אור ברסלב
שערי עזרה אבן העזר › סימן ח

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

אבן העזר · סימן ח

סימן ז

שאלה ראובן שבלילה אחת היה הוא ושני אנשים ישר' וערל אחד ונערה ישר' יושבים כאחד ורצה לקדשה בפניהם ואמ"ל בסתם לכולם שיהיו עדים קידושין הנ"ל וקידשה בפניהם. וכשבאו הב' עדים ישר' העידו בב"ד נמצא שהא' מהם הוא קרוב להנערה מצד האם שני בשני והיא מודה בהקי'. והמקדש עבר עליו רוח קינ'א ואינו רוצה כעת לקחתה. יש לדעת אי הוו קי' וצריכה גט או לא:

תשובה הלא לאמונה ידענא בנפשאי כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי ובפרט בעניני גיטין וקי' ואזהרה שמענו כל מי שאינו יודע בטיב גיו"ק לא יהיה לו עסק עמהם. אבל עכ"ז דחקתי ויצאתי חוץ למחיצתי כי ידעתי דפוס' הלכות לאו למודעי הם צריכים ודברי אלה הם לאיש אשר כמוני להציב לי ציונים להתלמד דוקא ולא להלכה ולא למעשה עד אשר יעלו ויראו בפני יודעי דת ודין הנה בקי' הנ"ל רואה אנכי דיש בהם כמה ספיקות. ראשונה מצד ההסכמה הקדומה הידועה בעירנו דמשק יע"א אשר הובאה בס' ברך משה סי' ג"ל שהיא בהסכמה וחרם בין על האיש המקדש בין על שני עדיו וגם היא בהפקעת והפקר כסף הקי' כיעוש"ב בסי' ל"ג ול"ד. ויש מהפוס' דס"ל דמכח ההסכמה לבד לא הוו קי'. גם איכא מכח ההסכמה לצד פסלות העדים דרבוותא ס"ל דהו"ל מקדש שלא בעדים. והגם דמוהרש"ך ז"ל בח"ג סי' א' כתב דלא נפסלו אלא מכאן ולהבא אבל הקי' ההם הם ק"ג ונמשכו מר' האח' ז"ל להחמיר מט"ז. מ"מ מוהרח"ש ז"ל בחאה"ע סי' מ"ב כתב וחילק דה"ד אם החרם היה על המקדש דוקא שלא יקדש וכו' אבל כשהחרם היה על העדים כיון שעברו על החרם הם פסולים ונמצאו הקי' בטלים וכ"כ ה' כר"ש בחאה"ע סי' כ"ד ומוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' קל"ח האריך בזה וסו"ד כתב דספיקא הוי אם נפסלו העדים והקי' ההם בטלים או לא ע"ש. והרב"ד ז"ל בחאה"ע סי' כ"ט הביא ב' הפלוגתות אלו אם מצד המקדש עצמו ואם מצד העדים שהם פסולים והקי' בטלים שכל אחד מב' ריעותות אלו מידי ס' ל"נ ע"ש. וה' שער אשר קובו ז"ל בחאה"ע סי' ל"א כתב דמפאת ההסכמה יש תרי ספיקי גמורים לעשות ס"ס ולבטל הקי' כ"ש בהצטרף שאר ספיקות וכו' גם העו"ש אה"ע סי' ה' כתב להקל מטעם ס"ס ס' אם נפסלו העדים או לא ואת"ל דלא וכו' גם ה' מוהרמ"ג בס' ב"מ סו"ס ל"ג כתב להתיר בס"ס ס' אם כח ההסכמה עוקר הקי' לגמרי וס' בגופן של קי' וכו' ומבואר בדבריו דבהוזמנו העדים יש ס' אחר לבטל הקי' מחמת פסלות העדים. וכ"ש ברבוי הספיקות כנ"ד אם מצד לשון הקי' ואם מפאת ההסכמה ועוד מצד פסלות העדים הקי' הם בטלים ויש להתיר בשופי כמ"ש החק"ל חאה"ע סי' כ"ה דבס"ס אין להחמיר ואפי' אם יהיה בא' מהספיקות שרוב הפוס' נטו להחמיר אם בס' השני רוב הפוס' נטו להקל הרי נעשה ס"ס שקול וכ"ש ברבוי הספיקות כנ"ד דפשיטא דיש להתיר בשופי. ועיין בס' נדי"ל חאה"ע סי' ח' בפסק מרבני ירושל' וגם המחבר הסכים עמהם והמתבאר מדבריהם דבס"ס דפלו' דרבוותא יש להתיר ברבוי הספיקות ובפרט חרם ההסכמה שעולה על גביהם וכן הסכימו הלכה למעשה. והה"נ בנ"ד יש להתיר וכו' כמ"ש האב"י דהגם דלא סמך עצמו להתיר טעמי דגריעות לשון הקי' מ"מ מטעם פסלות העדים דהוו בנ"ד סמך עצמו להתיר. ואנא נמי בנ"ד הא ברירנא דמצד פסלות העדים לבד יש לנו כדי להתיר בספקי ספקות טובא ובפרט בהצטרף גם הנהו ס' דגריעות הל' פשיטא דיש להתיר בשופי זת"ד הז"ל עש"ב. וע' בנדי"ל שם דכתבו אחר שהאריכו מצד ההסכמה ומצד העדים שעברו עליה וז"ל ועכ"פ אף אם נרצה לחוש לס' הריב"ש ז"ל חששא הוי וצריכה גט לחומרא וכ"ז בדליכא שום ריעותא אחריתי זולת ההסכמה ע"ש:

והנה בנ"ד יש ריעותא שנמצא העד קרוב להמתקדשת מצד האם וכבר נודע ס' הפוס' ז"ל דס"ל דגם בקורבה דמצד האם פיסולו הוא מה"ת. ועם דהרמב"ם ז"ל ודעי' ס"ל דהיא מדרבנן. מ"מ כבר כתב הכנה"ג חאה"ע סי' מ"ב הגב"י אות קכ"ט בשם המשפ"ש סי' קכ"ד ומוהרש"ך ח"ב סי' ר"ך דאע"ג דהוי דבר איסור לא שבקי' כל הפוס' ועבדינן כס' הרמב"ם ולית דחש לה כו"ע דהוי יחידאה וציין ע"ז לכמה פוס'. ובאות ק"ל כתב דהמקדש בפני אותם שנלמדים מן המדרש כקרובי האם אי"צ גט כלל מטעם ס"ס ס' אי הוו פיסולייהו מד"ת או מד"ס ואת"ל מד"ס ס' אי הלכה כהרי"ף דהמקדש בפיסולי עד"ר אינה מקו' כלל מוהרשד"ם א"ה סי' ל"ג מוהר"י אדרבי סי' רל"ו ורס"ד משפ"ץ ח"א סי' מ"ג וח"ב סי ע"ד. והגם דכתב שם בשם מוהרש"ך ח"א סי' ג' ומ"ז דאפילו תימא דיש לחוש לסברת הרמב"ם ופיסולייהו מדר' וגם לס' מי שאומר דהמקדש בפיסולי עד"ר צריכה גט. בדין מרומה דיש לחוש שמא לא נתקדשה לכ"ע אי"צ גט כ"ש אם נחוש לס' הרשב"ץ ז"ל דאפילו לדעת הרמב"ם פיסולייהו מדאו' ע"כ. נראה דזה שכתב הרב כן שם הוא לרווחא דמילתא לומר דשם בנ"ד דהוי דין מרומה פשיטא דלכ"ע אי"צ גט. ולעולם דלדינא איהו ס"ל דאין לחוש לס' הרמב"ם וראיה לזה שכתבה בל' ואפי' תימא וכו'. וגם דבח"ב סי' ר"ך כתב בפי' דלית דחש לס' הרמב"ם כו"ע. ואם נאמר דמ"ש בח"א לדינא קאמר דליכא להתיר כ"א דוקא היכא דהוי דימ"ר אבל היכא דלא הוי דימ"ר חיישי' לס' הרמב"ם דהוי דר' ולס' מי שאומר דהמקדש בפיסולי עד"ר צריכה גט א"כ הוו דבריו סתראי נינהו דבח"ב סי' ר"ך כתב דלית דחש לס' הרמב"ם כו"ע והכנה"ג לא העיר עליו מזה כלל, א"ו מוכר"ל כדכתי' דלרווחא דמילתא שם בנדונו הוא דקאמר הכי וכנ"ל. גם מוהרח"ש ז"ל כתב בדרך זה והבי"ד הכנה"ג שם דהמקדש בפני קרובים מן האם אין לחוש לקדושיו ואפי' למי שירצה להחמיר בנד"ז שהדברים נר' מכמה צדדים שהכל שקר וגם העדים עברו על חרם הקהל וגם נתקבל העדות באונס והיה דימ"ר ולא נעשה דו"ח ועוד ריעותות אחרות לכ"ע אין לחוש לקי' כלל ע"כ. הרי כמ"ש דלרווחא דמילתא קאמר דאפי' מי שירצה להחמיר וכו' אבל לדינא איהו ס"ל דליכא חששא בקי' כן ג"כ אנו נאמר בדעת מוהרש"ך ז"ל. אכן לא אכחד דשם סיים הכנה"ג והרש"ך ח"א סי' מ"ז חשש להחמיר כשאין לחוש שהקי' מרומה ע"כ. ולפי"ז הוו דברי מוהרש"ך ז"ל סותרים זא"ז ולא ידענא מדוע הכנה"ג לא העיר מזה וספרי מוהרש"ך ז"ל אינם מצויים תח"י לראות הדברים בשורשן ואם בח"ב הדר ביה ממ"ש בח"א סי' מ"ז לא הי"ל להכנה"ג ז"ל אחר שהביא לדברי מוהרח"ש ז"ל לכתוב והרש"ך ח"א סימ"ז חשש להחמיר וכו'. ואולי דהכנה"ג ז"ל בראותו הדברים בשורשן כן נר' לו דעדין בס' הא' דח"א הוא עומד. גם הפ"מ ז"ל בח"א סי' כ"ט הביא דברי הרמב"ם ושמוהרש"ך ח"א סימ"ז חש להחמיר מהא דהרמב"ם וצידד בתחילה להקל ובסוף לא מלאו לבו להחליט להתיר בלתי אם נועדו ב' מהמורים דפקיעי להתיר גם ה' תומ"י סיתי"ג החזיק כדברי הרמב"ם דכונתו היא דפיסול קורבת האם היא מד"ס ודלא כהרשב"ץ ז"ל שפי' בכונתו דס"ל לענין פיסול הם מה"ת. והביא סרכין תלתא מוהרשד"ם ומוהרי"א ומוהרח"ש ז"ל כחדא הסכימו לבטל עדות קי' ע"י עדים דאית להו קורבה מצד האם או מחמת אישות מחמת ס"ס ס' שכונת הרמב"ם כהרשב"ץ ואת"ל דפיסולם מד"ס ס' אי הלכה כמותו או כרבים החולקים עליו. ועוד אף את"ל דדעת הרמב"ם היא בכל גוונא אמרה ואף במונח דה' כמותו דילמא ה' כהרי"ף ודעי' דהמקדש בפסולי עד"ר אין חוששין לקדושיו ואי"צ גט כלל. וגם מוהר"ר בצלאל ז"ל החזיק בס' הרשב"ץ בכונת דברי הרמב"ם ושזו היא דעת הה"מ ז"ל יעו"ש. ובריא דאף מוהרש"ך ז"ל אם היה רואה דברי מוהרשד"ם ומוהרי"א ז"ל שכתבו על נ"ד בעצמו והעלו להקל שגם הוא היה מחליט מאמרו להקל וכמש"כ בהדייא בסוף תשו' ועפי"ז כתב הפ"מ ז"ל דבנדונו כיון דהע"א י"ל קורבה מצד האם עם המתקדשת עדותו בטלה כהרבנים הנ"ל דהעלו להקל עש"ב. גם בח"ב סי' ד' חזר וכתב כן וכ"ע דמטעם ס"ס יש להתיר ואף למ"ד דלאו כל ס"ס לקולא ומה גם בקולא דא"א. מ"מ בג' ספיקות וב' מהם מתהפכים יודה ודאי להקל ע"ש. ונר' דלא שלטו מאו"ע במ"ש מוהרש"ך בח"ב סיר"ך דליכא למיחש לס' הרמב"ם וכו' והראיה דבשני המקומות לא הזכירם ואילו ראה אותם היה מחליט מאמרו ביותר לומר דאחר ראותו דברי מהרשד"ם ומוהרי"א ז"ל גם הוא נצטרף עמהם להקל בהחלט:

אשר מהאמור יוצא דלדעת רוב הפוס' ומרן ז"ל מכללם דקורבת האם היא פיסולא מדאו' א"כ בטלה כל העדות ולא חשיב קי' כלל וכמ"ש מרן ז"ל כן בפי' בתשו' סי' ב' וז"ל ועוד דמקדש בע"א שאמרו הסמ"ג והמרדכי ז"ל היינו במקדש בע"א לבדו אבל היכא שנמצא האחד פסול עדותן בטילה וכ"כ ר"י בשם הר"מ המקדש בפני ב' עדים והא' מהם קרוב מתירים אותה לינשא לכתחי' בלא גט ע"כ. ומדבריו ז"ל בתשו' סי' יו"ד משמע דגם דהוי פיסול ע"א מד"ס הוא פוסל ומבטל עדות העד הב'. שכן בנדונו שם שהיו ג"ע והב' מעידים שנתקדשה והשלישי אומר שלא נתקדשה והוא קרוב מצד האם כתב דלכאורה היה נ"ל דאין בית מיחוש בקי' אלו מכמה טעמים חדא דכיון דהוזמן הקרוב להעיד עם שאר העדים הרי כל העדות בטלה כדתנן מה שנים וכו' ואף להרמב"ם וקצת גאונים דקרוב מצד האם אין פיסולו אלא מד"ס. הא כתב הרי"ף ז"ל בתשו' דאי"ח לקדושיו וכ"כ קצת הגאו' והעיטור ז"ל וכו' מיהו כד מעיינינן שפיר דכל הנ"מ דס"ד לית בהו מששא כלל דאפי' למ"ד דקרוב מצד האם פסול מד"ת. הכא כיון דעד זה לא סייע עם האחרים לקיים הדבר אין העדות בטלה וכו' דפשטיה דקרא במקיימי דבר הכתוב מדבר ולא במכחישי דבר וכו' וכו' נמצא שאין עד הקרוב הזה מבטל עדות שאר העדים לכ"ע. לדעת הסוברים שקורבתו מה"ת מפני שלא סייע עמהם בעדות ובמקיימי דבר הכתוב מדבר. ולדעת הסוברים שאין פיסולו אלא מד"ס אפי' היה מסייע עמהם בעדות כיון דחד ותרי נינהו תתקיים העדות בשנים דלא אלים כולי האי הפסול מדבריהם לפסול ב' עדים כשרים שראו עמו וכו' עש"ב הרי מבואר בדבריו שגם דהעד הא' פיסולו מד"ס אם לא היו עדים בדבר כ"א אלו הב' עדים הוא פוסלו להעד הב' אם היה מסייע עמו דדוקא שם בנדונו דהיו חד ותרי קאמר דלא אלים כחו הפסול מדבריהם לפסול שנים הכשרים ותתקיים העדות בשנים הכשרים. משא"כ היכא דליכא אלא תרי וחד מנייהו קרוב מד"ס והוא מסייע פוסל את העד הב' שעמו:

אשר מזה תם אני במ"ש ה' שמחת יו"ט סי' ע"ה בתחי' התשו' וז"ל וגם מטעם דהעד הא' הוא ראשון בשני עם המתקדשת מצד האם ואם בנ"ד המתקדשת אינה מודה בקי' ומכחשת בהם מטע"ז נמי לבד אין לחוש כלל לקי' אלו דכיון דהעד הא' הוא פסול מדאו' אין כאן כ"א עד א' בהכחשה וכבר כתב מורם ז"ל בא"ה סימ"ב דאפי' למאן דחייש לע"א ע"א בהכחשה ל"ח זה היה נר' לכאורה ע"כ. דאחהמ"ר ק"ל ע"ד דלפי מונח זה דהע"א הוא פסול מדאו' א"כ לא יש כאן עדות כלל אפי' של ע"א דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואפי' שלא היתה היא מכחשת. ואפי' דלא היה פיסולו אלא מד"ס הוא פוסל העד הב' שעמו כדמשמע, מדברי מרן ז"ל בת דסי' יו"ד וכנ"ל. מכ"ש דהשתא הכא עדיין לא נכנס הז"ל בסלע המחלוקת בענין קורבת האם אי הוי מד"ס והוא כותב הכא דהוא פסול מדאו' א"כ מה זה שכתב דאם היא מכחשת אי"כ כ"א ע"א בהכחשה וכו' מאחר דאיכא פשיטות יותר וה"מ דבטלה כל העדות דעדות שבטלה מקצתה וכו'. ועם שדבריו אלו הם בדרך לכאורה ולא קיימי לבסוף עכ"ז לא הו"ל לכתוב כדברים אלו וצ"י. וע' בהמש"ל ז"ל בה' אישות פ"ד ה"ו שהק' על הריב"ש ז"ל סי' רס"ג כדרך קושיין הנ"ל על השיו"ט והצ"ע ע"ש:

עוק"ל במה שראיתי להגאון נו"ב מה"ת חאה"ע סי' ע"ו דהבין בדברי מרן ומוהרא"ן ז"ל בתשובה הנ"ל דהפסול מדר' לא אלים פיסולו לפסול הכשר שעמו ולכן כתב בנדונו דלא נפסל הכשר. וכן חזר ושנה דבריו בד' מ"ב ע"ג ע"ש. דאחהמ"ר דלא כן הוא דמבוארים דברי מרן דדוקא שם בנדונו דהוו חד ותרי ס"ל דלא אלים כחו הפסול מדר' לפסול ב' עדים הכשרים שעמו אפי' אי הוה מסייע. משא"כ אי לא הוה עמו כ"א ע"א דוקא הוה אלים כחו לפוסלו להעד הב' וכנ"ל והוא פשוט ומבואר בדבריו ז"ל:

ואגב אביע אומר דהרמב"ם ז"ל בריש ה' אישות בענין קי' כסף כתב דהם מד"ס והה"מ ומרן ז"ל כתבו דד"ס קרי לדבר שהוא מדאו' אלא שאינו מפורש בתו' וקרינן ליה ד"ס כלו' דבר שאילולי קיבלו סופרים פי' לא היינו מפרשים אותו כך ע"כ. והמשכה"ר מער' האל"ף אות צ"ט האריך בדברי הרמב"ם בקי' כסף וקרובי האם דכתב שהם מד"ס ומ"ש הה"מ ומרן ז"ל ע"ש. וכפי הנראה דדברי מרן ז"ל שבתשו' הנ"ל אינם מוסכמים עם דבריו שבכ"מ דשם בתשו' כתב דלדעת הרמב"ם פיסול קורבת האם היא מדר'. ואילו בכ"מ לגבי קי' כסף קאמר שהם מדאו' הגם דקרא אותם מד"ס ולגבי קורבת האם הוק"ל דשאר קרובים אע"ג דאתו בדרשה קרי להו מה"ת ומאי שנא קורבת האם דאתו נמי בדרשה קרי להו מד"ס ותי' דסוב"ר שכל מה שאנו דורשים בפי' הכתוב הוא מדאו' ומה שנדרש באא"ע כיון שפשט הכתוב אינו מורה עליו מיקרי ד"ס ע"כ. וכ' המשכה"ר שם ע"ז נר' דודאי דעתו ז"ל כדעת רבינו דפסול מה"ת אלא דקרי להו ד"ס כמ"ש גבי קי' כס דודאי מד"ת אא"ע הל"מ הוא כמ"ש רש"י בפסחים דכ"ד עכ"ל דלפי"ד אלו הוו דבריו שבכ"מ נגד דבריו שבתשו' ואולי דבריו אלו יש להסכים דברי הכ"מ עם דבריו שבתשו' דס"ל בדעת הרמב"ם דפיסול קורבת האם היא מדר' ושכן מורה שטח לשונו בהכ"מ. אכן לפי"ד המשכה"ר קל"ט וצ"י וכעת לא יכולתי לבוא בארוכה. וע"ע מ"ש המשכה"ר במער' ע' אונ"ט ובמער' ק' אוכ"א:

ודע דהגם שכתבנו לעיל דמדברי מרן בתשו' נר' דאם היה ע"א כשר וע"א פסול מדר' היה אלים כחו לפסול העד הב' ומכ"ש כשיהיו הב' עדים פסולין מדר' דהקי' הם בטלים. מ"ש כן הוא אליביה דהרי"ף ז"ל דס"ל דהמקדש בפיסולי עדות מדר' אינה מקו' אכן איהו ז"ל ס"ל דהמקדש בפני הפסולין מדר' ומכ"ש כשע"א מהם דוקא שפסול מדר' לכתחי' יש לחוש להצריכה גט כשלא נישאת עדיין וכמו שכ"כ בב"י סו"ס מ"ב שאחר שהביא דברי הר"י ן' הרא"ש ז"ל כתב דיש לסמוך ע"ז היכא דכבר נישאת. אבל אם לא נישאת עדיין הדין עם החולק להצריכה גט משניהם כדברי הרמב"ם ז"ל ע"כ. וכ"פ בש"ע סי' מ"ב ס"ה דהמקדש בפסולי עדות דר' צריכה גט מספק ע"ש. אכן דבר פשוט הוא דכל מ"ש כן ה"ד היכא דליכא ריעותא אחריתי באופן הקי' כ"א ההיא דקידש בפני הפסולין מדר' אזי צריכה גט לכתחי' מספק לחוש לס' המחמיר. אבל היכא דיש עוד ריעותא אחריתי אזי ליכא למיחש תו כלל להצריכה גט ואפילו לכתחי' שלא נישאת עדיין וז"פ:

וכפי"ז בנ"ד יש כמה צדדים להקל דל"ב גט ואין לחוש להקי' כלל מאחר דהע"א הוא קרוב מצד האם דהגם דלדעת הרמב"ם הוייא מדר' מ"מ האיכא ס' שאר הפוס' דס"ל דפיסולו מדאו' ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והו"ל מקדש בלא עדים דאין לחוש להם כלל ואף הרמב"ם ז"ל הא הרשב"ץ ז"ל פי' בדעתו דנקראים כן מד"ס אבל פיסולם מה"ת. והגם דשאר הפוס' לא פי' כן בדבריו מ"מ הא איכא ס' הרי"ף ז"ל דהמקדש בפיסולי דר' אינה מקו' כלל. ועם דרוב הפוס' ומכללם מרן ז"ל דס"ל דהמקדש בפיסולי דר' צריכה גט מ"מ ז"ד לחומרא וה"ד היכא דליכא ריעותא אחריתי אבל כנ"ד דאיכא הסכמה בעיר ופיסול העדים ועל הכל דאיכא הפקעת כסף הקי' והפקרתו בהסכמה תו ליכא למיחש לקי' ההם והבל המה ואפי' לכתחי' מותרת לינשא בלא גט:

וכי תשאל מדברי מרן ז"ל בתשו' אה"ע סי' ו' דכתב וז"ל ומה שהיפך הריב"ש ז"ל באותה תשו' להתיר אינו אלא בקהל שהסכימו וכו' אבל בהסכמה שלא יקדשו רק בפני יו"ד לישתקע הדבר וכו' ואפי' בהסכי' להפקיר מעות הקי' כתב הריב"ש למעשה הייתי חוכך להחמיר ולא הייתי סומך על דעתי זה לחומר הענין להוציאה בלא גט אם לא בהס' כל חכמי הגלילות וכו' וכ' הרשב"ץ ז"ל בתקנת הפקעת הקידו' לא נעשה בה מעשה לעולם וכו' ועתה יש להפליא הפו"פ אם הריב"ש לא רצה לסמוך על דעתו להקל למעשה אפילו בהסכמת הפקר מעות הקי' היאך יתלו בוקי סריקי להקל בהסכמה שלא לקדש בלא הפקר וכו' ע"כ. דנר' מדבריו דגם בהפקעת הקי' ס"ל דאין להתירה בל"ג. הא לאו מידי היא חדא דמרן ז"ל שם י"ל דלא גילה דעתו ד"ע דגם בהפקרת הקי' אין להתירה בל"ג כ"א דשם הגדיל המדורה על הרוצה להתירה שם בנ"ד בל"ג והביא דברי הריב"ש דכתב דגם בהפקעת הקי' חוכך להחמיר וכו' והיאך יתלו להקל שלא בהפקעת הקי'. ואילו איהו ז"ל לא גילה דעתו דגם בהפקעת הקי' ס"ל דצריכה גט וכמו שנר' שם בשטח לשונו. וזהו נגד מ"ש הכנה"ג ז"ל בסי' מ"ב שכן הסכמת מרן המחבר ז"ל בתשו' דלע"ד אחר המחי"ר דליתא וכנ"ל. וכ"ר אח"כ לה' שמן המשחה ז"ל בסי' ס"ט שאחר שהאריך בענין הסכמת הפקעת הקי' והבי"ד הפוס' שס"ל דשוב הקי' ההם בטלים הביא עוד דברי מרן ז"ל הלזו וכתב דכל תמיהת מרן על השואל דסמך להקל אפי' בלא הפקר מעות הקי' מכח תשובת הריב"ש דאף בהפקר מעות הקי' לא רצה לסמוך ע"ד להקל וכ"ש בנדון השואל וכו' ואה"נ אי נ"ד היה שהפקי' מעות הקי' בפי' היה כותב כדברי שכתבתי לעיל בס"ד ע"ש הרי דפי' דברי מרן שהוא להגדיל התימה וכו' ולא שגילה ד"ע וכו' כמ"ש בעניותין ואדרבא שהוא ז"ל כתב דאה"נ אי נ"ד היה שהפקעת מעות הקי' בפי' היה כותב כדבריו. אך את זה ק"ל קצת בדבריו שכתב דנדון השואל לא הסכימו אלא לענין הפקעת הקי' ולא הפקירו מעות הקי' דהרואה שם יראה דגם הפקעת הקי' ליכא כ"א שההסכמה שלא יקדשו כ"א בפני ב"ד וברשותם כיעו"ש ואיהו מקודם זה כתב דהרשב"ץ ז"ל שכתב דלא נעשה מעשה מעולם ולא סמכו הראשונים לעשות מעשה אלא בתקנת הפקעת הקי' ולא הפקירו מעות הקידושין וזה מוכרח דאל"ה איך כתב הרשב"ץ דלא נעשה מעשה מעולם והרשב"א ז"ל השיב לענין מעשה כנז"ל עכ"ל. באופן שדבריו הם תמוהים קצת וצ"י. באופן דמרן ז"ל לא גילה דעתו דס"ל גם בהפקרת כסף הקי' צריכה גט וכנז"ל. ועוד דאף שנרצה לומר דמאחר שהביא דברי הריב"ש דחוכך להחמיר למעשה ודברי הרשב"ץ דכתב דלא סמכו לעשות בה מעשה מסתמא גם הוא מרן ז"ל ס"לה. מ"מ מצד החומרא הוא דמצריכים גט ולא מעיקר דינא דמעיקר הדין בהפקרת מעות הקי' אי"צ גט כלל דהפקר בד"ה כמ"ש הריב"ש ז"ל דמצד חומרא בעלמא הוא דמצריכנא גט. וא"כ אהנייא לן דהיכא דליכא בהדי הפקעת כסף הקי' ריעותא וספיקא אחרת אזי גם מאן דמחמיר חומרא הנ"ל מודה דשוב ל"ח לאותן הקי' כלל כיון דלא הצריכו גט כ"א מצד החומרא כל דאיכא ריעותא אחרת אי"צ גט כלל ומותרת לינשא לכתחי':

ועיין בס' בירך משה ז"ל בסי' ג"ל דכתב דמצד ההסכמה כבר נודע מאי דשקלו וטרו הראשונים ז"ל ורובם עלו בהסכמה דמידי ס' ל"נ משום חומרא דא"א והוצרך לעשות ס"ס וכו' ושוב הביא העו"ש חאה"ע סי' ה' דעשה בנדונו ס"ס וכ' הוא ז"ל עליו דהך ספיקא דפלוגתא דרבוותא שכתב הרב לדידן שקבלנו הוראות מרן ז"ל ל"מ לן מידי שהרי כתב בתשו' סי' יו"ד דאפי' העדים היו בכלל החרם אדרבה אית לן למימר דמכאן ולהבא יפסלו ולעדות זו כשרים וכו' ע"ש. ובסי' ל"ה בתשו' רבני אר"ץ ז"ל על ספק שעשה מוהרמ"ג ז"ל מצד ההסכמה כתבו וז"ל הדברים הם תמוהים בעינינו שהרי לדידן דקבלנו הוראות מרן ל"מ לן מידי במקום דאיהו תפס בה לחומרא גם דשאר הפוס' תפסו בה לקולא וכמו שכן איהו גופיה מניר"ן תפס על מוהרש"ף ז"ל בס' עו"ש וכו'. וכיון שכן איך איהו גופיה שבקיה לתלמודיה ועביד ס"ס מכח ההסכמה שמא הלכתא כמאן דסבר דפקעי הקי' דלדידן דקבלנו הוראות מרן ל"מ דכבר ביאר לנו מרן התם ששר המסכים למ"ש הריב"ש והרשב"ץ דאין לסמוך להקל וכו' עש"ב:

ואנכי העבד כפי ענ"ד אין מקום לתמיהתם דמלבד מש"ל דמרן לא גילה דעתו ד"ע דס"ל כהריב"ש והרשב"ש ז"ל וכנ"ל. עוד בה אף דנימא דסל"ה אי"כ מקום תמיהא דשנא ושנא היכא דמעיקר הדין הם בטלים ודוקא מצד חומרא דא"א אנו מחמירין להצריכה גט לחוש לס' מאן דס"ל דאין להקל למעשה. להיכא דמעיקר הדין הקי' הם קיימים. וא"כ מצד ביטול הקי' מחמת פסלות העדים דס"ל למרן ז"ל בראיות והכרחיות דאינן נפסלים כ"א מכאן ולהבא תו לא מצי"ל ס"ס בזה מאחר שזה הוא נגד דעת מרן שקבלנו הוראותיו. ולכן הק' מוהרמ"ג ז"ל על העו"ש דעשה ס' מצד פסלות העדים דהך ס' ל"מ לן מידי לדידן דקבלנו הוראות מרן ואיהו ס"ל דמדינא הם כשרים לאותה העדות. אבל כלפי ביטול הקי' מכח הסכמה והפקעת כסף הקי' דמצד החומרא בעלמא הוא דחייש למאן דס"ל דאין להוציאה בל"ג שפיר עבדי' ס"ס גם שהספק הוא נגד ס' מרן דאזיל לחומרא ולכן מוהרמ"ג ז"ל עשה ס"ס מצד זה וזה ברור:

שוב אינה ה' לידי תשובה כיה"ק מוהרמ"ג ז"ל מה שהשיב לרבני אר"ץ ז"ל ע"כ דבריהם והיא לא עלתה ע"מ הדפוס וראיתי שכיונתי לדעתו ד"ע בזה דכתב וז"ל ולמאי דאמינא בעניותין דאיכא ס"ם משום ההסכמה ומכת"ר דחו לה מעיקר שורשוהי כיון דאנן בתריה דמרן ז"ל גררינן וכבר פסק בתשו' וכו' אחרי הס"ר אין הנדון דומה לראיה דבהסכמה שהסכים להפקיע הקי' אמת הוא שהצריך לה מרן גט ולפוטרה בלא כלום א"א מיהו ה"ד לחומרא בעלמא דאילו לענין דינא כבר כתב דהפקר בד"ה אלא דסיים עלה דלחומרא בעיא גט וכיון שכן כל כי האי מילתא מהנייא לן שפיר לענין ס"ס דמידי ס' ל"נ. משא"כ בההיא דהעו"ש דמרן ז"ל פסיק ותני להלכה ולמעשה דלא פסילי העדים אלא מכאן ולהבא ופלגינן דבורייהו לכן לא מצי' למיעבד מינה ס"ס. איברא דיומא כי האידנא זה מצאתי חדש ממש לה"ה ג"ע מופה"ד כמוהרח"א נר"ו בס"ה יעיר אוזן אות ס' סל"ב שכתב וז"ל אמנם נהירנא דכמה אח' עבדי ס"ס אף בדבר שפסק מרן לאסור כל שיש חולקים עושים ספק בזה ע"כ ואנהרינהו רב לעיינין בהאי כללא בין לענין ספק זה בין לענין ס"ם הנאמר לעיל עכד"ק ז"ל. הרי לך כמ"ש אני בעניותי לעיל ממש וששתי שכיונתי לדעתו ד"ע:

ובענין זה אי עבדינן ס"ס נגד דעת מרן ז"ל אנכי בעוניי בזמן קדום עשיתי לי מעט ציונים על דבר הפוס' מערכה מול מערכה וראיתי להביאם ולצרפם כאן וזת"ד דהכנה"ג יו"ד סיק"ה ובס' קול ן' לוי סיק"מ וקמ"ה כתב דלא עבדי' ס"ס נגדו וכ' הרדב"מ חא"ח סי"ל שכן דעת הפ"מ ח"ב סינ"א ומוהראנ"ח ח"א סיב"ן ומוהריב"ף ז"ל גם בחיו"ד סיז"ן כתב דכל שאין הס' שקול דרובא הם קיימי לאידך גיסא אינו נקרא ס' להצטרף לס"ס ושכן דעת הפרמ"א ח"א סוסל"ב. גם מוהרח"א ז"ל בתשו' בס' אוהל יוסף סיכ"ט כתב כן. וכ"כ הכנה"ג בס' בע"ח חיו"ד סיק"ז עש"ב. גם ה' באר המים סיכ"ג מחיו"ד האריך להצריך שיהיה הס' שקול. גם החק"ל חיו"ד ח"א סיקכ"ו האריך בפרט הלז ובסיקכ"ז האריך בפרט אי עבדי' ס"ס נגד מרן ובחק"ל מ"ב חאה"ע סי' ב' ציין ע"ד הנ"ל וע"ע מ"ש שם. ולצד האחר מוהרי"מ ז"ל בתשו' אוהל"י הנ"ל פליג על מוהרח"א וס"ל דאפי' בס' יחיד נגד רבים ונקבעה הלכה כרבים מידי ס' ל"נ היכא דאירע עוד ס' אחר לעשותו ס"ס וכ"כ בקונ' ס"ס שלו ע"ש והרדב"מ בח"ג סי' ב' שינה טעמו ועיין בחס"ל חא"ח סי' י"ג דכתב שכן ס"ל למוהרי"ד ז"ל בחיו"ד סי' טו"ב וו' ושמ"ץ סי"ן גם ה' אהל יצחק כהן חיו"ד סי' ז' הביא בשם הרב"ד סיס"ו שכ"כ גם הביא בשם הון רב ח"ב סיע"ד שכן ס"ל אלא דבסוף התשו' חזר וכו' והאהל"י ז"ל נטה דעתו לזה ובסי' ב' כן ס"ל ובסי' י"ב כתב בפי' דאף אס נקבע הלכה כמרן אפי"ה מצי"ל ס"ס ובסיל"ג ול"ו דעבדי' ס"ס אפי' דאינו שקול. והחס"ל ז"ל שם כתב דגם הכנה"ג שינה את טעמו ועשה ס"ס וכונתו על מה שהתיר בסימ"ב הגב"י אוכ"ו עוף שלא נמצא לו מרה ונאבד הכבד. וה' באר המים שם כתב דאין להשיב מזה דיש לחלק וכו' והק' ע"ד הדב"מ ח"ג וכו' ע"ש. ויש לי לעמוד ע"ד האהל"י כהן ז"ל דבסיג"ל כתב וז"ל וראיתי להצ"ה ז"ל דכתב דכד מעיינינן שפיר ליתא דאין זה ס' שקול וכו' והק' עליו דס"ס זה מעלה ומהני אף שרוב חכמי יש' חלוקים עליו כמ"ש הכנה"ג ביו"ד סיט"ל הגב"י אוס"ה וכו' ועבדי' ס"ם אפי' בס' שאינו שקול ע"ש. ובסי' י"ד אחר שכתב דיש להתיר מטעם ס"ס וכו' שוב כתב דלבי מהסס טובא בס"ס זה משום שאינו שקול וכו' ע"ש. דדבריו סתראי נינהו. אם לא שנאמר דס"ל דיש לחלק בין ס' שאינו שקול מחמת מחלוקת הפוס' עבדי' ס"ס. אבל ס' שאינו שקול מחמת חסרון ידיעה אם נעשה בו זאת המעשה או לא דבס' שאינו שקול כזה לא עבדי' ס"ס כ"א בצירוף שאר ספיקות. באופן דדברים אלו הס בפלוגתא בין גדולי ישר' מערכה מול מערכה. ודע דאף למאן דס"ל דעבדי' ס"ס נגד רבים ונגד מרן ז"ל ה"ד היכא דס' אחד מהם מסכים כרבים או כמרן ז"ל וכהלכה שנקבעה. אבל היכא דשני הספיקות הם נגדם אזי לא עבדי' ס"ס כ"כ החס"ל שם ובחיו"ד סי' כ"ח וכ"כ האהל"י חיו"ד סיג"ל וסיל"ו ע"ש. זהו ת"ד הכתוב אצלי מקדמת דנא:

שו"ר בס' פני יצחק לה"ה כמוהרי"א יצ"ו בח"א סי' י"ג דע"ד דהביא ענין זה ויש מכלל דבריו דברי. אך את זה ראה מ"ש שם דמוהרח"א ב"ד ז"ל בתשובה שבס' אה"י עבד ס"ס להקל אף נגד מרן וגם אפי' באתרא דנהגו להחמיר כמרן ואפי' ששני הספיקות הם המה נגד מרן דבתרוייהו פסק מרן להחמיר ונהגו כוותיה עכ"ז ס"ל למר דעבדי' שפיר ס"ס נגד מרן ונגד קביעות ההלכה יעו"ש וזהו דלא כהחס"ל בא"ח סי' י"ג ועיין בס' חיים וחסד לה' מהר"ח מוסאפייא ז"ל בתשו' סי' מ"ג יעו"ש עכ"ד יצ"ו. ועמתי בתו' כמוהר"ן חבובא יצ"ו הוק"ל ע"ד דבדברי מוהרח"א ז"ל שם לא קאמר דאפי' ששני הספיקות הם נגד מרן עכ"ז ס"ל דעבדי' ס"ס נגד מרן ונגד קביעות ההלכה. כ"א מדבריו שם נר' דבחדא ס' שהוא נגד מרן עבדי' ס"ס נגדו ברם כשהשני ספיקות הם נגד מרן לא קאמר דעבדי' ס"ס. ואנכי הפעוט ג"כ בלומדי בהשקפה בדברי מוהרח"א הוק"ל זה דלא דבר הז"ל מזה כשהב' ס' הם נגד מרן. וה' חיים וחסד בתשובה שם כתב דמתוך דברי מוהרח"א תראה דעבוד ס"ס בפלוגתא דרבוותא אע"ג דבכל חדא וחדא נהגינן כס' המחמיר ע"ש. ואין מזה ראיה דשם י"ל שדבריו הם דוקא כשהם נגד המנהג אזי עבדי' ס"ס להקל משא"כ אם הם נגד סברת מרן ז"ל. האמנם אמת אגיד שרבני האח' ז"ל הם ס"ל דאף שהב' צדדים הם היפך פסק מרן ז"ל עבדי' ס"ס עיין מ"ש אני הדל בזה חיו"ד סי' ב' ואכמ"ל. ועעו"ש בס' פנ"י דהאריך בהא דהסכמת הפקעת כסף הקי' וכתב דכל שיש עוד ס' אחר צורף עם ס' הנז' דיינינן להקל בס"ס אף להריב"ש ודע' המחמירים בההוא ס' לחודיה ושכ"כ בפי' הכנה"ג בדעת המחמירים באה"ע סיכ"ח הגב"י אול"ז ע"ש. הרי לך כמ"ש בעניו' לעיל:

עוד יש סניף לריעותא בקי' דנ"ד מטעם דהוו בלילה ונודע שמוהר"י מינץ ז"ל בסדר הגט סינ"ז כתב דקי' בלילה הוו ספק. והכנה"ג ז"ל בחאה"ע סיכ"ו הגה"ט או"ז נ"ט לספיקו משום דמקישינן הויה ליציאה מדכתיב ויצאה והיתה ומה יציאה אין מגרשין בלילה אף הויה כן. גם בתשו' הרא"ם ח"ב סיל"ה כתב דר' ישעיה הראשון בתשו' להריא"ז ז"ל נסתפק אם מקדשין בלילה מטע"ז וכ' הכנה"ג שם דאם יכול לקדש ביום יש לחוש לס' ר"י הא' וכן הנהיג בתיריא ע"ש. ועם דשאר הפוס' לא חשו לזה עיין בס' פרמ"א ח"ב סיל"ה וקול ן' לוי דכ"ח ושו"ת ב"ח סיקי"ט ובודאי דלא שבקי' פשיטותייהו דשאר הפוס' מקמי ספקייהו דמוהרי"מ ור"י הא' ז"ל ובפרט דכבר הוקשו ע"ד מדברי הש"ס כמ"ש בהגהה שהובאה שם במוהרי"ע ז"ל וה' יא"ה סיכ"ו הגה"ט או"ה האריך בזה והעיד שבמתא סאלוניקי ולארסו נוהגין לקדש לכתחי' בלילה וגם הביא מדברי הרמב"ם דס"ל דלכתחי' מארסין בלילה והוק"ל ע"ד מוהרי"מ ור"י הא' ז"ל שנעלם מהם דברי הש"ס והרמב"ם. ואף שהכנה"ג חש לס' ר"י הא' ז"ל והנהיג בתיריא שלא לקדש בלילה היינו משום הי"ט לעשות לכתחי' בלא שום פקפוק כלל. משא"כ בדיעבד שכבר קידש בלילה אין לפצות פה ולצפצף כלל וכפי"ז בנ"ד ליכא ריעותא מצד זה. ועיין בס' דב"מ ח"א חאה"ע סוסכ"ט ופרה"א ח"ד דכ"ב וזכו"ל ח"ג חאה"ע או"ק וחוקי חיים סי' מ"ט דק"ה. מ"מ ה' אמרות טהורות דל"ב וה' קו"א בקונ' מחנה ישראל סיס"ט כתבו דיש לדחות הראיה מפ"ק דקי' וכו' ע"ש. דלפי"ז הלב מהסס קצת מצד דהוו קי' בלילה. הן אמת דמוה"ר מוהרח"ף ז"ל אחרון חבי"פ חביב בס' נשמת כ"ח ח"ב סי' ב' הרחיב הדבור בזה ודחה דברי האמ"ט והמח"י ז"ל והעלה להלכה דקי' בלילה הם שרירים וקיימים והביא שכן ס"ל להרבנים הראשו'. וכתב דמנהג אזמיר יע"א שלא לקדש בלילה ועכ"פ נר' דאם עבר וקי' בלילה יש לחוש לקדושין ע"כ. ומר בריה האדם הג' אברהם בראש יצ"ו בס"ה הנד"מ ויען אברהם חאה"ע סי' יו"ד בנ"ד דנתקדשה האשה בלילה האריך להביא דברי הרבנים ודברי מ"א ז"ל ואסו"ד כתב דכיון דהלכתא אזלא דקי' בלילה הוו קי' הרי אגידא ביה וכפי הנר' דהמעשה הזה היה במקום שנוהגין לקדש בלילה כמו מתא סאלוניקי ולארסו וכיון דמעיקר הדין יש לחוש לקי' והמנהג כך א"כ לא נשאר שום חשש בדבר עש"ב. אבל עכ"ז לא קאמינא אנא דהוי ספק גמור מצד זה כשאר הספיקות כ"א דהוי צד ריעותא שיצטרף לסניף לשאר הספיקות ובפרט למנהגנו בעי"ת דמשק יע"א שהוא כמנהג אזמיר יע"א שאין מקדשין בלילה דודאי חשיב שפיר סניף לשאר הספיקות שיש לחוש לס' הרבנים ז"ל דבאו לכלל ספק בקי' בלילה ואיכא סברת חד צו"מ שהוב"ד בס' פרמ"א ז"ל שם שרצה לפסול הקי' בלילה ע"ש וז"ב:

נמצא דבנ"ד בקי' הנ"ל איכא כמה ספיקות וריעותות בדבר. חדא שהוא קרוב ע"א להמקודשת מצד האם ורוב הפוס' ומרן ז"ל מכללם ס"ל דקורבת האם פיסולא מדאו' והוי עדות בטילה דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכאילו מקדש בלא עדים כלל. ואת"ל דהלכה כהרמב"ם דכתב דקורבת האם מד"ס שמא הלכה כהרשב"ץ ודעי' ז"ל שפי' בדעתו דאפי' הוא ס"ל דהוי מדאו'. ואף את"ל כשאר המפר' שפי' בדעת הרמב"ם דקורבת האם היא מדר' שמא הלכה כהרי"ף ז"ל דהמקדש בפסולי עדות מדר' אימ"ק דכל המקדש אדעתא דר' מקדש ואפקעינהו רבנן לקי' מיניה ודלא כהרמב"ם ודעי' ז"ל דס"ל דצריכה גט ואף את"ל דהלכה כוותייהו דהמקדש בפסולי עדות מדר' צריכה גט מ"מ ה"ד היכא דליכא ריעותא אחריתי בקי' ההם כ"א זו דוקא שקידש בפני פסולי עדות מדר' אזי אנו חוששין לס' המחמירין להצריכה גט משא"כ היכא דאיכא ריעותא אחריתי לא. ובנ"ד איכא ריעותא מצד החרם ופיסול העדים וביותר היא גדולה מצד הפקעת והפקרת כסף הקי' בודאי דתו ליכא למיחש להצריכה גט כלל. ועיין בתשו' הרב"א ז"ל סי' י"ט שהביא תשו' רב אחד שהחמיר להצריכה גט לחוש לס' הרמב"ם וכו' ואיהו ז"ל דחה דבריו ואסו"ד כתב דהדין פשוט דאי"כ בית מיחוש לקי' הללו כלל מפני קורבת העד בלחוד. ואם ימצא שום מחמיר משום ערוה החמורה דלא סגי ליה ה"ט דקורבה כשיצטרף טעמא דקורבה בטעמים אחרים סגי לבטל הקי' ההם ע"ש. ועוד כבר כתבנו דבנ"ד יש צד ריעותא ג"כ מצד דהוו הקי' בלילה והוי סניף בעלמא לשאר הספיקות ג"כ וכנז"ל:

ועם דה' שמיו"ט ז"ל שם בסי' ע"ה בנדונו הצריכה גט היינו משום דהתם ליכא אלא תלתא ספיקי הראשונים הנ"ל ולכן הצריכה גט מטעמא דהרב"י והת"י ז"ל אף דבנדונם איכא נמי תלתא ספיקי הנז' עכ"ז חשו ומי יערב אל לבו להתיר שלא כדעתם שכ"כ הוא ז"ל ולא היה שם בנדונו הסכמה וחרם ופיסול העדים והפקרת כסף הקי'. משא"כ בנ"ד דאיכא ריעותות האלו שהם נוסף על הג' ספיקי הנ"ל מעתה תו ליכא למיחש להצריכה גט כלל. ואעיקרא דברי ה' שמיו"ט ז"ל הנ"ל החבי"ף ז"ל בס' חיים ושלום סיכ"ב הוק"ל עליהם מדבריו שבסי' י"א והוצרך לישבם. גם ה' שער אשר ז"ל חאה"ע סי' האריך גם הוא בדבריו ע"ש. גם ה' פני יצחק יצ"ו בסיו"ד דמ"ט האריך בדבריו ע"ש. באופן דבנ"ד אין אנחנו צריכין לזה דמלבד הג' ספיקות דאיכא כנדון השמיו"ט עוד בה דאיכא הריעותות הנ"ל תו אי"צ גט כלל. ובפרט דבנ"ד איכא חשש עיגון מצד דהבת המתקדשת היא כהנת וע"י הגט היא נפסלת לכהן וישראלים ולוים הם רוב ככל רחוקים מלישא כהנת ומיעוטא דמיעוטא שנושאים כהנת ואם אתה מצריכה גט היא נפסלת לכהן ויש חשש עיגון גדול בדבר תו אינו מן השם דכנ"ד דאיכא כמה ספיקי וריעותי בדבר להצריכה גט. וכבר נודע מ"ש המ"ב ז"ל דהיכא דאי"צ גט איכא חשש איסור בדבר להצריכה גט ולפוסלה לכהונה ע"ש. ועיין במוהרשד"ם ז"ל סיכ"א ומוהר"י אדרבי ז"ל סיז"ל שלבשו בגדי נקם ועשו כמה טצדיקי ואופני לבטל קי' הנעשו בחשאי כדי שלא יפלו בנות ישר' בכבלי העגון ע"ע. וה' החבי"פ ז"ל בס' חו"ש שם אחר שהאריך להביא שכמה מרבוותא החמירו להצריכה גט אפי' בג' ספיקי כתב דלענין הלכה להיות כי אני מיראי ההוראה לא מלאני לבי להתיר בס' קי' בס"ס ואפי' בג' ספיקי כיון דלא יבצר מס' פוס' המחמירים גם בזה זולת היכא דאיכא למיחש לחשש עיגון ובשעת הדחק דאינו יכול לבוא לידי גרושין דאזי יש לסמוך על המקילין להתיר אפי' בס"ס ומכ"ש כשיש תלתא ספיקי ע"ש. ומינה דמכ"ש בנ"ד דאיכא דו"ה ספיקי וצד ריעותא דהקי' היו בלילה ומלבד זה יש חשש עיגון בדבר וכנ"ל דיש להתירה בשופי וליכא בית מיחוש כלל להצריכה גט זהו הנלע"ד להלכה ולא למעשה עד אשר יסכימו עמדי רבנן סבוראי היושבים על מדין ואם אזכה שיעלו דברי לרצון לפני כבוד תורתם אזי אענדם עטרות לי ואהיה להם לסניף וצויי"מ וימ"ן לשוני ע"ט ס"ט:

והודעתי הן כתיב כאן שכ"ז כתבתי מבלי שנכנסתי מצד שהיה ערל ביניהם עם הב' אנשים בשעה שקידש וקודם שקידש אמר בסתם לכולם שיהיו עדים בהקי' דהיינו שצירפם יחד להעיד בדבר. יען דלא בא הוא ג"כ עם הב' אנשים לב"ד להעיד. והן עתה ראיתי כתוב אצלי דגם מצד הערל יש ריעותא גדולה יען דצירפם יחד ואמ"ל בסתם לכולם שיהיו עדים בהקי'. והגוי פסול לעדות כמ"ש הרמב"ם פ"ט דה"ע ה"ד ובש"ע ח"מ סיל"ד סי"ט גוי ועבד פסולים לעדות. ונר' דפיסולו הוא מה"ת ועיין בב"י ובתשו' הרשב"ש סיתק"ך. ואף מאן דס"ל דפיסולו מדר' לגבי עדות גו"ק מודו דפסול מדאו' כדמוכח בש"ס גטין ד"ט ע"ב ופרש"י שם מטעם דליתנהו בגו"ק ועיין הרד"ך בית כ"ד חד"ד וכ"כ כנה"ג אה"ע סימ"ב הגה"ט אוכ"ג בשם מוהר"י הלוי ז"ל דגוים פסולי עדות מדאו' נינהו לכ"ע ע"כ. ועיין בס' פנים במשפט סיל"ד או"מ וכיון שכן שהזמינם מקודם וצירפם יחד מסתמא גם הוא כיוין להעיד על גוף המעשה ועיין ב"ח ח"מ סי' ז' מחודש ו' וז"ל דכיון דזימנום ודאי נתכוונו לראותו בתו"ע ע"ש ומוהרש"ך ז"ל ח"א סיכ"ה כתב כיון דהוזמנו הפסולין נמצא דלאסהודי קא אתו ע"ש. ולדעת רש"י ורשב"ם ז"ל בפי"ן דקי"ג דמ"ש בג' דאמ"ל למיחזי אתיתו וכו' היינו בשעת מעשה דאם כיוין להעיד הוייא צירופו עם הכשרים ונתבטל כל העדות וכ"פ הרמב"ם פ"ה דה"ע ועיין פמ"א ח"ב סיח"י וכ"פ בש"ע ח"מ סיל"ו ס"א עדים רבים שנמצא א' מהם קא"פ עדותן בטילה בד"א בזמן שנתכוונו כולן להעיד וכיצד בודקין וכו' דמבואר דעתי דכל דנתכוון בשעת המעשה להעיד פוסל כל העדות. ובתשו' מרן ז"ל סי' יו"ד כתב כיון דהוזמן קרוב להעיד באלו הקי' עם שאר העדים הרי כל העדות בטילה כדתנן מה שנים וכו' ואע"ג דהקרוב לא העיד שנתקדשה מ"מ כיון שלדברי העדים שאומרים שגם בפני זה נתקדשה אימק"ו כיון שהוזמן הקרוב ונתכוון להעיד כדמשמע גבי היכי אמרי' להו לאסהודי אתיתו ע"ש שקיים העדות מטעמים אחרים דלא שייכי לנ"ד. ונמצא לדעת מרן דפסק כן בסתם בטילה כל העדות בנ"ד. ואע"ג דהביא בש"ע ס' הרא"ש ודעי' ג"כ בשם י"א דתרתי בעינן כיוין להעיד ובא לב"ד והעיד. הרי כללא הוא בדברי מרן היכא דכותב סתם וי"א העיקר בדעת מרן כס' הסתם. ועיין בכנה"ג ח"מ ס"ז הגב"י אות יו"ד דהק' דסתר מיניה וביה. והש"ך ז"ל שם סק"ד כבר תירץ קושיא זו דקא"פ שאני ע"ש. מה גם למ"ש הרמב"ן והר"ן בפי"ן שהביא הב"י ח"מ שם דמתבאר דהוזמן להעיד הוי כאילו העיד ואם הוא פסול בטל כל העדות וכו' ע"ש ועיין בהריב"ש סיקס"ח ופסקו מרן בש"ע שם ועי"ש בב"ח ובית אברהם ישראל ד"ד עאו"ג. ועם כן לא פלט מסלע המחלוקת מ"מ נתבאר דגם מצד זה יש ריעותא וספק גדול לספק בו לסברת מאן דס"ל דלא הוי עדות וכלא חשיבי הקי' כלל ודי בזה ואין להאריך יותר:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה