שער המלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ה · הלכה כד
האומר לאשה כו' ע"מ שתחזירהו לי אינה מקודשת. מימרא דרבא פ"ק דקידושין ד' ו' ע"ב הילך מנה כו' ומסיק רב אשי דבכולהו קני לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין והתוס' ד"ה לבר הק' וז"ל וא"ת במאי דמי לחליפין אי משום דחליפין הדרי הא בחליפין גופייהו אמרינן דאי תפיס כו' ונראה לר"י דלאו חליפין הוא ומדרבנן הוא דלא הוו קדושין לפי שדרך העולם להחזיר החליפין והני כחליפין דמו כו' עי"ש גם הרא"ש שם כתב כן כדברי התוס' הללו שכתב וז"ל לפי שדרך העולם להחזיר הסודר שמקנין בו הלכך אי אמרת דקני כו' ומבואר הוא דס"ל דהא דאמר רב אשי בפרק השותפין מאן לימא לן דסודרא אי תפיס ליה לא מתפיס קושטא דמילתא היא ולאו דחייה בעלמא כמ"ש הר"ן שם גם לקמן דכ"ו גבי ההיא דמעשה במדוני כו' כתב וז"ל וגם לפי גי' אחרת פירש"י שלכך לא קנה לו בחליפין ע"י אחר לפי שלא היה שם מי שהי' חפץ ליתן הסודר בשבילו כו' יע"ש הנה מבואר דס"ל דסודרא אי תפיס מצי מתפיס וכמ"ש התוס' אך יש מן התימה שהרא"ש שם כתב כדברי הר"ן דהא דרב אשי דחי' בעלמא היא והכריח הדבר מהא דשמעתין יע"ש וא"כ נמצאו דבריו סותרים למ"ש בשמעתין דטעמא דר"א משום שדרך העולם להחזיר ומשמע דמדינא מצי מתפיס וכבר היה אפשר לידחק בדבריו ע"פ מ"ש התוס' פרק השותפין וצ"ע ומרן הב"י ח"מ סי' קצ"ה אחר שהביא דברי הר"ן דפרק השותפין כתב וז"ל ומ"ש לעיל בשם רב עמרם דאי בעי פסיק ליה סודרא אפשר דס"ל כרב אשי ולא תיקשי ליה מההיא דקדושין דכיון שיכולין להקנות בסודר העדים ואז לא מצי למפסקי' גזרי' אפילו היכא שקונה הבעל בסודרו כנ"ל עכ"ל והוא מן התימה אמאי הוצרך לדוחק זה ובפשיטות הי"ל לומר דס"ל לרב עמרם כמ"ש התו' והרא"ש בשמעתין דה"ט מפני שדרך העולם להחזיר הסודר וכנראה דאשתמיט מיניה ועיין בספר תפארת שמואל מה שנדחק עוד בזה גם מ"ש דאם קנו בסודר העדים לא מצי למיפסקיה הוא תימה דאם איתא היכי קאמר רב אשי לר"ן מאן לימא לן דסודרא אי תפיס לא מתפיס כו' והא אכתי ראיית ר"ן אומרת בסודר שקונים העדים דקני אע"ג דהדרא סודרא למריה אלא משמע ודאי דלרב אשי אפילו בסודר העדים מצי מתפיס ותו שמדברי הסמ"ג שהביא מרן בראש הסי' וז"ל לכך יש נמנעין מלהקנות סודריהן לצורך חביריהן פן יחזיקו בו הזוכה כו' יע"ש מבואר בהדיא דס"ל דאפי' בסודר העדים מצי מתפיס לכן נראה ודאי כי ט"ס נפל בדבריו במקום לא מצי למיפסקיה צ"ל לא חשיב למיפסקיה והן הן דברי רב עמרם שכתב מרן לעיל בד"ה וכתב העיטור בשם רב עמרם כו' וזה פשוט ודע דמסוגיא הלזו הקשה הרב התרומות שער ס"ד ח"ג לדעת הסוברים דקנין חליפין לא מהני בקרקע אלא דוקא במתנה אבל במכר לא קנה עד שיתן הדמים דומיא דשטר דאמרינן דלא קנה עד שיתן הדמים שהרי מסוגיא זו מבואר דמתנה ע"מ להחזיר במכר קנה כדקא' בכולהו קני לבר מאשה והנראה שדעתו דס"ל דמתנה ע"מ להחזיר כחליפין ממש נינהו וכדעת רבינו שכתב הר"ן אבל לדעת התוס' דס"ל דמתנה על מנת להחזיר לא הוי כחליפין ואינו אלא קנין מעות אלא משום דדמי לחליפין הוא דגזרו גבי אשה וכן נמי לגירסת רב האי דגריס בהדיא גזירה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין נראה ודאי דלק"מ דהכא במכר קנה משום קנין מעות דדמו לחליפין וכיון דחליפין איתנהו במכר לא גזרו וכן ראיתי בעיטור שכתב כן בהדיא ויש לתמוה על הרב גד"ת ז"ל שנדחק ליישב קו' זו וכפי דברי התוס' מבואר דקו' מעיקרא ליתא גם מה שהקשה עוד על דברי התוס' דכי היכי דגזרו גבי אשה משום דדמי לחליפין ה"נ הו"ל למגזר גבי פדיון הבן עיין בחידושי הרשב"א מה שתי' לזה מיהו הא ק"ל לדעת הסוברים דקנין חליפין לא מהני במכר מהא דאמרי' לעיל ד"ג מנינא למעוטי מאי למעוטי חליפין סד"א הואיל וגמר קיחה קיחה משדה עפרון מה שדה מקניא בחליפין אף אשה נמי מקניא בחליפין קמ"ל ואימא ה"נ כו' והשתא אם איתא דבמכר לא מהני קנין חליפין היכי קאמר מה שדה עפרון מקניא בחליפין ומאי פריך ואימא ה"נ כו' הא שדה עפרון גופיה כיון דמכר הוה לא מקניא בחליפין ונראה שיש ליישב ולומר דכיון דהנהו רבוותא מדמו להו לדין שטר דאמרי' דלא קנה עד שיתן את הדמים א"כ הא דקי"ל דבמוכר שדהו מפני רעתה קנה בשטר וכן אי פריש ואמר אי בעינא בשטרא אקנה נמי מהני כמ"ש ה"ה פ"ה מה' מכירה א"כ ה"נ גבי חליפין ודאי דמהני דומיא דשטר והיינו דקאמר סד"א דכי היכי דשדה מקניא בחליפין כדיניה היכא דליכא טעמא דלא סמכא דעתיה דהיינו פריש וא"נ במוכר שדהו מפני רעתה ה"נ גבי אשה כיון דליכא טעמא דלא סמכא ה"נ דמהני קמ"ל:
ומעתה מתרצתא היא נמי הא דשמעתין ואפי' לדעת רבינו דאיכא למימר שפיר דמאי דקאמר רב אשי בכולהו קני היינו כדיניה דהיינו מוכר שדהו מפני רעתה וא"נ בדפריש אלא דק"ל לפי זה מה שהביאו ראיה דחליפין לא מהני במכר מההיא דהאומנים דאמרינן מלמדין אותן שלא יחזרו בהן כיצד כותב כו' ואי ס"ד דבקנין קני לקנינהו ניהלי' בקנין או בחזרה יע"ש ואם איתא אכתי תיקשו להו דלקנינהו ניהליה בחליפין ובדפריש וצ"ע כעת ועיין בס' פמ"א ח"א סי' ק"ו ודוק ובמאי דאמרינן דבאשה לא מהני מתנה ע"מ להחזיר מספ"ל בנתנה היא באדם חשוב דמקו' אי נתנה לו במתנה ע"מ להחזיר אי אמרי' דמקו' דאיכא למימר דכיון דלדעת תוס' וסיעתייהו אינו אלא משום גזירה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין בכל כי האי הו"ל מילתא דלא שכיח ולא גזרו וא"נ איכא למימר דכיון דטעמא דאדם חשוב דקי"ל דמקודשת הוא משום בההיא הנאה שהיתה זאת רוצה ליתן פרוטה לאדם שיפייסנו שיקבל מתנה ממנה וכמו שפרש"י א"כ ההיא פרוטה לא הדרא כלל וה"ז דומה ממש לאומר הרי את מקודשת בהנאה זו שאת נהנית תוך הזמן שכתב מור"ם די"א שהיא מקודשת מטעמא דההיא הנאה לא הדרא ומשמע כן מדברי הר"ן וכמ"ש בס' בית שמואל יע"ש שוב ראיתי להר"ן לקמן שכתב גבי ההיא דקי"ל כרב דקונין בכליו של קונה ואפי' באדם חשוב דה"ט משום דכיון דהדרא סודרא למרי' אין הנותן מתחשב בשביל כך ואם כן בנ"ד נמי נראה ודאי שלדעת הר"ן אינה מקודשת דכל מתנה ע"מ להחזיר לא חשיבא הנאה כלל באדם חשוב ואולם מדברי הריטב"א ז"ל בחידושיו נר' שיש מרבותינו חולקים לסברת הר"ן הלזו יע"ש ואם כן מידי ס' לא נפקא כנ"ל: