אור ברסלב
שערי עזרה אורח חיים › סימן יח

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

אורח חיים · סימן יח

סימן יז

בטור או"ח סי' תי"ד כתב מרן הב"י ז"ל וכן פסקו התוס' וכו' ע"ש. וה' בנ"י ז"ל בהגהותיו כתב ע"ז וז"ל נראה מדבריו אלו דס"ל למרן דלדעת התוס' פליג רב אסי אר"י ור"ל ותמהני דמדברי התוס' נראה בפי' דס"ל דל"פ וצ"ע עכ"ד. וכבר ה' עולת שבת הק' כן ע"ד הב"י יע"ש ועיין בס' יד משה בליקוטיו ד' קס"ז ע"ב וקס"ח ע"ב ועיין בס' מלך שלם ד' ובס' יד אהרן בסי' הנז' מה שתי' לזה. והנה שלמים וכן רבים הק' ע"ד רש"י ז"ל שפי' בכתובות ד' ס"ה יוצא בעירוב אמו עירבה אמו לצפון ואביו לדרום אמו מוליכתו אצלה שעדין הוא צריך לאמו וכו' ע"כ. שדבריו אלו הם דברי ר' יאושוע בריה דרב אידי בעירובין ד' פ"ב על דברי רב אסי והרי איתותב שם ונדחה קרו להו עיין בס' יד משה שם ובס' יד"א והחק"ל חא"ח סי' קכ"ז יע"ש. וקו' הנ"ל נפול תפול ג"כ ע"ד הנמוקי יוסף בחי' הובאו בס' אשי ה' והילך לשונו שם בד' צ"ז ע"ד יוצא בעירוב אמו אם עירבה אמו לצפון ואביו לדרום אמו מוליכתו אצלה ואין אביו מוליכו אצלו דבתרה שדיין רבנן אלמא עד שש צריך סיוע מאמו וכשם שהבעל זן אותה כך יזון אותו עמה עכ"ל ולא ראיתי מי שהעיר עליו בזה:

וראיתי להחק"ל ז"ל שם בד' רנ"ג ע"א שכתב וז"ל ואולי משנ"ה חזר בו רש"י וכתב בשיטה אחרת על אופן המועיל ומחק תיבת לו אך כי היכי דלא לישוייה הדרנא לרש"י נ"ל לישב דבריו עפי"ה ומ"ש וכו' בשי' אחרת עירב לו אביו לצפון רבותא אשמעינן דאפי' שאביו עירב על בנו לו לשמו והאם עירבה לעצמה ולא כיוונה על בנה אפי"ה בתר אמו שדינן ליה ע"כ. ואחהמ"ר דחידוש גדול כי הא דאף אם הוא בן שש ועירב עליו אביו וזיכה לו והאם לא זיכתה ולא עירבה עליו אפי' הכי בתר אמו שדינן ליה ודאי דלא מישתמיט שום אחד מהפוס' מלאומרו בדעת רש"י ז"ל. ועוד לפי"ד ז"ל א"כ דברי רש"י בשיטה אחרת הוא מדבר במילתא אחריתי ממש בפי' הגמ' שלפנינו ומדברי הר"ן לא משמע כן דאחר שהביא פירש"י שלפנינו כתב ובשי' אחרת שלו כתב ג"כ כך יוצא בעירוב אמו עירב לו אביו וכו' משמע מדבריו שהוא מפרש ב' הלשונות של רש"י בחדא מחתא גם נר' מדבריו שלא חזר בו רש"י כאשר כתב הוא ז"ל קודם זה ובלא"ה כבר הוא ז"ל שדי בהו נרגא בישובים הנז' ע"ש ועיין בסוף ד' הנז' שהק' על ה' יהונתן ז"ל בחי' להרי"ף ומדוע לא הק' על הריא"ז ז"ל אם דבריו המה באו ע"ד הרי"ף שכתב כדברי ה' יהונתן ז"ל והרב ז"ל ראה והבי"ד הריא"ז בד' רנ"ג ע"ג ע"ש ברם דברי הריא"ז הם סברא דנפשיה ולא ע"ד הרי"ף קאי:

עוד ראיתי להחק"ל ז"ל שם שכתב בד' רנ"ג ע"ג וז"ל ועפי"ז ק"ל למ"ש הב"י ז"ל בסי' תי"ד שהביא סוגיא זו וכו' ע"ש מה שהאריך בזה. ולע"ד אנע"ר אמינא דליכא קו' על הב"י דגם הוא ז"ל מפרש כרש"י והתוס' דבר ד' ובר ה' אינו צריך לאמו לדעת ר"י ור"ל ולזה דייק בלשונו הב"י ז"ל וכתב דעד כבר ד' וכו' וכונתו לומר דעד שיהיו שני חייו ד' שנים והיינו שנה א' וב' וג' וגם בתוך שנה ד' מיקרי צריך לאמו ועד שיהיו ב' ד' שנים שלימות אזי מיקרי א"ץ לאמו והטור ז"ל ביאר הדברים ג"כ כמ"ש הוא ז"ל ויש לי להביא ראיה שהב"י ז"ל מפרש כרש"י דבר ד' ובר ה' הוא א"ץ לאמו שהרי בסי' תר"ם כתב הב"י וז"ל וקאמר בתר הכי וכמה כבר ד' וכבר ה' ופירש"י כבר ד' וכבר ה' קרי ליה אצ"ל כל חד לפום חורפיה ע"כ. מדהביא פירש"י בסתמא משמע דס"ל כמותו ולא עוד אלא דכ"כ בפי' וז"ל שם ומ"מ יש לתמוה דכיון דר"י ור"ל דפי' שיעורא דא"ץ לאמו השנוי בסוכה ואמרו דשיעורא הוי כבר ד' וכבר ה' היכי דחינן וכו' ע"ש הרי מבואר דס"ל דמ"ש כבר ד' וכבר ה' היינו דא"ץ לאמו אך מפרש דמ"ש בגמ' כבר ד' וכבר ה' היינו שנעשה בר ד' שנים שלימות ובר ה"ש שלימות כמבואר בדבריו בסי' תר"ם ומהתימה על החק"ל ז"ל שהבין בדברי הב"י שבסי' תי"ד שהוא חלוק על פירש"י בפי' כבר ד' וכבר ה' מדוע לא הק' עליו מניה וביה ממ"ש בסי' תר"ם שדבריו סתראי נינהו. ושו"ר שבס' יד משה ד' קס"ז ע"ד הק' מוהר"ש עבדלא על מרן ז"ל שדבריו בסי' תי"ד הם היפך הסוגיא והיפך דבריו גופיה מ"ש בסי' תר"ם ע"ש ולע"ד שדברי מרן ז"ל מבארים והמה באו בדיוק במ"ש דעד כבר ד' וכו' והיינו דמקודם עד שיהיו ימי שני חייו ד' או ה' שנים שלימות צריך לאמו מיקרי ובתר הכי לא ומכוונים דבריו להש"ס ולדבריו שבסי' תר"ם ותו לקול"מ ודוק:

גם הרשב"א והרא"ש ז"ל מפרשי דברי הש"ס כבר ד' וכבר ה' א"ץ לאמו וכרש"י אך ביארו בלשונם הצח דמ"ש כבר ד' וכבר ה' א"ץ לאמו היינו בר ד' שלימות ובר ה' שלימות הא מקמי הכי צריך לאמו מיקרי וגם דברי ה' יהונתן בחי' להרי"ף הכי מתפרשין דמ"ש מבר ד' ולמעלה א"ץ לאמו פי' דמשנעשה בר ד' שנים שלימות ולמעלה א"ץ לאמו והיינו בחריף וכ"ן דברי רש"י לע"ד כדברי הטור וס"ל דעד שיהיה בן ד"ש שלימות או בן ה"ש שלימות אזי מקרי א"צ לאמו ממ"ש אלמא מכי הוי בר חמשא בעי לזכויי וטפי מבר ד' לא קרי ליה צריך לאמו דמ"ש וטפי מבר ד' לא קרי ליה צ"ל קאי על בן החריף וכמ"ש מוהרש"ל בחי' בס' ח"ש בתי' שני יע"ש. וזה נראה יותר בכו' דברי רש"י וא"כ גם רש"י ז"ל ס"ל דעד שיהיה בן ד"ש שלימות החריף או עד שיהיה בן ה"ש שלימות הבן הטפש אזי מכאן ואילך אי"צ לאמו מיקרי הא מקמי הכי צריך לאמו הוא. גם דברי הריטב"א בחי' לעירובין והריא"ז כן מתפרשים וכולהו ס"ל בדעת ר"י ור"ל דמשנעשו שניו ד"ש או ה"ש שלימות אזי מקרי אצ"ל אי איתיה לאביו במתא הא מקמי הכי גם בשנת ד' או ה' צ"ל מיקרי ומפרשי מ"ש הש"ס כבר ד' או ה' אצ"ל היינו בר ד' ובר ה"ש שלימות:

וממילא רווחא דעפ"י דברינו אלה נוכל ליישב דברי הריטב"א בחי' לסוכה והוא דראיתי להחק"ל ז"ל שם ד' רנ"ג ע"ד הק' עליו וז"ל ויש לתמוה במ"ש ומיהו התם אמרי' דכי איתיה לאבוה במתא הוי צריך לאמו כבר ד' וכבר ה' וכו' נראה דס"ל דפי' וכמה כבר ד' כבר ה' פי' דכבר ד' וכבר ה' הוי צריך לאמו כשי' הרא"ש וזה סותר למ"ש בעירובין בחי' דפי' כבר ד' וכבר ה' היינו דאצ"ל הוי וסותר את עצמו מהתם להכא ע"ש. ולפי מ"ש לעיל דגם הריטב"א בחי' לעירובין ס"ל כדעת ר"י ור"ל דבתוך שנת ד' לחריף ובתוך שנת ה' לטפש מקרי צריך לאמו ועד שיהיה בן ד' או בן ה"ש שלימות אזי אינו צ"ל מיקרי א"כ אפשר ליישב דבריו מ"ש בחי' לסוכה ונוכל לומר דמ"ש וכי איתיה לאבוה במתא הוי צריך לאמו כבר ד' וכבר ה' היינו בתוך שנת ד' ובתוך שנת ה' ולא הוו דבריו סותרין זא"ז:

גם התוס' ז"ל כן ס"ל וכונת דבריהם במ"ש וז"ל לא בעי לשנויי הא דאיתיה לאבוה במתא כדמשני בסמוך דא"כ הוו פליגי ר"י ור"ל אר"א והלכתא כר"א דמייתי ליה הש"ס בפרק אעפ"י ע"כ. לע"ד דבריהם ברורים ומבוארים והוא דאי מתרץ הש"ס דדברי ר"א הם בדליתיה לאבוה במתא ומ"ש הברייתא עד בן שש ולא שש בכלל הוא בדאיתיה לאבוה במתא א"כ יוצא דלדעת ר"א בן ה"ש שלימות אע"ג דאיתיה לאביו במתא נחשב צריך לאמו דהברייתא דאמרה עד בן שש יוצא בע"א משמע דבן ה' שלימות אף אי איתיה לאביו במתא הוא יוצא בע"א שכן צריך לאוקומי אברייתא ולפי"ז כשהקשו על ר"י ור"ל מהברייתא ותי' הא דאיתיה והא דליתיה וכו' הוו דבריהם היפך דברי ר"א דלדעתם מ"ש הברייתא עד בן שש יוצא בע"א ולא שש בכלל הוא בדליתיה לאביו במתא ומ"ש הם דטפי מבר ד' ומבר ה' א"צ לאמו הוא בדליתיה לאביו במתא נמצא דלר"א אם הוא בר חמש שלימות גם אי איתיה לאביו במתא מיקרי צ"ל ויוצא בע"א ואילו לר"י ור"ל אם הוא בר ה' שלימות ואיתיה לאביו במתא אינו יוצא בע"א גם לד' ר"א אי ליתיה לאביו במתא יוצא בע"א אף אם הוא בן שש שלימות ומכאן ואילך לא ולר"י ור"ל אינו יוצא דס"ל דפי' הברייתא היא עד ולא עד בכלל וא"כ הוו פליגי על ר"א וזה א"א דאנן קי"ל הילכתא כר"י דמייתי ליה הש"ס בפ' אעפ"י להכי לא תי' הש"ס על קושיית ר"א מברייתא הא דאיתיה והא דליתיה וכו' כנ"ל בכו' דברי התוס' שו"ר שכיוונתי לד"ג הפרישה ז"ל בסי' תי"ד וה' יד אהרן ז"ל שפי' כן בכו' דברי התוס' ע"ע. ועיין בס' יד משה בליקוטיו ד' קס"ה שהאריך הרבה בכונת דברי התוס' וגם רצה להגיה בדבריהם יע"ש. ואין צורך כי דבריהם מבוארים כנ"ל ועין בד' קס"ח ע"א במה שהשיב לו הרב מוהר"ש עבדלא ז"ל שפי' דבריהם כמ"ש ובכלל דבריו דברינו:

ותבט עיני בשורי בספר יד משה בד' קס"ו ע"א שכתב וז"ל ואגב אורחין חזיתי חזות קשה בהגה"א בשם מוהרי"ח וז"ל ז"ל מוהרי"ח אין מערבין וכו' ואם עירב עליו האב לדרום ואמו לצפון אפי' בן שש אחר אמו גרירא וכו' ע"כ והא בגמרא אמר ר' יאושע בריה דר"א הכי ואותיבו עליו מברייתא דקטן דצריך לאמו ואמרו תיובתא דר"י בריה דר"א תיובתא וצ"ע עכ"ל. ואחהמ"ר כל לגבי דידי לא ידענא מאי קא מקשה עליו דבגמ' הק' על ר"י בריה דר"א דס"ל דבן ד' ובן ה' צריך שיערבו עליו ואינו יוצא בעירוב אמו דהא בברייתא קתני קטן שצריך לאמו יוצא בע"א עד בן שש וליכא למימר דהברייתא היא היכא דעירב עליו אביו לדרום ואמו לצפון וקאמרה שהוא יוצא בע"א דהא עד שש קתני משמע דמקו' עד שש יוצא בע"א אף אם לא עירבו עליו ואן אי נימא דמ"ש הברייתא עד שש פי' עד ולא עד בכלל אפי"ה הויא תיובתיה דר"י בריה דר"א דס"ל דבן ה' אינו יוצא בע"א עד שיערבו עליו עיין בפירש"י וע"ז מסיק הש"ס בתיובתא ומוהרי"ח ז"ל אתא לאשמועינן חידושא אחרינא לענין דינא דאף אם הוא אין צריך לאמו כגון שהוא בן שש שלימות דהדין הוא דמכאן ואילך אינו יוצא בט"א כ"א עד שיערבו עליו וייקר מקרה דעירב עליו אביו לדרום ואמו לצפון יוצא בע"א שעירבה עליו לצפון ואינו יוצא בעירוב אביו דבצוותא דאימיה ניח"ל אף שהוא בן שש ועיין להחק"ל חא"ח סי' הנז' ד' רנ"ד סוף ע"א. באופן שדברי הי"מ וגם מוהר"ש עבדלא שנראה שהוא ג"כ ש'ר המסכים בזה צא"ת:

עוד ראיתי להחק"ל ז"ל שכתב שם וז"ל עוד ק"ל לדבריהם מהא דאותבוה לר"י בריה דר"א מהא דתנן קטן הצריך לאמו יוצא בע"א עד בן שש ומאי קושיא אימא דהברייתא איירי בבן טפש ועד ולא עד בכלל וא"כ אתי שפיר דברי ר"י ור"ל עם הברייתא. ור"א דאמר דבן שש יוצא בע"א דהיינו שנת שש עצמה הוכרח ר"י בריה דר"א לומר דאיירי בשעירבו עליו וא"כ לק"מ בהאי תיובתא ואמאי אסקוה בתיובתא בשלמא לשיטת רש"י וכו' אבל לשיטת הרא"ש מאי ק"ל וצ"ע עכ"ל. ואנכי העבד אחהמ"ר לא ידענא מאי קא מקש"ל דהגם שנאמר דבתוך שנת ד' ובתוך שנת ה' צריך לאמו מיקרי לדעת ר"י ור"ל עכ"ז קושיית הגמ' היא כראי מוצק דכו' הש"ס להק' על ר"י בריה דר"א דאמר דבן ה"ש שלימות אף אם הוא טפש אינו יוצא בע"א כ"א עד שיערבו עליו ודברי ר"א בהכי פירשם דהיינו כשעירבו עליו והברייתא קאמרה דקטן יוצא בע"א עד בן שש ואפי' אם נפרש בכו' הברייתא דעד ולא עד בכלל ואם הוא בן שש שלמות אינו יוצא בע"א אכתי ק' דמהברייתא משמע דבן ה"ש שלמות הוא יוצא בע"א דדוקא בן שש הוא דאינו יוצא בע"א ואיהו קאמר לעיל דבן ה' שלימות אינו יוצא בע"א אף אם הוא טפש עד שיערבו עליו ובבן חריף טפי מבר ד' אינו יוצא בע"א והיא קושיא אלימתא ולהכי אסקוה בתיובתא:

גם עו"ר לו ז"ל שם שכתב וז"ל וגם לפי שי' זו ק"ל מאי ק"ל לש"ס לר"י ור"ל מדתניא קטן הצריך לאמו וכו' אימא איירי בבן טפש ועד ולא עד בכלל ואמאי איצטריך לשנויי הא דאיתיה לאבוה במתא הא דליתיה לאבוה והדבר צא"ת עכ"ד:

גם את זה אחהמ"ר אומר דקו' הש"ס היא דר"י ור"ל ס"ל דכיון שנעשה בן ה"ש שלימות אף אם הוא טפש אפי"ה א"ץ לאמו מיקרי וצריך שיערבו עליו ואינו יוצא בע"א ומהברייתא משמע דעד בן שש יוצא בע"א וצריך לאמו מיקרי ואף אי נימא דפי' הברייתא דקאמרה עד בן שש היא עד ולא עד בכלל עדין ק' דמהברייתא משמע דבן ה"ש שלימות יוצא בע"א ולהכי איצטריכו בגמ' לשנויי הא דאיתיה לאבוה במתא וכו'. שוב אחז"ר שהר' נה"ש בסי' קי"ד הק' כקו' החק"ל ז"ל ותי' כדתי' בעניותין ע"ש:

וראיתי לה' שולחן גבוה בסי' תר"ם שהק' על מרן שכתב בכ"מ ומינה נילף לעירוב כתב עליו וז"ל אילו היה בהיפך החרשתי כיון דהלכות עירוב סידר לן הרמב"ם בתחי' א"כ אילו הוה התם מפליג בין איתיה וכו' והכא בסוכה הוה סותם הו"א כדקאמר דסמך הכא אהתם אבל עכשיו דבה' עירובין סתם כר"א היתכן דסמך התם אמה שיכתוב אח"כ בה' סוכה אתמהא וצ"ע ע"ש. ומדברי הלח"ם פ"ו דסוכה נר' דל"ש בין אם מתחי' סתם ואח"כ ביאר בין אם בתחי' ביאר ואח"כ סתם יע"ש. וכן ג"כ כתב בה' שכירות פ"ב ה' א' ע"ש. ואיך לא שלטו מאורי עיניו בהלח"ם שם. ואם נאמר דהוא ראה וידע דברי הלח"ם ז"ל ועכ"ז הוא מקשה מ"מ ק' מדוע לא הבי"ד הלח"ם ז"ל ויקשה עליו ג"כ כאשר הק' ע"ד מרן ז"ל. ועיין בס' יד משה ד' קס"ו ע"ד שהק' כן על מרן הכ"מ ושוב חזר בו מדברי הלח"ם הנ"ל דס"ל דל"ש וגם הביא ראיות ע"ז ממקומות אחרים יעו"ש באורך:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה