שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון
אורח חיים · סימן ו
נפילת אפים. עיין בס' ב"ד א"ח סי' נ"ג דכתב בשם השכנה"ג דנוהגים שלא לומר נפ"א בי"ד אייר מפני שהוא פסח ב' וכתב שכן הוא המנהג פשוט בסאלוניקו אך ביום ט"ו אייר חלוק המנהג יש אומרים בו נ"א ויש שאין אומרים בו. ובודאי טעמייהו משום ספיקא דיומא דכה"ג כתב שם אות י"א במה שאין אומרים נ"א בי"ג בסיון דאע"ג דבקאינן השתא בקביעא דירחא מ"מ כי היכי דלא ליתו לזלזולי ביוט"ב. ועו"כ שם שהנוהגים לומר נ"א בי"ג סיון טעמייהו הוא דלא שייך לומר דלא ליתו לזלזולי אלא כשהוא בו ביום אבל כשאינו בו ביום לא אתו לזלזולי ביה. וטעם זה שייך ג"כ בט"ו אייר דהנוהגים לומר בו נ"א הוא משום דלא שייך דלא ליתו לזלזולי כשאינו בו ביום וכ"ש הוא דהתם שספק מחמת חג השבו' אמרי' הכי כ"ש הכא דאין הספק נמשך מחג הפסח אלא הוא תלוי בקביעא דירחא של ר"ח אייר שהוא חדש אתר. ומ"מ היה נר' דבר ק' לנהוג קצתם הכי וקצתם הכי משום לא תתגודדו ולא היה אפשר למחות באחד מהם אעפ"י שיותר היה ראוי לומר נ"א לכן הייתי נמשך אחר הש"ץ עד היום שנת התפ"ד שגזרו תענית בט"ו אייר מפני הדבר וכו' ולכן אני אומר שמכאן ואילך ראוי למחות במי שא"א נ"א בט"ו אייר וכו' עש"ב:
ואנכי העבד ת'ם אני ע"ד דלע"ד ט"ו אייר אינו נכלל בכלל ספק שלא לומר בו נ"א ובודאי מה שבעיר סאלוניקו יש שאינם אומרים בו נ"א לע"ד איני רואה להם על מה שיסמוכו וזה נמשך משאר עמא דארעא שהם אינם רוצים לומר וידויים ותחנונים אבל ליר"ש והת"ח לא יכנסו בספק זה שלא לומר בו נ"א. וה"ט דמאחר דמה שאין אנו אומרים נ"א בי"ד אייר הוא משום שאנו עושים זה לזכר בעלמא למי שהיו טמאים בפסח א' ועושים את פסח ב' והעושים את פסח ב' הם יושבים בתוככי ירושלים ויודעים בבירור אימתי הוא י"ד וליכא ספיקא לגבייהו כלל ויושבי חו"ל והאנשים שעשו פסח א' ליכא לגבייהו שום מעליותא כלל ליום י"ד אייר ומה שאנו א"א נ"א ביום י"ד אייר עכשיו הוא זכר בעלמא לאותם שהיו עושים פסח ב' ואין מהראוי שלא לומר ג"כ בט"ו ולעשות ב' ימים זכר וקצת דמיון לזה מ"ש רז"ל איהו גופיה גזירה ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה והוא רחוק מהדעת מאחר דבזמן שהיה בהמ"ק והרוצים לעשות פסח ב' תוככי ירושלים ליכא ספיקא לגבייהו כלל גם האחרים שהם עושים זכר להם אין להם ליכנס בספק כלל וז"פ:
ואעיקרא דמילתא אמינא דבענין י"ד אייר אין נכלל בכלל ספק שמא ט"ו באייר הוא י"ד באייר יען דכל מה שאנחנו במקומות אחרים נכנסים בספק ועבדינן תרי יומי מספק כגון בפסח וסוכות ושבועות הוא משום דר"ח של אותו החדש הוא יום אחד כגון חדש ניסן שר"ח שלו היא יום א' ולכן ביום ט"ו ניסן יפול בו הספק דשמא הוא י"ד בחדש והיינו שהיה מהראוי שיהיה ר"ח של אותו החדש ב' ימים ויום הראשון הוא לתשלום חדש שעבר ויום הב' הוא למנין תחי' החדש ולפי"ז יהיה יום ט"ז הוא יום ט"ו ולכן עושים ב' ימים מספק. וכן ג"כ בחדש תשרי דר"ח שלו הוא יום א' נופל ספק זה ולכן עושים חג הסוכות ב' ימים מספק. גם בר"ח סיון דר"ח שלו הוא יום א' נופל ספק זה ולכן עושים חג השבועות ב' ימים מספק. משא"כ בחדש שר"ח שלו ב' ימים ומונים אנחנו לחדש הבא מיום הב' תו ליכא ספיקא כלל לומר שיעשו ב' ימים מספק. וא"כ בחדש אייר שתמיד הוא עכשיו ר"ח שלו ב' ימים ויום הראשון הוא נחשב לתשלום חדש שעבר וחדש אייר נמנה מיום הב' של ר"ח תו אינו נכנס בכלל ספק לומר שיעשו בו י"ד וט"ו שלא לומר בשניהם נ"א משום ספיקא דיומא ולכן לבי אומר לי דמה שנמצא בעיר סאלוניקו אנשים שא"א בט"ו אייר נ"א אין להם ע"מ שיסמוכו. ומהתימה על הרב"ד ז"ל שלא העיר מזה:
ומעתה כפי האמור עולה למה שראיתי במרדכי דמגילה פ' א' שכתב וז"ל ומה שלא נהגו לקרות המגילה ביום י"ד ויום ט"ו מספק בזה"ז כדעבדינן ביו"ט י"ל משום דדילמא י"ד נקבע בזמנו ואיכא בט"ו משום ולא יעבור ואעפ"י שקראו כבר איכא איסורא בעלמא משום בל תוסיף ואפי' אי משום בל תוסיף ליכא הואיל ולאו זמן קריאה הוא מיהו איסור איכא הואיל ומכוין לקריאה ותנאי לא שייך הכא. א"נ יש כאן משום בל תוסיף דהא זימניה הוא אי מיתרמייא ליה מבני מוקפין חומה והיה יכול להוציאם י"ח ודוקא משום איסור מלאכה נהוג ב' ימים ואנן בקאינן בקביעא דירחא ובקריאת מגילה לא נהוג ע"כ. והפר"ח ז"ל בסי' תרפ"ח תירץ לזה דהויא ספיקא בדרבנן ולא תקון וסיים ואפי' תימא דדברי קבלה כד"ת דמי כבר תי' המרדכי דכיון דאנן בקאינן בקב"ד וכתיב ולא יעבור לא עבדינן ע"כ. והרד"א ז"ל בסדר תפילת פורים הביא בשם בעל משמרת המועדות שכתב מפני מה אין אנו קורין שני ימים מגילה מספק וי"ל מפני שאינה מן התורה אלא מדב"ק והם אמרו לעשות יום אחד והם אמרו חשבון המולדות. ועוד י"ל כי לא יעבור כתיב וכיון שעיר שדינה לקרות ביום י"ד אין לה לקרות ביום ט"ו כ"ש הקורים בט"ו אין להם לקרות בי"ו משום לא יעבור. ועוד י"ל ממה נפשך הוא יוצא י"ח אם היום י"ד כבר יצא וגם י"ג ה"נ דיצא כיון שקראה ע"כ יעו"ש בדבריהם. ואנא עבדא בהורמנותייהו דרבנן תקיפי אחהמ"ר אמינא דמאחר דחדש אדר עכשיו עושים ר"ח שלו שני ימים ומנין החדש הוא מיום הב' תו אינו נכנס בכלל ספק לעשות ב' ימים י"ד וט"ו משום ספיקא דיומא וכנ"ל ואין מן הצורך עוד להתירוצים הנ"ל:
ועיין בס' שולחן גבוה בסי' הנ"ל שהבי"ד המרדכי הנ"ל ודברי הרד"א ז"ל ושוב כ' דהלבוש כתב דהאידנא הכל צופים למקרא מגי' בקביעות הפסח ויבואו לעשות הפסח אם תקדים קריאתה לסוף ל"י של קריאה ונמצאו אוכלים חמץ בימים אחרו' ש"פ הילכך אין קורין אותה אלא או בי"ד או בט"ו האי כדיניה והאי כדיניה. וכתב עליו שדבריו אלה הם דברי הש"ס בריש מגילה ופירש"י שם. ושוב כתב דהאמת יורה דרכו דדוקא במילי דאוריתא תקנו חכמים על הספק אבל במילי דרבנן לא תקנו על ספיקו הילכך אין קורין על הספק אלא בזמנה דאנן בקאינן בקביעא כמ"ש המרדכי הנ"ל לחד תירוצא ותירוץ זה עשה בעל הפר"ח עיקר עכ"ל:
ודבריו ז"ל שגבו ממני דנר' מדבריו שמבין בהלביש ז"ל שהוא בא לתרץ קו' המרדכי והרד"א ז"ל דלמה אין אנו קורין שני ימים מגילה מספק. והריאה יראה בדברי הלבוש שלא נכנס בענין זה כלל כ"א דלמה בזה"ז אין קורין בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו כמו בזמן הבית וע"ז כתב כדי שלא יבואו לטעות בימי פסח ויאכלו בימים האח' חמץ לכן אין עושין בזמה"ז כ"א יום י"ד או ט"ו ע"ש. וא"כ מהו זה שכתב דברי הלבוש אחר שהבי"ד המרדכי והרד"א ושוב כתב דהאמת יורה דרכו וכו' גם מה שהבין בדברי המרדכי שהם שני תירוצים אחהמ"ר לבבי לא כן יחשוב כ"א שהוא תי' א' דאיכא משום לא יעבור ואעפ"י שקראו כבר איכא איסורא בעלמא משום בל תוסיף והוק"ל ע"ז דליכא ב"ת הואיל ולאו זמן קריאה הוא ותי' ע"ז דמיהו איסורא איכא הואיל ומכוין וכו'. ועו"כ א"נ יש כאן ב"ת דהא זימניה הוא אי מיתרמיא ליה בני מוקפין להוציאם י"ח והו"ל זימניה ודוקא משום איסור מלאכה נהוג ב' ימים וכו' זת"ד תירוצו כאשר יראה המעין שם בדבריו:
ובעיקר דברי המרדכי שכתב ודוקא משום איסור מלאכה נהוג שני ימים. אנכי הפעוט לא ירדתי:
לסוף כונתו בזה דאם כונ' היא לומר דבני עירות העושים ביום י"ד שהם אסורים במלאכה בי"ד וט"ו. קשה שהרי בגמ' ד' ה' ע"ב אמרו שם בפי' דמלאכה לא נאסר כ"א ביומו ביום אחד ותו לא ודוקא היכא דנהוג איסור ביומיה דוקא. אבל איסור מלאכה דנהוג בשני הימים לבני עיירות וכרכים לא נמצא זה כלל. והרד"א ז"ל כתב דהנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בט"ו ג"כ והבי"ד הד"מ ז"ל. ואין להביא ראיה מהם לאסור גם להאנשים לאסור להם מלאכה בב' הימים דנודע שהנשים בכל דהו ניח"ל ליבטל ממלאכה וראיה לזה ממ"ש הרד"א ז"ל שם דבשנה מעוברת בי"ד וט"ו מאדר הראשו' מתפללים כמו ביום ב' של פורים שאמרנו וגם הנשים נוהגות שלא לעשות בהם מלאכה ע"ש. ואינו עולה על הדעת וגם לא אמרו אדם מעולם שגם האנשים הם אסורים במלאכה בי"ד וט"ו של אדר הראשון ומינה ג"כ בשאר השנים שנוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה גם בט"ו אין למילף מהם גם לאנשים לאסור להם מלאכה גם בט"ו. ובמוהרי"ל בה' פורים כתב וז"ל אמר מוהר"ש למ"ד שלא לעשות מלאכה בפורים אסור ג"כ לכתוב בב' ימי פורים דהוי נמי מלאכה ומוהר"י סג"ל היה כותב תשו' על שנשאל אליו וכותבם על הסעודה של פורים כשישב בשולחן ע"כ. ואפשר דדברי מוהר"ש ז"ל הוא למקומות שמספק"ל ועושים ב' ימים מספק ונוהגים איסור במלאכה:
וראיתי להתה"ד ז"ל בסי' קי"ב שהתיר בתפירות וציורים לצורך שמחה בפורים ממ"ש בג' באתריה דר' נהוג איסור ורבי נטע נטיעה של שמחה אלמא אפי' מלאכה גמורה לשמחה מותר. והוק"ל מדברי אשר"י פ"ב דמגילה דמייתי ירוש' אהא דתנן היה כותבה ודורשה הדא אמרה דפורים מותר בעשיית מלאכה פי' מדשרי לכתוב המגילה ומאי הוכחה היא זו דילמא משום דמלאכת שמחה היא כתיבת המגילה וכו'. ויישב דלא בעי לאורויי אלא שלא קיבלו עליהם יו"ט ממש דאי הוה יו"ט ממש הוה איסור לכתוב יעו"ש. ובודאי דלא שלטו מאו"ע דהתה"ד ז"ל בעיקר דברי התלמוד ירוש' בשורשם דשם אח"כ אמרו נימא בי"ד לבני כרכים ר"ל שחל פורים שלהם בשבת ומקדימין וקורין בי"ד שאין המלאכה אסור אלא פורים בזמנו. ולפי אוקמתא דהירוש' נר' דס"ל דפורים בזמנו אסור במלאכה ואוקמתא דידיה לא מיתוקמא שפיר. ושם בירוש' בפ"א ה"א אמרו דנטע הוא פליג עמ"ש רשב"ן דיו"ט מכאן שאסור בעשיית מלאכה ע"ש. וגם בתלמוד דידן כתבו דאינו אסור מדינא כ"א מתורת מנהג ובזמנו וכ"כ הר"ן ז"ל בפ"ב שהבי"ד הירוש' היה כותבה וכו' בי"ד בכרכים. וסיים ומהא משמע דאפי' נימא דפורים אסור בעשיית מלאכה אם חל ט"ו בשבת שהכרכים מקדימין לי"ד שהם מותרים במלאכה דלא נאסר במלאכה למאן דאית ליה הכי שהוא אסור כבפ"ק בג' אלא בזמנו ואעפ"י שי"ד זמן קריאה לכל היא. ואיצ"ל לבני הכפרים המקדימין ליום הכניסה שהן מותרין וכו' והא דנקט בירוש' בני כרכין הקורין בי"ד לרבותא נקטיה אעפ"י שהוא זמן קריאה לכל וכו' ומכאן יש ללמוד לדידן דתלוי במנהגא דאפי' באתרא דנהיגי איסורא במקדימין לא מיתסר בסתמא עכ"ל. ואנכי הפעוט יש לי ללמוד בתחי' לשונו כאילו היא אוקמתא חדשה מדידיה כמו שכן נראה מהמשך לשונו והלא דברי הירוש' הם בהכי וכמ"ש הוא ג"כ עצמו בסוף והא דנקט בירוש' ני כרכין וכו' לרבותא וכו' ולא הי"ל לכתוב כן בתחי' לשונו כאילו הוא מדידיה דבר חדש וי"ל. גם בכל בו ה' פורים כתב אעפ"י שאמרנו יו"ט לא קבלו עלייהו כלו' איסור עשיית מלאכה מ"מ אח"כ נתקבל במנהג ומנדין העובר ועושה מלאכה בפורים. והירוש' מוכיח דמותר במלאכה מדאמר היה כותבה וזה נוכל לדחות שזה אפשר בשעת הדחק שלא הי"ל מגילה אחרת לקרות עד שיכתבנה וכו'. ועוד כתב שם בסוף וכבר כתבנו למעלה שאסורין בעשיית מלאכה בקבלת מנהג ע"כ ישראל מעלה שאסורין בעשיית מלאכה בקבלת מנהג ע"כ ישראל ואין לזלזל וכו' ואין איסור מלאכה רק לבני יומן ולאותן שהקדימו לקרות שאסורין ביום י"ד ע"כ. ועין בס' קה"ע דהק' ע"ד במאי דאוקים להירוש' בשעת הדחק וכו' דמהו הלחן הגדול הזה דהא אסיקנא דאיירי בכרכים וכמו שפי' בקונט' וכ"כ הר"ן א"כ בלא"ה אין ראיה מכאן ע"כ:
והפר"ח ז"ל בסי' תרצ"ו הקשה דלשנוייא קמא דגמ' היכי הוה מצי"ל דהוי כיו"ט ואסור במלאכה והא תנן היה כותבה וכו' ואמרי' עלה בירוש' הדא אמרה שהוא מותר במלאכה וי"ל דההיא איכא לאוקמא לבני הכפרים המקדימין ליום הכניסה דאעפ"י שקורין את המגי' מותרין לעשות מלאכה ביום קריאתן ע"כ. וה' קו"א בח"ב חאו"ח סי' כ"ט הק' עליו דהרי בירוש' אמרו תיפתר בי"ד לבני כרכין. ולמה לא תי' תי' הירוש' גם הק' שם על האו"ח דאוקמא בדליכא אחריתי וכו' דלמה הוצרך לזה דהא בירוש' דוחה בסגנון אחר ושוב ציין על ס' שונה הלכות שהק' על הפר"ח כן וכתב עליו דמה שישב אינו מן הישוב ע"ש. וגם בספרו דס"א הוק"ל כן ע"ש. והנה מה שהוק"ל ע"ד האו"ח גם הקה"ע ז"ל הק' כן ע"ד הכל בו וכנ"ל ונודע דרוב דבריו הם מס' או"ח. ומה שהוק"ל ע"ד הפר"ח אנכי בעוניי תירצתי לזה דכו' הפר"ח הוא להק' דלשנוייא קמא דס"ל דהוי כיו"ט ואסור במלאכה מדינא וגם ס"ל לאסור של זב"ז דבני י"ד אסורים בי"ד וט"ו ובני ט"ו אסורים גם בי"ד במלאכה מדינא דהוי כיו"ט והא תנן היה כותבה וכו' ובירוש' בעו למידק מינה דמותר במלאכה. ולשינוייא קמא דס"ל דהוי כיו"ט ובני הכפרים והכרכין אסורין בב' הימים היאך מיתוקם דברי המשנה שאמרה היה כותבה דנר' מזה דמותר ולא אפשר ליה לתרץ כתירוץ הירוש' בי"ד לבני כרכין מאחר דלשנויא קמא ס"ל לאסור של זב"ז במלאכה ובלא"ה בני הכרכין הם אסורין במלאכה בי"ד וט"ו ולכן הוצרך לתרץ ולאוקמא בבני הכפרין המקדימין וכו'. ושו"ר בדברי ה' שונ"ה ז"ל שנתכונתי לדעתו ז"ל בזה ולע"ד דישוב נכון הוא. ומ"ש עו"ש השונ"ה ז"ל דאין להק' על הירוש' דאמאי הוכרח לאוקומא בי"ד לכרכין לוקמה בט"ו ואפי"ה שרי למיכתב כדאמרי' לענין סתו"מ בחוה"מ דכי לית ליה שרי והאריך לישב לזה עש"ב. מלבד דנר' מדבריו בהישוב שיישב דנעלם מיניה דברי האו"ח והכל בו כמ"ש הקו"א ז"ל גם נעלם מיניה דמר דברי התה"ד דכתב ע"ד הירוש' דמאי הוכחה היא וכו' וכנ"ל. ושו"ר להגאון חיד"א ז"ל בברכ"י סי' תרצ"ו שהק' על הפר"ח ז"ל בהרחבת לשון יותר. ואח"כ הביא עוד מ"ש בס' תניא סו"ס מ"א וכתב עליו דאף דדחי לה מ"מ לפי האמת דבירוש' פ"ק אסיק דמותר במלאכה א"כ ההוא דחויא דדחי להאי ילפותא מדתנן היה כותבה וכו' ליתא ומש"ה בס' תניא מייתי דבירוש' יליף מדתנן וכו' דמותר במלאכה ע"כ. ולפום ריהטא נר' דכפי"ד אלו תתישב הקושיא שהק' הקו"א ז"ל על הפר"ח ז"ל וכיעו"ש:
ולא אחשוך פי דבתחילת דברי הקו"א ז"ל שם הוק"ל אני הדל במ"ש הנה קי"ל לאסור של זב"ז דהיינו דבני י"ד אסורים במלאכה בב' הימים ובני ט"ו בב' הימים כך פירשו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ז"ל והוק"ל על פירש"י דתענית דח"י שמפרש לאסור של זב"ז וכו' דמה זה דקאמר דקי"ל לאסור במלאכה בב' הימים וכו' עי"ש. דאדרבא לא קי"ל הכי ולא כן פי' הרי"ף וכו' לענין מלאכה כ"א לענין איסור הספד ותענית. ואם כונתו היא למ"ש בש"ס מעיקרא לא הול"ל כלשון זה הנה קי"ל לאסור וכו' וגם ליכא מהקושי ע"ד רש"י ז"ל דהוא מפרש כפי המסקנא. ודבריו הם מן המתמיהים וצ"י. גם מה שהוק"ל בדברי רש"י ז"ל לא ראיתי בדברי רש"י ז"ל שכתב כן לענין איסור מלאכה כיעו"ש:
וראיתי לה' שמחת יו"ט ז"ל בד' קס"ו סוע"ב דהביא לדברי הריטב"א ז"ל בכ"י לחי' שבת דנר' מדבריו דס"ל לחלק בין היכא דהדבר איהו גופיה עבירה כגון גזל לדבר שאין:
גופיה עבירה כגון מוציא מצה מרה"י לרה"ר דזה מיקרי עובר עבירה וכו' והק' עליו מדאמרו בירוש' פ"ק דמגי' היה כותבה יכו' אם כיוין לבו יצא הד"א שהוא מותר בעשיית מלאכה. דצריך להבין דהא מתני' דיעבד קתני דאם כיוין לבו יצא וא"כ מנ"ל דמותר במלאכה הא י"ל עבר וכתבה באיסור אם כיוין לבו יצא דאיסורא דעבד עבד ועכצ"ל דהכי מייתי דכיון דעבד איסורא בכתיבתה אמאי יצא בדיעבד כיון דהויא מצוה הבב"ע ואם איתא דכל דאין גופה עבירה אלא דאיהו עבר עבירה לא חשיב מהבב"ע ה"נ לא חשיב מהבב"ע כיון דאין גופה עבירה ואילו היה כותבה קודם פורים בהיתר היתה ונמצא דהוא עביד עבירה ומאי ראיה מייתי דמותר במלאכה עכ"ד יעו"ש. ואחהמ"ר מעצה"ק לע"ד ל"ק דהן אמת דמ"ש אם כיוין לבו יצא הוא דיעבד קתני ברם מה שרצו בירוש' לדייק דמותר במלאכה הוא ממ"ש היה כותבה דלשון זה מורה דלכתחילה קאמר דאי לא"ה היל"ל אם כתבה וכיוין לבו יצא דאז היה משמע לומר דהכל עושה בדיעבד אם עבר וכתבה באיסור וכיוין לבו יצא וממ"ש היה כותבה מוכח דאפי' לכתחי' קאמר ומזה הוא דדייק בירוש' דמותר במלאכה. וכן נר' מדברי הכל בו והתה"ד ז"ל דמפרשי דיוק הירוש' בהכי וכנז"ל:
נחזור לעיקר הדברות במ"ש הרב"ד בענין נפ"א בט"ו אייר והקשינו בעניותין ע"ד דזה אינו נכנס בכלל ספק וגם תמהנו על שאר גדולי הפוס' במ"ש על ענין י"ד וט"ו דלמה אין עושין שניהם מספק וכו' דזה ג"כ אינו נכנס בכלל ספק וכנז"ל. הנה יש חוזק לדברינו אלה מדברי הגמ' בר"ה דכ"א אמר ר"ן כל ספיקא לקמיה שדינן למימרא דחמיסר ושיתסר עבדינן ארביסר לא עבדינן וליעביד נמי ארביסר דילמא חסרוה לאב וחסרוה לאלול תרי ירחי חסירי קלא אית להו. וע"ש בפירש"י ז"ל ובד"ה תרי ירחי חסירי קלא אית להו כתב דטבת חסרו ממ"נ כסדר הלבנה א' מלא וא' חסר ואם איתא דחסרוהו לשבט כבר יצא הקול לפני הפסח וכו' וכן בתשרי וכו' ע"ש. ועיין בהגהות ר"י ברלין ז"ל מ"ש בזה על דברי הש"ס שם. הרי מדברי הש"ס מוכח דבחדש שהוא ב' ימים ר"ח ליכא לספוקי דליעביד ב' ימים מספק מאחר דכל ספיקא לקמיה שדינן דוקא ואיהו ב' ימים ר"ח. שוב הראני ידי"ן ואו"ע חתני החה"ש ח"ר אליאו יצ"ו שהרב זכרון יוסף בא"ח סי' י"ח ע"ד האגודה דפ"ק דמגילה שהבי"ד ראבי"ה שהק' אמאי לא קרינן מס' בי"ד וט"ו וכו' כתב עליו דהקושיא היא פליאה שהרי לא שייך ס' זה אלא לענין ג' רגלים ור"ה וכו' ע"ש דתורף קושייתו היא כקושיין בעניותין לעיל. ושם בסי' י"ט כתב הגאון מוהרר"ש ז"ל ע"ז שפיר קאמר מר בתירוצו וקורא אני עליו שפתים ישק מד"ן. אבל יש לעיין בפירש"י וכו' ואעפי"כ לא נדחה תי' כת"ר דכיון דליתא בכל שנה אין לקבוע ב' ימים. מיהו לפי דברינו הרווחנו דלא נשוייה לראבי"ה כטועה עכ"ל יע"ש: