שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון
אורח חיים · סימן טו
מעקה. מי שהוא אומן חדש ויש לו בית והוא רוצה לעשות מעקה לגגו אימתי יברך ברכת מעקה. מה שנלע"ד הוא שצריך מתחילה להכין את העצים והמסמרים היינו שיהיו משופים ומוכנים לפניו כל מה שצריך לקביעות המעקה וכשיבוא לקבוע המעקה על שפת הגג במקומה במסמרים תחי' כל יברך אקב"ו לעשות מעקה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' ברכות פי"א הי"ב ואח"כ יתן המסמרים בעצים ויהדקם ויעשה כל המקומות הצריכים מעקה שבזה יהיה עובר לעשייתן וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם ה"ב כל מ"ע שבין אדם למקום בין מצוה שאינה חובה בין מצוה שהיא חובה מברך עליה קודם לעשייתה. וכן כל המצות שהם מד"ס וכו' מברך על הכל קודם לעשייתן אקב"ו לעשות ע"ש. והוצרכתי לכתוב זה משנה שאינה צריכה יען דיש מחכמי הישיבה יצ"ו שאמרו שיניח הברכה עד לבסוף דהיינו קודם קביעות המסמר האחרון בהמעקה יברך ושוב יניח המסמר ויהדקנו וכדי להוציא מסברתם זה ע"ז באתי לבאר דלכתחי' צריך לברך קודם וכנז"ל ולא יניח הברכה לבסוף דאז הוי ממש כמו בדיקת חמץ דאם יש לו כמה בתים וחדרים דצריך לבודקם דשוהא בהם כמה זמן עכ"ז צריך הוא לברך בתחילת הכל קודם שיבדוק כלל כדי שיהא עובר לעשייתן. דמאחר שכל בית וחדר איכא ביה חיובא לבודקו ע"כ צריך לברך קודם שיתחיל לבדוק כלל ולא שיניחנה קודם בדיקת הבית האחרון א"כ ה"נ במעקה מאחר דכל מקום ומקום מהגג הוא חייב במצות מעקה ובנתינתו שם המעקה נחשב לו לקיום מצוה לכן חיובא רמיא עליו קודם התחלת עשיית המצוה דהיינו קביעות המעקה במקומה לברך כדי שיהא עובר לעשייתה. והגם שישהא אח"כ כמה זמן עד גמר קביעות המעקה במקומו זה אינו מעלה ומוריד דהברכה שבירך בראשונה היא פוטרת עד גמירא מאחר שהוא נותן בדעתו בשעת הברכה לפטור כל מה שיעשה לבסוף ובזה שאמרנו מרויח הוא דהברכה שבירך בראשונה היא מועילה לכל מקום ומקום מהגג שנעשה בו מעקה דבירך קודם לעשייתה. משא"כ אם נאמר שיניח את הברכה לבסוף וכנז"ל נמצא דהמקומות הראשו' מהגג שקדמה עשיית המעקה בהם הן המה היו בלא ברכה בתחילה קודם עשיית המעקה בהם. ומודעת זאת דעשיית קביעות המעקה היא גמר חיובה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם ה"ח כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשיה וכל מצוה שיש אחר עשייתה ציווי אחר אינו מברך אלא בשעת הציווי האחרון כיצד העושה סוכה לולב שופר ציצית תפילין מזוזה אינו מברך בשעת עשיה אקב"ו וכו' מפני שיש אחר עשייתו ציווי אחר. ואימתי מברך בשעה שישב בסוכה או כשינענע הלולב וכו' ובשעת קביעת מזוזה. אבל אם עשה מעקה מברך בשעת עשיה אקב"ו לעשות מעקה וכן כל כיוצא בזה ע"כ. ושם בה' ה' כתב דהעושה מצוה ולא בירך שוב לא יברך ע"ש. ועיין בס' החק"ל יו"ד ח"ג סי' קכ"ח שכתב דאף שהג"א בפ"ק דחולין חולק וס"ל שיכול לברך כבר הכריח הש"ך ביו"ד סי' י"ט כדברי הרמב"ם ז"ל ומה שרצה להכריח הפר"ח שם כדברי הגה"א אין דבריו מוכרחים וכבר ה' כו"פ שם דחה דברי הפר"ח וכתב דהתוס' ס"ל כהרמב"ם ז"ל יעו"ש. ועיין בס' שו"ג או"ח סי' תל"ב או"ב שגם הוא דחה דברי הפר"ח ע"ש. והגם דהרמב"ם ז"ל שם כתב דהעושה מצוה ולא בירך אם מצוה שעדין עשייתה קיימת מברך אחר עשיה ואם דבר שעבר הוא אינו מברך כיצד הרי שנתעטף בציצית או שלבש תפילין וכו' ולא בירך תחילה חוזר ומברך וכו' אבל אם שחט בלא ברכה אינו חוזר ומברך וכו' וכל כיוצא בזה. וכתב החק"ל ז"ל שם וז"ל אמת דבקביעות מזוזה צריך ישוב אי דמי לציצית ותפילין וסוכה דמברך אחר כך או ידמה לשחיטה וכיסוי והפרשת תרומה. ויותר נ"ל דדמי לישיבת סוכה דמצוה תמידית היא שתהיה קבועה בפתחו יעו"ש ופשוט הוא דהמעקה היא דמייא ממש להמזוזה דמצוה תמידית היא שתהיה קבועה בגגו ולפי"ד אם לא בירך קודם הוא מברך אח"כ וא"כ מקומות הראשונים שבגג שנעשה בהם המעקה הגם שלא בירך עליהם קודם עשייתם חיוב הברכה עדיין רמיא עליה ושפיר הוי הברכה שמברך לבסוף חוזרת עליהם ג"כ. מ"מ לכתחילה מיהא צריך הוא לברך קודם קביעות שום דבר בהמעקה ההיא כדי שיהא נחשב שפיר עובר לעשייתם ולקיים בכל קביעות המעקה ההיא מתחי' וע"ס המצוה כתקנה וז"פ:
וראיתי לה' שד"ה ח"ג חח"מ סי' כ' דנשאל במי שלא בירך בתחי' על המעקה אלא עדיין נשאר מעט מזער להחזיק המעקה אם דינו כמי שלא נגמר עשייתו וחייב לברך עדין או הו"ל כאילו נגמר עשייתו. והשיב דיכול לברך כיון דעדין נשאר מכוש האחרון כיון שלא נגמרה מצות המעקה מכל וכל שעדין צריך חיזוק יכול לברך והאריך בזה יעו"ש. ולפי מש"ל בשם החק"ל ז"ל דמזוזה דמיא למצות ציצית ותפילין וסוכה דמברך אח"כ דמצוה תמידית היא שתהיה קבועה בפתחו וכנ"ל. ופשוט דגם המעקה היא דמי ממש למזוזה דגם היא מצוה תמידית שתהיה קבועה על גגו. מעתה גם אם לא בירך עד שסיימה מכל וכל הוא מברך אח"כ ומכ"ש אם לא סיים עדין המעקה מכל וכל כנדון השד"ה ז"ל:
שו"ר שדברי השד"ה ז"ל הם בנויים ומיוסדים ע"ד הכנה"ג ז"ל בא"ח סי' תל"ב והכנה"ג ז"ל כ' בפי' דלא יברך על המעקה אם שכח ולא בירך קודם וטוב לברך בלי שו"מ וכנ"ל. דהן הנה דברי הכנה"ג ז"ל וכל ישר הולך בדעתו ישפוט דמזוזה ומעקה שוין הם בחדא מחתא דאם מצות המעקה אינה חשובה מצוה תמידית כמו סוכה וכיוצא גם המזוזה כן היא ואם לא בירך קודם שוב לא יברך אח"כ לפי"ד הכנה"ג ז"ל היפך דברי החק"ל ז"ל. ותימה על ה' החק"ל ז"ל שלא זכר מדברי הכנה"ג ז"ל כלל והכניס עצמו לבית הספק אם מזוזה דמיא לסוכה או לשחיטה ולבסוף פשיטא ליה דיותר נ"ל דדמי לסוכה וכו' וצ"י ועיין בס' אורח משפט סי' תכ"ז או"ג שהבי"ד השד"ה ז"ל הנ"ל וכ' ועיין בס' מזב"א ד' נ"ד ע"א דמשם באר'ה דמני"ר היה שואל מכל הס' הנז"ל יעו"ש. ולא זכר ש"ר באותו פרק לדברי הגאון מ"א ז"ל מ"ש במזוזה דמינה יוצא ג"כ למעקה וכנ"ל. ולפי"ד הכנה"ג אם לא בירך קודם שוב לא יברך בשו"מ היפך מש"ל בעניותין כפי"ד החק"ל ז"ל:
ודע דבס' הרוקח הגדול סי' שס"ו והוב"ד בס' פאת השולחן ד' י"ב ע"ב כתב דעל עשיית מעקה לא יברך ופי' דבריו שם הפא"ה דהטעם הוא משום שלא נתחייב לבנות בית כדי לעשות מעקה. וסברא זו היא נגד סברת כל הפוס' ז"ל דכולהו אזלי בסברת הרמב"ם ז"ל דס"ל שמברך על עשיית מעקה וכמ"ש בפי"א מה' ברכות ה"ח דבשעת עשיית המזוזה אינו מברך כ"א בשעת קביעותה אבל אם עשה מעקה מברך בשעת עשיה אקב"ו לעשות מעקה ושם בה' י"ב כתב דאם קבע לעצמו לביתו מברך לקבוע מזוזה עשה מעקה לגגו מברך אקב"ו לעשות מעקה ע"כ. ועיין ג"כ בהרשב"א ח"ג סי' רפ"ג שכתב בפי' לברך על עשיית המעקה יעו"ש. והנה מור"ם ז"ל ביו"ד סי' רפ"ט כתב דהקובע ב' או ג' מזוזות מברך ברכה א' לכולן ב"י בשם תשו' הרשב"א ז"ל. וראיתי להשו"ג ז"ל שם דתמה למה השמיטו מרן בש"ע וסיים דשם בהרשב"א סי' תת"ט מבואר הדבר דה"ד בבא לקבוע כולן בב"א ושמצא בהגה כ"י בגליון הרשב"א שמביא ראיה לזה מדיני שחיטה סי' י"ט דשחט בהמות וחיות ועופות ברכה א' לכולן וכן מה' מילה סי' רס"ה ס"ה מי שיש לו ב' תינוקות למול ברכה א' לכולן ודון מינה ואוקי באתרין דאם בא לקבוע מזוזות הרבה בב"א בהרבה פתחים צריך ליזהר שלא לדבר ושלא יסיח דעתו בין מזוזה למזוזה כדין השחיטה וכו' ואם היו שם שני בנ"א יכול הא' לברך לקבוע מזוזה והב' יקבענה בפתח אהלו בלא ברכה על סמך ברכת הראשון כדין מילה בב' תינוקות שהא' מברך והב' מוהל בלא ברכה וכדין בדיקת החמץ במי שיש לו הרבה בתים לבדוק שמעמיד מבני ביתו אצלו בשעת הברכה וברכה א' לכולן. הילכך מי שקנה בתים מהגוי או בנה בתים הרבה ובא לקבוע מזוזה בכל פתח ופתח מוטב שיקבץ כל כך בנ"א כמספר הפתחים ויתן המזוזות והמסמרים והמקבה בידם ויברך בעה"ב בפתח במעמד כולן ויכוונו לברכתו וילך כל א' ויקבענה בפתח א' וכו' ממה שיקבעם כולן בעה"ב משום דא"א אם לא ידבר או יסיח דעתו בנתיים וצריך לחזור ולברך למ"ד וי"א שא"צ לחזור ולברך כמבואר בה' שחיטה סי' הנ"ל ס"ה ומי הכניסו בתגר זה בס' ברכות לכך זהו הדרך ישכון אור לעשות המצוה בהרבה ב"א דזוכה ומזכה וזכות הרבים תלוי בו עכ"ד ז"ל:
ואנכי הרואה שדבריו אלו הם אחהמ"ר אינם אלא מן המתמיהים שהרי בדין החמץ והמילה עצמם לא מצאנו שכתבו הפוס' ז"ל שטוב יותר לקבץ כ"כ בנ"א כמספר החדרים והמילות וללכת אח"כ כל א' וא' לבדוק על סמך הברכה ההיא כ"א שאם רוצה הבעה"ב יעמיד מבני ביתו אצלו בשעת הברכה ואח"כ יתפזרו לבדוק על סמך ברכת הבעה"ב וכמ"ש מרן הש"ע א"ח סי' תל"ב ועיקרם של דברים הם דברי הטור בשם אביו הרא"ש ז"ל בפ"ק דפסחים דכתב וז"ל ובברכה א' יכול לבדוק כמה בתים ואם בעה"ב אינו יכול לטרוח ולבדוק בכל המקומות שבבית יעמיד א' מבני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך ויתפזרו איש במקומו על סמך הברכה שבירך בעה"ב דעשרה שעושין מצות אחת א' מברך לכולם ע"ש. והשו"ג ז"ל עצמו שם הבי"ד אלו וגם הבי"ד הר"ן ז"ל דכתב דמי שיש לו הרבה בתים לבדוק אינו מברך אלא ברכה א' מדאמרי' שחט הרבה בהמות ברכה א' לכולן ע"כ וכתב עליו השו"ג דמהך ראיה לא משמע אלא כשהבעה"ב עצמו בודק לכולם דומיא דשוחט בהמות הרבה דא' שוחט לכולם אבל כשיש בודקים הרבה דילמא צריך ברכות הרבה כל א' במקומו כשוחטים הרבה שכל א' מברך לעצמו ולענין מעשה נקטי' כדברי הרא"ש ז"ל וכן סתמו הפוס' ז"ל עי"ש. דמדברי הפוס' ז"ל ומדבריו שם נראה דיותר טוב לבדוק הוא בעצמי את כולם בברכה אחת וליכא למיחש להך חששא שמא ידבר או יסיח דעתו. ולע"ד דודאי דזהו עדיף יותר דמצוה בי יותר מבשלוחו וכמו שכן מצינו ראינו בכמה דינים כיוצא בזה ולא חיישו כלל ואצ"ל דיהיה הוא זהיר ונשכר שלא ידבר ולא יסיח להיות המצוה על ידו וכתקנה:
ולענין מעקה שנעשה ע"י אומן גוי או ישראל אחר אי מצי בעה"ב לברך על עשיית מעקה של האומן או לא. הנה הרב מחנ"א ז"ל בה' שלוחין סי' י"א נשאל ע"ז והשיב דמצי מברך דאפי' היה הפועל גוי ידו כידו וכן לענין טבילת כלים ע"ש. ועין בס' נדיב לב ח"ב סי' ס"ב דעלה ונסתפק בזה והבי"ד המחנ"א ז"ל וכתב שכן הסכים ה' הלכות יו"ט ז"ל בדע"א ושהגאון מ"א בהחק"ל יו"ד ח"ב סי' ט' הרבה להק' על דבריהם ושהסכימה דעתו שלא יברך הבעה"ב בעשיית המעקה של הפועל כ"א כשהפועל ישראל יברך הפועל כמ"ש הרמב"ם ושכן הסכים מוהרימ"ט והכנה"ג ז"ל וכ"ש שאם הפועל גוי דאין ספק שלא לברך ועין לה' שורשי הים ח"א ח"מ ע"כ. ואנכי הדל באלפי ת"ס אני ע"ד שכתב שכן הסכים ה' הלכות יו"ט ז"ל בדע"א שהרואה יראה שם בד' ע"ב ע"א שכתב היפך ממש וז"ל והנה כי כן בנדון המח"א במתקן המעקה ע"י פועל גוי דהעלה דיברך עליו מטע"ז לענ"ד אינו נראה כן לענין דינא כיון דלרוב הפוס' נר' דס"ל דבדבר שהעבד והפועל אינהו גופייהו פסולים לשליחות אינם עושים שליח אפי' לרבים וא"כ בעושה מעקה ע"י פועל גוי לא חשיב כאילו עשה הוא בעצמו כיון דאין שליחות לגוי עכ"ל. וגם בד' ע"א לא כתב לענין ברכה שכן ס"ל שיברך כ"א שיצא לחלק בין פועל ועבד גוי דחשיבי כיד בעה"ב ואין גלגולם פוטר לסתם שליח גוי דגלגולו פוטר והבי"ד המחנ"א סיוע לדבריו וחילוקו וע"ז בא הגאון התייר הגדול מר אביו ז"ל בהחק"ל שם והקשה על דבריהם משא"כ לענין ברכה הוא קרי בחיל בד' ע"ב דלא יברך ופליג על המחנ"א ז"ל וכיעו"ש. ועיין בס' נחמ"ל ח"א בד' ס"ג ע"ג דהבי"ד המחנ"א דס"ל דיברך וכתב דה' הלכות יו"ט דע"ב חלק עליו וכו' יעו"ש. באופן שדבריו לי צ"ע וישוב ועיין בס' אשר לשלמה הנד"מ בה' מזוזה תשו' מה' שלמה יפה ז"ל ומה שהשיב על דבריו כמהרר"ח פונטרומולי ז"ל ומה שחזר כמוהרש"י והשיב ע"ד שהאריכו בענין זה ואסיקו בסיפא דמילתא דשב וא"ת עדיף ולא יברך בנעשית ע"י גוי ואם הפועל ישראל יברך הפועל עש"ב. גם ה' שם חדש בד' נ"ז ע"ג הביא מחלוקת הפוס' וכתב דמידי פלוגתא לא נפיק לענין ברכה יעו"ש. וה' נד"ל ז"ל שם כתב תיקון לזה דבבנין עצים הקורה שמתקן האומן לקובעה במעקה שיניח האומן המסמר במקום קביעותה והבעה"ב יניח ידו עליו דע"י אותו מסמר נקבע המעקה ויברך הבעה"ב קודם ההכאה ושפיר חשיב הוא העושה. וגם אם המעקה הוא מברזל עכ"פ בעת קביעותו צריך מסמר כדי לחברו באבן או ע"י עופרת ואפשר להבעה"ב להכות במסמר או להשליך העופרת ע"י ויברך ע"ש:
עוד ראיתי להנח"ל ז"ל שם שכתב דאף דיהיבנא ליה כל דיליה דהמחנ"א ז"ל דמצי לשכור פועל גוי לתקן המעקה ויברך עליו מ"מ אין ספק דזה דוקא כשאינו יכול הבעה"ב לעשות ולתקן המעקה הוא או מחמת אונס או שאינו יוצא מתח"י האמנם כ"ז שיכול האיש לתקן המעקה שהיא מ"ע דחייב לברך עליה ודאי דלא מצי משוי איניש אתר לא גוי ולא ישראל כדי לתקן המעקה וה"ט דמצוה בו יותר מבשלוחו. וגם דכשעושה ע"י פועל לברך הברכה כתקנה עובר לעשיתה משום דלא אשכחן עוב"ל אלא כשהמברך עצמו הוא העושה שאין לחוש שמא יברך ולא יעשה שהרי בידו ורשותו לעשותה. אבל כשאחר בא לעשות המצוה היאך יברך זה מקודם ושמא הפועל ימלך ולא ירצה לעשותה ונמצאת ברכתו לבטלה רק אחר שכבר נעשית המצוה יכול לברך אעפ"י שלא עשאה הוא עצמו. משא"כ כשהיא ע"י עצמו דמקיים המצוה ויברך עוב"ל כתחז"ל וכו'. ותו דלפי"ד הכנה"ג ז"ל נראה דס"ל דבעשיית מעקה בעי' ברכת שהחינו וכ"כ בסי' רע"א בהגה"ט עמ"ש הרד"א דמה שאין אנו אומרים זמן בקידוש של שבת וכו' ע"ש. ואי מברך הבעה"ב ברכת שהחינו אף בעשותו המצוה ע"י אחרים מידי פלוגתא לא נפקא אי יברך או לא וכיון דאיכא מאן דס"ל דהעושה מצותו ע"י אחר אין מברך הבעה"ב עליה שהחינו וגם השליח ברכת שהחינו אינה נוגעת לו. משו"ה ע"צ היותר טוב הוא וכדי לצאת ידי מחלוקת שאם יצא מתח"י לעשות ולתקן המעקה וכיוצא דיעשה על ידו דבכה"ג מצוה בו כדי שיברך ברכה זו של שהחינו אליבא דכ"ע בלי חולק עכ"ד ע"ש:
ואחהמ"ר ת"ם אני ע"ד שכ' מילתא פסיקתא בפשיטות דאס עשה המעקה ע"י דמברך שהחינו אליבא דכ"ע בלי חולק דהן אמת דהרמב"ם בפ"א מה' ברכות היינו טעמא כ"כ דמברך עליהם שהחינו אם עושה אותם לעצמו מה שאין כן אם עושה אותם לאחרים ע"ש. ולא הו"ל להנח"ל ז"ל ללמוד זה דבעשיית מעקה בעינן ברכת שהחינו מדברי הכנה"ג דכבר הוא מפורש בדברי הרמב"ם ז"ל, מכל מקום עיניך תראינה דגם בזה מצוי סלע המחלוקת אם יברך שהחינו או לא דהכנה"ג חח"מ סו"ס תכ"ו כתב וז"ל כתב רבי' המח' ז"ל בטור א"ח סי' כ"ב בשם מוהרי"א ז"ל שלדעת ר' בעה"ט ז"ל אין לברך זמן אלא על מצוה שהיא מזמן לזמן. אבל על תפילין אין מברכין זמן וכ"כ שם בס' הלבוש בהגהה וכ"כ הר"ן ז"ל בפ' לולב וערבה ולפי"ז ה"ה דבעשיית מעקה אינו מברך שהחינו כיון דלאו מזמן לזמן קא אתי וכן עיקר עכ"ל. וכ"כ בחיו"ד סי' רפ"ט לענין מזוזה ע"ש וכמו שהוא ז"ל בעצמו הבי"ד הכנה"ג אח"כ שהק' עליו כמוהר"ן יצחק ארדיט ז"ל ממ"ש בא"ח סי' רע"א ובסי' תקפ"ה דנר' מדבריו דס"ל דבעשיית מעקה ומזוזה צ"ל שהחינו והניח בצ"ע וכתב הוא ז"ל דלע"ד עלה במחשבה לישב קצת ע"ש ואיך העלים עין מדברותיו הראשונות ולא חזר עליהם לומר דמאחר דבפלוגתא מיתניא שב ואת"ע דסב"ל ולא יברך שהחינו גם אם עושה לעצמו המעקה. ואם נאמר דכו' דבריו כן היא זהו מהדוחק העצום דמלבד דשטחיות לשונו אינו מורה כן עוד בה דבכגו"ד צריך לאודועי בפירוש כדי שלא יבוא האדם לידי טעות ויבוא לידי ס' ברכה לבטלה לס' מ"ד וע"ז נאמר במקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר:
ועיין בזה להשו"ג ז"ל חיו"ד סי' רפ"ט או"ב מש"ש בשם הש"ך והרמב"ם והכנה"ג ז"ל ע"ש. באופן דלענין דינא הגם דלפי ס' הרמב"ם ז"ל צריך לברך זמן אתפילין ומעקה ומזוזה וכמ"ש ה' בית יאודה עיאש ז"ל בחיו"ד סי' כ"ג וכן ס"ל להרבה פוס' ז"ל מ"מ מאחר דעינינו הרואות דאיכא פלוגתא בזה שב ואת"ע ולא יברך זמן עליהם דסב"ל. ועיין בהחק"ל חיו"ד ח"ג סו"ס קכ"ח דכתב בנדונו דאירע ליל ל"א בליל יו"ט דצריך שאחר הקידוש שיניח המזוזה ויברך ושיכוין בברכת שהחינו גם על המזוזה כיון דאיכא מ"ד דמזוזה נמי בעי ברכת שהחינו ומהיות טוב אל תהי רע ע"ש:
ודע דגם לס' הרמב"ם ז"ל דס"ל דמברך שהחינו על עשיית המעקה לעצמו וכנז"ל מ"מ אם ב' שותפין או יותר בחצר ובבתים ועושים המעקה לא יברכו שהחינו דשהחינו לא שייכא אלא ביחיד. ונלמד זה מדברי הב"י עיאש ז"ל דכתב שם בנ"ד דקנו אנשים הרבה ס"ת דלא יברכו שהחינו דשהחינו לא שייכא אלא ביחיד וכ"ת דיברכו מיהא הטוב והמטיב דשייכא בשל שותפות י"ל דאפשר דאין לברך ברכה זו אלא בדבר שהוא להנאת הגוף ולא במצות דלאו ליהנות ניתנו ועוד דכיון דיחיד בשלו אינו מברך שהחינו בנ"ד מטעמא דכתיבנא גם בשל אחרים אין לברך הטוה"מ דהא תניא בברכות קצרו של דבר על שלו שהחינו שלו ושל אחרים הטוה"מ וא"כ י"ל דוקא כי שייכי תרוייהו ע"ש. דמוכח מדבריו דאם הם שות' במעקה אין לברך שהחינו ולא ברכת הטוה"מ וכנז"ל. ועיין להחיד"א ז"ל בס"ה מח"ב חא"ח סי' רכ"ג בקהל שקנו בהיכ"נ חדש דאסיק לדינא שלא לברך שהחינו ושכן ראה למוהרי"ע ז"ל בס' ב"י הנ"ל דליתיה אלא ביחיד ושגם הלק"ט ח"ב סי' קע"ט כתב דיברך הש"ץ בקו"ר הטוה"מ וכו' דמוכח דברכת שהחינו לא יברכו כדבר האמור ע"ש. וה' זכו"ל ז"ל ד' כ"ג ע"ב הבי"ד ע"ש:
ובהיותי בזה ראתה עיני לה' עושה שלום אות א' ד' ב' סוע"ג שהביא ראיה ברורה היפך ס' המחנ"א ז"ל שכתב דאם עשה ע"י גוי דיכול לברך והביא מהא דאיתא בקידו' ד"ט כד אתא רב יאודה קמיה דרב נחמן לדינא אשכחיה דקא עביד מעקה ואמ"ל לא ס"ל מר להא דאמ"ר הונא אמר שמואל כיון דנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה בפני ג' אמ"ל פורתא דגודיתא קא עבדינן וכו' ואם איתא דיכול האדם לעשות מעקה ע"י אדם אחר ויכול ר"ן לברך הא אפי' אם היה עושה מעקה עיקר המצוה היא לא תשים דמים בביתך ויעשה המצוה ע"י מי שירצה כיון דאפשר לעשותה הכי ולא יעשה מלאכה מאחר דנתמנה פרנס עה"צ ולמה עשה דבר איסור דהא בלאו הכי יכול לברך א"ו דהוא דוקא צריך לעשות המעקה כדי שיוכל לברך עליו ומשו"ה עשה הוא בעצמו המעקה ועבר עמ"ש ר' הונא אסור לפרנס בעשיית מלאכה כנ"ל להכריח היפך ס' המחנ"א דאינו יכול לברך אם עשאה ע"י גוי עכ"ד יעו"ש. ואחהמ"ר ראיה והכרח זה איני מכיר דהרי אם עשה מעקה ע"י ישראל כמה מהפוס' ס"ל לברך הבעה"ב וכמש"ל ואם איתא לראיה זו וההכרח הזה הו"ל להכריח ג"כ מדברי הש"ס הנ"ל היפך סברתם מדלא עשה ר"ן המעקה ע"י ישראל אחר ויברך א"ו דאינו יכול לברך אם עשאה ע"י ישראל אחר. ומשטחיות לשונו שם נר' דהוא ג"כ אזיל ומודה לסברת הסוברים דאם עשה מעקה ע"י ישראל אחר דמברך ולא פליג על ס' המחנ"א כ"א באם עשאה ע"י גוי דוקא. האמנם האמת הוא דאין ראיה כלל מדברי הגמ' הנ"ל דמאי דעבד ר"ן או משום דלאו מלאכה גמורה אלא לחזק את המלאכה וכיוצא וכמו שכן רמוז במ"ש פורתא דגודיתא קא עבדינן או משום דהיא דבר מצוה וכמ"ש ה' באר יעקב ח"מ סי' ח' והבי"ד העה"ש שם. ולא נחית ר"ן לענין ברכה לשיביא ראיה ממנו. עו"ש אח"ז כתב בשם ה' כסף מזוקק אשר סביב הט"ז ביו"ד סי' רנ"ה דכתב משם הש"ס בפ' התכלת דכל מצוה דאפשר לעשותה ע"י גוי אם עשאה ישראל אי"ץ לברך עליה. וע"ז כתב וז"ל מעתה לפי דעתו אזדא ליה ס' המחנ"א דפסק דאם עשה עי"ג דיכול לברך עליה וכן ס' הלכות יו"ט למוהרי"ט דע"ב ע"א כתב להלכה נגד ס' המחנ"א דהעושה עי"ג אי"ץ לברך ע"כ. גם בזו לא ידענא אמאי הוא אזיל בתר דידיה דהמחנ"א ז"ל דוקא שהרי לפי"ד הכס"מ הנ"ל גם אם עשאה ישראל אחר ואף שעשאה הישראל בעה"ב בעצמו אינו מברך מאחר דאפשר לעשותה עי"ג. וזהו נגד דברי כל הפוס' ז"ל וא"כ מה לו כי יצעק אסברת המחנ"א ז"ל ולא לס' שאר הפוס' ז"ל ועיניך תחזינה דשם העו"ש ז"ל בלא"ה הק' ע"ד הכס"מ מהסוגיא עצמה דפ' התכלת שהיא היפך דבריו כללא דר"ח אזדא ליה אלא דכל דעשייתה גמר מצותה כגון מילה אע"ג דכשרה בנכרי צריך לברך וכל מצוה דעשייתה אינה גמר מצותה כגון תפילין אע"ג דפסולה בנכרי בישראל אי"ץ לברך והניח דבריו בצ"ע. וסיים שם דמעקה אשר עשייתה גמר מצוה אע"ג דכשרה בנכרי יכול לברך ע"ש:
ואחז"ר ראיתי לה' יפה ללב ח"ז בחח"מ סי' תכ"ז בד' ד"ן ע"א שהביא שם ע"ע מעקה שהבי"ד הרמב"ם ז"ל פי"א מה' ברכות עשה מעקה לגגו מברך לעשות מעקה ואם עשה לאחרים מברך על עשיית מעקה והבי"ד ס' האשכול ח"ב ה' מזוזה שהבי"ד הרמב"ם הנ"ל וכתב דבה"ג כתב עביד מעקה מברך אקב"ו על המעקה כ"כ בשאלתות דרא"ם בפ' עקב סי' קמ"ב והקשה עליהם דלמה לא כתבו לקבוע מעקה כמ"ש גבי מזוזה יעו"ש ושוב הבי"ד ה' שאלת שלום בדנ"ד שכתב דהטור וש"ע לא הזכירו מענין ברכת מעקה כלום. והוא יצ"ו רצ"ל דטעמיהו דס"ל דה"ז דומה למים אחרונים שאין מברכים עליהם שהם משום סכנה ואין מברכים על העדר הרע וה"ה והוא הטעם במעקה וכו' אכן הרד"א ז"ל כתב דצריך לברך אמעקה אע"ג שהוא משום סכנה י"ל היכא דחב לאחריני שאני וזהו טעמם דהרמב"ם ובה"ג והרא"ם דס"ל דמברכין אע"ג שהוא מפני הסכנה. וגם הבי"ד המחנ"א דבעושה מעקה ע"י פועל הבעה"ב מברך דיד פועל כיד בעה"ב וכתב דאנן קי"ל הכי וציין על ס' רוח חיים סי' תכ"ז מה שציין על ספרי דב"ר וסיים וז"ל והיינו נמי כפלוגתא דפליגי בברכה של טיבול ראשון דליל פסח עיין בב"י או"ח סי' תע"ג ובס' שו"ג שם ס"ק כ"ח ובעניותינו שם עכ"ל:
מעתה לפי"ד יצ"ו ברכת מעקה גם אם עשאה הוא בעצמו היא תליא בפלוגתא אם יברך או לא כפי הטעם שנתן להטור והש"ע דלא הזכירוהו משום דדמיא למים אחרונים שאין מברכין עליהם שהם להעדר הרע. וכבר הבאתי לעיל ג"כ ס' הרוקח הגדול סי' שס"ו שהבי"ד פא"ה דס"ל דלא יברך לכן הנראה דיותר טוב שלא לברך בשו"מ כדי שלא יכנס בס' ברכות ושואת"ע וגם ברכת שהחינו ליכא וכמש"ל. זהו מה שנלע"ד: