אור ברסלב
שמחת יום טוב פרק ראשון › דף יג.

שמחת יום טוב· רבי אריה לייב צינץ

פרק ראשון · דף יג.

דף יב:

בתוס' בד"ה הא ר' יוסי כו' ותימא דהלשון לא משמע כן ועוד קשה כו' עכ"ל. לכאורה היה נ"ל ליישב פירש"י דס"ל לרש"י דמלילות לר' יוסי לעולם מקרי עראי שעיקר הדגן עומד ליעשות עיסה לכן לר' יוסי בר"י לעולם לא הוה קבע במלילות. ורבי ס"ל דמלילות נמי מקרי קבע לכן לר"י מלילות ליכא בהו קבוע עד שיכניס לעיסה ורבי ס"ל דמלילות הוה קבוע. וניחא בזה מתניתין דמעשרות דהמקלף שעורין אוכל אחת אחת די"ל דאתיא כרבי דמלילות דקשה לרש"י הך מתניתין דאחת אחת אתיא כמאן, לר' יוסי אפילו קבע מותר ולרבי אפילו עראי אסור ולפ"ז ניחא די"ל דאתי כרבי ומ"מ אחת אחת שרי. וא"כ לא קשיא דלרבי שפיר מצינו שזכאי בהרמתה דהיינו כשהכניסן למלילות וצירף שתים שתים דבהא הוה קבע ונקבע ביו"ט אבל לר' יוסי דאפילו קבע שרי לא משכחת זכאי בהרמתה רק בהכניס שיבלין לעשות מהן עיסה וכדפריך בש"ס. מיהו רש"י גופיה פירש רבי מחייב בתרומה שלא יאכל מהם עראי משמע דלרבי אפילו עראי אסור. ולפ"ז צ"ל הך מתניתין דפ"ד דמעשרות המקלף שעורים מקלף אחת אחת ואוכל. וכן הך דהמולל מלילות של חטין מנפח יד על יד ואוכל ואם נפח ונתן לתוך חיקו חייב. צ"ל דאיירי בהכניסן לעיסה לכן קבע אסור אבל למוללן מלילות אפילו קבע שרי. ומה שהקשו התוס' מן הלשון, י"ל אדרבא לשון ר' יוסי בר יהודה פוטר משמע אפי' כמה ע"כ אפילו קבע שרי דא"כ הנ"ל שאינו מותר רק אחת אחת דשתים מקרי ש כדמשמע פרק הפועלים:

ומה שהקשו לרבי נמי לא משכחת לה תרומה כיון דהכניסן למלילות חייב הו"ל לתרום מאתמול. צ"ל דס"ל דביו"ט אסור להכניס למלילות. ומ"מ יש ליישב דרבי לשיטתיה דס"ל לא גזרו על שבות בין השמשות א"כ אפשר שמביאן בין השמשות שאין פנאי לתרום והוה כאלו נטבלו ביו"ט. ובלא"ה צריך עיון מנ"ל להתוס' דאין רשאי להכניסן למלילות ביו"ט. וכמ"ש בפני יהושע. ולא קשיא על פירש"י. וקשה על התוס' באמת לפירושם וכמו שהאריך בפני יהושע. ונראה דהתוס' ס"ל דבלא"ה תיקשי בפשיטות הא משכחת לה שנטבל ביו"ט כגון שלא ראם פני הבית עד ביו"ט. וכמ"ש בפני יהושע בשם מגיני שלמה. אלא נראה דהש"ס פשיטא ליה שאין לו לכתחילה להכניסו לחיוב כיון דאין מגביהין תרומות ומעשרות איך יכניסו לחיוב שיתרום ביו"ט. אע"כ דבודאי לא שרי לתרום ביו"ט רק כשהכניסו מעיו"ט למלילות דאז פטור ממעשרות רק כשמללן ביו"ט לאכילת קבע בא החיוב במקרה בהא י"ל שאין למונעו מלפרכן מה שצריך ליו"ט בשביל חיוב מעשר שיבא לכן זכאי בהרמתה שאתמול היה פטור עדיין כל זמן שלא צירף ביו"ט לקבע. אבל אם לא ראו פני הבית ודאי אין להכניסן ביו"ט שיראו פני הבית. דבאמת כשהוא טבל אסור בטלטול וצריך להכניסן אדעתא שיתרום מהם ביו"ט וזה אינו רשאי. וא"כ משמע להו להתוס' שפיר דלרב נמי אין להכניסן ביו"ט לחיוב שיתרום ביו"ט דהא אין רשאי להכניסן רק ע"ד שיתרום ביו"ט דהא טבל אסור בטלטול. לכן ס"ל להתוס' דהכא לא מיירי רק כשהכניסן בעיו"ט דאז אי מתרמי שצריך להם ביו"ט לפרוכי ממילא חייבין במעשר ותורמין מהם אבל אם לא הכניסן מעיו"ט אין להכניסן כדי להפריש מהם ביו"ט. ולא דמי לעיסה שיכול ללוש ביו"ט ולהפריש ממנה תלה דלא סגי בלא"ה דאין דרך ללוש מעיו"ט על יו"ט אבל להכניס פירות ביו"ט ודאי אין דרך. ודו"ק היטב:

בגמרא אמר אביי מחלוקת בשיבלין אבל בקטנית ד"ה איסורייתא טבלא. לכאורה תמוה בשיבלין דתרומה דאורייתא ניקיל טפי מבקטניות שאין תרומתן אלא מדרבנן. וצ"ל בהך סברא דודאי בדאורייתא לא שייך להחמיר לומר אסורייתא טבלא דיש לחוש שמא יפריש מן הפטור על החיוב ואוקמה אדינא ול"ש בזה חומרא. ובקטניות דמדינא דאורייתא פטורין לגמרי אזלינן בתר גורן שלהם. ובאידך לישנא אפשר לומר שפיר דטעמא דבקטניות דרבנן מקילי טפי כיון דמדרבנן נינהו מודה רבי לר' יוסי בר' יהודה דאסורייתא לא טבלן. ומיושב בזה קושיית התוס' דאין כאן סברות הפוכות רק דלישנא קמא משמע ליה לתלות החומרא בגורן ולא תליא בעיקר חיוב דאורייתא ובלישנא אחרינא תליא בעיקר הדין דרבי לא מחמיר אלא בדאורייתא. ודו"ק. מיהו מפירש"י לא משמע כן. ועכ"פ לא קשיא מה שתמה בצל"ח אהא דפריך מאי אריא תלתן אפילו שבלין נמי דנימא דקיי"ל תלתן דרבנן. דלפום הך סברא פשיטא ליה דבתר כרי אזלינן ובלא"ה נמי אין קושיא דאטו בכולהו דרבנן צריך לאשמועינן דבסתמא כל דתיקון רבנן כעין דאו' תיקון. ואטו בכל ענין אשמועינן דרבנן כדאורייתא נענין קביעות חצר ושאר דברים לא צריך לאשמועינן כלל דבסתמא לא מפלגינן בינייהו וא"כ פריך אפילו שיבלין היינו שלא יצטרך כלל לאשמועינן רק הך דרבי דמלילות טובלי' ומסברא מהיכי תיתי לחלק. ודו"ק:

בפירש"י בד"ה תלתן מין קטנית עכ"ל. צ"ע מאי בעי רש"י בזה. ונראה דקשיא ליה כיון דפריך מאי אריא תלתן אפילו שאר מיני קטנית. א"כ צריך לומר דשאר קטנית היכא רבותא. וסברא טפי לומר דאסורייתא לא טבלן, א"כ קשה איך מייתי סיוע מתלתן על שאר מיני קטנית דילמא תלתן עדיף משום שאין חובטין אותו רק מעט מעט. ולזה פירש"י תלתן מין קטנית ואין ה"נ דלא מסייע רק עכ"פ מין א' של קטנית עכ"פ מוכח דטבל וניהו דבשאר ליכא סיוע מ"מ עכ"פ סייעתא הוא דמחמירין בקטנית ולא הוה סיוע רק אתלתן עכ"פ. וזהו כוונת רש"י דתלתן מין קטניות. ושפיר סייעתא:

בגמרא כותש ל"ל לימא ליה כי היכא דיהבו לי הכי יהיבנא לך. לכאורה קשה הא מרויח העץ. וכן תמה בצל"ח. וביקש לומר דמה שמבואר במשנה אם הפריש לא יאמר אכתוש ואטול את העץ הוא מטעם קנס. ובאמת יש לתרץ בפשיטות דכיון שאינו מחוייב להפריש על העץ מסתמא אינו נותן. וזה שהקדימו בשיבלין מסתמא החזיר לו דמי העץ שיקח המעשר עם החבילין אם כן גם הכהן יחזיר לו דמי העוף. וא"כ כיון דאתיא כמ"ד דתרומת מעשר ניטל במחשבה יכול לתרום בחבילין והכהן יחזיר לו דמי העץ מסתמא שאל"כ יתן לכהן אחר. והקושיא שלא יפריש בתחלה כשעדיין הוא בחבילין יפריש על הזרע לחוד באומד דעתו והעץ ישייר לעצמו והכהן מסתמא יתרצה להחזיר לו העץ או דמיו ולא יחול שם תרומה על העץ כלל. וא"צ לדחוק כדברי הצל"ח שדבריו דחוקים. דאם כבר ידע מקנס שקנסו אם הפריש תרומה גדולה בשיבלין כ"ש כשיש לקנסו משום דגרם שעבר על דברי תורה דהקדים מעשר לתרומה. וא"כ מה יעשו אם בפירוש התנה שאינו מפריש רק הזרע שבתוך התלתן ולא העץ דאז אין העץ תרומה ובשביל שתרם כ"א יקנסו אותו אין בזה טעם. לכן נ"ל כמ"ש

תוכן העניינים

שמחת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה