אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ה · הלכה יח

הלכה יז

קדשה בפקדון או בשאלה שהשאילה אם היה כו' פרוטה קיים ה"ז מקודשת. וכתב ה"ה דין הפקדון בריי' שם והשאלה מפורשת בסוגי' שם בפקדון והק' עליו הרב ל"מ דמן הסוגיי' מוכח בהפך שהרי אמרי' במסקנא דבמלוה ברשות בעלי' לחזרה פליגי דמ"ס מלוה ברשות בעלים קאי ומשו"ה מקו' ומ"ס מלוה ברשות לוה קאי ואינה מקו' הרי דבגמ' תלינן ענין הקדושין בענין חזרת המלוה וא"כ ניחא דדוקא גבי פקדון שיכול לתובעו מקו' אבל בשאלה דהיכא דבקע בו השואל קנאו ואינו יכול לחזור בו אינה מקוד' ואע"ג דהדרא בעיני' כפקדון מ"מ לא דמי לפקדון כיון דלא ניתן לחזרה א"כ איך סתם רבינו דבשאלה מקודשת דמשמע אפי' שקנ' השואל החפץ כגון דבקע בו את"ד יע"ש והנה מ"ש דאיך סתם רבינו דמקודשת דמשמע אפילו שקנ' החפץ כגון שבקע בו אשגרת לישן הוא שהרי אפי' נימא דרבינו מיירי בשלא בקע בו עדיין אפי"ה ק' דאע"ג דלר"ה כל שלא בקע לא קנאו מ"מ הא קי"ל הלכתא כר"א בפ' השואל דתיקנו משיכ' בשומרים ומשעת משיכ' הרי הוא שלו ואינו יכול לחזור בו וכן פסק ג"כ בפ"ו מהלכו' מעילה כר' אמי דא' השואל קרדום של הקדש מחבירו ה"ז מעל וחברו מותר לבקע בו והיינו משום דמשעת משיכה קנאו כדאיתא בהשואל ולע"ד נראה שיצא לו לרבי' כן ממאי דאמרינן בסמוך נימא כתנאי התקדשי לי בשטר חוב רמ"א מקודשת כו' ואוקימנא לה בשט"ח דאחרים והקשו התו' דאכתי מ"ש ממלוה דידה דאינה מקוד' משום דליתא ברשות בעלים לחזרה ה"נ במלוה של אחרים ליתי' ברשותי' לחזרה ותירצו דשאני מלוה דידה שאינו נותן לה שום דבר חדש שהרי היתה בידה מקודם משא"כ מלוה של אחרים אע"ג דליתי ברשותיה כיון שהוא נותן לה דבר חדש מה שלא היה לה קודם מקודשת וכ"כ הרשב"א ז"ל וא"כ ה"נ גבי שאלה אע"ג דליתיה ברשות בעלים לחזרה אפי"ה כיון שהוא נותן לה דבר מחדש מה שלא היה לה מקודם שהרי מקודם לא היה לה קנין בגוף כלל אלא לתשמיש ולאו ברשותה הוה קאי למזבן ליה והשתא בקדושין הללו הרי היא ברשותה לגמרי הילכך מקודשת ואפשר שלזה כוון ה"ה ודו"ק: ודע שהרא"ש שם בפ' הא"מ כתב וז"ל ונ"ל דהא דאמרי' גבי פקדון אם נשתייר שוה פרוטה מקו' היינו בשלא ידעה האשה כמה היה הפקדון ונתרצית להתקדש לו באותו פקדון הן רב הן מעט אבל אם ידעה סכום הפקדון אינה מקוד' שלא נתרצית להתקדש אלא בסכום הפקדון וגם הוא אינו חייב להשלים כיון שלא הזכיר לה סכום הפקדון בשעת הקדושין עכ"ל וכ"כ הטור סי' כ"ה ע"ש: וראיתי למוהר"ש יונה סימן ס"א שנסתפק בדברי הרא"ש הללו בפקדון שהיא חייבת באחריותו והיא יודעת סכום הפקדון ונגנב או נאבד מי אמרינן הכי בכל דמי הפקדון מקדשה שהרי השאר היא חייבת והו"ל כמקדש במלוה ופרוטה א"ד ולא כתב דמסתברא דמקודשת מדהזכיר הטור בתחילת דבריו שאלה בכלל הפקדון סתמא דמלתא דבשאלה יודעת סכום המעות ואפ"ה כ' דמקודשת משום דחייבת באונסים יע"ש והנה בטעמא דמלת' דכ' הרב משום דהוי מלוה ופרוטה ודעתיה אפרוטה נר' שאין לזה דמיון כלל דהתם שאני דבשעת הקדושין כבר היתה ידועה לה המלוה שהיא חייבת לו והילכך אמרינן דדעתה אפרוטה שישנה בעין ולא אמלוה שאינה בעין אבל הכא דבשעת הקדושין כבר היתה שהפקדון כבר היתה בעין איכא למימר דלא סמכא דעתה אלא אכל הפקדון שסבור' היתה שהיא בעין ולא אפרוט' שנשתייר הימנה וכן ראיתי להרב בית שמואל סי' הנז' שכתב משם הב"ח והפרישה כדברי מוהר"ש יונה וכתב שאין דבריהם מוכרחים די"ל דאין רצונה להתקדש במה שהיא חייבת ושכן כתב הר"ב ט"ז ע"ש האמנם נ"ל שדבריהם עיקר ולא מטעמייהו ז"ל אלא ה"ט משום דדוקא בפקדון שאינה חייבת באחריותו איכא למימר דלא סמכא דעתה אלא להתקדש בכל הפקדון ולא בפרוטה דומיא דהתקדשי לי במנה דאמרינן מקודשת וישלים מטעמא דלא סמכא דעתה אלא במנה דוקא אבל בפקדון שהיא חייבת באחריותו כיון שאם היא אינה רוצה להתקדש הרי היא חייבת לשלם אמרינן דודאי סמכא דעתה להתקדש לו אפי' נגנב או נאבד כל שנשתייר הימנה שו"פ ודבר זה מוכרח לדעת הרא"ש דאל"כ תיקשי ליה סיפא דברייתא דקתני רשב"א משם ר"מ אומר מלוה הרי היא כפקדון הרי דאע"ג דמלוה ודאי יודעת היא סכום המעות אפ"ה ס"ל לר"מ דאם נשתייר שו"פ מקודשת ומבואר בגמרא דמיירי בשהלכ' ומצאתן שנגנב או שנאבד דומיא דרישא כמ"ש התוס' בד"ה אלא מלוה ובירושלמי קתני בבריי' בהדיא במלוה שיש לי בידך והלכ' ומצאתה שנגנב כו' ע"כ צ"ל דכל שהיא חייבת באחריותו מודה הרא"ש דמקודשת אלא דאכתי קשה לדעת הרא"ש ממאי דקאמר רבא אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי במלוה ברשות בעלי' לחזרה וה"ה לאונסין קא מפלגי דמ"ס כו' ומ"ס מלוה ברשות בעלים קיימא לחזרה וה"ה לאונסין הרי דאף ע"ג דס"ל לר"מ דמלוה ברשות בעלים קיימא לאונסין ואינה חייבת באחריות' אפי"ה קאמרי דאם נשתייר שו"פ מקודשת דלכאורה משמע דלר"מ כיון דמלוה ברשות בעלים קאי אפילו בגניב' ואבד' נמי לא מחייב ואונסין דנקט תלמוד' לאו דוק' אלא משו' דלת"ק ברשו' לוה קיימא אפי' לאונסין נקט במילתיה דר"מ נמי אונסין ואם כן קשה לדעת הרא"ש ז"ל דכיון דהיא יודעת סכום המלוה אמאי קאמר ר"מ דמקודשת ורבא דקא' ואמינא להו לאונסין כ"ע לא פליגי כו' אמאי לא תקשי להו מברייתא גופה דאם איתא דאינה חייבת באונסין אמאי מקוד' ושוב ראיתי דהא ודאי ליתא דבגניבה ואבידה אפי' ר"מ מודה דמחייב מדתנן בפרק המפקיד דמ"ג המפקיד מעות אצל שולחני אם מותרין משתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן הרי דאע"ג דלא נשתמש בהן קאמר דחייב בגניבה ואבידה וא"כ מכ"ש גבי מלוה ור"מ גופיה קא' התם חנוני כב"ה הרי דבשולחני מודה דחייב בגניבה ואבדה וטעמא דמילתא כדאמרינן התם בההיא הנאה דאי מיתרמי ליה זבינא דאית ביה רווחא זבין בהו הוי עלייהו ש"ש ואם כן מעתה מתרצתא היא קושיין ולק"מ ומ"מ הנך רואה שלדעת הרא"ש ז"ל ע"כ צ"ל דכל שהיא חייבת באחריות מודה דמקוד' ואפילו בידעה סכום המעות דאל"כ קשיא מלוה כמ"ש ומהתימה על הרב ב"ש וט"ז ז"ל איך לא השגיחו בזו ואולי שלא כתב כן אלא דוקא בפקדון משום דאיכא למימר דלא סמכה דעתה להתקדש אלא בחפץ זה דוקא ולא במעות אבל במלוה כיון דכוליה מעות נינהו ואם אינה רוצה להתקדש לו הרי היא חייבת לשלם לו מעות ודאי סמכא דעתה להתקדש לו וזה ודאי דוחק ומה שהק' הרב שי למורא ז"ל דא"כ למה הוצרך הרא"ש ז"ל לומר דמיירי בדלא ידעה סכום המעות לימא דמיירי בש"ש שחייב בגניבה ואבידה ולק"מ לע"ד שהוצרך הרא"ש ז"ל לזה משום מאי דאמרי' בגמ' האי פקדון ה"ד אי דקביל עליה אחריות כו' ואי דלא קביל עליה כו' א"ה אדתני סיפא כו' והשתא אם איתא תיקשי ליה היא גופא דאי בדלא קביל עליה אחריות אפילו כי נשתייר שו"פ נמי אינה מקודשת ואף לפי המסקנא דמוקי לה בדקביל עלה אחריו' כמ"ש רש"י לאו למימרא דדינא דרישא לא משכחת לה בדלא קביל דהא ליתא שהרי לרבא אי לאו משום קו' דליפלוג וליתני בדידה הוה ניחא ליה ברייתא גופה אלא כונתו לומר דלפום מסקנא אתיא רישא דברייתא אפי' בדקביל עליה אחריות וא"כ משו"ה הוצרך הרא"ש ז"ל לומר דמיירי בדלא ידעה סכום המעות וזה פשוט גם מתוך לשון הרב שכתב וגם הוא אינו חייב להשלים מבואר דמיירי בדלא קביל עליה אחריות וכמובן ודו"ק: אך ק"ל בדברי הרא"ש במ"ש וגם אינו חייב להשלים כיון שלא הזכיר לה סכום הפקדון דמשמע מדבריו דאם הזכיר לה סכום הפקדון כגון דא"ל התקדשי לי במנה פקדון שיש לי בידך ה"ז מקודשת וחייב להשלים וק' טובא דמ"ש מהא דאמרינן בפ"ק דף ח' התקדשי לי במנה זו ונמצא חסר דינר אינה מקוד' ולא מהני השלמ' משום דלא סמכה דעתה להתקדש אלא במנה זו דוקא וא"כ ה"נ כי קאמר במנה זו דומיא וזה נראה שהוא דעת הרשב"א שכתב בחי' כמ"ש בירושלמי דאם אמר בכל הפקדון אינה מקודשת לאו דוקא אלא ה"ה אם אמר במנה שהפקדתי בידך אינה מקודשת ע"ש משמע דס"ל דאינה מקודשת כלל ולא מהני השלמה ואפשר לחלק ולומר דס"ל להרא"ש ז"ל דדוקא באומר מנה זו אינה מקודשת משום דלא סמכה דעתה להתקדש לו אלא במנה זו דוקא דסבורה היא דודאי מנה שלם קאמר לה שהרי בידו למנותן ולידע אם הם שלמים אבל באומר התקדשי לי במנ' פקדון סבורה היא ודאי דמנה פקדון דקאמר לאו בדוקא קאמר לה אלא בשיווי מנה פקדון הוא דקאמר שהרי לא מצי למידע אם נגנב או נאבד כדי שנאמר דדוקא מנה פקדון הוא דקאמר והילכך סמכה דעתה להתקדש אפי' בשיווי מנה פקדון ומש"ה מקודשת וישלים ועיין בהרב חדושי קדושין הנדפסים מחדש שכתב מעין חידוש זה שכתבתי ליישב דברי בה"ג יע"ש ומבואר גם כן שם מדבריו דס"ל דכל שחייבת באחריותה לא אמרינן לא סמכא דעת' להתקדש אלא אכוליה פקדון ושלא כדעת הרב ב"ש וט"ז ז"ל וכן עיקר ודע שחילוק זה שכתבתי לדעת הרא"ש ז"ל נר' שמוכרח הדבר כן ממה דפריך בגמ' האי פקדון ה"ד אי דקביל כו' ואי בדלא קביל כו' ליפלוג וליתני בדידה והשתא לפי דעת הרשב"א ז"ל דס"ל דאם אמר במנה פקדון אינה מקודשת ולא מהני השלמ' משום דלא סמכה דעתה להתקדש אלא בפקדון והו"ל כמנה זו א"כ קשה דמאי פריך בגמ' היינו מלוה הא איכא למימר דוקא במקדש במלוה ס"ל לת"ק דאע"פ שלא נשתייר שו"פ מקו' משום דלא קאמר לה במלוה שיש לי בעין בידך כדי שנא' דלא סמכא דעתה אלא אמנה אלא במלוה שיש לי בידך סתם קאמר דהיינו החוב שהיא חייבת לו ומשום הכי מקודשת משום דס"ל המקדש במלוה מקו' אבל בפקדון אף על גב שהיא חייבת באחריותו אפ"ה אם נשתייר שו"פ מקודשת מטעמא דכיון דא"ל מה שיש לי בידך משמע בין רב בין מעט ואדעתא דהכי נתקדשה כמ"ש הרשב"א אבל אם לא נשתייר שו"פ אפי' ת"ק מודה דאינה מקודשת משו' דלא סמכא דעתה להתקדש אלא בפקדון דוקא מידי דהוה האומר מנה זו דלא מהני השלמה משום דלא סמכה דעתה אלא אמנה שמראה לה כמ"ש התוס' בפ"ק ד"ה השתא במנה כו' אלא ודאי מוכח כדעת הרא"ש ז"ל דכל שאומר בפקדון שיש לי בידך בשווי פקדון קאמר וכמ"ש ואפשר לומר דס"ל להרשב"א דדוקא באומר מנה זו לא מהני השלמה משום דלא סמכא דעתה להתקדש אלא במנה זו מזומן שמראה לה ולא למה שישלים אח"כ דסבור' היא שמא לא ישלים ומתוך כך לא סמכה דעתה אבל בפקדון שהיא חייבת באחריותה למ"ד המקדש במלוה מקודשת אפי' לא נשתייר שו"פ נמי מקודשת כיון דלא מחסרא גוביינא שהרי הן ברשותה ומש"ה פריך בגמ' שפיר היינו מלוה כנ"ל נכון ומעתה זכינו לדין לדעת הרשב"א שאם אמר לה התקדשי לי במנה פקדון שיש לי בידך שאם היא חייבת באחריותו ונשתייר שו"פ מקודשת כנ"ל ומכלל האמור נראה שמ"ש הר"ב ב"ש והט"ז בדעת הרא"ש דאפילו בפקדון שחייבת באחריותה אם יודעה סכום הפקדון אינה מקודשת משום דאינה רוצה להתקדש אלא בפקדון ולא במה שהיא חייבת וישבנו דבריהם לעיל לחלק בין מלוה לפקדון דליתא כלל ממאי דפריך בגמרא אי דקביל עליה אחריות היינו מלוה ואם איתא מאי קו' הא בפקדון איכא למימר דכ"ע מודו משום דבעינן נשתייר שו"פ משום דאינה רוצה להתקדש אלא בפקדון ולא במה שהי' חייבת אלא ודאי דל"ש כנ"ל:
ובמ"ש הרא"ש וגם אינו חייב להשלים כיון שלא הזכיר סכום המעות קשה לכאורה דמשמע דאם הזכיר סכום המעות חייב להשלים והא ליתא דאם הוא אינו רוצה לא יהיה חייב לקיים תנאו בע"כ וכמ"ש הרא"ש ז"ל בפ' מצות חליצה דף קמ"ב ע"ד יע"ש וכן הקשה הרב מחנה אפרים בהגהותיו על הטור א"ה דף ל"ח ע"ג יע"ש ולי נראה דהרא"ש ז"ל ס"ל כמ"ש הריטב"א ז"ל בפרק האומר דף ס' ע"ב אההיא דאמרינן התם אבל הכא דאיהי כסיפא לה למתבעיה כו' וז"ל לאו תביעה בב"ד קאמר שאין כפיה בב"ד על קיום התנאי אלא תביעה בעלמא שיקיים תנאו ויכנוס או יפטור ולא תשב עד שתלבין ראשה דבהא ודאי כופין אותו לאחר שלשים יום אם אין זמן לתנאו עכ"ל וכ"כ ג"כ בפ"ק דף ח' אהא דאמרינן התם מקודשת וישלים ומהתימה על הר"ב מש"ל ז"ל בפ"ז מהל' אישות הלכה ט"ו שכתב משם מוהר"י באסאן בתשו' ב' והיא בתשובות הנדפסות מחדש סימן כ"ט דמי שקדש על התנאי אין עליו חיוב לקיים תנאו והביא ראיה ממ"ש הריטב"א בפרק האומר ההיא דאמר ר"ה והוא יתן כל היכא דבעי שאין כופין לקיים התנאי כדי שיתקיים המעשה והעלה הרב ז"ל דכשם שאין כופין לקיים התנאי כך אין כופין אותו לומר או כנוס או פטור כו' יע"ש והוא פלאי איך אשתמיט מיניה דברי הריטב"א ז"ל שכתבנו האמורים שם באותה סוגיא סמוך ונראה גם על הרב מש"ל יש לתמוה אדק"ל מדברי הריטב"א שכ' פ"ק אמאי לא ק"ל ממ"ש שם באותה סוגיא ומ"מ הנה מבואר דאע"ג דאין כופין לקיים את התנאי מ"מ כופין אותו להשלים או לפטור ואם כן דברי הרא"ש ז"ל נכונים שמ"ש דבהזכיר סכום המעות חייב להשלים אם אינו רוצה לפטור אותו בגט קאמר דבהא ודאי כופין להשלים עכ"ל והריטב"א ז"ל כתב בשמעתין וז"ל התקדשי לי בפקדון כו' פי' משום דלישנא דפקדון שיש לי בידך משמע במה שיש מן הפקדון בידך בין רב בין מעט והיא נתרצית בדבר כו' מיהו אם א"ל בכל מה שהפקדתיו לך אם נאבד ממנו שו"פ אינה מקודשת דהאי לישנא אכוליה פקדון משמע וכן אמרו בירושלמי עכ"ל והקשה מוהר"ש יונה ז"ל בסימן הנזכר דקשיא דיוקא אדיוקא דמשמע דמשום דקאמר שיש לי בידך הא בפקדון שמסרתי לך אע"ג דלא אמר בכל הפקדון מקודשת ואלו ממ"ש מיהו אם א"ל בכל מה שהפקדתיו כו' משמע הא אם אמר במה שהפקדתיו לך לאו אכולי פקדון משמע ותי' דמשום דבעי למימר הריטב"א ז"ל בתר הכי דחסרון דפחות משו"פ לא חשיב חסרון ולא הוי קפידא להכי נקט בכל הפקדון למימרא דאפילו אמר בכל הפקדון נמי אין קפידא יע"ש ולע"ד אחר המחילה אין תי' זה מחוור שהרי דברי הריטב"א ז"ל אלו הן דברי הירושלמי דגרסינן התם אמר ר"י מתני' כשאמר לה בפקדון שיש לי בידך אבל אמר בכל מה שהפקדתיו לך אינה מקודשת ואלו בירושלמי לא מסיים עליה הא דחסרון פחות משו"פ שכתב הריטב"א ז"ל וא"כ הדק"ל דלפי מה שהבין הריטב"א בדברי הירושלמי ק' דיוקא אדיוקא ולכן נראה דמ"ש הריטב"א ברישא דמילתא דפקדון יש לי בידך משמע בין רב בין מעט לאו משום דקאמר שיש לי בידך אלא עיקרא דמילתא תלויה אם לא אמר בכל מה שהפקדתיו אלא משום דברייתא קתני פקדון שיש לי בידך נקט האי לישנא וכן מבואר ג"כ מדברי הרשב"א בחי' שכתב כן כלשון הריטב"א ז"ל והביא דברי הירו' הנז' וכתב ונראין הדברים דאפילו אמר לה התקדשי במנה שהפקדתי בידך אינה מקודשת אע"פ שלא אמר בכל אותו מנה יע"ש מבואר מדבריו דאם לא אמר במנה שהפקדתי אלא סתם מקודשת כנ"ל:
מעשה חושב (רנ) והק' עליו הרב לח"מ כו'. כיון שהוא נותן לה דבר מחדש מה שלא היה לה מקודם כו' הילכך מקודשת. איני מבין מי יכריח את הלח"מ לקבל דברי המחבר דלדעתי יש להשיב על דבריו דקושיית הלח"מ כך היא דעכ"ר אינה מקודשת אלא היכא דיהיב לה מידי בשעת קדושין ומשום הכי המקדש במלוה שמחל לה אינה מקודשת משום דהשתא לא יהיב לה מידי וה"נ בשאלה אע"ג דאי לא היה מקדשה בה הוה חזרה בעינה מ"מ הא עכשיו לא נתן לה מאומה דדוקא פקדון דבידו לקחתו ממנה עכשיו א"כ כשמקדשה בו הוי כאילו נתן לה עכשיו וכן במקדש בחוב דאחרים שבא לידה עכשיו שעבוד נכסים מה שלא היה לה עד עכשיו משום הכי מקודשת. דמה לי הן ומה לי דמיהן. משא"כ בשאלה דכבר היא בידה ומשתמשת בה כבשלה בלי העכבה אלא דאינה רשאה למוכרה היכי ס"ד למימר דמשום זכות זה שנתחדש לה עכשיו בה שיש בידה למוכרה תהיה מקודשת: הגע עצמך מי שמכר לאשה חפץ על תנאי שלא תוכל למוכרו לאחר היכי ס"ד לומר שיוכל לקדשה במחילת התנאי ובביטולו וה"נ בשאלה כן הוא כיון דליתא בחזרה עכשיו אע"ג דבסוף חוזרת לבעלים דוק ותשכח: אלא דמ"מ לענ"ד יש ליישב קושייתו של הלח"מ ז"ל והיינו משום דשאלה נמי ברשות המשאיל קאי שהרי אם הקדישו חל עליו ההקדש משום דלא גרע ממשכיר שיכול להקדיש החפץ שהשכיר והשוכר מועל בו וא"כ בשקידש אשה בהשאלה הוי כמו שנתן לה החפץ עכשיו כיון דהשתא נפיק מרשותו ותו אינו יכול להקדישו ודו"ק:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה