אור ברסלב
שערי עזרה אבן העזר › סימן יד - א

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

אבן העזר · סימן יד - א

סימן יג

שאלה איש אלמון שיש לו בנים גדולים ונשא אשה אלמנה והכניסה עמה נכסים בנדונייתה וגם אחר שנשאת לו נפלו לה נ"מ מבית אביה סך שמונים זהובים לירא פראנסיס והיתה מלוה אותם ועושה סחורה בהם ומרווחת ע"י איש נאמן ואח"ז ג"ש מחל לה הבעל כל הריוח שעלה מהם מהנ"מ בימים שעברו וגם סילק עצמו להבא מהנ"מ הנ"ל ומפירותיהם וכו' עד עולם בחייה ובמותה בקנין ושטר כתחז"ל ע"י עדים כשרים ותמיד היא היתה נו"נ בהם ועושה כחפצה ורצונה ומסתחרת בהם לעצמה באין אומר ודברים יען כי הוא איש אמוד בנכסים והיא לא זכתה להבנות ממנו בבנים. ואחר המחילה והסילוק הנ"ל בזמן דו"ה שנים בעלה נלב"ע וחלי"ש ונשארו אחריו אלמנתו ושלשת בניו הגדולים והניח להם עזבונו חצר גדולה ומט' והלואות והיורשים רצו לתת להאל' כתו' ולהוציאה מהחצר ולהפרידה מעליהם והסכימה היא עמהם וע"י בו"ג אנשים רשומים פרעו לה כתו' מעות בעין וגם מקצת מט' וקרעו את הכתו' והוציאוה מהבית והלכה ודרה בבית אחר בשכירות. ומאותו זמן והלאה היא נו"נ בהנ"מ ובפירותיהם ובסכי הכתו' שהגבו אותם לה בהלואות וסחורות ומטפלת לעצמה בהוצאות וצרכי הבית ולתת ג"כ צדקות ומתנות מהם כחפצה ורצונה באין אומר וא"ד כלל. ואחר עבור כמה שנים נתנה סך כמה זהובים לגדול היורשים וכתבה עליו בהם שטר משכנתא כנהוג ודרה בביתו זמן מה ושוב אח"כ יצאה מביתו ולקחה הסך ההוא ממנו ודרה במקום אחר באופן שנפרדה מיורשי הבעל ולא נשאר להם זע"ז כלום וגם היורשים חלקו ביניהם את כל נכסי עזבון אביהם. ואח"כ האשה ההיא עשתה שטר צוואה להקדש בחגו"ש לפו"ד במעכשיו ושע"א קו"מ בש"ח בביטוי שפתים ובקבלת ס' הפוסק עליה ועב"כ לקיום ההקדש בכל אשר ימצא לה בשעת מיתה מלבד מה שהניחה לעצמה סך קצוב לצורך הוצאתה וקבורתה והקריאות וגם מלבד מה שהניחה סך קצוב ליורשיה. וכ"ז נעשה ע"י שני ת"ח רשומים הי"ו כדין וכתחז"ל וגם מינתה בשטר לת"ח אחד להיות הוא אפוט' ממונה ומשגיח על ההקדש הנ"ל בעזרת ג"כ שני אנשים רשומים וגדולים מיחידי העיר יצ"ו וכולם ניקבו בשמות בשטר האפוט' הנ"ל. ואחר זמן יב"ש מזמן שטר ההקדש האשה נלב"ע וחלי"ש. והגדול מיורשי הבעל ערער על ההקדש לבטלו בטענה שהיא לא נשבעה על כתו' בשעה שהגבוה את כתו' וגם לא מחלו לה השבו' וחזרו הנכסים לבעלה והם יורשים אותו וההקדש בטל כי אין אדם מקדיש דש"ש. והאנשים שהיו ביניהם בשעת גביית הכתו' ליתנהו בעולם שכבר נלבע"ו והרב ומו"ץ לא היה בעיר כ"א היורש הגדול לבדו לכן אין הוכחה לאמת הדבר ויורשי האשה והאפוט' טוענים דמאחר דפרעו לה כתו' והוציאוה מהבית והלכה ודרה בבית אחר וקרעו כן והפרמ"א בח"ב סי' ס"ז הק' כן וגם הק' ע"ד רב האי גאון ז"ל ותירצם והוא ז"ל הק' על תירוצים הנ"ל וישב איהו מדיליה לקו' שקשה על רב האי גאון ז"ל דאמאי הוצרך לומר טעם אחר משום דהו"ל ראוי ולא אתי עלה מטעמא דמצו"ל מכח אבו' דאבא קא אתינא. דנ"ל דהיא היא דכיון דס"ל לר' האי ז"ל דהאי ממון שנפל להם מנכסי זקינם ראוי מיקרי ואין הבנות נוטלות ממנו ע"כ ה"ט דמצו"ל האחים אנן מכח אבו' דאבא קא אתינא עש"ב. ות'ם אני מאחר דראתה עינו עינא דשפיר חזי לדברי הנ"מ ז"ל בדי"ו במה שהק' על הטור וכמ"ש הוא ז"ל מקודם. ושם באותו דף בע"ג הבי"ד מוהראנ"ח ז"ל בסי' ק' וקט"ו שכתב דדעת הרמב"ן והרא"ש והר"ש מלוניל ז"ל הוא דטעמא דמכח אבו' דאבא קאתינא וטעם ראוי הכל דבר א' דמ"ד דמצו"ל מכח אבו' דאבא קאתינא הוא מטעם דהו"ל ראוי וכו' והאריך שם הנ"מ ז"ל להשיב אפו עליו דהיאך הרכיב שני הטעמים האלו בקנה א' ועל דעת א' לא יסמוכו ולא ראי זה כר"ז וכו' ע"ש שהאריך. ואיך איהו ז"ל ישב לדברי ר' האי גאון ז"ל בדר"ז דהוא מוקשה והוא מהתימה עליו. ברם מה שהק' שם ע"ד ה' דינא דחיי לאוין דצ"ו במה שחילק אי הבת בע"ח של אחין דגובה מה"ר כגון וכו' ואם בע"ח של האב אי"נ בראוי לפי שיכולין לומר חנן מכח אבו' דאבא קאתינן ושכ"כ הרא"ש ובנו בעה"ט והמרדכי ורי"ו ז"ל דאמאי איצטריך לומר ה"ט דמכח אבו' דאבא קאתינא וכו' תיפו"ל דאינה נוטלת בראוי וכו' ושכ"כ איהו גופיה בכנה"ג סי' קי"ג הגב"י או"ח ע"ש. נר' דקושיא חזקה היא ולא יכולתי אנא זעיר'א לבוא לכלל ישוב כ"א שנאמר דמ"ש טע"ז הוא באשגרת לישן ואינו מן הצורך. ועין בס' פרי האדמה ח"א דס"ד מ"ש מענין זה:

ולענין אם טוענין האחים להבת שתשבע שלא התפיסה אביהם צררי. עיין בס' ד"ד שם בסוה"ל דעלתה הסכמתו דאין בטענתם זו כלום דלא עביד איניש דמתפיס צררי לבתו בשביל פרנסתה. ושכנ"ר דעת כל הפוס' דשתקי מלהביא דעת ההגהות דס"ל דאם טוענין האחים כן דאז חייבת לישבע דמדשתקי מלהביא דבריהם נר' דלא סל"ה ע"ש. גם בספרו כנה"ג הגב"י או"ט כתב דדברי ההגהות הם תמוהים במאוד וכו' הילכך לית דחש להו וזהו שלא הביאם ה' המחבר ז"ל ע"כ:

עוד ראיתי לכתוב מאי דשייך להנ"ל מ"ש ה' חכמה ומוסר בקונ' חקה"נ אונ"ג בשם הרדב"ז ז"ל החדשות סי' ר"ה דאפי' בזה"ז אין נגבין ממט' ומרן ז"ל פסק דבזה"ז גובין ממט' וכן ס"ל למוהריב"ל ומוהרשד"ם ז"ל ואף הרדב"ז עצמו כתב במ"א דמנהג מצרים לגבות ממט'. ומה שתמה עליהם המשפ"ץ ז"ל דלמה לא יוכל המוחזק לומר קי"ל י"ל דבימי הנהו רבוותא קמאי לא היו רואים דעת האב שבכל יום נותן לבתו מט' דאילו היו רואים בימיהם כן הוו מודו. ולא נשאר כ"א הרדב"ז דס"ל דאף בזה"ז אין שמין במט' והוי יחיד לגבי מוהריב"ל ומרן ומהרשד"ם ז"ל ע"כ. ויש להעיר עליו דהו"ל לצרף עמהם גם סברת התוס' והסמ"ג דפסקו דבזה"ז גובין ממט' ושכ"כ הטור בשם סה"ת. דאי לא הוו כ"א הני תלתא הנ"ל עדין יש לבע"ד לחלוק ולומר דהמוחזק יכו"ל קי"ל כפ' היחיד נגד ג' וכמו שכן הוא רשום בזכרוני שכ"כ ה' פ"מ ז"ל וה' פ"ת ז"ל סק"ג כתב דה' ב"מ ז"ל הניח הדבר בצ"ע היכא דמתו האחים ולא ירשו אלא מט' י"ל דתו אי"ג מהם העישור דנהי דנעשו בע"ח דהאחים האידנא ע"י ירושת המט'. מ"מ כיון שמתו ונעשו מט' דיתמי דמדינא לא משתעבדי ותקנת הגאונים לא נתקן על עישור כמסקנת רוב הפוס' מאין יגבו וכו' אמנם י"ל נמי וכו' והניח הדבר בספק יעו"ש. ועיין ג"כ בבאה"ט שם סק"ו בישוב דברי הרדב"ז אהדדי דמ"ש בח"א סי' קנ"ה הוא מדינא קאמר ובסי' ק"ך הוא מן התקנה יעו"ש:

א. כתב ה' נאמן שמואל ז"ל בד' קל"ט דאם הבת הקטנה בגרה בחיי אביה לא יהבינן לה עישו"ן כיון דהר' יונה והרא"ש ז"ל ס"ל שלא תיקנו עישו"ן אלא במי שמת והניח בנות קטנות וכו'. אע"ג דהרמב"ם פליג מ"מ נ"ל בא מטעם תקנת חז"ל והיא נקראת מוציא ועליה להביא ראיה כמ"ש מוהריב"ל ח"ג סי"ק בפלוגתא אי אמדי' באב להוסיף על עישו"ן או לא יעו"ש עכ"ד. והנה הגם דמור"ם ז"ל בהגה"ה סי' קי"ג ס"ז הביא סברא זו דאם הניחה בוגרת אין לה פרנסה טור בשם הר"י והרא"ש. כתב ע"ז הב"ש ז"ל בשם הט"ז בסקי"ט דבזה"ז אנחנו במתי מעט הכל מודים דלא איבדה פרנסתה דאין ראיה במה שלא השיאה די"ל דלא איזדמן זיווג הגון ע"כ. גם מוהרשד"ם ז"ל בחח"מ סי' שי"ג כתב דדברי הר"י והרא"ש אינן בזמן הרע הזה שרוב הבחורות בוגרות בחיי אביהם ואח"כ משיאן ע"ש. גם ה' עבודת הגרשוני סי' ט' נשאל ע"ז אם יכולים האחים לומר קי"ל כר"י והרא"ש ז"ל והשיב דאי"ל קי"ל כיון דבזה"ז אין משיאין בנותיהן קודם שתבגר אפי' עתירי נכסי ולאחר הבגרות כשיזדמן להם זיווג הגון משיאין בנותיהן כל א' וא' כפי יכולתו ודאי אמדי' דעת האב דלא ניח"ל שתשב בתו עד שתלבין ראשה עלובה וגלמודה יעוש"ב. ועיין בס' חו"י סי' פ"ב ופ"ד ופ"ה ופ"ו מ"ש שם בזה באורך. והי"א הגב"י אוי"ב ציין ע"ד הנ"ל. ולא הו"ל להנאמ"ש ז"ל לפסוק הדין בסכינא חריפא ושלא לחוש לדברי הרבנים הנ"ל ולדידן לא נפק"ל מידי מאחר דמרן ז"ל בס"ז תפס הוא ג"כ לשון הרמב"ם ממש וס"ל כוותיה ואנן בתרייהו גרירין וא"כ אפי' שבגרה בחיי האב יהבינן לה עישו"ן:

ב. בת שהי"ל מום שאינה ראויה לינשא אי"ל עישו"ן משום דמה שתיקנו חז"ל לבת עישו"ן הוא לצורך נישואיה ואמדו דעת האב שאינו רוצה שתתבזה בתו. וכיון שזאת הבת אינה ראויה לינשא אי"ל עישו"ן ואפי' שיהיה לה תקנה להתרפאות כיון שבשעת מיתת אביה שהיא שעת חלוקת הנכסים אינה ראויה להנשא לא יהבינן לה עישו"ן על הספק ולא משהינן מלחלוק. וגדולה מזו אפי' אם היא עכשיו בריאה וטובה כיון שבחיי אביה היא במומה ואינה ראויה להנשא ואביה השיא את אחותה הקטנה קודם לגדולה מה שלא יעשה כן במקומינו ולא בשים מקום לתת הצעירה לפני הבכירה א"כ ודאי דנתיאש האב ממנה מלהשיאה ולא רצה ליתן לה פרנסתה מנכסיו כיון דלא היתה ראויה להנשא ודאי דכ"ע יודו כיון דאשתהי אשתהי ואין לה פרנסה. ובפרט דזאת הבת הגדולה כשמת האב כבר בגרה דכיון שעשה האב דבר קשה כזה להשיא לקטנה קודם הגדולה אם לא בגרה גם הקטנה לא היה נושא אותה והיה מקוה עדין אולי תתרפא הגדולה א"כ מכל זה נר' דלא היה בדעת האב להשיאה וליתן לה פרנסתה והכל תלוי בדעת האב וכו' ה' גב"ע סו"ס כ"ה עש"ב. ויש לעיין בס' זר"א חח"מ סי"ל דהבי"ד מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' ק"ל דכתב דאין הבנות זוכות בעישו"ן אביהם אלא בשעת נישואין וכו' והוא ז"ל הרבה להק' עליו והן בכלל כ"ע ומה שטען הרב משום לא יעשה כן במקומינו וכו' ל"מ דאטו דאורייתא היא מאן חתים עלה אנן סהדי שהרב עצמו אם יתבעו לו את הקטנה לא יעכב מלהשיאה כיון דאין איסור בדבר ואדילפת מלבן לילף מיעאע"ה שפי' ואמר ברחל בתך הקטנה אלא שלא הועיל לו שרימה אותו וכו' עש"ב. דיש באפשרות ללמוד מדבריו נגד דברי הגב"ע ז"ל ויש להתישב בזה. ובזה"ז הרבה יש שמשיאים הקטנה קודם הגדולה ושוב אח"כ משיאים הגדולה ובפרט אם הקטנה היא יפה יותר מהגדולה וקפצי אינשי לישא אותה בנדונייא מועטת. ושוב אח"כ כשיזדמן בן זיווגה להגדולה משיאים אותה ונותן לה נדוניא אביה ביותר כו"כ והו"ל כההיא שאמרו דבזה"ז גובין אף ממט' וכההיא שכתב מוהרשד"ם ז"ל וסי' לגבי אם מת האב והניחה בוגרת דבזה"ז יש לה פרנסה וכנ"ל:

ג. אם נוטלת הבת בכל מה שהניח האב אעפ"י שיש לו חוב או דבתחי' ישלמו החוב ומהנשאר תטול עישו"ן גם אם החוב קודם לעישור הבת. ה' ב"ד פאלקון ז"ל בד' י"ט כתב דוק במ"ש בש"ס גבי עישור אי הויא ב"ח דאב או דאחי ע"כ. ומדברי מוהרימ"ט ח"א סו"ס כ"ח נר' שמנכים החוב מקודם ומהנשאר תטול עישו"ן דכתב שם דזה העישור הוא ממה שנשאר חוץ ממה שנתפזר במיתתו וקבורתו אלא מנכסים הראוים לירש. אבל יותר ע"כ מיקרי עבורי אחסנתא מדקאמר בגמ' עד כמה עד עישו"ן משמע שהוא מהנכסים שיורשים הבנים חוץ מן ההוצאות ע"כ. מדקאמר שהוא מנכסים שיורשים נר' דישלמו החוב ומהנשאר תטול עישו"ן דהחוב שעליו אינם ראוים לירש אותו דמוטל עליהם חיוב לפורעו והוי בכלל הוצאות מיתתו וקבורתו. גם ה' דרכי נועם חח"מ סי' מ"ד גבי עישו"ן של נכסי הזקן כ"כ בפשיטות דנוטלת עישו"ן מהחובות שגבו אחר מיתת הזקן שהי"ל על הזולת אחר שיפרעו איזה חובות שהיו על הזקן ע"ש. גם במור"ם בהגה"ה ס"ב בשם מרדכי אם היו כאן ב"ח והבנים אומרים לסלקן בקרקעות וכו' מבואר כן ע"ש ובבאה"ט שם סק"ט דכתב בע"ח היינו בע"ח של אביהם שהם מוקדמים לפרנסת הבנות שהן בע"ח של האחים ע"כ. עו"כ שם ועישו"ן קודם כתובת ב"ד וכן מזונות אלמנה עיין בהר"ן ועיין בסמוך ב"ש:

ד'. ה' חכמה ומוסר בקונט' חקה"נ אוק"ז הביא בשם הרדב"ז ז"ל ח"ג סי' תנ"ו בראובן שמת והניח בן ושתי בנות ובאה הגדולה להנשא דקי"ל דנוטלת עישו"ן והבת השניה לא יש לה כ"א עישור מה שנשאר. אבל אם באו שתיהם כא' להנשא חוזרות וחולקות השני עישורים בשוה ע"כ. ולא היה מהצורך להביאו בשם הרדב"ז ז"ל דכבר הוא מבואר בדברי מרן ז"ל בש"ע סי' קי"ג ס"ד בפי' ושורשו פתוח בש"ס כתובות דס"ח ע"ש. ומה שסיים שם הז"ל וז"ל ואנחנו פצ"י נוהגים דלעולם חולקים השני עישורים בשוה אפי' שלא באו כא' להנשא עכ"ד. אנכי הדל הוק"ל ע"ז דאיך נוהגים כן והוא נגד פסק מרן בש"ע והם בתריה דמרן גרירי ובפרט שכן הוא מבואר בש"ס. ואולי שכן היו נוהגים מקדם בדורות הראשונים ונשארו במנהגם גם עכשיו אחר שקיבלו עליהם הוראות מרן ז"ל וכמו שכ"כ הפוס' ז"ל דאם היו נוהגים מקדם קדמתה נגד פסק מרן ז"ל הם נשארים במנהגם. ואנחנו פה מתא דמשק יע"א נוהגים כפסק מרן ז"ל:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה