אור ברסלב
שערי עזרה חושן משפט › סימן יא

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

חושן משפט · סימן יא

סימן י

בש"ע סיע"ח ס"א הקובע זמן לחבירו ותבעו תוה"ז ואמ"ל פרעתיך אינו נאמן דחזקה אין אדם פורע בתו"ז. ומוהרא"ש ז"ל סיע"ד הוב"ד בכנה"ג הגה"ט או"ט כתב דה"ד במעות אבל בסחורה עביד איניש דפרע גו"ז. והש"ך סק"י הק' עליו דמדברי הגה"א סו"פ השואל ומוהרי"ו אינ"כ דדוקא בפקדון וכו' ע"ש. וה' פני משה ח"ג דס"ה הביא דמוהר"א ברודו ז"ל הק' דהנה כל הסוברים במת תו"ז אף מע"פ נפרעים מן הקטנים ולא חיישי' לפרעון ולא להתפסת צררי הויין תיובתיה דאי ס"ל כהז"ל אכתי הו"ל למיחש דילמא פרע אבוהון בסחורה אף שהוא תו"ז. והפ"מ ישב לזה דלא אמרה מוהרא"ש ז"ל אלא בנ"ד לענין שבועה שלא לדונו ללוה חשוד על השבועה וכו' ע"ש. וה' אור יקרות בקו"א ד"ב הק' על הפ"מ דא"כ מה הוק"ל למוהרא"ש מדברי הרא"ש והוצרך לחלק וכו' וגם מ"ש מוהרא"ש אפי' ר"ל דפליג על אביי ורבא וכו' והצ"ע וציין על הש"ך דדבריו אינם מובנים לכאורה ובד' ד' השיב לו האב"א ז"ל דגם מה שהק"ל למוהרא"ש הכל הוא לס' טעות הלוה וכו' ובד' י' חזר וכתב בשם רבו וכו' ולעיקר קושית מוהרא"ב ז"ל תי' רבו דל"ק מהך דיתומים משום דע"כ ל"ק מוהרא"ש כן אלא כבנ"ד שכבר ידענו דלוה זה נתפשר לפרוע חובו בסחורה לזמן עז"א הז"ל כן וכו' וא"נ דגבי יתומים ג"כ אם אבוהון היה חייב לתת סחורה בחובו ודאי דטעני' להו וכו'. אמנם כשהחוב הוא מעות ולא סחורה אז אין לבדות מלבנו, שמא נתפשר לתת סחורה ושמא נתנה בתוה"ז זה לא אמרו אדם מעולם ולכן ל"ט ליתמי טע"ז מכיון דיש חזקה כנגדה דאאפת"ז עש"ב. ואחהמ"ר דבריו ק"ל דהמעיין שם בדברי מוהרא"ש וראה דכשכתב דעביד איניש דפרע גו"ז בסחורה לא נכנס עדין מענין הפשרה דנתפשר הלוה לפרוע חובו בסחורה כ"א דבריו הם סובבים על עיקר החיוב שנתחייב בקו"ש ועז"א דלעני' השבו' לא עבר עליה דלביה אנסיה וכו' הך חזקה דאאפת"ז ליתא אלא במעות ולא בסחורה. והוק"ל מדברי הרא"ש ותי' דשאני משכון מסחורה וכו' ובפי' קאמר דאפי' ר"ל דקאמר התם בש"ס וכו' וקי"ל כוותיה היינו במעות. אבל בסחורה איכ"ל ודאי דמודה להו וכ"ש בנ"ד בסחורה עופרת וכו' דברור מללו דלאו על נדונו דוקא הוא דקאמר כ"א ע"כ הלואה דפרעונה במעות קאמר דדוקא במעות אמרי' אאפת"ז אבל בסחורה עביד איניש דפרע גו"ז וכו' ולבסוף דוקא הוא שנכנס בענין הפשר שכתב ותו כפי מה שנר' וכו' כיעו"ש:

גם מ"ש דאה"נ גבי יתומים ג"כ אם אבוהון היה חייב לתת סחורה בעד חובו ודאי דטעני"ל וכו' דנר' דשר המסכי"ם הוא בזה. לא זכר שר לדברי המחנ"א ז"ל בה' גב"ח סי"ו דדחה לדברי מוהרא"ש ודקדק כן מדברי הרשב"א ז"ל הוב"ד בהה"מ פ"י מהמלו"ל ה"ב דכתב דקביעות זמן פרעון לתועלת הלוה היא שאין המלוה יכו"ל לכופו בינתיים. אבל אילו בא לוה לפרוע בינתיים פורע שאין אדם עשוי לפרוע תו"ז אמרו אין אדם רשאי לפתו"ז לא אמרו ע"כ והתם הוא על הלואת סחורה וקאמר הרשב"א דאיכא האי חזקה דאאפת"ז. ועיין במשכה"ר מער' פ' אומ"ה. גם מ"ש בד"ב דדברי הש"ך בסק"י שהק' עליו מהג"א ומוהרי"ו אינם מובנים. לע"ד הם ברורים ומבוארים וכנ"ל. וה' בית אברהם דקפ"ט הביא קושית הש"ך וכ"ע דלא ידע השגתו דאטו ההג"א כתב דדוקא בפקדון שעוסק לצורך אחרים עביד דפגו"ז אבל היכא דאית ליה הנאה לא עביד דפגו"ז בסחורה. הלא כל תורפיה דההג"א היא לאשמעי' דאע"ג דקי"ל דהמפקיד אצל חבירו לזמן ידוע אינו יכול הנפקד להכריחו להמפקיד לקבל ממנו תוה"ז אפי' בישוב וא"כ סד"א חזקה הוא דלא החזירו תו"ז קמ"ל דנאמן לומר שהחזירו מרצונו של מפקיד אבל אין כונתו לשלול דבר אחר ע"כ. ואנכי הפעוט לא ידענא מאי קאמר מר שדברי ההג"א הם מבוארים דבא לשלול דבהלואה א"י לטעון ט' פרעון גו"ז כלל וז"ל וכן הקובע זמן לחבירו במלוה שהלוהו ואמ"ל פרגו"ז אי"נ אפי' בשבו' ואפי' מיתמי גובה הלה את חובו בל"ש. ופר"ת דוקא הלואה דלא עביד איניש דפרע גו"ז משום דלהוצאה ניתנה אבל פקדון שאסור ליגע בו אעפ"י שקבל עליו להיות נפקד עד אותו זמן יכו"ל לו החזרתי לך בתו"ז ע"כ. הרי דבמלוה קאמר דאי"ל טענת פרגו"ז כלל ואפי' בשבו' ולכך גבי מיתמי בל"ש ודוקא בפקדון וכו' ואם איתא דס"ל דבסחורה עביד דפרע גו"ז כחילוק מוהרא"ש ז"ל היאך פסקיה לדינא דגבי מיתמי ואפי' בל"ש. א"ו נר' דלא ס"ל להאי חילוקא:

גם מ"ש דאע"ג דמוהרי"ו תלה הטעם משום דלית ליה הנאה אינו פרגו"ז הא כתובות דיש חילוק בין מעות לסחורה בסברא הגונה וכו' אנא דאמרי אעיקרא מאי דהביא מקודם קושית המח"א מדברי הרשב"א ויצא לחלק בין הלואת מעות לסחורה והאריך בה כל לגביה דידי פרוקא ל"ק חזינא ולא ידענא מה הפרש יש בין הלואת סאה בסאה דקאי בה הרשב"א ז"ל לענין סחורה אחרת ואם רצה לחלק מסחורת העופרת דקאי בה מוהרא"ש לשאר סחורת פירות כדברי מוהרא"ש דכתב דבסחורת העופרת איכ"ל טפי דעביד איניש דפגו"ז. כבר כתבנו דמדברי מוהרא"ש ז"ל נר' מוכרח דס"ל דבכל מין סחורה עביד איניש דפגו"ז אלא דבנדונו שהוא בעופרת כתב דיש עדיפות יותר וכנ"ל. וא"כ קושית המחנ"א במקומה עומדת וחלוק הב"א ז"ל כעת לא בריר לי:

וראיתי להקה"י אלבעלי ז"ל דע"ב שהביא לתמיהת מוהרא"ב ז"ל על מוהרא"ש ז"ל וישב לזה דע"כ ל"ק הז"ל כן אלא דוקא כשהתנה המלוה בשעת מתן מעות עם הלוה להפרע מיניה מעותיו בסחורה וכנדון הז"ל דהשתא אנ"ס דהמלוה לא קא יהיב מעותיו אלא משום דהיה רוצה באותה סחורה והילכך איכא למיחש דשמא פרגו"ז וכו'. אך כי לא ידעינן ולא אשכחינן גביה שום הוכחה דהיה רוצה ליפרע מיניה בסחורה כל כה"ג טענה גרועה ול"ט ליתמי וכו' ע"ש. ות'ם אני ע"ד דהרואה יראה דנדון הז"ל שם היא היתה הלואת מעות והפרעון מעות ולא להפרע מיניה סחורה אלא דשוב אח"כ כשעבר זמן הכתוב בשטר ול"פ נתפשר עמו לתת לו עופרת. וא"כ הו"ל כשאר הלואות דעלמא וקאמר הז"ל דעביד איניש דפגו"ז בסחורה וכו' וכבר אנן לעיל הוק"ל על תי' רבו של מוהרא"ב ז"ל דדברי מוהרא"ש מוכיחים בפי' דע"כ מין הלואה קאמר דעביד איניש דפגו"ז בסחורה וכנז"ל. ויגדל התימה על הקה"י ז"ל דקאמר דנדון הז"ל הוא דבשעת מ"מ התנה וכו' דהלא מבואר בנדון הרב דלא כן הוא. ואם כונתו דמאחר דעשה הפשר ביניהם שוב הו"ל כאילו היה התנאי בשעת מ"מ ושע"ז קאמר דדוקא כמו כן קאמר הז"ל משא"כ בעלמא. אם זהו כונת דבריו ק' דזהו תירוצו של רבו דמוהרא"ב ז"ל ומה בא לחדש. וכבר אנן לעיל הוק"ל על תירוץ זה וכנז"ל:

עור"ל שהביא לתי' הפ"מ ז"ל דלא כ"כ מוהרא"ש אלא לענין חשוד על השבו' וכו' ודחאו מדברי מוהרש"ך ח"ד סיצ"ו דכתב שם כמוהרא"ש אע"ג דקאי התם לענין נאמנות הפרעון ולא לענין חשוד על השבו' ושו"כ דעדיין אפש"ל דדוקא בסחורה של עופרת וכיוצא בכה"ג הוא דאמרה הז"ל. אבל בסחורה דשכיחא ומצויה טפי וכגון חטים דליתא לה"ט דבכל שעתא שכיחא טפי מודה הז"ל דלא פרגו"ז. ובזה תי' קושית המחנ"א ושאינה קיימת קושייתו כ"א ע"ד מוהרש"ך דנר' ברור דס"ל דאין לחלק כלל וכו' זת"ד ע"ש. ואנא אמינא דמדברי מוהרא"ש מוכח דגם איהו ס"ל דאין לחלק כמוהרש"ך ז"ל דבכל מין סחורה עביד איניש דפגו"ז וכמש"ל ההכרח מדבריו וממ"ש דר"ל מודה וכו' דנר' בבירור מדבריו דס"ל דבכל מין סחורה קאמר וכנז"ל:

עור"ל דכתב דע"כ ל"כ הנהו רבוותא א"ד בנדונם דאיכא פרעון אלא דיש טענת סתרא"י אמרי' דודאי אמלוה בשטר הוא דפרע ליה אף שהוא תוה"ז הואיל והפרעון הוא מסחורה אי"כ חזקה וכל כה"ג עביד איניש דפגו"ז. אך כי לא אשכחנא בגווה שום הוכחת פרעון הא ודאי ל"ט ליתמי שמא אבוהון פרע סחורה גו"ז דכולי האי דמפסיד המלוה וכו' ל"ט להו וסמך עצמו בחילוק זה ע"ד הפ"מ שכ"כ ע"ש. וק' דא"כ מה הוק"ל מדברי הרא"ש והוצרך לחלק בין משכון לפרעון סחורה דלפי דבריו אלו ליכא קושיא כלל מדברי הרא"ש ז"ל ואי"צ לחלק. גם מה זה שכתב דגם ר"ל דקי"ל כוותיה מודה לדברי אביי ורבא דבסחורה עביד איניש דפגו"ז מה הודאה היא זו כיון דלא נאמר זה א"ד היכא דאיכא פרעון. א"ו נר' ברור דס"ל דבסחורה אעיקרא בטלה לה האי חזקה דלא עביד איניש דפגו"ז. וכל הישובים הנ"ל הם ישיבה שאין עמה סמיכה:

שוב אחכ"ר לה' פנים במשפט בסיע"ח או"ט דהביא לקושית הש"ך על מוהרא"ש ומה שהק' עליו הב"א וכתב שכן הק' ה' בית ישחק דקכ"ז והוא ז"ל דחה דבריהם דהש"ך דייק מתחי' לשון הגה"א דכתבו בשם ר"ת דדוקא מלוה וכו' וכמש"ל בעניותין ושגם דברי מוהרי"ו כן מוכיחים. גם הביא לדברי ה' בית ישחק דכתב דלא כ"כ מוהרא"ש אלא בכגון נדונו שהתנו כך שיפרע לו סחורה וכו' ושכ"כ ה' אור יקרות והקה"י אלבעלי ז"ל והקשה עליהם מכח דברי מוהרא"ש דנר' מהם דבעיקר דינא קאמר החילוק ההוא וכו' כדאקשינן אנן לעיל וכתב שכן ראה לה' יד שלמה בדרו' דט"ז דהחילוק הוא גם בלוה דעלמא. גם הביא מ"ש הקה"י דדוקא בסחורה של עופרת וכיוצא הוא דאמרה למילתיה אבל בסחורה דחטים וכו' גם על זאת הוק"ל עליו מלשון מוהרא"ש ממ"ש ואפי' ר"ל וכו' דמבואר להדיא היפך ממ"ש והניח בצ"ע כדאקשינן בעניותין לעיל, וששתי שנתכונתי לדעתו ד"ע:

ואנכי הפעוט עלה בדעתי לישב לקושית מוהר"א ברודו ז"ל מההיא דמת בתוה"ז דנפרעים מן היתו"ק ואם איתא לס' מוהרא"ש ז"ל הו"ל למיחש לדילמא פרע אבוהון בתוה"ז בסחורה וכו'. דהנה ברור פרעון סחורה היא הויא מילתא דלא שכיחא. גם פרעון תו"ז היא מילתא דלא שכיחא דחזקה שאאפת"ז. ושתיהם הוו מילתא דלא שכיחא. ובמילתא דל"ש אי טעני' ליתמי או לא איתא בפלוגתא ועיין בס' שמחת יו"ט סי"ל שהאריך בזה וכ' שם בדקט"ו דאפי' למ"ד דטעני' וכו' ה"ד בדליכא אלא טענה אחת דלא שכיחא בלבד כטענה דנאנסו או דפרעון תו"ז וכיוצא. אבל היכא דצריך לטעון ב' טענות ושתי הטענות לא שכיחי לא טעני' וכן נר' שהיו דנים רבני זמנינו פה עיה"ק ירוש' ת"ו דבשטר עיס' וכו' עש"ב. דכפי"ד לק"מ קושית מוהרא"ב ז"ל מההיא דיתומים דלא חיישי' דילמא פרע אבוהין בתוה"ז והפרעון הוא היה בסחורה מאחר דהו"ל כשתי טענות דל"ש ול"ט להו שתי טענות דל"ש כנ"ל כעת. ועוד צריך לעיין בזה בל"נ לעת הפנאי:

ותבט עיני למוהרשד"ם ז"ל בסיר"ח דכתב דהאי דינא דחזקה ל"פ איניש גו"ז לא הושוו כל הפוס' למימר דנפרעים מיתו"ק בט' זו שהרי הר"ן ז"ל בפ' אל' כתב די"ח במת תוה"ז ואע"ג דהוא ז"ל דחה דבריהם מ"מ מידי פלוגתא ל"נ גם בס' התרומות כתב די"ח גם הרא"ש כתב שאחד מהחולקים הוא ר' יונה ז"ל ואעפ"י שרבו הפוס' דסברי דאמרי' חזקה לפ"א גו"ז אפי' גבי יתו"ק ממש דלאוקומי ממונא ביד יתו"ק בעילה כ"ד מספיק ומה גם בהצטרף הטעם שאמרתי וכו' ע"כ. דנר' כונתו ברורה דכיון דיש מח' בדבר י"ל קי"ל כס' החולקים לאוקומי ממונא ביד היתו"ק. ובנדונו דיש עוד צירוף הטעם שאמר מסתבר יותר לומר כן שמא פרגו"ז. ולעולם גם היכא דליכא ה"ט בעלמא עכ"ז מאחר דיש מח' בדבר יש לאוקומי ממונא ביד היתו"ק ולומר שמא פרגו"ז. ואנכי העבד הוק"ל ממ"ש הוא גופיה בסיקצ"ז ותנ"ד דשם הביא הפוס' דס"ל דאמרי' חזקה לפ"א גו"ז וגבי אפי' מיתו"ק וכתב דאע"ג דנר' מהתוס' דמ"ש בג' ואפי' מיתמי היינו יתו"ג אבל קטנים לא גבי וכן מביא האשרי בשם ר' יונה מ"מ נר' דראוי לסמוך ולעשות מעשה ככל הני גאוני עולם קמאי ובת' דס' דאפי' יתו"ק נזקקים להם ופרעי כיון שמת אביהם תוה"ז ולא שייך למימר הכא קי"ל כפ' לע"ד כ"ש שנר' שאפי' לדעת כ"ע בנד"ז נזקקין וכו' ע"ש. דדבריו סתראי נינהו ולי צ"ע:

וראיתי בכנה"ג בסיע"ח הגה"ט אוט"ז דכתב פשרנים שגזרו שיתן סך מה לזמן קצוב ומת תוה"ז נפרעים מהם כך מתברר מדברי מוהרשד"ם ז"ל חח"מ סי"ג. ומ"ש הרמב"ן ז"ל בחי' בתרא והבי"ד בס' מו"ץ ב"ד שקבעו זמן לחייב שיפרע עביד איניש דפגו"ז ב"ד ולפי"ז אם מת תוה"ז טעני' ליתמי שפגו"ז. נר' שאינו סותר למ"ש מוהרשד"ם בס"ג שיש לחלק בין ב"ד שקבעו זמן לחייב לפשרנים שכתבו זמן לפשרה ע"כ. ואחהמ"ר ת"ם אני במה שחילק כן אליביה דמוהרשד"ם ז"ל דנר' משם דאין לחלק כן לפי דעתו שהרי בנ"ד שם חשיב אותם הב' ע"י הקנין דיינים גמורים וחייב שמעון לקיים את גזירתם כמו אם היו ג' דיכולין לכוף הנתבע לדון בפניהם כל שאין שם ב"ד יפה מהם. ואין קנין בדין אלא במקבלים עליהם מי שאינו ראוי לדון כקרובים א"נ שנים אבל שנים בקנין אין יכולין לחזור בהם. ויכולין לכתוב לו שטר וא"י לטעון פרעתי שחזקה אאפת"ז וא"כ בלא שטר נמי אם היה טוען בתוה"ז שקצבו לו ב"ד פרעתי אינו נאמן כיון שקצבו לו ב"ד זמן פשיטא שלא היה פורע תו"ז. ומה תאמר הרי מפסיד ללקוחות ה"נ ליתא דקי"ל הטוען אחר מעב"ד אינו כלום וכו' ואם יאמר האומר דבנ"ד שלא היו הדיינים אלא ב' לא היו ב"ד ה"נ ליתא דטעמא דכ' לא הוי ב"ד היינו בלא קנין אבל כל ששני הבע"ד קבלו עליהם הב' דיינים ונטלו קנין הוי דין כמו ג' עכ"ל. הרי מבואר בלשונו דחשיב אותם הב' בקנין כמו ב"ד ש"ג ממש ועל כולם קאמר דאחר שקבעו זמן לפרוע אין יכול לטעון פרעתי שחזקה אאפת"ז ובלא שטר נמי כיון שקצבו לו הב"ד זמן אי"נ לומר וכנ"ל ודברי הכנה"ג ז"ל לי צע"ר:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה