אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ה · הלכה כ

הלכה יט

הרי את מקודשת במלאכה זו כו'. בפ' הא"מ דמ"ח נימא כהני תנאי דתני' עשה לי שירין כו' וחכ"א אינה מקודשת עד שיגיע ממון לידה האי ממון ה"ד אלימא אותו ממון מכלל דת"ק סבר אפי' אותו ממון נמי לא אלא במאי מקדשה כו' יע"ש וראיתי להתוס' ז"ל בפ' הגוזל עצים דצ"ט ע"א ד"ה אלא במאי כתבו וז"ל אומר ר"י דסברא הוא שאין מקודשת במה שמוחל לה שכרו אפילו לא יהא אומן קונה בשבח כלי אלא מלוה יש לו עליה והוא מוחל לה אינה מקודשת שאין דעתה להתקדש עד שיבאו השירים והנזמים לידה כו' יע"ש. ודבריהם סתומים דמאי ק"ל עד שהוצרכו לזה וראיתי למהר"ש יונה זכרונו לברכה בסימן ס"ה שכתב שכונתם להקשות דאיך אפשר דאפי' החזיר לה החפץ אינה מקודשת והלא המקדש את האשה במלוה שיש עליה משכון מקודשת באותה מלוה וכתבו התוס' פ"ק די"ט והרא"ש ז"ל דאפי' לא החזיר לה את המשכון מקודשת משום דהו"ל בהנאת מחילת מלוה דמקודשת ועל פ"ז תמה על דבריהם ז"ל במקום שהוק' להם קוש' זו לא קשיא כלל דבגמ' פריך דע"כ לאו בדא"ל ה"א מקודשת במחילת שכירות דא"כ מ"ט דרבנן דאמרי אינה מקודשת ותו קי"ל דבמחילת מלוה מקודשת ומדברי התוס' ז"ל בפ"ק ד"ה מלוה כו' נראה דס"ל דאף במקדש במלוה שיש עליה משכון אינה מקו' אלא בשאמר במחילת מלוה ממה שהקשו וז"ל וא"ת כיון דהמקדש בהנאת מחילת מלוה אפילו בלא משכון אמרינן לעיל דמקודשת למה אנו צריכים ללמוד מדר"י כו' ואי ס"ל דבמלוה שיש עליה משכון מקודשת אפי' בדלא א"ל במחילת מלוה לא הוה ק"ל מידי דלרבותא נקט מלוה שיש עליה משכון וא"כ קש' דאי ברבו' דהכא מיירי בכה"ג מ"ט דרבנן ותו קשה בתירוצם דכיון דטעמא דאינה מקודשת הוא מטעם שאין דעתה להתקדש עד שיבאו לידה א"כ לפום מאי דמסיק דמה שיגיע ממון לידה ממון אחר קאמר וקמפלגי במק' במלוה א"כ ק' כיון שכבר באו לידה וכל כי האי דעתה להתקדש אמאי אינה מקודשת ע"ש שהאריך בזה ומכלל דבריו נ"מ לענין דינא שלדעת התוספות ז"ל בתירו' הב' אפילו באומר התקדשי לי בהנא' מחילת שכירות אינה מקודשת כיון שאינו יכול לתובעה בדין שכרו עד שיגיע לידה לאו מידי קא יהיב לה גם הרב ב"ש סי' כ"ח ס"ק ל"ו הבין כן בדברי התוס' שכתב וז"ל ומוכח מדבריהם דמיירי באומר לה בהנאת מחילת שכירות דהא כתבו כן למ"ד אין אומן קונה בשבח כלי ופשיטא דלא מהני מחילת מלוה ועפ"ז דן דבאומר התקדשי בהנאת מחילת מלוה אם לא הגיע עדיין זמן הפרעון לא מהני דומיא דשכירות וכ"כ הרב מחנה אפרים ה' קנין מעות סי' ג' בדעת התוס' יע"ש. ולע"ד אחר המחילה נר' שכונת התוס' ז"ל אינה לענין זה כלל אלא כונתם להקשות למאי דפריך בגמ' מכלל דת"ק סבר אפי' אותו ממון נמי לא אלא במאי מקדשה ומסיק מאי ממון ממון אחר דמשמע להו ז"ל דהך קו' ופירוקא דתלמודא יתד הוא שלא תמוט בפר' דברייתא לכולהו אוקמתא דאוקי בגמ' פלוגתייהו דר"מ ורבנן ואהא ק"ל שפיר דבשלמא לפום מאי דס"ד בפרק הגוזל דפלוגתייהו הוא באומן קונה בשבח כלי ק"ל שפיר דכיון דטעמא דר"מ משום דאומן קונה בשבח כלי ודאי דאינה מקודשת עד שיתן אותו ממון לידה שהרי מקודם לכן לא הויא לה מלוה כלל אמנם לתי' דמסיק אח"כ דכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי ובמקדש במלוה קא מפלגי מאי פריך שהרי ודאי דלהך תירוצא נמי פריך הכי כמבואר בשמעתין דמתחלה ס"ד דבמקדש במלוה פליגי ואפ"ה פריך אלא במאי מקדשה ואהא ק"ל דכיון דר"מ ס"ל דהמקדש במלוה מקו' א"כ מש"ה ס"ל לר"מ דמכיון שעשאן מקו' שהרי עשה לי שירים ונזמים ואקדש אני לך קאמר דמשמע משעת עשיי' וא"כ מכיון שעשאן והרי הוא מלוה עליה מקו' ואהא כתבו דמאי דפריך בגמ' הוא משום דסברא הוא כו' אפי' לא יהא אומן קונה אלא מלוה עלי' כו' כלומר ל"מ לפום אוקמתא דגמרא דפליגי באומן קונה דודאי דאינה מקודשת לר"מ עד שיתן לידה אלא אפילו לפום אוקמתא דר"מ ס"ל אין אומן קונה והויא מלוה גבה ובמקדש במלוה פליגי אפ"ה ס"ל לתלמודא דאינה מקודשת שאין דעתה להתקדש עד שיבאו לידה ומשום דאכתי קשה דמאי פריך במאי מקדשה לוקמא לברייתא בשגילה דעתה להתקדש משעת עשיה דהשתא אתיא כפשטא בריי' דקתני כיון שעשאן מקו' דמשמע משע' עשייה מש"ה הוצרכו לומר ועוד אומר ר"י כו' ודבר זה מפורש יוצא מתורתו של הרשב"א ז"ל שכתב בשמעתין ז"ל הא דאמרינן האי ממון היכי דמי כו' נראה דלאו למימרא דלא חלו הקדושין כלל עד שעת נתינה דמשעת גמר הכלי מקודשת למ"ד מקדש במלוה מקו' שהרי אין זה מקדשה בגוף הכלי אלא בשכר עשייתו כו' ועוד דאי ס"ל המקדש במלוה מקודשת רקוד לפני שחוק לפני ה"ז מקודשת אע"פ שאין מגיע לידה אם לא השחוק כו' יע"ש שנדחק הרבה ליישב קוש' הגמ' לפי פי' זה ובסוף דבריו העלה דאפי' למאן דאמר אינה לשכירות אלא לבסוף אין הקדושין נגמרין עד שיחזיר לה הכלי שאין מגיע לידה שום הנאה עד שיחזיר לה הכלי ולא נתכונה זו אלא שיחזיר לה הכלי לאחר גומרו ורקוד לפני שאני דכיון שרקד לפניה הרי הגיע לה מה שהיתה חפצה בו ומתכונת לו יעוין שם הנה מבואר כונת דברי התוס' כמ"ש שבאו לאפוקי ממה שעלה לדעת הרשב"א כמ"ש.ומעתה זכינו לדין דבאומר בהנאת מחילת שכירות אפשר דמודה התוס' ז"ל דמקודשת מיד ואפי' קודם שיבואו לידה וכמ"ש הרב מ"א שלדעת הרשב"א בהנאת מחילת מלוה מקודשת אפי' קודם זמן הפרעון והתוס' ז"ל לא כ"כ אלא לר"מ לפום אוקמת' דס"ל דמקדש במלוה מקודשת אהא כתבו דאפי' ר"מ מודה דאינה מקודשת קודם שיבאו לידה כיון שאינה יכול לתובעה בדין והרי הוא מקדשה במלוה גופא נמצא דלאו מידי קא יהיב לה אבל באומר בהנאת מחילה שאין הקדושין אלא משום פרוטה שהיה צריך ליתן לאדם שיפייסנו על כך וכמ"ש רש"י ז"ל בפ"ק מודה התוס' דמקודשת שהרי איתיה השתא לפרוטה בע"כ דעביד איניש דיהיב פרוטה לאדם שיפייסנו על כך אפילו קודם זמן פירעון וכן מפסקי התו' ז"ל בפ' הגוזל עצים שלא הביאו מדברי התוספות הללו כלום משמע דס"ל דלא נ"מ לענין דינא כלל דכל משאם ומתנם אינו אלא אליבא דר"מ כמ"ש ולא מיירי באומר בהנאת מחילת מלוה כמ"ש הם ז"ל כנ"ל:
ולדעת הראב"ד ז"ל שכתב הרשב"א שם דלמ"ד אינה לשכירות אלא לבסוף מכיון שנגמר מלאכתו הו"ל מלוה ומקודשת בההיא שעתא ושלא כדעת רש"י שכתב אינה לשכירות אלא לבסוף כשמחזירן לה ק' דא"כ למ"ד ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף תתקדש מיהא בפרוטה אחרונה דאתיא עם גמר הכלי ובתוס' רי"ד הקשו כן וכתבו עוד דליכא למימר דחצי פרוטה הראשונה שבפרוטה האחרונה הויא מלוה ולא נשאר פרוטה עם גמר הכלי דכל פחות מפרוטה לא חשיבא לאיקרויי מלוה ותי' דגם פרוטה האחרונה הויא מלוה עד שיגיע כלי לידה כו' וכשיטת רש"י ז"ל אכן לדעת הראב"ד ז"ל דמשעת גמר מלאכה חלו הקדושין קשה טובא וליכא למימר דלהנך אוקמתא ס"ל לרבנן דמלוה ופרוטה דעתה אמלוה דא"כ למאי דקאמר רבא דפלוגתא דר"מ במלוה ופרוטה אמאי הוצרך לאוקמא בשהוסיף לה נופך משלו לוקמא כפשטא וכ"ע ס"ל ישנה לשכירות ופליגי אי דעתה אפרוטה דהיינו פרוטה אחרונה או דעתה המלוה ומתוך דברי הרב פרישה שכתב בסי' הנזכר סל"ז למדנו יישוב לזה די"ל דס"ל דע"כ לא אמרי' מלוה ופרוטה דעתי' אפרוטה אלא דוקא בשנתן לה אפרוטה בעין ואמרינן דדעתיה אפרוטה דהשתא ולא אמלוה דמעיק' אבל הכא דעת' להתקדש על שכר כל המלאכה יע"ש וכן תי' הרב מ"א ה' שכירות סימן י"ד יע"ש, ועוד נ"ל דס"ל ז"ל כליכא למימר שכתבו התוס' רי"ד דלמ"ד ישנה לשכירות מתחילה וע"ס כל פורתא ופורתא דעביד אפי' קודם שהגיע לפרוטה הו"ל מלוה גבה ומ"ש רש"י ז"ל בד"ה אלא דלמ"ד ישנה לשכירות כל פרוטה ופרוטה דעביד הויא מלוה גבה לאו למימרא דדוקא פרוטה דהויא מלוה אבל בפחות מפרוטה לא חשיב מלוה אלא משום דקאי בקדושין דאין אשה מתקדשת אלא בפרוטה קאמר הכי וכ"כ בדרישה יע"ש וראיה לזה מההיא דפ"ק דע"ז דקאמר ר"א אם בנה שכרו מותר ואמרי' התם לא נצרכה אלא למכוש האחרון עבודה זרה מאן קא גריס לה גמר מלאכה ואימת הויא גמר מלאכה במכוש האחרון מכוש האחרון לית ביה שו"פ אלמא קסבר ישנ' לשכירות מתחילה וע"ס והשתא לדעת התוס' רי"ד דס"ל דכל פחות מש"פ לא חשיבא לאיתקרויי מלוה ופרוטה אחרונה אתיא עם גמר כלי א"כ ק' דהיכי קאמר ר"א שכרו מותר הא איכא פרוטה אחרונה דאתיא עם גמר כלי ואם כן נמצא איסור מעורב בשכרו והתוס' ז"ל הוקשה להם כן אתי' דגמרא ותי' אינו מעלה ארוכה לקושייתינו ואי ס"ל דשכרו מותר דקאמר ר"א היינו חוץ מפרוטה אחרונה וכדעת הראב"ד ז"ל שכתב בטי"ד סי' קל"ג דמהני כה"ג א"כ ק' דאמאי הוצרך בגמ' לומר מכוש אחרון לית ביה ש"פ אפילו אית ביה שו"פ אפ"ה שפיר קאמר ר"א דשכרו מותר חוץ מפרוט' אחרונה אלא ודאי מוכרח דלמ"ד ישנה לשכירות כל פורת' ופורת' חשיבא מלוה וכן נראה ג"כ מדברי הרשב"א ז"ל שם בסמוך כמו שיראה המעיין גם לדעת הר' יונה שכתב הרב מחנה אפרים סי' הנזכר דכל ששכרו אינו אלא שו"פ לא אמרינן בזה ישנה לשכירות כו' ונראה שטעמו ז"ל דכל פחות משו"פ לא חשיבא מלוה כמ"ש התוס' רי"ד ק' טובא מההיא דע"ז כמ"ש וצ"ע. ואפשר לומר דס"ל לרבינו יונה דלא קי"ל בהא כרבי ירמיה דאמר לא נצרכ' אלא לע"ז עצמה ומשום דס"ל דאף בפרוטה אמרינן ישנה לשכי' אלא קי"ל כההיא דרב ששת דפ' הספינה דמייתי לה התם תלמודא בסתם דמוכח מינה דס"ל דכל בפרוטה לא שייך לומר ישנה לשכירות ועל פי זה אשכחנא פתרי למה שהקשה הרב ב"ח ז"ל בטור י"ד סי' קמ"ג על הרי"ף והטור ז"ל שהשמיטו הא דר"י דשכר ע"ז עצמה מותר והוא ז"ל תי' דס"ל דלא קי"ל בהא כר"י ואע"ג דקיימא לן בעלמא ישנה לשכירות ואפי' לקולא מ"מ בהא דקאמר ר"י מכוש אחרון לית ביה שו"פ לא קי"ל הכי דאפי' אם ת"ל דלית ביה שו"פ אפי"ה אסור ליהנות מדמי ע"ז אפי' פחות משו"פ וא"כ נמצא איסור מעורב בשכרו וכמו שהק' התוס' ואף ע"ג דכתבו ליישב זה אליבא דר"י ס"ל להרי"ף והטור כיון דדוחק הוא לא סמכינן אשינוייא דידיה אלא מוקמינן למימרא דר"א כפשטא דדוקא בכפה שכרו מותר את"ד יע"ש והר"ב ש"ך ז"ל שם סק"ד דחה תי' הרב ב"ח ותי' דהרי"ף סמך אירושלמי שם דמבואר מיניה דבכפה הוא דמיירי ר"א יע"ש ואף לפי תי' צ"ל דשכר ע"ז ה"ט דאסור לפי הירוש' אע"ג דקי"ל ישנה לשכירות משום דנמצא איסור מעורב בשכרו ואפי' פחות מש"פ אסור כמ"ש ב"ח ואני תמיה לפי תירוץ זה שהרי הטור סי' קל"ד כתב שם משם הרשב"א דאם שכרו להעביר מאה חביות בחמשים פרוטות והיתה אחת מהן של יין נסך מותר אע"פ שיש בהן שכר חצי פרוטה מיין נסך ומבואר מדברי הרשב"א בתה"א שהוציא דין זה מההיא דר"י דאמר מכוש אחרון לית ביה שו"פ ועיין בב"י שם וא"כ מאחר שהטור הביא דברי הרשב"א ז"ל הללו בלי חולק ומבואר דהכי ס"ל איך אפשר לומר דס"ל להטור דשכר ע"ז אסור משום דאיסור מעורב בשכרו ואפי' פחות משו"פ דלא כר"י אכן לפי מ"ש יש ליישב דס"ל דלא קי"ל בהא כר"י מכח ההיא דרב ששת דכל בפרוטה לא אמרי' ישנה לשכירות וא"כ משו"ה שכר ע"ז אסור משום דאיכא איסור פרוטה מעורב בשכרו דפרוטה אחרונה לא אתיא אלא עם גמר כלי וכמ"ש ואף שלפי דברי הטור ח"מ סימן קצ"ג משמע שאינו מפורש ההיא דר"ש מטעם שכירות וכפי' רבינו יונה מ"מ כיון שלפי גירסת הרי"ף והרא"ש שם מבואר דהיינו מדין שכירות וכמ"ש הב"ח שם וא"כ לפי פי' ע"כ צ"ל דס"ל דכל בפרוטה לא אמרי' ישנה לשכירות ופליגי אדר"י כמ"ש משם הטור משום חומרא דע"ז לסברת הרי"ף ומ"מ כל זה שכתבנו אינו אלא לדעת הרמב"ן והרשב"א שכתב ה"ה בפ' ז' מהל' מכירה שדעת הרי"ף דמלוה אינה קונה במכר ואם כן ע"כ צ"ל דטעמא דרב ששת משום דכל פרוטה לא אמרי' ישנה לשכירות ולא חשיבא מלוה אכן לפי דעת הר"ן וה"ה שכתב בפ"ק דמכילתין כדעת הרי"ף דס"ל דמלוה קונה במכר א"כ לפי דעתו ההיא דרב ששת לא מכרעא לומר דס"ל דכל בפרוטה לא אמרי' ישנה לשכירות ולומר דפליג אדר"י דאפילו נימא דס"ל דאפי' בפרוטה ישנה לשכירות אפי' הכי קונה קרקע בשכר יפוי שלו משום דמלוה קונה במכר וא"כ לפי דעתו לא ניתן ליאמר תירוץ זה שכתבנו וצ"ע שוב אחר זמן נדפס לשון למודים למו"ה ז"ל וראיתי לו שם בה' ע"ז סי' ל"ט דפ"ח ע"ג שתמה על הב"ח והש"ך כמ"ש ודו"ק: ומ"ש עוד הרב הנז' שכ"כ במרדכי בפ' אז"נ נר' שכונתו למ"ש בדקמ"ג ע"ד וז"ל מתני' הכה כו' מיהו ישנה לשכירות מתחילה וע"ס לענין דמיד שעשה השכיר קצת מן המלאכה ועולה שכרו עד כדי ש"פ יכול לקדש בו את האשה עכ"ל וק' דהא כיון דישנה לשכירות כו' הו"ל מלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת אלא ודאי דס"ל דכל ששכרו אינו אלא שו"פ לא אמרי' ישנה לשכירות כו' וצ"ל לפ"ז דמיירי באומר לה קודם התקדשי לי בשכר שו"פ ראשונה שאעשה לך דמיד שעשה כדי שו"פ חלו הקידושין מיד דאי באומר לה אחר שעשה הא אכתי הו"ל מלוה וסבירא ליה להמרדכי שלא כדעת ר"י שכתבו התוס' דאפי' גלו דעתם שיחולו הקידושין קודם הגע' ממון לידה אינה מקודשת עד שיגיע ממון לידה דא"כ אכתי הו"ל מקדש במלוה ואין זה במשמע לשונו שכתב ומיד שעשה קצת כו' יכול לקדש משמע דמיירי בבא לקדשה אח"כ ואומר לה התקדשי לי בשכר שו"פ שעשיתי לך וכיון שכן אכתי קשה דהא הו"ל מלוה והר"ב ד"מ בסי' כ"ח ס"ז כתב דהמרדכי מיירי בשעשה מלאכה אצל אחרים דהו"ל מלוה של אחרים ויכול לקדשה ע"י מעמד ג' וע"ש וא"כ לפ"ז אין ראיה מדברי המרדכי דס"ל כדעת הר' יונה ולפי הנר' אישתמיטתיה מהרב ז"ל ויותר נ"ל לפרש דברי המרדכי דמיירי בשכירות דידה במקדש בהנאת מחילת שכירות דס"ל דמהני כמ"ש לעיל ודוק וראיתי למוהרימ"ט שהקשה לשיטת רש"י והר"ן דאינה מקודשת עד שיגיע ממון לידה דאמאי צריך לומר משעשה שליחותו נגמרו הקדושין ואי משום מאי דקאמר בגמ' אלא במאי מקדשה אין ראיה משם דלא אמרו כן בגמ' אלא למאי דס"ד דכ"ע ס"ל ישנה לשכירות כו' ובמקדש במלוה פליגי דאפי' מאן דסבירא ליה דמקודשת לא אמר במלוה שיש עליה משכון ולא החזיר לה את המשכון דודאי לא סמכא דעתה כל זמן שלא החזירו לו ומש"ה קא מתמה במאי מקדשה אבל לפום מאי דמסיק דבישנה לשכירות פליגי אין כאן מלוה אלא שכירות ומשגמר מלאכתו קנתה ע"י כלי באותו השבח ונתקדשה בכל מקום שהוא וכתב שכן נראה מדברי התוס' פ' הגוזל עצים ד"ה ואב"א ושלפי זה י"ל דלפי המסקנא הא דתניא בדברי חכמים עד שיגיע ממון לידה כפשטי' מתפרשא באותו ממון דלדידהו כיון דישנה לשכירות כו' הוה לי' מלוה על המשכון וכי הדר ליה המשכון מקודשת מדר"י בר יהודה אבל כל דלא יהיב לה המשכון לא שמעת מדר"י בר יהודה ואינה מקודשת ובזה לא קשה כלל מה שהק' אההיא דאין אומן קונה בשבח כלי וליהוי כמלוה שיש עליה משכון את"ד יע"ש הנה הרב ז"ל הלך בשיטת הראב"ד שכתבו דלמ"ד אינה לשכירות כו' מכיון שנגמר מלאכתו מקודשת מיד אך מה שרצה להוליד דלכך תי' עד שיגיע ממון לידה כפשטה מתפרשה ומשום דהו"ל מלוה על המשכון ובהכי יישב קו' המפרשים ז"ל לא ידענא מאי קאמר שהרי אכתי תקשי לפום מאי דס"ד דתלמודא דעד שיגיע ממון לידה ממון אחר קא' דלמאי פריך ממון אחר לרבנן הא הו"ל מלוה שיש עליה משכון ואם כן ע"כ צ"ל דלמאי דס"ד דלתלמודא על כרחין סבירא ליה דלא חשיב מלוה שיש עליה משכון ומשום דלא תפיס אאגריהו כמ"ש הר"ן והרשב"א ז"ל וכיון שכן מאין לנו לומר דלפי המסקנא ס"ל לתלמודא דאומן נמי חשיב מלוה על המשכון ופליג אסברת המקשה בהך וליכא למימר דהא בהא תליא דלס"ד דמקשה דס"ל דפליגי במקדש במלוה ולר"מ אינה מקודשת עד שיגיע ממון לידה ע"כ צריכינן לדחוקי נפשין ולומר דלרבנן ס"ל דלא חשיב אומן במלוה שיש עליה משכון ומש"ה אינה מקו' עד שיגיע ממון אחר אמנם לפי המסקנא דפליגי בישנה לשכירות ומכיון שעשאן דר"מ כפשטא מיתפרשא דס"ל דמשעת גמר מלאכה היא מקודשת א"כ עד שיגיע ממון לידה דרבנן נמי מוקמינן כפשטא ומשום דהוי מלוה שיש עליה משכון דהא ודאי ליתא דא"כ תיקשי לס"ד דמקשה דמאי פריך לימא כתנאי כו' ומאי קו' נימא דע"כ לא קאמר ר"מ אלא בעשה לי שירים ומשום דהוי מלוה על המשכון ותלמודא נמי אמאי לא מתרץ לה בהכי ולימא ודכ"ע ישנה לשכירות כו' והכא אי חשיב מלוה שיש עליה משכון קמפלגי אלא ודאי דס"ל לתלמודא דסברא זו לא ניתן ליאמר כלל דאומן חשיב מלוה שיש עליה משכון ומשו"ה דחיקא ליה לאוקמא טעמא דר"מ בהכי וכיון שכן איך אפשר לומר דלפי המסקנא כ"ע ס"ל דחשיב מלוה שיש עליה משכון הא ודאי עקא היא ותו שהרי להנך אוקמתי' דמוקמינן דפלוגתייהו באומן קונה ובמלוה ופרוטה ע"כ לר"מ אינה מקודשת עד שיגיע אותו ממון לידה שהרי כיון דאומן קונה בשבח כלי אינה זוכה בשבח אלא כשהוא מוסר לה וכן מתבאר מדברי הר"י ז"ל שם בסמוך ממה שהקשה לדברי התוס' (ומ"ש שם אבל מ"ד אינה מקודשת ס"ל אין אומן קונה כו' ט"ס הוא וצ"ל מ"ד מקו' יע"ש) אכן מבואר ג"כ ממ"ש אבל לפום מאי דמסיק דבישנה לשכירות פליגי ומשגמר מלאכתו קנתה ע"י כלי באותו שבח ונתקדשה בכל מקום שהוא הרי שלא כתב הרב כן אלא להך אוקמתא דפליגי בישנה לשכירות ומטעמא שכתב דמשגמר מלאכתו קנתה ע"י כלי באותו שבח אכן להך אוקמתא דפליגי באומן קונה כיון דאינה זוכה בשבח עד שימסרנו לה פשיטא ודאי דאינה מקודשת לר"מ עד שיגיע ממון לידה ומהתימה על הרב אמונת שמואל סי' ל"ד ד"מ ע"ד שהבין בדברי הרב דאוקמתא דאומן קונה בשבח כלי נמי מקו' מיד לר"מ ועל פי זה תמה עליו דבפרק הגוזל עצים ס"ד דמק' פליגי באומן קונה בשבח כלי ואפ"ה ס"ל דעד שיגיע ממון אחר קאמר והא ודאי ליתא כמ"ש שלא כ"כ הרב ז"ל אלא להך אוקמתא דפליגי בישנה לשכירות לאפוקי מדעת רש"י והר"ן שכתבו דלהך אוקמתא נמי אינה מקודשת לר"מ עד שיגיע הממון לידה אבל לאוקמתא דאומן קונה פשיטא ודאי דלר"מ נמי אינה מקודשת עד שיגיע לידה וכן מתבאר מדברי הרשב"א ז"ל דלאוקמתא דאומן קונה אף הראב"ד ז"ל מודה דאינה מקודשת מיד ממ"ש ובודאי דלמ"ד אומן קונה בנתינת הכלי הוא מקדשה כו' יע"ש וכן נמי לאוקמתא דמלוה ופרוטה פשיטא ודאי דלר"מ דאמר דעתיה אפרוטה אינה מקודשת עד שיגיע הפרוטה לידה א"כ ע"כ דעד שיגיע ממון דחכמים ממון אחר קאמ' וצ"ל ע"כ דס"ל דאומן לא חשיב מלוה שיש עליה משכון כמ"ש הר"ן והרשב"א ז"ל וכיון שכן מסתברא ודאי דלהך תי' נמי ממון אחר קאמר ולא חשיב מלוה שיש עליה משכון כיון דלא אשכחן דפליגי דאם איתא הכי הו"ל לתלמודא למימר השתא דאתית להכי מאי עד שיגיע ממון ע"ש אותו ממון ובר מן דין ק' טובא דאם איתא דלהך אוקמתא כל שיגיע ממון לידה מקודשת לכ"ע ומשום דהוי מלוה שיש עליה משכון ק' מברייתא דקתני ר"י הנשיא אומר באמת אמרו בין בשכר שעשיתי בין בשכר שאעשה אינה מקודשת ואם הוסיף לה נופך משלו מקודשת ואמרי' לקמן דפליגי בישנה לשכירות והשתא אם איתא דכל שהגיע לידה מקודשת לכ"ע א"כ צ"ל דאינה מקודשת דקתני ר"י הנשיא אינה מקודשת מיד קאמר וא"כ היכי קתני בתר הכי ואם הוסיף לה נופך משלו מקודשת כל שלא הגיע הממון לידה אפי' הוסיף לה נופך משלו ודאי דאינה מקודשת דכיון דה"ט משום דדעתיה אפרוטה כל שלא הגיע אותה פרוטה לידה במאי מקדשה אלא ודאי מקודשת כשהגיע לידה וטעמא דהוסיף לה נופך הא לא"ה אינה מקודשת וא"כ ע"כ משום דס"ל דאומן חשיב מלוה שיש עלי' משכון וכיון שכן עד שיגיע ממון דחכמים ע"כ ממון אחר קאמר דאל"כ ברייתות פליגי אהדדי ומן האמור בזה מבואר שמ"ש הר"ב אמונת שמואל שדעת רבו של רי"ו שכתב בנתיב ב"ך דאם עשה שירים ונזמים ואח"כ הקדיש בשכרו מקו' כיון דתופס אותן בשכר' כדעת מוהרימ"ט ז"ל דהא ודאי ליתא שהרי הרב ז"ל לא כ"כ אלא להך אוקמתא דפליגי בישנה לשכירות אבל להך אוקמתא ע"כ [צריך] לומר דממון אחר קאמר וא"כ ק' דמנ"ל לרי"ו לפסוק כהך אוקמתא דרבא ובר מן דין שדברי הרב מוהרימ"ט ז"ל תמוהים וכמ"ש ותו שהרב ז"ל נר' שכתב כן על פי מה שהובאו דברי רי"ו בד"מ ולא ראה אותן על מקומם שאילו היה רואה אותן לא ניתן ליאמר זה כלל שהרי בדבריו כתוב שם לאמר ולא דמי לעשה לי שירים דהתם לא תפיס אאגריה ואם כדברי הרב ז"ל מאי קשיא ליה הא התם נמי דינא הכי כפי דעת מוהרימ"ט ז"ל הן אמת שדבריו ז"ל סתומים במ"ש ול"ד לעשה לי שירים וראיתי למוהרח"ב ז"ל בספר דינא דחיי בעשין מ"ח די"ג ע"ב תמה על דברי רי"ו בזה גם במ"ש עוד וכן אמרינן בשמעתין בשכר שעשיתי עמך אינה מקודשת ופירש רש"י בשכבר החזיר לה השירים דראיה זו אסיפא קאי וגם מ"ש בשם רש"י שכבר החזיר לה השירים לא הוזכר זה בדברי רש"י ופי' הוא ז"ל דבריו על פי מ"ש רי"ו בשם הרמ"ה והביאו הטור סימן הנז' גבי המקדש במלוה שיש עליה משכון דאי לא מטי לידיה בתורת משכון אע"ג דאי' ליה למתפסיה אזוזי אינה מקודשת כל כמה דלא גלי דעתיה דתפיס ליה בתורת משכון ומבואר מדבריו דכל דגלי דעתיה מהני אע"ג דלא אתא לידיה מעיקרא בתורת משכון וא"כ מ"ש רי"ו ומורי כתב שאם עשה לה שירים כו' מקו' דכיון דתופס אותן בשכר כו' מיירי בשכבר לימים ראשונים עשה לה שירים ונגמרו והיה תופס אותן בשכרו עד שתפרע לו דאע"ג דלא אתא לידיה מעיקרא בתורת משכון כיון דגלי דעתיה דתופס אותן בשכרו מקודשת וז"ש ול"ד לעשה לי שירים דהתם לא תפיס אאגריה כלומר דהתם לא גלה דעתו מקודם שהיה תופס למשכון קודם הקידושין ומ"ש וכן אמרי' בשמעתין כונתו להביא ראיה למ"ש דהיכא דכבר עשה לה שירים וקדשה בשכר' מקו' מדאמרינן בשכר שעשיתי אינה מקודשת ופירש רש"י בשכבר החזיר לה השירים משמע דבדלא החזיר לה מקודשת דהוה ליה כמלוה על המשכון ומ"ש בשם רש"י דמיירי בשכבר החזיר לה השירים הוא ממ"ש רש"י בשכר שאעשה עמך מקו' לכשיגמר ויתננו לה ואי בשכר שעשיתי מיירי בדלא החזיר אמאי הויא מלוה הא קסבר אינה לשכירות אלא לבסוף אלא ודאי דבשכר שעשיתי מיירי כשהחזיר לה השירים עכת"ד יע"ש:
והנה מ"ש שדקדק כן ממ"ש רש"י בד"ה בשכר שעשיתי לא היה צריך לזה כלל דבהדיא כתב כן רש"י ז"ל בד"ה וכל שכן וז"ל כיון דגמרו והחזירו לה הויא מלוה גמורה הרי מבואר דבשכר שעשיתי מיירי בשכבר החזירה אמנם עיקר ראיית רי"ו ז"ל לפי דבריו מדברי רש"י דס"ל דבשלא החזיר מקודשת משום דהוי מלוה על המשכון איני מכיר דמאי ראיה היא זו דרש"י ז"ל קאי התם אליבא דת"ק דס"ל דבשכר שאעשה מקו' משום דס"ל אינה לשכירות כו' דא"כ ע"כ דבשכר שעשיתי דקא' אינה מקודשת הוא משום דהחזירה לה אמנם לדידן דקי"ל דישנה לשכירות ה"נ דאפי' בדלא החזירה לה אינה מקודשת ולא חשיבא מלוה שיש עליה משכון ותו דאיכא לדיוקי הכי מדברי רש"י ז"ל א"כ איכא לדיוקי נמי אפי' בשלא גילה דעתו מעיקרא שהי' תופס אותן בשכרו דמקודשת מדלא מוקי לה בשלא החזיר לה ובדלא גילה דעתו מעיקרא שהיה תופס אותן בשכרו אלא תכף ומיד שגמרן הביאן וא"ל התקדשי לי בשכר שעשיתי ומדברי הרב ד"מ ז"ל שכתב בס"ז אחר שהביא דברי רי"ו הללו וז"ל ואע"פ שהטור כתב בשם הרמ"ה דוקא דמטי לידו בתורת משכון נר' שבכאן מודה לרי"ו דכל אומן הכלי שבידו הוא כמשכון על שכרו יע"ש נראה דס"ל דלדעת רי"ו אפי' שלא גילה דעתו מעיקרא שהיה תופסם בחובו מקודשת ושלא כמו שפי' הרב הנז' דאי כפי פי' מאי ק"ל ממ"ש הרמ"ה ז"ל הא דברי רי"ו הן הן דברי הרמ"ה וכיון שכן ק"ט דמ"ש מעשה לי שירים ונזמים דאמרינן בשמעתין דאינה מקודשת ולא חשיב מלוה שיש עליה משכון ועיין בס' בית שמואל ס"ק ל"ח והנ"ל שהרב ד"מ הבין בכונת רי"ו ז"ל שכל כונתו לחלק בין היכא דמעיקרא לא נחית אדעתיה דקדושין אלא עשה לה שירים כדי לגבות מעות ממנה אלא שאחר שגמרן א"ל התקדשי לי בשכר פעולתם דהתם כיון דלא נחית מעיקרא אדעתא דקדושין א"כ מסתמא ודאי שדעתו היה לתופסם בחובו עד שיפרענו שכך היא המדה ברוב בני אדם והילכך כי הדר מקדש לה הו"ל כמקדש במלוה שיש עליה משכון אמנם בשמעתין כיון דמעיקרא א"ל עשה לי שירים ואקדש אני לך א"כ נמצא דכי קא נחית אדעתא למיהבינהו לה מיד תיכף אחר שגמרם קא נחית ולא חל עליו שם משכון כלל והילכך אינה מקודשת ואע"ג שדעתו של זה הוא שאם לא תתרצה להתקדש לתופסם בחובו עד שתפרענו אפי' הכי כיון דקודם הקידושין לא חל עליו שם משכון נמצא שבשעת קידושין לאו מידי קא יהיב אלא הוה ליה כמקדש במלוה ואפשר שדיקדק רי"ו ז"ל כן ממאי דנקט בברייתא פלוגתא דר' מאיר ורבנן בשא"ל מעיקרא עשה לי שירים ואקדש אני לך ואמאי לא נקט לפלוגתייהו בעשה לה שירים ובא לקדשה אח"כ בשכר פעולתן משמע דבהא מודו דהוי כמלוה שיש עליה משכון ומ"ש רי"ו וכן אמרינן בשמעתין בשכר שעשיתי אינה מקודשת כונתו ז"ל להביא ראיה למ"ש דכל דמעיקרא לא נחית אדעתא דקדושין מודו כ"ע דמקודשת ממאי דקתני בברייתא בשכר שעשיתי פירש רש"י דמיירי בשכבר החזיר אבל אם לא החזיר לה מקוד' לת"ק משום דאינה לשכירות אלא לבסוף כשמחזירה לה כמו שכתב רש"י משמע דכל שלא החזיר לה מקודשת לכ"ע משום דחשיבי כמלוה שיש עליה משכון דאלת"ה אלא דלא כתב כן רש"י אלא אליבא דת"ק משום דאינה לשכירות אלא לבסוף כשמחזירה לה א"כ ק' לפירש"י דאמאי נקט ברייתא בשכר שאעשה מקו' לכרוך וליתני בבשכר שעשיתי גופיה בין אם החזירו לה בין אם לא החזירו לה אלא משמע דבשכר שעשיתי כל שלא החזירו לה מקודשת לכ"ע משום דלא נחית מעיקרא אדעתא דקדושין משום הכי לא תני אלא בשכר שאעשה דבהא הוא דפליגי כנ"ל ליישב דברי רי"ו והד"מ ז"ל ודוק ומ"מ מבואר מדברי רש"י ורי"ו דהא דאמרי' בשכר שעשיתי עמך אינה מקודשת היינו דוקא בשכבר החזירה לה ומהתימא על הרב ל"מ ז"ל בפ' זה מהדורא בתרא שהק' על מ"ש רבינו דבשכר שאעשה אינה מקודשת מטעם דישנה לשכירות דבסמוך כתב האו' לאשה התקדשי לי בדינר והרי זה המשכון כו' אע"פ שחייב לתת לה דינר כיון שלא הגיע הדינר לידה אינה מקודשת וא"כ ה"נ כיון דבשעת אמירה לא הגיע כלל לידה אפילו למ"ד אינה לשכירות אלא לבסוף אינה מקודשת ואיך כתב הרב הטעם מפני שישנה לשכירות כו' וכ"ת דמ"ש כאן אינה מקודשת הוא כשאמר אחר שעשאו התקדשי לי בשכר שעשיתי עמך ולכך הוצרך לטעם דישנה לשכירות הא לאו מילתא היא כלל דבין למ"ד ישנה לשכירות בין למ"ד אינה לשכירות כ"ע מודו דבשכר שעשיתי עמך אינה מקודשת כמו שכתב בגמרא יע"ש מה שתי' והוא פלאי שהרי מבואר מדברי רש"י ורי"ו שכתבנו דבשכר שעשיתי אינה מקודשת לכ"ע היינו בשכבר החזירו לה ומקדשה אח"כ אבל אם בשעה שהחזירו לה א"ל התקדשי לי בשכר שעשיתי ודאי דלמ"ד אינה לשכירות אלא לבסוף מקודשת דכיון דאין לשכירות אלא לבסוף כשמחזירו לה כמו שכתבו רש"י והר"ן והריטב"א ז"ל א"כ באותה שעה הרי הוא נותנה לשם קדו' ולא הוי מקדש במלוה וכן כתבו בתוס' רי"ד בהדיא דהא דבשכר שאעשה עמך מקודשת היינו בשאומר בשעת נתינה התקדשי לי במנה בשכר כלי זה שעשיתי הא לא"ה אינה מקודשת דכיון דבשעת אמירה לא נתן לה כלום אפי' נתן לה אח"כ לא מהני כל שלא אמר לה בשעת נתינה התקדשי לי וכמ"ש הרב ז"ל ומ"מ נראה שדברי התוס' רי"ד הללו במחלוקת הוא שנוי שלדעת הראב"ד ז"ל שכתב הרשב"א מבואר דס"ל דלמ"ד אינה לשכירות אלא לבסוף מיד כשגמר הכלי חלו הקדושין ואצ"ל לה אחר כן התקדשי לי דאם ל"כ למ"ד אינה לשכירות כו' נמי הו"ל מקדש במלוה שהרי מיד כשגמר הכלי הו"ל מלוה לדעת הראב"ד ז"ל וקדושין לא חלו עד שיאמר לה התקדשי לי גם ממה שרצה להכריח הרשב"א דהקדושין חלין משעת גמר הכלי מדאמרינן דלמ"ד אינה לשכירות בשכר שאעשה עמך מקודשת ואם איתא דאינה מקודשת עד שעת חזרת הכלי הו"ל שכירות מלוה משעת גמר הכלי עד שעת נתינת הכלי כו' יע"ש נראה דס"ל גם כן דאצ"ל אח"כ התקדשי לי דאם איתא לדידיה נמי תיקשי דהו"ל מקדש במלוה דמשעת גמר הכלי הו"ל מלוה וקדושין אינן חלים עד שיאמר לה אח"כ ואף למה שהסכים הרב ז"ל כדעת רש"י דהקדושין אינן נגמרים עד שיחזרנה לה מ"מ בהא ודאי מודה דלא בעינן שיאמר לה אח"כ דלא כהרב ב"ח ז"ל שכתב דברי תוס' רי"ד להלכה בלי חולק ועיין בספר בית שמואל ס"ק ל"ז כנ"ל ומכלל מ"ש לעיל מבואר שאף לדעת רש"י והתוס' ז"ל שכתבנו לעיל דס"ל דאין קדושין חלים עד שיבאו לידה היינו דוקא בעשה לי שירים ומשום דאין דעתה להתקדש עד שיבאו לידה או משום דכיון דאינו יכול לתובעה בדין עד שיתננו לידה כמ"ש התוס' אבל בע"מ שאדבר עליך לשלטון או באומרת רקוד לפני שחוק לפני אע"פ שאינו מגיע לידה שום הנאה כיון שדבר עליה לשלטון או רקד לפניה הרי הגיע לה מה שהיתה חפצה ומכוונת להך וכמ"ש הרשב"א בהדיא והוא מוכרח מההיא דרקוד לפני דפרק האומר ומהתימה על הרב חידושי אגדות שכתב פרק ב' דסנהדרין אההי' דמלוה ופרוטה דלר' יוסי דס"ל דקדושי מירב קדושין גמורין הן ליכא למימר דהיינו משום דהוי כאומר בשכר שאעשה עמך דאיכא למ"ד דמקודשת משום דאינה לשכירות דהיינו דוקא בעשה לי שירים דכיון דאינה לשכירות אלא לבסוף כי מהדר לי' מקודשת כדפי' רש"י התם משא"כ הכא דלאו מידי קא מהדר לה יע"ש והוא תימא שהרי ברקוד לפני מקודשת מיד אף על גב דלא מידי קא מהדר לה ומשום שהרי הגיע לידה מה שהיתה חפצה כמ"ש הרשב"א ואם כן ה"נ דכוותה כיון שכבר הכה את הפלשתי הרי הגיע לשאול חפצו ורצונו וכדכתיב והיה האיש אשר יכה את הפלשתי כו' ואת בתו יתן לו וא"כ מאותה שעה מקודשת מיד לדוד ולולי פירוש רש"י שם שפי' דהא דקאמר התם מלוה אית לך גבאי היינו עושר גדול אפשר לפרש דמלוה אית לך גבאי דקאמר התם היינו שכר עשיה ומשום דס"ל לריב"ק דישנה לשכירות כו' והו"ל מקדש במלוה ובהא פליגי ר"י וריב"ק אם ישנה לשכירות כו' אבל לפרש"י ז"ל לא מוכחים קראי כלל הכי דמדכתיב והי' האיש כו' יעשרנו המלך ואת בתו יתן לו משמע דתרי מילי קא יהיב ליה לדוד ותרוייהו איתנהו ולפרש"י ז"ל שניהם יחדיו לא יכונו דכל שנותן לו בתו הרי נשאר העושר לשאול וכבר ראיתי מן המפרשים שתמהו עליו בזה וכתבו עוד דכיון דבשכר הפעולה הוא מקדש' הרי הו"ל כע"מ שאדבר עליך לשלטון דמקודשת והיכי קרי לי' בגמ' מלוה ואין זה כלום שבפי' אמרו בפרק האומר דלמ"ד ישנ' לשכירות ע"מ שאדבר עליך לשלטון אינה מקודשת עד דיהיב לה פרוטה וזה פשוט עוד ראיתי להרב מחנה אפרים הל' שכירות סי' הנז' שרצה לידון בדבר חדש דע"כ לא אמרי' ישנה לשכירות כו' אלא בפועל העושה מלאכה דכל פרוטה ופררטה שנגמר' נתחייב בע"ב לפועל ונעשה מלוה אבל מי שבקש מחבירו שיעשה לו שידוכין עם פ' ויתן לו חפץ פלוני קנה השדכן ולא שייך לומר ישנה לשכירות כו' והו"ל מלוה כיון שלא נתחייב השדכן אלא כשיבא הדבר לידי גמר א"ד יע"ש וכעין זה כ' הרב ע"י ז"ל לקמן בפרקין דף נ"ד בתוס' ד"ה המקדש לחד תירוץ שדעת התוס' דהא דר"ל דאמר פ' האומר והוא דיהיב לה פרוטה לא קאי אלא אחלוקת ואעשה עמך כפועל בטל דכל פרוטה ופרוטה שמתהנה בה הו"ל מלוה אבל באדבר עליך לשלטון ליכא למימר הכי דהא לא קמתהנ' עד שיגמור הדבר יע"ש וכפי דבריהם היה נ"ל ליישב מה שהק' הרשב"א ז"ל בחידושיו אההיא דגרסי' בסוף פרקין אמר אביי ל"ק כאן בשכר הבאה ומילוי כאן בשכר הזאה לפרש"י שם שפי' דמיירי באומר התקדשי לי בשכר הבאה דאם כן נפשוט מינה דאינה לשכירות אלא לבסוף והי"ל לתלמודא לומר קסבר אינה לשכירות אלא לבסוף ומהיותר תימה על הראב"ד ז"ל שכתב בהשגותיו בפ' זה א"א דוקא בשכר הבאה כו' מבואר מדבריו דלענין דינא קאמר שהיא מקודשת והוא תימה דכיון דקי"ל ישנה לשכירות הוה ליה מקדש במלוה אכן כפי דבריהם ז"ל הנה נכון דס"ל דהכא באומר בשכר הבאה כיון שאינה מתחייבת אלא בשיגמור הדבר ויביאנו לא שייך לומר ישנה לשכירות אלא שמדברי רש"י ז"ל שם בפרק האומר ד"ה והוא שנתן שכתב וז"ל דבשכר דבור או בשכר פעולה לא מקדשה דישנה לשכירות כו' משמע דס"ל דבאדבר עליך לשלטון נמי שייך לומר ישנה לשכירות כו' ובר מן דין נר' דק' לדבריהם מהא דפריך התם בפ' האומר לר"ל מברייתא דקתני בשכר שארכבך על החמור שאושיבך בקרון או בספינה הרי זו מקודשת והשתא לפי דבריהם מאי פריך הא בשכר שארכבך על החמור וכל הני ודאי הו"ל כאדבר עליך לשלטון דהא לא מטיא לה הנאה ואינה מתחייבת אלא כשיבא הדבר לידי גמר שירכבנה על החמור ובהא לא אמרינן ישנה לשכירות כו' וא"כ אמאי הוצרך תלמודא לאוקמי לההיא מתני' כמ"ד אינו לשכירות גם מה שכתב הרב מח"א דבשכר שאדבר עליך לשלטון דאינה מקודשת לאו משום טעמא דישנה לשכירות הוא דהא לא שייך כמ"ש אלא משום דהנאה זו הבאה לה מדבריו שדיבר עליה לשלטון הוי כמו מלוה דאינו אלא מבריח ארי כו' נראה דק' עליו מדפרכינן התם ומאי דוחקי לר"ל לאוקומי למתני' בישנה לשכירות ובדיהב לה השתא מאי קו' הא ע"כ מתניתין מיירי בדיהב לה מדקתני ע"מ שאדבר עליך לשלטון דהתם אפי' נימא אינה לשכירות הוה ליה מקדש במלוה משום דהוי מבריח ארי כמו שכתב הרב ז"ל ואי מאי דפריך בגמרא הוא דחלוקת ואעשה עמך כפועל דמ"ל לר"ל לאוקמי בדיהב לה ומשום דישנה לשכירות לוקמא בדלא יהב לה וכמ"ד אינה לשכירות דהא כדאיתא ואע"ג דחלוקת אדבר לשלטון מיירי ע"כ בדיהב לה הא לא אריא דהא כדאיתא והא כדאיתא ק' דאם כן מאי משני מתני' קשיתיה מאי אירייא קתני ע"מ כו' ומאי קושיא על כרחין למתני על מנת משום חלוקת שאדבר עליך לשלטון ולעולם דהא כדאיתא כדפריך וי"ל בדוחק ותו דבתוספתא הביאה הרא"ש שם קתני בשכר שאדבר עליך לשלטון אם יש במה שדבר עליו שו"פ מקו' והשתא בשלמא אם נאמר דטעמא שאדבר עליך לשלטון הוא משום דישנה לשכירות איכא למימר דהך תוס' אתיא כמ"ד אינה לשכירות אמנם לפי' הרב ז"ל קשה דהיכי קתני מקודשת הא הוה ליה מקדש במלוה דלכולי עלמא אינה מקודשת:
ולעיקר קו' הרשב"א ז"ל שהק' לפי' רש"י והראב"ד ז"ל אההיא דבשכר הבאה נראה ליישב דס"ל ז"ל דההיא לאו באומר לה מעיקרא התקדשי לי בשכר הבאה והלך והביאו לה מיירי דהתם ודאי לא מהני משום דישנה לשכירות וה"ל מלוה אלא בשהיו לו אפר פרה ומי נידה מזומנים בידו מיירי והלך וקדשה וא"ל התקדשי לי בשכר פ' שהיית צריך ליתן לאדם שיביא לך אפר פרה דהתם ודאי מקודשת דלא שייך טעמא דישנה לשכירות כנ"ל ועיין בהרב החידושין שם ועיין עוד במ"ש הרב לח"מ פ"ג מהלכות נחלות הלכה ב' שדבריו תמוהים דנראה מדבריו דס"ל בדעת רבינו כדעת ריא"ז שכתב בשלטי הגבורים דמאן דס"ל ישנה לשכירות לא ס"ל הא דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וזה ודאי ליתא שדעת רבינו כדעת התוס' מדפסק בהלכות אלו כמ"ד ישנה לשכירות ובה' מלוה ולוה גבי ההיא דמרבין על השכר פסק דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף כדאיתא בפרק אז"נ ועיין בהרב נחלה ליהושע סי' י' ודוק:
עוד אמרו שם בגמ' דע"כ אין אומן קונה בשבח כלי והכא בהוסיף לה נופך משלו קמפלגי כו' יע"ש וראיתי להרא"ש בפרק הגוזל עצים שכתב וז"ל כתב הרי"ף ומסיק רבא דכ"ע אין אומן קונה שמעינן מיניה דאין אומן קונה וליתא לדרב אסי אלא חייב לשלם דמי שידה ונ"ל דאין ראיה משם דה"נ אמר רבא דכ"ע ישנה לשכי' וכתבו התוספות דאין ראיה משם לפסוק הלכה משום דלא מצי רבא למימר בע"א כו' ונ"ל להביא ראיה דאי פליגי באומן קונה הלכה כחכמים כו' ואי לא פליגי צריכי למיסבר תרוייהו דאין אומן קונה ומיהו לאו ראיה היא דליכא למימר דפליגי בישנה לשכירות עכ"ד והנה כל האחרונים אחזו צער בדברי הרא"ש הללו דמ"ש ומיהו לאו ראיה היא כו' דהא כי נימא נמי דפליגי בישנה לשכירות שפיר איכא למשמע מינה דכ"ע ס"ל דאין אומן קונה דאל"כ אמאי אינה מקודשת לרבנן וליכא למימר דה"ק דאיכא למימר דפליגי בישנה לשכירות וברייתא מיירי בשכיר יום ולא בקבלן וכמו שכן תירץ הר"ב מע"מ דאם כן איך כתב הרא"ש דאין ראיה מדרבא דאין אומן קונה בשבח כלי משום דלא מצי למימר בע"א הא שפיר הוה מצי למימר דכ"ע אומן קונה והכא לאו בקבלן איירי אלא בשכיר יום וכבר תמה עליו בזה הר"ב ש"ך ח"מ סי' ש"ו סק"ג ותו דא"כ אמאי נייד הרא"ש מאוקמתא דרבא דקאי ביה והול"ל דאין ראיה משם דאיכא למימר דפליגי במלוה ופרוטה ובשכיר יום ועיין במוהר"ש הלוי ח"מ סי' ד' ולפי חומר הנושא נ"ל ליישב דבריו דס"ל דלאוקמתא דרבא דאוקי פלוגתייהו במלוה ופרוטה ע"כ צ"ל דכ"ע ס"ל דאין אומן קונה ולא מצי לאוקמי לברייתא בשכיר יום אבל בקבלן מודי כ"ע משום דלרבא כיון דחכמים ס"ל דמלוה ופרוטה דעתיה אמלוה א"כ ע"כ מאי דקתני בברייתא אינה מקודשת עד שיגיע ממון אחר לידה ה"ק עד שיקדשנה קדושין אחרים ולימא לה התקדשי לי בממון זה וכ"כ הרב החידושין ז"ל ואם כן ע"כ דס"ל לחכמים דבעשה לי שירים בכל גוונא אינה מקודשת ואפי' בקבלן משום דאין אומן קונה דאם איתא דבקבלן מודה אם כן אדתני עד שיגיע ממון אחר לידה דבהא לא אשמועינן מידי דפשיטא ודאי דכל שמקדשה קדושין אחרים בממון אחר מקודשת הו"ל לברייתא לאשמועינן חידושא דבקבלן מקודשת והכי הו"ל למיתני אינה מקודשת עד שיעשה עמה בקבלנות אמנם לאוקמתא דמוקמינן לפלוגתייהו בישנה לשכירות איכא למימר שפיר דמיירי ברייתא בשכיר יום והא דתני עד שיגיע ממון אחר רבותא אתא לאשמועי' דאפי' בשכיר יום אם הגיע ממון אחר לידה דהיינו שהוסיף לה נופך משלו וכיוצא מקודשת משום דמלוה ופרוטה דעתה אפרוטה וכ"ת אכתי ראיית הרי"ף במקומה עומדת מההיא דפ' הגוזל עצים דאמר דכ"ע אין אומן קונה והכא בישנה לשכירות קא מפלגי והשתא אמאי ל"ק דכ"ע אומן קונה והכא בשכיר יום ובישנה לשכירות קמפלגי יש לומר דתלמודא התם נקיט לה למילתיה הכי משום דלתי' דרבא ע"כ צ"ל דכ"ע אין אומן קונה נקיט לה לתלמודא כי הך לישנא אגב גררא וכן משמע מדברי הרי"ף שעיקר ראייתו היא מתי' דרבא כנ"ל ועיין בס' בני יעקב בתשו' ס"י ובס' גט פשוט סי' ק"ך סק"ט ע"ש:
אפריון שלמה מה שהקשה דא"כ היכי משכחת לה עשה לי שירים ונזמים דאינה מקודשת הא הוי מלוה שיש עליו משכון כן הקשה הב"ש ונלפענ"ד דבר חדש דהנה הא דאפי' לא תפוס הוי כמשכון בידו היינו דוקא בשכר שעשיתו כיון דתחלה ירד ע"ד לשלם לו שכר וקצבה עמו שכר אף שכל הפוסקים כתבו דאומן קונה בשבח כלי קיי"ל להלכה א"כ צ"ל הא דס"ל לחכמים דאינה מקודשת מיירי בליכא שבחא מ"מ מחויבת לשלם לו שכר כמו שקצבה עמו א"כ אי בעי שלא לקדשה רק לתפוס הכלי אשכרו הרשות בידו אם כן גם אם רוצה לקדשה ואינו רוצה לתפוס אשכרו מ"מ הוי כמשכון בידו כמ"ש הד"מ אבל היכא שאמרה תחלה עשה לי שירים ונזמים ואקדש אני לך א"כ מתחלה לא ירדה ע"ד להשתלם לו שכר כך ע"ד שתתקדש בו א"כ אם ירצה שלא לחזור ולקדשה רק מתפיס אשכרו הוי כאומן ששינה מדעת הבעלים ונתן לו צמר לצבוע אדום וצבעו שחור דידו על התחתונה ואם הוצאה יתירא על השבח אינו נוטל רק השבח אם כן ה"נ לא קצבה שכר אדעתא דהכי א"כ אין לו השכר רק השבח והכא יהי' מיירי בליכא שבחא ולא מצי למתפיס אשכרו א"כ נהי דהוא מרוצה שיקדשנה אם כן מגיע לו שכר מ"מ הא עכ"פ עכשיו אינו רוצה לתפוס אשכרו ע"כ לא הוי כמשכון בידו ואינה מקודשת אך זה דוקא לאינך אוקימתא אבל להך אוקימתא באומן קונה בשבח כלי פליגי בע"כ מיירי ביש שבחא נמצא שאם ירצה שלא לקדשה רק לתפוס אשכרו הרשות בידו ואעפ"כ אינה מקודשת לרבנו בע"כ צ"ל שיש חילוק בין אם הוא תפוס אשכרו או לא לפ"ז א"ש דמורו של ר"י כתב אליבא הך אבע"א דפליגי באומן קונה ע"כ צריך לפרש דמיירי בלא תפיס אבל רש"י דהצריך בהחזיר מיירי אליבא שאר האוקמתות לפ"ז א"צ לחלק בין תפיס או לא דממילא לא קשה כנ"ל ע"כ הצריך לפרש דמיירי בהחזיר וא"ש דברי הד"מ:
שם
מה שהביא בשם ספר מח"א שרצה לידון בדבר החדש דלא אמרינן ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף רק באעשה עמך כפועל דפועל העושה מלאכה כל פרוטה ופרוטה שנגמרה נתחייב בעה"ב לפועל והו"ל מלוה אבל מי שבקש מחברו שיעשו לו שדוכין עם פלוני ויתן לו חפץ פלוני קנה השדכן ולא שייך לומר ישנו לשכירות מתחלה כיון שלא נתחייב לשדכן אלא כשיבוא הדבר לידי גמר וכן הביא עוד בשם עצמות יוסף לדעת התוס' דף נ"ה ד"ה המקדש דהא דקאמר ר"ל והוא שנתן לה פרוטה היינו דוקא באעשה עמך כפועל אבל באדבר עמך לשלטון ליכא למימר הכי דלא קמתהני עד שיגמור הדבר עיי"ש והשעה"מ תמה על זה ממה דפריך שם הש"ס משכר שארכיבך על החמור וכו' דבכל הני לא הוי הנאה ואינה מתחייבת עד שיבוא לידי גמר ובזה אי

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה