אור ברסלב
שמחת יום טוב פרק שלישי › דף כח.

שמחת יום טוב· רבי אריה לייב צינץ

פרק שלישי · דף כח.

דף כז:

בגמרא לא שנו כו' אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לחדדה כו' מכלל דבשל עץ כו' ויש לדקדק אמאי לא דייקינן כן אמתניתין מכלל דמשיאה ע"ג חברתה אפילו לחדדה מותר וכן אי מיירי להעביר שמנוניתה י"ל דמשיאה ע"ג חברתה דוקא להעביר שמנוניתה אבל לחדדה אפילו ע"ג חברתה אסור וכדדייק באיכא דמתני לה. וצ"ל בהך לישנא ס"ל דלהשיאה ע"ג חברתה לעולם שרי דמשני מדרך חול ואינו נראה כמשחזת כלל ואפילו לחדדה מותר:

שם מאן תנא דבמשחזת אסור אמר ר"ח דלא כר' יהודה וכו' ויש לדקדק לפמ"ש הר"ן דעשיית כלי גם לר' יהודה אסור דלא עדיף מאוכל נפש עצמו כל שנעשה לימים רבים אסור לעשות ביו"ט. וא"כ קשה נימא דר' יהודה מודה במה שהוא תיקון כלי שהוא אסור. וצ"ל לדעת הר"ן דכיון שאינו משחיז במשחזת שלה לא הוה לימים רבים רק לצורך יום טוב ומותר. ומ"מ קשה מנ"ל לומר דר' יהודה לא מודה בזה כיון שמודה שאסור לעשות כלי. א"כ כל זה ע"כ מגזירת כלים הוא ומנ"ל דר"י פליג בזה. ובאמת לפמ"ש לעיל (דף י"ד) הסברא שלא התירה התורה רק מה שדרך לעשות בכל יום ליומו לכן טחינת קמח אסור דאין דרך לטחון מה שמצטרך ליומו רק מכין לימים רבים לכן שחיקת תבלין שרי והכל לפי ענינו א"כ י"ל ודאי לר' יהודה כיון דדרך לחדד סכין ליומו שפיר מותר לר' יהודה אבל עשיית סכין ודאי אסור שאין דרך שימתין ביום שיצטרך לאכול שיעשה סכין בשביל זה אבל השחזת סכין דרכו מדי יום ביומו וכן משחיזין סכין לשחיטה לכן מותר מן התורה לגמרי במידי דאורחא לעשות ליומו שפיר מותר בכלל מכשירין וא"ש הגמ' כפשוטו, אבל לדברי הר"ן קשה מנ"ל דר"י פליג בזה כיון דבכה"ג גם לר"י אסור לעשות כלי. וא"כ לא מוכת כלל דר' יהודה פליג וצ"ע. גם מדברי התוס' דלקמן ע"ב ד"ה גריפת שכתבו דהוה מכה בפטיש משמע דלר' יהודה אפי' כלי גמור מותר לצורך נפש ודלא כסברת הר"ן. ותמהני על הרב בעל פני יהושע שממרחק הביא לחמו להוכיח דהתוס' לא ס"ל כהר"ן והרי מוכח כן בסוגיין בתוס':

שם מאן תנא דמשחזת אסור אר"ח דלא כר"י כו' וקשה דילמא אפילו כר"י אתי והיינו בנפגם מעיו"ט דמודה ר"י כמו שפירש"י לקמן. ונראה דכיון דע"כ מתני' דאין בין יו"ט לשבת אתיא דלא כר' יהודה כדמוקי במגילה דמתני' דלא כר' יהודה. וא"כ ממילא סתמא הך מתני' איירי אפילו נפגם ביו"ט כיון דבלא"ה סתם לן תנא דלא כר' יהודה ממילא מוקמינן מתני' אפילו נפגם ביו"ט. ועיין בסמוך:

שם אמר ליה רבא לרב חסדא דרשינן משמך הלכה כר' יהודה. וקשה איך פשיטא ליה לדרוש הלכה כר"י. ואי משום דרבא ס"ל כר"י להלכה. קשה הא רבא ס"ל הלכה ואין מורין כן בסמוך דמיעבר סכינא אדיקולא. וא"כ כ"ש דלא דרשינן ליה בפרקא. דהא אמרינן בחולין (דף ט"ו) דאורי' לתלמידים כר"מ ובפירקא דריש כר' יהודה משום ע"ה. א"כ כ"ש אם הלכה ואין מורין כן דלא דרשינן ליה בפירקא. ואפשר לומר דלקמן מפרש טעמא דרב חסדא דכתיב לכם לכל צרכיהם. וקשה הא צריך לכם ולא לנכרים כדלקמן ע"ב. מיהו י"ל דע"ז לא צריך קרא דמהיכי תיתי להתיר לנכרים מה שאסור ביו"ט. מיהו י"ל דצריך קרא לרבה דס"ל לעיל (דף כ"א) באופה מיו"ט לחול דאינו לוקה משום הואיל אי מקלעי ליה אורחים חזי ליה. א"כ י"ל דאפילו לנכרים שרי דראוי אי מקלעי ליה אורחים. א"כ צריך קרא דלכם ולא לכותים ולא מוכח מכשירין. מיהו לרב חסדא לשיטתיה דס"ל דלא אמרין הואיל אי מקלעי ליה אורחים א"כ שפיר אייתר ליה לכם לכל צרכיכם למכשירין דשרי ביו"ט. וא"כ שפיר קאמר דרשינן משמך דמשמך ודאי מסתבר למדרש כר' יהודה לכם לכל צרכיכם דלדידך לא צריך לכם ולא לנכרים מסתבר טפי לדרוש למכשירין. לכן אמר כל כי הני מילי מעלייתא תדרשינן משמאי דייקא. מיהו למאן דס"ל כרבה דאמרינן הואיל. א"כ י"ל דצריך קרא דלכם ולא לנכרים. ואי נימא מכשירין מותרין ע"כ לומר תרתי שמעינן מיניה או תירוץ אחר. עכ"פ אינו פשוט כל כך. וא"כ רבא קאמר דרשינן משמך היינו לסברתך דלא ס"ל הואיל הלכה כר' יהודה. מיהו אנן דס"ל הואיל אינה הלכה פסוקה כ"כ. די"ל לכם ולא לנכרים ואין הדבר פשוט כ"כ. לכן ס"ל לרבא גופיה הלכה ואין מורין כן דאיהו ס"ל כרבה דאמרינן הואיל. ורב חסדא לא קאמר ליה רק לפי שיטתו דלא ס"ל הואיל אמר ליה תדרשון משמאי. ודוק היטב. ועיין ע"ב בסמוך:

תוכן העניינים

שמחת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה