אור ברסלב
שמחת יום טוב פרק ראשון › דף ט:

שמחת יום טוב· רבי אריה לייב צינץ

פרק ראשון · דף ט:

דף ט.

גמרא אמר רבי יהודה בד"א בסולם של שובך אבל בסולם של עליה ד"ה אסור. וקשה להך לישנא דרב חנן דברה"י פליגי וב"ה לית להו דרב יהודה אמר רב א"כ גם בסולם של עליה אמאי אסור ברה"י כיון דליכא למיחש למראית עין ודוחק לומר דרב חנן ס"ל דר"י לחלוק בא ות"ק שרי אף בשל עליה דלית ליה דר"י ופליג אר' חייא ועוד דא"כ לר' יהודה ע"כ בשל שובך אפי' בר"ה שרי א"כ פליגי לגמרי דלר' יהודה דמחמיר בשל עליה ברה"י שרי בשל שובך אפילו בר"ה והכא משמע דלא פליג רק בשל עליה אבל בשל שובך שוה לת"ק. וגם הרמב"ם שפסק כר' חנן דבר"ה דברי הכל אסור וברה"י שרי משום שמחת יו"ט ואפ"ה כתב דבשל עליה אסור אפילו ברה"י. וקשה כיון דבר"ה גם בשל שובך אסור ע"כ לא ס"ל שובכו מוכיח עליו ואפ"ה שרי משום שמחת יו"ט דלא גזרו ברה"י א"כ גם של עליה לשתרי. ולכן נ"ל דהא אמרינן ברה"י שרי לא משום דבר"ה לא יאמרו להטיח גגו צריך דגם ברה"י לפעמים יש רואין רק דברה"י מסקו דעתייהו שמטלטלו לצורך שובך ליטול גוזלות לשמחת יו"ט משא"כ ברשות הרבים שאין דרך שיהיה שם שובכות לא מסקו אדעתייהו שמטלטלו לעלות לשובך. אלא דאי אמרינן כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור אין חילוק בין רה"י לר"ה כיון דבר"ה אסור מפני מראית עין הה"ד ברשות היחיד. וא"כ בסולם של עליה גם ברשות היחיד שייך לומר להטיח גגו צריך שמי שיראה שמטלטל סולם של עליה לא מסיק אדעתיה שמטלטלן ליטול גוזלות. כנ"ל לדעת הרמב"ם ונכון אבל רש"י פירש לעיל ברה"י שאין רואה. משמע דברואין תליא מילתא. ואפשר דכיון דבלא"ה ר"א ור"ש ע"כ מפרשי פלוגתא דב"ה וב"ש אפילו בר"ה גם הני תנאי דהך ברייתא ס"ל הכי דבר"ה פליגי ורב חנן אמר כת"ק כדפרישית לעיל:

עוד נ"ל דרב חנן ס"ל דתנא דמתניתין וברייתא ודאי פליגי בהא דלתנא דברייתא דלא פליגי בהולכה והולכה לכ"ע שרי. א"כ י"ל דלא ס"ל כלל הך סברא דלהטיח גגו צריך דלא חיישינן להכי כלל. א"כ י"ל שפיר דפליגי דוקא ברשות הרבים בחזרה והולכה לכ"ע שרי. משא"כ בחזרה וב"ש וב"ה לשיטתייהו אזלי דלב"ש דלא ס"ל מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך, א"כ ודאי החזרה אסור כיון שהוא שלא לצורך אוכל נפש וב"ה ס"ל מתוך שרי ג"כ בחזרה. וא"כ שפיר י"ל דר"י דאמר בשל עלי' דאסור משום שיש לומר להטיח גגו צריך ודוקא בשל שובך שרי דשובכו מוכיח עליו משא"כ לתנא דמתניתין דב"ש אסרי אפילו הולכה אעפ"י שהוא לצורך יו"ט ע"כ צ"ל דגם בשל שובך יש לומר להטיח גגו צריך דגם ב"ה לא נחלקו רק ברה"י אבל בר"ה דיש לומר להטיח גגו צריך ליכא מאן דשרי והיינו משום דמשמע לי' לרב חנן דהיכא דאיכא למימר להטיח גגו הוא צריך לא הוה שרי ב"ה אפילו לצורך יו"ט והכי משמע פשטא דכולה סוגיא דלעיל דרב חנן לא מפרש טעמא דב"ה משום שמחת יו"ט. משמע בפשיטות דהיכא דאיכא למימר להטיח גגו צריך לא הוה שרי אפילו משום שמחת יו"ט. ולהכי מוקי פלוגתייהו בגוונא אחרינא:

ובהכי ניחא מה שפי' רש"י בעובדא דבני ר' חייא הולכת סולם בא לידינו. והקשה מהרש"א אמאי לא פירש חזרת סולם. ולפמ"ש א"ש דודאי ר' יהודה דאסר בשל עלי' אפילו בהולכה אסור. וכן משמע מדאמר ר' דוסא עליה מטהו מחלון לחלון, וא"כ ליכא למימר דעובדא הוה בחזרה דכיון דמשום שמחת יו"ט נמי ליכא למשרי היכא דאיכא למימר להטיח גגו צריך. א"כ ע"כ מדלא נשאלו רק על החזרה ע"כ צ"ל דהולכה פשיטא להו דשרי. וכיון דההולכה שרי, ע"כ צ"ל דגם בשל עליה לא חיישינן כלל שיאמרו להטיח גגו צריך. וא"כ היכא קאמר צאו ואסרו מה שהתרתם הא פשיטא אי ההולכה שרי גם החזרה שרי, דהא קיימ"ל כב"ה דשרי מתוך שהותרה לצורך. ודוקא לב"ש יש לחלק בין הולכה לחזרה, כדמוכחא כולה סוגיא לעיל דלא משמע לן כלל שריותא דב"ה משום שמחת יו"ט. וגם ר"ש ב"א דפליג, לא פליג רק אגופא דמלתא, דלא חיישינן כלל שיאמרו להטיח גגו צריך. ולהכי לא מוקי רב חנן לעיל טעמא דב"ה משום שמחת יו"ט. דס"ל דליכא מאן דשרי משום שמחת יו"ט אי הוה לן למיחש שיאמרו להטיח גגו צריך. ועיין לקמן:

שם ולא היא ר' יהודה טעמא דת"ק מפרש. ויש לדקדק דאפילו אי מפרש י"ל דמפרש וקאי אחזרה דחזרה הוא דאסור בסולם של עליה אבל הולכה שרי:

שם אמר ר"י מוחלפת השיטה. כבר כתבתי בחדושים ישינים שהפוסקים פסקו כפשט המשניות והרמב"ם מכללן. וקשה בגמרא אמר מוחלפת, וברי"ף ורמב"ם לא נזכר חילוף. ונראה די"ל דס"ל כפיר"ת דמחליפין הך דהשוחט, והשתא י"ל דקשה מאי קשיא ליה למה ב"ש לקולא בהך דהשוחט. הא י"ל, דטעמא דב"ה דמחמרי בהך דהשוחט לאו משום דמחמרי טפי בשמחת יו"ט רק פליגי בהא דכיון דאיכא איסור גומא רק דמקרי מלאכה שא"צ לגופה. א"כ י"ל דב"ש ס"ל מלאכה שא"צ לגופה פטור עליה לכן הכא דאיכא מלאכה שא"צ לגופה וגם מקלקל. לכן מותר לכתחילה וב"ה ס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב. לכן אע"ג דכאן הוא מקלקל מ"מ מחמרי טפי מב"ש דאיכא תרתי מלאכה שא"צ לגופה ומקלקל. וצ"ל דר' יוחנן דמחליף השיטה היינו משום דס"ל לדינא מלאכה שא"צ לגופה פטור. א"כ הרמב"ם לשיטתיה דס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב כמ"ש בפ"א מהלכות שבת הלכה ז'. שפיר י"ל דלהכי מחמרי ב"ה אבל בעלמא בשמחת יו"ט לב"ה מקיל טפי, ודוק:

עוד אפשר לומר דהרמב"ם ס"ל הגירסא בש"ס לקמן דילמא טעמא דתריסין משום דאין בנין וסתירה בכלים. אלא דר"י ס"ל דאי משום אין בנין בכלים ליפלגי בשבת. וע"כ משום שמחת יו"ט שרי, לכן אמר מוחלפת השיטה דאי משום אין בנין וסתירה בכלים ליפלגי בשבת, מיהו לאוקמתא דרב נחמן לעיל דביו"ט יש להחמיר טפי לענין מוקצה. שפיר י"ל דטעמא משום אין בנין וסתירה, ואי קשיא ליפלגי בשבת י"ל דיו"ט הוה רבותא טפי דאפילו ביו"ט דקיל לא חיישינן דאתי לזלזולי ביה. וא"כ ר' יוחנן לשיטתיה דלא ס"ל אוקמתא דרב נחמן לעיל ומוקי מתניתין משום משקין שזבו, א"כ ע"כ עיקר טעמא משום שמחת יו"ט דליכא למימר משום דאין בנין וסתירה דא"כ ליפלגי בשבת דהוה רבותא טפי, אבל הרמב"ם לשיטתיה דפסק כרב נחמן. א"כ י"ל דיו"ט הוה רבותא טפי וא"כ שפיר י"ל הטעם משום דאין בנין וסתירה בכלים ודוק, מיהו צ"ע דלא מצינו בשבת היתר בסילוק תריסין וע"כ משום שמחת יו"ט הוא. מיהו מ"מ י"ל דאי בשבת אין בנין וסתירה בכלים פשיטא להקל ביו"ט אלא דב"ש ס"ל יש בנין וסתירה ומ"מ קשי' ליפלגי בשבת דאין בנין וסתירה ממילא תריסין מותר ביו"ט, ובחדושים ישינים כתבתי ליישב לנכון ג"כ, והוא דודאי הקושי' מהא דב"ש מתירין משום שמחת יו"ט י"ל דאף דב"ה מקילין טפי משום שמחת יו"ט מ"מ ב"ה לא צריכי להקל בזה דהא באמת באפר שהוסק ביו"ט שרי לכסות אם ראוי לצלות בו ביצה, וא"כ לב"ה יוכל לשחוט לכתחילה ע"ד שיכסה אע"כ דהא מסתמא יצטרך לבשל החיה ועוף, וא"כ יהי' לו אפר שהוסק ביו"ט ויוכל לכסות ברמץ חם וא"צ למנוע משמחת יו"ט משא"כ לב"ש, ולפמ"ש התוס' לעיל דס"ל אין מכסין באפר וא"כ צריך טובא לשמחת יו"ט, לכן ע"כ להתיר דקר נעוץ עכ"פ דשכיח שיש לו דקר נעוץ עכ"פ, משא"כ לב"ה ודאי רובא דרובא שכיח שיבשל העוף ויהי' לו רמץ חם דהא א"צ לכסות כל הדם ואי משום שאינו מכסה מיד, מכל מקום הרי כתב הרא"ש דלא מסתבר שימנע משמחת יו"ט בשביל שאינו יכול לכסות מיד, ואי לפעמים מתרמי שרוצה לאכול באומצא וכדומה, לא שכיח כולי האי ולא התירו בזה משום שמחת יו"ט, משא"כ בתריסין דשכיח וצריך ביו"ט:

אלא די"ל דהא תליא בפלוגתא דרבה ורב יוסף דלרב יוסף דמתיר אפילו אין לו עפר למטה לחפור א"כ ע"כ משום שמחת יו"ט הוא. דהא ודאי אם יש לו דקר נעוץ ואין לו אפר כירה שהוסק ביו"ט ודאי אינו יכול להבעיר עצים בשביל עפר שלמטה דמקרי הבערה שלא לצורך וא"כ אם (לא) נתיר לו דקר נעוץ ולב"ש מתירין לחפור לכתחילה משום שמחת יו"ט. וזה שייך גם לב"ה כשאי אפשר לו לשחוט במקום הדקר דע"כ גם לב"ש מיירי בכה"ג כשאי אפשר לו לשחוט במקום הדקר דאל"כ מהיכא תיתי להתיר. ובכה"ג שייך שפיר לאקשויה דב"ש מקילי טפי משום שמחת יו"ט. וצ"ל מוחלפת השיטה. וא"כ י"ל דבלא"ה הקשו התוס' וכי פליגי אליבא דב"ש. ולפ"ז ניחא דבהא פליגי רבה ורב יוסף דלרבה אין צריך להחליף השיטה אבל לרב יוסף צריך לומר מוחלפת השיטה. ואין לומר מנ"ל לרב יוסף לפרש דביש מתירין אפילו אין לו עפר למטה. די"ל דמשמע ליה לישנא דב"ש הכא דיחפור אפילו בעפר שלמטה ושוחט לכתחילה בכל גווני. א"כ י"ל דהרי"ף והרמב"ם שפסקו כרבה כמ"ש הרמב"ן במלחמות. א"כ א"צ לומר כלל מוחלפת השיטה. ומיושבים כל קושיות התוס' דעולא דאמר לקמן סופן משום תחילתן היינו משום דס"ל ג"כ כרבה. וא"ל להחליף השיטה כלל. ושפיר הוה טעמא משום שמחת יו"ט. לכן פסקו ג"כ כרבה דבעינן עפר למטה. ודו"ק היטב:

או י"ל בפשיטות טפי דהתוס' לקמן (דף כ"ג) הביאו דברי רבינו יצחק דהבערה שלא לצורך מותר בי"ט ע"ש. וא"כ י"ל ודאי לב"ש דלא ס"ל אפילו מתוך בהבערה שפיר צריך להתיר דקר נעוץ משום שמחת יום טוב. אבל לב"ה אפילו את"ל דלא שייך להתיר מכח מתוך דלא מקרי צורך קצת הבערת עצים כדי שיהיה לו אפר חם לכיסוי מ"מ הבערה שלא לצורך לגמרי מותרת. וא"כ א"צ להתיר דקר נעוץ. אלא דר' יוחנן ס"ל דהבערה שלא לצורך אסור אפילו לב"ה א"כ אסור להבעיר עצים בשביל כיסוי לכן הו"ל להתיר משום שמחת יו"ט וע"כ מחמירי ב"ה וצ"ל מוחלפת השיטה אבל הרי"ף והרמב"ם כדברי הר"י דהבערה שלא לצורך מותר ג"כ בי"ט א"כ א"צ להתיר דקר נעוץ דמתקיימא שמחת יו"ט כשיבעיר עצים שיהיה לו אפר חם לכסות אפילו אין צריך להבערה כלל א"כ א"צ להקל בדקר נעוץ משום שמחת יו"ט דיכול לעשות אפר חם. ומיושב ג"כ הך דעולא לקמן דס"ל בתריסין סופן משום תחילתן. ודוק:

שם ממאי דילמא ע"כ ל"ק ב"ש וכו' וע"כ לא קאמרי ב"ה כו'. ולכאורה קשה דלא הול"ל רק דב"ש וב"ה פליגי דב"ש לא ס"ל שובכו מוכיח עליו ואסור מפני מראית עין וב"ה סבירא ליה שובכו מוכיח עליו וליכא שום מחלוקת ואפילו בלא שמחת יו"ט שרי. אבל משום שמחת יו"ט היכא דאיכא משום מראית עין ליכא מאן דשרי. ונראה דבלא"ה כתבתי לעיל (דף ח') שהקשה בספ"י לפמ"ש התוס' דב"ש לא שרו איסור גומא רק משום שמחת יו"ט והכא מסקינן דלא שרי ב"ש רק היכא דאיכא דקר נעוץ. ועמ"ש שם. ולכן נ"ל דודאי עיקר קושיין לב"ש דאסרו הכא משום מראית עין אעפ"י שימנע ע"י כך משמחת יו"ט. ובס"ד הוה ס"ל דב"ש שרו אפילו בלא דקר נעוץ אע"ג דאיכא חופר מ"מ שרו ב"ש כיון דהוה מלאכה שאין צריכה לגופה שרו איסורא דרבנן משום שמחת יו"ט. ע"ז ודאי קשיא ליה שפיר כיון דמתיר איסור גמור וגם התם יש חשש מראית עין דהרואה חופר יסבור שצריך לחפירה וקעביד מלאכה דאורייתא ואפ"ה לא גזרו ב"ש משום שמחת יו"ט. ודאי כ"ש דהו"ל למשרי גם הכא. ומשני ע"כ לא קאמרי ב"ש אלא היכא דאיכא דקר נעוץ וא"כ ליכא מראית עין דהרואה יודע שזה עפר שהכין לו וליכא חששא כלל. משא"כ הכא דאיכא חשדא די"ל להטיח גגו צריך לא שרו ב"ש. אע"ג דהתם נמי איכא קצת איסורא דחופר גומא מ"מ האי חששא דחשדא אלימא ליה טפי. וגם המקשה לא קשיא ליה רק משום דגם התם שייך חשש מראית עין אי איירי בחפירה בלי דקר נעוץ. וא"ש ולק"מ. ודו"ק:

בפירש"י בד"ה אא"כ נענע וכו' וממליך ע"כ. לכאורה דאי ס"ד דטעמא דב"ש משום אימלוכי א"כ י"ל דפליגי בסברא אחריתא אי חיישינן לאמלוכי. משא"כ בדקר נעוץ לא פליגי רק אי שרינן גוף האיסור משום שמחת יו"ט. אבל התם דכ"ע מודו דלא שרינן המוקצה לצורך יו"ט. וכיון דב"ש חיישי לאמלוכי צריך נענוע:

בתוס' בד"ה ולא היא כו' וא"ת הא כ"מ דתניא במה לחלוק עכ"ל. ואפ"ל דבלא"ה יש להבין בש"ס דקאמר ממאי מדקתני וכו'. ול"ל הוכחה ע"ז הא בפשיטות יש לפרש לפרושי לכן י"ל דחדא בחבריה מיתרצא דודאי במה לחלוק. מיהו הכא דאיכא הוכחה אמרינן לפרש לכן צריך ההוכחה ממאי כו' מדלא קתני לשובך. ועיין מ"ש בחדושים ישינים:

בתוס' בד"ה מאי ותימא ר' דוסא דאמר כמאן כו' עכ"ל לכאורה י"ל לפמ"ש לעיל לרשב"א פליגי בר"ה בחזרה. א"כ י"ל דר' דוסא מוקי פלוגתייהו דמתניתין ברשות היחיד דוקא. ופליגי אי אמרינן כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור. והכא איירי ברשות הרבים אסור אפילו הטיה דהרואה יחשוד אותו שמטלטלו להטיח גגו אף שאינו נוטלו ממקומו מ"מ אסרוהו בטלטול דהרואה סובר שמטלטלו ליטול ממקומו. ועיין בסמוך:

בא"ד משמע דקיי"ל כר' דוסא ותימא כו'. מהמשך לשון התוס' נראה דאי לא קיי"ל כר' דוסא לא קשיא להו כלל דפשיטא דכיון דרבנן שרו אפילו של שובך. אע"ג דגם בשובך איכא למימר להטיח גגו צריך. ולא אסור רק סולם המיוחד לעליה ממילא שאר סולמות שרי. ואע"ג דבסולם של שובך מפרשינן טעמא משום דשובכו מוכיח עליו. וזה לא שייך בשאר סולמות, י"ל דס"ל להתוס' דכל שאינו מיוחד לעלי' שהוא גדול ביותר. י"ל שמוכיח עליו שאינו עשוי להטיח גגו שאינו מיוחד לכך, אבל למאי דמשמע דקיימ"ל כר' דוסא, קשי' להו שפיר דאפילו של שובך נמי אסור, וע"ז תירצו דהיינו בקטנים דלא חזי כלל להטיח גגו אבל בגדולים דחזו להטיח גגו אפילו אינם כשל עלי' מ"מ אסור, ולפ"ז צ"ע על הרא"ש שלא הביא דר' דוסא ואעפ"כ הביא קושיית התוס' ותירוצם, וצ"ל דהרא"ש משמע דגם לרבנן ליכא רק ב' חלוקות דדוקא של שובך די"ל שובכו מוכיח עליו אבל שאר סולמות אסירי, וא"כ קשי' ליה שפיר מההיא דפ' חלון. ולפ"ז י"ל דמתרץ ר"ת בסולמות של בית שדרך לטלטלם שפיר דמיין לשל שובך, ולפי שינוי' דהר"א מבורגיל ביו"ט לא שרי רק של שובך די"ל שובכו מוכיח עליו אבל שאר סולמות אסירי, ובזה א"ש לשון (הרא"ש) (הר"א) על נכון, אלא דהטור סימן ש"ח פסק בשבת אפילו של עלי' שרי ואעפ"כ התיר ביו"ט שאר סולמות קטנים כשל שובך רק גדול כשל עליה אסור. ולפמ"ש ליתא דביו"ט לא שרי רק של שובך. וכבר תמה ג"כ הב"י על הטור. ולכן נראה דהטור משמע ליה ודאי בפשיטות כל סולם שאינו גדול כשל עליה דמי לשל שובך דאמרי' שובכו מוכיח עליו. והיינו בעבור היותו קטן ואינו גדול כשל עליה שמיוחד להטיח גגו כמו שהוכחתי ג"כ מלשון התוס' שהקשה להם לר' דוסא. וקשיא ליה להטור כיון דהרא"ש לא פסק כר' דוסא מאי קשיא ליה ולזה ס"ל דמשמע ליה להרא"ש מדאמרינן התם בעירובין כובדו קובעו. משמע דגדול כשל עליה ואפ"ה שרי וע"ז מחלק ר"ת דאיירי בסולמות של בית אף שגדולים כשל עליה כיון שדרך לטלטלם שפיר דמי לשובך שמיוחד לתשמיש אחר. ולזה לא הביא הרא"ש דברי ר"ת בלשון שהביאו התוס' בקטנים כו' עיי"ש. והר"א מבורגיל לא ס"ל כלל לחלק רק כל שהוא גדול כשל עליה אסור אף שדרך לטלטלו מזויות לזויות לא שרי רק קטן כשל שובך וא"ש הכל. וסולם שלנו שכתב הרא"ש היינו גדול כשל עליה אסור אף שדרך לטלטלו מזוית לזוית לא מהני לשיטת הר"א מבורגיל. והן הן דברי הטור דבשבת פסק להקל אפילו בשל עליה. וביו"ט ס"ל בכל קטן שייך שובכו מוכיח עליו דדרך סולמות של עליה שיהיו גדולים ביותר ועיין בט"ז (סי' תקי"ז). והנלענ"ד כתבתי:

בא"ד והר"א מבורגיל פי' דהתם מיירי בשבת דמ"ט כו' משום דמחזי להטיח גגו צריך עכ"ל. והקשה בספ"י לפ"ז כיון דר' דוסא אסר להוליך סולם משובך לשובך ולא ס"ל שובכו מוכיח עליו ואפ"ה שרי הטיה מחלון לחלון. וא"כ מ"ש בשל עליה דאסר כיון דע"כ מחלון לחלון לא שייך להטיח גגו. י"ל דודאי בשל שובך מחלון לחלון מסקי דעתייהו שמטהו ליטול גוזלות רק במוליכו בר"ה לא מסקי דעתייהו שלא העמיד מעיו"ט סולם לשובך שצריך ליטול ממנו ביו"ט משא"כ מחלון לחלון י"ל שהכין הגוזלות שבשני החלונות. משא"כ בשל עליה שאין דרך להשתמש בו לשובך בכל גווני גזרינן. כנ"ל פשוט:

בתוס' בד"ה אלמא וא"ת אמאי לא פריך מביצה כו' עכ"ל. ואפשר לומר דתליא בהך פלוגתא דאי אמרינן ב"ה לא בעי עפר מוכן א"כ י"ל דב"ש בעי עפר מוכן וצריך להתיר הביצה משום שמחת יו"ט. שאל"כ לא ישחוט עוף או חיה אם אין לו עפר מוכן אלא שיכול לכסות באפר שהוסק ביו"ט כדלעיל. ובהא בעינן שיהיה ראוי לצלות בו ביצה. וא"כ אם אין לו ביצה רק אותה שנולדה ביו"ט אם תהיה אסורה לא יוכל לשחוט לכן התירו הביצה. אבל ב"ה לא בעו עפר מוכן א"כ אין להתיר בשביל שחיטת עוף דבלא"ה לא בעי הכנה משום שמחת יו"ט סגי בלא זה וא"כ שפיר מייתי הסיפא דב"ש אע"ג דלא בעו עפר מוכן וקשיא ליה הא גופא וא"כ עיקר הקושיא מסיפא. מיהו אכתי לא א"ש למאי דמשני ע"כ לא קאמרי ב"ש משום דאיכא דקר נעוץ דתיקשי מביצה גם לפי האמת נראה דבראוי לצלות בו ביצה אפי' אין לו ביצה מותר דאכתי תורת עליה. וא"כ אין ההיתר לב"ש משום שיכול לשחוט ולכסות:

ועפ"ז אפשר ליישב במתניתין הא דתני שאור בכזית והפסיק בין עניני יו"ט. ועמ"ש במשנה. ולפ"ז י"ל דלהורות בא התנא דניהו דב"ש מתיר לחפור בדקר היינו משום שמחת יו"ט. ואי תני להו בהדדי ה"א בתרוויהו טעמא משום שמחת יו"ט דע"י שמתירין ב"ש הביצה יכול לסחוט אפילו אין לו עפר מוכן דב"ש אין מתירין ג"כ רק בדקר נעוץ. וא"כ י"ל דטעמא דביצה נמי כדי שיכול לשחוט העוף ע"י אפר שראוי לצלות בו ביצה וס"ד דדוקא באית ליה ביצה שרי. לכן מתיר הביצה כדי שיכול לשחוט עוף ובלית ליה ביצה אסור. וא"כ ס"ד דתרווייהו חד טעמא אית להו. לזה הפסיק התנא במידי אחרינא למימר דלאו חד טעמא נינהו. א"כ ודאי בראוי לצלות בו ביצה אפילו אין לו ביצה כלל. וזה הודיעני התנא מסדור הלשון שהפסיק במילי דחמץ דטעמא דביצה לאו טעמא דדקר נעוץ. וא"כ אפילו אין לו ביצה אם יש עפר שהוסק ביו"ט שרי לכסות. ודו"ק. ובלא"ה לא הבנתי הא ב"ש מתירין הביצה אפילו בשבת לכל הדיעות. וא"כ ס"ד שיהיה ההיתר משום שמחת יו"ט. עיין בסמוך:

בא"ד דגבי ביצה לא שייך שמחת יו"ט עכ"ל. צ"ע למה הוצרכו לזה דהא בלא"ה א"ש אי פליגי בהכנה או בשאר אוקימתות וב"ש לית להו הכנה כלל או פירות הנושרין וכדומה. ואפילו בלא שמחת יו"ט נמי שרי ולמה הוצרכו לזה כלל דבביצה לא שייך שמחת יו"ט. ואפשר דמשמע להתוס' דמ"מ הו"ל לאקשויה מביצה ולתרוצי נמי דבהכנה או בשאר אוקימתות פליגי אלא ע"כ ביצה לא שייכא גבי שמחת יו"ט כלל:

בא"ד דבביצה לא שייך שמחת יו"ט ע"כ. וקשה לרב נחמן דפליגי במוקצה א"כ אפילו התרנגולת שרי ובתרנגולת שייך שמחת יו"ט. וצ"ל דאי טעמא משום דלית להו מוקצה לא תליא בשמחת יו"ט רק משום דלית להו מוקצה. א"כ מכ"ש דלא קשה למ"ד משום פירות הנושרין או משקין שזבו דאפילו בשבת שרי. ועיין בסמוך:

בתוס' בד"ה אמר ר' יוחנן כו' ועוד א"כ רבה ורב יוסף שקלו וטרו לב"ש עכ"ל עיין מ"ש בכתבים ישינים וליישב קושיא וו נראה דודאי אי מיירי ביש עפר למטה. א"כ לב"ש שוחט אפילו לכתחילה ובדקר נעוץ דשפיר הוה הכנה לב"ש. ובכה"ג שרו ב"ה כיון דמוכן הוא לב"ש גם לב"ה מהני בדיעבד. דלב"ה אע"ג דהוה הכנה יש בו א סור גומא. ובדיעבד שרינן משום מצות כיסוי דלא הוה רק חד איסורא ושרי משום מצות כיסוי. וא"כ באין עפר למטה לא אהני הכנה דדקר נעוץ. ולא מקרי מוכן כיון דאינו מועיל לו הדקר נעוץ לשחוט מחמת שאין עפר למטה. א"כ י"ל אפילו אם שחט אסור לכסות בדקר נעוץ לב"ש כיון דלא מהני לכתחילה לאו מוכן הוא לב"ש. וגם ב"ה לא התירו בדיעבד רק מה דשרי לב"ש לכתחילה. דכיון דהוה הכנה לב"ס סמכו ב"ה בדיעבד משום מצות כיסוי. והיכא דלא שרי לב"ש לכתחילה גם לב"ה לא שרי בדיעבד. משא"כ אי ב"ש מיירי אפילו אין לו עפר למטה. א"כ לב"ה בדיעבד שרי דב"ה בדיעבד שרו מה דשרו ב"ש לכתחילה. וא"כ איכא נ"מ מובא בהך פלוגתא די"ל באין לו עפר למטה אפילו דיעבד לא כיון דב"ש לא איירי בהך קולא. י"ל דלא אהני ליה הדקר נעוץ אפילו אם שחט בדיעבד כיון דלא הועיל לו לשחוט לכתחילה. א"כ י"ל אף לב"ה לא מהני דיעבד וא"כ נ"מ טובי לב"ה. ודו"ק:

תוכן העניינים

שמחת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה