שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון
אבן העזר · סימן כ
איש שנשא אשה בעי"ת דמשק יע"א וילדה בן ואח"כ נפלו מריבות ביניהם והניחה לה ולבנה והלך למצרים שאינו רוצה להיות עמה עוד והניחה שמונה שנין אלמנות חיות ובלא מזונות ואינו מטה אוזן כלל. והוכרחה היא ואביה לכתוב ע"י הב"ד להרב שבמצרים יצ"ו שיכריחהו לבוא לשבת עם אשתו או שישלח לה מזונות ולבנה או שיפטרנה בג"כ. והרב שם הפציר עמו הרבה בזה ונתרצה שישלח לה ג"כ ע"י שליח. והב"ד שבדמשק הם מכירים חתימת ידי הרב שבמצרים וחותם הדפוס העשוי בשמו חכם באשי מצרים ע"י כתבים שהיה ביניהם מקודם וגם בכתבים שנכתבו ביניהם מענין זה גו"ד פעמים. ושלח ג"כ לדעת סה"ג שנוהגים לכתוב בדמשק שהוא מקום הנתינה. ועוד שלח כתב אחר לדעת מה שמו של השליח השני שבדמשק שיהיה הוא שליח הולכה. והב"ד שבדמשק הודיעיהו פאו"ב על נוסח סה"ג ועל שם השליח. וכתבו שם הגט וההרשאות והשני עדים החתומים בגט חתמו בשטר ההרשאה הראשונה וקיימו אותה בג' קיב"ד והרב הוא החותם ראשון בחתימת ידו ובחתימת הדפוס וגם בשטר ההרשאה השנית שעשה השליח הא' לשליח השני שבדמשק חתמו בה ג' והרב חתם ראשון להשלשה בחת"י ובדפוס. והרב הודיעם לב"ד שבדמשק בכתב יחידי ששלחו הגט שעשה פ' לאשתו פ' ועמו רצוף שני שטרי ההרשאות אף שאין מהצורך לשלוח ההרשאה הא' אולם לסיבה שהבעל נותן רשות לב"ד שישימו אות או נקודה וכו' וחששו שמא יארע איזה קלקול בדרך לזה שלחו אותה לומר שהרשות נתונה מהבעל לתקן. ושכתב הגט כאשר הודיעוהו זולת לענין השרטוט ושהכתב אם יהיה מעורה שלא ידע המנהג ועשה כמנהג. ושהגט וההרשאות שתיהם הניחום בתוך תיק וחתמו עליו הב"ד כדי לקיים חת"י ממקום אחר ליותר יפו"ך. וחתום בכתב יחידי הנ"ל כת"י הרב ובחותם הדפוס. ושלחו הכל ע"י הבי דוואר ועל פני תיק החיצון חותם חכם באשי מ"צ ובכתב ערבי ופרנסאווי לשם הב"ד שבדמשק. והגוי הביאם כמו שהם ומסרם לידינו. ופתחנו הגט וההרשאות ולא הכרנו בהחתימות כ"א חת"י הרב וחותם הדפוס שלו דוקא. וגם לא נמצא אתנו מי שיכיר בהם. ועכ"ז אנן בדידן יען שמכירים אנחנו חת"י הרב וחותם הדפוס שלו סמכנו ע"ז וגרשנו האשה בגט ההוא ע"י שליח הב'. ויש שפקפק בזה מצד שאין אנחנו מכירים שאר החתימות. ע"כ הוכרחתי לבאר אם יש חשש בדבר או לא:
הנה מור"ם ז"ל בסי' קמ"א סעכ"ד כתב ונהגו שהרב המסדר הגט מקיים ההרשאה וי"א דיש לקיימה בג' מיהו אם אינו ניכר רק חתימה אחת סגי. וכ' הבאה"ט בסקכ"א דהב"ש העלה אפי' אם אין ניכר שום חתימה או אפי' אינו מקוים כשר. וכ' ה' פתחי תשובה סקט"ז דהב"ש נ"ט דסומכין אהא דעדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עבב"ד, ושבס' תו"ג כ' דאין זה עיקר דהא לא סמכי' ע"ז בשליח שלא אמר בפנו"נ ופסלי' ליה רק עיקר הטעם מבואר בתשו' הרשב"ש שהביא הב"י בסיל"ה שסומכין על הנך פוס' דס"ל דקיום ב"ד אי"צ קיום ע"כ ולפי"ז באינו מקוים כלל אפשר דאין להקל אם אינו שעה"ד עכ"ל. ותם אני ע"ד דהרואה בהרשב"ש סי' רנ"ז כתב בפי' שאפי' אינו מקוים כלל כשר מטעם דעדים החתומים וכו' ורבנן הוא דאחמור לקיים השטר והכא משום עיגונא אקילו בה שיאמר בפנו"נ וכו' ובשטר שליח ג"כ אי"צ שיתקיים בחותמיו דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם שיאמר בגט בפנו"נ ויצטרך לקיים שטר שליחות וכן דעת הרא"ש וכ"כ הר"ף והרמ"ה ז"ל כתב וכו' ואם אי"צ עדים כ"ש אם הביא שטר שאי"צ לקיימו ע"ש. הרי שלא זכר שם טעמא דקיב"ד איצ"ק כ"א הא דעדים החתו' וכו' ובאינו מקוים הכשיר וצ"י. וס' תו"ג אינו בנמצא תח"י לראות דברים בשורשן. וגם בדברי הב"י ז"ל סיל"ה לא נמצא מזה. ואולי שהז"ל נתכוון על תשו' הרשב"ש דסירס"ו דהובאה במב"י ז"ל סיקמ"א דהאריך בהא דקיב"ד איצ"ק וכו' דנר' דעיקר טעמא הוא משום הא דקיב"ד איצ"ק ולא הא דעדים החתו' וכו' ואהא הוא דכתב ולפי"ז באינו מקוים כלל אפשר דאין להקל וכו'. ולדעתי גם מסירס"ו הנ"ל ליכי שום הוכחה לומר דבשטר הרשאה באינו מקוים דאין להקל דא"כ בואו ונצווח ע"ד הרשב"ש מסירס"ו לסירנ"ז שהכשיר בפשיטות. ברם האמת הוא דבסירנ"ז דמדבר בענין שטר השליחות לכן כתב דאי"צ שיתקיים בחותמיו דא"כ מה הועילו וכו' וכיון שאי"צ עדים כ"ש דאם הביא שטר שאי"צ לקיימו. משא"כ בסרס"ו דהתם מדבר בענין מעשה ב"ד ע"מ שהיה שנכתב הגט וניתן ליד ש"ק כדין ונקרע לשיהיה ביד האשה ראיה לינשא ע"ז הוא שהאריך הז"ל שם ובתחי' הביא הא דעדים החתו' וכו' ובסוף הביא הא דקיב"ד איצ"ק והאריך בזה וזאת היתה עיקר סמוכות שלו כיעו"ש. ועיין במרן ש"ע סוסקנ"ב סעי"ב אשה שיש בידה מעב"ד א"י לינשא בו עד שיוכרו חת"י הב"ד ע"כ. ובפ"ת שם סקי"ט הביא דברי הנו"ב מ"ת סיקל"ו דלא תיקשי דברי מור"ם בהגה"ה סוסקמ"ב וכו' ומ"ש עליו ה' בגדי ישע עש"ב וירווח לך. וכ' שם דלדינא קרוב לומר שהנכון עם הבגד"י וכו' ובפרט שגם הב"ש סוסקמ"ב לא הזכיר טעם הרשב"ץ שהובא בב"י דעדיף טפי גט מקוים שלא נתקיים הקיום מע"א אומר בפנו"נ וכו' רק כתב טעם קיב"ד איצ"ק ולפי טע"ז גם כאן יש להקל במקום דוחק ועיגון ע"ש:
עו"ש הביא בשמו דאם נשלח מעב"ד ע"י בי דוואר גם המחבר בסוסקנ"ב מודה שמותרת לינשא בו בלא הכרת חתימת ב"ד דהרי דקדק הש"ע בלשונו וכתב אשה שיש בידה מעב"ד וכו' וכן הלשון במקור הדין בתשב"ץ ח"א סיקע"ג והוא מטעם דחיישי' לזיופא דאשה. אבל אם המעב"ד בא ע"י בי דוואר ליד ב"ד ולא שלטה בו ידי האשה מעולם ליכא למיחש לזיופא דאשה ולא לזיופא דשום אדם ודאי גם התשב"ץ והש"ע מודים דאי"צ הכרת חתימת הב"ד. וסברא זו מפורש בתשב"ץ עצמו ח"ג סיס"ו דכתב שם וז"ל ולזיוף האשה ליכא למיחש שהרי ממקום אחר בא זה העדות וידיעה מילתא בדוכתה דאיהי לא זייפתיה וכו' ע"כ. ובודאי דגם הט"ז והנו"ב מודים דמותרת ומכ"ש במקום עיגון קצת ע"ש. וגם בתשו' מאמ"ר סיפ"ב הבי"ד התשב"ץ דסי' ס"ו וסמך עליהם שהיה שעה"ד ועיגון ע"ש. וציין עוד עמ"ש לעיל בסקמ"ב סקל"ג בשם תשו' פנ"א ומוהרי"מ ע"ש:
ועיניך הרואות דבענין מעב"ד הוא חמיר יותר שהרי מרן בש"ע סו"ס קנ"ב באשה שיש בידה מעב"ד פסק דא"י לינשא בו עד שיוכרו חתימת הב"ד. ומור"ם ז"ל לא הגיה כלום דנר' שהיא ש"ר המסכי"ם בזה. ואילו בענין הכרת חתימת דייני קיום הגט כ' מור"ם סו"ס קמ"ב וז"ל י"א דאם הביא השליח הגט מקוים בחותמיו אעפ"י שאין מכירין חתימת דייני הקיום מ"מ במקום דוחק ועיגון יש להקל ולסמוך עליו אעפ"י שלא אמר השליח בפנו"נ וכו' דמה"ת עדים החתו' וכו' ע"כ. והיא מהרשב"ץ ז"ל הוב"ד בב"י ז"ל. הרי דמעב"ד הוא חמיר יותר ועכ"ז כתבו האח' ז"ל דהיכא דהובא ע"י בי דוואר דליכא חששת זיוף דגם התשב"ץ והש"ע והט"ז והנו"ב הכל מודים דאי"צ הכרת חתימת הב"ד ובפרט במקום עיגון קצת. מכ"ש בענין הכרת חת"י עידי קיום הגט וההרשאה שנשתלחו ע"י הבי דוואר דליכא חששת זיוף דאי"צ הכרת חתימתם כלל ובפרט במקום עיגון קצת:
וראיתי לה' קו"א ז"ל בח"ב באה"ע סיט"ל דהוק"ל דברי מרן ז"ל דבסי' קנ"ב בההיא דמעב"ד מלבד דלא נמצאת תשו' זו בין תשו' הרשב"ץ ז"ל עוד בה דבתשו' ח"ג סיט"ז אשכחן להיפך והביאה מרן בסי' קמ"ב ועיקר טעמו דאע"ג דבעלמא קי"ל דקיב"ד צ"ק אפי"ה בגט מיהא כיון דעדים החתו' וכו' ועלה בדעתו לישב ודחה ישובו מההיא תשו' דסי' ס"ו וששו"ר לה' תוח"ס סיק"ג שהק' תשו' הרשב"ץ שהביאה מרן סו"ס קנ"ב אתשו' הרשב"ש שהביאה מרן סיקמ"א ודקדק עליו דהו"ל להק' עליו מיניה וביה מההיא דסי' ט"ז וכתב לכן נר' דההיא דסו"ס קנ"ב שהביא מרן אינה מתורתו של הרשב"ץ ז"ל כ"א דהמעתיק וכו'. ועוד האריך שם ואסיק דבמעב"ד דאינם מכירים החתי' יש לסמוך על הרמב"ם ודעי' אפי' שלא בשעה"ד וכן הדין בש"ק שקבל הגט מידו וכתבו מעב"ד גם בזה אי"צ להכיר החתי'. אך בשליח המביא גט מקויים ואין היכר לחתי' ולא אמר בפנו"נ או מפני השכחה והלך לו השליח או מפני שלא נמצא בשעת כתיבת הגט דוקא בשעה"ד יש להקל כס' הרשב"ץ ובנו ז"ל ושלא בשעה"ד אין להקל ע"כ. הרי דהז"ל העדיף מעב"ד דאין מכירים החתי' משליח המביא גט מקויים ואין מכירים החתי'. ואנא אמינא דמ"ש הז"ל כן הוא קודם ראותו דברי הרשב"ץ ח"א סי' קע"ב ודח"ג סיכ"ב ושפט בדעתו דההיא דהביאה מרן סו"ס קנ"ב אינה מתו' הרשב"ץ. אכן בהגלות נגלות דברי הרשב"ץ הנ"ל שהביא מרן סו"ס קנ"ב הגם דדברי הרשב"ץ הם צריכים ישוב כמו שכ"כ הוא ז"ל וז"ל שוב אחר החיפוש מצאתי וכו' ודבריו צ"י ע"כ. בודאי הוא דאמור יאמר טפי עדיף שליח המביא גט מקויים ואינם מכירים החתי' ממעב"ד דאינם מכירים החתי' וכנז"ל. והגם דדברי הרשב"ץ צ"י אין דבר חוצץ דלכל קושיא י"ל תירוץ. ומה מאד אני תמיה על הקו"א ז"ל דלא זכר ש'ר שמורם ז"ל בהגהה סו"ס קמ"ב פסק להא דאם הביא השליח גט מקויים ואין מכירים חתי' דייני הקיום דאפי' שלא אמר בפנו"נ יש לסמוך וכו' והיא מהרשב"ץ ז"ל. והנו"ב ז"ל במ"ת סי' קל"ו כשהק' על מורם ז"ל מסו"ס קמ"ב אסו"ס קנ"ב שלא הגיה שבשעה"ד יש לסמוך וכו' תירץ וחילק בין היכא דגוף הגט מקויים והוא לפנינו רק שאין מכירין החתי' דבזה סמכי' וכו' להיכא שאין הגט בידה רק מעב"ד לחוד וכו' והפ"ת הביא ת"ד בסי' קנ"ב. ושם בדברי הנו"ב ז"ל הביא כמה חילוקי דינים בענינים אלו ואתיא מכללא דגט שהביא השליח במקום שאצ"ל בפנו"נ מותרת להנשא בו אעפ"י שלא נתקיימו החתימות דבזה כ"ע מודים אף הראב"ד וכו'. ושליח שהביא גט חתום בעדים וגם מקויים בדייני קיום וכאן במקום האשה אין מכירים לא חתימת העדים ולא חתימת דייני קיום אם הוא שליח להולכה ואי"ל בפנו"נ שלא היה אצל הכתיבה והחתי' או שכבר מסרו ליד האשה ולא אמר ושוב נקרע הגט שא"א שוב שינתן מחדש אזי במקום עיגון ודוח"ג יש להתירה כדברי רמ"א בסו"ס קמ"ב. וכל זה בגט אבל אם אין לפנינו רק מעב"ד אינו מועיל וכו' עש"ב:
אשר מדברי מור"ם ז"ל ודברי הנו"ב ז"ל שם י"ל וללמוד היכא דשליח א' של הולכה כבר אמר בפני ב"ד בפנו"נ והב"ד עשו קיום ב"ד על הגט ועל שטר השליחות כדין כתחז"ל. ושוב חזר השליח בהרשאת הבעל ועשה שליח הולכה לאחר שהוא במקום האשה וכתב לו שטר שליחות בפ"ע ובקיב"ד על שטר שליחות הב' ובמקום הגט אינם מכירים כל החתי' לא של הגט ולא של ההרשאות ולא דייני הקיום דיש לסמוך לינתן לאשה ולהנשא. ויש באפשר לומר דאפי' שלא במקום עיגון ודוח"ג כ"א קצת יש להתיר דהא שליח ב' אין חיוב עליו לומר בפנו"נ כ"א שיאמר שליח ב"ד אני וכבר שליח הא' אמר בפני ב"ד בפנו"נ ועשה לזה הב' שליח והו"ל זה השליח ב' כמו השליח הא' שהביא גט במקום שאצ"ל בפנו"נ דכתב הנו"ב ז"ל דמותרת להנשא בו אעפ"י שלא נתקיימו החתי' דבזה כ"ע מודים אף הראב"ד וכו'. וי"ל דאפי' שלא במקום קושי ודוחק כלל יש לסמוך ולהתיר מאחר דאיכא עידי הגט וחתימת דייני קיום על עידי הגט ועל עידי ההרשאה וגם עידי הרשאה משליח א' לב' וחתימת דייני קיום על הרשאה השנית דכולי האי לא חיישי' לזיופא והסברא נותנת דעדיף זה מהשליח שהביא גט במקום שאצ"ל בפנו"נ דמותרת להנשא אעפ"י שלא נתקיימו החתי'. אכן עדין לבי מהסס יען דיש צד לומר דהתם בשליח שהביא גט במקום שאצ"ל בפנו"נ שהוא נאמן כב' עדים לגבי אשה לכן הקילו אעפ"י שלא נתקיימו החתי' ומותרת להנשא בו. משא"כ בשליח ב' דהוא אינו נאמן כבי תרי ליכא למימר הכי. אבל עכ"ז מצד שאין מהחיוב עליו לומר בפנו"נ ואיכא חתימות על הגט וההרשאות וחתימות דייני הקיום על זה וע"ז דכולי האי לא חיישי' לזיוף יש לסמוך להתיר לינתן לאשה ולינשא במקום דאיכא קצת קושי ודוחק וכנ"ל וכל זה הוא גם שלא נשלחו הגט וההרשאות ע"י בי דוואר אלא ע"י איש שהובאו על ידו. מכ"ש היכא דהובאו ע"י הבי דוואר ליד הב"ד דלא שלטה בהם ידי אשה וליכא למיחש לזיופא דאשה ולא לאחר כמש"ל בשם הבגד"י שהוב"ד בפ"ת בודאי הגמור היכא דאיכא קצת קושי ודוחק יש להתיר לעשות מעשה לכתחי' שינתן לאשה ולינשא כמ"ש ז"ל דבזה גם הט"ז והנו"ב ז"ל מודים דמותרת אף במעב"ד ומכ"ש במקום עיגון קצת וכנז"ל. וכ"ש היכא דהגט בעצמו וההרשאות באו ע"י הבי דוואר. וכ"ש וק"ו היכא דהגט וההרשאות כולם נתונים בכיס אחד וחתומים כולם בפנים ובחוץ בחותם הרב הידוע דאית ליה חותם דפוס מצד מינוי השררה שהוא חכם באשי וחתום בו בקיום החתי' בפנים וע"ג הכיס שנתונים בו הגט וההרשאות וגם חתום בו בכתב היחידי ששלח אותו לב"ד של מקום האשה וכולם נשתלחו ע"י הבי דוואר מאצלו ליד הב"ד דכל זה הוא רחוק המציאות של הזיוף דבודאי הגמור בקצת דוחק יש להקל ליתנו לכתחי' לאשה בלי שום פקפוק. ועיין במוהריק"ש ז"ל בס' ע"ל חאה"ע סי' קמ"ב דכתב דאפי' ממקום קרוב איכא למיחש לעיגונא שלא נתנו דבריהם לשי' הרדב"ז ס"י ועיין מוהרי"ל סיק"ל ותשו' מוהרד"ך ע"כ. וה' גט מקושר למוהרמ"ב ז"ל בסיכ"ה אונ"ט האריך בחשש עיגון דאפי' ממק"ר יש להקל ולסמוך על המקילין עש"ב. ובנ"ד בלאו כל זה הנז"ל איכא הכרת חתימת יד הרב בכתי' וחתימת הדפוס וכנז"ל:
ועיין בס' גו"ר חאה"ע כלל ד' סיל"ב דכתב מתשו' הרדב"ז סי' תתקי"ז בגט הבא ממ"ה עי"ג ומינה הבעל שליח במקום שהאשה שם לתתו לה דהאריך מענין שליחות עי"ג וכתב דעל האח' סומכים דמתירים לשלוח עי"ג דאינו אלא כמעשה קוף בעלמא. ודוקא אם היה מקום הבעל קרוב במקום שישראל הולכין תדיר יש לחוש להחמיר לכתחי' לשלוח הגט ע"י ישראל לחוש לדברי הגאון ז"ל. אבל בנ"ד איכא טעמי להקל חדא שאף דברי הגאון לאו מדינא הוא אלא משום חומרא וכו' ותו דה' בעה"ט מיקל טפי וכו' ותו דכל האח' אמרו דמותר לכתחי' דמעשה קוף בעלמא הוא. ותו דאותם דכתבו דברי הגאון לא הזכירו דברי ר"ת וקרוב הוא דלא שמיע להו. ותו דנ"ד הוי כשעה"ד דשמא לא ימצאו ישראלים שיביאו לה גיטה מעבר לים. ותו כי כפי הנר' הרצו את הבעל במעות עד שכתב לה גט זה ושמא לא יתרצה עוד לכתוב גט אחר וכו' הילכך מכל הני טעמי נ"ל שינתן הגט אפי' לכתחי' ובזה אין לבי נוקפי. אבל לענין הקיום יש מקום עיון וכו' אבל בקיום גטין אעפ"י שאין מכירים דייני הקיום הגט כשר וכיון דאיכא עדים חתומים וקיימו אותם הדיינים סגי אע"ג דאין מכירים חתימת הדיינים וכו' ואם תמצא לקיים עידי הגט מוטב ואם לאו תבקש לקיים דייני הקיום ואם לא תמצא ל"ז ול"ז יתן אותו השליח אשר מינה הבעל בע"מ כיון דליכא ערעור לפנינו לא מחזקי' ריעותא שהוא שעה"ד יעוש"ב. והב"י ז"ל במנהגי ארגיל דק"י אוס"ג כתב בשם הרשב"ש ז"ל שהדרך הישרה שיהיו עידי הגט הם עידי השליחות ויעשו קיום בשטר השליחות ונמצא הגט מתקיים מאליו שאין כותבין הקיום בגט וכן נוהגין ובאוס"ב בענין אם יכולין לעשות שליח גוי להוליך כתב לישראל שיהא שליח הגט כתב שכבר נהגו להקל עפ"י סברת הש"ע סיקמ"ה סל"ה דכתב השולח גט עי"ג שיתנהו לפ' ומינה הבעל בכתבו לאותו פ' שליח להוליך הגט לאשתו כשר מפני הגוי אינו עושה אלא מע"ק בעלמא. וציין על ס' יכין ובועז שכ"כ. וסיים שם דאמ"ל רבו דאין לנהוג כן אלא במקום עיגון דבלא"ה לעולם יש לעשות שליח הולכה או כתיקון המובא בס' תומ"י סיק"ב. ושם בעמו"ד בתחי' הביא נוסח שליחות גט לשעה"ד שלא נמצא שליח להוליך הגט וממנה הבעל שליח פ' העומד במקום האשה וכו' וציין ע"ד הגו"ר והביא תשו' תומ"י עש"ב. עו"ש בדקי"א בגט ושטר השליחות שבאו ממקו"א ע"י שליח שהיה בו כמה ריעותות וכו' ואסו"ד כתב דאם היה כתוב בשטר השליחות דנו"נ בפניהם או במתא פ' סגי בהכי וחשיב גט מקויים. אלא דעידי השליחות צריכין קיום והתיקון שעשינו לנד"ז כתבנו אגרת לעדים החתומים על הגט ואמ"ל שיכתבו לנו אם הם חתמו בגט פ' ויחתמו באגרת וקיום בשלשה כמ"ש להם דאז אעפ"י שאין מכירים עידי הקיום סגי וכו' ע"ש. אשר מכל האמור ומדובר ורשום לעיל נתבאר דבנ"ד ליכא שום צד פקפוק ולכתחי' ניתן הגט לאשה לינשא בו. וצויי"מ וימ"ן הנלע"ד כתבתי לשוני ע"ט ס"ט:
מזכרת הגטין שניתנו על ידי בצירוף חו"ר אחרים יצ"ו
(א) ארבעה ימים לירח אב שנת תרנ"ד גרש משה בן נסים לאשתו רחל בת יעקב בן דמתקרי יחיה. ושלשנו בהאשה יען שעד האחד שמו יעקב כמו אבי האשה. וכתבנו דמתקרי יחיה יען שבעת המילה קראו אותו חיים וכן קוראים אותו בעליית ס"ת. אבל בפי העולם שגור שקוראים אותו יחיה לכן כתבנו כן כתיקון מוהרימ"ט ז"ל.
(ב) בשנת תרנ"ה כ"ז לירח כסלו גרש מאיר בן דמתקרי שחאדה לאשתו נזהה בת יוסף. וכתבנו דמתקרי שחאדה יען שבעת המילה קראו אותו נתנאל וכן בס"ת אבל העולם קוראים אותו שחאדה. וכתבנו שחאדה מלאה באל"ף יען שכן קוראים אותו העולם החי"ת בהברת פתח והדל"ת צרי ומ"ש בס' דב"מ חאה"ע סיע"ב אוח"י לכתוב שחדה בלא אל"ף הוא בודאי משום שכן הם קוראים אותו שחדה כמו באר"ץ יע"א בלא הברת פתח. משא"כ לדידן שקוראים אותו זה השם בהברת פתח רחבה צריך לכותבו באל"ף כפי הקריאה וכן משפט כתיבת שם זה בערבי. ובלא"ה נודע שחסר שכתבו מלא כשר. וגם נזהה כתבנו אותה בשני ההי"ן כשם בלהה יען שהוא שם ערבי שהוא כלה"ק כמ"ש הפוס' ועיין בהלק"ט בשמות הגטין שכ"כ שם זה יעו"ש.
(ג) ג' לירח אדר גרש דמתקרי עבדו בן יהודה לאשתו חוסן בת יוסף. וכתבנו דמתקרי עבדו יען דבעת המילה קראו אותו עבדיה וכן בס"ת אבל העולם קוראים אותו עבדו. וכתבנו חוסן מליאה וא"ו יען דבכתיבת לה"ק כותבין אותה בוא"ו. והגם דבהלק"ט ז"ל שם חסניה כתובה חסירה וא"ו מ"מ שם חוסן לא מצאנו אותו וחסר שכמ"ל כשר. ושלשנו בשם העד האחד יעקב וכו' יען ששם אביו יוסף כשם אבי המתגרשת.
(ד) י"א לירח הנז' גרש יהודה דמתקרי אצלאן בן אהרן לאשתו גאמילה בת רפאל. וכתבנו דמתקרי אצלאן יען שבמילה קראו אותו יהודה וכן בס"ת והעולם קוראים אותו אצלאן והוא אינו יודע לחתום. וכתבנו גאמילה באלף בין אות ג' והמ' יען שכן מצאנו כתובה במוהריק"ש ז"ל ובס' אחרים. ועם שיש ספרים שכתובה בהם בלא אל"ף כתבנו אותה באל"ף דגם לפי סברתם ל"מ דחסר שכמ"ל כשר. משא"כ לס' השניה אם נכתבה חסירה איכא עיכובא. וכתבנו ה"א לבסוף שהוא שם ערבי וכ"כ בהרבה ספרים. והנחנו נקודה על אות ג' שכן קוראים אותה ומנהגינו בעירנו דמשק יע"א לכתוב נקודה.
(ה) י"ז לירח נז' גרש שלמה דמתקרי סלים בן דמתקרי עבדו לארוסתו במבה בת מרדכי על יד שליח הולכה שמעין דמתקרי שמעה בן יוסף. וכתבנו דמתקרי סלים יען שהעולם קוראים אותו כן גם מ"ש דמתקרי עבדו שכן העולם קוראים אותו כן והוא אינו יודע לחתום. גם בהשליח כתבנו דמתקרי שמעה מהטעם הנז"ל. ואח"כ לא ניתן הגט ונשאר אצל השליח ושוב נתבטל:
(ו) י"ב לירח סיון גרש צאליח בן עאבד לאשתו מרים בת משה. וכתבנו תיבת צאליח ועאביד מלאים ביו"ד יען שכן הם נמצאו כתובים בכתובה וגם יש בני אדם שכ"כ אותם מלאים ביו"ד. והגם ששאלנו לכמה בני אדם ישראל וישמעאל שכותבים בטוב ואמרו שהם נכתבים בלא יו"ד עכ"ז כתבנום ביו"ד לחוש למקצת בנ"א וחסר שכמ"ל כשר וגם חששנו לס' הפוס' שס"ל דבמקום תנועת הצירי לכתוב יו"ד להורות על הצירי עיין בס' טל אורות בתשו' סי' בו"ג ובדב"מ בשניות סיק"ך ע"ש.
(ז) ג' לירח תמוז גרש משה בן דמתקרי סלימאן לאשתי גאמילה בת דמתקרי רחמון. וכתבנו באבי המגרש והמתגרשת דמתקרי יען שכן העולם קוראים אותם כן והם אינם יודעים לחתום. ובשם גאמילה עיין באות ד' מ"ש שם:
(ח) בשנת תרנ"ו כ' לירח מרחשון גרש חיים בן אברהם לארוסתו גאמילה בת נסים. ועיין באות ד' בשם גאמילה.
(ט) כ"ו לירח הנז' גרש עזרא בן משה לאשתו דמתקריא לילה בת אברהם. והגם דהישראלים והגוים קוראים לאבי המגרש מוסא עכ"ז כתבנו משה לחוד בלא דמתקרי מוסא יען שהוא לוי ועולה הרבה לס"ת והחזנים קוראים אותו במי שבירך משה והוא אינו יודע לכתוב ולחתום כלל. וסמכנו עמ"ש בס' קנין הגוף אות מ' ד"כ ע"א בשם ה' ידידיה שלמה ישראל ז"ל ע"ש. וגם שבכאן הוא אבי המגרש דיש להקל בו יותר. וכתבנו דמתקריא לילה יען דנסתפקנו אם בעת הלידה קראו שמה לאה כדרך הנהוג או לא ואין בידינו לעמוד על האמת לכן כתבנו דוקא זה דמתקריא לילה כדברי מוהרימ"ט ז"ל.
(י) כ"ז לירח נז' גרש דמתקרי סלים בן עזרא לאשתו אסתר דמתקריא טירה בת יוסף. וכתבנו בהמגרש דמתקרי סלים יען שאמרו שבעת המילה דוקא קראו את שמו שבתי ושוב אח"כ קוראים אותו סלים. וכתבנו בשם המתגרשת אסתר דמתקריא טירה יען שכן קראו אותה בעת הלידה אסתר וגם אח"כ יש שקראו אותה כן ושוב אח"כ הורגלו הכל לקרותה טירה.
(י"א) כ' לירח שבט גרש משה בן נתנאל דמתקרי שחאדה לארוסתו גאמילה בת נסים. וכתבנו בשם אבי המגרש כן יען דבעת המילה קראו אותו נתנאל וכן בס"ת ובחתימת ידו הוא חותם פעמים נתנאל ופעמים שחאדה אבל העולם שגור בפיהם שקורים אותו שחאדה. ועיין באות ב' מ"ש בתיבת שחאדה. ובאות ד' בשם גאמילה ע"ש.
(י"ב) כ"א לירח נז' גרש נתנאל דמתקרי שחאדה בן אברהם לאשתו גאמילה בת אליהו. ועיין באות הקודם מה שכתבתי ובמה שציינתי שם:
(יג) כ"ז לירח אדר גרש נסים בן גבריאל דמתקרי גברא את אשתו חוסן בת רפאל וכתבנו דמתקרי גברא יען דבמילה קראו אותו גבריאל וכן בס"ת והעולם קוראים אותו גברא. וכתבנו תיבת חוסן מליאה וא"ו כמ"ש באות ג' ע"ש.
(י"ד) ג' לירח אייר גרש יעקב בן אברהם לאשתו אסתר בת שמעון. וכתבנו תיבת אנתתי אעפ"י ששניהם מודים שלא בא עליה כ"א יחוד דוקא יען שמצאנו שהובא בספרים דיש סוברים שאפי' ארוסה שיכתוב אנתתי. ויען שיש קצת שעה"ד כתבנו הגט בחדש אייר וכתבנו תיבת אייר בשני יודין כמובא בספרים. ויען ששם אבי העד השני יעקב כשם העד הראשון עשינו עצהי"ט ושלשנו בהעד השני.
(ט"ו) י"ב לירח תמוז גרש מנחם בן אברהם לאשתו אסתר דמתקריא טירה בת מרדכי דמתקרי מראד והגם שהעולם קוראים לאבי המגרש אבראהים עכ"ז כתבנו אברהם דוקא כשעת קריאת שמו במילה ובש"ת שכן אנו נוהגים כמנהג ירושלם תובב"א דאין כותבין אלא אברהם עיקר קריאת השם כמ"ש הג"פ סי' קכ"ט סקס"ט והבי"ד הג"מ למוהרמ"ב ז"ל סינ"ז אות ו' גם הקנין הגוף במנהגי ירושלם או"כ הביא זה ג"כ ע"ש. וכפי"ז מהראוי היה דגם בשם אבי המתגרשת שלא נכתוב כ"א מרדכי עיקר השם אכן מאחר שראינו בס' ח"ש להחיד"א ז"ל בשם מראד דכתב שכצ"ל לכן מקודם סידרנו הגט על סדר זה בסדר ההתרות וביטול המודעות ובכולם אמרנו דמתקרי מראד וכן כתבנו בגט ג"כ עס"ז. ובשם המתגרשת עיין באות יו"ד מ"ש בזה.
(ט"ז) בשנת תרנ"ז י"ד לירח מרחשון גרש מרדכי בן דמתקרי עבדו לאשתו צלחה בת יוסף. כתבנו דמתקרי עבדו הטעם הוא כמש"ל באות ג' ומכ"ש בכאן בשם אבי המגרש. ושם צלחה בה'א. ושלשנו בשם העד הראשון יען דשם אביו כשם אבי המתגרשת. ועיין בס' פרה"א ח"ג דל"ג דכתב בשם הלק"ט דז"ן ע"א דבשילוש אחד מהם סגי ואם ירצה להחמיר ישלש בשניהם ע"ש. ועיין בג"פ סיק"ך סקי"ט ובלח"ש דקמ"ז ע"ג ובפרה"א שם בדל"ב ע"ב.
(י"ז) כ' לירח כסלו גרש נתנאל דמתקרי שחאדה בן אברהם לאשתו רחל בת נסים בן יוסף. כתבנו דמתקרי שחאדה עיין במש"ל באו"ב. ושלשנו בהאשה יען שהעד הראשון שם אביו כשם אביה של המתגרשת ולחומרא עצהי"ט שלשנו גם בשם העד הראשון עיין באות הקודם לזה.
(י"ח) כ' לירח אדר ראשון גרש אברהם בן אהרן לאשתו פרידה בת צאלח. וכתבנו פרידה בה"א שהיא שם ערבי שהוא כלה"ק ובלא יו"ד בין הדל"ת והה"א כשם גאמילה וטירה. ותיבת צאלח עכשיו כתבנו אותה בלא יו"ד בין הלמ"ד ובין החי"ת הגם דבגט המובא באות ו' לעיל כתבנו אותו ביו"ד מהטעם האמור שם. הן עתה ראינו בס' אזן אהרן הנד"מ לכמוהרא"ע ז"ל במער' ג' במז"ג באומ"ז דכתב שנהגו בירושלם תובב"א לכתוב צאלח בלא יו"ד ע"ש. וכבר כתבנו ג"כ לעיל דהעולם רובם כותבים זה השם בלא יו"ד. וגם בכתובה זאת כתוב בלא יו"ד. לכן עתה כתבנוהו בלא יו"ד כמנהג ירוש' עיה"ק. וראינו ג"כ בס' תהלים נאוה תהלה דכתוב שם זה השם צאלח כמה פעמים בלא יו"ד לכן הסכימה דעתינו לכותבו מכאן ואילך בלא יו"ד. וכן בשם עבאד ג"כ בלא יו"ד דשוים הם במבטא.
(יט) ד' לירח ניסן גרש משה בן נסים לאשתו פרידה בת מרדכי. ובשם פרידה עיין באות הקודם.
(כ) כ"ז לירח ניסן גרש אברהם בן יוסף לאשתו דמתקריא עישה בת דוד. וכתבנו דמתקריא יען דבעת הלידה קראו אותה בשם אחר רוזא ונשתקע אותו השם ועכשיו הכל קורים אותה עישה. וכתבנו יו"ד בין אות עיין להשי"ן כדי שלא תהיה נקראת העין בפתח וגם השי"ן עשה. ובלא יו"ד בין השי"ן והה"א כשם פרידה עיין באות הקודם י"ח. ושלשנו בשם העד האחד יען דשם אביו כשם אבי המתגרשת ובשלוש אחד מהם די וכנז"ל.
(כ"א) ט' לירח אייר גרש אליהו בן בצלאל לאשתו שמחה בת יוסף. ויען שאני וחבירי כמוהר"ן חבובא הי"ו קרובים להם לכן סידרו אחר בהשגחתינו ועמו ב' דיינים אחרים.
(כ"ב) ז' לירח תמוז גרש שלמה דמתקרי סלים בן יעקב בן יוסף לאשתו שרה בת אברהם. וכתבנו דמתקרי סלים שכן קוראים אותו העולם. ושלשנו בשם המגרש ובהעד הראשון יען דשם אבי המגרש כשם העד הראשון. וגם שם אבי העד הראשון כשם זקנו של המגרש לכן שלשנו בשניהם בשם המגרש ובהעד הראשון.
(כ"ג) כ' לירח הנז' גרש יצחק בן מרדכי לאשתו אסתר בת יצחק.
(כ"ד) ח' לירח אלול גרש דוד בן אברהם לאשתו גאמילה בת יצחק. ובשם גאמילה עיין מש"ל באות ד'.
(כ"ה) בשנת תרנ"ח ב' לירח מרחשון גרש דוד בן יהודה לאשתו מלכה בת דוד.
(כ"ו) ט' לירח שבט גרש יוסף בן יעקב בן יוסף לאשתו גאמילה בת משה. ושלשנו בשם המגרש יען דשם העד האחד הוא כשם אבי המגרש.
(כ"ז) ז"ך לירח אדר גרש שלמה דמתקרי סאלם בן דמתקרי עבדו לאשתו דמתקריא לילה בת רפאל וכתבנו דמתקרי סאלם יען שכן העולם קוראים אותו וגם כתבנו בשם אביו דמתקרי עבדו יען שכן העולם קוראים אותו. גם כתבנו בהמתגרשת דמתקריא לילה שכן קוראים אותה העולם ואין אנו יודעים אם בעת לידתה קראו שמה לאה או לולו ועכשיו הם קורים אותה לילה לכן כתבנו דמתקריא לילה כס' מוהרימ"ט ז"ל: