אור ברסלב
שערי עזרה אורח חיים › סימן ח

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

אורח חיים · סימן ח

סימן ז

בש"ע או"ח סי' קמ"ג ס"ד כתב אם נמצא טעות בס"ת בשעת קריאה מוציאין ס"ת אחר ומתחילין ממקום שנמצא הטעות ומשלימים הקורים על אותם שקראו במוטעה. ואם נמצא טעות באמצע קריאת הקורא גומר קריאתו בס"ת הכשר ומברך לאחריה ואינו חוזר לברך לפניה וכ' המג"א ז"ל ממקום שנמצא הטעות ואפי' לא נודע להם הטעות עד שקראו אחר הטעות גו"ד פסוקים אפ"ה אין מתחילים אלא ממקום שפסקו דבדיעבד עלתה להם מה שקראו בס"ת הפסול ע"כ. ונר' פשוט דהגם שתפסו בלשונם ממקום שנמצא הטעות וממקום שפסקו אינו ר"ל דאם נמצא הטעות באמצע פסוק דיתחילו בס' הכשר מאמצע הפסוק וישלימו משם ואילך דזה אינו דהגע עצמך דלא נשאר מהפסוק שנמצא בו הטעות כ"א תיבה אחת או ב' תיבות היתכן לומר דיתחיל ויקרא בס' הכשר השתי תיבות או תיבה א' וישלים משם ואילך? זה אין הדעת סובלתו דלא יהיה משמעות לאותה קריאה כלל כאשר זה נודע ומפורסם לכל. א"ו הדעת נותן וגומר דיתחיל בס' הכשר מתחילת הפסוק שנמצא בו הטעות. ויש להביא ראיה לזה מדין עניית אמן דקדיש באמצע ק"ש וכיוצא דכתבו הפוס' ז"ל דאם הוצרך להפסיק לענות באמצע פסוק דשוב אח"כ צריך לחזור לתחילת הפסוק שהפסיק לענות בו כדי שלא ישתנה משמעות הקריאה ע"ע דמינה יוצא במכ"ש לנד"ז דהשתא לגבי עניית אמן שהיא הפסקה מועטת הרבה עכ"ז הצריכו לחזור אותו הפסוק כדי שלא תשתנה משמעות הקריאה דצריך שתהא ניכרת משמעות הקריאה היטב. מכ"ש וק"ו בהפסק גדול כזה דעד כדי שיתאמת להם הפיסול אם בחסירות ויתירות או בפיסול דבוק ופירוד צריך לזה הפסק וזמן מרובה ובודאי הגמור שאם יגמור בס' הכשר מהתיבה שנמצא בה הפיסול ממש ולא יחזור לתחילת הפסוק תשתנה ההבנה ומציאות יש הרבה שלא יהיה שום הבנה כלל לאותם התיבות שיקרא אח"כ לכן הדעת גומר שצריך לחזור מתחילת הפסוק שנמצא בו הטעות, ולא אתו בזה למיטעי ולומר שלא עלתה להם הקריאה בס' הפסול דזה ידוע ומפורסם לכל. וגם מטעם אחר נר' דצריך לחזור לתחילת הפסוק גם שאינו משתנה ההבנה מהא דקי"ל דכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה וא"כ מאחר שנעשה כ"כ הפסק ובפרט שהוא ס"ת אחר שמוציאין לקרות בו ואם יתחילו מאמצע פסוק יהיה נראה כאילו הוא התחלת פסוק לכן פשיטא שצריך לחזור ולקרות מתחילת הפסוק שנמצא בו הטעות. וכיון דלא חזרו לקרות מתחילת הפר' בס' הכשר כ"א אותו פסוק דוקא מזה ניכר דמה שקראו כבר בס' הפסול עלתה להם הקריאה ולא אתו למיטעי כלל. ומ"ש מרן ז"ל ומתחילין ממקום שנמצא בו הטעות היא בא לאפוקי שלא לחזור ולקרות מתחילת הפר' אבל לעולם אותו הפסוק בעצמו שנמצא בו הטעות והפיסול הוא חוזר לקרותו מהתחלתו מהטעמים הנ"ל. וכל זה הוא פשוט וברור לע"ד ולא הוצרכתי להאריך ולבארו כ"א יען דראיתי לה' מוהרד"ח ז"ל בס"ה נדי"ל ח"א סי' ב' בדבריו נר' היפך מזה דכתב שם בנדונו בקריאת המפטיר ביום ראשון ש"פ נמצא פיסול דיבוק בתיבת ניחוח דיסיימו הקריאה באותו ס' הפסול כהוראת החבי"ב ז"ל בנמצא פיסול בז' אחר ג"פ דגומרין הפ' בס' הפסול ולא יברך אחריו. ואף ע"ג דהרב ז"ל דהוא בעל הוראה זו עכ"ז בנמצא פיסול בס"ב ביום שיש בו שני ס' פסק בשכנה"ג דלא סגי בקריאת ג"פ וצריך להוציא ס"ת אחר לסיים הקריאה ולברך אחריו וכ"פ בס' אמל"י והלד"א וה' בית מנוחה ז"ל וכן המנהג אפ"ה לא מלאני לבי להוציא ס"ת אחר משום פסוק אחד וחצי שנשאר מאחר דכבר גמרו כל הקריאה של יו"א ש"פ ואלו הב' פסוקים אחרונים אינם מחובת יו"א אלא משאר ימי החג שהוא כאלה תעשו ליום ז"י ופסקתי דיסיימו הקריאה באותו ס' ולא יברך אחריו והאריך שם לתת טעמים לזה ואתייא מכללא כתב עוד וז"ל עוד טעם כעיקר דאו' בהוראה זאת שהרי הסכמת הפוס' ז"ל כשנמצא פיסול בס"ת דמוציאין אחר בין לדעת הכנה"ג ז"ל כשלא קרא הז' ג"פ או שנמצא הטעות בשאר העולים ובין לדעת החולקים עליו דאפי' בז' אחר ג"פ דמוציאין אחר. אליבא דכ"ע כשקורא בס' הכשר מתחיל לקרות ממקום הטעות עד לבסוף ומברך העולה ברכה אחרונה ולא הא' ע"ע. וכיון דבס' הכשר בעי לברך רכה אחרונה ולא סגי בלא"ה וכו' א"כ בכגון נ"ד דנמצא הטעות בפסוק הסמוך לאחרון כשיוציאו ס' אחר אין ספק דאינו מתחיל לקרות כ"א ממקום הטעות ואילך וכמ"ש מרן ז"ל והרי אין כאן אפי' ב' פסוקים שלמים כ"א פסוק אחד וחצי והרי לא מצי לברך אחר הקריאה דאין מברכין בתו' אא"כ קורא ג"פ ובכן מה הועילו חכמים בתקנתם להוציא ס' אחר ולא יברך דעיקר התקנה משום ברכה אחרונה. ואין לומר דממקום שנמצא הטעות לאו דוקא ומתחיל מפסוק אחר קודם וקורא ג"פ דהא ודאי ליתא דאם אתה קורא אפי' אות אחת מקודם מקום הטעות טעו אינשי דקי"ל דהקריאה בס' הפסול לא עלתה ואנן קי"ל כהוראת מוהריב"ד ז"ל דעלתה הקריאה בס' הפסול וע"כ דייק הש"ע דמתחיל ממקום שנמצא הטעות בדוקא. וכן הסכים הרב"ד ז"ל בסי' ס"ג דצריך לקרות בס' הכשר לפחות ג"פ דבלא"ה א"י לברך וכונתו מבוארת וכו' וכיון דלא מצי לברך בכגון נ"ד משום דהוי פחות מג"פ מאין הרגלים לומר דיוציאו ס' אחר בכדי והנכון כאשר הורתי לסיים הקריאה בס' הפסול ולא יברך ברכה אחרונה עכ"ל. דלע"ד אחהמ"ר דאותו הפסוק שנמצא הטעות בו צריך לחזור ולקרות אותי מתחילתו בס' הכשר וכנ"ל ומאחר דאין חוזרים לקרות כ"א אותו הפסוק דוקא לא אתו למיטעי כלל ומה שהבין הוא ז"ל בכונת דברי הרב"ד ז"ל הם נגד מה שהבין הנה"ש ז"ל בסו"ס קמ"ב ועיין בס' זל"א ח"ג אות ס' ובס' ספר חיים סי' י"ד אות י"א ע"ש:

א'. בס' בית מנוחה בד' קע"ד אות כ"ז כתב וז"ל פ' בלק לך נא אקחך אל מקום אחר לדידן מוציאין ס"ת אחר דצ"ל לכה משג"ב בהשמטות לד"א ושם במשג"ב כתב בשם שו"ת מעיל צדקה סי' ל"ה דאין להוציא ס"ת אחר בזה. ואין בידי ספר מעיל צדקה לראות טעמו. ולי אי"ש צעיר נראה דגם למור"ם צריך להוציא ס"ת אחר בזה משום דמשתנה הענין דלכה בכ'ף וה'א הוא לשון הליכה משא"כ לך ובכל מקום שהוא לשון הליכה כתוב לכה עכ"ל, ודבריו הם תמוהים שהרי באותה פרשה בעצמה איכא תיבת לך בלא ה"א ופירושה לשון הליכה והוא פסוק לך נא אתי אל מקום אחר אשר תראנו משם. ואחהמ"ר הכרעתו לאו הכרעה כלל ודבריו צ"י:

ב'. עו"ש בד' קע"ו אות ל"ג בדין אם נפלה טיפת שעוה על האותיות והם נראין כתב בשם הלד"א דלא מפסיל בהכי. ועיקרם הם מהלק"ט ח"א סי' צ"ט וראיתו מערוה בעששית דאסור לקרות ק"ש כנגדה משום לא יראה וכו' וראיתי לה' באר המים חא"ח סי' י"ג דהביא בשם הדב"מ ח"ג חיו"ד סי' ט' דחלק על הלק"ט ושיש להחמיר ולחוש לס' בר"ל דשעוה דינה כדיו וכי היכי דבנפל דיו בין אות לאות אין לברך עד שיגרור הדיו ה"ה בשעוה. והבאה"מ ז"ל כ"ע דלא דק דע"כ השעוה לא נפלה כ"א אחר הכתיבה ולאחר הכתיבה לא בעי מוקף גויל כמ"ש מרן בסי' ל"ב ע"כ. ואנכי לא ידעתי מהיכן פשיט"ל מסי' ל"ב דאחר הכתיבה ל"ב מוקף גויל ואדרבה שם בסעיף י"ח נר' בביאור בהיפך דכתב שם אם נדבקה אות לאות בין קודם שגמר בין אחר שנגמרה פסול. אחכ"ר שם בסי' י"ד דהוכיח מדברי הש"ע בס' י"ו ופי' להא דכתב מרן בין אחר שתגמר היינו אחר שנגמרה צורת האות כהלכתה אלא שהסופר לא סילק ידו מהאות לגמור הכתי' שהאריך בה ביותר אבל כל שגמר לכתוב וסילק ידו והיה גויל מקיפה בשעת הכתי' תו לא מפסיל משום היקף גויל ע"ש. ועיין בס' זכו"ל חא"ח אות ס' דציין על השמ"ץ סי' נ"ט דגם הוא פסק כהלק"ט ע"ש. ועיין ג"כ בס' זכור ליצחק הררי ז"ל סי' ל"ז שכן ס"ל כהבאה"מ ז"ל יעוש"ב:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה