אור ברסלב
שמחת הרגל על הגדה של פסח מגיד › עשר המכות

שמחת הרגל על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

מגיד · עשר המכות

ארמי אבד אבי

פסקה ד

דָּבָר אַחֵר: בְּיָד חֲזָקָה - שְׁתַּיִם, וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה - שְׁתַּיִם, וּבְמֹרָא גָּדֹל - שְׁתַּיִם, וּבְאֹתוֹת - שְׁתַּיִם, וּבְמֹפְתִים - שְׁתַּיִם.

דבר אחר ביד חזקה שתים וכו'. אפשר לפרש דהמגיד רצה לדרוש שמכות דם צפרדע תרמוז יד חזקה. יד רמז לדם תחילתם של מכות שנאמר קח מטך ונטה ידך וזה יצא ראשונה בנטיית היד. חזקה על מכת הצפרדעים שהיתה מכה חזקה מאוד בכל המקומות ואפילו בחדרי חדרים מבית ומחוץ ונכנסים במעיהם ומקרקרין והיתה חזקה שיש עמה מיתה וצער הגוף מאוד וז"ש ביד חזקה שתים כי שתים הנה ראשונות שבמכות דם צפרדע רמוזות בתיבות יד חזקה. ובזרוע נטויה שתים הם כנים ערוב כסדר שבאו על המצרים ונוכל ליחסם בתיבות בזרוע נטויה. זרוע על כנים דעל כרחן של החרטומים הודו אצבע אלהים היא ונסרחה חכמתם וכתב רבינו בחיי ז"ל דבמכת כנים כתוב חרטומם חסר יו"ד דעשרה קבין כשוף אשר רובם ככולם היו במצרים וחסרי להו במכה זו. ואפשר שלכך כתיב כנם חסר יו"ד לרמוז חסרון כל בי עשרה קבין של כשוף. וא"כ יצדק מאד ליחס מכת כנים לתיבת זרוע כי במכה זו נגלתה זרוע ה' ואמרו אצבע אלהים היא וגם זרוע אותיות עוזר דידעו מהכנים שיש עוזר ישראל ה' עזרם ומגינם. נטויה רמז למכת הערוב שאמרו רז"ל שהיתה ראויה לבא על ישראל ולקו המצרים תמורתם וזה רמז נטויה שכבר היתה נטויה מאז ומקדם לבא על ישראל ובא עליהם. ולפי מש"ל בפסקא הא לחמא דהיו צרי עין ונסתלק הצלם ושולטים בהם החיות א"כ מעולם היתה נטויה על מצרים להיותם צרי עין ומדה זו צלמם תבזה ושולטים החיות. ובמורא גדול שתים רמז לדבר שחין כי דבר הנה נכון לרומזו בתיבת מורא כי מכת הדבר מרגזת ומחרדת ואימות מות ומורא יעלה בראשו ונפשו נהייתה עליו מעדו קרסוליו שהכל נהי"ה בדבר"ו ולא יאמין בחיין. והשחין רמוז בתיבת גדול כי היה נס גדול שהחזיק מלא קומצו של משה מלא חפניו שלו ושל אהרן ועוד שהלך האבק על כל ארץ מצרים כמו שפירש רש"י וכתיב ולא יכלו החרטומים וכו' ומסיבות אלו ראוי לרומזו בתיבת גדול. ובאותות שתים רמז למכת הברד ומכת הארבה שהיו לאות בעולם. הברד שבתפלת משה רבינו ע"ה לא ניתך ארצה ונשאר יתר הברד באויר. והארבה שנסתלק בתפלת משה רבינו ע"ה ממצרים מאז ועד היום הזה שלא בא עוד ארבה בכל מצרים כל ימי עולם וכמ"ש בס' מנחה בלולה פ' בא שאין ארבה נכנס בגבול מצרים ובארץ ישראל ובאי שיפר"י הסמוכים למצרים רגילים לבא ובלכתם לדרכם בבואם לגבול מצרים יהפכו לצד אחר ע"ש. ונמצא שהברד והארבה היו לאותות גדולות. ובמופתים שתים רמז למכת חושך ומכת בכורות שהיו בין בשמים ובין בארץ ומוכח מקרא דונתתי מופתים בשמים ובארץ דמופתים ניכרים בשמים ובארץ וכן היה בחושך ובכורות כי הנה החושך יכסה ארץ שחשכו המאורות ונמשך החושך וגם שהוכה שר מצרים שהיה בכור למזלות והוכו הבכורות למטה:

פסקה ה

אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים, וְאֵלוּ הֵן:

אלו עשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים. תיבת במצרים לכאורה יותרת היא ואפשר לרמוז כי המכות האלו שרשם היו שהוכה שר מצרים והסט"א למעלה בשמים וכמו שביארו גורי האר"י זצ"ל מפלאות תמים דעים מהיכן נמשכו המכות ובאיזה מקום הכו. ורז"ל אמרו על פסוק והנה מצרים נוסע אחריהם שמצרים הוא השר של מצרים וז"ש אלו עשר מכות שהביא הקב"ה על המצריים הם אומת מצריים בארץ. במצרים לרמוז על השר שלהם וסיעתו. וכתב מהר"ד אבודרהם דמ"ש אלו עשר מכות נמשך למ"ש ביד חזקה שתים וכו' ולא כמו שטועין ועושין תחלת פסקה אלו עשר וכו' והדין עמו:

פסקה ז

דָּם, צְפַרְדֵעַ, כִּנִּים, עָרוֹב, דֶּבֶר, שְׁחִין, בָּרָד, אַרְבֶּה, חֹשֶׁךְ, מַכַּת בְּכוֹרוֹת

רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב.

דם צפרדע וכו'. כתבו הגהות מיימוניות סוף הלכות חמץ יש מפרשים טעם הסימנים דם צפרדע על ידי התראה תחילה עד שלא הוכו. כנים בלא התראה. וכן ערוב דבר בהתראה ושחין בלא התראה ברד ארבה בהתראה וחושך בלא התראה. וראב"ן פירש דצ"ך על ידי אהרן במטה עד"ש על ידי משה שלא במטה באח"ב על ידי משה במטה ריב"א פירש דאות ג' שלישי של הסימן כנים חושך שחין כל אחד היה משמש עם חבירו כשהיו הכנים היו עמו חשך ושחין אלא כנים עיקר ותדע כי המכות הללו כנים חשך שחין הם משולבות ומעורות שלשתן
ח ש כ
ש ח נ
כ נ ם
זהו תורף דברי הגהות מיימוניות. ובס' ארחות חיים דף פ"ג כתב דצ"ך הם מכות הארץ עד"ש מכות מקריות בא"ח מכות האויר ושתף בכורות שאין לה זוג והרב יוסף בדוס פירש שבשלישית לא התרה כמ"ש לקה ושנה אין מתרין בו זהו תורף דבריו:

וכאשר ירדוף הקור"א בדברי הגהות מיימוניות וארחות חיים ירגיש אדם במה שכתבו דשתי מכות בהתראה ושלישית בלי התראה דטעם זה יצדק בשלשה מכות ראשונות דדם צפרדע התרה בו ומאחר שלקה ושנה עמדו כני"ם בלי התראה כי כך היא המדה דמי שלקה ושנה אין מתרין בו. ואולם בעבור זאת אנן מה נענה ביום שידובר הערו"ב בא אצלם חזר והתרה וכן לפניו ילך דבר בהתראה ואחרי כן לפום גמלא שחנ"א בלי התראה ואחרי כן ברד ארבה בהתראה. ומן הראוי היה דכיון דלקה ושנה בדם צפרדע שוב לא יתרה בהם עוד כלל בשום מכה בדין ערובא ה"א בדבר"א ברדא שרי והרבה ארב"ה מתן ארבע גם הנה יהיו בלי התראה ויראה כי ההתראה נצרכת שיתרו על המיתה והמלקות בפירושא אתמר אי לזאת יען המכות היו חלוקות תלתא בארעא ותלתא באוירא ותלתא מקריו' כמו שכתב בארחות חיים אמטו להכין הנה באה ונהייתה ההתראה בפירוש לכל מין מכה והיינו דבמכות הארץ היתה ההתראה בשתים זו דם צפרדע אבל בשלישית ממין זה לא הוצרך התראה כיון דלקה ושנה אין מתרין בו ומיהו על השנות המכות ערוב דבר הלא המה מכות מקריו' מין מחודש ע"ד ממהר להעידם ולהתרות בהם תרי זימני והשלישית ממין זה אינה טעונה התראה ואחריהן החלו עולין מכות האויר ופנים חדשות ב"א יבא ההתראה ואל השלישית מהאי מינא לא בעי התראה והיו לאחדים שני הטעמים ושפיר:

ואחשבה לדעת דרך זו אלך במה שנמנעה ההתראה במכות חש"ך דהם חשך שחין כנים לאו מטעם לקה ושנה אין מתרין בו דזו אינה [משלקה ושנה] דכל מכה היא חלוקה מיתה משונ' היא לבדה מחברותיה על כן כל מכה התראה בעיא כי הוא דבר חדש מופלא צע"ר בנגע והיה טעמו טעם מיתה. ועוד זאת נחקור לדעת האי דלמדנו ריב"א כי חשך שחין כנים במותב תלתא כחדא שריין ובכל א' מהן רעותיה מובאות ומשמשות שלשתן כי ודאי צריכא טעמא על שינוי זה במכות אלו טפי מאחריני. ודרך רמז אפשר לרמוז בצירוף הכתוב לעיל מג' מכות אלו אשר בצירוף זה יוצא משם תיבות שכח נחש כנם. וכן המכות עצמם חשך אותיות שכח שחן אותיות נחש כנם כקריאתו. והענין דמלבד אשר השחיתו התעיבו עלילה פרעה ומצרים לעשות שחוק בדמן של ישראל באכזריות גדול אשר לא היה לעולמים: עוד בה כי הלא יוסף הצדיק ע"ה החיה אותם בחכמתו והרבה לתקן וליסד מלכות' וכל קבל דנא שלמו רעה תחת טובה וזה רמז שכח כי שכח כל עניני יוסף המטיב למצרים בכל מיני טובה. ולא עוד אלא שמעבודת ישראל לא נהנו דפיתום פי תהום בולעו ורעמסס ראשון ראשון מתרוסס ועם כל זה על מגן שעבדום בקושי שעבוד מר והרי זה כמו נחש שאין לו הנאה כלום ונושך וממית על מגן ולזה רמז בצירוף הנז' תיבת נחש כי לא סגי אשר שכח את כל תוקף טובות יוסף הצדיק ע"ה אליהם אלא נחש דמו היות כמו נחש אשר הוא נושך וממית בחנם וגם הם לא נהנו מעבודתם כלום. ויען אשר המדבר לשון הרע אמרו רז"ל שראוי הוא להכישו נחש וכתבו ז"ל דהמדבר לשון הרע אמת לוקה בצרעת כמו שלקתה מרים הנביאה על אשר דברה על משה רבינו ע"ה במה שפירש מהאשה והיה אמת והמדבר לשון הרע שקר ראוי להכישו נחש. לזה השתא דפרעה התנין הגדול והוא נח"ש ינחש כמעשהו ממנו לנשוך ולהמית לישראל בלי הנאה יפול ספק דשמא ישראל הם המדברים לשון הרע שקר העתידין עורר הנחש להכישם ובא התנין פרעה והכישם. לזה התיבה השלישית מהצרוף הוא כנם מלשון כנים אנחנו דישראל קדושים נאמנו מאד שלא היה בהם דלטורין ולכן הני בי תלתא רוח אחת להן ומשמשות כאחת כי שיח וכי שיג להן על רשעת פרעה התנין הגדול כי פרוע הוא כן פרע"ו יוצר הכל הרואה בעלבון העלובים:

ודרך דרש אפשר לומר כי בכנים נסרחה חכמתן של החרטומים וכל חכמתם תתבלע הא דכיילי בקבא רבא עשרה קבין של כשוף על ידי הכנים דין גרמ"א דעשיראה עשרה שערי טומאה כישופם בזה להם לעגה להם ריחם נודף סר"ח העודף ועל כרחם הם אמרו אצבע אלהים היא זאת היתה להם ללקות במכת כנים בכל שלשה חלקי המכות דהיינו במכות הארץ ומכות מקריות ומכות האויר. ובשלשתן לקו בכנים לעוררם אל האמת ואל הצדק כי שלש של שלש יחד כלם אצבע אלהים ורוח אחת להן והחרטומים העושים באיזה מכות להוסיף על המכה הלא הוא מעשה קוף ריש וקלון אליהם וטעם השחין אשר היה משמש גם הוא בכל שלש' חלקי מכות הנז' היינו כי ישנו בנותן טעם על יציאתם לפני הזמן כי השחין קשה לתשמיש וצריך פרישות דרך ארץ שם רמז כי ה' גזר ועבדום וענו אותם והאי ועינו אותם אפשר לפרשו בשני פנים או המורה על קושי השעבוד והיינו ועבדו' ועינו אותם אחר העבדות עינוי להכביד שעבוד עליהם והוא קושי השעבוד. או הפירוש הוא ועבדום עבדות בינוני כעבדים העובדים בעלמא עבודת עבד. ועינו אותם הוא רמז לעינוי אחר בצד מה הנקרא עינוי וכפי זה קושי השעבוד לא נגזר אלא עבודה בינונית. והנה אלה רשעים הגדילו רעתם אשר עינום בפרישות דרך ארץ וזו היתה עצתם ורעתם במחשבתם פן ירבה והיו עושים כל טצדקי משום אפרושי את כל היקום אשר בהשכמה עלו בשעת שכיבה גם מקום ללון חוץ מביתם למהר עבודתם. ואף גם זאת מעכבין הנשים מלטבול וליטהר וגם גזרו כל הבן הילוד ולזה פורשים עצמם וכיוצא הפליאו לענות נפש בפרישות דרך ארץ וא"כ ועינו אותם יתפרש על עינוי זה אשר על זה בא השחין להפרישם מדה כנגד מדה ומאחר שכן דוענו אותם הוא עינוי פרישות דרך ארץ אם כן ועבדום הוא עבדות פשוט בלי שום קושי והם התעיבו השחיתו קושי השעבוד בתכלית וא"כ דין הוא שקושי השעבוד יעלה למספר שני הגלות הנותרים:

ועוד טעם כעיקר שהיו משעבדין אותם בלילות וה' לא ציוה והוא חשבון לילות כימים להשלים שני עבודתם בחצי הזמן כמשז"ל וזה טעם מכת חשך אשר הלכו חשכים לשעבדם בלילות ולכן עלו זה יום ולילה ובני ישראל יוצאים בחצי זמנם. ועל כן מכות השחין והחשך היו משמשות בכל חלקי המכות במכות הארץ והמקריות והאויר להורות טעם המכות וכי הגיע עת גאולתם ובהגיע תור דין הוא שיתקיים מאמר ה' וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ונמצא כי שחין חשך עיקר גדול להורות טעם אשר הוכו וטעם יציאתן בו בפרק וטעם רכוש גדול והכל אצבע אלהים כרמוז במכות כנים ולכן שלשה המה נפלאו בלי התראה כי הם היו נצרכות מאד ומוכרחות על כל פנים להגיד שהכל מן השמים ונדונין בגזרת דן אנכי ובא מועד זמן גאולת ישראל והגיע זמן יציאתם ברכוש גדול ובזה נתבאר הכל בס"ד. ונקט מכת בכורות ודקדק להזכיר מכה מה שלא זכר בט' הקודמות לרמוז דה' לא רצה להמיתם והיו מפרפרים עד הבקר והטעם לפי שכביכול הוא כהן וכמו שכתבנו לעיל באורך ולכן כתיב וה' הכה כל בכור הכה דייקא ולכן נקט המגיד מכת בכורות. ועוד לנו בעניותנו איזה גרגירים מילי קטנ"י ציצים ופרחים יש בהן בנותן טעם לעשר מכות והמה בכתובים בספרי הקטן ראש דוד פ' וארא בס"ד לך נא ראה הלא מרא"ש בסד"ר דברתי:

פסקה יח

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת? בְּמִצְרַים מַה הוּא אוֹמֵר? וַיֹאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא, וְעַל הַיָּם מַה הוּא אוֹמֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה בְּמִצְרַים, וַיִירְאוּ הָעָם אֶת יְהֹוָה, וַיַּאֲמִינוּ בַּיְהֹוָה וּבְמשֶׁה עַבְדוֹ. כַּמָה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֲר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה - אַחַת, וָזַעַם - שְׁתַּיִם, וְִצָרָה - שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - אַרְבַּע. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה ומַכָּה שהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא על הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצַרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרוֹן אַפּוֹ- אַחַת, עֶבְרָה - שְׁתַּיִם, וָזַעַם - שָׁלושׁ, וְצָרָה - אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - חָמֵשׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת.

רבי יוסי הגלילי וכו'. אפשר לתת פני"ם הנראין להני תנאי אשר באו חשבון אשר הכה ה' במצרים וחכמת סופרי"ם דבר שבמנין דברים על בוריין ונקדים מה שפירש הרב מהר"ש פרימו ז"ל ברמזיו סדר שמות בטעם ד' גאולות דישראל יש להם דין עבד עברי והם חבלו בהם דהיו בעלי מומין וחגרים ופסחים וסומין וכיוצא מחמת שנתאכזרו עליהם לשעבדם שעבוד קשה מר ממות כמ"ש בש"ר פ' בחודש השלישי וא"כ השתא שחבלו בע"ע דינא הוא דחייבים בד' דברים בשת צער ריפוי נזק ואינן חייבין על שבת ולכן הם ד' גאולות זהו תורף דבריו ועל פי זה יש לפרש פסוק ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם ראש חדשים. ויש לחקור מה טעם זו המצוה של קדוש החדש היתה לראש פנה והיא מצוה ראשונה בזמן שנשתעבדו ישראל לעבוד את ה'. ואפשר דזה צורך גדול שיהיו משה ואהרן סמוכים לקנוס המצריים במה שחבלו בישראל. וחייבין בשת צער וריפוי ונזק דבעינן סמוכים אלא דקי"ל אין ממנים זקנים בח"ל. אמנם הרי אמרו דעד שלא נבחרה ארץ ישראל הוכשרו כל הארצות והראיה מהנבואה שזכו משה ואהרן ואין נבואה בח"ל אלא מוכרח דהטעם דעדיין לא נבחרה ארץ ישראל וכמ"ש כל זה הרב מהר"ש פרימו שם למה שצדד דישראל דינם כעבד כנעני ויוצאין בשן ועין ע"ש וזהו כוונת הפסוק ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים וזכו לנבואה בחוץ לארץ ומוכרח שהטעם דעד שלא הוכשרה ארץ ישראל כל הארצות הוכשרו ומטעם זה עצמו נסמכו בח"ל מפי עליון וז"ש החדש הזה לכם ראש חדשים לכם שאתם סמוכים תקדשו החדש דכשם שזכיתם לנבואה זכיתם לסמיכה וזה עיקר גדול הוא יסוד המעלה להסמיך למשה ואהרן שיוכלו לדון דיני קנסות משום חיוב המצריים אשר חבלו בישראל שדינם כעבד עברי וחייבין בשת וצער ריפוי ונזק ובעי סמוכים:

ועוד נתבאר אצלנו בנותן טעם על אשר מצוה ראשונה היתה מצות קדוש החדש כי ישראל במצרים היו גוי מקרב גוי עובדי עכו"ם ובפרק המוציא צריך להפרישם מעכו"ם כמ"ש משכו ידיכם מעכו"ם וקחו לכם צאן של מצוה וצריך שימולו לקבל אלהותו יתברך. והעכו"ם טוענים כי מעשה שמים עדיף ואם אין רצונו בעכו"ם למה אינו מבטלה. ומסברא זו הכוזבת פחתת היא יש לטעון על המילה דאם רצונו במילה למה לא ברא הקדוש ב"ה האדם נימול. ולכן נצטוו במצות החדש הזה לכם ראש חדשים בראשית מאמר שהקב"ה נתן רשות לב"ד לקדש חדשים ומועדות ואפי' אנוסין תועי' מזידין מה שעשוי עשוי. וכמ"ש אשר תקראו את"ם ר"ת "אנוסין "תועין "מזידין וכבר אמרו בירושלמי דמלאכי עליון שאול ישאלו למלך הכבוד אימתי ר"ה ומרוב ענותנותו משיב אני ואתם נלך לב"ד באופן דהכל תלוי ביד ב"ד וזה מופת חותך דמעשה אדם עדיף וכן רצונו יתברך לזכות ברואיו ומעתה תנתק ותמוש סברת העכו"ם דמעשה שמים עדיף כי אין זה אמת אלא מעשה אדם עדיף. וא"כ צריך לשרש אחר עכו"ם ולמול עצמו דמעשה אדם עדיף וזה טעם נכון למצות קדוש החדש אשר היא תחילה וראש לקיום וציווי המצות כי ממנה יתד ממנה פינה לעיקרי הדת לשרש אחר עכו"ם ולמול:

ועלה מן האר"ש שיש שני פירושים וטעמים לקדימת מצות החדש הזה לכם. ונפקא מינה דאם נאמר כפירוש הראשון במאמר ה' החדש הזה לכם קדים וסליק להסמיך למשה ואהרן לדון למצריים על שחבלו וכו' א"כ מזה מוכח דבמכות אשר הוכו המצריים בארצם לא היה סרך בהם מדין זה שחבלו בישראל דהרי עתה אחר שכבר הוכו כמעט כל המכות רובם ככלם היה דבר ה' אל משה ואהרן להסמיכם ונראין הדברים דריח דין זה דחבלה לא עדת בהו במכות שבמצרים דבסוף הסמיכם בר"ח ניסן. ומוכח דזה יסוד למכות אשר על הים. אך אם נאמר דפירוש וטעם מצות החדש לאפוקי סברת המינים דמעשה שמים עדיף א"כ לא נגע ולא פגע בענין זה ויכולים אנו לומר דבמכות מצרים גם זה נתגלגל עליהם מה שחבלו בישראל ואפשר דהשלמים האלה כה מבטם בפירוש וטעם מצות החדש הזה שהיתה ראשונה ולפי אשר פירש כל אחד משם נולד מחלקת הזה במספר במפקד המכות ור' יוסי הגלילי סבר דבר כדבר הראשון דפירוש הכתוב החדש הזה היינו כדי להסמיך למשה ואהרן לדון במה שחבלו בישראל שחייבים בשת צער ריפוי ונזק ומדחזינן דמשה ואהרן סמכי"ם בצאתם אחר רובא דרובא של המכות שמעינן דהקב"ה תפיס חבלה לדונם בים ובכן סבר דבמצרים לקו עשר מכות כפשטן עשר ולא אחד עשר. ובים לקו חמשים מכות העשר מכות שרשיות וארבעה פעמים עשר על אשר חבלו בישראל ונתחייבו ד' דברים בשת צער ריפוי נזק ומשה ואהרן הסמוכים דנום וחייבום ולכך לקו חמשים מכות דהיינו העשר שרשיות שהוכו במצרים ונוסף עליהם עוד עשר ד' פעמים אשר שבו לבצרו"ן בושת צער ריפוי ונזק וכדאמרן:

ושכנגדו חלוק עליו ר' אליעזר סבר דפירוש וטעם החדש הזה לפתוח ראשון היינו כפירושינו השני לאפוקי סברא כוזבת של העכו"ם דמעשה שמים עדיף וכדאמרן ומשה ואהרן סמוכים לעד לעולם מקדם קדמתה מכי נחה עליהם הרוח נבואה ועוד דעל כל פרט ופרט נצטוו מפי עליון ולכן סבר ר' אליעזר דבמצרים לקו עשר מכות כל אחת כלולה מארבע מכות על ארבעה דברים בשת צער ריפוי ונזק. ועוד נתחייבו כי יוסף הצדיק המציל ממות נפשם להחיותם ברעב ראה והתקין מטעם המלך וגדוליו וישם אותה יוסף לחק כי ארבע ידות בתבואה יהיה להם והחמישית לפרעה וזו תקנה אשר פשטה בעבדי פרעה אשר במצרים וא"כ ישראל היה להם לעבוד לפרעה חמישית היום וד' חומשין יהיה להם לכל צרכם וכמו שהזכיר ענין זה הרב מהר"ש פרימו ז"ל שם לדרכו ולכן הם חייבים על זה ובכן באפי מארא דארעא יוסף הצדיק ע"ה ההולך עם ישראל בארונו על הים לקו על זה ויען כי לא די להם אשר שעבדו בישראל כל הימים לרבות הלילות אלא שהתעיבו ונתאכזרו לשעבדם שעבוד קשה ומר בד' חומשי' לכן לקו מלקות ארבעים על כל חומש מד' חומשים ארבעים מכות ונתעוררו הארבעים מכות אשר הוכו במצרים דלא עשו רושם בהם וחזרו לרדוף אחר ישראל ולכן לקו ה' פעמים ארבעים מכות שהם מאתים מכות:

ורבי עקיבא סבר כרבי אליעזר דמצות החדש הזה לכם לא לענין חבלה אך סובר דחייבים גם על השבת דאם המצריים היתה כונתם לשמים לשעבד לישראל לקיים גזרתו יתברך ניחא דעל השבת פטורין אבל ראינו דמחשבתם נגד ה' ואמרו הבה נתחכמה למושיען של ישראל וכיון שכן חייבין בשת צער ריפוי שבת ונזק ועל כן במצרים לקו חמשים מכות כל מכה של ה' מכות על ה' דברים שנתחייבו במה שחבלו בישראל ועל הים לקו מלקות מ' על ה' חומשין אשר נשתעבדו בישראל כי תקנת יוסף היתה שהמצריים יעבדו לפרעה חומש לא לישראל כי כל מצרים קנאם והחיים וכלם עבדים ליוסף ולזרעו וזרע אחיו השבטים ולכן לקו ה' פעמים מ' מכות ועוד הן' שהוכו במצרים ולא חזרו למוטב והם ר"י מכות והכל לפני יוסף אדוני הארץ. ואפשר לרמוז במספר במפקד המכות לפי דעת השלמים האלה דלדעת ר"י הגלילי לקו במצרים עשר מכות נגד עשר זני מסאבותא כאשר פירשו גורי האר"י זצ"ל. ועל הים ן' כמספר י"ם ולהכות בן' ש"ט. ולדעת ר' אליעזר במצרים מ' כנגד מלקות דכתיב במספר מ' יכנו. ומאתים על הים כמספר אלהים בריבוע. ולדעת ר"ע במצרים ן' להכות בן' ש"ט. ור"ן על הים להחשיך נ"ר נפשם הבהמית כמ"ש נ"ר רשעים ידעך. ועוד לאלוה מילין פשר דבר במאי פליגי הני תנאי הלא הוא כמוס בקונטריס דברים אחדים דרוש ד' בס"ד:

תוכן העניינים

שמחת הרגל על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה