אור ברסלב
שערי עזרה אורח חיים › סימן כ

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

אורח חיים · סימן כ

סימן יט

מעשה היה בקמח של פסח שהיו מונחים בכלי מתכת טאנא'ק סגורה בטוב משעה שנטחנו החטים ברחיים ע"י שומרים ת"ח כנהוג ואח"כ כשהוציאו את הקמח לנוהלו נמצא בו צואת עכבר גדול שקורין אותו ג'רדון מלובשת בקמח וליכא חשש כלל שבא עכבר אח"כ לתוך הכלי הנז' כ"א שנפלה הצואה ההיא דרך נפילה לתוך הקמח כשתיה בחנות הרחיים. מה דינו של הקמח ההוא אי מותר לפסח או לא:

הנה בנדו"ז יש כמה צדדי היתר והוא ספק שכשנפלה הצואה ההיא לתוך הקמח היא היתה לחה ובנפילתה נתלבשה בקמח הכשר ס' שהיא היתה יבשה כשנפלה לשם ומה שאנו רואים אותה עכשיו שהיא מלובשת עפר קמח הוא מחמת השיהוי שנשתהית שם איזה ימים מחמת כן נתלבש עפרורית של קמח הכשר בה, ואת"ל שבעת נפילתה היא היתה לחה ונתלבש בה הקמח. אין ספק דדין צואת עכבר לכל המרבה חשיב כצואת התרנגולין וכבר נודע דצואת תרנגולין אינו מחמיץ וכמ"ש הטור בסי' תס"ו והיינו משום דתולדה בפ"ע הוא ומ"ש דאם נפל על הקמח ירקד הבצק לחוץ והשאר מותר היינו שירקד משום מאיסותא שעובר משום בל תשקצו כמ"ש הב"ח ז"ל, והגם שהפר"ח ז"ל שם כתב דהא דצריך לרקד הוא משום שיש לה דין מ"פ ועם מים ממהרים להחמיץ עכ"ז ספק אי הלכתא כוותיה או כהב"ח ז"ל. והגם דנימא כהפר"ח, ז"ל דדין מ"פ יש לה ובנ"ד דנתייבשה אח"כ יש חששא דנתפרר מהקמח שנתלבש בה כשהיא לחה עם תקמח האחר והו"ל מ"פ עם מים ומה שהתירו בצואת התרנגולין לנהל היינו כשהיא עדיין לחה דליכא חשש פירור עדיין איכא ספקא אחרינא ס' אי הלכתא כהרי"ף והרמב"ם ז"ל דס"ל דמ"פ עם מים אינם ממהרים להחמיץ אלא הוו כשאר עיסה הנלושה במים לבד עיין בפר"ח סי' תס"ב אות ב'. ספק הלכתא כמ"ד דממהרים להחמיץ. ולכתחי' לא ילוש כמ"ש מרן ז"ל ואת"ל דהלכתא כמ"ד דממהרים להחמיץ. ספק הלכתא כמ"ד דמ"פ שבאו על הקמח ונתייבש ואח"כ באו המים עליהם דמותר ודלא כמ"ד דלא שנא עיין מחלוקת זה שהובאה בבאה"ט סי' תס"ב סק"ד ועיין בפר"ח בסי' תס"ב אות ד' בהגה"ה בד"ה דע שאם נתבטלו המ"פ וכו' ע"ש. ועיין בס' שמן המשחה סי' ל"ה שכתב דמדברי הרשב"א אין נר' דרוק העכבר י"ל דין מ"פ אלא כונתו היא משום דהוי דבר מועט וכו' ויש ללמוד מדברי הרשב"א דאם נתבטלו המ"פ בקמח ונתייבש כיון דהוי דבר מועט מותר ללוש אח"כ במים וכן יש ללמוד מדברי הר"ן ז"ל בתשו' סי' נ"ט ע"ש. ועיין ג"כ בס' לב חיים ח"ב סי' ע"ט דכתב דיש מתירים בפוס' כשהוא מעט מ"פ דאין מחמיצין וכמ"ש בס' נשמת כ"ח חא"ח סי' ט"ז עש"ב ושם בס' לב חיים סו"ס פ"ב כתב דהמג"א באו"ח סי' תס"ב סבר דדבר מועט אינו אוסר במ"פ עם מים יעו"ש:

אשר מזה דן אנכי העבד על דבריו בלב חיים ח"ב סי' פ"ה בדין מי שהיו לו ב' צלוחיות יין משנה שעברה ועשה מצה עשירה מאחת מהם ואח"כ נסתפק לו אם נתן באחד מהם מעט מים דכתב דיש להתיר מכח ס"ס ס' אם היה שנתן מים או לא ואת"ל שנתן מים שמא לא זוהי הצלוחית שלש ממנה המצה והוא מתהפך וכו' אלא דיש להחמיר בזה דכיון שהוא קו"פ ובא להתיר לכתחי' לאוכלם בפסח אחר שאפשר שיאכלם אלו קו"פ או יחליפם עם אחרים לאוכלם בער"פ באופן כי בחג הפסח לא נתיר לכתחילה מכח ס"ס בדבר שיכול לתקנו קו"פ וז"ב עכ"ד ז"ל. דלע"ד אחהמ"ר חומרא יתירה היא זו מאחר שכבר נעשה מעשה ונאפה מותרים הם בשופי לאוכלם בפסח מכח ס"ס כדין כל דבר שנעשה בדיעבד ואית ביה ס"ס דמתירין לו לאוכלו לכתחי' בפסח הגם שאפש"ל שיאכלנו קו"פ לא מחמרי' בהכי. ועם דסברא זו דהגם שיש ס"ס בדבר אין להתירו באכילה היא סברת מור"ם ז"ל בסי' תס"ז. כבר הב"ח והפר"ח ז"ל נחלקו עליו וס"ל דמאחר דאיכא ס"ס אין להחמיר כלל ומותרים באכילה ע"ע ועיין בס' חס"ל אלקלעי ז"ל חא"ח סי' י"ט עש"ב. גם מ"ש שם שהוא ס"ס המתהפך וכו' דבריו לי צריכים ביאור דהרואה יראה שאינו מתהפך שמה שהפכו הרב ז"ל שם הוא מ"ש בתחילה כיעו"ש. אבל בלא"ה רוב הפוס' ז"ל ס"ל דלא בעי' שיהא מתהפך יעו"ש. ועל הכל יש להתיר שם בשופי לאוכלו בפסח ולא להחמיר עליו ולהטריחו מאחר דבנדונו הוא דנסתפק לו אם נתן מעט מים וא"כ מאחר דהוא דבר מועט גם אם הוא בודאי שנתן אינו אוסר וכמ"ש ה' שמן המשחה דיש ללמוד כן מדברי הרשב"א והר"ן וכן ס"ל להמג"א וכמו שכן הוא ז"ל האריך וכתב בזה בס"ה נשמת כ"ח ולב חיים וכנז"ל וכ"ש וק"ו היכא דהמועט שנתן הם בספק דודאי שהם מותרים ואין להחמיר ולהטריח עליו כלל ולא ידעתי מדוע הרב ז"ל שם לא נכנס בזה כלל. ועוד דיש ס' אחר דכבר נתבטלו המים ביין קודם שלשו העיסה וכתב הבאה"ט סי' תס"ב סק"ז בשם הח"י וא"ז דאף שנתערב לאח"ז הבציר נתבטל ע"ש:

נחזור לנ"ד דאיכא כמה צדדים להתיר וכנז"ל ובפרט דהם רוצים ללוש הקמח ולאפותו כולו קו"פ ואיכא ס' אעיקרא אי נתפרר מהעפרורית ההיא לתוך הקמח או לא דאף את"ל דנתפרר ממנו והו"ל מ"פ עם מים דממהרים להחמיץ למ"ד. מ"מ מאן דחייש לזה הוא לגבי אותו קצת העפרורית שהיתה בלועה מהמ"פ ועכשיו בעת הלישה במים הו"ל מ"פ עם מים וכו' משא"כ לגבי שאר הקמח ליכא חששא. ואותו העפרורית גם לאותו מ"ד דדין מ"פ ע"מ וכו' יש לה כבר היא נתבטלה קו"פ עם שאר הקמח ואפי' אם היה חמץ גמור שנתערב קו"פ ונתבטל איכא פלוגתא אי חו"ן בפסח או לא. וכמ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' תמ"ז ס"ד אם נתערב החמץ קו"פ ונתבטל בס' אין חו"ן בפסח לאסור במשהו וי"ח ע"כ. באופן דיש כמה צדדי ההיתר בנ"ד וכנז"ל:

וקודם גמ"ד ראיתי להביא כאן מאי דשייך לזה והוא דהפר"ח ז"ל שם כתב ע"ד מרן ז"ל אינו חו"ן כן דעת הר"ן בתשו' והמרדכי והראב"ד ז"ל והביאו ראיה מהא דתנן בפ"ב דכלאים צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זב"ז אם רוב מגמלים מותר ואם רוב מרחלים אסור וכו' ומהא שמעי' דהיתר בהיתר מתבטל וכיון שנתבטל שוב אינו חו"ן וכו' ואפשר לדחות הראיה שהביאו דשאני התם דאיסור שעטנז נוהג בעולם ולפיכך אף דליכא אלא צמר בצמר דהוי כולו היתר מתבטל. משא"כ הכא דחמץ שרי מקמי פסח לגמרי וכיון שעדין אינו נוהג איסור חמץ לא שייך ביה ביטול וכשמגיע פסח שהוא זמן איסורו הרי אין כאן חו"ן שמעולם לא נתבטל עכ"ד. ולע"ד כונת דחייתו היא דשאני איסור שעטנז דאף שנתערב צמר בצמר דהוי כולו היתר שייך ביה לומר לשון ביטול שנתבטל ברוב מאחר דבשעה שנתערבו הצמר זב"ז איסור שעטנז נוהג באותה שעה. ולכן אח"כ מותר לערב בהם פשתים או צמר מאחר דכבר נתבטל ברוב שוב אינו חו"ן משא"כ גבי חמץ דקו"פ ליכא איסור כלל נוהג באותה שעה וכיון שכן כשנתערבו זב"ז קו"פ שהיה כולו היתר לא שייך ביה לשון ביטול. וכשמגיע פסח שהוא זמן איסורו אינו נקרא חו"ן שמעולם לא נתבטל זה כונת דבריו ז"ל והחיד"א ז"ל בס"ה ברכ"י כתב שם וז"ל ושמעתי מקשים על ה' ז"ל דהאיכא ער"פ מו' שעות ולמעלה דאסור ומתבטל בס' ונמצא דגם חמץ כי באו ו' דאיכא איסור חמץ הרי נתבטל דדינא הוא דבטל בס' וכי אתי פסח אינו חו"ן ושפיר איכא ראיה מצמר וצע"ג וכו' ויש מי שתירץ וכו' ע"ש. וכונת קושיתם דגם בחמץ מאחר דאינו בא פסח שהוא אסור במשהו כ"א עד שיבוא ער"פ מקודם שהוא אסור מו' ולמעלה ודינו הוא שהוא מתבטל בו בס'. א"כ כיון שבא ער"פ דאיכא איסור חמץ והו"ל כאילו נתערב עכשיו בער"פ אח"ז איסורו ונתבטל בס' כי אתי פסח אח"כ אינו חו"ן לאסור במשהו ועז"א דיש מי שתירץ וכו'. והוצרכתי להאריך בביאור כו' קושיתם יען שראיתי בס' עולת שמואל סי' ז' דכ' ע"ז וז"ל ולא הבנתי דבריהם דמאי מייתו ראיה מאיסור לתוך היתר להיתר לתוך היתר דאה"נ איסור לתוך היתר כמו ער"פ ודאי שיש לו ביטול בס' והדין הוא דאינו חו"ן כמו כל האיסורין שבתו' דיש להם ביטול ואינם חו"ן. אבל כל דחייתו הוא דהיתר לתוך היתר כמו חמץ קו"פ היכן מצינו שנתבטל קודם וכשיבוא זמן איסורו שלא יחזור לנעור. ולשעטנז לא דמי דהא ישנו לאיסורו בעולם בשעת ביטול ההיתר וא"כ היכי מייתי ראיה מהתם הר"ן ז"ל זהו דחייתו של הרפ"ח ז"ל עכ"ד יעו"ש. ולפי מה שביארנו הדברים לעיל דהו"ל כאילו נתערב עכשיו בער"פ אח"ז איסורו ונתבטל בס' שוב אין מקום לתמיהתו כלל ואי"צ להאריך בזה והוא ברור:

והנה בדין חו"ן עוד איכא פלוגתא בין הפוס' ז"ל אם הי"ד בממשו או גם בטעמו ואם גם בפליטת טעם הכלי ולא טעם החמץ ממש ואם גם הכלי הוא אינו ב"י דהו"ל טעם לפגם וגם שהוא הוי נ"ט בר נטל"פ דלע"ד דבדיעבד אם אירע כדבר הזה דשייכי כל הני דשרי דאע"ג דלכתחי' לנוהגין כחומרת מ"ד חו"ן יש להחמיר בכל הני ואפי' בנ"ט בר נטל"פ וכמו שכן מוכח בס' חס"ל אלקלעי ז"ל חא"ח סי' כ' בדין היורה שמוציאין בה שכר בלא בירור הכשות מהחטים דשכיחי ביה דהצריך להיורה הגעלה כדי להוציא בה שכר לפסח ע"ש. אשר מזה דן אנכי ג"כ להחביות ששורין בהם צמוקים להוציא מהם שכר ודרך הצמוקים הם שימצא בתוכם חטים ושעורים או פתיתי חמץ שאם רוצה אח"כ לתת בתוך החביות הנ"ל ין לצורך חג הפסח דלנוהגין כמ"ד חו"ן שצריך לכתחי' קודם שיתן היין בהחביות הנ"ל לצורך הפסח לעשות להם הכשר עירוי ג"פ או הגעלה מאחר דהחביות הם בלעי טעם חמץ והדר פלטי ואפי' שהוא בצונן דכבוש ה"ה כמבושל ועיין בס' החק"ל חיו"ד ח"א סי' ע"ז וע"ח וירחב לך הדיבור בזה ע"ש. מ"מ כ"ז הי"ד לכתחי' והיכא דאפשר יש לו להחמיר בכל הני כדי להוציא עצמו מידי כל פקפוק ותע"ב. משא"כ בדיעבד במקום דשייכי כל הני אין להחמיר לאסור ועיין בס' זכו"ל בריש ה' פסח דכתב דבדיעבד כשהטעם הוא לפגם אפי' בלא ס' אמרי' דנתבטל קו"פ ואינו חו"ן. דמזה אני רוצה להקל בדין קדירה של חמץ שאב"י ומנוקה יפה ששכחו ובשלו בה קו"פ תבשיל לפסח למי שנוהג כחומרת חו"ן דהרב דב"מ ח"א סי' כ"ט כתב דיש להחמיר והוב"ד בס' זכו"ל סי' תמ"ז בד"ה קדירה ש"ח שהיתה מנוקה וכו' ע"ש. ואנכי העבד אחהמ"ר דן לפניו בקרקע דבדיעבד מאחר דאיכא כל הני אין להחמיר ועם דלמי שקבל חומרת חו"ן תו לא שייך למימר ביה ס' אי הלכתא כמ"ד חו"ן או לא מ"מ זה הוא דוקא במקום דליכא ספיקא אחרינא משא"כ היכא דאיכא ספיקי אחריני ג"כ שפיר עבדי' ס"ס כדנא ומצטרף הוא ג"כ לשאר ספיקות ועיין בס' חס"ל ח"א סי' כ"ה בדין שק שהיה בו קמח של שמורה שהוריקוהו ושוב מצאו שדבוק בצק בשק וספק אם היה הבצק מבפנים או מבחוץ דכתב שם הרב דיש להתיר מכח ס"ס דאעיקרא סברת מוהר"י מווינא ז"ל אינה מוסכמת וכיון שכן האיכא ס"ם ס' אי הלכה כמוהר"י או לא ואת"ל דהלכה כוותיה דילמא אעיקרא כאן לא היתה מבפנים אלא מבחוץ. ואף שסברת מוהר"י פסק אותה מרן ז"ל בש"ע ואנן בדידן קבלנו הוראות מרן ע"כ אשר יאמר כי הוא זה מ"מ זהו כשאין ספק אחר שם. אמנם כשיש ס' אחר כבר הרדב"מ בח"ג חא"ח סי' ב' ובכנה"ג חיו"ד סי' מ"ב הגב"י אות כ"ו חזרו בהם וכתבו דשפיר עבדי' ס"ס אף נגד דעת מרן וכן ס"ל למוהרי"ד ותלמידו השו"ג ז"ל עש"ב. וכבר אני הדל עשיתי אר"ש רחבת ידים והבאתי דברי הפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל בארוכה והסכמת האח' ז"ל היא דעבדי' ס"ס אף נגד דעת מרן ז"ל יעוש"ב. וא"כ גם בהאי דינא דקבלת חומרת מ"ד דחו"ן אי איכא ספיקי אחריני שפיר אמרי' דנכלל ג"כ האי ספיקא בהדייהו ואמרי' ס' הלכתא כמ"ד חו"ן או לא וכל היכא דאיכא יותר משני ספיקות לכ"ע לא בעי' שיהיו מתהפכין כנודע כ"ז בספרי הפוס' בכללי הס"ס יעו"ע. ולנדון הרב חס"ל הנ"ל יש להביא ראיה להתיר מדברי הרדב"ז ז"ל בתשו' ב' אלפים ק"ך הבי"ד החיד"א ז"ל בברכ"י סי' תמ"ז שאחר שנעשו המצות מצאו בצק דבוק בדופני הנפה בחוזק שלא נקלף אלא בסכין דכתב דיש להתיר דאף שהרמב"ם פסק דחו"ן רוב האח' חולקים והדבר ס' אם נקלף ונתערב והוי ס' בפלוגתא דרבוותא ולקולא ואפשר דאפי' הרמב"ם יודה בנדו"ז דאחזוקי איסורא לא מחזקי' מספק ותו דהוי ס' בדרבנן דחו"ן לאו דאורייתא ולא קבע איסורא ואזלינן לקולא ע"ש. גם יש ראיה ממ"ש מרן ז"ל בסי' תמ"ז ס"ה בשר וגבינה ודגים שנמלחו קו"פ ולא נזהרו בהם מותר לאוכלם בפסח. וכ' שם הט"ז ז"ל ע"ז דזה אתי אפי' למ"ד חו"ן דיש כאן תרתי לטיבותא שמא לא היה חמץ במלח ואת"ל היה אימור נתבטל קו"פ כמ"ד אינו חו"ן ע"ש. ושני דינים אלו הובאו בס' זכו"ל סי' תמ"ז ע"ש:

ולא אכחד דנדון הרדב"מ ז"ל שבח"א סי' כ"ט הנז"ל לא דמי לנדון החס"ל והרדב"ז והט"ז ז"ל הנ"ל דהתם בנדונם הספק הוא דשמא לא היה חמץ מעורב בהם כלל משא"כ בנדון הרדב"מ ז"ל דישנו לטעם החמץ הבלוע בכלי מעורב בתבשיל וא"כ אין ללמוד משם להתיר בנדונו. מ"מ מאחר דאיכא פלוגתא בדין חו"ן וגם דהוי בטעמו ולא בממשו וגם שהוא אינו בטעם החמץ ממש אלא בטעם הכלי וגם שהוא אב"י דהו"ל טעם לפגם והו"ל נ"ט בר נטל"פ ובדיעבד לענ"ד יש להקל כיון דשייכי כל הני צדדי הקולא. ואמת יהגה חכי דזה שכתבתי הוא בלתי ראות דברי הרדב"מ ז"ל בשורשן אח"כ ראיתי הדברים בעיקרן וחזיתי דבכל דבריו שם בתחי' דעתו להקל אם הוא נתבשל קו"פ והאריך ג"כ בהאי דינא דבשר וגבינה וכו' ודוקא במסקנא כתב כן וכמו שהעתיק דבריו הזכו"ל ז"ל דסמוכות שלו הוא במ"ש הפר"ח לדעת הגה"ה וכבר הרבה להקשות עליו הזכו"ל ז"ל שם כיעוש"ב:

ותבט עיני בשורי להשו"ג ז"ל שם בסי' תמ"ז סקי"ח דהביא דברי שכנה"ג הגב"י אות ד' דכתב דלא אמר הרמב"ם ז"ל דחו"ן אלא כשיש שם ממשו של איסור ושהפר"ח ז"ל כתב עליו דל"נ כדמוכח בהדייא מתשובת רב נטרונאי שהביא הטור סי' תמ"ב על העושים יין צמוקים ומוצאים בהם חטים שאסור להשהותו בפסח אע"ג דליכא התם אלא טעם חטים וכן מתבאר מתשו' הרשב"א סי' ג"ן ותפ"ה וכן מדברי הב"י סס"י תנ"א וברור הוא ע"כ. והוא ז"ל הק' עליו טובא מיניה וביה וגם על הראיה שהביא מרב נטרונאי וכו' וסיים אמנם מה שהביא ראיה מהרשב"א נימוקו עמו דבפירושא אתמר בסי' ג"ן וז"ל כתבת בדבריך הראשונים דאין חמץ וכו' ואני השבתי לך דלפי"ד הגאונים ז"ל וכו' ול"ש נימוח ול"ש לא נימוח ע"כ וכו' וכן הביא עוד ראיה שם בשם הרי"ף והרי"ץ גיאת ז"ל שכתבו בשם רבוותא ז"ל בחלב שחלבו בכלי נקי קו"פ וכן גבינה העשויה בכלים חדשים ושמרם מחמץ מותר לאוכלו בפסח ואם לאו אסורים ע"כ. הרי אם חלבו בכלים מחומצים אעפ"י שלא בלע החלב והגבינה אלא מטעם חמץ והיה קו"פ ונתבטל בס' אפי"ה סוברין דחו"ן טעמו בפסח עכ"ד. ולי ק' ע"ד במ"ש הרי אם חלבו בכלים מחומצים אעפ"י שלא בלע החלב והגבינה וכו'. דהרי הרשב"א קאמר בחלב שחלבו בכלי נקי והיינו אף שהוא כלי חמץ רק שיהא נקי מפרורי חמץ בשעת החליבה. וזוהי דיוק דבריו דבחליבה שהיא כמו צונן קאמר נקי מאחר שהיא כמו צונן דחום החליבה לא חשיב חום וגם ליכא מלח לז"א כלי נקי משא"כ בגבינה דיש מלח קאמר כלים חדשים ועל שניהם הוא אומר ושמרם מחמץ מותר לאוכלם בפסח ואם לאו שלא שמרם בודאי מחמץ ר"ל שלא יתערב פירורי חמץ בהם אזי אף שהחלב נחלב בכלי נקי והגבינה נעשית בכלים חדשים עכ"ז מאחר שלא שמרם מחמץ אסורים. ולא כמו שפי' הוא ז"ל דבריו במ"ש ואם לאו אסורים ר"ל שאם חלבו בכלי חמץ אפי' שלא בלע החלב אלא טעם חמץ והיה קו"פ ונתבטל בס' חו"ן טעמו בפסח ואסור. ומהתימה עליו שלא ראה בדברי מרן הב"י ז"ל דשם בסי' תמ"ז על דברי הרי"ץ גיאת ז"ל שהביאם הטור ז"ל כתב שטעמו הוא משום דכיון שלא נזהר בהם חיישי' שמא נתערב בהם פרוסת חמץ ולאו אדעתיה ע"ש. והוא ז"ל בעצמו בסקכ"א כתב כן בפי' דצונן בצונן אינו בולע ואינו מפליט ואעפ"י שבשעה שמחלב החלב הוא קצת חם לא שמיה חם דפחות מחמימות דכלי שני הוא ע"ש. ואיך כתב בסקי"ח בדעת הרשב"א דברים סותרים לזה ומה גם שאין כונת דברי הרשב"א כן אלא כמו שכתבנו וכנ"ל ודבריו הם צ"ע:

המורם מהאמור יוצא לנדון דידן דמאחר דאיכא כמה צדדי היתר וכנז"ל יש להתיר ואם באנו לחוש דדילמא הקמח שהוא דבוק בה הוא מעפרורית קמח חמץ מהחטים שנטחנו בהרחיים קודם שעשו לה הכשר לפסח ויש ספק לשמא נתפרר מהקמח שהיה דבוק בה מקודם להקמח של הכשר. גם לזה יש לומר מאחר דאין הדבר בודאי שהיה כן שהיה דבוק בה קמח מקודם אלא שהוא בספק וגם הוא ספק אם נתפרר מהקמח ההוא לתוך הקמח הכשר והוי ספק בפלוגתא דרבוותא בדינא דחו"ן וכבר כתב הרדב"ז ז"ל והבאנו דבריו לעיל דאפי' הרמב"ם ז"ל מודה בזה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן מספק וחו"ן לאו מדאורייתא הוא אלא מדרבנן ולא קבע איסורא ואזלינן לקולא. וגם אנן בעניותין הבאנו ראיה מהט"ז ז"ל דס"ל דאפי' למ"ד חו"ן היכא דאיכא תרתי לטיבותא מותר וכנז"ל. א"כ יש להתיר בנ"ד לאוכלם בפסח ותול"מ. הנלע"ד כתבתי וצור ישראל ימומ"ן כ"ד הבוטח באל מושיע ורב:

הצעיר

עזרא הכהן טראב ס"ט

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה