שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון
אורח חיים · סימן ט
ס"ת. לענין שמות הקודש בס"ת אי בעי כתיבתן כסדרן או לא. עיין להגו"ר ז"ל בחא"ח כלל ב' סי"ב שכתב דבעו כסדרן. ועיין בס' בית יאודה עייאש ז"ל בדיני מנהגי ארגיל דק"י ע"ב אות י"ג שהביא דבריו וכ' שם בשם רבו ז"ל דאמר דלפי"ז אין חילוק בין דיבוק שיהא בגוף האות מתחילה בין כשנכתב נכתב בכשרות ואח"כ אירע בו דיבוק ע"י תגין וכיוצא ע"ש. וע' בס' זרע אמת חא"ח סי' ו' דכתב דלא צייתינן להני כללי דכייל הגו"ר ז"ל לפסול בשביל זה השמות ומי יאמין לשמועתו העושה חדשות שלא שערוהו הראשונים דלא משתמיט שום תנא או אמורא או פוסק לרמוז פיסול זה אפילו דרך רמז. וגם מצינו מבו' בגדולי האח' היפך מדבריו ה"ה הר' דב"ש בתשו' סי' שמ"ח ביו"ד של שם הוי"ה ולהר' ליה רבה סי' ל"ב סקל"ג באל"ף של שם אלד'ים שנגעה היו"ד של האל'ף בגוף האל'ף וכו' ע"ש. גם בספרו זר"א חיו"ד סוס"י ק"ך בנדונו שם בס"ת שיש בו שמות הרבה של אלדי"ם שיו'ד האל'ף דבוק לגמרי לגג שתחתיה והאריך בזה הרבה ודעתו להלכה ולמעשה לתקן האלפין. אך צריך לעיין אי שרי בשביל זה למחוק כל אותיות השם דהא בלאו"ה יהיה פסול לדעת הגו"ר ז"ל דס"ל דאי כתב אותיות השם שלכ"ס פסול אך הר' א"ר ז"ל בא"ח סי' ל"ב סקל"ג כתב תקנה ע"ז לעבות למעלה ביו"ד ולא חש לכותב השם שלכ"ס וכו' גם תנא דמסייע ליה הר' דב"ש בתשו' סי' שמ"ח וכו' לענין יו"ד של שם שהיא רחבה כרי'ש וכו' בר מן דין נר' דהגו"ר גופיה לא כתב כן אלא בשם הוי"ה לא בשאר שמות וא"כ בנ"ד דבשם אלקי"ם עסיקינן אם יש מקום לעבות ראשי היודי"ן של האלפי'ן של השמות לדידיה נמי יש להתיר ויותר טוב לעשות כן מלהתיר המחיקה וכו' יעוש"ב:
ודבריו אלו אחר המחי"ר צל"ע שהרי שם בהגו"ר מבואר דגם בשאר שמות הקדש כתב כן דבעו כסדרן ולאו דוקא בשם הוי"ה ע"ש במה שהביא ראיה לדבריו דבשמות הק' בעו כסדרן מהא דקי"ל דאותיות הנטפלות לשם שמלפניו נמחקין ושמלאחריו אינם נמחקין ואם איתא דבאזכרות ל"ב כסדרן הרי יש במציאות שיהיה הדין להיפך שלאחריו נמחקין ושלפניו אינם נמחקין שכתב למפרע ויראת מאלקי'ך שהכ'ף נכתבה למפרע בתחילה אין בה צד קדושה כלל והמ"ם הראשונה כיון שכבר קדם לה כתיבת השם יתפשט עליה קדושת השם וכו' ע"ש. דמזה נר' דלאו בשם הוי"ה ס"ל אלא בכל האזכרות ס"ל כן דבעו כסדרן. ויותר מבואר באר היטב בפירוש שם בדבריו שאחר שהביא ראיה לדבריו מדברי הזוה"ק ג"כ כתב ואע"ג דבס' זוה"ק לא קא מיירי רק בכתיבת השם הקדוש שם ההוי"ה הרי משם יש ללמוד להצריך כן בשאר שמות הק' מאחר שכבר מצינו שכולם שוים לכמה דינים מסתמא יש ג"כ להשוותם לדין זה יע"ש. ובודאי הגמור דכשכתב ה' זר"א ז"ל זה לא ראה באותה שעה דברי הגו"ר ז"ל בשורשם וסמך על זכרונו שהגו"ר ז"ל לא כתב כן כ"א דוקא על שם הוי"ה לבד. והאמת אינו כן שהגו"ר ז"ל איהו ס"ל דבכל האזכרות בעו כסדרן:
ועיין בס' צפיחית בדבש סי' ח' דהביא בשם הרדב"ז ז"ל דס"ל דבשם הק' שרי למכתב שלא על הסדר דל"ב כסדרן אלא בתפילין. והביא שם דברי ה' גו"ר ז"ל שבסי' יו"ד וי"א וי"ב וי"ג. ושוב הביא דברי הזר"א ז"ל חא"ח דחלק עליו ושכ"כ בחיו"ד ולא העיר על הזר"א ז"ל במה שהערנו אנן בעניותין עליו. וסיים שם דרבו הסוברים כוותיה דהרדב"ז ז"ל להתיר ודחו סברת הגו"ר ז"ל ע"ש. ועיין ג"כ בס' בני בנימן סי' א' בדברי המגיה הוא ניהו מע' הרה"ג עט"ר ראש"ל כמהר"ר יש"א ברכה יצ"ו דכתב וז"ל א"ה עיין לה' חת"ס חיו"ד סי' רס"ז שהתיר לתקן היודין שע"ג האלפין בנדבקו ומכללם אלפין שבשם שנדבקו וכו' יע"ש שלא חשש לשלא כסדרן אפי' באותיות השם ב"ה. ועיין לה' צפיחית בדבש סי' ח' ד' כ"ו ע"ד דהביא משם הרדב"ז ז"ל דבס"ת ל"ב כסדרן אלא בתפילין ודלא כהגו"ר ז"ל, ועיין לה' פתח הדביר ח"ב קונט' חש"י ד"י ע"א העלה להלכה דיש לתפוס כס' המקילין ושכן עשה הסופר מובהק באתריה דמר ז"ל וחילייהו ממ"ש הגאון חיד"א ז"ל בס' לד"א ושכן העלה הגאון כמהרח"פ ז"ל בס' החיים הנד"מ סי' כ' אות ח"י יע"ש עכ"ד. שו"ר לה' פתח הדביר ח"ב בקונט' חיים שנים בד' ח' ע"א שהביא דברי ה' זר"א ז"ל הנ"ל והק' עליו ממ"ש הגו"ר ז"ל בפי' שם דאע"ג דבס' הזוה"ק לא קמיירי רק בכתיבת שם הוי"ה משם יש ללמוד להצריך כן בשאר שמות הק' והניח הדבר בצ"ע יע"ש. ולענ"ד דיש להקשות עליו מתחילת דבריו ג"כ דהרי הם כמבוארים וכאמור ובודאי שהר' זר"א ז"ל באותה העת סמך על זכרונו וכנ"ל:
ועיין בס' בני בנימן בשלה א' בשם אלקי'ם באות האל'ף היו"ד שעל גבה שלא היתה דבוקה באות האל'ף והיה נראה ההפסק אם יוכל להדביק היו"ד בגוף האל"ף ולא חשיב שלכ"ס. וג"כ יען שהוא מהשמות שאינם נמחקין אם יוכל לתקן או לא. והביא בתשו' בשם הב"ח ז"ל דחילק בין אם נכתב מתחילה האות כתיקונו ואח"כ נפסק דמהני תנוק להכשירו להיכא דמתחילה לא נכתב כתקונו ועתה שמתקנו הוי שלכ"ס. וכתוב שם בהגה"ה וז"ל א"ה עיין להרב ברכ"י סי' ל"ב ס"ק ט' שחילק חילוק זה מדעתו ולא זכר ש"ר שהוא חי' הב"ח ז"ל עכ"ל. ות'ם אני על דברי ההגהה הנז' שהרי שם בברכ"י דבריו בהיפך דלא חילק כלל דעל מ"ש מרן ז"ל בש"ע שאם לא היו מקצת יודין שעל האלפי"ן וכו' כתב החיד"א ז"ל נר' דה"ה אם נכתבו האותיות בקומתן ובצביונן ואח"כ ברוב הימים נפרדו השיני"ן וכיוצא וצורת האות ניכרת יכול לתקן ואין בזה שלכ"ס וכן מתבאר מדברי מוהר"י אסכנדרני שהביא מרן הב"י שו"ר שכ"כ ה' י"א ואף שכתב שם בשם ה' דב"ש שגמגם בדבר נר' עיקר כדכתבינן בעניותין עכ"ל. הרי מבואר דס"ל דליכא לחלק כלל בזה בין אם נכתבו כתקונן ואח"כ נפסקו להיכא דלא נכתבו מתחילה כתקונן ודבריו צ"י:
גם ע"ש במ"ש בענין אם אסור להעביר הקולמוס ע"ג השם שהביא דברי הברכ"י באות יו"ד שכתב דמתשו' התה"ד יראה היפך הרשב"ץ דכתב עליון אינו כתב. והק' עליו דהתה"ד לא עסיק בכתיבת השם אלא בשאר אותיות וכו' והצ"ע יע"ש. גם בזה ת"ם אני דהחיד"א ז"ל מ"ש דמתשו' התה"ד יראה היפך הרשב"ץ וכו' היינו משום דס"ל דזה תלוי בזה דאם כתב העליון לא הוי כתב א"כ לגבי השם לא הוי מוחק את השם ואם הוי כתב א"כ לגבי השם הוי מוחק והדעת נוטה כן וליכא תימה כלל עליו:
גם ע"ש מה שכתב על הרב זר"א וז"ל ומ"ש בסוף דבריו דמדלא ירד לשיעורין התה"ד ז"ל לחלק בין אם יש בהם אותיות השם אם לא מוכח דס"ל דמותר להעביר הקולמוס. ג"ז אחהמ"ר אינו דהתה"ד לאו להכי אתשיל כ"א דוקא אי הוי שלא כסדרן וכדכתיבנא ע"כ. גם דבריו אלה תמוהים הם בעיני שאח"כ הביא ראיה מדברי מרן ז"ל דהתיר לתקן בשאר אותיות היודי"ן שעל האלפי'ן והשיני'ן וכו' ולא הוי של"כ ולא חילק בין אותיות השם לשאר אותיות משמע דבכולם יכול לתקן וכו' הרי שהוא נסתייע מדברי מרן ז"ל שלא חילק בין אותיות השם וכו' גם שהוא עסיק בדינא דלא כסדרן וא"כ גם ה' זר"א ז"ל מביא ראיה לסברתו מדברי התה"ד שלא חילק הגם דאיהו לאו להכי אתשיל וכו' וצ"י:
ועיין בבאה"ט סי' ל"ב סק"ז דהביא בשם המאירי בענין אות שנדבקה לחבירתה ע"י תג דכיון שאינו דבוק ע"י האות בעצמה כ"א ע"י תג כשר. ומהרלנ"ח והמג"א והפר"ת והע"ת כולהו ז"ל ס"ל דפסול וע' ג"כ בס' בית מנוחה בדיני פסול נגיעת אות באות שכ"כ בשם ה' לד"א ז"ל באות נ"ז ועיין ג"כ באות י"ז וכ"ה. וה' באר המים ז"ל חא"ח סי' י"ד חילק וכתב דלא אסר מהרלנ"ח ודעימיה בדבוק ע"י תג אלא בתג הנופל קודם הכתיבה מפני רבוי הדיו וע"י מחבר האותיות אבל בדבוק בתג לאחר הכתיבה בכה"ג ודאי כשר וכדעת מרן בב"י ובש"ע ודחה דברי הדב"מ ח"א סי' ח' דפסל. וכיון דהמנהג פשוט אצל הסופרים דאין מתייגין אלא לאחר כתיבת האותיות כתקנן א"כ בודאי דהס"ת כשר עש"ב. ועג"כ בס' כתונת יוסף סי' ב' דפסק כה' באה"מ עש"ב:
שוב אחז"ר נדפס ס' לב חיים ח"ב ובסי' קס"ז הביא שם קו"א על ספרו ספר חיים ועל סי' כ' אות כ"ג כתב וז"ל דבוק ע"י תג דהיינו דבתיבת אשר הג' תגין שע"ג השי"ן לצד שמאל התג הג' סמוך לרי"ש נפרד מע"ג השי"ן ונדבקה באות הרי"ש באופן שהאותיות שי'ן עם הרי"ש הם נפרדות. ופסקתי שהס"ת כשר כי כן כתב בהדיא בס' כתונת יוסף חא"ח סי' ב' והביאו בס' ב"מ דקע"ה ע"ב אות י"ח. אכן אם נדבק ע"י התג הב' אותיות יש לפסול כמ"ש ה' דב"מ ח"א חא"ח סי' ח' וכו' והגם שבס' באר המים חא"ח סי' י"ד רצה להכשיר והשיב ע"ד הדב"מ אנן קי"ל להחמיר ולהוציא ס"ת אחר עכ"ד. מעתה מאן דעביד הכי לא משתבש ומאן דעביד הכי לא משתבש כי יש לו סמוכות סמוכין דרבנן לכל צד מהם כנלע"ד:
אמנם יש לי אני הדל להעיר בדברי מהרח"ף ז"ל שנר' מדבריו שהבין בדברי ה' כתונת יוסף ז"ל שהוב"ד בס' ב"מ בדיני נקב קרע וטשטוש אות י"ח שהוא כמו בנדונו שהתג של אות אחד נדבק לאות אחר ונפרד מהראשון. והוא תימה דמלבד דגם מהלשון שהובא בס' ב"מ בעצמו מוכח דכונת דבריו הוא דע"י התג נדבקו ב' האותיות יחד מנתינת הטעם וכן נר' משטח הלשון כיע"ש עוד בה בספר כתונת יוסף שם מבואר באר היטב דפסק להכשיר בדבוק על ידי תג הב' אותיות יחד וכס' ה' באה"מ ז"ל ולא זכר מענין ה' לב חיים כלל כיעו"ש וצ"י:
והנה בענין אות אל'ף של אלקי'ם שהיו"ד העליונה שלה מלבד רגלי היו"ד שבצד ימין שהוא דבוק לקו האל'ף גם העוקץ שלה שבצד שמאל הוא דבוק עם קו האל'ף אם צריכה תיקון בגרירת העוקץ הנז' או שאין מועיל לה. הנה שורש דבר זה עיין בס' אמ"ל במשפט הב' בפיסול נגיעת אות באות וכו' סי' כ"ט במעשה שהיה בבית מדרשו שנמצא בס"ת קוצה של יו"ד העליונה שבאות האל'ף של אלדי'ם שנדבקה בגוף שלה ותינוק דל"ח ול"ט קרא אותה אל"ף ולכן יש מהת"ח שאמרו שאסור לתקנו דהוי כמוחק את ה'. והוא ז"ל חלק עליהם והורה לתקנה מכח דברי הריב"ש ז"ל בסי' ק"ך שכתב וז"ל בקיצור אם כתב מ"ם סתומה ולא חיברה וכו' וכן ודאי אין להכשיר האל'ף שאין רגל השמאלי נוגע לגג האמצעי בשביל שהתינוק יקראנה אל"ף ולא אמרו אלא באות שדומה לאות אחרת בשלימות כגון ו' שאם קצרה תדמה ליו'ד לגמרי ע"כ. וכ"כ בפי' במוהריק"ו שו' ס"ט ודון מינה לנ"ד שיו'ד עליונה של האל"ף שנדבקה בגופה שהיא פסולה לכ"ע פיסול גמור א"כ אין עליה שום קדושה ודמי לה"א של הוי"ה שנדבק רגלה לגגה ממש שאין עליה קדושה והתירו לגוררה כמ"ש מרן יו"ד סי' רע"ו וראיית התינוק בזה לא מעלה ולא מוריד להעמיד האל'ף בכשרות כל שעינינו הרואות שאין האות כתובה כהלכתה עכ"ל. ואם נפרש מ"ש קוצה של יו'ד העליונה שבאות האל"ף היינו קוץ השמאלי שביו'ד העליונה של האל"ף שהוא נדבק לגוף הגג האמצעי של האל"ף ועלה קאמר שהיא פסולה לכ"ע פיסול גמור ולכן אין עליה שום קדושה ושרי לגוררה כמו שכן נראה משטחיות הלשון. קשה לזה שהרי שם באותו משפט ב' הנז' אח"כ באות ל"ב כתב נדבק רגלי האלף בגג האל'ף או פני האלף בפנים בגג שתחתיה פסול שאין להם ליגע אלא בדקות שביודי'ן וכו' וכ' המג"א ז"ל שם סקכ"ט הא דפסל בשנגע יו"ד שעל האלף בגג שתחתיה היינו דוקא שנגעה יו"ד עצמה באל"ף אבל אם קוצה השמאלית של יו"ד האלף נוגעת באלף כשר דאפי' בלא הקוץ מקרי יו"ד ע"כ וכ"כ הב"ש ה' גיטין סי' קכ"ה סקכ"ח במ"ש מורם היה קוצו של יו"ד שעל האלף נוגע גם מלפניו כשר כ' ז"ל היינו קוצו של יו"ד כפופה שבצד השמאל נוגע אבל היו"ד עצמה אינה נוגע משו"ה מכשיר כאן ומ"ש באו"ח סי' ל"ב דפסול היינו כשהיו"ד בעצם נוגע ולא כס' חלקת מחוקק ז"ל וכ"כ שם במ"א א"ח עכ"ל. וא"כ הוו שתי הלשונות סתראי נינהו וק' על הרב ז"ל שהביא שתיהן. גם ק' על החיד"א ז"ל שבס' לד"א סי' י"ב אות כ"ט הביא לשון הראשון ובסוף אות ל"ב הביא לשון השני והם סתראי נינהו:
ע"כ לבי אומר לי שמ"ש האמל"י בס' כ"ט קוצה של יו"ד וכו' היא כונתו על הרגל ממש של היו"ד העליונה דהיינו שנדבקה הרגל של היו"ד עם היו"ד כולה לגוף האל"ף ואין כונתו על העוקץ השמאלי של היו"ד העליונה של האל"ף דבההיא אם יהיה האופן ככה לית בה פיסול וכמ"ש באות ל"ב וכיון שכן בשמות הקדש אם יארע כזה לא תגע בו יד דהוי מוחק את ה' כיון דהיא כשרה. וע' בגמ' במנחות פ' הקומץ (דכ"ט.) דלגבי תפילין ומזוזות תנן דאפי' כתב אחד מעכב ופריך בגמ' פשיטא ומשני לא נצרכה אלא לקוצה של יו"ד ורש"י פי' שם דהיינו רגל ימיני של היו"ד ואע"ג דהתוס' שם דחו בפשיטות פירש"י והביאו פי' ר"ת שפי' קוצה של יו"ד היינו הקוץ השמאלי של היו"ד ע"ש. מ"מ שמעינן מיהא דלדעת רש"י ז"ל קוצה של יו"ד יאמר על רגל היו"ד ממש כן ג"כ נוכל לפרש בדברי האמל"י שבס' כ"ט שכתב קוצה של יו"ד העליונה היינו על הרגל ממש של היו"ד העליונה ובזה יבואו שתי הלשונות שבאות כ"ט ואות ל"ב על נכון ואין שום סתירה מזה לזה ולכן החיד"א ז"ל גם הוא הביא את שניהם:
ולא אכחד דלא דמו דברי הגמרא ללשון האמל"י ז"ל דבגמרא יש לפרש פרש"י דהכונה היא על הרגל ימיני של היו"ד ואינו מהתימא כ"כ דהתם הכונה היא שחסר הרגל של היו"ד דעמ"ש במשנה אפילו כתב אחד מעכבן ופריך בגמ' פשיטא ומשני לנ"א לקוצה של יו"ד ר"ל רגל הימיני של היו"ד הוא חסר ונופל הלשון היטב לולא דהתוס' ז"ל דחו זה הפי' דהוי פשיטא דמעכב דלא מקרי אות בלא רגל ימיני וע"כ פי' ר"ת דהכונה על הקוץ השמאלי של היו"ד ע"ש. משא"כ בלשון האמל"י ז"ל אינו נופל על הלשון שיתפרש על הרגל של היו"ד ממש דאיך יבא על נכון שיאמר קוצה של יו"ד דהיינו רגל של יו"ד העליונה שבאות האלף של אלקי"ם שנדבקה בגוף שלה דהא עיקר דינה הכי הוי שיהא רגל היו"ד הנז' שתהא דבוקה בגג האלף ומוכרחים אנו לומר דהיינו כונתו דנדבקה הרגל של היו"ד עם כל אורך הגג של היו"ד לקו של האלף דאז הוי פסולה וא"כ נמצא לפי פי' זה שבדבריו העיקר שהוא בא לפסול חסר מן הספר ולא בא אפי' ברמז הרומז ומלבד דהוי מן הדוחק גדול לפרש כן בדבריו וכנ"ל. ועוד בה דאעיקרא הא דפסקיה הרב באות ל"ב בסכינא חריפא דקוצה של היו"ד שבצד השמאלי שנוגע בגג האלף שהוא כשר. הרואה יראה שאינו מוסכם מהפוס' ז"ל:
ועיין בס' חכמה ובינה בכלל ו' שכתב שם דיו"ד האלף שנגעה בקו האמצעי במקום שאין להם ליגע אפי' בדבוק דק ודלא כמ"ש בס' קה"ס שטעה בזה כמ"ש בבינה בכל אלה אסור לגרור הדבוק דהוי חק תוכות שהוא פסול מן התו'. ושם בבינה אות ד' כתב וז"ל בדבוק דק כך הסברא נותנת דכיון דצורת האות נשתנה ע"י דבוק זה ממה שהיה בלוחות פשיטא דפסול ולא מהני ביה גרירת הדבוק משום חק תוכות. גם הרד"ך בית א' חדר ל"ה ד' יו"ד ע"ד ד"ה ועתה אומר וכו' כתב בפי' על יוד"י האלף שנדבקו לגופה אפי' בקו דק פסול וזה מפורש דלא כמג"א סי' ל"ב סקכ"ט וכן מוכח מדברי הפוס' שהובאו בס"ק ב' לגבי ה"א. ותימה על המג"א שבס"ק כ"ז מביא בעצמו שהרד"ך חולק על הרלנ"ח שם ולגבי אל"ף לא הביא דבריו והרואה בתשו' מהרד"ך יראה דתרוייהו חד דינא אית להו להחמיר וכך הדעת נותנת דמאי שנא זה מזה. גם הע"ת והביאו הבאה"ט סקכ"ו כתב דאין חילוק בין עב לדק וראיית המג"א מאה"ע במח"כ ליתא ע"פ מ"ש בס"ק ב' בהא דמוהרי"ק. ובזה ניחא שהרמ"א הביא דין ההוא רק לענין גט ולא לענין סתומה וע' ג"פ שם ס"ק ע"ו. ומ"ש בס' קה"ס סי' ה' סעיף י"ב וז"ל וכל זה דוקא כשנגעה יו"ד עצמה באלף אבל אם רק קוצה השמאלי של יו"ד נוגעת באלף כשר ע"כ אינו נכון חדא שיש מקום לטעות בלשונו כאילו דבוק דק באל'ף אינו פסול כלל אפי' קודם שמחקו. וזה בודאי ליתא דכ"ז שאין האות כאשר נמסר מסיני אי אפשר להכשירו אעפ"י שצורתו ניכרת. אמנם אפי' אחר שגרר הדבוק הדק ההוא אין לסמוך על המג"א בזה להכשיר וכמו שהוכחתי בסמוך עכ"ל. אבל עכ"ז מ"ש לעיל בכונת דבריו הוא נר' יותר דעוקץ השמאלי של היו"ד אינו פוסל:
ואנכי הפעוט עמדתי מרעיד במאי שהביא בבינה ראיה לדבריו מדברי הרד"ך ד' י"ד ע"ד דשם כתב בפי' על יוד"י האלף שנדבקו לגופה אפי' בקו דק פסול. דהרואה יראה שם דלא כתב כן וז"ל שם ועתה אומר דלענד"ן דמטעמא דכתיבנא שבדבוק האות לעצמה נפסדה צורתה ואינה ניכרת לא תירצו בפ' הקומץ שהמשנה הוצרכה לאות שנדבקה לעצמה כמו שתירצו שנצרכה לנדבקה לחבירתה דמלתא דפשיטא היא דאינו אומר הואיל ונפסדה צורתה ואינה ניכרת וגריעא טובא מקוצה של יו"ד וכיוצא ואפי' אם תהיה נדבקה ע"י תג דק י"ל כן שכמה אותיות תג דק הוא שמשלים צורתם ואם יחסר התג הדק ההוא אין שם צורת אות. וכגון דבוק יו"ד האל"ף שאפילו אם כעין תג דק מחברו לגג האלף שפיר דמי אם אין התג הדק ההוא אין שם צורת אלף וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. וכונת דבריו מבוארים דכיון דבדבוק האות לעצמה נפסדת צורתה והיא גרועה מנדבקה לחבירתה לכן לא תי' בגמ' שהמשנה באה לאשמעינן זה דמלתא דפשיטא היא מאחר דהיא גרועה יותר מקוצו של יו"ד ואפילו שתהיה האות הדבוקה בעצמה היא ע"י תג דק היא גרועה שהרי כמה אותיות תג דק הוא שמשלים צורתן כגון אם יו"ד האלף היא פרודה מהגג ותג דק מחברו שפיר דמי שאם אין התג הדק ההוא אין שם צורת אלף. ועיקר כונת דבריו היא לאשמועי' דאם אות נדבקת בעצמה כגון אות הה"א וקו"ף שנדבקו רגליהם בגג וכיוצא דאז הם נפסדו צורתם וגריעא טובא ואפילו שיהיו נדבקים ע"י תג דק משום שכמה אותיות תג דק הוא שמשלים צורתם וכו' ולא כתב הרב שם כלל על יוד"י האל"ף שנדבקו לגופה אפי' בקו דק שיהיה פסול. ואפשר דנימא בדעת הרב ז"ל שס"ל כהמג"א דבדבוק היו"ד שע"ג האל"ף בקוצה השמאלי עם הגג כשר מאחר שצורת האות ניכרת בטוב וגם בלא הקוץ מיקרי יו"ד וליכא הכרח מדבריו כלל. ובזה אזדא לה תמיהתו מעל המג"א שלא הביא דברי מהרד"ך ז"ל לגבי האלף מאחר דאית ליה להחמיר כמו לגבי ה"א דמ"ש זה מזה. דאחהמ"ר דשנא ושנא דבוק הה"א מהאל'ף שנדבקה היו"ד העליונה בעוקץ השמאלי וכנ"ל וגם הפוס' שהביא אותם שם בבינה בסק"ב לגבי ה"א ליכא מהם ראיה לגבי דבוק העוקץ השמאלי של יו"ד העליונה עם גג האלף דאפ"ל דס"ל כהמג"א ז"ל. גם מה שהביא דברי הע"ת שהביאו הבאה"ט סי' ל"ב סקכ"ו שכתב דאין חילוק בין עב לדק ע"כ אין ראיה כלל דשם הוא מדבר על אות הה"א שנדבקה וז"ל הבאה"ט שם אם נדבק רגל הה"א כחוט השערה דק מאד ותנוק דל"ח ול"ט יודע שהיא ה"א מי שיקל להפריד לבד לא לימחי בידו מהרלנ"ח סי' א' וצ"ז ומהרד"ך בית א' ח"א ופר"ח באה"ע סי' קכ"ה סקי"א חלקו עליו שאין להורות קולא בדבר וראוי לגעור במי שעושה כן וכ"כ הע"ת מאתר שנראה לעין שלא נשאר צורת האות אעפ"י שהוא דק אינו בדק או בעב תלוי אם הוא דבוק מה לי עב או דק עכ"ל, וא"כ ליכא ראיה כלל מדבוק רגל הה"א לדבוק עוקץ השמאלי של יו"ד העליונה של האלף לגגה דדוקא באות ה"א אם הרגל שלא נדבק לגגה אפי' בדבוק דק מאד כחוט השערה אינה כשרה וגם אין להקל להפרידה משא"כ בקוץ השמאלי של יו"ד העליונה של האל'ף שנגע בגג האלף יש לומר שכשר לגמרי גם בלא פירוד כמ"ש המג"א ז"ל ועליו סמכו האמל"י והחיד"א ז"ל:
ומעתה מ"ש הבינה שם בשם ה' קה"ס סי' ה' סי"ב דכ"ז דוקא כשנגעה יו"ד עצמה באלף אבל אם רק קוצה השמאלי של יו"ד נוגעת באלף כשר ע"כ. וכתב עליו דאינו נכון חדא שיש מקום לטעות בלשונו כאילו דבוק דק באלף אינו פוסל כלל אפי' קודם שמחקו וזה בודאי ליתא דכ"ז שאין האות כאשר נמסר מסיני אי אפשר להכשירו אעפ"י שצורתו ניכרת. אמנם אפי' אחר שגרר הדבוק הדק ההוא אין לסמוך על המג"א בזה להכשיר וכמו שהוכחתי בסמוך עכ"ל. אחהמ"ר הפריז על המדה דדברי ה' קה"ס ז"ל הם מוסכמים עם דברי המג"א והאמל"י והחיד"א ז"ל דאם רק קוצה של יו"ד השמאלי מגעת באלף כשר ור"ל אפי' קודם שיגררנו כפשט דבריהם שכן מורה לשונם שהם כשרים בלתי שום תקון כלל, ואפי' אם נרצה להחמיר חומרא בעלמא היכא דאפשר לתקן כגון בימי החול ולתקנה די בגרירת החוט הדק המחברם ותול"מ דלא מיקרי בזה חק תוכות אבל להצריך גרירת כל הקו של האלף והיו"ד התחתונה של האלף ולחזור ולכותבה מחדש שנחשוב דין חבור הדק בקו השמאלי של היו"ד כדין אם היתה כל היו"ד של האל"ף העליונה נוגעת בגג האלף שצריך לגרור כל הקו דהיינו הגג של האלף ממקום הדבוק ואילך וגם היו"ד התחתחונה שכל אלו נכתבו בפיסול וכמו שכ"כ בחכמה כלל ו' אות ג' וז"ל ודבוק יודי'ן של האלפי'ן שכתבתי לעיל ס' א' אופן תקונם כך הוא דהיינו אם נדבקה היו"ד התחתונה לקו האמצעי של האל'ף די שיגרור כל היו"ד ההיא ויכתבנה מחדש משום דהיו"ד ההיא דרכה להכתב לעולם אחר גמר כל האות. אמנם אם נדבקה היו"ד העליונה אל הקו האמצעי בזה יש חילוק דהיינו אם דרכי של הסופר לכתוב בתחילה קו האמצעי ואח"כ כותב היו"ד ההיא א"צ לגרור רק היו"ד ולכתבה מחדש כיון שכל הקו בהכשר נכתב. אמנם יש סופרים שכותבים היו"ד העליונה תחילה ואח"כ כותבים הקו האמצעי בזה אם נדבקה היו"ד העליונה להקו צריך לגרור כל חלק הקו שמהדבוק ולמטה ואפי' היו"ד התחתונה כיון שגם אלו בפיסול נעשו. תשו' חת"ס סי' רס"ז ותשו' שמ"ץ חיו"ד סי' מ"ד ובהגהה שם לדעת המג"א ולענ"ד לכ"ע וע"ש וע"ע תשובת מהר"י הלוי אחי הט"ז סי' ל"ח ופרמ"ג א"א סק"ל עכ"ל. כ"ז יאמר לענ"ד דוקא היכא דנוגעות שטחיות היו"ד כולה בקו האלף ויש הפרש בדין בין יו"ד העליונה ליו"ד התחתונה וכנ"ל משא"כ אם רק הקוץ של היו"ד העליונה השמאלי נוגעת באלף בדבוק דק די בגרירת החוט הדק המחברם מאחר דבלאו"ה ס"ל להנהו אשלי רברבי דכשר אפי' בלתי שום תקון וכנ"ל. וא"כ כשנרצה להחמיר ולתקן די בגרירת החוט הדק המחבר ודלא כמ"ש הבינה דאפי' אחר שגרר הדבוק הדק ההוא אין לסמוך על המג"א בזה להכשיר. דאחהמ"ר ליתא דדבריו הם דחויים מהלכה וכנ"ל. ויש לעמוד קצת בדבריו במ"ש אין לסמוך על המג"א בזה להכשיר שנר' כאילו מבין בדברי המג"א דהא דמכשיר היינו ע"י גרירת הדבוק ההוא ואיהו פליג וס"ל דהוי ח"ת ואין לסמוך עליו. והאמת דזה אינו דמבואר בדברי המג"א דמכשיר אפי' בלתי שום תקון כלל וגם איהו ניהו בתחילת הלשון שם כשהביא דברי המג"א והק' עליו מוכח דהבין בלשונו דמכשיר בלתי שום תקון וכיע"ש ברם זה אינו מן התימה דנוכל להעמיס בלשונו דכונתו היה לומר דאפי' אחר שגרר הדבוק הדק ההוא אין לסמוך בזה להכשיר דדי בזה וא"צ יותר ולומר מאחר דהמג"א מכשיר אפי' בלא תקון אנחנו די לנו שנסמוך עליו דוקא כשנעשה התקון הזה להכשיר:
וממוצא דבר האמור ומדובר לעיל יוצא דאם אירע בשבת דרק קוצה הדק השמאלי של יו"ד העליונה של האל"ף נוגעת באלף כשר ואין להוציא ס"ת אחר וכמ"ש הרבנים הגדולים על ארבעת רבעיהם המג"א והאמ"ל והחיד"א וקה"ס ז"ל. ואם אירע זה בחול וירצה להחמיר לתקן תע"ב ודי בגרירת החוט לבד ואם אירע בתו"מ כזה מותר לתקן וליכא למיחש משום שלא כסדרן. ודלא כדמשמע מדברי הבינה הנ"ל דבתו"מ ל"מ דהוי ל"כ דמאחר דלפי"ד לא מהני גרירת החוט הדבוק כ"א שיגרור כל הקו האמצעי מהדבוק ולמטה וגם היו"ד התחתונה א"כ הוי של"כ. וכ"כ בכלל ח' אות ג' וז"ל מ"ש בס"א שאם נחסר אות א' א"א בתקון משום של"כ לא בחסר האות לבד הדין כן אלא ה"ה אם נתקלקלה צורת אות אחת עד שנפסל עי"ז כגון נגע היו"ד העליונה או התחתו' של האלף בגגה או שנגע רגל הה"א והקו"ף בגגם דבאלה ל"מ שיגרור הדבוק לבדו דזה פסול משום ח"ת אלא צריך לגרור כל הרגל או היו"ד כמבואר בכלל הוי"ו ולכתבם מחדש וזה א"א בתפילין משום שלכ"ס. וגם בבינה שם באות ב' כתב וז"ל האל'ף בגגה ובזה ל"מ תקנת הא"ר סקל"ג להוסיף דיו למעלה ביו"ד עד שלמטה נחשב כירך היו"ד וכו' דהא"ר בס"ת איירי אבל בתו"מ פשוט דזה הוי שלכ"ס גמור כ"כ במ"ז סקכ"א עכ"ל. דלע"ד בדבוק הקוץ הדק השמאלי שרי לגוררו דוקא וליכא חששת שלכ"ס כלל מאחר דבלאו"ה שרו הרבנים בלא תקון וכנ"ל. גם הרואה יראה בדברי הא"ר ז"ל סקל"ג שהביא דברי המג"א ז"ל הנ"ל דדוקא שנגעה היו"ד עצמה באלף אבל אם קוצה וכו' ולא הקשה עליו בזה כלל כ"א עמ"ש המג"א דיגרור כל מה שכתב באותו אות אחר שעשה הנגיעה הקשה עליו ממ"ש הלבוש יגרור כל היו"ד ע"ש. נראה דבהאי דינא דקוץ היו"ד השמאלי ש'ר המסכים להמג"א ז"ל:
ואגב אביע אומר במ"ש בבינה האלף בגגה דל"מ תקנת הא"ר להוסיף דיו למעלה ביו"ד וכו' דהא"ר בס"ת איירי אבל בתו"מ וכו' דמהמשך לשונו נר' דהא"ר ז"ל כתב תקנה זו דהוספת דיו ביו"ד על כל אות אלף דהיו'ד העליונה נוגעת בגג האלף. ועינא דשפיר חזי יראה שם בדבריו דלא כתב תקנה זו כ"א בשמות הקדש וז"ל שם נשאלתי בס"ת שנמצא שנגעה יו"ד העליון באלף של אלקי"ם אם מותר לגרור היו"ד. תשו' י"ל דדמי למ"ש רמ"א ביו"ד סי' רע"ו בה"א של שם שרגלה נוגעת בגגה מעט דיש לספק בדבר. והטעם בב"י וש"ך דאף שפסול מ"מ כיון שהעולם קורין לה ה"א נר' דמוחק השם. א"כ ה"ה הכא באלף אף שיו'ד נוגע ממש מ"מ העולם קורין אותה אלף. אך מצאתי תקנה אחרת שיוסיף דיו למעלה ביו"ד עד שלמטה נחשב כירך יו"ד שאומרים הסופרים דלפעמים היו"ד נעשה עבה כ"כ וראיה מט"ז סקט"ז דיש תקנה בתוספת דיו ע"ש עכ"ד. הרי לך דלא כתב תקנה זו דהוספת דיו כ"א בשם אלקי"ם כיון שהעולם קורין אותה אלף והוי כמוחק השם אם יגרור ודחיקא מלתא משא"כ כשאינו בשמות הקדש צריך גרירת כל היו"ד כדינו. והראיה דלא אמרה הא"ר ז"ל לדין התוספת דיו על עיקר דין מרן ז"ל בנגיעת רגל האלף בגג האלף או פני האלף וכו' דפסק דאין תקנה בגרירה להפרידה דהוי כח"ת אלא צריך שיגרור כל מה שנעשה בפיסול ויחזור ויכתבנו. כ"א אמרה ע"מ שנשאל בס"ת שנמצא שנגעה יו"ד העליון באלף של שם אלקי"ם אם מותר לגרור היו"ד ומתוך הדוחק כדי שלא יהא כמוחק השם מצא תקנה זו דהוספת דיו כיע"ש ודלא כדמשמע מדברי ה' חו"ב והחת"ס יו"ד סי' רס"ז שהעתיקו לשון הא"ר ז"ל בקיצור דדין גרמא לטעות ולומר דהרב ז"ל אמרה למלתיה בכל גוונא דליתא כ"א בשמות הקדש וכנ"ל:
ואעיקרא דדינא מה שהמציא הא"ר ז"ל תקנה דהוספה זו אנכי הדל באלפי בהשקפה ראשונה הוק"ל דמה יושענו תוספת הזו מאחר דממקום שנדבקה ואילך נכתבו בפיסול א"כ צריך למגרר כל שנכתבו בפיסול דהיינו תשלום קו האלף והיו"ד התחתונה ומאי מהני בתוספת הדיו הזו לתקנה. ואולי דס"ל דנאמר דהאלף היא חסירה עדין היו"ד העליונה מכל וכל ולא יש ממנה כ"א הירך שלה ועכשיו הוא כותבה מאחר דבס"ת קיימינן וליכא עכובא אם יהיה נכתב יו"ד העליונה אחר כל כתי' האלף הזו הקו והיו"ד התחתונה כן ישבתי בדעתי שכן ס"ל להא"ר ז"ל לומר כן היכא דאיכא חששת מוחק את השם משא"כ בשאר תיבות שאינם מן השם. שו"ר כדברי בהפרמ"ג בסי' ל"ב בפתיחה באות א' וז"ל אם נדבק יו"ד עליונה נקרא פני האלף או יו'ד תחתונה נקרא רגל בקו אמצעי ההולך באלכסון ונתבטלה צורת יו"ד מעליה שנעשה קו שוה אין תקנה למחוק ולגרור רק יבטל צורת האות וישלימה. וכפי הנר' באה"ע הדין כך אם כתב יו"ד עליונה וקו אמצעי ונדבק גורר ומשלים הרגל ואם נדבק והשלים ואח"כ גררו גורר העליון וכותב יו"ד ודי ומשלימה אבל כפי מ"ש הט"ז שם ואני במ"א כ"ג ולמ"ד הדין כך אם נדבק יו"ד עליונה והשלימה הכל אין תקנה בגורר יו"ד עליונה לבדה ומשלימה כ"א מה שנכתב בפיסול אח"כ ג"כ הכל צריך לגרור כנר' ממלת כל יע"ש בלמ"ד. ואם נכתב בכשרות ואח"כ נדבק יו"ד עליונה או תחתונה ימחוק היו"ד ומשלימה ושפיר. ואם אירע יו"ד נדבקת באלף אלקי'ך א"ר בל"ב אות ל"ג צדד בזה למחוק אסור כמו ה"א שנדבקה הרגל ביו"ד סי' רע"ו ותקנה שימשוך היו"ד למעלה ויעשה לה גג ומה בכך שירך עבה. יע"ש הבאתיו בפנים. והנה למ"א למ"ד הפרש יש ביו"ד תחתונה יעשה כן ובעליונה שנדבק קודם שכתב האלף ונגמר אין תקנה שימשוך כפי מה שפקפק הט"ז באה"ע קכ"ה דל"מ מה שהשלימה מה שנכתב בפיסול ודוקא נו'ן וי'ו מורכב שאחד נכתב בכשרות הא לאו"ה לא. וקצת דמדומי ראיה מרי'ש במקום דל"ת או להיפך צריך לגרור הכל יע"ש בפנים ע"כ. הרי לך שהרב ז"ל לא הביא תקנת הא"ר ז"ל בתוס' דיו כ"א בשמות הקדש וכמו שכן הוא בשרשו. ומה שתמה עליו בדבוק יו"ד העליונה דאין תקנה זו מועיל מאחר דהושלמה האות בפיסול וכמו שתמהנו אנן בעניותין בתחי' ההשקפה וכנ"ל. לדידי אני הפעוט נוכל לישב כאשר כתבתי לעיל מאחר דדחיקא מלתא דאיכא חששת מחיקת השם ואינו כ"כ מהתימה וע' ג"כ שם מקודם באשל אברהם אות כ"ח דהביא דברי הא"ר ז"ל בתיקון נגיעת יו"ד האל'ף של אלק'ים וכו' דנר' כמ"ש דדוקא בשם הקדש. וע"ש באות ל' דעמ"ש המג"א באות ל' כל מה שנעשה בפיסול היינו מה שכתב באותו אות אחר שנעשה הנגיעה. כתב עליו וז"ל דקדק מלת כל משמע אם יו"ד עליונה נדבקה בקו אמצעי והשלים האלף צריך לגרור כל האלף דמהפיסול ואילך צריך לגרור וברגל התחתון מוחק רק הרגל ודומה לדלי"ת במקום רי"ש דנר' מה"ט. ומלבוש כאן משמע יו"ד עליונה נמי די שימחוק היו"ד והשאר כשר וממ"ש באה"ע קכ"ה ס"ד והוא ממהרא"י ז"ל יראה כלבוש דכל שמוחק ואין צורתה עליה ומשלים בכתיבה שרי ואעפ"י שקצת נכתב בפיסול וצריך לחלק בין ה"א לדלי"ת במקום רי"ש וע' א"ר אות ל"ג עכ"ל. דמדבריו אלו יש לחזק מה שישבנו דברי הא"ר ז"ל דהגם שהאות נכתב בפיסול משום חששת מוחק את השם אמרינן דעכשיו הוא משלים כתיבת יו"ד העליונה ומה שהיה כתוב מתחילה ירך היו"ד לבד וכנ"ל:
שו"ר דהחו"ב ז"ל בכלל ט' אות ל"ב הביא דברי הא"ר ז"ל לענין אלף של אחד משמה"ק דוקא וסיים שם ובלבד שלא תשתנה צורת האלף עי"ז תורת נתנאל סי' ל"א. וגם פשוט דבתו"מ ל"ש תקנה זו משום שלכ"ס וגם הביא שם דברי הפרמ"ג שכתב עליו דדוקא ביו"ד התחתונה מהני תקנה זו אבל ביו"ד העליונה וכו' וכתב דלמעשה צ"ע. אמנם בתשו' חת"ס סי' רס"ז כתב דודאי אם אפשר בתקנת הא"ר טוב ויפה הוא אבל אם א"א בזה מותר לגרור היו"ד כיון דע"י דבוק העב הזה נפסלה האל"ף וכ"נ גם בתשו' ת"נ סי' ל"א וכ"כ בתשובה באר עשק סי' צ"ב אלא שהוסיף דכשגוררין היו"ד הדבוקה יזהר שלא להתחיל הגרירה באותה צד הדבוקה אל הקו האמצעי כ"א בצד הנוטה לתוך ע"ד שכתב הרמ"ע בגרירת רגל הה"א. וגם בתשו' יד אליהו סי מ"ו כתב כיון דנפסל האות עי"ז מותר למחוק וכ"ש לקדור ושוב כתב דאולי בדבוק יוד'י האלף הנ"ל יש לחוש לשיטת הרלב"ח ודעי' וע"כ העלה שלא למחוק כ"א לקדור ע"ש. וסיים דאם הדבוק הוא באופן שיש מהפוס' מכשירין לגרוד רק המקום הדבוק דסברי דלית ביה משום ח"ת ע' כלל ו' בבינה סק"ד נהי דלהקל לא קי"ל כן וכמ"ש שם מ"מ להחמיר יש לחוש לדבריהם. וכ"ש דדמי למ"ש רמ"א בכרעא דה"א ע"כ לא ימחוק כ"א יקדור בזה עכ"ל:
ואנא זעירא בראותי דברי הרב באר עשק סי' צ"ב בשורשם לענין גרירת יו"ד הדבוקה בשמה"ק. ראה ראיתי בדבריו שהם מוכיחים שס"ל לדינא בענין דבוק העוקץ השמאלי של יו"ד העליונה באל"ף היפך מ"ש אנן לעיל וז"ל שם נמצאו בס"ת אלפי"ן שהיודי"ן של מעלה שלהם היו עבות הרבה ונוגעות למטה בוא"ו שבאל"ף עד שכמעט אין היכר בין ראש היו'ד לרגל היו"ד הנוגעת ועוד נדבקו בו קצת מיוד'י האלפי"ן בוא"ו שלהן בתרי דבוקי וא' או שנים מהם היו האלפי"ן שבשם אלקי'ם וכו' ונשאל שאותם שהם כגוף א' אם די במעט היכר שיש להם למעלה או אם צריך שלא תהא דבוקה רגל היו"ד (בודאי שהוא ט"ס וצ"ל שלא תהא דבוקה כ"א רגל היו'ד) וכן אותם שיש להם דבוקים אי מקרו משנה צורת האות או לא וכיצד הוא תקונם אם די לגרור בזה ובזה הדבוק הפוסל או אם צריך להפריד כל היו"ד או אם צריך לגרור היו"ד לגמרי בין בזה בין בזה וכיצד יעשה באלפי"ן שבשם וכו' והשיב ע"ז אחר שהביא דברי הב"י ז"ל שדיבר בזה בג' מקומות כתב וז"ל יצא לנו מכ"ז תשו' שאלתך הראשונה שזה וזה פסולים נינהו דהיינו או שנגע גוף היו"ד בוא"ו דאל'ף או שנגע בשני מקומות פסולים ואינו די לגוררם ולהפרידם אלא צריך לגרור מה שנעשה בפיסול או עד שיבטל צורתם. וכיון שהם פסולים ודאי שיוכל לגרור אפי' אלפין שבשם ואינו נקרא מוחק את ה' וכמ"ש ביו"ד סי' רע"ו. איברא שבאותיות ה' צריך ליזהר לגרור היו"ד מראשה ולא ממקום דבוקה שאם יגרור ממקום דבוקה תיכף שיפריד ויעמוד כצורתה משם ואילך יהיה חייב משום מוחק אם יגרור יותר וכמ"ש הרמ"ע ז"ל על גרירת ה' שבשם ממטה למעלה וז"פ עכ"ל:
גם אחז"ר ראיתי בס' עולת שמואל סי' ט"ו דהביא שם שאלה באל"ף של תפילין שהיא דבוקה בצד שמאל שלה כחוט השערה עד שכמה אנשים לא היו רואים הדבוק כ"א ע"י בקיאות רב אי שרי לתקנו או גם בזה הוי שלכ"ס ופסול. וכן השי"ן שהיא ג"כ דבוקה השני ראשין שלה כחוט השערה אי שרי לגררה מאחר שהאות ניכרת לתינוק דל"ח ול"ט. או גם בזה הוי שלכ"ס. והשיב שם דמותר להפריד ואין בזה משום ח"ת עש"ב. גם ה' זרע אמת ח"ב סו"ס קכ"א הבי"ד ה' בית מנוחה בד' קס"ט ע"א בדין פיסול אות באות אות כ"ז כתב שי'ן שהיודי'ן שלה נדבקו אחר הכתיבה זב"ז כחוט השערה מותר לתקנה בגרירה דאין זה תחת סוג חק תוכות כיון דצורתה עליה אלא דאינה מוקפת גויל וא"כ שרי לגוררה להקיפה גויל ואפי' אם נדבקו היודי'ן הנ"ל בתחילת הכתיבה שרי לתקנן בגרירה ע"כ. ברם הרב קול אליהו חא"ח סי' ח"י ס"ל דאיכא בזה משום ח"ת דשם בנדונו במעשה שהיה ביום ש"ק בשחרית מצא החזן שי"ן שני ראשיה דבוקים והראה לאחר עמו והוציאו ס"ת אחר. ובו ביום חזרו לראות פיסול זה ומצאו שאות השי'ן כתקנה ותלוי שע"י משמוש היד בס"ת יצא הדיו וכו' והוציאו הס"ת במנחה והוא ז"ל גער בהחזן שהוציאו כי הוא פסול לקרות בו וכו' דאסור ליהנות מאותה מלאכה דהוצאת הדיו בו ביום כדין מבשל בשבת דבשוגג מותר למו"ש וכו' ותו דכיון דאיתחזק איסורא כל שהוציא הדיו ביד הו"ל חק תוכות וצריך תיקון עכ"ל. הרי דס"ל דיש בזה משום ח"ת. וגם החיד"א ז"ל נראה דמודה בזה שהרי בס"ה ח"ש סי' ע"ד אות ן' כתב ע"ד דאין הנדון דומה לראיה דהכא נעשה הדבר ממילא דלא היה בדעת שום אדם להוציא הדיו ולא דמי למבשל שכיוין לבשל אלא שהיה שוגג דאז קנסוהו רבנן. אבל הכא דיו שיפקיר את עצמו בלי כונת אדם להוציאו אפי' בשוגג ומכל שכן במזיד דאחד הרואה וממשש בידו הוא דבר כאינו מתכוין ולא פסיק רישיה וכו' ע"ש. ומדהשיב עליו על דברותיו הראשונים ולא על דבריו האח' במה שנ"ט עוד לאסור משום דהו"ל ח"ת נר' דמודה בזה דהוי ח"ת. ועיין בס' בית מנוחה במנחת שבת או"ג דהביא דבריהם וגם שם באו"ד הביא מ"ש הקו"א על אותו נדון בסי' שאחריו דבחור אחד אחר שהתפלל שחרית הלך לביהכ"נ ההיא ותולין כי ממנו וכו' ומ"ש החיד"א ז"ל גם ע"ז יע"ש ואנכי לא ידעתי מדוע הבית מנוחה בד' קס"ט כשהביא דברי הז"א ז"ל דלית בזה משום ח"ת לא העיר מדברי הקו"א ז"ל דס"ל דהו"ל ח"ת וגם נראה דהחיד"א ז"ל מודה בזה וכנ"ל אלא הביא דברי הז"א ז"ל בסתמות כאילו הם מוסכמים בלתי שום חולק. עוק"ל דמאחר דנדון הקו"א ז"ל דהדיו המחבר ראשי השי"ן הוא בא מחמת המגיה הס"ת בער"ש וכמ"ש הוא ז"ל בפי' ובשעת הכתיבה היתה כתובה כתקנה א"כ אם אח"כ נפל דיו עליהם וחיברם לא נפסלה בזה וכמ"ש הר' כתנ"י סי' ב' והבי"ד ה' ב"מ בדיני נקב קרע אות ח"י וגם הבאה"מ כן ס"ל והכריע כן לדינא מדברי מרן בש"ע בסי' ל"ב סי"ו והבאתיו דבריו במקום אחר וגם בכאן לעיל וא"כ אעיקרא בנדון הקו"א ז"ל שהיתה כתובה מתחילה כתקנה ושוב אח"כ ע"י המגיה נפל הדיו עליה ליכא פיסול. ומאחר שה' ב"מ ז"ל כבר בדיני נקב הביא דברי הכתנ"י ז"ל דאחר הכתי' שרות שוב אם נפל דיו אין להורידו ולהוציא אחר וכנז"ל איך אח"כ בדיני מנח"ש כשהביא דברי הקו"א והחיד"א ז"ל הנ"ל לא העיר מזה כלל דמדבריהם נראה דסבירא ליה דגם אחר כתיבה בכשרות אם אירע בו איזה פיסול יש להורידו ולהוציא אחר שכן עשו בנדונו שהורידוהו והוציאו אחר דלע"ד הוא מהצורך לעמוד בזה וליישב דבריהם ז"ל:
ודברים הנקנים באגב ראיתי לכתוב כאן מש"ר לה' מוהר"י מאיו ז"ל בס' שורשי הים בהשמטות על דף קכ"ה דהביא דברי החיד"א ז"ל הנ"ל וכתב דלפי דבריו נר"ו נראה דאזיל ומודה שאם הזיד לתקן הס' בשבת אסור לקרות בו באותו שבת. ולא כן אנכי עמדי דדוקא בדבר דאיכא הנאה מאותה מלאכה הוא דאסרו חז"ל אפ"ל קריאת ס"ת בציבור דהוא דבר מצוה מצות לאו ליהנות ניתנו ומה מקום לאסור. ובפ' לולב הגזול דל"ב שנינו היו ענביו מרובות מעליו פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטין ביו"ט. ואמרי' בגמ' דאין ממעטין משום דהו"ל כמתקן מנא ואפי"ה אם עבר ומיעטן כשר ועיין בש"ע או"ח סי' תרמ"ו ס"ב ומ"א שם עכ"ל. וסלח נא אנכי מבקש דהקו"א ז"ל כבר קדמה לו ידיעה ונרגש מזה דכתב וז"ל ואפי' אם נעשה בשוגג אסור ליהנות מאותה מלאכה בו ביום מיהא ואע"ג דקי"ל מצות לאו ל"נ. כבר כתב מוהר"ם ד"ב ז"ל בתשו' והמ"ל בפ"ה מה' אישות דה"ד בדיעבד אבל לכתחי' לא וסוגיא דפ' ראוהו ב"ד הכי משמע דלא כהכנה"ג ז"ל. ומה גם לדעת הרז"ה ז"ל בפ' ראוהו ב"ד שכתב דדוקא במצות דאורייתא הוא דאמרי' מלל"ן אבל לא במצות דרבנן יעו"ש דלפי"ז קריאת התו' בציבור כיון דאינו אלא מצוה דרבנן אסור. ועיין בתשו' הרשב"א סי' תשמ"ו מתבאר היפך דעת מוהר"ם ד"ב והמש"ל וגם נראה דפליג על ס' הרז"ה. גם בסו"ף כיסוי הדם אמרי' דמותר לכסות בעפר עיר הנדחת משום דמלל"ן פסקו הרמב"ם סוף ה' שחיטה. ותו דכיון דאיתחזק איסורא כל שהוציא הדיו ביד הו"ל חק תוכות וצריך תיקון עכ"ל, ועם דהלשון שם אינו מתוקן היטב דמאחר שהביא דמתשו' הרשב"א מתבאר דס"ל היפך דעת מוהרמד"ב והמ"ל וגם נר' דפליג על הרז"ה וגם בסו"פ כ"ה אמרו דמותר וכו' א"כ לפי"ז תו ליכא איסור מטע"ז איך יבוא הלשון אח"כ לומר ותו כיון דאיתחזק איסורא וכו' עכ"ז י"ל דס"ל הגם דאיכא חולקים יש לחוש לדעת המחמירים דלכתחילה לא וכו' ותו וכו'. מ"מ הרי הקו"א ז"ל כבר נרגש מזה דמלל"ן ויישבה ולכן החיד"א ז"ל אזיל ומודה באם הזיד לתקן הס' דאסור. ואני אומר דודאי מוהרי"מ ז"ל לא ראה דברי הקו"א ז"ל בשורשן כ"א ראתה עינו דברי החיד"א ז"ל בח"ש ואילו ראה דברי הקו"א ז"ל לא היה כותב כן ומאי דהביא מדינא דהדס דאם עבר ומיעטן כשר. אחהמ"ר נלע"ד כעת בהשקפה דלאו שמה מתייא דהתם ליכא כ"א איסורא דרבנן בעלמא דהו"ל כמתקן מנא ולכן אם מיעטן כשר. משא"כ בהא דגרירת הדיו דהוייא איסורא דאוריתא וגם מתקן. ועיין בס' מחצית השקל בסי' תרמ"ו או"ב דהביא בשם התוס' דכתבו דאפילו החולקים על הערוך וס"ל דפ"ר דלא ניח"ל אסור מ"מ לצורך מצוה שרי דאפי' להחולקים על הערוך מודים דליכא כ"א איסור דרבנן דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ולכן מותר לצורך מצוה וכו' יע"ש. ויש לראות בס' אמל"י במשפט הב' בפיסול שנגעה אות באות בסעיף ט' במה שהקשה על הב"ח ז"ל ע"ש וכעת אין הפנאי מסכים. ובמאי דחילק מוהר"מ ד"ב והמש"ל ז"ל בהא דמלל"ן דוקא בדיעבד אבל לכתחי' לא גם חילוק הרז"ה דדוקא במידי דאורייתא וכו' עיין בס' שורש"ה שם דקכ"ד וקכ"ה במ"ש וציין על דברי הפוס' בזה. ועיין בס' ספר חיים סי' ח"י או"ג דהביא דברי הקו"א ז"ל וציין ע"ז יעו"ש: