אור ברסלב
שערי עזרה אורח חיים › סימן יז

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

אורח חיים · סימן יז

סימן טז

מעשה שהיה במבוי שנפרץ מרות אחת וכפי הדין הוא צריך צורת פתח באותו הרוח כדי להתיר הטלטול באותו המבוי והביאו שני לחיים ברזל ארוכים ורחבים קצת וקבעו שני הלחיים בשני כותלים זה כנגד זה ע"י מסמרים ובראש הלחיים סמוך להשפה ממש נקבו את הלחיים ותחבו באותם הנקבים שבראש הלחיים חבל ברזל קשור בראש הלחי מכאן ובראש הלחי מכאן ומתוח החבל ברזל, הנ"ל מע"ג ראש הלחי הברזל האחד לתוך הנקב שבראש הלחי הברזל השני ויש שגמגמו בזה מאחר שבראש הלחי השני אינו מתוח החבל הברזל מע"ג ראש הלחי הברזל כ"א מתוך הנקב הסמוך לראש הלחי. ומרן ז"ל בשו"ע או"ח סי' שס"ב סי"א פסק דצורת הפתח צריך שיהיה קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהם. ואם חיבר הקנה העליון לשני הקנים או לאחד מהם מן הצד לא מהני ע"כ. וא"כ מאחר שבצד האחד ראש החבל הברזל אינו מתוח מע"ג ראש הלחי ממש כ"א מתוך הנקב שבראש הלחי א"כ לא הוי על גביו ממש ולא מהני דאנן בעינן ע"ג הלחי ממש:

ואני אומר דלענ"ד בנ"ד ליכא בית מיחוש כלל דאעיקרא הגם דפסק מרן ז"ל דצריך שיהיה הקנה ע"ג ולא מן הצד מ"מ כבר כתב הט"ז ז"ל דהך מן הצד נראה פשוט לפירש"י ז"ל דאין האיסור אלא אם החבל שלמעלה קשור שלא בקצה העליון של הקנה אלא בולט קצת מן הקנה למעלה מן החבל. אבל אם הוא כרוך בקצה עליון מצדו ואין בולט מן הקנה למעלה מהחבל כשר. וכ"ה ברש"י בד' י"א וז"ל מן הצד כלומר שמתח זמורה מזה לזה באמצעיתן ולא על ראשיהן ע"כ. וע' בס' פרי מגדים במשבצות זהב סי' שס"ב אות ד' דכתב שהא"ר באות ט"ז הסכים עם הט"ז. והגם דהרואה יראה שם בהא"ר דלא הסכים עמו בפירוש כ"א שהביא דברי הט"ז ז"ל, מ"מ דעתו ז"ל דמבוארים דבריו בסתמא ולא הביא דברי החולקים עליו נראה דהוא ש"ר המסכים עמו ולכן כתב שהא"ר הסכים עם הט"ז. ואע"ג דהאמ' ז"ל חלקו על הט"ז וס"ל דאף שהוא בקצה העליון אם הוא מצדו לא מהני עי' בהפר"ח ז"ל סוס"י שס"ב וה' חמד משה ז"ל שהאריכו לדחות דברי הט"ז גם ה' נתיב חיים כתב עליו דליתא דבעינן ע"ג ממש כדאיתא בברייתא וקנה אחד ע"ג ואי לאו"ה הוא מן הצד וכ"פ בת"ח. ועיין ג"כ בס' חיי אדם כלל מ"ח אות ח' ובזכו"ל ח"א ד' פ' שהביא משם החר"ש יב"ם ז"ל דכולם חלקו על ס' הט"ז ז"ל. עכ"ז מאחר דקי"ל דהלכה כדברי המקל בעירוב וכמ"ש בעירובין דמ"ו. וכ' התשב"ץ ח"ב סי' ל"ח ע"מ שנשאל בספקות הנופלות בעניני עירוב אם נלך בהם לקולא או לחומרא והשיב דהדבר פשוט הוא דאזלינן לקולא כדין כל סברא שבדברי סופרים וק"ו הדברים לעירובין שהם מדברי סופרים ויש בהם קולא אחרת שהלכה כדברי המיקל בהם ואפי' יחיד במקום רבים ע"ש. וכ' ה' חס"ל אלקלעי ז"ל ח"א סי' כ"ב ד' נ"ב ע"א וז"ל ועל הכל במילי דעירובין דקי"ל ה' כדברי המיקל בעירוב אפילו ביחיד נגד רבים דאילו בשקולים בכל מילי דרבנן אזלינן לקולא כמ"ש מהרימ"ט ואף שהב"ח בסי' תי"ו הביאו ה' שכנה"ג סי' שס"ו אות יו"ד כתב דבפלוגתא דרבנן לא אמרינן הכי הא ה' יד אהרן במ"ב סי' שס"ו כתב דמדברי התשב"ץ ח"ב סי' ל"ח נראה דאפי' בפוס' אמרינן כן יעו"ש. ועיין למרן ז"ל באבק"ר סי' מ"ז ד' ל"א ע"ד דמתבאר כן מדבריו עכ"ל. ות'ם אני מדוע לא הרגיש על הי"א ז"ל שכתב דמדברי התשב"ץ נראה דאפי' בפוס' אמרינן הכי דאיך כתב בלשון נראה דהרי מבואר בפירוש בדברי התשב"ץ ז"ל במ"ש דהלכה כדברי המיקל בהם ואפי' ביחיד במקום רבים. באופן הגם דמצאנו ראינו דברי האחרו' ז"ל שחולקים על ס' הט"ז ז"ל וכמעט דסברתו הויא יחידאה כנגדם. מ"מ מאחר דהיא בדין עירובא הלכה כדבריו כל שהוא בקצה העליון אף שהוא מן הצד כשר ומינה אתיא במכ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו לנ"ד דכשר וכנ"ל:

ואמת אגיד דאם באנו להתיר בנ"ד מהא לחוד עדיין יש פ"פ לומר דכבר החס"ל ז"ל בד' נ"ט ע"ב שדי נרגא בזה והביא דברי הליכות אלי אות ה' סימן רנ"ג שכתב דה"ה בפ"ו דה' עירוב הביא בשם הרמב"ן שלא לפסוק כן כיחיד נגד רבים ומזה תמה הוא ז"ל על מהרימ"ט ח"א סוס"י צ"ד דכתב בפשיטות דהלכה כדברי המיקל בעירוב דאמרו הוא אפי' ביחיד נגד רבים דאילו בשוים בכל מילי דרבנן אזלינן לקולא וכו' דאיך לא עלה על ס' רמז מדברי הרמב"ן אלו שהביא ה"ה ז"ל דכתב דדעת הגאונים הוא שלא לפסוק כן במקום רבים וכו' עש"ב. וא"כ מאחר דס' הט"ז ז"ל האחרו' ז"ל נידחה קראו לה ולא מצאנו מי שהסכים עמו כ"א הא"ר ז"ל כפי דברי הפמ"ג ז"ל מדהביא דבריו בסתמא וכנ"ל. א"כ כפי"ז נפל פיתא בבירא מעט:

אמנם בנ"ד ההיתר הוא מטעמא אחרינא ג"כ והיינו בנ"ד לא נכנס כלל בסוג מן הצד מאחר דמשוך חבל הברזל מתוך הלחי סמוך לראשו ממש בהא כ"ע מודו דשפיר מהני וליכא בית מיחוש כלל דהמצא ימצא הרבה אומנים שעושים בבנין פתחים ממש כזה ולא הו"ל פתחי שמאי. והבאתי ראיה לדברי מדברי ה' פרמ"ג ז"ל שם דכת' וז"ל ומ"ש ה' מכוונים היינו כשעושה החבל בגג צריך שיהיו הקנים עומדים למטה גבוהים י"ט תחת החבל הא כשקושר החבל בקנים ממש כל שאין יוצא מהקנים למעלה מסבל כלום כשר ועתו"ש גמגם בזה ולפי"ד התו"ש כה"ג בחבל ינעץ יתד מסמר בראש הקנים ויקשור החבל ביתד וודאי עצהי"ט שפיר דמי. ואם יחקוק בראש הקנה מעט חקק ויניח שם החבל שפי"ד עצהי"ט וכו' ע"כ הרי מבואר ממ"ש ולפי"ד התו"ש וכו' היינו לומר דגם התו"ש דמחמיר כה"ג בחבל ינעץ יתד מסמר בראש הקנים ויקשור החבל ביתד וודאי עצהי"ט שפי"ד. מזה מוכח דנ"ד לא חשיבא מן הצד כלל כיון דהחבל אינו בא מן הצד כ"א מתוך רוחב הלחי ממש. דודאי כונת דברי הפרמ"ג ז"ל דקאמר דינעץ יתד מסמר בראש הקנים הוא לומר דנעיצת המסמר תהיה לראש הלחי ויקשור החבל במסמר וקאמר דודאי עצהי"ט שפי"ד. והגם דא"א לצמצם שלא ישאר מעט עודף מאורך המסמר על החבל ועכ"ז קאמר מר דשפיר דמי והיינו מאחר דהוי סמוך לראשו ומתיחת החבל מתוך רוחב הלחי ולא מן הצד שפי"ד. וכן יש להוכיח ג"כ ממ"ש עוד ואם יחקוק בראש הקנה מעט חקק ויניח שם החבל שפי"ד עצהי"ט וכו' דגם באופן זה א"א לצמצם שלא יהיה עודף מעט מראש החקיקה של הלחי על החבל וקאמר דשפ"ד והיינו ודאי כדאמרן. ותו אם איתא להא מלתא דאם עודף מעט מהלחי פסול כל כי האי הו"ל לאשמעינן בפי' דאם עודף מעט מהלחי על החבל פסול ולא הו"ל למסתם סתומי א"ו כדאמרן. ומינה יוצא ראיה לנ"ד להתיר:

ובעת שהבאתי ראיות אלו לדברי יש שלא נרוה צמאונם בזה עד שאח"כ מצאתי ראיתי בפירוש להפרמ"ג ז"ל עצמו בסי' שס"ג במ"ז אות י"ט דחקר ד' חקירות בצוה"פ. ובחקירה הד' כתב צור"פ שעשה מהצד אי דוקא מהצד הא תחוב בין קנה לקנה ונחקק קצת בקנים כעין שעושים האומנים אעפ"י שהקנים יוצאים למעלה ג"כ אפשר דשרי וכו' ועס"י שס"ב בט"ז אות ד' מ"ש מן הצד ועיין הג"א עירובין י"א ולא שיהא תחוב בין שניהם באמצעיתו משמע דצריך דוקא מונח על ראש הקנים ומיהו תחב מסמר בראשי הקנים וכרך החבל עליהם מהני כנ"ל עכ"ל. דנראה בבירור מדבריו אלו שכתב ומיהו תחב מסמר בראשי הקנים וכו' דהיינו לומר כמש"ל דיתחב המסמר בראש הקנה כלפי אורך הקנה כזה דליכא למימר דכונת מ"ש דיתחב המסמר בראש הקנה כונתו היה כזה דא"כ מאי ומיהו תחב מסמר וכו' מהני דקא' הלא עיקר דינא הכי הוי א"ו כדאמרן וזה ברור. ומינה לנ"ד דעדיפא מנדונו מהני במכ"ש ותול"מ זהו הנלע"ד המעט הוא הצעיר:

עזרא הכהן טראב ס"ט

אחז"ר כמה שנים ראיתי בס' שערי רחמים להרי"ף ז"ל בחא"ח סי' י"ב שהביא שם דברי הפוסק מהרש"מ ז"ל דעל מ"ש הג"א בשם א"ז שלא יהיה תחוב בין זל"ז באמצעיתן כתב ע"ז דהמכוון הוא שלא יעמיד שני קנים זה כנגד זה וינעוץ המשקוף בין שניהם כזה אבל לא שיהיה המשקוף מסולף בחורי המזוזות קורה בתוך קורה. דכה"ג הוי צוה"פ גמור דרואים אנו כאילו חתוך מהחור ולמעלה וגם מהצדדין כי די בקנה משהו ומה יזיק לנו הבליטה מן החור וצדדים וכ"כ הגאון מליסא בתיקון עירובין שלו. א"כ בנ"ד אף דתחובה באמצע מצד א' אמרי' דמה שלמעלה הוי כחתוך והוי צוה"פ גמור ע"כ ומהרי"ף ז"ל שם נראה לו דבריו וחיזקם ודחה דברי ה' כמרא"ע ז"ל שלא הסכים בהיתר זה מכח דברי הא"ז דאפשר דקפיד שיהיה בראשיהם דוקא וכתב דלא תברא דכונת אומרו ולא על ראשיהם ר"ל שהקורה שבין ב' הקורות היא נעוצה בין ב' שלא ע"י שליבה אבל אם היא משולבת בחורי המזוזות סלק את העליון כמי שאינו והו"ל מונחת על ראשיהם. ושוב הביא דברי ה' חת"ס סי' צ' דהבין בדברי הא"ז דגם תחוב ל"מ ודעתו לאסור אף במשולבות זב"ז וכתב דעכ"ז יש לסמוך ע"ד הגאון מליסא ז"ל שהתיר בפשיטות והבי"ד וכ' דאילו היה רואה החת"ס ז"ל את דבריו היה מתיר בפשיטות והכי כי נקטי' דהויא לה צוה"פ גמורה עש"ב. והנך רואה דהר' פרמ"ג ז"ל קאי בס' החת"ס והבין בדברי הג"א דצריך דוקא מונח על ראש הקנים ואם תחוב בין קנה לקנה ונחקק קצת בקנים וקנים יוצאים מלמעלה בתחילה כ' דאפשר דשרי ושוב חור מכח דברי הג"א הנ"ל וכמו שהבי"ד לעיל ונעלמו דבריו מעי"ק של הרי"ף ז"ל:

איך שיהיה עיניך תראינה דגם אם היה שליבת הקנה באמצע הלחיים ממש והם עודפים הרבה מלמעלה עכ"ז רבו המתירים הגאון מליסא ז"ל התיר וסרכין תלתא הפוסק מהרש"מ ומהרי"ף ומהר"א אשכנזי ז"ל סמכו את ידיהם וחזקו דבריו להתיר דהיתר כנטול דמי. מכ"ש וק"ו בנ"ד דהלחי האחד שנתון החבל הברזל בתוך הנקב אינו באמצע הלחי כ"א שהנקב שבלחי הוא סמוך ממש לראש הלחי ובו תחוב החבל ודאי כגון דא ליכא מאן דפליג וכולם שוין להיתר ותול"מ:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה