אור ברסלב
שערי עזרה אורח חיים › סימן יב

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

אורח חיים · סימן יב

סימן יא

שאלה. כלי שיש בו בשמים רבים יש מהן שברכתו עצי בשמים ויש מהן עשבי ויש מהן מיני כיצד הדין אם יברך ע"כ א' וא' ברכתו הראויה לו או יברך מיני בשמים ויפטור את כולן בברכה זו:

תשובה. הנה הטור ז"ל באו"ח סי' רי"ו כתב אם היו לפניו עצי בשמים ועשבי ומיני ובירך מ"ב פטר הכל שהכל מיני בשמים. ומרן ז"ל בב"י פי' דבריו דלכתחי' יברך מ"ב כדי לפטור הכל והוק"ל ע"ד ובס' הקצר בש"ע פסק כהרמב"ם ז"ל דיברך ע"כ א' ברכתו הראויה לו. ועיין בב"ח ז"ל שהק' עליו ופי' בדרך אחרת. ומורם ז"ל נר' מדבריו ומפרש בהטור דלכתחילה קאמר מדהגיה ע"ד מרן בש"ע אם בירך על כולם מ"ב יצא טור ריש הסי' דנר' מזה דאיהו ג"כ מפרש בהטור דלכתחי' קאמר כמו שפי' מרן ז"ל אך לענין דינא ס"ל כמרן דפסק כר"ע והרמב"ם ז"ל דלכתחי' צריך שיברך ע"כ א' וא' ובא לאשמעי' דבדיעבד אם בירך מ"ב ונתכוון על כולם יצא כמ"ש הטור ריש הסי' וזהו שהוצרך להביא מדברי הטור יען דאיהו ג"כ מפרש בדבריו דלכתחי' קאמר כמ"ש מרן הב"י ז"ל:

גם הט"ז ז"ל פי' בדבריו דלכתחילה קאמר וכתב שכן משמע מדברי רמ"א ע"ז ולע"ד נר' דכונתו היא כמו שכתבתי. וסיים דמה שהב"ח ז"ל פי' בדרך אחר וכתב על מרן דשרי ליה מאריה אני אומר גברא דמאריה סייעיה ופירושו אמת. אך מה שהוק"ל מ"ש הפירות לאכילה וכו' ופסק כר"ע בש"ע כבר נתישב בדברינו היטב ע"ש:

מעתה אחר האמור הגם דאנן בתריה דמרן ז"ל גררינן ע"כ אשר יאמר כי הוא זה דקבלנו הוראותיו מ"מ כיון דמילי דברכות נינהו, וקי"ל סב"ל שלא לברך אפי' סברת יחיד נגד רבים ואפי' נגד סברת מרן ז"ל ועיין בס' זכו"ל ח"ג בדין ס' ברכות ד' כ"ג שהאריך בזה ע"ש. וכאן כפי מה שפי' מרן ומורם ז"ל בכונ' דברי הטור דלכתחי' קאמר דיברך מ"ב ולא יברך ע"כ או"א בפ"ע והט"ז ז"ל כן הבין בדבריו וכן ס"ל לדינא ויישב תמיהת הב"י ז"ל א"כ לע"ד כן ראוי לעשות לברך מ"ב ויכוין לפטור א"כ ויוצא בזה ולא יברך ע"כ או"א בפ"ע מאחר דאיכא פלוגתא בדבר וס"ב להקל וז"ב:

וכבר אני הדל באלפי מזה כמה ימים ושנים כתבתי בדין ברכת תפילין בט"ב בשחרית אם יברך או לא דהרב"ד ז"ל בסי' של"ז כתב לברך ולא הוי סב"ל כיון דהמחלוקת אינו שקול דרבים הם לצד א' דס"ל דחייב ושפיר מצי מברך וציונו שכן ציונו בתורה אח"ר להטות ע"כ. והדב"מ חא"ח סי' ל"ח והשו"ג סי' תקכ"ה כתבו דמידי פלוגתא לא נפיק ע"ש. ולכן מזה כמה שנים מיום ראותי דבריהם נהגתי להניח אותם בלא ברכה מאחר דכבר השרישונו האח' ז"ל דבמידי דברכות אפי' ביחיד נגד רבים וכו' אמרי' סב"ל ושב ואת"ע דברכות אין מעכבות וכנז"ל. ואחז"ר ראיתי לה' אוהל יצחק כהן ז"ל בה' ברכות ד"ח ע"ג שהביא דברי הרב"ד ז"ל וכ' עליו דאם מטע"ז אינו חייב לברך וכו' גם הביא דברי הרב מנח"ש סי' ב' דכתב דצריך לברך אם מניחם דאפי' למאן דס"ל דאין להניח תפילין בט"ב משום שהם אמרו שלא להניח ואם הניחם יכול לברך עליהם וכו' דאיך מביאים עצמם לידי ברכה שאי"צ כיון שפטורים. וכ"ע הר' ז"ל שם דאין מזה הכרח דמשום ספק מניחים ובלא ברכה דברכות אימ"ע וציין על הרדב"מ והשו"ג ז"ל גם בד' ע"ח ע"ג כתב וז"ל איברא דהרב"ד ז"ל בחאה"ע סי' ט"ל חולק ע"ד מוהרשד"ם ז"ל מטעם כיון דרבים סל"ה אין איסור שבועה כאן דאח"ר להטות הרב ז"ל אזיל לשיטתיה דס"ל דבכל ענין אפי' בס' ברכות אח"ר להטות כמ"ש בא"ח סי' של"ז בענין ברכה של תפי' בט"ב אבל ה' כ"ש והדב"מ חולקין וס"ל דמ"מ ספיקא הוי וסב"ל ע"כ ע"ש. גם ה' בית אהרן א"ח מע' תי"ו כ"כ ע"כ. ואל תשיבני לומר דפוק חזי מאי עמא דבר דמנהג דאינשי לברך עליהם ובמקום מנהג לא אמרי' סב"ל כמ"ש הזכו"ל ז"ל בח"א אות ס' בערך ברכות ע"ש. דיל"ד מלבד דכיון דביום ט"ב בשחרית כל או"א מניח התפי' בביתו והוא באחד ומי ישיבנו אף כי נימא שהוא מברך עליהם לא מיקרי מנהג בזה. ועוד כבר החס"ל אלקלעי ז"ל בתשו' חא"ח סי' ח"י דל"ח ע"א כתב וז"ל אפילו במקום שכבר נהגו לברך אף דהם אמרו דבמקום מנהג ל"א סב"ל וכמ"ש בחבורי זכו"ל דח"י וי"ט מ"מ אפשר דה"ד שלא לערער עליהם דמאחר שכבר נהגו אי"כ חשש ברכה שאי"צ. אבל לא לומר שלא יוכלו לשנות מנהגם דאם באולי איזה אדם ירצה לחוש שלא לברך תע"ב וכו' ע"ש. דמזה יוצא במכ"ש בנד"ז דאם ירצה לחוש שלא לברך תע"ב דאעיקרא לא מיקרי מנהג כלל וכנ"ל. גם בס' בתי כנסיות על סי' תקנ"ה כתב בשם ה' עול"ש ז"ל סי' ב' דהסכים שלא לברך ושכ"כ בס' בית הרואה דל"ב בשם הלק"ט סי' ק"מ שכן היה מנהג מ"ז ז"ל להניחם בביתו בל"ב ולקרות ק"ש ושכ"מ בכתבי האר"י ז"ל וכו' ע"ש. ות'ם אני ע"ד דהרואה בס' עול"ש שבס' מנח"ש שם בסי' ב' יראה דאזיל בתר איפכא וס"ל שצריך לברך ונסתייע גם מדברי הרב"ד ז"ל.

ובזאת ק"ל על בעל המפתחות שבס' עול"ש דגם הוא כתב בניוט דלענין תפי' בע"ב אם יברך או לא וכו' והשכים שלא יברך. והוא היפך מ"ש בפנים. ויתכן שהמגיה בס' ב"ש סמך עצמו על בעל המפת' ולא שלטה עינו במ"ש בפנים וג"ז דוחק. איך שיהיה סו"ס מידי פלוגתא ל"נ ובמידי דברכות שב ואת"ע וכנז"ל:

ומכלל האמור יש לעמוד ע"ד ה' כבוד יו"ט דאנון ז"ל בד' יו"ד ע"ב שכ' בדין מי שקידש ביוש"ק על היין ונמצא חומץ דמאחר שמרן ז"ל בש"ע סי' ר"ו ס"ו פסק שמי שנטל בידו פרי לאוכלו ובירך עליו ונפל מידו ונאבד צ"ל ולברך אעפ"י שהיה מאותו המין לפניו יותר כשבירך על הראשון ופשיטא ודאי דאף שהיה בדעתו לאוכלו הדין כן וכו'. ומורם ז"ל שהגיה וז"ל רק שלא היה דעתו עליו לאוכלו היינו משום דפליג עליה וס"ל כר"ת וש"ה דס"ל דלא כהרא"ש וא"כ אנן דגרירנן בתר דברי מרן ז"ל צ"ל ולברך ולקדש. והרדב"ז ז"ל בתשו' ח"ג סי' תל"ז נשאל ע"ז וכתב דצריך לחזור ולקדש עכ"ד. וחזר ממאי דהוה סבור בתחילה דאם היה היין מוכן עה"ש או סמוך לו ודעתיה עילויה דאיצ"ל ולברך כ"א יטעום המקדש והאחרים מאותו יין בלא ברכה כס' הט"ז פי' רע"א סקי"ט והמג"א סקל"ב עש"ב. דבהורמנותיה דמני"ר אמינא דהן אמת דאנן בתריה דמרן ז"ל גרירנן מ"מ מאחר דכבר השרישונו רבני האח' ז"ל דבמידי דברכות סב"ל אף יחיד נגד רבים ואפי' נגד מרן ז"ל וכנז"ל ומורם וש"פ ז"ל ס"ל דאם היה דעתו על המין שהוא לפניו לאוכלו שוב אינו מברך עליו. א"כ יוצא ג"כ לנדונו דאם היין היה מוכן עה"ש או בסמו"ל ודעתיה עילויה דאיצ"ל ולברך כ"א יטעמו כולם מאותו היין בל"ב וכמו שהיה סבור בתחי' וכס' הרט"ז והמג"א ז"ל. וזה הוא לפי דמיונו של ה' כביו"ט ז"ל שדימה דין ההוא של מצות חובת קידוש לההיא דכתב מרן בש"ע סי' ר"ו. ברם דהאמת הוא דלא דמיין אהדדי והגם דבההיא דבסי' ר"ו יש לילך בתר סברת מורם וסי' וכנז"ל מ"מ ההיא דקידוש שניא היא דאיכא מצות חובת קידוש עליו ומתישבים שפיר דברי הרדב"ז דח"ג סי' תל"ז הנ"ל דהצריך לחזור ולקדש וכמו שכבר הוא ז"ל בעצמו ביאר כן בפי' בסי' שט"ו והבי"ד ה' חכמה ומוסר בה' פסח אות ק"ט שכתב שצריך לחזור ולקדש ולא הוי ס' ברכה לבטלה שכל המצות שהם סדורים מדרבנן אם לא עשה אותם כתחז"ל חוזר ולא שייך לומר ס' ברכה לבטלה עכ"ל יעו"ש:

ועיניך הרואות דמרן ז"ל בדין ברכת הגומל בס' הקצר בש"ע חשש להא דסב"ל אע"ג דבב"י הוא הכריע להיפך דהנה הטור סי' רי"ט כתב אם בירך בפחות מיו"ד איצ"ל ולברך דלישנא וצריך לאודויי באנפי יו"ד משמע דוקא לכתחי' ומרן ז"ל בב"י כתב זו היא סברת רבינו דדייק מלישנא דגמ' ואין הדיוק נר' בעיני דאדרבא לישנא דצריך משמע שיש עיכוב בדבר וכן דעת הר"י ז"ל ע"כ. והט"ז ז"ל הבי"ד הב"י וכתב וז"ל וגם אני תמהתי ע"ד הטור דהא גם בעיקר חיוב ההודאה נאמר לשון צריכים דהא אמרו ד' צריכים להודות והתם לא קאי דוקא על לכתחי' דהא ודאי לא יצא כ"ז שלא הודה ע"כ. נר' דהוא ש'ר המסכים לדברי מרן דצריך לעיכובא משמע. ואנכי העבד ת'ם אני ע"ד דהא בחיו"ד סי' רע"ד סק"ה הקשה על הרא"ש ז"ל דפוסל אם חיסר הזיונין מהא דאיתא בגיטין ר"פ המביא תניין מה"ד צריך לומר ואם לא אמר כשר קמ"ל בב"א יתירה דפסול אלמא דלישנא דצריך אינה מורה אלא לכתחי' וכאן נקט רבא לישנא דצריך וזה סיוע להרמב"ם עכ"ל. דנמצאו דבריו סתראי נינהו. והרב"ד ז"ל בחא"ח סי' צ"ב האריך ובתחי' הביא ס' הט"ז שבחיו"ד דסבר דצריך לכתחי' משמע ושוב אח"כ הבי"ד שבאו"ח במה שתמה על הטור ודחה תמיהתו ולא העיר עליו דדבריו הס סתראי נינהו. וגם בחיו"ד סי' קל"ג לא העיר עליו בזה. ועל מ"ש מרן ז"ל בב"י שכן דעת ה"ר יונה ז"ל הרב"ד ז"ל בסי' צ"ב כתב דאין מדברי הר"י ראיה דדבריו הוא דוקא בשאין החולה מברך בעצמו אלא אחרים מברכים והוא עונה אמן ואדרבא מדבריו נר' דלכתחי' משמע וכ"כ בסי' קל"ג ע"ש. והנ"ש בסי' רי"ט סק"ז כ"כ מדנפשיה ולא זכר שכ"כ הרב"ד ובסק"ו הקודם זכר עשה לדברי הרב"ד שבסי' צ"ב וקל"ג והא"ר ז"ל בסק"ז הק' על הטור מדבריו שבחיו"ד סי' רע"ד דפוסל בחיסור זיוני שעטנ"ז ג"ץ והניחו בתימה גם בס' שבת ש"מ בקונט' יעקב לחק אות ל"ד הק' כן מדידיה ותמה על מרן שלא הק"ל על הטור מדבריו שבחיו"ד ע"ש. ובחי' הגהות על הטור כתוב בשם מוהרל"ח דדיוק הטור מדקאמר צריך לאודויי ולא קאמר צריך שיהא באנפי יו"ד משמע דדוקא לכתחי' יש להודות ביו"ד אבל בדיעבד אפי' בלא יו"ד יצא וכו' ע"ש. ובפרישה כ' דדיוק הטור הוא משום דאם איתא דהוי לעיכובא הכי הול"ל וההודאה צריכה להיות באנפי יו"ד דכיון דאביי לא בעי למימר שצריך להודות דזה כבר נתבאר בדברי רב אלא אתי למימר באיזה אופן יהיה ההודאה א"כ הול"ל וההודאה צ"ל באנפי יו"ד כדי לסמוך הצריכות לעשרה אלא עכצ"ל דהא דאמר אביי וצריך לאודויי קאי אדלעיל וה"ק אביי דהא דאמרי' לעיל דצריך לאודויי במ"ש ד' צריכין להודות היינו באנפי יו"ד וזהו דיוק רבינו דמשמע דוקא לכתחי' עכ"ל. ולפי"ד ההגהות והפרישה הנ"ל אזד"ל קושיית הא"ר והשש"מ מעל הטור דהוא לא דייק בכאן מתיבת צריך דמשמע לכתחי' אלא או כמ"ש ההגהות או כמ"ש הפרישה וממילא גם תמיהת השש"מ על מרן הב"י ז"ל דלמה לא הק' על הטור מההיא דזיונין אזד"ל די"ל דהתם סמוכה תיבת צריכים לזיונין דמשמע דהיא לעיכובא ולכן לא הק' מרן על הטור מההיא. דבחלקו"ת ישית למו כ"א הוק"ל מכח הסברא דוקא דאין הדיוק נר' לו:

ולענין דינא כתב מרן ז"ל בס' הקצר י"א שיצא וי"א שלא יצא וטוב לחזור ולברך בפני יו"ד בלא הזכרת שם ומלכות ע"כ. הנה אע"ג דבס' ב"י פליג הוא על הטור ונסמך ג"כ על הר"י ז"ל עכ"ז בס' הקצר חשש לס' הטור וכתב שיחזור לברך בלא שמ"ו והיינו בודאי הוא משום חשש ספק ברכה לבטלה. ולע"ד דמזה יש להביא דכשכותב מרן בש"ע בלשון י"א וי"א דדעתו לפסוק כי"א בתרא שהרי בכאן הביא מה שהכריע דעתו בב"י כי"א בתרא ורק משום חשש סב"ל כתב כאן דטוב לחזור ולברך בלא שמ"ו. וה' י"מ בכללי הש"ע אות י"ג כתב דיש ראיה דדעתו כי"א בתרא דבאו"ח סו"ס ק"מ כתב י"א וי"א ושם בב"י הכריע כי"א בתרא ע"כ. ולע"ד אחהמ"ר לאו שמה מתייא דעיניך תחזינה בב"י שם דלא הכריע בפי' כי"א בתרא דכתב שם וז"ל והפוס' פסקו כההיא דנסיב תורמוסא לחומרא וכמו שיתבאר בסי' ר"ו בס"ד ולפי דבריהם בההיא עובדא דס"ת צ"ל ולברך כמו שהורו אנשי הדור ההוא ודלא כהרגב"ש עכ"ד. הרי דלא הכריע דעתו בפי' כמאן ס"ל כ"א שכתב דלפי"ד הפוס' ההם כן יעלה הדין. ואדרבא יותר יש להביא ראיה מהא דסי' רי"ט וכנז"ל. האמנם ממקומות אחרים נר' דאין כלל זה מוסכם ועיין בס' י"מ שם. ועיין בס' ב"ד סי' ה"א דכתב דדעת מרן לפסוק כי"א בתרא וכ"נ מדבריו בסי' ת"ט ד' ק"ו ע"ג ויש לעמוד ע"ד שבסי' ס"א ובדברי המגיה שם ולא עת להאריך. וה' ברית אבות ד' קכ"ח ע"א האריך בכלל זה וכתב דאין כלל זה מוסכם דיש לו סתירה מכמה מקומות ע"ש. ואנכי לא ידעתי מדוע כשהביא שם מקומות דמוכח מהם היפך הכלל הנ"ל לא הביא ג"כ מהא דסי' ק"ז ס"ד דכתב שם מרן אם קדמו היורשים ומכרו נכסים י"א שגובה מהדמים וי"א שאי"ג ובחאה"ע סי' צ"ג סכ"א לענין מזונות האשה דאם מכרו אינה מוציאה מהלקוחות והיא ניזונית מדמי הקרקע וי"א שאינה ניזונית ע"כ. הרי דסתם מרן שם דהיא ניזונית מהדמים ובחח"מ כי"א בתרא שאינו גובה וזה הוי היפך הכלל שדעתו לפסוק כי"א בתרא. וכמו שאיהו ז"ל בעצמו כ"כ מקודם לזה בדקכ"ו ע"ש ובכאן העלים עין שלא העלה אותו בזכור"ו. ולדידי אמינא דאעיקרא מהא דאה"ע הנז' ליכא ראיה ושנייא היא כאשר יראה הרואה אבל לדידיה לפי סברתו התמיהא עליו היא קיימת וצ"י:

והחיד"א ז"ל סבר להאי כללא דדעת מרן לפסוק כס' האחרונה שמביא בש"ע בין כשהיא בל' י"א וי"א בין כשהיא בל' י"א וי"ח דעמ"ש מרן בש"ע או"ח סי' נ"ח ס"ה אם לא קראה ביום י"א וכו' וי"ח כתב שם בס"ה ברכ"י אות ו' נר' דכך ס"ל לדינא למרן לפום מאי דכיילי לן דכי נקיט לה בלשון י"א וי"א דעתו לפסוק כס' האחרונה והכי משמע קצת ממ"ש לקמן סי' ק"ח וכו' ע"ש וכ"כ בארוכה בסי' תרפ"ז ע"ש. ברם ה' קול אליאו ז"ל בח"א חח"מ סי' י"ט דצ"ג ע"א כתב דעת מרן דלא כהי"ח ולכן לא כתב בה וי"א כי היכי דנימא דהלכתא כי"א בתרא ע"ש. ובס' פתחי תשובה בח"מ סי' רמ"א במ"ש י"א וי"ח כתב ע"ז עבה"ט בשם הט"ז וקי"ל כי"ח ועיין בתשו' עבוה"ג סי' קי"ד שכתב דגם דעת המחבר ש"ע כן הוא דאף דכתב בתשו' מ"ע סי' צ"ג שדרך המחבר בש"ע להביא תחילה הדעת היותר מוסכמת וכו' זהו היכא דכתב הדיעה הראשונה בסתם. אבל כשמביא גם הדיעה הראשונה בשם י"א כמו בנ"ד ואח"כ כתב וי"ח נר' יותר שאין דעתו מסכמת לדעה הראשונה דאל"כ הו"ל לסתום ולא לפרש י"א (עיין בהקדמת הפמ"ג ליו"ד בכללים סי' ד' וכו' ע"ש.) ואני הדל ראיתי בהקדמת הפמ"ג ושם באו דבריו על היכא שכתוב בלשון י"א וי"א ולא על כעין זה שהוא י"א וי"ח ובודאי שנר' דס"ל דדמיין אהדדי דבין כשהיא בל' י"א וי"א ובין כשהיא בל' י"א וו"ח דעתו מסכמת כס' האחרונה וכמ"ש החיד"א ז"ל בברכ"י. ובס' שערי רחמים להרי"ף ז"ל בסי' י"ט ד' ל"ב ע"ב ובסי' כ"ג ד' מ"ד ע"א דכשסברא הראשונה בל' י"א והשניה בל' יש מי שחולק ע"ז וכו' נראין הדברים דתפס לעיקר כס' הא' כמ"ש הגו"ר חאה"ע כלל ד' סי' ל' וה' נ"מ ז"ל בכלליו אות קי"א גבי כשכותב סברא הראשונה בל' י"א והשניה בל' יש מי שאומר. ושכן העלה כמוהרמ"פ ז"ל בס' צו"מ סי' ל"ו. ושם בד' מ"ה ע"א דבריו הם שלא בדקדוק דכתב שם ומרן בש"ע תפס להלכה כדבריו והביא סברתו בסתם וסברת החולקים בשם י"א ע"כ. דהאמת הוא דסברא הא' כתבה בל' י"א וסברא הב' כתבה בל' י"מ שחולק. דבזה יש הפרש כמ"ש ה' עבוה"ג דא"כ הו"ל לסתום וכו'. וה' חוט המשולש בסי' כ' דט"ז ע"ג בדין קנין בחוב כתב דמרן בח"מ סי' ר"ד ס"י הביא י"א וי"ח וכפי הכלל המסור בידינו דכשמביא מרן י"א וי"א ס"ל כי"א בתרא ועדיין הלב מהסס כיון שלא גילה דעתו כמאן ס"ל עדיין יש לדוחה לדחות דלאו כללא כיילינן אבל מצאנו ראינו בסי' קצ"ה דשם גילה דעתו בב"י וכן פסק בש"ע וז"ל שכירות ומשכונא וכו' הרי לך בהדיא דסברת מרן דהמכר כשנעשה במלוה ל"ק וכו' ע"ש. הרי דסבר כהחיד"א ז"ל דדעת מרן לפסוק לדינא כי"ח. ומהתימה על ה' קו"א ז"ל דעל דין זה בעצמו כתב דדעת מרן לפסוק כהרמב"ם ממ"ש דין זה בשם י"א וי"ח ולא כתב י"א וי"א שהרי ממה שפסק בסי' קצ"ה נר' דדעתו לפסוק כהי"ח שהביא באח' והוי כי"א וי"א וכמ"ש החיד"א ז"ל וכ"נ מדברי מורם ז"ל בהגהה בסי' קצ"ה ע"ש. גם תימה עליו במ"ש דמ"ש בשם י"א היינו משום דלא מצא ס"ז כ"א לו לבדו כמ"ש האח' ז"ל. דהרי לא לבד הרמב"ם ז"ל קאי בס"ז דרבים הם בס"ו שכן ס"ל לר"ח ז"ל והר"ן כתב שכן דעת הרי"ף גם מדברי הה"מ בפ"ז מה' מכירה נוטה כן דעתו בדעת הרי"ף וכן דעת רש"י כמ"ש הכנה"ג בסי' ר"ד הגה"ט אות ו' ע"ש וצ"י:

איברא דהקושיא הראשונה נפול תפול גם על הסמ"ע ז"ל דכתב בסי' קצ"ט סק"ד וז"ל ונתרצו שניהם. ל"ק ע"ל סי' ר"ד ס"י דהמחבר סבירא ליה דחוב הבא מחמת הלואה דינו כאילו היו המעות בעין ביד הלוקח ונותנן למוכר בעד החפץ שקונה ממנו דאין המעות קונות מ"מ חייב במש"פ הה"נ בחוב והיא דעת הרמב"ם ושיש חולקין בחוב והוא דעת הרא"ש וכו' ע"ש. דמה יענה במ"ש מרן בסי' קצ"ה ואיהו גופיה כתב שם ע"ד מרן וז"ל אינם נקנים במלוה משום דשכירות ליומיה ממכר הוי ודין מכר יש לו ולקמן בסי' ר"ד כתב הטור וגם המחבר בס"י ז"ל מי שיש לו חוב וכו' ע"ש. וראיתי בס' זרע אברהם חח"מ סי' ח' דצ"ה דכתב דמרן ס"ל כהרמב"ם ויישב בדוחק דבריו שבסי' קצ"ה כיעו"ש. וישובו עם הדוחק ההוא אינו מתיישב ע"ד הסמ"ע ז"ל שהרי הסמ"ע כתב ע"ד מרן כמ"ש מורם ז"ל עליו וישוב הזר"א ז"ל הוא נגד דברי מורם ז"ל כיעו"ש:

נמצא דהט"ז ועבוה"ג וחוט המשולש והחיד"א ז"ל כולהו ס"ל דבי"א וי"ח ס"ל למרן לדינא כי"ח והוי כי"א וי"א דס"ל כי"א בתרא והזר"א והקו"א והסמ"ע בסי' קצ"ט ס"ל דמרן ס"ל כדיעה הראשונה. האמנם בסי' קצ"ה נר' דהסמ"ע שינה את טעמו וז"ל דמרן ס"ל כהי"ח וכנ"ל גם בסי' ס' ס"ז בס"ק כ"א וכ"ב בד"ה ואח"ז כ' לו שטר וכו' מדבריו שם נר' דס"ל בדעת מרן דס"ל לדינא כהי"ח והיינו כדעת הרא"ש ז"ל וע"ו מקשה ומתרץ בדעת מרן ז"ל דאיל"ה קושיא מעיקרא ליתא ע"ד מרן וא"כ דבריו הם נגד מ"ש בסי' קצ"ט הנ"ל ודבריו שבס"ק כ"ב שפי' שטר בקנין וכו' פי' שטר קנין העתיקם הש"ך ז"ל שם בס"ק ל"א והכנה"ג הגה"ט אות מ"ח בסתם ועיין בס' בית אברהם סי"ו וחוט המשולש שם והמט"ש הגה"ט אות ז"ן מה שהעירו בדבריו ולא הרגישו עליו במה שהרגשנו עליו אנן בעניותין ועיין בס' הנד"מ בני בנימין וקרב אי"ש ח"ב סי' מ"ה דקי"ב ע"א בדברי הראש"ל יצ"ו דכתב על ההיא דסי' רמ"א י"א וי"ח דכללא הוא דדעתו כי"ח ע"ש. וכעת נראה לי לשעה ס' לקט יוסף הנד"מ ק"ק ובמער' קו"ף אות ה' הביא דברי ה' קו"א ז"ל ושהחיד"א בברכ"י סי' ח"ן ותרפ"ז כתב היפך וציין על ס' ישמח לב דמ"ד ע"ב ע"ש. וכעת ס' יש"ל אינו מצוי אצלי:

ועיין בס' משכה"ר מער' ח' אות ד' דקט"ו ע"ג דכתב דלפי הכלל המסור בידינו דכשמביא מרן י"א וי"א נקטינן כי"א בתרא איברא דמסופקני היכא דכותב י"א וי"ח נר' דהאי לישנא מוכח דס"ל כי"א אלא דלא מצאתי לי חבר בזה במחברי הכללים עכ"ל. והיתה העלמ"ה מע"ק דברי כל הרבנים ז"ל הנ"ל שהבאנו דבריהם דאיכא דס"ל דהוי כי"א וי"א ואיכא דס"ל דמרן ס"ל כדיעה הראשונה ועיין בס' שדי חמד הנד"מ בכללי הפוס' סי' י"ג אות י"ד וט"ו וט"ז דכתב דכשמביא מרן בש"ע שתי סברות בלשון י"א וי"א וכיוצא ללשון זה יש שלשה דעות בזה יש סוברים שדעתו כס' השניה ויש סוברים שדעתו כס' הא' ויש סוברים שאין בדבר הכרע והאריך להביא סברת כל א' וא' עש"ב. ובס' הלכה למשה ה' מכירה פ"ו ה' י"ב ד' פ"ג ע"ג כתב דלא הכריע שכן משמע מדכתב בש"ע או"ח סי' ס"ו ע"ד י"א אחרון והלכה כדבריו מכלל כשכותב י"א וי"א לבד אינו מכריע ע"כ. ובס' ויוסף אברהם לכמוהר"א דיין ז"ל בסי' ב' ד' כ"ו ע"א הביא בשם הגו"ר ח"מ כלל א' סי' ב' דכשכותב מרן י"א וי"א כונתו לומר דלא מכרעא ומאן דעבד כמר עבד ומאן דעבד כמר עבד ובודאי שיכול המוחזק לומר קי"ל ע"ש. הנך רואה דלהגו"ר ס"ל דכשכותב מרן בלשון י"א ויש מי שאומר היא עדיפא לומר דס"ל למרן כס' הראשונה יותר מי"א וי"א דס"ל בדעתו דאין הכרע בדבר והמוחזק מצי"ל קי"ל וכנז"ל ואעיקרא גם בכללא דאית לן בדברי מרן בש"ע היכא שמביא סברא הראשונה בסתם והב' בל' י"א דדעתו לפסוק כס' הראשונה שמביאה בסתם אתה מוצא שרבני האח' ז"ל שדו ביה נרגא קודם לכל מ"ש ה' בית דוד ח"א בה' ר"ה דק"ו דכתב דלא אמרי' האי כללא דסתם וי"א דעתו לפסוק כסתם אלא כשכתב בפי' ובפרטות אותו דבר שחולקים עליו ואח"כ כתב וי"א היפך אז ודאי דעתו לפסוק כס' הראשונה. אבל היכא כשכתב ס' הא' לא כ' אלא עיקר הדין סתם ולא פי' בהדיא וכו' ובדברי הי"א פי' החילוק אזי י"ל שדעתו לפסוק גם כהי"א יעו"ש. והפר"ת בה' תולעים סי' פ"ד כתב בשם ה' מנחת יעקב כהרב"ד יעו"ש בדין ד'. והלח"ש ז"ל בקונט' ח"ק סי' נ"ח בד' נ"ד ע"א דחה דברי הרב"ד ז"ל ושם הביא דברי השו"ג בכלליו סי' ח"י דדחה לדברי הרב"ד מטעמא אחרינא והר' אג"ן ז"ל בס' חוקי חיים בסי' ט"ל ד' ע"ג הביא דבריו והאריך בזה ע"ש. גם עיין בס' אגורה באהלך ד' נ"ז בתשו' מוהרי"ש ז"ל ואנא ענייא הן עתה מצאתי שורש לדברי הרב"ד ז"ל בחילוק זה בכנה"ג חיו"ד סי' קס"ד הגב"י אות ח' דכתב וז"ל נ"ב ובס' הקצר הביא ב' הסברות ולא הכריע וכתבתי בתשו' דאין חשש בזה דמסורת היא בידינו דהסברא שמביא בסתם היא העיקרית וכו' ושמא תאמר ה"ד כשהסברא שמביא בסתם הוזכר הפרט ההוא אבל כאן בס' שמביא בסתם אין מוזכר שם שום זכר משכנתא דסורא הא לאו מלתא היא דכיון דהרב כתב מי שהיתה שדהו ממושכנת וכו' נכלל אפי' משכנתא דסורא וכמ"ש בס' ט"ז וכו' ע"ש. הרי מבואר בדבריו דסבר דהא דקי"ל שהסברא שמביא בסתם היא העיקרית ה"ד היכא שהוזכר בסתם הפרט ההוא. ואם לא הוזכר הפרט ההוא בסתם לא אמרינן דקי"ל כסתם. ולכן הוצרך שם לומר דבדבריו שם נכלל בסתם משכנתא דסורא. הרי יש אילן גדול ושורש לחי' הרב"ד ז"ל והוא ז"ל לא זכר לדברי הכנה"ג אלו שאילו זכרם היה סומך צדיק זה ראשו עליו:

גם מדברי הכנה"ג ז"ל הנ"ל יש להביא ראיה דכתב שם על מרן כשמביא בש"ע סתם ויש אומרים דלא הכריע אף דאנן קי"ל להלכה כדברי הסתם עכ"ז יאמר עליו דלא הכריע והיינו שלא הביא סברת הסתם לבדה:

דוקא. ולעולם דאנן קי"ל להלכה כס' הסתם שכן מרן בעצמו ס"ל להלכה כס' הסתם ולכן כתב אותה הסברא בתחילה בסתם. דבזה אזד"ל תמיהת איזה מהפוס' דתמהו על הכנה"ג שבאיזה מקומות כשמביא מרן בש"ע סתם וי"א כותב שמרן לא הכריע. דבדבריו אלו הנ"ל מבואר באר היטב ול"ק ול"מ וכאמור ועיין בס' הי"מ בכללי מרן הש"ע ז"ל:

ומלבד האי חילוקא האמור בהכנה"ג והרב"ד ז"ל בהאי כללא דסתם וי"א כנז"ל. עוד אתה מוצא בס' הון יוסף זאמירו ז"ל סי' ח"י ד' ל"א שהאריך בזה וכתב דהפרה"א הביא בפריו סוף ח"ג בשם ה' זר"א ז"ל חיו"ד דל"ז דאין לסמוך על כלל זה דיש ויש כמה מקומות היפך כלל זה והזר"א והפרה"א ז"ל תרווייהו רבנן קדישי הוו תקיפי ארעא דישראל היושבים ראשונה על כסא ההוראה בהר הק' בירוש' וכו' והם אמרו דאין לסמוך על כלל זה. והגם שהנ"מ בח"ב בכללי הפוס' וכו' הרואה יראה דמלבד דלא שלטו מאו"ע בסוף התשו' וכו' נקוט מיהא בידך שני נביאים אדוני הארץ הם אמרו בפירוש דאין לסמוך על כלל זה. יבוא הג' מני"ר ה' בני יעקב ד' רי"ד ריש ע"ג הכי אמר רב וכו' הרי לך סרכין תלתא דקיימי בשי' חדא וכו' ואם קיבלנו עלינו הוראות מרן ז"ל לא קיבלנו עלינו גם כללים הללו בדעתו ושפיר מצי אמר קי"ל וכו' עש"ב. גם ה' נוכח השולחן חאה"ע סי' י"ג ד' י"ד ע"ג כתב בענין סתם וי"א בדברי מרן דמצי המוחזק לומר קי"ל כהי"א וסמך ידיו ע"ד הכנה"ג חיו"ד סי' קס"ד הגב"י אות י"ו ע"ש. ועיין ג"כ בס' פני יצחק ח"ג הנד"מ לה' כמוהר"י אבו' יצ"ו דשם בסי' ד' האריך הרחיב להביא דברי הפוס' האח' ז"ל שדברו בזה ושהנפקותא בזה הוא דמצי המוחזק לומר קי"ל כהי"א עש"ב. ועיין בס' לקט יוסף ק"ק הנד"מ מע' הקו"ף אות ה' שציין בזה על ס' עולת אי"ש למוה"ר ראש"ל יש"א ברכה יצ"ו וס' ישמח לב דמ"ג וכרך של רומי דנ"ה מ"ש בזה. וצריך לעיין בס' שדי חמד בכללי הפוס' סי' י"ג אות כ"ה דלע"ד יש לעמוד עליהם ע"ש. וא"כ כפי האמור ומדובר לעיל יוצא דמכל שכן היכא שכותב מרן בש"ע י"א וי"א או י"א וי"ח בודאי הגמור דמצי המוחזק לומר קי"ל ולית דין צריך בושש:

נחזור לדברות הראשונות דהיכא דאיכא בכלי שנים או שלשה מיני בשמים יש מהם שברכתן עצי ויש עשבי ויש מיני דלא יברך ע"כ או"א ברכתו הראויה לו אלא יברך מיני בשמים ויכוין לפטור את כולם מאחר דאיכא פלוגתא בדבר וסב"ל אפי' ביחיד נגד רבים ואפי' נגד מרן שקבלנו הוראותיו וכנ"ל וראיתי לה' דברי מרדכי קרישפין ז"ל בחאו"ח סי' י"ב דכתב דלענין דינא כיון דמדברי הטור אין הכרע לכאן ולכאן ומרן פסק דלכתחי' לברך ברכה הראויה לכל א' ומצטרף לטובה דעת ר"ע שכתב לברך עכ"א ברכה הראויה לו ודאי דהכי נקטי' לברך עכ"א יעו"ש. ואחהמ"ר אנכי לא כן דעתי מאחר דאיכא פלוגתא בדבר סב"ל ואין לברך עכ"א אלא יברך מ"ב ויכוין לפטור את כולם וכנז"ל. ומ"ש שם דנר' שמורם מבין בדברי הטור דבדיעבד קאמר וכו' ואין זה מוכרח וכו' ע"ש. לע"ד דהוא ברור בדברי מורם דמפרש בהטור דלכתחילה קאמר וכנ"ל:

גם ראיתי שם בהמגיה שהביא דברי הא"ר סי' רי"ו סק"י באגודה א' עצי ועשבי דהביא בשם הכל בו וש"פ והא"ח דלכתחי' מברכין מיני וכו' וכ"ע דלא הבין כונתו דע"כ ל"פ אלא בשיש ג"כ דבר שברכתו מ"ב. אך בלא"ה הא ודאי דלכ"ע מברך לכ"א ברכתו וכו' ע"ש. ואני בעוניי אומר דדברי הא"ר ז"ל הם נכונים וברורים והיינו דהכל בו והא"ח ז"ל הביאו בתחי' דברי הרמב"ם דאם היו לפניו ע"ב ועש"ב שמברך עכ"א ושוב הביאו דברי הראב"ד ז"ל דכתב שמברך עליהם בורא מ"ב שהיא ברכה שכוללת הכל יעו"ש. והא"ר ז"ל הביא דבריהם וכ' דמזה יש ללמוד באגודה שקורין פישל'א שקשורה עצי עם עשבי דמברך במ"ב יעו"ש. והזכו"ל ח"א בדיני ברכות באות ריח דכ"ב ע"ב הבי"ד הא"ר ז"ל ע"ש. והחיד"א ז"ל במחב"ר סי' רי"ו אות ה' הביא בשם רבני אשכנז דאם יש לפניו עצי ועשבי דנהגו לברך בורא עצי ועשבי בשמים והוק"ל דאיך יכלול וששוב מצא הדבר מפורש בירושלמי והרמב"ם גבי המפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה דכו' בברכה אחת הכל וה"ה הכא ובקונט' אחרון כתב דצריך להתישב בדבר למעשה דיש לחלק ביניהם ע"ש ועיין בס' שיו"ב או"ח מ"ש ע"ד שבמחב"ר ועוד באו בכפל ממש בס' מראית העין בליקוטים סי' יו"ד ע"ש. והבי"ד הרב נחמ"ל ח"א על ירוש' דדמאי פ"ה עש"ב. ויש לעיין בס' חס"ל אלקלעי ז"ל ח"א סי' כ"ב בענין ברכת עירוב ע"ש. וה' ערה"ש ז"ל כתב דממ"ש הכל בו בשם הראב"ד היו עצי ועשבי מעורבים מברך מ"ב שהיא ברכה כוללת נר' דלא מהני דאל"כ טפי הול"ל דיכלול ב' בברכה א' בורא עצי ועשבי דהא ברכת במ"ב אינו יוצא בה אלא בדיעבד אבל לכתחילה צריך לברך על כ"א ברכה הראויה לו כמ"ש הב"י ז"ל ע"ש. ונ"ל הטעם וכו' ע"ש, ות'ם אני ע"ד מאחר דאליביה דהראב"ד קאי ומביא ראיה מדבריו דל"מ מהיכן שמיע ליה מדבריו בסברתו דברכת במ"ב אינו יוצא בה רק בדיעבד אבל לכתחי' צ"ל עכ"א אדרבא י"ל מדהא"ח והכל בו הביאו ס' הרמב"ם בתחי' דס"ל דיברך עכ"א ושוב הביאו דברי הראב"ד דס"ל דיברך במ"ב נר' מזה בפי' דס"ל דלכתחי' יברך ברכה הכוללת דהיא במ"ב וכנ"ל. והראיה שהביא מדברי הראב"ד דל"מ דאל"כ טפי וכו' אחהמ"ר אין בה הכרע כיעו"ש. ולענין דינא לנ"ד מה שנלע"ד כתבתי אנא זעירא דבי רב הבוטח באל מושיע ורב:

הצעיר

עזרא

הכהן טראב ס"ט

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה