שמחת יום טוב· רבי אריה לייב צינץ
פרק חמישי · דף לח.
בגמרא אמר שמואל שור של פטם הרי הוא כרגלי כל אדם וכו'. וקשה הא שמואל לית ליה ברירה בחבית ואם נעמידו כרגלי כל אדם צריך אתה לומר בו ברירה. וראיתי בר"ן דמחשיב ליה כהפקר והוא דחוק דהא באמת יש לו בעלים. לכן נ"ל דשמואל מודה בהך ברירה דדוקא לעיל שהחבית מעורב ואתה צריך לעשות לו תקון ע"י החלוקה ביו"ט בהא ס"ל לשמואל דחבית אסורה שהרי עכשיו הוא מעורב ואתה צריך לעשות תקון ע"י ברירה לאו כל כמיניה לברור וליחד חלקו אבל הך ברירה ס"ל שפיר רק שאם לקחו בשותפות ובאים לחלוק ביו"ט ע"י ברירה בזו ס"ל שמואל אין ברירה כיון שהחלקים מעורבים. ובהכי ניחא תמיהת התוס' לעיל למה ס"ל לשמואל גט ש"מ. ולפמ"ש ניחא דהך ברירה שפיר ס"ל לשמואל כיון דאינו מברר דבר מדבר וממילא מבורר הגט אח"כ ואינו עושה שום פעולה לברור. בהא שפיר ס"ל לשמואל ברירה רק בדבר שהוא מעורב ובאמת יש לשניהם חלק בו רק כשחולקין נימא הוברר ברירה זו לא ס"ל דכשהיה מעורב הרי היה לכל אחד חלק בו ועל ידי הברירה נדחה חבירו מחלקו ברירה כזו לא ס"ל לשמואל. ודו"ק: