אור ברסלב
שערי עזרה אורח חיים › סימן טז

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

אורח חיים · סימן טז

סימן טו

א'. בש"ע או"ח סי' רנ"ג ס"ה כתב מרן ז"ל מותר לתת על פי קדירת חמין בשבת תבשיל שנתבשל כ"צ מע"ש כגון פאנדיש וכיוצא בהן לחממן לפי שאין דרך בישול בכך. וכתב המג"א ז"ל ה"ט כיון שאין בו רוטב אין בו משום בישול כמ"ש סי' שי"ח סט"ו ע"כ. וראיתי לה' פני אהרן ז"ל בסו"ס ט"ו שהק' עליו דאפי' יש בו מרק שרי דאינו נותנו אלא ע"פ קדירת חמין ואין דרך בישול בכך וכמו שנתבאר בב"י אבל לשרות אותו בתוך מים חמין ודאי איכא משום בישול אם יש בו רוטב או כנגד המדורה במקום שהיס"ב אבל ע"פ קדירת חמין אפי' יש בו רוטב אפשר דשרי ע"כ. ואחהמ"ר דבריו הם מן המתמיהין שהרי מרן ז"ל בש"ע סי' שי"ח ס"ח כתב וז"ל להניח דבר קר שנתבשל כ"צ ע"ג מיחם שעל האש י"א כמניחו כנגד המדורה וכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום שהיס"ב כגון שיבש מותר להניחו ע"ג מיחם שע"ג האש וי"א דהוי כמניח ע"ג כירה לכתחי' ואסור וראשון נראה עיקר ע"כ. הרי מבואר דמרן ז"ל השוה דין נתינה ע"ג קדירת חמין לנתינה כנגד המדורה ובנתינה כנגד המדורה לא התיר כ"א יבש. וכ"כ בסעיף ט"ו דבר שנתבשל כ"צ והוא יבש שאין בו מרק מותר להניחו כנגד המדורה אפי' בהיס"ב. ואיך הרפ"א ז"ל רצה לחלק ביניהם והתיר בדרך אפשר בנתינה עפ"י קדירת חמין אפי' יש בו מרק. וביותר תימה על ה' בית מנוחה בדף כ"ה אות י"ג דכתב בפשיטות, בשם הרפ"א ז"ל שהתיר בנתינה עפ"י קדירת חמין אפי' יש בו מרק ע"ש. ואיהו לא אמרה אלא בדרך אפשר ואף גם זאת היא מן התימה וכנ"ל וצ"י:

ב'. עיין בס' עושה שלום בחי' דינים או"ח באות שי"ן ד' ק"ג ע"ב דכתב אם מותר להשליך הפרעושים בשבת תוך כלי מים או לא דהביא דברי החיד"א ז"ל בברכ"י סי' שט"ז דאסר לעשות כן וכו' וסיים והמג"א שם סקכ"א התיר לזרוק אותם תוך המים ע"כ. והם דברי תימה דהמג"א ז"ל מה שהתיר לזרוק במים הוא לכינים ולא לפרעושים דעמ"ש מרן ז"ל בסעי' ט' דהמפלה בגדיו מכינים לא יהרגם אלא מוללן בידו וזורקן אבל המפלה ראשו מותר להורגן. כתב המג"א ז"ל לא יהרגם כיון שמצוי שם פרעושים גזרינן שמא יהרוג ג"כ פרעושים. ומ"מ נ"ל דמותר לזורקן במים וכ"מ בגמרא עכ"ל. הרי ברור מללו דאהמפלה בגדיו מכינים דלא יהרגם גזירה משום שמא יהרוג ג"כ פרעושים שמצויים שם קאמר דהכינים מותר לזורקן במים. ועיין שם בברכ"י אות ז' דכתב דהרב ק"נ והא"ר ז"ל תמהו על המג"א ז"ל והוא ז"ל יישבם ע"ש. וה' נתיב חיים הנד"מ עם המגינים כתב ע"ד המג"א ז"ל דקאמר וכ"מ בגמרא וז"ל נ"ב רצונו מדאמר רבא שדייא לקניא דמיא. וחלילה לנו לעשות כדבר הזה דמ"ש אם הורג פרעוש בידים או הורגן ע"י מים. ורבא דשדי לקניא דמיא בחול איירי לשיטת הרי"ף כמו רבה מקרע להו דאיירי בחול וצ"ע עכ"ל. וכונתו להקשות על המג"א ז"ל כקושית הק"נ ז"ל ומאי דהובא בלשונו תיבת פרעוש או דנימא דאשגרת לישן היא ושלא בדקדוק והיא ט"ס וצ"ל כינה. או דנימא שהיא בדקדוק וכונתו להקשות דכמו דבדין הורג פרעוש ליכא הפרש מהורג בידים להורג ע"י מים דבכולהו אסור. כן ג"כ בהמפלה בגדיו מכינים דדינא היי דאין להורגן ליכא הפרש מההורג בידים להורג ע"י מים דבכולהו יש לאסור דלא כהמג"א דמתיר לזורקן במים אבל ה' עו"ש דהוא קאי בדינא דפרעושים אם מותר ליתנם תוך כלי מים או לא והביא דברי החיד"א ז"ל דאוסר ושוב קאמר דהמג"א ז"ל התיר לזורקן במים דבריו קשים טובא וצ"ע:

ג'. הבדלה יש נשים דכשחל ר"ח ליל מוצ"ש אחר שהבדיל האיש על הכום קודם שישתה ממנו הם רודפים ולוקחים בפיהם מהכוס מעט יין ומניחים אותו בפיהם ויוצאים לר"ה מחוץ לפתח החצר כדי לשמוע מהאנשים העוברים שם הדברים הראשונים היוצאים מפיהם אם הוא לשון זכר או נקבה כדי ליקח סימן מזה להאשה המעוברת שהעובר אם הוא זכר או נקיבה. או כדי לשמוע מהם אם הם מדברים בלשון טוב או רע ומזה לוקחים סימן לענין אחר שהם רוצים לידע אם הוא לטובה או לרעה. ופשוט הוא דיש למנוע אותם ולמחות בהם שלא לעשות כן. דמלבד שיש בו איסור ניחוש ועוברים על לאו דלא תנחשו ועיין בס' החסידים סי' יעו"ש שהאריך בדברים כאלה לאסור עוד בה דאיכא בזה חששא אחרת מצד פגימת הכוס דמאחר דהאיש שהבדיל עדיין לא שתה ממנו והם שותים בפיהם מהכוס הוא נפגם בזה עיין בס' פתח הדביר סי' קפ"ב או"ג דהבי"ד הא"ר ז"ל סק"ז דכתב בשם הרד"א ז"ל ה' הבדלה דאם טעמו באצבע לא פגמו כדחזינן בברכת המילה שמשים אצבעו בכוס ונותן בפי התינוק ומברך עליו ע"כ. ותמה עליו ה' בגדי ישע שאין זו ראיה שהרי עושין זה אחר הברכה והיא במקום שתהיה וכו' וכתב שעלה לישב ומצא אותו לה' שמן המאור ז"ל שכתב שאינו רשאי לפגום הכום גם אחר ברכה קודם שישתה המברך ע"ש עכ"ד. ודון מינה ואוקי באתרין לנדון דידן הנ"ל דאיכא בזה פגימה לכוס מאחר שעדין לא שתה המברך וכנז"ל. וספר בגד"י אינו מצוי אצלי לראות הדברים בשורשם ולא ירדתי לכונת דבריו במה שדחה לראית הרד"א ז"ל מההיא דמילה שהרי עושין זה אחר הברכה וכו' דמדברי הרד"א ז"ל נראה דבמקומו עושין זה קודם הברכה שכ"כ שמשים אצבעו בכוס ונותן בפי התינוק ומברך עליו דנראה מזה דהברכה היא אחר שימת האצבע בכוס ובפי התינוק ואפשר דמה שעושין זה הוא כדי להשקיט התינוק מבכיתו. ומינה הביא הרד"א ז"ל ראיה דטעימה באצבע אינה פוגמת. וראיתי עו"ש שהביא בשם הבגד"י דיש ראיה מכוס שני ש"פ שזורק באצבע י"ו פעמים וכו' ע"ש. גם זאת הראיה שהביא ק"ל והנה פגימת הכוס היא כשלוקח בפיו מהכוס ושותה. משא"כ כששופך מהכוס לכלי אחר ושותה לית לן בה ועז"א הרד"א ז"ל דאם טעמו באצבעו אינו פוגמו דס"ל דהו"ל כאילו שופך מהכוס לתוך ידו או לכלי שאין בו משום פגם ואין בכך כלום וכמו שכן פסק מרן ז"ל כן הוא הדין אם פעמו על ידי אצבעו אינו פוגמו. וא"כ מה זו ראיה מכוס ב' ש"פ שזורק הי"ו פעמים לקרקע או לתוך כלי לההיא דטועמו באצבע דההיא בא מהאצבע לתוך פיו. משא"כ בכוס ב' ש"פ שהוא יורד לתוך כלי או לקרקע דלכ"ע לית ביה פגם אם שפך ממנו מהכוס בעצמו להם כך הוא אם שפך להם ע"י אצבעו דשוים הם ויבואו שניהם. ועוד בכוס ב' ש"פ הגם שהוא מכלל חיוב שתית הד' כוסות עכ"ז אין אומר עליו כ"א ההגדה וברכת בפה"ג למנהג האשכנזים ובפרט לדידן דאין אנחנו מברכים בפה"ג כ"א ההגדה וליכא עליו לא קדוש ולא הבדלה וליכא פגם כ"א בכוס של קדוש והבדלה ובהמ"ז וא"כ אין ראיה ממנו. ובלא"ה הגם לפי דעתו ז"ל דאית ביה פגם עכ"ז אין ראיה מהתם דהתם בכוס ב' ש"פ אחר שזורק הי"ו פעמים ונחסר מהכוס חוזר ומוסיף על היין הנשאר בכוס וממלאהו ובזה כבר ניתקנת פגימתו וכמ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' קפ"ב דיכולין לתקן כוס פגום ע"י שיוסיפו מעט יין ואפי' ע"י שיוסיפו עליו מים מיתקן ע"כ. וכ"ש בזה דאחר זריקת הי"ו פעמים לא נשאר בו כ"א מעט וצריך הוא לחזור ולמלאת הכום יין ומים כדי שיהיה בו שיעור או כדי שיהיה הכוס מלא דתו ליכא חשש פגם כלל. וכבר מילתא אמורה דס' בגד"י אינו מצוי אצלי לראות הדברים בשורשן לידע כונת ראיתו:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה