטל לטעון בעד היתומים וכגו"ד פתח פיך לאלם כי יתו"ק לא ידעי במילי דאבוה. מ"מ לנו לדעת אעיקרא אי אמיד הוה הך מתעסק דנ"ד מה שהי"ל קרן קודם השות' ומה שהשאיר אחריו עתה אחר שנלב"ע וזה כלל גדול בתלמוד וכמ"ש הרב עדות ביעקב ז"ל בסי' כ"ה והביא ראיה מהנהו תלתא עובדי דפ' המפקיד דאיתא התם ידענא ביה בר' מיאשא דלא אמיד וכו' ועוד אמרו ידענא ביה בחסא דלא אמיד וכו' ועוד אמרו ידענא ביה ברב דימי דלא אמיד. וכתבו התוס' וז"ל ואע"ג דאילו הוה ר' מיאשא קיים והוה טעין שלי הוא הוה מהימן אע"ג דלא אמיד וכו' ע"ש שסיים דבהצמדם יחד לטעמא דלא אמיד ודאי דאהני ומעלי שפיר ועבדינן עובדא להוציא אף מן היתומים יעש"ב. ודב"ז תלוי לפי ראות עיני צדיקים כאשר תחזינה מישרים אם בנ"ד היה אמוד זה האיש לטעון בעד היתומים דכבר חלקו השות' וזה הנמצא הוא ממון אבי היתומים:

ועוד בה דאם לא היה אמוד כ"כ ועכשיו אנו באים לטעון בעד היתומים שמא כבר חלקת השות' ואלו הנכסים הנמצאים עתה בעזבון המת הם נכסים אחרים שהרויח לעצמו. נמצא שאנו מסופקים בנכסים עצמם אם הם של אבי היתומים או של אחר ובכה"ג כבר כתב ה' עדב"י ז"ל סיס"ז דקע"ו דל"ט ליתמי אלא בנכסים שהם ודאי של אבי היתומים אבל היכא דמספק"ל בעיקר, הנכסים, אם הם של השותפות או שמא כבר פרע להשותף ואלו הנכסים הם חדשים שהרויח הוא בכי הא ל"ט ליתמי יעש"ב דנסתייע מתשו' הרשב"א ז"ל:

וכל לגבי דידי הגם שאיני כדאי אמינא דבכה"ג אסור (יח) לדיינים לטעון בעד היתומים וכמ"ש הרא"ש ז"ל כלל פ"ו דמצוה על הדיינים לרדוף צדק צדק ולחקור ולדרוש ולהוציא הדין לאמיתו שלא יהיה דין מרומה כמו בדין של אדם אחר דיתמי דאכלי דלאו דידהו וכו' יע"ש. וכדבריו כתב ה' שער אפרים ז"ל סיקל"ג וגם העדב"י בסיכ"ה ובסיס"ז דקע"ו נסתייע מדברי הרא"ש ז"ל הללו ע"ש:

ואולם לפי חומר הנושא הגם שאנא נפשאי לא ידעתי אענה כי באמת אמרו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ורו"מ כת"ר המה רואים ומבינים האמת לאמיתו, משא"כ כשאני לעצמי הנני עומד מרחוק מה אדבר מה ידעתי ולא ידעו רו"מ כת"ר:

עכ"ז אמינא אי ניחא בעיני הצדיקים העי"א לעשות איזה פשר אף שאין הדין כן לפע"ד כאשר כן השרישנו ה' משאת משה ח"ב סי' ו' בסוף התשו' אחר **(דעת מוהרמ"א ז"ל וסיים דתו אי"כ מחלוקת בינו ובין הרדב"ז ז"ל א"מ סיים להדייא שזה דלא כדעת הכנה"ג וכו' וא"כ סוף סוף מידי פלוגתא ל"נ ומאי מקשה עליה דהיד"ד ז"ל ממ"ש החק"ל ז"ל והוא פלא ע"כ:

עט"י המדברה לע"ד עם כי איני כדאי להכריע נר' שהם דברים ברורים. ברם זהו לדידהו דאית להו דגל הקי"ל משא"כ לדידן דבתריה דמרן גרירן וכנז"ל:

(י"ג) נ"ב אין כאן תימה כלל דהבע"ח בתשו' הנז' לא מיירי על שטר שות' בנאמנות סתם או מפורש רק מיירי התם על דין כתב יד או שט"ח בנאמנות סתם או מפורש כיעו"ש ובח"א סיט"ל והכי מוכחי להדייא דברי מוהרמ"א גופיה בסי' י"ג ע"כ:

עט"י המדברה כבר מילתי אמורה דאנכי הפעוט דלא ידענא לכוין אימר"א מהו כונתו יצ"ו בזה דהרי נדון הבע"ח ז"ל בתשו' הנז' הוא מיירי בשות' בכת"י בנאמנות ושקיל וטרי הז"ל בענין הנאמנות סתם או מפורש וע"ז הביא מ"ש בתשו' ח"א סיט"ל שדעת מוהרמ"א ומוהרא"ש סיע"ד והמשפ"ץ ח"ב סיע"ג כדעת הרשב"א ז"ל דכל שלא כתב נאמנות מפו' על הפרעון לא מהני וסיים ע"ז דדון מינה ואו"ב וכו' זה היה נר' לכאורה אבל אחר ההשקפה ליתא מתרי טעמי חדא וכו' ועוד דלא דמי נדון הרשב"א ז"ל שהוא במלוה ולוה ושייך לומר שאין הפרעון לענין השטר לנדון שלנו שהוא שטר שותפות והפטור הכולל מכניף לכולהו טענתיה וכו' עש"ב. הרי לך דנדונו ז"ל הוא שותפות בכת"י בנאמנות ושקיל וטרי בנאמנות אי מהני בסתם או דוקא מפורש והביא מ"ש בח"א סיט"ל בדעת מוהרמ"א דבנאמנות מפו' מהני ומינה דן לנדונו ושפיר הוו דבריו כדברי החק"ל ז"ל ויוצא גם לנ"ד דכיון דאיכא נאמנות מפו' בשטר השות' תו ל"מ טעין החזרתי וכנז"ל:

(יד) נ"ב אחהמ"ר ממרן ז"ל ליכא שום ראיה כלל דמיירי בשטר עיס' לא בשות' וכאמו"ל וברור ע"כ:

עט"י המדברה כבר כתבתי בזה לעיל באורך דמדברי מרן ז"ל איכא ראיה גדולה ואין מהצורך להאריך עוד בזה. ומה מאוד אני תמיה דמאחר דמני"ר מע' יצ"ו ראה והביט בדברי הג' החק"ל ז"ל דמשוה יחד השות' לחלק הפקדון שבשט"כ ועל שניהם הוא אומר דבדאיכא נאמנות מפורש תו למצ"ל החזרתי וישב דברי מוהרמ"א ז"ל דליכא מחלוקת בינו ובין הרדב"ז וכבר הבי"ד יצ"ו במה שתמה על תמיהת ה"ה כמוהר"ר יש"א ברכה יצ"ו על היד"ד ז"ל וכנז"ל. איך העלים עיין מזה ובכאן ובכמה מקומות לא חש לדברי החק"ל ז"ל ופסיק ותני דליכא שום ראיה כלל ממרן ז"ל ואם כונתו יצ"ו לחלוק ע"ד החק"ל ז"ל מהראוי הי"ל לבאר הדברים ולהביא סמך לדבריו ולא למיסתם סתומי:

(טו) נ"ב התירוץ פשוט מאוד דבתשו' הנז' לא מיירי כלל בשטר שות' בנאמנות סתם או מפורש רק איירי התם בדין כת"י של חוב או שט"ח בנאמנות סתם או מפורש וכמש"ל וברור:

עט"י המדברה כבר הארכתי בזה לעיל באוי"ג ואי"צ לכפול הדברים עוד ע"ש. ועוד אשוב אתפלא על רו"מ כת"ר יצ"ו דהגם דיהיבנא ליה כל דיליה משא"כ האמת דבתשו' הנז' לא מיירי כלל בשטר שות' וכו' אכתי מה יתן ומה יוסיף מאחר דבתשו' הנ"ל כתב שמ"ש מוהרמ"א ז"ל דבנדונו היינו בחלק הפקדון דמהני טענת החזרתי אפי' נגד הנאמנות דמיירי באינו מפורש וכו' ואילו באסיפתו שם כתב בשמו דאף בנאמנות מפורש נאמן לומר פרעתי על חלק הפקדון והוו דבריו סתראי נינהו. ועלה בדעתי דעת קלה לישב דמ"ש מרן החבי"ב ז"ל בתשו' היינו שמוהרמ"א ז"ל כן ס"ל בדעת הרשב"א דאם יש נאמנות מפורש בטלה טענת החזרתי. אבל איהו ז"ל ס"ל דאפי' בנאמנות מפורש נאמן לומר פרעתי וזהו שהביא באסיפתו סברתו שכן ס"ל ז"ל. וכפי"ז צ"ל מ"ש. בתשו' כדעת הרשב"א צ"ל בדעת בבי"ת ויגיד עליו ריעו)** דאסיק להלכה ולמעשה לזכות היתומים כתב וז"ל ואולם כל כי הא צריך לאודועי דאם יראה בעיני הגבירים וכו' לבוא בפשר דבר וכו' ועם שאין הדין כן הוראת שעה היא והזמן בוגד מחייב כך ובאמת אמרו עביד איניש דזבין דיניה וכו' וזה כח ב"ד יפה לגזור בקיומו של דבר וכו' שכך יפה לנו וכו' יעש"ב:

והדברים ק"ו אם אמרה הז"ל להוציא מן היתומים אפי' שזכו בדין ותנאי הטיל שתהא הפשרה בהטייה לטובה לצד היתום. אבל כשאני לעצמי אמינא שיהיו נוטים בהטייה לטובה לצד בעה"מ הא ודאי במכ"ש אמרינן דראוי לפשר ביניהם כדי לצאת ידי ספק שכבר נכנסו פארו"מ לבית הספק הא ודאי לא על מגן באו לידי מידה זאת. ואם בשביל להשקיט מריב לשונות פסק התה"ד בפו"כ סיקס"ב והרשד"ם בח"מ סיש"ל דיפה כח האפוט' לעשות פשרה ובפי' כתב מוהרשד"ם ז"ל דאינן צריכים האפוט' לימלך בב"ד ע"ש. את זה נלע"ד המעט הוא לתת גמ"ט בענין ולפשר ביניהם (יט) פשרה קרובה להטיה לצד הבעה"מ וצויי"מ וימ"ן לעובדו באמת ובתמים לעשות הטוב והישר:

הצעיר

יש"א ברכה ס"ט **(שכ"כ בח"א סיט"ל וצריך הייתי לעמוד היטב בישוב זה אם יוכשר וכעת אין לי פנאי:

(טז) נ"ב הרואה יראה נדון המשכה"ר ז"ל שכבר מת השות' והעלה דטעני' ליורשים יע"ש:

עט"י המדברה דהמשכה"ר ז"ל הוא אזיל בסברתו דגם הטענה בעד היתומים היא טענת בריא וכו' ואינו כפי החילוק דיש הפרש בין אם אביהם חי וטוען לאם טוענין בעד היתומים דחשיב טענת ס' ואין ס' מוציא מידי ודאי וכנז"ל. וגם לא דבר הז"ל בדאיכא נאמנות מפורש בשטר השות' כנ"ד:

(יז) נ"ב גם ה' זה כת"י שבסו"ס י"ב הם פשוטים דר"ל דבשטר שות' אפי' דכתיב ביה כ"ז ששז"ק וכו' אפי"ה לא מעלה ולא מוריד כלל דכיון דטעין חלקנו השות' א"כ עקריה לשטרא דשות' לגמרי איהו וכל תנאי דאית ביה וק"ל ע"כ:

עט"י המדברה לא ירדתי לעומק כונת תירוצו במה שהק' עליו מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר וכו' דמהו זה שתי' דמ"ש בשטר וכ"ז ששטז"ק היינו על התנאים והחיובים ולא על טענת חלקנו. דקשה מאחר דכבר אסיק דאפי' בתוה"ז מצ"ל חלקנו מכ"ש לאח"ז דמצ"ל חלקנו. ואנכי הדל נ"ל לפרש כונת ודברי הר' זה כתב ידי במ"ש ולא על טענת חלקנו היינו לומר דטענה זו אפי' בתוה"ז יוכל לטעון זה מכ"ש דיוכל לטעון טענה זו לאחה"ז וא"כ בודאי דמ"ש בשטר וכ"ז ששטז"ק אינו על טענה זו דחלקנו אלא על התנאים והחיובים וא"כ לא חיישינן שיגבה פ"ב זה נ"ל כעת שאין ספר זה כת"י מצוי תח"י:

(יח) נ"ב ולדידי אדרבא מצוה על הדיינים לטעון בעד היתומים וכדחזינן להמשכה"ר ז"ל דכתב כן להדיא דטעני' ליתמי שמא החזיר אביהם וגם מההיא דשט"כ היוצא על היתו' ופסקוה כל הפוס' ז"ל מוכח להדייא כן דטעני' ליתמי שמא החזיר אביהם ושטר שות' גריע וריע משט"כ כיון דקי"ל בשות' דאפי' תו"ז השות' מצ"ל החזרתי משא"כ בשט"כ א"כ הה"נ בדאיכא נאמנות אפי' מפורש על הפרעון אינו אלא בתו"ז וכנז"ל והדברים פשוטים ע"כ:

עט"י המדברה הן אמת דמצוה על הדיינים לטעון בעד היתומים ה"ד היכא דאיכא צד זכות להם משא"כ היכא דליכא צד זכות להם וכגוונא דנ"ד דטענת החזרתי ל"מ למיטען בעדם מאחר דאיכא נאמנות מפו' וכבר פ' מרן ז"ל בשט"ע דבדאי' נאמנות אף בחלק הפקדון ל"מ טעין החזרתי ואנן בתריה גררינן וכבר נתבאר דשטר השות' דאית ביה נאמנות שוי ממש לשט"ע דאית ביה נאמנית וכנ"ל א"כ היאך נטעון להם טע' שאינה עולה לפו"ד ולהכניסם בסוג גזל ח"ו (שיתקיים בהם יתמי דאכלי וכו' א"כ יש לנו להשתדל להצילם ממכשול עון וזהו הטוב והישר בעיני אלק'ים ואדם:

(יט) כ"ז ניסא אי הוו נ"ד ביתומים גדולים אזי ודאי ראוי לפשר ביניהם. ברם אנן עסקינן בנ"ד ביתו"ק דלא מהני אפי' נאמנות מפו' עליו ועב"כ ואפי' כל תנאי שבעולם כידוע. א"כ היכי מצינן לפשר כעת ביניהם לחוב ליתו"ק א"כ מוכרח השותף החי להמתין עד אשר יגדלו היתו"ק ואזי תהיה הפשרה ביניהם בעז"ה ובישועתו ככל אשר הורה זקן הרב המופלא ראב"ד מקודש יש"א ברכה נר"ו ודברו אחור לא ישוב כלל וד"ב ע"כ:

עט"י המדברה דברי התה"ד בפו"כ הנז' הם על יתו"ק כמו שכן מבואר בפי' שם בסיקס"ג שלא יוכלו היתו' לחלוק ולמחות לכשיגדלו ע"ש. וגם דברי מוהרשד"ם הם על יתו"ק והביא ראיה מהתה"ד ומקובץ תשובות שמסכים עם התה"ד דהאפוט' יכול לפשר וכו' ובתוך התשו' כתוב בפי' דנדונו ביתומה קטנה ע"ש. ותיבת אפוט' מורה ע"ז דאפוט' לדיקנני לא מוקמינן. וגם דברי ה' משאת משה בשניות סי' ו' הם בשות' וביתו"ק ואחר שזיכה להיתום כתב לבוא בפשר דבר ונסמך ע"ד התה"ד ומוהרשד"ם ז"ל ע"ש:

ועיין במ"ש אנכי הדל לעיל בתשו' הקודמת ביתו"ק אם יש ריוח להם בהנחה מהחוב אי נזקקין לנכסיהם דהפוס' אח' ז"ל הסכימו כולם בזה דנזקקין עש"ב. וא"כ תו אין מקום למ"ש ה"ה כמוהרי"א יצ"ו וכל זה שכתב הה"ג כמוהר"ר יש"א ברכה יצ"ו לפשר ביניהם ובהטייה לטובה לצד בעה"מ הוא משום דסבר שאנחנו שנינו יחד נכנסנו לבית הספק ובודאי שלא על מגן וכו' אבל האמת שאנכי הפעוט דעתי הוא שראובן בעה"מ זכאי בדינו מהטעמים שכתבתי בתשובתי והארכתי בזה כיד ה' הטובה עלי וליכא ספק כלל ותול"מ. לשוני ע"ט ס"ט:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה