אור ברסלב
שערי עזרה אבן העזר › סימן כב

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

אבן העזר · סימן כב

סימן כא

יבמה שנפלה לפני ב' אחים והגדול הוא דר במד"ה רחוק מעיר היבמה כו"כ ימים וחדשים והקטון ממנו הוא בעיר היבמה דאז דינא הוי דהמצוה מוטלת עליו ליבם או לחלוץ ויען שהוא נשוי וא"א ליבם כ"א לח' והוא בתחי' לא רצה לח' בט' די"ל פחד מהחליצה דלא מסמנא מילתא ולרוב ההפצרות עד שנתרצה לח'. ויען דדייני החליצה רצו למהר החליצה שלא לחזור בו לכן נעלם מהם הדין. והוא דהיבם הוא איטר רגל ולפי"ד הפוס' ז"ל צריך לחלוץ בשתי רגליו ונעלם מהם ז"ה ועשו חליצה ברגל ימין דידיה שהוא שמאל כל אדם. ואח"כ נזכרו ההלכה דצריך לחלוץ בש"ר והיבם אינו רוצה לחזור ולחלוץ עוד. נדעה נרדפה אם בכה"ג הוייא חליצה פסולה ואם צריכה לחזור ע"כ האחים או לא. ואם צריכה לחזור לחלון מיבם זה כשר או אי"צ לחלוץ כ"א ברגל שמאל דידיה או אי"צ לשוב לחלוץ עוד ועלתה לה החליצה שעשתה ומותרת להנשא לאחר:

תשו' עם כי ידענא בנפשאי אכין ורקין הבל הבלים קל שבקלים ומה מני יהלוך לפני גדולים ובפרט בענין ערוה החמורה. האמנם אמרתי אל לבי הציבה לי ציונים להקל על הקורא לאיש אשר כמוני. תחילת דבר אביע אומר בהאי דינא דחל"פ דצריכה לחזור ע"כ האחים אי מוסכם הוא יען דראה ראיתי דמרן ז"ל בסי' ק"ע ס"ה תלה ד"ז במח' הפוס' ז"ל ולא החליט דעתו ד"ע שם ואילו בפי' ס"ח ס"מ בדין איט"ר כתב דאם יש אח צריכה לחלוץ ש"ר בב"א יען דאם חולצת רגל אחד קו"ח דילמא קי"ל כמ"ד שאין זה רגל ימין והרי היא חל"פ וצריכה לחזיר ע"כ האחים ע"ש. ויש מהתימה איך כאן בס"ח החליט לומר דח"פ חוזרת ע"כ האחים. ולדעתי דעת הדיוט נ"ל דדבריו בס"ח הוא לומר דלכתחי' יש לנו לחוש לומר כן דח"פ חוזרת עכ"ה כדי לצאת ידי כל הדעות. משא"כ בדיעבד לא ס"ל למרן ז"ל לומר בהחלט כן כ"א דהיא תלייא בפלוגתא. וכן יש לפרש בדבריו בש"ע אה"ע סי' קס"ט סמ"ו שכתב בשם ימ"ש דיש ליזהר שלא תרוק היבמה בפני היבם קו"ח כדי שלא תהא ח"פ ותהא צריכה לחזור עכ"ה ע"כ. היינו דלכתחי' יש לחוש ליזהר כדי לצאת מידי כל פקפוק. משא"כ בדיעבד לא ס"ל בפשיטות דח"פ חוזרת עכ"ה אלא דס"ל דהיא תלייא בפלוגתא. ויש סמך לזה דבב"י בד"ז כתב בשם המרדכי וז"ל ואעפ"י שיש להשיב טוב הדבר ליזהר בכך ע"כ. דנר' מזה דדבריו שבש"ע הוא דלכתחי' יש ליזהר וכו' כדי לצאת מידי כל פקפוק. ומוהראנ"ח ז"ל בח"א סי' י"ג כתב דבפלוגתא דרב ושמואל רובא דרבוותא פסקו כש' דח"פ אי"צ לחזור דאע"ג דהלכתא כרב באיסורי כיון דרב לדברי האומר יש זיקה קאמר ואיהו סבר א"ז א"כ לדידיה נמי שרייא וכיון דלדידיה שריא ולשמואל שרייא לא מחמירינן בה וכו' ויש ס' אם הלכה כרב דח"פ צריכה חזרה או אם ה' כש' דלית ליה הך סברא הילכך נר' וכו' יעו"ש:

שו"ר כן בפי' בתשו' מרן אה"ע בדיני יבום סי' ו' תשו' ממוהרי"ש ז"ל דכתב דחיזור עכ"ה הוייא מדרבנן וענין פיסול חליצה מצד מאמר מדרבנן כיון דפליגי בהא רבוותא אי הלכה כרב וצריך לחזור דקי"ל ה' כרב באיסורי אי ה' כש' לפי דריו"ח קאי כוותיה וקי"ל ה' כריו"ח. ועוד כדכתב נ"י דרב נמי ס"ל מסברא דנפשיה דהחליצה כשירה דהוא סבר אין זיקה ולא אמרה למילתיה אלא אליבא דשמואל דסבר י"ז וכיון דפליגי בהא מילתא דהוי מדר' בודאי דאזלי' ביה לקולא דכל ס' דר' לקולא. וכ"פ בתה"ד סי' רכ"ה גבי דיינים שסדרו חליצה ולא דקדקו בשנות היבמה מה"ט גופיה דחיזור עכ"ה הוי מדר' ואזלי' ביה לקולא. ועוד רוב הפוס' ס"ל ה' כש' ואי"צ לחזור וזו היא ס' הרי"ף והרמב"ם ורש"י והתוס' והראב"ד והרא"ש ונ"י ות"ה ורוב האח' וכו' ועוד דאיכא ס' אחר דהא פליגי לדעת איזו היא ח"פ ולדעת רש"י נקראת פסולה כל שאינו יכול ליבמה ולדעת התוס' לא מיקרייא ח"פ אלא דוקא אחות זקוקתו למ"ד י"ז וכו'. ואע"ג דלדעת רי"ו וקצת הפוס' ס"ל דבה"ג פליגי מ"מ ס"ס הוא ובס"ס אפי' בדאורייתא אזלי' ביה לקולא כ"ש בס' דר' וציין שם על הריב"ש ז"ל דכתב שהרשב"א ורוב האח' פסקו כש' דאי"צ לחזור ושכזה ראוי להורות ע"ש. ומרן ז"ל השיב ע"ז דדברים נכונים הם ואין לפקפק בהם עש"ב:

גם היש"ש ז"ל ביבמות פי"ב סיכ"א הגם דאיהו מחמיר הרבה לענין איט"ר אם חלצה בשמאל דגם דיעבד אין להתירה בלא חליצת ימין של כל אדם עכ"ז כתב מ"מ אי איתרמי ועביד חליצה בשמאל אי"צ לחזור עכ"ה דהא הוכחתי בראיות ברורות בריש פ' ד"א סי' נ"ג דח"פ אי"צ לחזור. ועוד כל כה"ג ל"מ ח"פ כאשר ביארנו לשם ע"כ. גם מוהרח"ש ז"ל בקונ' עיגונא סי' כ"ח כתב דהך מילתא דחיזור היא אינה אלא מדר' ואיכא פלוגתא דרבוותא קי"ל ס' דר' לקולא. וה' מוהרשד"ם ז"ל סי' קנ"ח נסתייע מדברי התה"ד סי' רכ"ה וכו' וכתב הרי לך בפי' שחיזור אינו אלא מדר' וראוי להלוך אחר המיקל ואפי"ה איהו לא מלאו לבו להקל אלא מפני שהצריכות לא היה אלא לדעת ולדידי וכו' גם מה שהביא ממוהרי"ט ז"ל נר' דכה"ג הוא דמ"ש הרב באותו נדון הוא לעדיפותא. דהרי אחר שהביא הרבה רבוותא דפסקו כש' דאי"צ לחזור כתב ובודאי הם גאוני עולם לסמוך עליהם אפי' שלא בשעת הדחק וכ"ש בשעה"ד וכו' לי הדיוט יראה דכיון דהך מילתא דחיזור קלישא אין לנו לתפוס לאחמורי כולי האי וכמ"ש הריב"ש. גם מצינו גדולים שהסכימו כן ה"ה מוהרי"א ז"ל בתשו' סי' קס"ג הסכים להקל ונסתייע ממוהרי"ט דכתיבנא גם בתשובת הב"י סי' ו' בדיני יבום הובא פסק ממוהרי"ש ז"ל להקל וכתב הרב"י עליו דדברים נכונים הם ואין לפקפק בהם ע"כ יעוש"ב. ועיין בס' שני המאורות הגדולים בסי' י"ד בנדונו שנחלץ היבם ממנה רגל א' ונמצא שהוא איט"ר ונחלץ ממנה אח"כ גם מרגל אחר. ויש מי שערער ע"ז מצד שהיבם יש לו אח ויש לחוש למ"ש מרן ז"ל בש"ע בפס"ח ס"מ. וכתב שם דח"פ אי צריכה לחזור פלוגתא דרבוותא היא וכו' וגדולה מזו מצאתי לא"א ה' ז"ל בתשו' סי' נ"ח שכתב דכיון דהך מילתא דחיזור אינו אלא מדר' והוא עצמו פלוגתא דרבוותא קי"ל ס' דר' לקולא וכו' ע"ש. ועיין במרן ז"ל בב"י באה"ע סי' קנ"ו דכתב בשם הריב"ש ז"ל סי' תמ"ו דשעה"ד היינו אם היבם קטן או שהוא במד"ה ע"ש. וה' בארות המים בד' כ"ו הבי"ד ע"ש. דכפי כ"ה ומדובר מוכר"ל דמ"ש מרן ז"ל בפס"ח ס"ט וה"ה ח"פ וצריכה לחזור עכ"ה היינו דלכתחי' יש לחוש לומר כן לצאת מידי כל פקפוק משא"כ בדיעבד וכמש"ל דמרן ז"ל לא ס"ל בהחלט דח"פ חוזרת עכ"ה כ"א גם איהו סל"ה דהיא תלייא בפלוגתא. וה' בית יאודה עייאש ז"ל בח"ב סי' קי"ח נוטה דעתו לומר דמרן ז"ל בש"ע ס"ל דח"פ אי"צ לחזור עכ"ה דהביא בשם מרן הכ"מ פ"ה דין י"ב שכתב ע"ד הרמב"ם דרבי' פסק כש' דס"ל דח"פ אי"צ לחזור עכ"ה. והא דקאמר הכא שתחזור עכ"ה ה"ד למיפטר צרה אבל למיפטר נפשה אי"צ לחזור וכש' וקי"ל כהאח' ז"ל דפסקו כש' וכ"כ הריב"ש ז"ל בתשו' סי' קנ"ט דכזה ראוי להורות. ואע"ג דבסי' ק"ע ס"ה הביא ב' סברות דיש מי שפוסק כרב ויש מי שפוסק כש' מ"מ הרי הביא סברת שמואל לבסוף. ועוד דלקמיה ס' י"ט לא הזכיר אלא ס' הרמב"ם ואעפ"י שכתב ונחלקו עליו הרי לא הזכיר דעתם עכ"ל. ונר' דלא ראו עי"ק דברי מרן שבתשו' הנ"ל בדברי מוהרי"ש ז"ל שכ"כ בפי' באורך דכן ס"ל לרוב הפוס' ז"ל המפורסמים הג' דקי"ל כש' ומרן ז"ל כתב ע"ז דדברים נכונים הם וכו' וכנז"ל ובודאי דגם בש"ע אזיל בס"ז. ומ"ש בפס"ח ס"מ כונתו היא כדכתיבנא לעיל או יל"פ כמ"ש ה' בית יאודה ז"ל ואילו היה רואה דברי מרן ז"ל שבתשו' הנ"ל היה מביא מהם ראיה גדולה לדבריו וכאמור:

ועם דהחק"ל בחאה"ע סי' נ"ט דקמ"ג כתב דהן אמת דבח"פ אי חוזרת עכ"ה היא דר' וגם הפיסול אינו אלא מדר' כנודע ובמח' זו לפי הנר' רבו הסוברים כש' דאי"צ חיזור גם הריב"ש כתב כד' רוב הפוס' וכ"ר להורות וכ"כ מוהרי"ש ז"ל והודה לו הב"י גם דעת מוהרי"א סי' קס"ג ומוהרי"ט שם דעתם להקל. אלא שמוהריב"ל ח"ג סי' כ"ב כתב דהמנהג להחמיר ומוהרשד"ם כתב במח' זו אע"ג דהוי דדבריהם ספיקו להחמיר והכריע כן מתשו' תה"ד וכו' והאריך הוא שם להשיב ע"ד. ועכ"פ דעתו ז"ל לענין חיזור עכ"ה להחמיר כס' מ"ד הכי וכמ"ש בפסקים האחרים ג"כ שהובאו שם כיעו"ש. מ"מ י"ל מאי דס"ל להרב ז"ל דנקטו להחמיר וכו' ה"ד היכא דאפשר בחיזור בלא שום דוחק וכמו שכ"כ הוא ז"ל בפי' בסו"ס ס"א דח"פ צריכה חיזור למאי דנקטי' להחמיר כל שאפשר בחיזור כמ"ש מוהרח"ש סי' נ"ח ע"ש. הרי דכל היכי דהוי שעה"ד שא"א בחיזור גם הוא ז"ל אזיל ומודה דנקטי' להקל. וכבר כתבנו לעיל מ"ש מרן הב"י ז"ל בשם הריב"ש דשעה"ד היינו אם היבם קטן או שהוא במד"ה. וא"כ בנ"ד שהאח הא' הוא במד"ה לכ"ע אי"צ חיזור וכנז"ל. גם הגו"ר כלל ב' סי' א' כתב בשם מוהר"ם מלובלין סי' ט' דכמה פוס' פסקו כן דח"פ אי"צ לחזור ע"ש. גם ה' בני אברהם אה"ע סי' מ"ח כתב דהיא תלייא בפלוגתא ודוקא לכתחי' יש לחוש להפוס' כרב דח"פ צריכה לחזור ע"ש גם בס' מים שאל ד' ל"ז האריך בזה ובמה שיש הפרש בין לכתחי' ובין בדיעבד עש"ב. ובס' שני המאורות הגדולים בד' פ"ד כתב וז"ל והא ודאי דחיקא טובא לבת ישר' הצנועה שתהא דולגת על ההרים וכו' וכ"ש בהצטרפות ס' דהוא בעיקר החליצה ראשונה אם כשירה דודאי דיש להקל מבלי שום פקפוק דלא מצריכה לחזור על האחרים הגם שהיתה מושבה מקום המשפט. לו יהא עיקר החיזור דאורייתא דכלל זה מסור בידינו להקל בס"ס ואפי' במידי דאורייתא. עאכ"ו בנד"ז שעיקר החיזור אינו אלא מדר' והויין תרתי לטיבותא אי מידי דר' ואי תרתי ספיקי דמתהפכי דבאיזה מהן ל"ח להחמיר כ"ש בהצמדם יחד כי הן הם הדברים היוצאים מפי מרנא ה"ה מוהרח"ש ז"ל וכו' דלא למישוייה האי ענינא מופלג משאר איסורי דעלמא להקל באיזה איסור דאו' כדאיכא לספוקי ס"ס ואפי' באיסור ערוה החמורה וכו' כ"ש בזה דאינו אלא איסור דר' האי דחיזור. ובכן יש לנו לומר בפשיטות בלי שום פקפוק שמוהרי"ק לא אמרה למילתיה לעיכובא אלא למצוה בעלמא לצאת מאיזה פקפוק. והא ודאי בנ"ד שלא עשו שום תיקון אין לערער אחר מה שעשו וכו' ואין לפקפק בהיתרא דאיתתא דא כלל וכו' ע"ש. דמפרש'ת העיבו'ר יוצא לנ"ד לענין חיזור עכ"ה אי"צ ובפרט דהאח האחר הוא במד"ה והו"ל שעה"ד וכאמור:

מעתה אראה לענין אי אמרי' דצריכה לחזור בנ"ד מזה היבם בש"ר בב"א כס' מרן ז"ל וכסדר שכתבו האח' ז"ל בהתרת הקשרים והלולאות. דלכאורה עולה על הדעת לומר דהן עתה דעברו כמה ימים מזמן החליצה הראשונה אדרבא עדיף טפי לסמוך על החליצה שעשתה מקודם בימין דידיה ודי בזה מלשוב ולחלוץ עוד והט' מאחר דכבר חלצה בימין דידיה כס' הטור ודעי' ועשתה כל סדר החליצה וקריאה ורקיקה ומן התורה כבר עלתה לה לדעתם ונאסרה עכ"ה. וליכא תו כ"א חששא לחוש למ"ד איפכא אי אמרי' שתשוב עוד לחלוץ מש"ר בב"א כס' מרן ז"ל או כסדר האח' ז"ל או בזאח"ז כס' ר' האשכנזים ז"ל ושתכוין וכו' יעו"ע או שתשוב עוד ותחלוץ דוקא משמאל דידיה שהוא ימין כ"א באיזה אופן שיהיה שיש לחוש דנפיק מינה חורבא לומר דחליצה הראשונה והרקיקה שעשתה מקודם לא הועילו לכלום ואתו למישרי חלוצה לאחים. ויש כדמות ראיה לזה דאיכא למיחש בהכי ממ"ש ביבמות דק"ה יבמה שרקקה תחלוץ ואי"צ לרוק פ"א כי ההיא דאתיא לקמיה דר"א הוה יתיב ר' אבא בר ממל קמיה רקקה מקמי דתחלוץ אמ"ל ר' אמי חלוץ לה ושרי לה תיגרא אמ"ל ר' אבא והא בעי' מירקי. הא רקקה לה. ותירוק ומה בכך. נפיק מינה חורבה דאי אמרת תיהדר ותירוק אמרי רקיקה קמייתא לית בה מששא ואתי למישרי חלוצה לאחין והא בעי' כסדרן כסדרן לא מיעכבא ופירש"י רקיקה קמייתא לית בה מששא ולא פסלה מאחין ומאן דחזי דמתיבמה סבר רקיקה בתר חליצה הואי כי אורחיה ושרינן חלוצה לאחין ע"כ. ופסקה הרי"ף ז"ל וכ' הנ"י ז"ל דאי"צ לרוק פ"א לאו דוקא אלא אפי' בעייא לחזור ולרוק לא שבקי' לה דאמרי' וכו' גם הריטב"א בחי' כ"כ ע"ש. וכ"פ הרמב"ם בה' יבו"ח פ"ד ה' יו"ד וי"א והטור בסי' קס"ט ומרן בש"ע בפס"ח סכ"ה והבאה"ג כתב וז"ל ומאן דחזי פי' יבמה אחרת שתרוק בפני יבם בב"ד קו"ח ותתיבם יסבור הרואה שכבר חלצה קודם רקיקה זו ואתו למישרי חלוצה ליבם ע"כ. דלפי"ז עולה עה"ד לומר בנ"ד דלא תחזור לחלוץ כלל מאחר שכבר חלצה בימין דידיה כס' מ"ד ורקקה בפני היבם ובנ"ד בעברו כמה ימים יש חששא למאן דחזי דחוזרת לחלוץ באיזה אופן שיהיה שיאמר ביבמה אחרת שאירע לאיט"ר שחלצה בימין דידיה שהחליצה לאו כלום היא ואתו למישרי חלוצה כדין ליבם ונפיק מינה חורבה. וכ"ת הא בדין איט"ר דליכא אחים אחרים דס"ל למרן ז"ל דחולץ בש"ר זאח"ז כמו שכן משמע מדבריו בפס"ח ס"מ ורבני האח' האשכנזים ז"ל ס"ל דגם בדאיכא אח אחר חולץ בש"ר בזאח"ז ושיכוונו וכו' לא חיישי' למאן דחזי שיאמר דחליצה הא' לאו כלום היא ואתו למישרי חלוצה כדין ליבם. וה"נ בנ"ד לא ניחוש להכי ותחזור לחלוץ באיזה צד מהנז"ל. הא לאו מידי דשאני התם דחולץ בש"ר זאח"ז במעמד א' וליכא הפסק ביניהם דחשיבא כחליצה אחת ובפרט לר"א ז"ל דס"ל דכשהוא חולץ בש"ר בזאח"ז דבתחי' הם אומרים ליבם והיבמה שיתכונו בדעתם שהחליצה שהיא ברגל ימין כפי הדין שהיא תועיל לחליצה אזי ליכא חששא זו דהרואים וכו' משא"כ בנ"ד דכבר חלצה בימין כמ"ד הכי ורקקה וכיונו שניהם דבזה תהיה מותרת לכ"א ונפטרו מאותו מעמד ואחר עבור ימים חולצת יש חששא זו למאן דחזי שהחליצה הא' לאו כלום היא ואתו למישרי חלוצה לאחים. ויש צד לומר דטפי עדיף שלא לחזור לחלוץ עוד ולמיסמך בדיעבד על החליצה הא' שנעשית בימין דידיה דלית בה כ"א חששא בעלמא. ואף דנימא דתחזור לחלוץ בצד מהצדדים הנ"ל בלא רקיקה אין בו מועיל להנצל מהחששא דעיקר החששא לשמא יאמרו שהחליצה ורקיקה שנעשית מקודם לית בהי מששא ואתו למישרי חלוצה לאחים. וא"כ מה יושיענו זה דתחלוץ עוד בלא רקיקה דהחששא במקומה עומדת. ומה גם לכל אחד מהצדדים שחוזרת לחלוץ היא צריכה לחלוץ ולרוק:

וכזאת יש לעמוד ע"ד היש"ש ז"ל ביבמות פי"ב סיכ"א דהבי"ד הטור דס"ל בדין האיט"ר דחולץ בימין דידיה כדין תפילין ותמה עליו דשאני תפילין וכו' ושגם ראבי"ה דידע ראיה מתפי' ואפי"ה כתב להחמיר וכו' ויש שהחמירו שיחלוץ בשתיהם וכו' אלמא דאיכא לחלק בין רגל ליד וכ"כ האח' מוהר"י הלוי ויתר גדולים ומוהר"י מברונא ז"ל דנהגו לחלוץ בשתיהן רק שהם נוטים אחר דברי הטור דעיקר החליצה בשמאל שהיא ימין שלו ולכן כתבו שיחלוץ תחי' בשמאל. ואני אומר שדברי הסמ"ג והסמ"ק עיקר וכו' א"כ יחלוץ בימין תחי' ולא בשמאל תחי' וכו' ומשו"ה אם בדיעבד חלצה בימין והוא שעה"ד הייתי מתירה לינשא אבל לא בחליצת שמאל. ומ"מ אי איתרמי ועביד בחליצת שמאל אי"צ לחזור עכ"ה דהא הוכחתי בראיות ברורות בריש פד"א סיכ"ג דח"פ אי"צ לחזור. ועוד כל כה"ג לא מיקרי ח"פ וכו' ובשעה"ד אי עביד בימין לחוד אינו מעכב. והיכא דאין לו רגל ימין שנקטעה או איטר וחלץ בשמאל מעכב ואסורה לינשא עד שתחלוץ נמי בימין היכא דלא נקטעה עכ"ל. דאיך כ"כ אזיל לחומרא בחלץ בשמאל האיטר דמעכב ואסורה לינשא עד שתחלוץ נמי בימין דמשמע גם שעברו איזה ימים מהחליצה א' אסורה לינשא עד שתחלוץ נמי בימין ולא חשש כלל להאי חששא שיאמרו שהחליצה ורקיקה שעשתה מקודם לית בהו מששא ואתו למישרי חלוצה לאחים. ובפרט שהחליצה הא' היא היתה בכונת שניהם לשם חליצה גמורה וכבר כתב מקודם דמוהר"י הלוי ומוהר"י מברונא ז"ל נוטים לדברי הטור אבל נהגו לחלוץ בשתיהן ואיך כתב דאם חלצה בשמאל מעכב וכו' ולא חש כלל להאי חששא. ועיין בשו"ת מוהר"י לבית הלוי ז"ל כלל ב' סי' י"א שבא בארוכה בזה. ועיין בתשו' רב"א ז"ל סי' כ"ח שבא בארוכה ולא יכולתי לעמוד בדבריו וכמציץ מן החרכים המורם מדבריו דאם נתכונו שניהם אזי איכא חששא לשמא יאמרו וכו' ע"ש. וא"כ גם בנ"ד דאיכא חליצה ורקיקה וכונת שניהם לפטור בזה איכא האי חששא גם הכל בו סי' ע"ו בה' חליצה דכתב וצריך שיהא המנעל של ימין לכתחי' וברגל של ימין בדיעבד. ובס"ח למוהרי"ץ ז"ל שם כתב וצריך לכתחי' שיהא המנעל שלו ושל ימין ונותנו ברגל ימין. אבל של שמאל פסול אפי' הוא איטר ע"כ. דאיך גם הוא לא חשש להאי חששא שמא יאמרו וכו':

אכן שבתי וראה דאין לחוש בהכי ולומר כן כלל דראיתי בשו"ת מוהר"י מברונא ז"ל סי"ל ביבם ויבמה דשכחו לקרות להם קריאה קמייתא וחלצה כך ואחר שנזכרו התחילו לקרות על הסדר ולחלוץ שנית וקראה ורקקה כמשפט. ונכנס ה' בזה שלא לחלוץ פ"ב כדי שלא יאמרו חליצה קמייתא לית בה מששא וכו' כמ"ש בפמ"ח וכ' דדוקא ברקיקה איכא למיגזר אליבא דר"ע דמשוי רקיקה וקריאה יחד ותרוייהו לא מעכבי לכן אי"ל כי היכי דקריאה ל"פ מן האחים גם רקיקה ל"פ ואיכ"ל דתרוייהו לית בהו מששא. אבל חליצה מי איכא למ"ד דלי"ב מששא והא ודאי לכ"ע ח"פ ומיעכבא וכו' וטעם יש בדבר דבשלמא רקיקה דע"כ לי"ב מששא קו"ח דאל"כ מ"ש רקיקה קמא מבתרא. אבל בחליצה קמא איכ"ל ביה ראו רבנן בה דילמא חסר בה מידי או בקשירה או ביד או ברגל שמאל או בכה"ג דלא שפיר חליץ. ומ"מ ח"פ לא מתייבמת דהכל יודעים דחלוצה אסורה לאחיו וכל היכא דאיכא הכי ל"ג מידי וכו' דא"כ למ"ד דח"פ צריכה לחזור עכ"ה ליחוש שמא יאמרו חל"ק לי"ב מששא עד דחלצי כולהו ואתו ליבומי וכן אי חליץ תוך ג"ח בעי חליצה אח"כ וכן חלץ לאחיות וטובא הכי איתנהו וכו' ע"כ נ"ל כי חליך כמה פעמים ליכא למיגזר למידי וכו' ע"ש ובסיל"א ול"ג. אלא דיש לעמוד במ"ש בסוס"ל דנר' דהוא מפרש בש"ס היפך דברי כל הפוס' דכתב שם וז"ל וקצת משמע כן באשירי' שלא הביא אלא הא דשלחו ליה לאבד"ש יבמה דרקקה תחלוץ ואי"צ לרוק פ"א משמע אי"צ ואי בעייא עביד כדר"א מדלא הביא הך דתירוק מה בכך נפיק מיניה חורבא דמשמע דאינה רשאי אלא ע"כ כדפי' עכ"ל, דנר' שהוא מפרש בדברי הש"ס דאי בעייא לרוק פ"א ש"ד ומדייק כן מדברי הרא"ש שכן ס"ל מדלא הביא סיום וכו'. ות'ם אני איך נדייק בדברי הרא"ש כן מדלא הביא הג' דס"ל דאי בעי עביד כדר"א ויהיה בזה היפך כל דברי הפוס' המפו' הגדו' שהרי הרי"ף ז"ל הביא סיום הג' לפסק הלכה גם הרמב"ם פ"כ בפי' וכתב הה"מ ז"ל דהיא מההיא דר' אמי וכו' גם הרשב"א ז"ל בחי' יבמות כתב ואי"צ לרוק פ"א מסתברא דלישנא דאי"צ ל"ד אלא ה"ק אי"צ ומכיון שאי"צ אף היא לא תרוק משום דאתו למישרי חלוצה לאחין וכו' ע"ש. גם הריטב"א ז"ל והנ"י ז"ל כ"כ והבי"ד לעיל וצ"י. ומאחר שביארנו דלענין חיזור עכ"ה אי"צ. וגם נתבאר דאי אמרי' דצריכה לחזור ולחלוץ מזה היבם באיזה צד ואופן שיהיה ליכא שום מיחוש לשמא יאמרו וכו' וכנז"ל. מעתה צריכים אנו לידע בנ"ד דכבר נעשה מעשה דחלצה רגל ימין דידיה דוקא אי עלתה לה בדיעבד חליצה זו ומותרת לינשא לעלמא מאחר דהיבם מסרב מלחלוץ עוד. או"ד דעכ"פ אין להתירה לינשא עד שתחלוץ עוד שנית. לכן צריכים אנו לבאר זה מעט בארוכה:

הנה נודע דביבם איט"ר הרמב"ן ז"ל דעתו דאי"ל תקנה והרשב"א ז"ל מסופק בדבר. ברם שאר הפוס' לא סל"ה ודעת הסמ"ג והסמ"ק ז"ל דחולץ בימין דעלמא ודעת הטור ודעי' בימין דידיה כתפילין ולדעת הר"ן והמר' חולץ בש"ר כיעו"ע. ונודע דכל דמצי' דלא לאפושי בפלוגתא ט"ע וא"כ י"ל דבפלוגתייהו דהסמ"ג וסמ"ק והטור ודעי' ז"ל דחליצה אם היא בימין דידיה או דעלמא היא בלכתחי'. אבל בדיע' אמרי' דס"ל דמהני אם עשאה בימין דידיה. יען דאיכא דס"ל דאפי' לכתחי' כצ"ל. ולכן אמרי' מאי דמצריכים הם בימין דעלמא הוא לכתחי' אבל בדיע' יצא. ולא מפשינן בפלוגתא לומר דאינהו ס"ל דגם בדיע' לא יצא בימין דידיה והטור ס"ל דלכתחי' צריך בימין דידיה דכך חובתינו דכ"כ דלא מפשי' בפלוגתא ט"ע. ולכן מוכר"ל דגם לדידהו בדיע' שכבר חלץ בימין דידיה עלתה לה החליצה. וא"כ בנ"ד דחלץ לה בימין דידיה כבר עלתה לה חליצה. ובפרט דהיבם הזה ממאן ומסרב מלחזור ולחלוץ עוד ואחיו האחר הוא דר במד"ה רחוק כו"כ חדשים ממקום היבמה וא"א לה ללכת היא אצלו ולא הוא לבוא אצלה מחמת חס"כ שאין לאל ידם וצריכים הוצאות מרובות לשכירות הדרך ומאכל וכיוצא וזהו מלבד חששת סכנת הדרכים והיגיעה כי רבה היא באופן שא"א לה שתחלוץ ממנו ואין לך בדיע' גדול מזה ועיין בתשו' מוהר"ם מלובלין ז"ל סי"ט באיט"ר שהי"ל אח אחר וחלצה בש"ר זאח"ז שאחר שהאריך להוכיח דט"ע לחלוץ בזאח"ז היפך ממ"ש מרן ז"ל שאם י"ל אחים שיחלוץ בש"ר בב"א כתב וז"ל ולכל הדעות בדיע' פשיטא ופשיטא דאיתתא דא שרייא לשוק בפרט שא"א לתקן באו"א שאחי החולץ הוא חולה ברגליו כמ"ש הראב"ד בסומא שאם אין לו אח אלא הוא חולץ אפי' לכתחי' והטור מביאו בסי' קס"ט ונמצא בשם ג"א דטעמו הוי משום דאין לך דיעבד גדול מזה שלא תתעגן ע"כ. ודון מינה ואו"ב דאם היבם הזה מתרצה לחזור ולחלוץ לה עוד מ"ט ומ"ן ואם לאו יש לסמוך על החליצה שנעשית מקודם בימין דידיה כדעת הטור ודעי' ומותרת לשוק דהויא כדיעבד כדי שלא תתעגן ונודע דאף במקום ערוה דאיסורא רביע עלה יש כמה מרז"ל ויור'ו המורי'ם ובאזהרה שמענו לעשות כל טצדקי למצוא צדדי היתר כ"כ דאפשר להקל במקום עיגון וזה ע"ט מללכת לצד החומרא. ולכי תידוק איכא בדב"ז ס"ס ס' הלכתא כהטור ודעי' דלכתחי' צריך האיט"ר לחלוץ בימין דידיה ס' הלכתא כסמ"ג וסמ"ק ז"ל דלכתחי' צריך בימין דעלמא ואת"ל כהסמ"ג וסמ"ק מ"מ י"ל דאינהו לא אמרי אלא לכתחי' אבל בדיעבד גם הם מודו דאי עביד מהני וכנ"ל וגם למאן דמצריך שיהיה ס"ס המתהפך שפיר הוי מתהפך גם אי מחתינן נפשין לאפושי בפלוגתא והיינו דיש צד לומר דגם בדיעבד פליגי עדיין אינו בודאי שכן סל"ה אלא בספק וא"כ י"ל ס' אם דבריהם דמצריכים בימין דעלמא הוא בלכתחי' דוקא אבל בדי' מודו. ואת"ל דגם בדי' פליגי ס' אי הלכתא כוותייהו או כהטור ודעי' דגם לכתחי' חולץ בימין דידיה והגם דהאח' ז"ל הצריכו האטר לחלוץ בש"ר ה"ד לכתחי' הצריכו לעשות כן כדי לצאת י"ח כל הפוס' משא"כ בדי' אי עביד מהני. כ"ז עלה בדעתי לומר כן דכשירה בדי' ומה גם אחרי ראותי דברי הגו"ר ז"ל בכלל ב' ס"ב דכתב וז"ל כללא דמילתא דמתבאר בדברי הרמב"ם דחליצת שמאל אינה בטילה לגמרי ואפשר דבדהוי אט"ר דלכתחי' חולץ בשמאל וכן יש לנו לומר בדעת הרי"ף. וכל מאי דאתמר פיסול חליצה ברגל שמאל לא אתמר אלא כשיש לו ימין מתוקנת או דהו"ל ונקטעה אבל כשהוא אט"ר י"ל על שמאל שהוא ימין וניחא לן לאפושי שלמא להסכים הס' זל"ז ע"כ. דלפי"ד ז"ל יש קיום והעמדה לדברינו הנ"ל כאשר יראה הרואה. ועם שראיתי להמגיה בהרדב"ז ז"ל בח"ה סי' ב"א צ"ד ד"י ע"ד שהאריך לעמוד ע"ד הגו"ר כיע"ש. מ"מ גברא רבה קא חזינא הגו"ר ז"ל דקאמר הכי. ועוד חזינא להגאון הנו"ב מה"ת בחאה"ע סי' קנ"ו אזיל בסברתו דשם האריך להוכיח דאפי' באיניש דעלמא אפי' חלצה בשמאל אין הלכה ברורה שתהא פסולה והביא מ"ש בספרו צל"ח עמ"ס ברכות ד"כ דשם האריך בראיות להוכיח דהא דחלצה בשמאל לאו הל' ברורה היא שתהא פסולה יעוש"ב דהוא אזיל בס' הגו"ר ז"ל והמגיה להרדב"ז לא ראה לדברי הנו"ב ז"ל לא מ"ש בתשו' הנ"ל ולא בהצל"ת. וא"כ לפי"ז שפיר י"ל בנ"ד ס"ס באופ"ז אעיקרא ס' אי גם באיניש דעלמא חליצת שמאל היא פסולה או לא. ואת"ל דבאיניש דעלמא פסולה כמ"ד הכי וכמו שיבא לקמן בס"ד. ס' דבאט"ר הלכתא כמ"ד דחולץ בימין דידיה. ואת"ל דגם באט"ר צריך שיחלוץ בימין דעלמא כמ"ד הכי. מ"מ נוכל לומר דאינהו לכתחי' קאמרי הכי דיחלוץ בימין דעלמא אבל בדי' גם אינהו ס"ל דאי עביד מהני וכנז"ל:

ועיין ג"כ בס' שמן המשחה דקי"ז סי' קמ"ח דכתב וז"ל שנעשה מעשה בב"ד של כפר חאסקייואי יע"א ביבם שנחלץ בשני מנעלים של ימין ושל שמאל עפ"י סדר הרב"ד ז"ל זולת שבהתרת הקשרים וכו' ובהסרת המנעלים וכו' ישב היבם על הכסא כדי שתוכל היבמה להסירם שניהם כאחד וכן הוגד לב"ד שכן הוא מנהג בלאט. ואף שהמשרת ח' משה הגיד שבפני מוהר"י דאנון ז"ל ובית דינו אירע כמה פעמים שבא לפניהם יבם אט"ר וחלץ במנעל שמאל דכ"ע שהוא ימין דידיה. עכ"ז לא מלאם לבם לעשות מעשה עפ"י הנז' נגד הסכמת גדולי האח' ובפרט עדותו של ה' זקן אהרן ז"ל שכך היה נוהג הרא"ם ז"ל לחלוץ בשני מנעלים ומה גם שכך הוא מנהג בלאט יע"א וראוי לעשות כמותם כדי שלא יהא כשתי תורות ח"ו עכמ"כ בכ"י סופר בכ' מוהר"ם קצינו ז"ל. א"א וכן עשינו מעשה בשנת התקס"ג שלהי מנחם עכ"ל. דמלשונו זה נר' דבדי' אם עשו מעשה כנ"ד דחלץ בימין דידיה מהנייא הך חליצא שעשו. דדוקא הם בדידהו דהוי לכתחי' דלא חלץ עדין אף דהמשרת הגיד להם דבפני מוהרי"ד וב"ד ז"ל אירע כמה פעמים באט"ר שחלץ בימין דידיה עכ"ז לא מלאם לבם לעשות מעשה לכתחי' נגד וכו'. משא"כ אם כבר נעשה מעשה שחלץ בימין דידיה כנ"ד נר' דס"ל דבדי' שפיר ומהני:

ולעומת זה עיין בס' שו"ת חוט השני דנסתפק לס' הטור ודעי' דס"ל דאטר חולץ בימין דידיה שהיא שמאל כ"א אם בדי' חלץ בשמאלו שהוא ימין כ"א אם חליצה כשירה היא או לא. גם נסתפק לס' הפוס' דס"ל דחולץ בשתיהן אם לא חלץ אלא באחד מהם אם כשירה היא או לא. וכ' דלפי"ד הטור אם חלץ בימין כ"א ח"פ אפי' בדי' דטעמא הוא משום דדמי לתפילין וכשם שבתפילין אם האטר הניח בימינו שהיא שמאל כ"א לא יצא דהא לא אשתמיט שו"פ לאשמעי' דבדי' יצא ועוד התורה קפדה על יד כהה. הה"נ שהקפידה התו' על הרגל החשוב דלגבי אטר אם חלץ ברגל ימין כ"א לא יצא. דליכא למימר דסבירא ליה דבדי' יצא לפי דבתר מיניה אזלי' דא"כ הו"ל להטור לפסוק דיחלוץ בשתיהם מספק א"ו לא סל"ה אלא בתר דידיה אזלי'. וא"כ ליכא לחלק בין אטר לאינו אטר דכשם שאינו אטר אם חלץ ברגל שמאל אפי' בדי' ח"פ הה"נ לגבי אטר אם חלץ בשמאלו שהוא ימין כ"א אפי' בדי' ח"פ. ולפי"ד הר"ן דכתב בפג"ה דחליצת אטר בש"ר מכח ספיקא דמספק"ל אי בתר מיניה אזלי' או בתר דידיה פשיטא אם חלץ ברגל א' בין בימין בין בשמאל אפי' בדי' ח"פ הוי דהא ספיקא דאו' הוי ולחומרא וכו'. הכלל העולה דלפי"ד הטור ודעי' אטר שחלץ בימין כ"א אפילו בדי' ח"פ וכ"ד המרדכי אלא דמכח חומרא צל"ח בש"ר. ולפי"ד הר"ן ומוהר"י קארו ז"ל כל א' מהם מעכב דהוי ס' דאו' ולחומרא. וליכא מאן דס"ל דחליצת אטר הוא בימין כ"א אלא הסמ"ג וסמ"ק ומי הוא אשר יכניס ראשו בין ה"ה לעשות מעשה להקל וכו' ואם יאמר האומר דהיכא דאיכא שעה"ד כמו הכא שהיבם רחוק מהיבמה יש לנו לסמוך על הסמ"ג וסמ"ק זה אינו דלא נקרא שעה"ד אלא כשאין תקנה לדבר. אבל בענין זה שהחלוצה עדיין לא נשאת ועומד לפנינו היבם ואומר שרוצה לחולצה ודאי ל"מ שעה"ד והבי"ד מוהרד"ך ז"ל מ"ש בבית ג' במעשה שאירע בגט וכו' יעוש"ב:

עו"ר להחת"ס ז"ל חאה"ע ח"ב סי' ע"א שהביא בשם מהר"א זלמן מרגליות ז"ל דמצא בראב"ן ז"ל דכ' אם חלצה בשמאל בדי' כשירה. ותמה עליו דהא מסתמא קי"ל כת"ק דחלצה בשמאל פסולה לגבי ר"א דמכשיר דשמותי ושיישב בחדא מתרי טעמי או דמוחלפת השיטה ות"ק הוא דמכשיר או דטעמיה דת"ק וכו'. וששוב מצא בהנו"ב מה"ת סי' קנ"ו דנהי דלא ראה הראב"ן ז"ל מיהו רצה להעמיס כן בהרמב"ם שלא הזכיר פיסול שמאל אלא בנקטע ימינו וכו' אבל כשיש לו ימין וחולץ בשמאל כשירה. ודחה הוא זה מה שרצה להעמיס כן בדברי הרמב"ם וכו' אבל מ"מ נסתייע דאחר שמצא כן להדיא לראב"ן דמכשיר שמאל וכו' ויען שמבואר פ"ק דנידה כדאי ר"א לסמוך עליו בשעה"ד ה"נ רצה לצרף חליצת שמאל להיתרים אחרים וחששת עיגון. והחת"ס ז"ל ישב לתמיהת מוהראז"מ על הנב"י ז"ל גם ישב דעת הראב"ן ז"ל במשנה דנגעים פי"ד מ"ט וכו' דש"מ ל"ד אין לו אלא אפי' י"ל מכשר שמאל במצורע הה"נ וכ"ש בחליצה וכו'. גם הביא דעת הטור ז"ל דס"ל דאטר חולץ בימין דיליה וקושית מוהרש"ל ז"ל עליו וישוב מוהראז"מ ז"ל ומ"ש דלס' הטור וסי' דאטר חולץ בימין דיליה ואנחנו נוהגים להחמיר לחלוץ בשתיהן א"כ יש סניף להרמב"ן ז"ל דעכ"פ קיטע יחלוץ בשמאל. והוא ז"ל דחה דבריו אלו דחילוק גדול יש וכו' אבל באטר אפשר צדקו דברי הטור דחולץ בימין דידיה וכו' ויש לעיין בדברי רמב"ן ז"ל דכתב דאטר אי"ח כלל וכו' דמוכח דס"ל בפשיטות דלא כהסמ"ג אלא כהטור וכו' וקושית מוהראז"מ על ראב"ן ז"ל לק"מ וכו' אמנם לא מצאנו לו שום חבר בהפוס' דיסבור כוותיה והוא יחיד במקום רבים וכו' והראב"ן היה רב גדול חבירם של ר"ת ורשב"ם וגדולי הפוס' המה תלמידיו ובני בניו ואין מהם מייתו דעתו אפי' לחלוק עליו ואי"ל שלא היה מפורסם להם אע"כ לא חשו לו כלל ואין לעשות מזה אפי' שום סניף וכו' ע"כ אין לחלוץ בשמאל אפי' בקיטע מכ"ש מי שיש לו ש"ר וחלץ בשמאלו בדי' דלא אפי' א"א בענין אחר ע"כ. גם שם בסי' צ"א בחלוץ שדנוהו הב"ד ששולט בש"ר וקבל ממון רב ואחר חליצה מוציא קול שהוא אטר ורוצה לדחוק ליתן לו עוד מעות. דמו"ח ז"ל כתב דהוי ס"ס ס' אינו אטר וס' כהפוס' דאטר חולץ בימין דעלמא ואף להאוסרים הוא מכח ספיקא דאיבעייא בפג"ה וכו'. והוא ז"ל כתב דאם נסמוך על סס"ז צ"ע דהא ד' דיעות יש בכאן. א' הר"ן והמרדכי דתלי באיבעייא דש"ס ול"א וחולץ בש"ר מספק. ב' דעת סמ"ג וסמ"ק דחולץ בימין דעלמא. ג' דעת הטור בתר דידיה אזלי' כתפילין. ד' דעת הרמב"ן אי"ל תקנה. והשתא בשלמא מה שאנו נוהגין לחלוץ בשתיהן כמ"ש הד"מ ובש"ע סי' קס"ט סמכינן ארובא ולא חיישי' להרמב"ן נגד כל הפוס'. אבל לחלוץ בימין דעלמא לחוד א"כ רוב הפוס' מתנגדים ואפי' לא יהיה רו"מ ובנין מ"מ עיקר ס"ס הוא בענין מטעם הסברות ר"ל יש ב' סברות להקל נגד ס' אחת להחמיר והכא איכא ג' סברות להחמיר וס"א להקל וקשה לעשות מזה ס"ס. אדרבא ס"ס להחמיר יש דילמא אי"ל תקנה ואת"ל י"ל דילמא בתר דידיה אזלי' ע"כ. הרי דגם החת"ס ז"ל דעתו להחמיר בענין חליצת שמאל וחשיב לה מידי דאורייתא. היפך סברת הפוס' דס"ל דחליצת שמאל הוי מידי דר' דמה"ת כשר בדי' וכמש"ל:

ברם עיין בס' שואל ומשיב מה"ת ח"ג סי' קכ"ג ביבם דע"י חולי נעשה אט"ר ויש לו אח קטן דנשאל כיצד יעשו בהחליצה. והאריך בתשו' ובתו"ד בדס"א ע"א הבי"ד הגו"ר ז"ל דנסתפק אי חליצה בשמאל דפסול היא מהתורה או מדר'. ושהמגיה בהרדב"ז מביא זה באמצע דבריו. והוא ז"ל כתב דאף אי נימא דהוא מהתו' ה"ד בסתם אדם דרגל ימין הוא עיקר וי"ל חשיבות בכמה דוכתי ולכך פסול. אבל באטר דהרבה פוס' ס"ל דיחלוץ בימין כ"א ח"כ אף להפוס' דס"ל דבתר ימין ושמאל דידיה אזלי' עכ"פ בדי' כל שא"א לחלוץ על רגלו השמאלי דודאי כשר בימין של כ"א. ובלא"ה נלע"ד כיון דחליצה בשמאל אי"פ רק מדר' א"כ במקום שא"י למידתם ודאי כשר וכו' א"כ כאן דכשר מה"ת אף בחלץ בשמאל וכו' כאן דבאמת גם בזה גופא אי אטר חולץ בשמאל כ"א היא ג"כ פלוגתא דרבוותא פשי' דיש לסמוך ע"ז ע"כ. גם שם בד' ס' ע"ב בד"ה והנה וכו' כתב דאטר לדעת הפוס' דחולץ בימין דידיה יש לעיין אם עבר וחלץ בימין שכ"א מה דינו. והביא דברי חוט השני שדעתו דפסול ודחה דבריו וכתב דכל שעבר וחלץ אפשר דלא מעכב ובאמת דגם שאר כ"א אם חלץ בשמאל אם החליצה פסולה אין הדבר ברור וכו' ובהרמב"ם לא נמצא דח"פ רק באם היה רגלו חתוכה דאי"ח בשמאל ואם חלץ ח"פ וכן הטור וכו' ומצאתי להצל"ח ברכות ד"כ שהאריך והעלה בדעת הרמב"ם כן וכו' זכינו לדין דלהרמב"ם והטור משמע דגם בשאר כ"א דבודאי מצוה בימין אפי"ה בדי' אינו מעכב. מכ"ש באטר דאנן מסופקים אם אולי גם לכתחי' הדין כן שיחלוץ בימין כ"א ודברי החוט השני תמוהים וכו' וזה ודאי דבאטר אם עבר וחלץ בשמאל דיליה לע"ד הדבר ברור דלא נפסל בדי' ובפרט דיש כאן ס"ס וכו' והאריך ג"כ בטעם ימין אם הוא גזירת הכתוב או מטעם דימין חשוב דנ"מ לדינא. וגם ציין שם על שו"ת מוהרשד"ם סי' צ"ו דמרימר ל"פ רק מדר' ובשעה"ד אי"פ וציין על כנס"י סי' ס"ח יעוש"ב. הרי דהשו"מ ז"ל חלק ע"ד חוט השני ודחה דבריו ושלא ראה דברי הרשב"א ז"ל בסי' אלף ק"ך וס"ל דלהטור וסי' דהאטר חולץ בימי"ד אם עבר וחלץ בשמאל שהוא ימין כ"א אי"פ בדי'. וממילא לפי"ד בנ"ד באט"ר דחלץ בימי"ד בדי' אי"פ וכשירה. ודבריו ז"ל הם ג"כ נגד דברי החת"ס הנ"ל. ומה שנר' מדברי החת"ס דס"ל דבנקטע רגל ימין הוא עדיף ממי שי"ל ש"ר. גם בזו אי"כ דעת שאר הפוס' דס"ל שהוא גרע טפי דאי"ר לבילה ואינו חולץ כלל. אבל אט"ר די"ל ש"ר וראוי לבילה אי"ב מעכבת בו וכמ"ש ה' שו"מ ז"ל שם דבאטר אפשר צדקו דברי הטור וכו' והאריך בזה יעו"ש. גם הגו"ר ז"ל כ"כ וכנז"ל. ואפש"ל דהחת"ס ז"ל בסי' ע"א שהאריך לפסול חליצת שמאל ואפי' בדי' ה"ד בשאר כ"א שאינו אטר. אבל באטר שחלץ בימי"ד דוקא כנ"ד בדי' מכשיר ואי"צ לחזור עוד ולחלוץ. האמנם מאי דמנגד לזה דבריו שבסי' צ"א הנ"ל. ועכ"פ כבר כתבנו לעיל באורך דכמה מהפוס' המפו' ס"ל היפך דבריו וכנז"ל:

מעתה כפי"ה ומדובר לעיל נלע"ד לומר בנ"ד מאחר דאיכא צד איסור ערוה בדבר אם אפשר לעשות כל טצדיקי עם היבם לחזור ולחלוץ עוד לחוש לס' המחמירים ולצאת ידי כל הדעות המ"ט ומ"נ. ואם אחר כל ההשתדלות הוא מסרב מלחלוץ עוד יש לסמוך על הפוס' המתירים בדי' מאחר דיש עיגון בדבר. ודברי הם לא להל' ולא למעשה עד אשר יסכימו רבנן סבוראי היושבים על מדי'ן. ובנדון הנז' עשינו כמה טצדיקי עם היבם וחזר וחלץ מרגלו השנית. וציי"מ וימ"ן. כ"ד עבד נרצע לכל יודעי דת ודין בחדש סיון שנת אתה סת"ר לי לפ"ק. לשוני ע"ט ס"ט:

א. סומא אי מצי חליץ או לא. עיין בס' משאת משה ח"א חאה"ע סיל"ה דהאריך בזה אי דוקא בדיעבד מהנייא אבל לכתחי' לא ושהרמב"ם כן ס"ל והראב"ד ז"ל ס"ל פשר דבר וכו'. ובד' רי"א בד"ה נחזור וכו' הביא ההיא דפ"ב דחולין מתני' השוחט לנכרי שחיטתו כשירה ור"א פוסל דכתב הרשב"א בחי' דכשירה לאו למימרא דיעבד וכו' אלא כלפי מאי דקתני ר"א פסולה דלדידיה אפי' בדיעבד פוסל תנא איהו נמי כשירה ע"כ. ונר' דנעלם מיניה דמר ולא שלטו מאו"ע בדברי הרשב"א ז"ל מ"ש בדין זה בעצמו בחי' יבמות על דק"ו וז"ל מ"ט וירקה בפניו בעי מסתברא דלא קאמר אלא כדי שיהא כנגד פניו בין רואה בין אינו רואה ואפי' סומא חולץ לכתחי'. והא דתניא בברייתא החולצת מן הסומא חליצתה כשירה לאו דוקא דיעבד אלא אפי' לכתחי' דכולה ברייתא בלכתחי' היא דמשום סיפא דקתני חליצתה פסולה תנא רישא חליצתה כשירה אבל הרמב"ם ז"ל כתב והסומא אינו חולץ שנא' וירקה בפניו ואין זה רואה הרוק ויש סעד לדבריו מדאצטריך בברייתא למיתני והחולצת מן הסומא חליצתה כשירה. ומיהו אפשר היה לדחות דמשום דכתיב וירקה בפניו אצטריך תנא לאשמעי' דלא בעי' שיהא רואה הרוק אלא שיהא הרוק להדי פניו עכ"ל. גם בחי' שם על דק"ג בדין יושב כ"כ אפילו לכתחילה ואע"ג דקתני חליצתה כשירה לאו בדיעבד קאמר וה"ה לכתחי' ותדע לך דהא עומד לכתחי' הוא וקתני בין עומד חליצתה כשירה. ואיכא למידק נמי מהא דגרסי' בפ' אלו מגלחין במועד אמימר דמיושב קרע וכו' ע"ש:

תם ונשלם חלק אבן העזר

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה