אור ברסלב
שערי עזרה אורח חיים › סימן ה

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

אורח חיים · סימן ה

סימן ד

אות א' הרב אליא רבא בסי' קכ"ג אות ו' הק' על מורם והלבוש ז"ל שכתבו דהש"ץ ימתין כדי הלוך ד"א קודם שיחזור למקומו להתפלל בקו"ר דהם כ"כ עפ"י מ"ש הב"י ז"ל לשון הרשב"א ז"ל אבל בעיקר לשון הרשב"א מההפרש שכתב משמע דדעתו שיכול לחזור מיד ואי"צ להמתין ד"פ והאריך לפרש דברי הרשב"א שכתב ושמעתי שש"ץ שלהם עושין כן וכו' וכתב דיש חסרון וטעות בתשו' זו יעוש"ב. ומצוה להביא מן ההדיוט מה שנלע"ד בכונת דברי הרשב"א ז"ל דאיהו ס"ל דיכול הש"ץ לעשות כן ר"ל דיחזור מיד למקומו. וסיים דאדרבא נר' שצריך לעשות כן שהרי כשהתפלל לעצמו צריך לעשות ג"פ ואם לא עשה כן הרי אמרו שהוא כמי שלא התפלל וא"כ כיון שהש"ץ ג"כ צריך לעשות ג"פ צריך לחזור מיד למקומו כדי להתפלל בקו"ר ומה שסיים ושמעתי מאחד מגדולי האשכנזים שש"ץ שלהם עושין כן שממתינין במקומן כדי מהלך ד"פ. היינו שעושין כן שממתינין במקומן במקום שסיימו תפילתן שהתפללו בלחש ואינם פוסעין ג"פ לאחוריהן להקל משום טורח צבור דסגי שימתינו במקומן כדי הילוך ד"פ. וזה הביא אותו הרשב"א מה ששמע שש"ץ של האשכנזים עושין כן בדרך אגב אבל איהו ס"ל דגם הש"ץ צריך לעשות ג"פ ושעי"כ צריך לחזור מיד למקומו. וחזר הרשב"א ז"ל לדבריו הראשונים שאמר דחוזר מיד למקומו וליכא משום השב ונתן הפרש בין יחיד לש"ץ כנ"ל יותר בכונת דבריו מלהגיה ולומר דיש חסיר ויתיר בדבריו וכמו שכ"כ בספרים דטפי עדיף לישב דברי הראשונים ז"ל בפי' שונים מלהגיה בדבריהם אם לא ע"צ ההכרח:

ב' עוד ראיתי להא"ר ז"ל בסי' נ"ה דעמ"ש שם בש"ע ס"כ צריך שלא יהא מפסיק טינוף או כותי וכתב המג"א ז"ל שרצ"ל עבודה זרה אבל עוע"ז אינו מפסיק. איהו ז"ל פליג עליו וכתב וז"ל וליתא דמב"י ולבוש מבואר דמפסיק ע"כ. ואחהמ"ר ת'ם אני ע"ד דבלבוש כתוב ע"א ואדרבא לשון זה נוטה לומר עבודת אלילים מדלא כתב עוע"א וכ"כ ה' דב"ש ז"ל סי' קפ"ט בפי' דהיה דעתו להגיה שבמקום מילת כותי היה כתוב בית ע"ז או עכו"ם כמו שכתוב בס' הלבושים שם ר"ל בית עכו"ם שהיה מפסיק במילואה בין ב"ה ובין בית המונח ע"כ יעו"ש. גם הרב"ד ז"ל בסי' ל"ב פליג על המג"א והבי"ד ה' מחב"ר ז"ל שם ע"ש. ויש להעיר ע"ד הרב"ד ז"ל שאחר שהביא דברי המג"א וכתב עליו דאינו יודע מניין לו כי בב"י כתוב גוי בהדייא סיים בדבריו וכתב ועיין בדב"ש סי' קפ"ד ע"כ. דנר' מזה דהוא מבין דהדב"ש ז"ל ס"ל דגוי מפסיק כמ"ש הוא ז"ל והוא קשה דאדרבא נהפוך הוא וכמו שכן הוא מבואר שם בדבריו. ועיין בבאה"ט ובס' בתי כנסיות בסי' זה שכ"כ יעו"ש. ואם נאמר שכן היא כונתו במה שציין ע"ד לומר דשם כתב להיפך. זה אינו מדרך הפוס' והמחברים ז"ל לכתוב כן בסתם אחר שהם בתחילה פליגי על הזולת בפירוש כנודע. ועיין בלבושי שרד בסעיף הנ"ל דכתב על דברי מרן דמשמע דדיעה ראשונה עיקר מדכתב דיעה זו בלשון י"א וכו' ע"ש. וכעת אני הדל לא ירדתי לכונת דבריו דלענ"ד ליכא פלוגתא בזה כאשר יראה הרואה ומ"ש בלשון י"א הוא משום שכן דרכו של מרן ז"ל בש"ע לכתוב סברא שלא נמצאת בהרבה פוס' בשם י"א אעפ"י שאין חולק עליה כאשר הסמ"ע ז"ל כ"כ בסי' י"ז וכ"ו סקי"ג ול"ה סק"י וכללא כליל לן כהכי ע"ש. ומאי שבא ציו'ן בדבריו על רמ"א ז"ל והמג"א סק"ג שבסי' ע"ו אנכי לא ראיתי שם רמז מזה כלל כיעו"ש:

וראיתי להביא כאן מ"ש אצלי זה ימים מקדם בהרחבה בהאי כללא דמרן ז"ל בש"ע חו"מ סי' קע"ה בדיני מצרנות ס"א כתב וי"א אפי' אם הוא מצרן מסלקו השותף. ותמה הסמ"ע שם עליו דלמה כתב האי דינא בשם י"א דלא מצא מי שחולק ע"ז. והש"ך כתב שם דהרא"ש כתב בשם רש"י דאם כבר קנאה המצרן השותף אינו יכול לסלקו עוד. ובזה יתיישב תמיהת הסמ"ע והבי"ד הבאה"ט שם. ואנכי הדל קל"ט מאחר דהוא ז"ל בעצמו כתב בסי' י"ו וסי' כ"ו סקי"ג וסי' ל"ה סק"י דדרך המחבר לכתוב וימ"ש אף דאין בו מחלוקת א"כ מאי קק"ל הכא. וגם על הש"ך ק"ל לפי"ד החיד"א ז"ל בברכ"י ח"מ סי' ט"ז ועי' במה שאכתוב לקמן ע"ד הרב י"מ ז"ל במ"ש בדעת הש"ך ז"ל. ומ"ש דהרא"ש כתב בשם רש"י דאם כבר קנאה המצרן וכו' ולאפוקי מפירש"י וכו' והרא"ש לא כ"כ ע"כ. אחהמ"ר דעתי קלה לא כן נוטה די"ל דמ"ש הרא"ש ומסתברא מה"ט דאף אם קדם המצרן מסלק ליה שותף הוא גם אליביה דרש"י ז"ל. ומוכרחי' אנו לומר שכן הסמ"ע ז"ל הבין בדבריו ולזה כתב דלא מצא מי שחולק ע"ז ושכ"כ הב"י ז"ל בפי' וז"ל ואפי' אם קנאו המצרן וכו' בפ' הנז' כתב הרא"ש כן לדעת רש"י וכתב דמסתבר הכי וכתב ר"י דכן עיקר ע"ש וכ"כ ה' פני אהרן בסי' כ"א ע"ש. אחכ"ר לה' בע"ח חח"מ ח"א סי' קי"ב דתמה על הסמ"ע כן ושוב כתב דלק"מ דל"כ ה' ז"ל כלל זה אלא כשמתחיל בדין אחד ואומר ימ"ש בלא וא"ו העטף אבל כאן דכתב וי"א בוא"ו העטף ודאי שכונתו שיש מי שחולק וכו' ע"ש:

ות'ם אני ע"ד דהרי בסי' כ"ו ול"ה מרן ז"ל כתב הדין בל' וימ"ש בוא"ו העטף ועל שניהם הוא אומר הסמ"ע ז"ל כלל זה שכן דרך המחבר וכו' אף דליכא פלוגתא. הרי דהסמ"ע מריה קמא דהאי כללא לא סבירא להו לחלק בין היכא דכותבו בוא"ו העטף להיכא דכותבו בלא וא"ו העטף דבכולהו איתיה להאי ללא. והיותר תימה דבסי' מ"ג גבי שטר שכתוב בשבת דכתב שם מרן וימ"ש דאם אמר אשתבע לי וכו' והכנה"ג ז"ל שם בהגה"ט אות כ"ח כתב לא מצאתי חולק בדברי הבעה"ט והב"י בס' הקצר כתבו בל' ימ"ש הוא כפי דרכו וכל סברא שאינו מוצא שנזכר ג"כ בשאר פוס' כותב בל' ימ"ש כמ"ש הסמ"ע סי' י"ו ובמקומות אחרים ע"כ. הרי דהוא בעצמו ס"ל בדעת הסמ"ע בהאי כללא שנתן דליכא חילוק בין היכא שכתוב בו וא"ו העטף ללא כתוב בו וא'ו העטף. ועיין בס' ריח שדה ד' כ"ו ע"א דרצה לחלק חילוק זה בדעת הסמ"ע וחזר בו מדברי הכנה"ג שבסי' מ"ג הנ"ל דס"ל שאין חילוק וגם מדבריו בחו"מ סי' ת"ך הגה"ט אות ט"ל דמוכרח דס"ל דלא שנא ע"ש. באופן שדבריו שבס' בע"ח הם תמוהים. ובודאי שהר"ש ז"ל לא שלטו עיניו בדבריו שבס' בע"ח הנ"ל דאילו ראה אותם היה מקשה ע"ד מיניה וביה וכנ"ל. שו"ר דהמט"ש ח"א סי' כ"ה בכללי הקי"ל אות כ"ד הק' על הכנה"ג כן ממקומות אחרים דהוא סותר א"ע יעו"ש. ועיין בס' משק ביתי בכללי מרן בש"ע ז"ל באות מ"ג. והרב אגורה באהלך ד' נ"ח ע"ד חילק כן בין וא"ו העטף וכו' וגם ה' מחזה אברהם ד' ל"ג ע"א הבי"ד מרן בש"ע או"ח סי' כ"ה דסתם בתחי' ושוב כתב וימ"ש וכו' ותמה עליו וכו' וכתב דלכאורה נר' להגיה אות הוא"ו וצ"ל ימ"ש וכו' ובזה לק"מ ע"ש דנר' דהוא ג"כ מחלק בזה ויש לתמוה עליה מכמה מקומו' הכתוב בהם וימ"ש ונראים הדברים בהם דלא לחלוק הם באים. ועיין בס' מאמר מרדכי שם בסי' כ"ה דבתחי' רצה לחלק בזה וסיים וז"ל אמנם באיזה מקומות ביו"ד מצאתי שכתב מרן ויש בוא"ו אף במקום שאינן חולקין ע"כ. וה' לבושי שרד שם כתב ע"ז וז"ל וימ"ש אין זה לשון פלוגתא אדלעיל ואין חולק כלל רק לפי שכתב תחי' שיניח ש"ר קודם שיכרוך והיינו כדי למעט ההפסק בין ש"י לש"ר לכן יש שרצו למעט עוד ההפסק ומוציאים תחי' ש"ר מהתיק וכו' לכן כתב דזה אסור משום דהוי כמעביר על המצוה ע"כ. ואין לידחק בצריכות הזה מאחר דבכמה מקומות כותב מרן וימ"ש בוא"ו אף שאינן חולקים וכמ"ש המאמ"ר וכנז"ל. וכלל הסמ"ע איתיה גם היכא שכותב מרן בתחי' בסתם ושוב וימ"ש בוא"ו העטף ומ"ש הר"ש ז"ל שם איברא שלא מצאנו וכו' אך מצאנו להסמ"ע בסי' הנז' וכו' ומהכא לא משמע אלא כשכותב מרן ימ"ש בלא וא"ו וכו' ע"ש. כבר כתבנו דהסמ"ע בעצמו בסי' כ"ו ול"ה דכתב שם מרן בל' וי"א וימ"ש כתב ע"ז הסמ"ע שם דדרך המחבר לכתוב כן אף דליכא פלוגתא כמש"ל בסי' י"ו ס"ב וכו' ע"ש. גם מ"ש הר"ש ז"ל דהכלל כך הוא היכא שראינו מי שחולק בזה אמרי' דמ"ש ימ"ש לחלוק והיכא שראינו שאין מי שחולק על ס"ז אמרי' דלדרכו אזיל לפי שהיא ס' יחידית ואין מי שיחלוק עליה ע"ש. כבר קדמו בזה הכנה"ג חח"מ סי' ת"ך. ולפי דבריהם אזד"ל תמיהת ה' י"א חאה"ע ח"א ד' צ"ו ע"ב שתמה דאיך כתב מרן ז"ל הסברא ההיא בשם ימ"ש כאילו היא הלכה פסוקה והלא כמה חולקין יש עליה ע"ש וכפי דבריהם ל"ק ול"מ:

והחיד"א ז"ל בס' שער"י בתשו' בד' ט"ו ציין על כמה רבנים דס"ל דבמקום שכותב מרן ימ"ש מוכח דאיכא מאן דפליג והן בכלל ציין על ה' בנ"י דקל"ט ריש ע"ג ותמה עליהם דאשתמיט מנייהו כלל הסמ"ע וכו' ע"ש. ובעוניי תמהתי על המראה דהרי הבנ"י ז"ל שם כתב להיפך דשם הביא בשם מוהרש"ה ז"ל דתמה על מרן איך כתב הסברא ההיא בל' י"א כיון שאין חולק עליו ותירץ דאי מהא ל"ק שכן דרכו של מרן שכותב ס' שאינה מפורשת בשם י"א אעפ"י שאין חולק עליו. וכ"כ בד' מ"ח ע"א וכ"ח ע"א ופ"ז ע"ג. ומה שהק' בד' פ"ז היא מיתרצת ע"ד מ"ש הר"ש עמ"ש הרבני' בד' מ"ח ע"ש דנראה דגם הרבני' ז"ל ס"ל להאי חילוקא דכתב הכנה"ג והר"ש מכח מ"ש בד' קל"ט תיבת אעפ"י כנ"ל:

וזאת היא שקל"ט על הכנה"ג בחיו"ד סי' קכ"ב הגב"י אות ט"ל דתמה על מרן שם שכתב הדין בל' ימ"ש כיון דליכא חולק והניחה בתימה ע"ש. דהוא סותר א"ע דבכמה מקומות כייל לן לכללו של הסמ"ע וס"ל כן כנז"ל וכ"כ בשכנה"ג או"ח בכללים בדרכי הפוס' אות ל"א. וה' שע"י ז"ל בנ"ז הק' עליו דאשתמיטתיה כלל הסמ"ע ולא העיר עליו שהוא סותר א"ע וכנ"ל:

וכל לגבי דידי יש לי להעיר על הסוברים דכשכותב מרן וימ"ש הוא דצריך לומר דאיכא דפליגי ודלא כהסמ"ע שהרי בחיו"ד סי' קי"ח ס"ח כתב מרן וימ"ש שאם הוא חשוד לאכול דברים שאין דרך הרבים להקל בהם אף הוא חשוד להחליף. ובסי' קי"ט ס"כ כתב זה הדין בסתמא כיעו"ש. ואם איתא כדבריהם ז"ל לא הו"ל למרן ז"ל להביאו בסתמא בסי' קי"ט. ועיין בס' מסגרת השולחן על יו"ד סי' קי"ט מ"ש על ס"כ. וה' שולחן גבוה ביו"ד סי' שפ"ט ס"ח עמ"ש מרן ימ"ש דהאידנא ליכי איסור גיהוץ וכו' כתב שם מפני שהסמ"ג חולק על הטור כתב רבינו בל' הזה ימ"ש ולא סתם וממילא משמע דיש מ"ש דלא פלוג רבנן ע"כ. ומלבד שאין מוכרח זה שהסמ"ג פליג די"ל שהוא מודה בזה ומ"ש ומ"מ משמע שם שרבא היה מחמיר כרשב"א בגיהוץ אף שהיה בבבל ע"כ. היינו לומר דמצד החומרא היה מחמיר רבא בזה וכל הרוצה להחמיר כוותיה תע"ב וזהו כונת מרן הב"י ז"ל שהבי"ד ולא לומר שהוא פליג. עוד בה דדבריו הם נגד דברי הסמ"ע ואשתמיט מיניה כללו ז"ל:

ועיין לה' יד מלאכי בכללי הש"ע אות י"ב שציין על הספרים שכתבו ככללו של הסמ"ע ובכלל ציין על הפר"ח יו"ד סי' קכ"א סקט"ו ע"ש. ות'ם אני ע"ד שהרי הפר"ח ז"ל שם כתב בהיפך וז"ל ואעפ"י שכתב אח"כ שימ"ש שאם הכף של מתכת משערים בכולו ליתא להך דינא משום דהויא ס' יחידאה ולפיכך כתבו בשם ימ"ש וגם מתחי' סתם היפך זה ודעתו כסתם וכן בס"ז כתב וכו' הרי לך שדעת המחבר היפך סברת הימ"ש ע"כ. עו"כ הי"מ ז"ל שם ודע דלאו מילתא פסיקתא וכו' ובכלל ציין על הש"ך ז"ל סי' קכ"ו ס"כ דתמה למה זה כתבו בל' ימ"ש ע"ש. גם זה תימה דעיניך הרואות שם דאחר שתמה כתב וז"ל ואולי גם כונת המחבר במ"ש ימ"ש כיון דלא מצא דין זה מבואר בפי' בשאר פוס' ע"ש. וגם בסי' ס"ו אחר שתמה כתב ואפשר משום דלהאריך זמן הפרעון נקטיה בל' ימ"ש שאין זה מבואר בש"ס ובפוס' ע"ש. גם בסי' קכ"ד סק"י כתב שם וז"ל לפי שלא הביא בב"י אלא הרשב"ץ שכ"כ לכן כתב דין זה בשם ימ"ש וסיים שם דדין זה הוא ברור וכו' ע"ש. באופן דמהמקומות שציין הי"מ ע"ד הש"ך אין מהם הכרח וראיה דלא ס"ל להאי כללא ולע"ד אדרבא הדעת נוטה להיפך דמפני שס"ל כן לכן יש מקומות דהוק"ל על מרן דמאחר שכל הפוס' ס"ל כן וגם הוא מוכרח בש"ס למה זה כתבה בל' ימ"ש והניחה בצ"ע וכמ"ש הפר"ח ביו"ד סי' פ"ג ויש מקומות שהוק"ל ע"ד ותירץ כנז"ל שהוא מוסכם כפי הכלל הנ"ל ואין ראיה מדבריו כ"א ממ"ש ביו"ד סי' שכ"ה סק"ה כאשר יראה הרואה, ועיין בס' בנ"י ד' מ"ח שכתב ואע"ג דכתב בלשון וי"א לא שיש חולקים אלא כך דרכו שכותב סברא שאינה מפורשת בס' הפוס' וכמ"ש בכמה מקומות הרב בעל מ"ע והרב בעל ש"ך ע"כ. ובודאי שס"ל דלא שנא בין אם היא כתובה בוא"ו העטף בין אם היא בלא וא'ו העטף וכמ"ש הכנה"ג בח"מ סי' ת"ך וכנ"ל:

עו"כ שם הי"מ וז"ל ואף גם זאת כשהיא סברא יחידית דוקא. אבל אם ב' או ג' מהפוס' ס"ל הכי לא יתכן לכותבו בשם ימ"ש ע"כ. סלח נא אנכי מבקש שהכנה"ג חח"מ מ"ב סי' ס"ב בהגה"ט אות ב' כתב דמורם ז"ל במפה דרכו כדרך הב"י בס' הקצר לכתוב סברא שלא מצאה אלא באחד או ב' פוס' בשם ימ"ש אעפ"י שאין חולק עליה ע"ש הרי לך שס"ל דגם בשנים עלתה לו לכותבה בשם ימ"ש. ואיהו ז"ל בעצמו ציין ע"ד הכנה"ג האלו:

עו"ר לו שם דכתב וז"ל וכן תמצא עוד ביו"ד סי' ל"ח דכתב ימ"ש בדין שהרשב"א חולק עליו ע"ש וכפי מש"ל בשם הכנה"ג והר"ש ז"ל שאמרו דכשאנו רואים שיש מחלוקת, אמרי' דכתבו בל' י"א או ימ"ש לחלוק וכו' א"כ תו ליכא ראיה משם ובזה ניח"ל למקומות אחרים דכוותה. ולע"ד יש להביא ראיה לדבריהם מדברי הש"ך ביו"ד סי' פ"ג ס"ק י"ט וכ' יעו"ש:

כל זה היה כתוב אצלי בכ"י מקודם זה זמן כמה שנים והן עתה נד"מ ס' שדי חמד וראיתי לו בכללי הפוס' סי' י"ג אות כ"ג דהאריך בזה הענין אם כתוב בוא"ו העטף או לא יעו"ש. גם שם באות כ"ב הבי"ד הי"מ במה שציין על הפר"ח יו"ד סי' קכ"א וכתב עליו דלא ירד לסוף דעתו דהפר"ח ז"ל לא מיירי בהכי התם ע"כ. ולע"ד מהראוי הוא להקשות עליו דשם הפר"ח ז"ל כתב להיפך וכנ"ל:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה