שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון
אבן העזר · סימן י
בענין קידושין שאמר המקדש הרי את מקודשת לי ולא אמר בזה. הנה לכאורה יש להביא ראיה מדברי הש"ס דהיא מקודשת וליכא חשש בהאי קי' ממ"ש בקי' די"ג ההיא איתתא דהוה קא מיזבנא ורשכי אתא ההוא גברא חטף ורשכא מינה אמ"ל הבה ניהלי אמ"ל אי יהיבנא ליך מיקדשת לי שקלתיה ואישתיקא ואר"ן יכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי ואותביה רבא קידשה בגזל ובחמס וכו' מקודשת ותי' התם בדשדיך דמשמע מינה דלא מיעכבא תיבת בזה או בו. גם בד' נ"ב ההוא גברא דחטף זוזי מחבריה ושדא לה אמ"ל מיקדשת לי אתא ההוא גברא לקמיה דרבא אמר לית דחש להא דר"ש דאמר סתם גזילה יאוש בעלים הוי. דמשמע דאי קי"ל כר"ש הוייא מקו' אע"ג דלא אמר בזה אלא אמר סתם. אלא דיש לדחות דהתם עדיפא מינה קאמר או די"ל דהש"ס לא נחית לאשמועינן מאי דאמ"ל בל' הקי' אלא לאשמועינן בענין אחר והלשון אינו בדיוק. וכן יש לומר ג"כ במ"ש מרן הב"י ז"ל באה"ע סי' כ"ח בשם הרשב"א ז"ל באשה שאמרה לאיש אחד שיתן לתקן טבעתה לאומן וכאשר נעשה אמר אראה אם יכיל אצבעך ואמר בפ"ע הרי את מקודשת לי ע"ש דלא אתי עלה מטעם דלא אמר בזה או בו כיעו"ש. וכן בתשו' הרשב"א ז"ל בכו"כ מקומות עיין בסי' תשע"ד ותקנ"א ואלף קפ"ט ואלף רכ"ד דלא נזכר תיבת בזה ולא נחית לה מר מצד זה. ועיין בהמבי"ט ת"א סי' רצ"א דכתב דבנ"ד שאמ"ל תהא לי מקו' ולא אמר בזה קאמר שם דיל"ד דאע"ג דהברייתא דכיצד בכסף תניא אמ"ל הרי את מקו"ל הרי אח מאור"ל וכו' ולא תניא בכסף זה וכו' היינו משום דלא אתייא הך ברייתא אלא לאורויי לן לישנא דקי' דצ"ל הרי את מקו"ל ולא סגי אי לא אמר לי דהויין ידים שאינן מוכיחות ולא נחת לפרושי בלישנא דקי' במה מקדשה דהא תניא ברישא בכסף או שו"כ אבל אה"נ דס"ל בכסף זה או בטבעת זו וכ"כ הרמב"ם בריש פ"ג וכו' ואע"ג דנר' דהיינו לכתחי' אבל בדיעבד אפי' לא אמר בזה כיון שנתן כסף או ש"כ ואמר ל' קי' מהני נ"ל דהיינו בל' הקי' כי הא דתניא הרי את מקו"ל דמשמע דעכשיו היא מתקדשת לו במה שנותן לה אבל בנ"ד דאמ"ל תהא לי מקו' הוה צ"ל בזה דל' תהא משמע לעתיד תהא מקו' ובשלמא בהרי את ה"ה מקדשה מעכשיו ומקו' אבל בתהא צ"ל בזה דלא לישתמע דמדבר לה שתהא מקו' לו לעתיד כשיתן לה דבר אחר או שתשמור זה לכשיקדש אותה וכו' ועוד צריך ראיה לענין זה לסמוך בו יע"ש. והוק"ל בדבריו דכיון דלישנא דתהא משמעותה לעתיד או שיתן לה ד"א או שתשמור זה וכו' א"כ מה יושיענו אם אמר תיבת בזה דגם אי אמר בזה עדיין יל"פ דתהא היא לעתיד ולא הוו קי'. גם במה שסיים שם דבענין עדות משה קטלאן נר' שיש הכחשה מעדותו לעדות אהרן בענין שתיקה דלאחר מתן מעות וכו' כיעו"ש. דלמה לא נכנס בזה הרב ז"ל שם לומר דיש ביניהם מצד תיבת בזה כי בעדות אהרן לא אמר בזה ובעדות הב' איכא תי' בזה ולפי"ד בתחילה תיבת בזה מעכבת וא"כ איכא ג"כ הכחשה ביניהם בתי' בזה. ולזה י"ל דמאחר דקודם לזה כ' וסיים שם דצריך ראיה לענין זה לסמוך בו. לכן שוב לא תפס ה' ז"ל דיש הכחשה ביניהם מצד תיבת בזה. ועכ"פ ס"ל להרב ז"ל דבנ"ד דלשון הקי' כהוגן תיבת בזה לא מיעכבא גם מדברי מרן בתשו' בדיני קי' סי' א' נר' שכן ס"ל דאי לא אמר בזה לא מיעכבא שכ' וז"ל אעפ"י שהעדים אלו הכחישו זא"ז שהא' אמר שכשמנה עד ד' אמר תהא לי מקו' והב' אמר שלא אמר כן וכו' וכן הכחישו זא"ז שהא' אמר שאמ"ל בזה והא' אמר שלא אמ"ל בזה מאחר דקי' חשבינן להו כד"מ להר"י והרמב"ן והרשב"א והריב"ש וכו' הו"ל עדות המוכחשת בבדיקות דכשרה בד"מ דה"מ דהכחישו וכו' דלא עדיפי הכחשות הללי מזה אומר מנה שחור וזה אומר מנה לבן נמצא שמצד זה אין לבטל עדות זו ע"כ. ואם איתא דס"ל למרן ז"ל דתיבת בזה גם בדיעבד מיעכבא לא הו"ל לדמות הכחשה זו לזה אומר מנה שחור וכו' ולקיים עדותן אלא ודאי דס"ל דבדיעבד לא מיעכבא וגם בנדונו דאמ"ל תהא לי מקו' דיש במשמעותה שהיא לעתיד עכ"ז קאמר דמצד זה אין מקום לבטל עדות זו. ומכ"ש היכא דקאמ"ל הרי את מקו' לי דס"ל דתיבת בזה לא מיעכבא. ועיין בס' משכה"ר במער' קו"ף אות נ"ה בד' ש"ד ע"ג שכתב שם בנדונו שאמ"ל יא אסתר יא אסתר מקו' לי. וז"ל משוער אצלי דבקריאת שמה יא אסתר יא אסתר הוי כעין הרי את. ואעפ"י שלא אמר בזה כבר הורה גבר ה' המבי"ט ז"ל ואינו מעכב והכי שמיע ליה למוהרש"א בס' משחא דרבותא שהוא ג"כ דעת הרשב"א ז"ל ובירר לו זה הדרך שהיא דרך ישרה ושלא כדעת הרב אביו בנימוקיו שם שהפליג לס' המבי"ט ז"ל ע"ש:
וראיתי בס' בני משה סי' ל"ח דע"ה דכתב וז"ל ויש לצרף לזה מ"ש מוהריב"ר בשם מוהרי"ד דלא מהני באומר קבלי זה לקי' דאנן בעי' לשון עתיד שיאמר תהא מקו"ל אבל כל שלא אמר כן אי"מ והבי"ד בהגה בש"ע וכ"כ מוהר"ב שם בתשו' להרשב"ץ ז"ל עכ"ד. ויש לעמוד בדבריו דמדברי המבי"ט ז"ל נר' דבלשון תהא מקו"ל דהוא משמעותו לעתיד מגרע גרע דצריך שיאמר הרי את דאזי הוא מורה דהוא מקדשה מעכשיו משא"כ בלשון תהא מקו"ל דמישתמע שהוא לעתיד ומגרעות נתן היפך דברי הב"מ ז"ל. ומ"ש דהבי"ד בהגה בש"ע הרואה יראה דשם לא כ"כ וז"ל בסי' כ"ז ס"ה וצריך שיאמר לה לשון המוכיח להבא כגון שאומר הרי הן קי' או קידושין יהיו אבל אמר הן קי' לחוד אינו כלום ע"כ. וכן הוא הנוסח בלשון התשב"ץ ז"ל בעיקרו בסי' כ"ג בח"א ע"ש. ולא כמ"ש הב"מ ז"ל דבעי' שיאמר תהא מקו"ל דאדרבא בלשון זה לפי"ד המבי"ט ז"ל מיגרע גרע וכנ"ל. ומ"ש וצריך שיאמר לה לשון המוכיח להבא הוא לאפוקי ל' עבר אבל לעולם בעי' שיהא משמעותה להבא לאפוקי לשעבר וגם צריך שיהא משמעותה ג"כ שהוא מעכשיו ולא לעתיד וכמ"ש המבי"ט ז"ל ועיין בס' התשב"ץ שם שיש הגהה על דבריו אלו בהגה השנית דאינה מובנת היטב וצריכה ביאור:
ועיין בס' שני המאורות הגדולים בתשו' מוהרי"ח סי' א' דפקפק בנדונו שאמר שתשמור זה לקידושין ממ"ש מוהריב"ר וכו' משא"כ בלשון הרי את מקודשת דשפיר מוכח שמקדש עתה שנית דבלשון הרי את מקו' יש הוכחה להבא אבל בנ"ד כפי הנר' הוא ל' שאינו מוכיח להבא וכו' ושוב דחה פקפוקים הנ"ל מכח דמוהרלב"ח ומוהרמ"א פליגי על מוהריב"ר וכו' וגם הא דבעי' שיהיה ל' שיוכיח להבא גם זה דחה מכח דברי הרבה רבני האח' ז"ל שלא פקפקו מצד לשונות כאלו וכו' ע"ש ועיין ג"כ בסי' ב' בד' ע"א ע"ד מ"ש עוד בזה ובסוס"י ס"ט מ"ש בזה מוהרח"ש ע"ש. ועיין בהלק"ט ח"א סי' מ"ד וז"ל שאלה האומר לאשה הרי את מקו"ל ונתן לה הכסף ולא אמ"ל בזה. תשובה האי מילתא תלייא בבעיא דלא איפשיטא אי בעי' ידים או"ל בעי' מיהו אי אמ"ל בטבעתי אפשר דאע"ג דלא אמ"ל זו דמקו' דגדולה מסירת הטבעת עכ"ד. ובס' הלכה רווחת הנד"מ כתב ע"ז דפלוגתא דתנאי במתני' דגיטין דפ"ה דפליגי בידים מוכי' וכו' ותו בעו התם אי בעי' ודין או"ל ולא איפשיטא ופליגי בה הפוס' והטור והש"ע א"ה סי' קכ"ו פסקו דצריך לכתוב ודין משמע אי לא כ"כ לא מהני וה"נ בנ"ד דלא אמ"ל בזה י"ל דידים שאינן מוכי' הן דאמרי' בדיבור בעלמא קידשה והכסף מתנה עיין י"א ריש סי' ז"ך בהגה"ט אות ז' שכ' בשם הרב"ד א"ה סי"כ שספק הנ"ל נסתפק בו ה' בנימין זאב ותלה אותו בפלוגתא הנ"ל דידים מוכי' הויין ידים או"ל כמ"ש הלק"ט ומסיק א"כ לדידן דקי"ל בקי' ידים מוכי' לא הויין ידים אינה מקו' והב"ד דחה דבריו. ועו"כ הי"א שהמבי"ט בח"א סי' רנ"ז כ' דאין צ"ל בכסף זו וכו' ובסי' רצ"א כ' דלכתחי' צ"ל זו ובדיעבד ל"מ ול"מ אבל אמר תהא מקו' צ"ל בזה וע"ש הטעם ותמה על הלק"ט איך לא הזכיר דברי המבי"ט הנ"ל ואינה תמיהא שכבר הוכחתי בכ"מ שדרך ה' ז"ל לחוות דעתו דוקא הגם שתהיה היפך א' מהפוס' וכו' ומ"ש אפשר דהוי מקו' כ' אפשר אעפ"י דאמ"ל בטבעתי מ"מ איכא למימר דלא הויין ידים מוכיחות דמה שאמ"ל בטבעתי אינו על מסירת הטבעת שנתן לה עתה אלא על טבעת אחרת שעתיד ליתן לה עיין ביד אהרן סי' הנ"ל עכ"ד יצ"ו. ואנכי הרואה דדברי מרן ז"ל בתשו' בדיני קידושין בסי' א' הנ"ל דנר' שכן ס"ל דאם לא אמר בזה דאינו מעכב וכמש"ל. הם נעלמו מכל הרבנים ז"ל הנ"ל מדלא הזכירו דבריו כלל: