אור ברסלב
שערי עזרה אבן העזר › סימן כא

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

אבן העזר · סימן כא

סימן כ

שאלה איש א' אשכנזי בא מאר"ח ברדיטשוב מערי אשכנז לעי"ת פה מתא דמשק יע"א מזמן ל' שנה ויותר ונתישב כאן ונשא אשה ולא זכה ליבנות ממנה ונלב"ע וחלי"ש ואלמנתו רוצה לינשא ונתנו לה הב"ד יב"ץ רשות להנשא והלכה ונתקדשה ושוב נסתפקו שמא יש לבעלה בארץ מולדתו אחים והיא זקוקה ליבום ואין אתנו יודע אי לזאת עמדנו על שורת הדין לדעת איזה דרך ישכון אור אי אתתא דא שרייא לינשא יען כי מעולם לא נראה ולא נשמע שיש לבעלה אחים במקום אחר לא מפיו ולא מפי אחרים לא בכתב ולא בע"פ כלל מיום בואו ועד עתה. או"ד מאחר שהוא מעיר אחרת מאר"ח חיישי' שמא י"ל אחים וזקוקה ליבום ואסורה להנשא לאחר ושכמ"ה:

תשו' לכאורה נר' דהיא אסורה לינשא דחיישי' שמא יל"א וזקוקה ליבם דאע"ג דכתב הרא"ש ז"ל בתשו' כלל נ"ב סי"ה ופסקו הטור וש"ע ז"ל בחאה"ע סי' קנ"ז ס"ו דאם לא היה מוחזק באחין ואמר י"ל אחים אינו נאמן בא אחד ואמר אני אחיו אינו נאמן ואפי' ע"א או קרוב מעיד עליו שהוא אחיו אינו נאמן להוציאה מחזקתה ע"כ. דלפי"ז נר' דכיון שלא היה מוחזק באחים ל"ח שמא יל"א וזקוקה ליבום ואפי' שבא ע"א ואמר יל"א אינו נאמן וא"כ נר' דאיתתא דא שריא להתנסבא מ"מ עדיין יש לעמוד שהרי ראינו למוהריט"ץ ז"ל סי' כ"ז ולהרב"ד חאה"ע סי' צ"ח ושב יעקב סי"מ הבי"ד בקיצור הי"א ז"ל הגה"ט או"ד וז"ל לא היה מוחזק באחין וכו' ה"ד באדם שהוא מאותה העיר דכיון שהוא מאותה העיר ולא הוחזק ה"ה בחזקת שאי"ל אחים, אבל באורח שבא מאר"ח שאין כאן מי שיודעו ומכירו לא שייך לומר הוחזק שאי"ל אחים דילמא י"ל אחים באר"ח ולא אתנו יודע מאומה ואסורה לינשא ע"כ. גם מדברי מוהרימ"ט ז"ל בח"א סי' פ"ב בויכוח שעבר בינו ובין מוהרמ"ג ז"ל יש להוכיח שסל"ה דכתב שם וז"ל והך מילתא ודאי לא מיקרי איתחזק היתרא שזה האיש מאר"ח בא וכו' ואימתי איתחזק זה בל"א וכו' ע"ש. הרי דגם מוהרימ"ט ז"ל סל"ה לחלק בין אם הוא בן עירו לבן עיר אחרת דבבן עיר אחרת ל"מ איתחזק שאי"ל אחים. וכ"כ ה' פ"מ ז"ל ח"א סי' י"א על שמו דשנא ושנא נדון הרא"ש והטור מנדונו דנדון הרא"ש והטור דהיה בן עירו ולא נודע לו אח בחזקת היתר לשוק קיימא ואין ע"א מוציאה מחזקתה. אבל בנדונו שהיה גר בארץ מאר"ח בא ולא נודע מאיזה עם הוא בכה"ג לא איתחזק שלא הי"ל אח וגברא זה לא הי"ל חזקה לא לכאן ולא לכאן דאיש נכרי הוא ולא נודע אם י"ל אח או לא דאפשר הכי ואפשר הכי וכו' ולא איתחזק בשום חזקה ומינה דן לנדונו שלא נודע שלא היה לבעלה אח והיה איש נכרי באופן דלית ביה שום חזקה ע"א נאמן וכו' עש"ב. גם בתשו' נו"ב מה"ת חאה"ע סי' קמ"ה בתחילת שאלתו כתב ע"ש פוסק אחר שכתב בשם רשב"ם פי"נ דקל"ה וז"ל ויודעים היו בודאי שאי"ל בנים ואי לאו דמוחזק לן דלית ליה אחים היה לנו לאוסרה לשוק מספק כיון דאי"ל בנים ודאי ע"כ. ולפי"ז צ"ל מ"ש בש"ע לא היה מוחזק באחים ואמר יל"א אינו נאמן ר"ל שהיה מוחזק שאיל"א דהיינו מי שיודע במקומו ובמשפחתו ולא נשמע מעולם שהיל"א היא חזקה אלימתא שאיל"א. וכה"ג משמע שם בתשו' הרא"ש שהובא שם אפי' ע"א אינו נאמן. אבל באסופי שאין לו מכיר מאב ואם מאין יהיה לה חזקה שאינה זקוקה ולעולם היא עומדת בספיקא וכו' ע"ש. אשר לפי"ה ומדובר לעיל בנ"ד שהאיש הזה הוא מאר"ח ואינו בן העיר הזאת מיקרי לא איתחזק שאיל"א וחיישי' שמא יל"א ואסורה להנשא שמא היא זקוקה ליבם וספק ערוה היא מדאורייתא וספיקא לחומרא:

האמנם עדין יש זכות גדול תולה להאשה דנ"ד ושריא להתנסבא דכד מעיינינן שפיר בדברי מוהריט"ץ ז"ל שם שחילק בהכי מבן עירו לבן עי"א יוצא היתר לנ"ד דשרייא לינשא דכתב שם ע"ד הרא"ש וז"ל דייק הרב בלשונו שכתב דכיון שעומדת בחזקת שאין אחים לבעלה ולא כתב כיון שהאשה הזאת אינה בחזקת שיש אחים לבעלה הא לא סגי אלא בחזקת שאין אחים שהוחזק הדבר בארץ מגורותיהם שאין אחים לבעלה הילכך כתב הרא"ש שאפי' ע"א כשר לאו כ"כ להוציאה מחזקתה. אבל בנ"ד זה האיש בא מקרוב מאר"ח ארביל שמה ולא שייך לומר שהיתה לה חזקה שאין אחים לבעלה שהרי לא הי"ל חזקה לפי שעתה מקרוב בא מארץ לא עבר בה איש לביא לגבולותינו כ"א מזמן לזמן לעתים רחוקות הילכך ליכא חזקה וכיון דליכא חזקה להתיר הרי הך אתתא קיימא בחזקת איסור וע"א מסייע לאיסור א"כ באיסורא קיימא ע"כ. מבואר מדבריו ז"ל דהגם דס"ל דיש חילוק מבן עירו לבן עי"א דבבן עי"א חיישי' שמא יל"א מ"מ ס"ל דאם האורח שבא מעי"א נתישב ודר בעיר שנשא בה כמה שנים ולא נראה ולא נשמע שיל"א אזי הו"ל כבן אותה העיר ממש וחשיב כלא הוחזק שיל"א דמותרת אשתו להנשא ואפי' ע"א אינו נאמן לאוסרה וכמ"ש הטור ומרן ז"ל. גם מדיוק דברי מוהרימ"ט ז"ל שם נר' דסל"ה דכתב וז"ל והך מילתא ודאי לא מיקרי איתחזק התירא שזה האיש מאר"ח בא ולא ידענו מאיזה עם הוא ותמול בואו והיום נשא אשה וכמעט שעבר נתגלה הדבר עפ"י אותו עד שהוא בן עירו ומכירו ובקי באחיו ואימתי נתחזק זה בל"א ולא קרינן חזקה לשוק אלא ידעינן דלית ליה אחי וכו' ע"ש. דלמה לו להאריך בלשון לכתוב ותמול בואו והיום נשא אשה וכמעט שעבר וכו' ודי היה במ"ש תחילה לא מיקרי איתחזק התירא שזה האיש מאר"ח בא ולא ידענו מאיזה עם הוא. א"ו נר' דס"ל דדוקא בנדונו שהיה האיש ההוא בעיר הזאת זמן מועט ולא עברו השנים עד שנלב"ע אזי חשיב לא מיקרי איתחזק היתרא. משא"כ באיש שהאריך זמן מרובה במקום שנשא ולא נשמע שיל"א חשיב כאיתחזק היתרא. והגם דיש מקום לדייק מלשונו שכתב אלא כי ידעינן דלית ליה אחי וכו' דס"ל דהגם דהאריך זמן מרובה עכ"ז ל"מ איתחזק היתרא. מ"מ חשיב שפיר לכל הפחות כאילו לא הוחזק באחים ודינא הוי דכי לא איתחזק לא באחי ולא בבני שריא מטעם ס"ס דשמא י"ל בנים ואת"ל אי"ל בנים שמא גם אחים אי"ל ואי אתי ע"א דוקא הוא דמהימנינן ליה וכל כמה דלא אתי ע"א שרייא להתנסבא וכמו שכן מבואר בדבריו ע"ש. והמעיין שם בדק"א ע"ד יראה דס"ל דאם שהה כמה שנים ולא נשמע שיל"א אזי חשיב חזקה אלימתא שאיל"א דכתב וז"ל ואותו הנדון של הרא"ש התם חזקה אלימתא איכא כמ"ש שישב שם כמה שנים ומעולם לא נר' ולא נשמע לא מפיו ולא מפי זולתי שהיל"א זו חזקה אלימתא וברורה שאיל"א ולאו כ"כ דע"א למיעקרא לחזקה ולהכי אפי' בא ע"א ואמר דיל"א אינו נאמן יעוש"ב. הרי מבואר דגם הוא ז"ל ס"ל דאם האורח נתיישב ודר כמה שנים מרובים בעיר שנשא ולא נשמע שיל"א הוי חזקה אלימתא דאיל"א ושרייא להתנסבא ואפי' ע"א אינו נאמן לאוסרה. וא"כ יוצא לנ"ד דעברו יותר מל' שנים ומעולם לא נשמע לא מפיו ולא מפי זולתו שיל"א הו"ל חזקה אלימתא דאיל"א ואפי' שיבוא ע"א ויעיד שיל"א אינו נאמן ומכ"ש דבנ"ד דלא יש ע"א שיעיד שיל"א דבודאי הגמור דשרייא להתנסבא והוא ברור. ומן האמור לעיל חזות ק"ל ע"ד ה' פ"מ ז"ל בח"א סי' י"א דעל מה שהביא מוהרמ"ג ז"ל מתשו' הרא"ש והטור ז"ל להתירה לינשא בנ"ד כתב דמוהרי"ט ז"ל חלק עליו ואמר דשנא ושנא נדון הרא"ש והטור מנדונו דנדון הרא"ש שהיה בן עירו וכו' אבל בנדון דידהו שהיה גר בארץ מאר"ח וכו' ובנדון דידהו דכתוב בשאלה שלא נודע שיש לבעלה אח והיה איש נכרי באופן דליכא שום חזקה ע"א נאמן ע"ש. דהנה היא ז"ל סגר עלינו את המדבר דהבין בלשונו דכל כמה שהוא איש נכרי לא מיקרי איתחזק שאיל"א וע"א נאמן לאסור אפי' אם שהה כמה שנים. דאחהמ"ר הא ליתא דכבר הרי הוא כמבואר בדבריו דכל כמה ששהה כמה שנים אזי מיקרי איתחזק שאיל"א ואפי' ע"א אינו נאמן להוציאה מחזקתה וכנז"ל. אם לא שנאמר דגם הוא ז"ל אזיל ומודה אליביה דמוהרימ"ט ז"ל דס"ל דאפי' אם הוא אורח בעיר מ"מ אם דר בעיר ונתיישב שם כמה שנים הו"ל חזקה אלימתא שאיל"א ושוב אין ע"א נאמן והרב ז"ל לא נחית כ"א להביא ראיה לנדונו מדברי מוהרימ"ט דפליג אמוהרמ"ג דס"ל דאם בא מאר"ח חיישי' שמא יל"א ולא מיקרי חזקה אלימתא וע"א נאמן. ולעולם דמודים דרבנן הוא שאם יהיה האופן שהאורח נתיישב כמה שנים מרובים דהו"ל חזקה אלימתא ודינו כבן עיר ושוב אין ע"א נאמן. וכן גדולי ורבני ישראל גאוני בתראי שבאו על החתום בתשו' מוהרימ"ט הנז' והסכימו עמו נר' דהכי ס"ל דכל ששהה זמן רב בעיר ולא נודע שיל"א הוי חזקה אלימתא ושוב אין ע"א נאמן. משא"כ אם שהה זמן מועט אזי ע"א נאמן. וכ"ר לה' חת"ס בחאה"ע ח"א סי' מ"א דכתב וז"ל ועיין בתשו' מוהרי"ט ז"ל סי' פ"א התיר מוהרמ"ג אשה לשוק מטעם תשו' הרא"ש הנ"ל לא ששם בסי' פ"ב וכן בתשו' מוהריט"ץ סי"ב ועשרים גדולי ישר' שם נחלקו ואסרו האשה ההיא והיינו דס"ל להני גאונים דעכ"פ צריך שיתחזק זמ"ר בגבולו בלי אחים. אבל א' שבא לכאן בן יומו ומחזיק עצמו שאיל"א במה נתחזק שלא נאמין ע"א המנגדו. ואפשר מוהרמ"ג נמי לא פליג אלא בעובדא דהתם שהיה נשבע בשעת קידושין שאיל"א ואחזוקי אינשי ברשיעי ל"מ ומיד נתחזק לנו באיל"א ושוב אין ע"א נאמן. אבל זולת זה מודה למוהרי"ט וסי' דחזקה שע"י שלילה צריך שעכ"פ זמן רב שהיה ראוי שנשמע דבר מאחי' ובית אבותי' עכ"ל ע"ש. וכ"כ שם בסי' ע"ח וז"ל כבר השריש מוהרי"ט סי' פ"ב דלא מיקרי לא מוחזק באחי אלא בשהיה פה עמנו כמה שנים ולא נשמע מעולם שיל"א דעי"ז מוחזק לן דלית ליה אחי ואיתתא בחזקת היתר עומדת ובהא מיירי תשו' הרא"ש וכו' ודוקא בכה"ג מיקרי לא מוחזק באחי. אבל באיש הזה שמאר"ח בא תמול בואו והיום נשא אשה וכו' אמאי נתחזק זה בלא אחים וכו' יעי"ש שהאריך והחזיק בס' זו כ"פ עכ"ל ע"ש:

והגאון

והגאון הנו"ב ז"ל במה"ת סי' קמ"ג דחה דברי מוהרימ"ט ז"ל ובנדונו בא' שנסע בילדותו מארץ מולדתו ואינו יודע בית אביו כלל ומעולם לא ידע אם יל"א וכו' האריך בזה ומסיק כיון שמעולם לא הזכיר וגם לא נשמע משום אדם שיל"א אשתו מותרת עפ"י שיטת הש"ע ורוב הפוס' וגם הנ"י שהחמיר וכו' לא החמיר אלא בע"א מעיד שיל"א אבל אם אין שם עד כלל לא וכן הסכים לדינא הרב ז"ל בסי' קמ"ה ודחה דברי הפוסק אחד שהביא ראיה מדברי רשב"ם בפי"ן לפרש דברי הש"ע מ"ש לא היה מוחזק באחים ואמר יש לי אחים ר"ל שהיה מוחזק שאיל"א דהיינו מי שידוע במקומו ובמשפתתו וכו' עש"ב ועיין ג"כ בסי' קמ"ד מ"ש עוד בזה. דמבואר יוצא מדבריו ז"ל במקומות הנ"ל באר היטב דגם באורח שנתיישב ודר כמה שנים במקום שנשא ולא נשמע שיל"א הרי הוא בכלל מאי דפסק מרן ז"ל בש"ע לא הוחזק שיל"א וכו' ובעניותי נ"ל דמדברי הפוסק ההוא הנ"ל אין סתירה לנ"ד דבנ"ד ליכא לא קלא ולא ע"א שיל"א ובודאי דגם הפוסק הנ"ל אזיל ומודה דאיתתא דא שרייא להתנסבא. ובלא"ה כבר הגאון הנו"ב ז"ל דחה דבריו וכיעו"ש. גם בתשו' ושב יעקב סי"מ בנדונו באיש אחד שבא ממדינה אחרת לק"ק ביהל ונשא שם אשה וכו' שהביא תשו' מוהריט"ץ ז"ל שקיל וטרי והעלה דאף שבא ממדינה אחרת דלא הוה מוחזק לן שאיל"א נאמן ואפי' שבא אחד ואמר שהוא אחיו אינו נאמן והרי היא בחזקת היתר יעו"ש דיש ראיה מדבריו לנ"ד להתיר כאשר יראה הרואה. ועיין ג"כ בס' בגדי כהונה סי' ל"ג ובס' פתחי תשו' על סי' קנ"ז הובא כ"ז ע"ש. גם בס' מקור מ"ח ח"ב סי' ג' באיש א' שבא ממדינה אחרת ונתעכב יותר מן' שנה ונשא אשה והוליד בן והבן נשא אשה ומת ובן אי"ל ולאשר מעולם לא נשמע שיש בן אחר לאביו רצתה אלמנת הבן להנשא. וחמותה אומרת כי בעלה הי"ל בן מאשה אחרת וכו' ועוד בא ע"א והעיד כי זכור הוא שהיה בן לאבי המת אולם יודע כי מת בחיי אביו. האריך הז"ל בשריותא דהך איתתא והן בכלל הביא ראיה להתירה מדברי הטוש"ע הנז' לא היה מוחזק באחים וכו' עש"ב. דמבואר יוצא מדבריו דגם באורח שבא מעי"א כיון שנתיישב בעיר שנשא כמה שנים ה"ה בכלל מ"ש מרן לא היה מוחזק וכו' דאפי' ע"א אינו נאמן. גם ה' בית דוד סי' צ"ו כתב וז"ל אורח שבא לעיר מאר"ח ונשא אשה ומת בל"ז וע"א מעיד שאמר האורח שאיל"א ולא בן מי חיישי' שמא יל"א במ"ה ואסורה להנשא לשוק או"ל. נר' דאפי' לא היה עד המעיד מותרת להנשא שהרי כ' הריב"ה סו"ס קנ"ז אשה שאין לבעלה לא בן ולא אח וחמותה וחמיה במ"ה ומת בעלה מותרת לינשא לשוק וכו'. והשתא ק"ו אם ביודעים בודאי שיש לבעלה אב והוא נשוי לא חיישי' שמא הוליד אביו בן משום דהוי ספק נתעברה חמותה ס' לא נתעברה ואת"ל נתעברה שמא ילדה בת. כ"ש הכא דלא ידעינן אם יש לו אב מעיקרא ושהוא נשוי דאיכא ספיקי טובא שמא אי"ל אב ואת"ל י"ל אב שמא אינו נשוי ואת"ל נשוי שמא לא נתעברה אשתו ואת"ל נתעברה שמא ילדה בת ואע"ג דהתם מיירי בידוע בודאי שאי"ל אח אחר אלא זה שאנו חוששים עכשיו שנתעברה חמותה ואיכא למימר דמשו"ה לא חיישי' שנתעברה כיון שהיה בחזקת שאי"ל אח. אבל הכא דלא ידעינן בודאי שאין לו אח דשמא י"ל את ואינו בחזקת שאי"ל אח חיישי' שמא י"ל. מ"מ איכא ספיקי טובא שמא אי"ל אב ואת"ל י"ל אינו נשוי ואת"ל נשוי לא נתעברה ואת"ל נתעברה ילדה בת ואת"ל בן שמא גם האורח י"ל בן משא"כ התם דמיירי בדידעינן בודאי שאי"ל בן ע"כ ע"ש. והגם דבמאי דנרגש ואמר אבל הכא דלא ידעינן בודאי שאי"ל אח חיישי' שמא י"ל אח ותירץ ע"ז מ"מ איכא ספיקי טובא שמא אי"ל אב וכו'. יש לעמוד דכנראה דלא תי' להרגשתו כלום דהחששא היא שמא י"ל אח הכונה הוא שעכשיו שמת זה האורח חיישי' שמא י"ל אח והוא קיים והיא זקוקה ליבום. וא"כ תו מאי משני מ"מ איכא ספיקי טובא שמא אי"ל אב וכו' דמאי מצילינו זה דאיכא ספיקי טובא שמא אי"ל אב וכו' כיון דחששתינו היא שעכשיו שמת זה האורח שמא י"ל אח והוא קיים או לא הכונה דבשעה שיצא זה האורח מעירו היה לו אח והוא קיים עדיין או לא. מ"מ לדינא ס"ל דבאורח שבא לעיר אחרת ונשא אשה ומת אשתו מותרת לינשא. ועיניך הרואות דדבריו הנ"ל הם סותרים דבריו שבסי' צ"ח דשם כתב דמ"ש הטור לא היה מוחזק באחין וכו' דזה אין שייך אלא כשהוא מאותה העיר. אבל באורח שבא מאר"ח שאין כאן מי שיודעו ומכירו מה שייך לומר דהוחזק שאי"ל אחים דמהיכן יש הוכחה שאי"ל אחים רבים בארץ מולדתו שם דילמא י"ל שם בארץ הרחוקה ההיא ולא אתנו יודע מאומה עכ"ל ע"ש. דבסי' צ"ו אפי' באורח שבא מאר"ח אפי' בלא עד שיאמר שאי"ל אחים התירה הז"ל שם לינשא. ובסי' צ"ח פסק דכיון שהוא מאר"ח חיישי' שמא י"ל אחים. וצריכין אנו לדחוקי נפשין ולמימר דאע"ג דדבריו בב' המקומות באו סתומים עכ"ז אפש"ל דבסי' צ"ו שם מיירי באורח שבא מאר"ח מזמן רחוק לכן ס"ל דהו"ל כבן עיר ולהכי לא חיישינן שמא י"ל אח. לא כן בסי' צ"ח שם איירי באורח שבא מזה זמן קרוב ולא נשתהה זמן מרובה אמטו"ל לא הו"ל כההיא דכתב הטור לא הוחזק באחים וכו' ולזה חיישי' שמא י"ל אחים במ"ה ואין אתנו יודע. זהו אפש"ל בדוחק כי היכי דלא ליהוו דבריו ז"ל סתראי נינהו. וגם כי היכי דליהוי כס' הפוס' הנז"ל:

מעתה כפי כל האמור ומדובר לעיל יוצא דלכל הפוס' הנז"ל איתתא דא דנ"ד כיון שבעלה הוא שבא מאר"ח נתישב פה עירנו יע"א זה יותר מל' שנה ומעולם לא נר' ולא נשמע שום שמץ דבר שיל"א לא מפיו ולא מפי זולתו בודאי הגמור דאליבא דכ"ע היא מותרת לינשא דהוא בכלל מ"ש מרן ז"ל לא הוחזק באחים וכו' ותול"מ:

ובכן עלתה הסכמתינו בחברה יחד אנן צעירי הצאן חו"ר העיר הזאת נעמ'י דמשק יע"א בשריותא דהאי איתתא ונתננו לה רשות לילך להנשא כדת ש"ת באין אומר ודברים כלל וכן נעשה מעשה. ואחז"ר ראיתי לה' משחר"ר ז"ל בחי' על סי' הנ"ל דהוא ז"ל ג"כ התיר בנ"ד באורח שנשא אשה ולא היה מוחזק באחי ע"ש. גם ראיתי לה' משכה"ר מע"ר חי"ת אות ג"ן דגם הוא ז"ל התיר בנ"ד דיוצא במכ"ש לנ"ד ע"ש. ובסוף תשובתו הביא לדברי הרב"ד ז"ל שבסי' צ"ח שחילק בין אם הוא מאותה העיר לאורח שבא מעי"א וכתב עליו דאין לסמוך ע"ז ודחה דבריו ובחברת החכמים התירוה לינשא ע"ש. וחפץ הייתי כעת להשתעשע בד"ק וכנראה דנעלם מעיני קדשם דברי הפוס' דזכרנו בעניותין לעיל ברם אין הפנאי מסכים. ומה גם דלא נ"מ מידי לענין דינא דכולהו רבנן מודו דאשה זאת מותרת לינשא לכן אין מן הצורך להאריך עוד וצוי"מ וימ"ן לשוני ע"ט ס"ט:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה