שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון
אבן העזר · סימן ט
עוד אירע מעשה שבלילה אחת ראובן וש' ולוי היו יושבים עם בת אחת גדולה יחד וראובן פיתה לש' שיקדש הבת ההיא בפניו ובפני לוי ושהוא ילמדנו נוסח לשון הקי' שצריך שיאמר לה דמקודם זמן גו"ד שנים קידש הוא לבת אחת ויודע הנוסח ושמעון הוא ע"ה גמור ונתפתה לדברי ראובן. וכשראה לוי ד"ש גמר בדעתו לקדשה ושרוצה לעשות כן אז הפך פניו לצד אחר ונתן ידיו על עיניו שלא יראה ולא ישמע את הקי'. ושמעון קידשה בפני ראובן שהוא היה מקרא אותו תיבה בתיבה הנוסח והוצרך ראובן להחזיר לש' הנוסח ב"פ שהוא ע"ה עד שקי' בפניו. ולא ראה לוי נתינת הקי' ומה נתן לה כ"א ששמע באוזניו מאחוריו דברי הקי' מה שאמר לה שלא רצה שיהיו הקי' בפניו כדי שלא יהיה הוא עד בדבר. ואח"כ באו לב"ד להעיד וראובן העיד ששמעון הוציא מטבע כסף מכיסו וקודם נתינה אמ"ל הרי את מקודשת לי בכסף זה כמו"י ושוב קידשה בו. ולוי העיד שלא ראה ולא ידע מה נתן לה וגם אם נתינה היתה מקודם שאמר או אח"כ יען שהפך פניו לצד האחר ונתן ידיו על עיניו כדי שלא יראה ויהיה עד בדבר רק ששמע שאמ"ל הרי את מקודשת לי בכסף זה כמו"י והבת היא מודה בזה אבל עתה עבר עליה רוח קינ'א שאינה רוצה לינשא. ונפשם לשאול הגיעה אם יש ממש בקי' אלו וצריכה גט ממנו או לא יען שראובן העד מקודם זמן גו"ד שנים כשקידש הוא עבר על החרם ונפסל לעדות ובפיסולו הוא עומד עד היום וקי' אלו אין בהם ממש. לכן צריכים אנו לידע כיצד שורת הדין נותנת ושכמ"ה:
תשו' הנה כבר נודע מאי דאיכא ספיקות בקי' אלו מצד ההסכמה הקדומה בעירנו אשר הובאה בס' בירך משה גאלאנטי ז"ל סי' ג"ל שהיא בהסכמה וחרם בין על המקדש בין על העדים וגם היא בהפקעת והפקרת כסף הקי' וכמו שכתבתי בתשו' הקודמת בזה שא נא עיניך וראה ואי"צ להאריך עוד כי לקצר אני צריך. והיוצא מהאמור ומדובר בה דלדידן באתרא דידן דאיכא גזירת נח"ש על המקדש ועידיו וכנז"ל לכ"ע מכאן ולהבא הם פסולים לעדות זולת לאיכא מ"ד דעובר על חרם הקהל כשר לעדות כמבואר בתשו' מרן ז"ל הנ"ל ולא פסקו הפוס' ז"ל כוותיה. ולכן העד הא' ראובן דבנ"ד שמזה זמן גו"ד שנים שהוא עבר על ההסכמה וחרם וקידש לבת בלתי רשות ב"ד ונתקיימו הקי' שלו בב"ד עפ"י קבע"ד והצריכו אותה גט וצריך הוא להענש בנידוי וכמ"ש הנדי"ל ז"ל בח"ב חאה"ע ולהתיר לו ומע' הב"ד יצ"ו באו"ז העלימו עיין ממנו שלא להענישו. וא"כ מאותו הקי' ואילך נפסל והוא עדיין עומד בפיסולו עד היום ולא שמענו ולא ראינו שעשה תשו' ע"כ ואדרבא סופו הוכיח על תחי' שעדיין עומד במרדו ולא ניחם על רעתו שהרי במעשה הקי' הנז' דנ"ד הוא שהיה ידו במעל תחי' למורדים מסית ומדיח להמקדש והוא היה מקרא לו נוסח לשון הקי' פעם אחר פעם כמובא בשאלה, אין לך הוראה גדולה מזו דעדיין הוא עומד במרדו ולא שב מרשעו ובפיסולו הוא עומד והו"ל מקדש בפס"ע. והגם דאיכא עוד עד שני שהוא כשר אליבא דמאן דסבי' ליה דמכאן ולהבא הוא נפסל ומרן ז"ל מכללם ומה גם דהוא באקראי וכתבו האח' ז"ל דלא איפליגו רבוותא לא בהוזמנו לכך ולא באקראי עיין בכנה"ג הגב"י אונ"ה ובס' יא"ה או"ג ובס' בירך משה סוסל"ג. ובנ"ד עם דבתחילה קודם שיקדש עברו הדברים ששני עדים אלו הם יהיו עדים בקי' ההם מ"מ זה העד השני הפך פניו לצד אחר ונתן ידיו על עיניו כדי שלא יראה ברעה שכן כונתו שלא יהיה עד בדבר. וכיון שכן הו"ל כאילו הוא באקראי ויותר עדיף ולא נפסל לעדות כלל. עכ"ז מצדו איכא ריעותא אחריתי בהקי' הלז שלא ראה נתינת מטבע הכסף מידו לידה כלל והרשב"א ז"ל בתשו' תש"פ והבי"ד מרן בב"י סימ"ב בב' שהיו עומדים אחורי גדר בית ושמעו שאמר ראובן ללאה התקדשי לי באתרוג אבל לא ראו נתינה ממש אפי' ראו האתרוג יוצא מתח"י אי"כ חשש של כלום ואפי' היא מודה וכו' דעדות ראיה ממש בעינן ע"כ. והכנה"ג סיכ"ז הגה"ט או"ד כתב צריך שיהיו העדים רואים הכסף שנותן לה ואם לאו אימק"ו כמו שנר' מתשו' הרשב"א סי' תש"ף ע"כ. גם מוהרימ"ט ז"ל חאה"ע סימ"ג והפ"מ ח"א סיכ"ט כ"כ גם מורם ז"ל סימ"ב פסק לדהרשב"א דכל שלא ראו הנתינה ממש אי"ק ע"ש. והרב בירך משה ז"ל סוסל"ג כתב אפשר דלזה נתכון הרב בלשונו שכתב לראות הנתינה ממש לידה להורות דצריך לראות כסף הקי' בעת נתינתו מידו לידה והך דינא דהרשב"א דבקי' בעי' עידי ראיה ולא סגי בעידי ידיעה קמה וגם ניצבה בס' הפוס' ראשו' ואח' ז"ל, האמנם הביא שם דהמרדכי בפ' האומר כתב בשם הרא"ם דאפי' לא ראו הנתינה אין לבטל הקי' אם ראו דבר המוכיח יכולין להעיד כאילו ראו גוף המעשה. וכ' הב"ש סקי"ב דסבר דקי' דמו לד"מ דדנין בעידי ידיעה אף בלא ראיה. וכבר האריך בזה הכר"ש ומורם בתשו' סי"ל כתב דכיון דהרשב"א ומוהר"ם חולקים על הרא"ם ראוי לסמוך עליהם. וה' דבר"י סי"ז כתב דרוב הפוס' לא ס"ל כהמרדכי וחולקים עליו. וסיים שם דבנ"ד שלא ראו העדים הטבעת כשנתן לה רק בידיעה בעלמא ליכא למיחש להני קי' לדעת רובא דרבוותא. ומ"מ משום חומרא דא"א חובה עלינו לצאת י"ח המרדכי ויש לנו צד אחר מענין ההסכמה וכו' והרי אית לן ס"ס ס' דהלכה כהרשב"א דבעי' בקי' עידי ראיה ובידיעה לא סגי ואת"ל דה' כהמרדכי דגם בעידי ידיעה סגי שמא מעיקרא קי' אלו בטלים הם מכח הסכמה כמ"ד דפקעי הקי' ע"ש ומוהריט"א ז"ל בסיל"ד שדי ביה נרגא דיש לחוש לסב' האומרים דס"ס בפלוגתא דרבוותא לא אזלינן להקל ועוד מדברי ה' ב"ה בסימ"ב שתלה דין זה דהרשב"א דבעינן ידיעה וראייה בפלוגתא דרבוותא דפליגי במקדש בע"א אי חיישינן לקי' או"ל והגם דמרן ז"ל פסק בפשי' דהמקדש בע"א אין חוששין לקי' מ"מ באיסור ערוה חיישי' לכל הסברות להחמיר אפי' נגד מרן דמיקל וכו' יעוש"ב. ומוהרמ"ג ז"ל חזר על המקרא ולהשיב ע"ד באורך ושלח את כל הפס"ד הנ"ל לרבני אר"ץ ז"ל ועל הפרט הלז האריכו למעניתם ותמהו על המראה וכתבו שהמעיין בס' המרדכי ובכל הספרים הנמשכים לשמעתיה ראה יראה דכל כה"ג בנ"ש דשני העדים לא ראו גם המרדכי מודה כוותיה דהרשב"א דלא סגי בעידי ידיעה לבד וליכא למיחש להני קי' כלל. וע"כ לא פליג המרד' אלא בדאיכא אחד מן העדים דאית ליה ראייה וידיעה והא' לית ליה ידיעה דוקא ובזה ס"ל דאיכא למיחש וצריכה גט אבל אם שני העדים לא ראו גם המרד' לדעת הרא"ם אזיל ומודה כוותיה דהרשב"א דלא סגי בעידי ידיעה לבד עש"ב:
אשר לפי"ד הרבנים ז"ל הנ"ל אנו למדין לנ"ד דהעד הא' עדיין בפיסולו הוא עומד וכנ"ל והעד הב' לא ראה כלל הנתינה כ"א לשמע אוזן ששמע שאמ"ל ה"א מקו' וכו' לית ביה ממשא כלל דמאחר דהעד הא' הוא כמאן דליתיה ולא מהני מידי ולא נשאר כ"א העד הב' וגם, איהו לא ראה הנתינה מעתה הו"ל ג' ספיקי בדבר דאעיקרא המקדש בע"א איכא פלוגתא בדבר אי חיישי' לקי' או"ל חיישי' וכמו שכן ס"ל לרוב ככל הפוס' ומרן מכללם. ואת"ל דלחומרא חיישי' לס' הסמ"ג במקדש בע"א להצריכה גט ה"ד היכא דאיכא גביה ראייה וידיעה משא"כ היכא דליכא גביה ראייה וידיעה לא חיישי' ליה כלל מאחר דאפי' באיכא ב' עדים בדבר אם שניהם לא ראו לפי"ד הרבנים ז"ל גם המרד' אזיל ומודה לס' הרשב"א דלא סגי בעידי ידיעה לבד וליכא למיחש להני קי' כלל דע"כ ל"פ המרד' וחייש להני קי' אלא דוקא בדאיכא א' מהעדים דאית ליה ראייה וידיעה והב' אית ליה ידיעה בלא ראייה אבל אם ב' העדים לא ראו גם המר' מודה כס' הרשב"א דל"ס ביה ידיעה וא"כ במכ"ש היכא דליכא כ"א ע"א וליכא ראיה בודאי הגמור דליכא ביה בית מיחוש להני קי' כלל. והגם דשם כתבו איברא דמדברי הרב"ש בסקי"ב נר' לכאורה דס"ל מר דפליגי גם היכא דב' העדים לא ראו וכו' ולבסוף כתבו האמנם איך שיהיה הדברים באמת דאכתי לא יצאנו מידי ס' וכו' דהאיתא קמן לפי"ד הרב"ש גם דשניהם לא ראו הנתינה סגי בידיעה וכו' וצריכים אנו למיחש לה כיעו"ש. מ"מ לא תברא לנ"ד די"ל דדוקא היכא דאיכא ב' עדים בידיעה בלא ראייה אזי יש לחוש להאי סברא משא"כ היכא דליכא כ"א ע"א בידיעה בלא ראיה. דאעיקרא בקי' בע"א גם שהוא בידיעה וראייה מצד החומרא דוקא הוא דחיישי' להצריכה גט בודאי דאין לחוש חומרא על חומרא ולהצריכה גט וזה ברור לע"ד. ואף אם ימצא איזה סברא דחייש גם להכי מ"מ הא אית לן ריעותא מצד אחר של ההסכמה והפקעת כסף הקי' וכל זה שהארכנו הוא אם נאמר במונח דפיסול של הע"א לא מרע כ"א לנפשיה דוקא דעדותו הו"ל כמאן דליתא ונשאר העד הב' בכשרות עדותו. אכן אם נאמר דע"י פסלות העד הא' בטלה עדות של הב' כדין נמצא א' מהם קא"פ דבטלה כל העדות תו לא צריכין אנו לכ"ז דבלא"ה בטלה כל העדות:
והגם דראיתי להרב משנת ר"א די טולידו ז"ל בח"א סי' קל"ג דנסתפק במקום דעדות דע"א איהנייא לן כבי תרי כעדות אשה וכיוצא ובאו ב' והעידו שניהם כא' דמת וקברנוהו ונמצא א' מהם קאו"פ אי אמרי' דזה הדין דנמצא א' מהם קא"פ דבטלה כל העדות ה"ד בעדות דבעי שנים. משא"כ במקום דמהני עדות דע"א אינו נפסל מצד העד הב' או"ד דגם באופ"ז נפסל. ובתחי' למפשט ספיקו הביא לכאורה מדברי הכנה"ג ח"מ סיל"ו ובאה"ע סימ"ב הגב"י אוי"ג דהביא בשם כמה פוס' גדולי האח' דהא דאמרו הרא"ם והסמ"ג דהמקדש בע"א חוששין לקי' ה"ד בע"א כשר ברם היכא דבאו ב' עדים ונמצא א' מהם פסול דבטלה כל העדות אי"ח דהא ליכא גבן אפי' ע"א וכו'. ושוב הביא דברי התשב"ץ ח"א סיק"ל. והמגיה שם הבי"ד המש"ל פ"ד דאישות ה"ו דהביא תשו' הריב"ש דסי' רס"ו ותמה עליו דבנ"ד ליכא אפי' ע"א אפי' למאן דחייש לקי' בע"א דהא קי"ל נמצא א' מהם וכו' עדותם בטילה יע"ש דמתבאר מדבריו דקאי בשיטת גדולי האח' שהביא הכנה"ג דהסכימו דאפי' להרא"ם והסמ"ג דחששו לקי' בע"א אם נמצא א' וכו' בטלה כל העדות. וציין על הקמ"ר שישב לקו' המש"ל בפשי' דבמקום דל"ב צירוף לא נאמר האי כללא ולא זכר תורתן של גדולי האח הנז"ל וכו' ע"ש. גם ראיתי בס' חת"ס חאה"ע סס"י פ"ד בענין עד פסול שהעיד עמו ע"א בקי' לפום מאי דמחמירינן כהסמ"ג בנתקדשה בע"א אם לא הכיר העד הכשר בעד הפסול שהוא פסול אי חשיב דהו"ל כמקדש בע"א או בטלה כל העדות שציין על הש"ך חו"מ סיל"ו סק"ך ע"ש. וע"ע מזה בס' כבוד יו"ט דאנון ז"ל בדרוש א' לנישואין שהאריך בזה יע"ש. דהמתבאר מדבריהם דבפלוגתא מיתנייא אי בעדות קי' שנמצא א' פסול אי בטלה כל העדות או"ל מ"מ כבר כתבנו דבנ"ד דאיכא ריעותא אחריתי מצד ההסכמה והפקעת כסף הקי' בזה י"ל דגם החולקים יודו דבטלה כל העדות:
עוד אדברה נא מענין פסלות העד הא' דהנה מבואר בתשו' מרן אה"ע סי' יו"ד בדברי מוהר"א בן נחמיאס ומרן ז"ל דפשיטא להו לרבנן לגבי המקדש דהוי מועל בחרם משעה שקידש ומאותה שעה נפסל לעדות וכל כמה שלא העידו עליו שעשה תשו' כראוי לו הוא עדיין בפסלותו ועיין בס' עדב"י סי' י"ז וי"ח מה שהאריך בזה. ועיין בס' נדי"ל ח"ב בסי' ח' מחאה"ע בתשובה שהובאה שם מתרי אשלי רברבי כמוהר"א אשכנזי ז"ל וכמוהרמ"ף ז"ל שהאריכו הרבה בענין פסלות העדים שעברו על השבועה ועל ההסכמה והחרם אי נאמנין לו' שכחנו. וגם אי נאמנין העדים לו' שלא הוזמנו לכך והבי"ד ה' החבי"ב שהוב"ד בס' עדב"י סי' י"ז שכתב דאין העדים נאמנים לו' שלא הוזמנו לכך דכל בסתמא הוזמנו חשבינן להו. וכ' דמטע"ז נר' לו' דכל בסתמא אמרי' דידעו בהסכמה ואפי"ה העידו. וה' עדב"י ז"ל סי' ח"י סתר דבריו והם האריכו לתמוה עליו. ושוב כתבו וז"ל ועכ"פ בנ"ד גם העדב"י מודה דכבר הוכחנו למעלה ראש דהעד הא' היה בחזקת פיסול דאורייתא והכשר בס' פלוגתא וקרוב לודאי ולא הוכשר א"כ אין לנו לומר עליו שנעמידנו על חזקתו דאדרבה חזקתו פסול ואף העד האחר תלוי בפלוגתא כנז' ומידי ס' לא נפקא. ומכ"ש בהצטרף ריעותא רבתי בעיקר הקי' מצד ההסכמה דאפקיעו קי' והפקירו בפי' ממונו דלכל המרבה אין צריכה גט אלא לחומרא ומדרבנן. ול"ד לנדון הכנה"ג ז"ל דהתם לא פי' הפקעה ולא הפקר דלדעת מוהריק"ו והרשב"א דמייתי ס"ל דאי עבר וקידש קי' קי' ואפי"ה עשאו לסניף ס' מוהריב"ל ומוהר"א מונסון ז"ל לא כן בנ"ד אינו סניף אלא ריעותא רבתי והו"ל כמה ספיקי א' בענין קי' עצמן ותו ס' בענין העד אי חשיב חזר לכשרותו ותרי ספיקי דהכנה"ג בענין פסלות העדים עצמן וכגו"ד י"ל דכ"ע יודו להתיר בלי פקפוק וכו' יעוש"ב:
דהיוצא מהאמור לנ"ד דהעד הא' שמזה זמן גו"ד שנים נפסל ע"י שעבר על החרם במה שקידש בלי רשות ב"ד ועד עכשיו הוא בפיסולו דליכא עדות עליו שעשה תשו' כלל ואדרבא סופו הוכיח וכו' כמש"ל ופיסולו הוא מדאו' שעבר על החרם דהגם שנאמר שלא בטלה כל העדות מצדו כדין נמצא וכו' עכ"ז לכל המרבה אי"ץ גט אלא לחומרא ומדרבנן. מאחר דאיכא כמה ריעותות בדב"ז דגם לגבי העד הב' ליכא גביה כ"א ידיעה בלא ראייה ולס' הרשב"א ז"ל כל היכא דליכא ידיעה וראייה לב' העדים אף דאיכא ידיעה וראייה לעד הא' מהם לא מהני כמו שפי' רבני אר"ץ ז"ל בכו' מחלוקת הרשב"א והמרד' דלהרשב"א ס"ל גם אם הא' אית ליה ידיעה וראייה מאחר דהב' לית ליה ראייה ל"מ. וכיון שכן איכא כמה ספיקי חדא ס' הרשב"א ז"ל דס"ל דאי ליכא ידיעה וראייה לשניהם יחד ל"מ ואף את"ל דיש לחוש לס' החולקים ולהצריכה גט ה"ד היכא דהעד שראה הוא בחזקת כשרות משא"כ בגוונא דנ"ד שהוא בחזקת פיסול ל"מ כלל דלא נשאר כ"א ע"א בלא ראייה דבודאי הגמור דלאו מידי הוא. ואף אם יש לעלות על הדעת ולומר דאפי' לא יש עדות על חזרתו בתשו' תלינן לומר שמא עשה תשו' מ"מ בנ"ד דסופו הוכיח על תחילתו ליכא למימר הכי והאיכא ג"כ ריעותא בעיקר הקי' מצד ההסכמה והפקעת והפקר הקי' דבכגו"ד יש להתיר בלי פקפוק ומכ"ש אם נאמר דמצד פסלות ראובן פוסל ע"י גם עדות הב' כדין נמצא א' מהם פסול וכו' שבטלה כל העדות דודאי לא בעייא גט כלל והוא פשוט וברור לע"ד. וכ"ז דאמרן דאיכא ריעותא בעיקר הקי' מצד ההסכמה וכו' היינו דחשבינן לה לריעותא חדא דכשנצרף אותה לריעותות האחרות הו"ל תלתא ספיקי. ומכ"ש וק"ו אי אמרי' דמצד ההסכמה לבדה יש לנו בקי' אלו ב' ספיקות גמורים לעשות ס"ס אחד מצד פסלות העדים בקי' ההם ואחד מצד הפקרת כסף הקי' שהפקירו אותם בפי' ועיין בס' שער אשר קובו בתשו' חאה"ע סי' ל"א שהאריך בזה וחשיב אותם לתרי ספיקי יעוש"ב. ועם דהספק האחד מצד פסלות העדים בהקי' ההם ס' זה הוא נגד סברת מרן ז"ל דס"ל דאינם נפסלים כ"א מכאן ולהבא כבר אני הדל בתשו' אחרת אשר לי בענין קי' הבאתי דרבני האח' ז"ל הסכימו דבמקום דאיכא גם ריעותות אחרות עבדינן ס"ס אף נגד מרן ע"ש. והגם דבנ"ד העד השני חשיב כאילו באקראי ולא נפסל וכמש"ל מ"מ מלבד דגם לגבי דידיה יש בו מהפקפוק דכיון דבתחי' דיברו מענין הקי' שרוצה לקדשה מהראוי הוא דהי"ל לברוח משם ולא ישב שם כלל והיו מתבטלים הקי' מכל וכל שלא היה מקדשה כלל. וא"כ גם מצדו יש לתלות הסירחון. עוד בה מצד העד הא' שבמרד ובמעל עשה אלו הקי' ויש בו פיסול מצד הקי' האלו בעצמם לכמה פוס' דס"ל הכי ועי"כ פוסל לאחר עמו וא"כ הו"ל תרי ספיקי מצד ההסכמה עצמה א' מצד פסלות העדים וא' מצד הפקרת כסף הקי' וכנ"ל. וכבר כתבתי בתשובה אחרת דמבואר יוצא בדברי מרן ז"ל ומוהרא"ן ז"ל בתשו' סי' יו"ד דהפסול מדרבנן אלים כחו לפסול ולבטל עדות עד הב' והארכתי בזה וא"כ הכא בנ"ד דהעד הא' הגם שלא היה בו פיסול מקודם קי' אלו כ"א עכשיו שעשה קי' אלו לכמה מהפוס' הוא פסול בזה ופיסולו מדאורייתא בודאי דלדידהו אלים כחו לבטל עדות העד הב' שעמו ושפיר הוי מצד ההסכמה עצמה תרי ספיקי וכאמור ומאחר דבנ"ד דאיכא הפקרת מעות כסף הקי' בפירוש ומעיקר הדין בהפקרת כסף הקי' אי"ץ גט דהפקר ב"ד הפקר וכמ"ש הריב"ש ז"ל דמצד חומרא הוא דמחמרינן להצריכה גט ממילא היכא דאיכא ריעותא וספיקא אחרינא גם מאן דמחמיר מודה דשוב לא חיישי' לאותן הקי' כלל ועיין בכנה"ג חאה"ע סי' כ"ח הגב"י או' ל"ז שכ"כ בפירוש בדעת המחמירים יעו"ש ובנ"ד בלא"ה איכא כמה ריעותות וספיקות וכנז"ל דבודאי הגמור לכ"ע הני קי' בטלים ומבוטלים וחשובים כחרס הנשבר ולית בהו ממשא כלל:
עוד איכא צד ריעותא בהקי' הנ"ל מטעם דהוו בלילה ומוהר"י מינץ ז"ל בסדר הגט סי' נ"ז כ' דקי' בלילה הוו ספק ע"ש וכבר אני הדל כתבתי בזה בתשו' הקודמת באורך דאף דלא הוי זה ס' גמור כשאר הספיקות מ"מ הוי צד ריעותא וסניף בעלמא לכשיצטרף, לשאר הספיקות בפרט לעירנו הזאת נעמי דנוהגים שלא לקדש בלילה עש"ב:
עוד איכא ריעותא אחריתי בנ"ד מצד שינוי הלשון דהעד הב' העיד ששמע שאמ"ל הרי את מקדשת ותיבת מקדשת שינתה משמעות לשון הקי' שאין במשמעותה שהיא מקו' לו. ועיין בס' ישמח לב חאה"ע סי"ז בתשו' ה"ה כמוהר"ח רומאנו ז"ל שכתב דלדברי העד הא' שאמר מקדשת אין כאן קי' כלל יען כי מלת מקדשת היא פועל יוצא לאחרים ופירושה שהיא תקדש אותו ותתפרש דברים אחרים א"כ ליכא עדות כלל. גם ה' ישמ"ל בסי' ח' ד' י"ז ע"ב כ' וז"ל גם לדברי העד הא' שאמר מקדשת ומלה זאת מתפרשת לכמה פי' שונים כמ"ש ה' הפוסק יצ"ו והגם דאנן סהדי בכו' הבחור המקדש שרצה לקדשה לעצמו ומקדשת שאמר היינו מקודשת אלא שלא ידע להוציא המילה מחמת חמרות דאית ביה. מ"מ אין אנו הולכין אחר האומדנא והכונה דבעינן בקי' פיו ולבו שוין ודב"ז הוא פשוט בדברי הפוס' ז"ל ומכללם עיין במוהרשד"ם ז"ל בסי' י"א שכ' דאעפ"י שאפשר שלא כיוין אלא לבתו של ר' יוסף מ"מ בנדון כזה אין אנו הולכין אחר כונתו ואמרי' דברים שבלב אינם דברים לכ"ע עש"ב עכ"ד. ועיין עי"ש בסוסי"ח שכתב שם בנדונו וז"ל עוד זאת אמינא בזה לע"ד דאף להמחמירין בההוא פלוגתא בשלא אמ"ל לי היינו שאמ"ל ל' הקי' כתקנן ע"כ איכ"ל דהויין ידים. אמנם כאשר נלוה אל הידים הנ"ל האי לישנא בישא דאמ"ל מקדשת אשר אין במשמע שמקדש אותה א"כ חסרון הלי הוי כמעט הוכחה שלא לעצמו מקדש אותה ולא חלו בה ידים לא מצדו ולא מצדה כלל וזה נ"ל ברור אף אם היתה משודכת עכ"ד ז"ל. כי ממנו נקח לנ"ד ונאמר דמאחר דהעד הא' אית ביה פסלות מקודם מעת שקידש הוא את הנערה מזה גו"ד שנים או מחמת הקי' האלו לכמה פוס' דס"ל כן והגם שנאמר שלא הורע כחו של העד הב' מסיבתו ונשאר עדות הב' בתוקפו והו"ל מקדש בע"א דיש לחוש להמחמירין במקדש בע"א ולהצריכה גט מ"מ ה"ד בשאמר לשון הקי' כתקנן משא"כ כשאמר לישנא קטיעא מקדשת לי דאין במשמעות שמקדשה לעצמו לכ"ע אין לחוש ואינן קי' כלל. ומכ"ש וק"ו כשהעד הא' לא ראה וידע וגם שהוא מעיד ששמע שאמר מקדשת לישנא קלילא דמלבד שהוא באחד וגם איכא תרתי לריעותא בודאי הגמור דלכ"ע אין שום חששא כלל בהני קי' ולא בעיא גט ומותרת להנשא לכתחי' לכל גבר די תצביי והוא פשוט וברור. הנלע"ד כתבתי וציי"מ וימ"ן לשוני ע"ט ס"ט: