שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון
חושן משפט · סימן יב
שטר היוצא על יתו"ק ועבר זמנו אם יש תקנה ליפרע מהם. הנה מרן ז"ל בש"ע סיק"ח ס"ג סגר את הדלת שאין נפרעין מהם אלא באחד מג"ד וכו' ע"ש. האמנם מור"ם ז"ל בסיק"י ס"א כתב בשם הר"ן ז"ל בתשו' סיל"א דאם בע"ח רוצה לוותר קצת ולמחול להם כדי שיגבה עכשיו הרשות ביד ב"ד להגבותו. וגם המבי"ט בח"ג סירי"ד ורכ"ז כתב כן וסמך עצמו ע"ד ת"ה ז"ל סיקס"ב דכתב שיש כח לב"ד לעשות פשרה בנכסי יתו"ק וכו' ע"ש. גם מוהריב"ל ז"ל ח"א סיצ"ה סל"ה. ולעילא מכל הרשב"א ז"ל בתשו' סי' אלף ט"ו סל"ה הבי"ד מב"י ז"ל בסיר"ץ ס"ה והמבי"ט ז"ל נסתייע ג"כ מדברי מוהרי"א סיקס"ב ולא זכר לדברי הרשב"א והר"ן ז"ל וכבר העיר עליו בזה המשכה"ר מער' יו"ד אוכ"ד וגם מוהריב"ל ז"ל חיליה מתשו' מוהרי"א ומההיא דרב נחמן מהנהו דבנו אפדנא אקלקלתא דיתמי וכו' ואולם מוהרלנ"ח ז"ל בסיצ"ה חולק על הרשב"א וכתב דד"ז הוא דבר חדש ואין להכריח להאפוטרופוס זולת אם הם ירצו וכו' וה' פני משה ח"א סי"ס כתב הגם דהיתומים הם מוחזקים כבר למדנו מוהרשד"ם ז"ל בתשו' סיקצ"ו דבהאי דינא דאין נזקקין וכו' אין ליתומים לומר קי"ל וכו' והגם דגם בזה ראיתי רבים חולקים עליו וס"ל דיכולים היתומים לומר קי"ל על הכל בהצטרפות כל הני טעמי נלע"ד דנזקקין וכו'. ומדברי הפ"מ הנ"ל נר' דס"ל דיכו"ל קי"ל כחד לגבי תרי דהרי התם קאמר דבנדונו דאיכא עוד טעמים אחרים להכי נזקקין הלא"ה יכולים היתומים לומר קי"ל כמוהרלנ"ח דלא כהרשב"א והמבי"ט ז"ל דקיימי בס' חדא וזהו נגד דברי החש"ש ז"ל בסיכ"ה אוי"ט דציין על הפ"מ בח"ב סי' י"ד דס"ל דאי"ל קי"ל כחד לגבי תרי ע"ש. ומההיא דסי' י"ד לע"ד אין ראיה משם דשם בתחילה עלה בדעתו ז"ל דליורש איכא ג"ד קי"ל לכשיזכה ושוב כתב גם במ"ש שצ"ל קי"ל כמוהרשד"ם וכמוהראנ"ח ודנא כמוהרש"ח הא ליתא כיון דמוהרש"ח יחיד בסברתו זאת לגבי מוהרש"דם ומוהראנ"ח א"כ נדחו דבריו מפני דבריהם ואפי' בסוג קי"ל לא נכנסו ע"ש. וא"כ י"ל דדוקא בנדונו דהיורשים הם מוחזקים ואיכא תרי תנאי המסייעים להם נגד היחיד קאמר הז"ל דאינו נכנס בסוג קי"ל. משא"כ בעלמא היכא דמסייע למוחזק יחיד נגד תרי י"ל דס"ל שזה נכנס בסוג הקי"ל ויכו"ל קי"ל כוותייהו. ולפי קט שכלי מדבריו שם מוכח שכן ס"ל דיכו"ל כחד לגבי תרי דכתב שם וז"ל ולפום ריהטא מתלת טעמי או שיאמר קי"ל דכתחז"ל מתקן לכל שטרא כמוהרש"ח וכו' אך אי מהך טעמא ליתא דהרי כתבנו דבנ"ד דהקנה בתוך השטר דשא"ק אף מוהרש"ח יודה ע"כ. הרי מבואר דאי לאו מטעם דהקנה בתוה"ש דשא"ק שמוהרש"ח בעצמו יודה כתב בתחי' בפי' דהמקבל יכו"ל קי"ל כוותיה דכתחז"ל מתקן לכל השטר אף דתרי אשלי רברבי פליגי עליו אלא דשוב חזר בו מכח דשכנגדו הוא המוחזק ע"ש. ומה שציין ג"כ החש"ש ז"ל ע"ד שבסיפ"ז אחהמ"ר לא היא דהתם קאמר דאין דבריו של אחד במקום ג' ע"ש ואיכ"ל דס"ל דחד לגבי תרי יכו"ל קי"ל כוותיה וכנ"ל ודבריו צ"י:
ברם זאת היא שק"ל על הפ"מ ז"ל דמאחר דסברת המבי"ט ז"ל דס"ל דהיכא דאיכא רווחא ליתו"ק נזקקין סמוכות שלו מדברי מוהרי"א ז"ל וכמש"כ בפי' בסירי"ד ורכ"ו ע"ש. וא"כ הוו מוט'ב תלתא רבנן תקיפי דסל"ה דהיכא דאיכא רווחא ליתו"ק דנזקקין ומוהרלנ"ח ז"ל דס"ל דאין נזקקין יחיד לגבייהו ואין דבריו של א' במקום ג' כמ"ש בסיפ"ז ואיך בסי"ס כתב דיכו"ל קי"ל כמוהרלנ"ח אי לאו מטעמים אחרים וכנז"ל. ועוד דכסברת שלשת הרועים כן ס"ל למוהריב"ל ז"ל וחיליה מתשובת מוהרי"א ומההיא דר"ן בהנהו דבנו אפדנא וכו' והפ"מ ז"ל בעצמו בסיס"ט הביא דבריו והק' עליו דמאי ראיה מייתי מהם דהנהו דוקא מכח תורת ב"ד דוקא ואין ללמוד מהם לאפוט' שיהיה בידו ג"כ כח לפשר וכו' ושוב כתב אך לא מפני שאנו מדמים להק' על מוהריב"ל ז"ל נעשה שלא כדבריו כיון דאיהו בפי' אמרה למילתיה לענין אפוט' שהכח בידם לפשר ולמחול בממון היתו' וכו' מחי' קיימת וכו' ע"ש. הרי דאיהו ז"ל ידיעה היתה לו דגם מוהריב"ל ז"ל סל"ה והו"ל על ארבעת רבעיהם שס"ל כן מעתה ק"ל תרתי חדא דמאחר דמוהרלנ"ח היי יחיד לגבייהו איך כתב בסי"ס דיכו"ל קי"ל כוותיה נגד טורים ארבעה. ועוד שנית דאיהו ז"ל סבר וקביל ס' מוהריב"ל ז"ל בסיס"ט איך בסי"ס כתב דמצו לומר קי"ל. ולקושיא זאת עלה בדעתי לישב דשם בסיס"ט מאחר דנדונו הוא שכבר האשה שהיא כאפוט' עשתה מחילה להגויה והן עתה באים בטענה היתומים לומר שאין במחי' כלום כיון דהיו יתו"ק עז"א הז"ל דאין לערער דהמחי' קיימת כס' מוהריב"ל. משא"כ בסי"ס דהם באים להכריחם ליתו' ולאפוט' להיות נזקקין לפשר ולמחול עז"א הז"ל כיון דיש ס' מוהרלנ"ח דאין מכריחים האפוט' בזה אלא דוקא אם ירצו א"כ ג"כ בנ"ד יכולים היתומים לומר קי"ל כמוהרלנ"ח דאין נזקקין ליתו"ק כלל לכתחי' ואין מכריחין ע"ז. אבל ישוב זה הוא מהדוחק דבדבריו דבסי' ס"ט נר' דסבר וקביל לס' מוהריב"ל דקאמר דלא מפני שאנו מדמין להק' עליו נעשה שלא כדבריו וכו' ע"ש:
ועיין בס' באר המים סיקכ"ג דהביא דברי מהריב"ל ז"ל וכתב אעפ"י שהפ"מ סיס"ט פקפק על הוראתו ודחאה דע"כ לא שמענו מדברי מוהרא"י ז"ל אלא בב"ד וכו' וכ"ר למרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג סיר"ץ הגה"ט אוע"ח שפקפק ג"כ בזה. מ"מ לענין הדין הסכים שם מרן החבי"ב דהדין דין אמת כמ"ש מוהריב"ל דהאפוט' ג"כ יש בידו כח לעשות מחי' ופשרה וכו' בלא רשות ב"ד וכו' ע"ש. ויש ט"ס בדבריו וכצ"ל הסכים שם הפ"מ ז"ל דהדין דין אמת וכו' במקום תיבת מרן החבי"ב ומוכרת הוא כן יען דמרן החבי"ב שם לא הזכיר לענין הדין אם, דעתו מסכמת בכך כיעו"ש והפ"מ ז"ל לא עמד ונשאר בפקפוקו שלא לפסוק לענין דינא כמוהריב"ל אלא כתב בפי' שלא מפני שאנו מדמין להק' עליו נעשה שלא כדבריו וכו':
והנה כס' מוהרלנ"ח ז"ל כן ס"ל להת"י סי' ע"ז דכתב אין בידינו להוציא עפ"י ס' הרשב"א ז"ל כיון ששאר הפוס' לא הזכירו זה ע"ש. מעתה נר' כיון דאיכא תרי אשלי רברבי דפליגי על הרשב"א ז"ל אין לפשר ולהוציא מיד היתו"ק דיכולים לומר קי"ל. וכ"ר אח"כ בס' זכו"ל חח"מ באו"ג דהביא דברי מור"ם ז"ל וכתב ונ"ב מכ"י ר"א החר"ש יב"ם ז"ל ועי"ש בר"ן ובמוהריק"ש ז"ל שיש חולק ולפי"ז היה נר' דיכול המוחזק לומר קי"ל ועיין ח"ש סיכ"ה הגב"י אוכ"ו ול"ג וט"ל עכ"ל. ובס' בע"ח חח"מ ח"א סיע"ד האריך בזה אם יש רשות להאפוט' להתפשר עם המלוה ומסיק לדינא שכל שהוא נעשה הנחה מחובו נזקקין עש"ב. ויש להעיר קצת בדבריו דשם כייל למוהרלנ"ח בהדי פוס' שנמשכו אחר דברי הרשב"א וכתב דמוהרלנ"ח בסיצ"ח כתב דאין ב"ד כופין ע"כ אלא שיש רשות להאפוט' ליזקק אם ירצה ע"כ. וקשה דאדרבא מוהרלנ"ח פליג הוא על הרשב"א ואף דכתב שם דאין ב"ד כופין וכו' כמ"ש הבע"ח בשמו מ"מ סמוך ונראה ממש כתב שם וז"ל ואעפ"י שממ"ש למעלה אפשר ללמוד שאין כח בידם עכ"ז נלע"ד כי באפוט' כאלו שהם בקיאים בעניני הנגיד וכו' יכולים הם אם ירצו וכו' ע"ש. הרי לך דקרי בחיל דבעלמא מלבד דאין ב"ד כופין ע"כ עוד בה אף אם ירצו האפוט' להתפשר כתב דאפשר ללמוד דאין כח בידם ודוקא בנדונו דאיכא סיבות אחרות מלבד ההנחה דהם בקיאי וכו' לכן הסכים לעשות כן. משא"כ בעלמא דליכא סיבה אחרת כ"א דוקא ויתור מהחוב לפי סברתו ז"ל אף אם ירצו אין כח בידם וכ"ז הוא מבואר בדבריו. וכן יש להעיר על דבריו שבכנה"ג ח"מ ח"א סיק"ח הגב"י אומ"ג שכ"כ כיעו"ש. וא"כ מ"ש שהת"י שחולק על הרשב"א יחיד הוא וכו' אינו דגם מוהרלנ"ח פליג על הרשב"א וכנ"ל. ומ"ש דהת"י שם דבריו הם על דברי הרשב"א שבסי' אלף ט"ו ותמה על הרדב"ז שהביא ראיה מתשו' הרשב"א סי' תתצ"א וכו' ע"ש. הנך רואה דמדברי הת"י שהעתיק דברים על שם הרשב"א דרצה לתרץ זה וכתב שכיון שמצאו אוקמתא וכו' נר' דלא על התשו' דסי' אלף ט"ו הוא מתכוין כ"א על תשו' אחרת דשם לא נזכרו דברים אלו כלל. גם מה שפקפק בדברי מוהרלנ"ח שכתב שהר"ן ז"ל נר' שחולק אהרשב"א וכו' שאין נר' כן מדבריו שהר"ן כתב אחר דברי הרשב"א ואעפ"י שיש לדון אחר סברתו אם הדבר כן ויראה לב"ד שכן הוא נזקקין וכו' ע"ש. לע"ד אינו רחוק כ"כ מ"ש מוהרלנ"ח דלא הסכים הר"ן להיות נזקקין כ"א בנדונו שיש סיבה אחרת ג"כ והיינו מאי דהובא שם בשאלתו שהקרובים הם מבקשים שתעשה הגוביינא כי הוא תועלת רב לקטן לסיבת מה וגם כי רוצה לעשות הנחה שע"ז באה תשובתו דאעפ"י דיש לדון אחר דברי הרשב"א וכו' עכ"ז בנד"ז דאיכא תרתי שהקרובים מבקשים זה וגם הב"ד נר' בעיניהם כן ועוד שנית שיש הנחה מהחוב בכגו"ד נזקקין. אבל בעלמא היכא דליכא סיבה אחרת ג"כ כ"א דוקא הנחה מהחוב י"ל דאין דעתו מסכמת עם הרשב"א ז"ל. וזהו שכתב מוהרלנ"ח דגם הר"ן לא רצה לעשות מעשה בנושא כזה שלא יהיה תועלת ליתומים בפירעון החוב זולתי הניכוי מהחוב אלא בנושא שגם היה ליתומים תועלת מצד אחר ושזה התועלת יהיה ניכר להב"ד ע"ש. דבדברי הר"ן מבואר שכן הוא סברתו. וגם הת"י לא כתב שהסכים לסברתו כמ"ש הוא ז"ל אלא שנוטה לסברתו והיינו היכא דאיכא ג"כ סיבה אחרת עם הנחה מהחוב והיא ניכרת לב"ד אזי נטה לסברתו. והגם דמצאנו דפוס' אחרים לא פי' כן בדברי הר"ן מ"מ פי' מוהרלנ"ח בדבריו אינו רחוק ואדרבא יותר מסתבר ומדוייק בדבריו כיעו"ש:
המורם מהאמור דבהנחה מהחוב אי נזקקין לנכסי יתו"ק או לא בפלוגתא מתנייא והגם דרוב הפוס' ז"ל ככולם ס"ל דנזקקין עדין גדול כח המוחזק לומר קי"ל כהפוס' המסייעים לי כל היכא דאיכא שני פוסקים בעזרתו מצי"ל קי"ל אפי' כנגד שאר כל הפוס' כולם. וכבר נתבאר לעיל דהת"י ומוהרלנ"ח ז"ל וגם הר"ן כפי מה שפי' דבריו מוהרלנ"ח הם פליגי וא"כ מצי"ל המוחזק קי"ל כוותייהו. האמנם מוהרש"פ ז"ל הוב"ד בס' כר"ש חאה"ע סיל"ג עמד בזה וכתב דאי"ל קי"ל בהא ממ"ש מוהרשד"ם חח"מ סי' קצ"ז דאע"ג דבעלמא אמרי' קי"ל ואנן טעני' ליתמי מ"מ איכא לחלק דבשלמא כשהנתבע יכול לטעון טענה וזוכה בה שלא יוציא הממון לעולם ניחא אבל בטענת שמא לכשיגדלו ימצא היתום טענה לבטל בהא ודאי חששא רחוקה אי"ל קי"ל וכו' ואיברא דמידי פלוגתא ל"נ ובפרט דמוהרשד"ם גופיה תבר גזיזיה אבל אכתי נר' דאי"ל קי"ל מטעמא דלדברי הרשב"א וסי' הוא תועלת ליתום להזקק לו וא"כ אי נימא קי"ל דאין נזקקין אפשר דאדרבא יהיו היתו' נזוקים בנכסים וטענה דקי"ל דאמרי' בעלמא הוא כשודאי זכות הוא לו אבל הכא כיון דהיא חששא רחוקה אולי לכי גדלי משכחי תברא אכתי לא שבקי' קרוב לודאי תועלת מפני הספק עש"ב. גם ה' בני אברהם חח"מ סי' ע"ד כ"כ בשמו דכדברי מוהרימ"ט ז"ל ח"מ סי' ב' עבדינן ושכן נוהגים בקושטא. וגם בהשמטות לסי' הנ"ל בד"צ כ"כ בשמו עש"ב דלמד במכ"ש לנדונו דודאי הוא חוב ליתומים אי שבקי' להו לכי גדלי דאפשר דלכ"ע נזקקין ע"ש. והגם דמדברי הפ"מ ז"ל נר' דס"ל דבהנחה לחוד שבקי' קרוב לודאי מפני הספק ושיכו"ל היתו' קי"ל וכנז"ל ושאין לעשות מעשה מטעם הויתור לחוד כ"א בהצטרפות טעמי אחריני היפך דברי הכר"ש ז"ל. ועוד בה דיש להעיר ע"ד הכר"ש במ"ש שהר"ן הסכים לדברי הרשב"א דבהנחה נזקקין כמו שתמהנו ע"ד הכנה"ג. גם במ"ש בדצ"א רע"ד בהגהה וז"ל ובעיני יפלא איך תיסק אדעתין שי"ל קי"ל כהת"י כיון שראינו להר"ן שדן כהרשב"א וכו' ע"ש. דמלבד דקשה עליו הקושי הנ"ל עוד ק"ט דמאחר דכבר הוא מפורש שם דמוהרלנ"ח ז"ל ס"ל כהת"י ז"ל ופקפק בדברי הרשב"א והו"ל שני פוס' דקיימי בס' חדא נגד שאר הפוס' א"כ מה זו הפלאה דאיך ס"ד לומר קי"ל דמודעת זאת כל היכא דאיכא ב' פוס' בדעה אחת יוכ"ל המוחזק קי"ל כמותם נגד כל חכמי ישראל וא"כ הפלאה זו איני יודע מה היא ודבריו לע"ד צ"י. עכ"ז על כל אלין דהוו מאחר דכל הפוס' האח' ז"ל הסכימו לזה דבהנחה מהחוב נזקקין לנכסי יתי"ק ושכן נוהגים בקושטא ועיין בס' מט"ש בסיק"ח דהביא דברי מוהרש"ף ז"ל שהובאו בס' כר"ש דלו יש חולקים אי"ל קי"ל בהא אלא מזדקקינן כיון דאיכא תועלת ליתו' ומיהו הכל לפי ראות עיני הדיין שיראו שיש תועלת ליתו"ק כפי השנים הנותרות עד שיגדל ע"ש. ובמט"ש ח"ג בשו"ת מירא דכייא סו"ס ל"ב כן הסכים דבהנחה נזקקין ע"ש. גם ה' בני חיי חח"מ סיר"ץ הגה"ט אוט"ז והגו"ר חח"מ כלל ג' סי' י"ד והמשאת משה חיו"ד סיט"ו כן ס"ל דנזקקין. וה' גב"ע סיל"ח כתב דבהנחה מהחוב אפי' מעט נזקקין וכו' ע"ש והמשכה"ר מער' יו"ד אוב"ד האריך בענין זה דהנחה מהחוב בכמה יהיה שיהיה נחשב תועלת ליתומים עפ"י השנים הנותרות עש"ב. באופן דכל האח' ז"ל אזלי בסברא זו דבדאיכא הנחה מהחוב ויהיה תועלת להיתום מזדקקינן לכן גם אנחנו מוכרחים שנלך בעקבותיהם ולהם אנו שומעים וכ"ש היכא דאיכא ג"כ סיבה אחרת ותול"מ: