שמחת הרגל על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
מגיד · מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו
פסקה א
מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹאמֶר יְהוֹשֻעַ אֶל כָּל הָעָם, כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וָאֶקַח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן, וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֵּן לוֹ אֶת יִצְחָק, וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו. וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵּׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם.
מתחלה עע"ז וכו' אפשר דהמגיד רצה לרמוז בזה טעם כעיקר על יציאת מצרים טרם מלאת שנות מספר ת' שנה מגזרת בין הבתרים דקי"ל הקדש מפקיע מידי שעבוד וכרוב חסדיו קדשנו במצותיו וקרבנו לעבודתו במצות הפסח ומצה ומרור ואביזריהו והבטיחנו לתת לנו את תורתו כמו שכתוב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ובכן נתקדשנו והיו נכונים גופנו ונפשנו יום יום להוסיף בקדושה ודין גרמ"א דעצי"ראה לכל שעבוד דהקדש אלים לאפקועי מידי שעבוד וקדושת התורה יכולה היא שתגן כי אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה והיא החירות משעבוד מלכיות והטעם כי על ידי עסק התורה האדם מתקדש כי כל התורה שמותיו של הקב"ה ובעוסקו בתורה ירבה השפע למעלה והקדש מפקיע מידי שעבוד ולזה העוסק בתורה הוא בן חורין וזה טעם רבינו הקדוש דאמר פ"ק דבתרא אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ והיינו דאמרינן התם אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו ת"ח דקדושת התורה חומה נשגבה אצולי מצלי מכל מיני פורעניות השמד לעוסקים בה כדחזי והיו קודש והפקיע מעליהם עול השעבוד דהקדש מפקיע מידי שעבוד. והוא הדבר הרומז על האר"ש המגיד ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו ואהניא קרבת אלהים לאפקועי שארית חימות ת' שנה ובני ישראל יוצאים ביד רמה ויקדשו:
ועדיין צריכים אנו למודע"י מה צורך להזכיר דמתחילה עע"ז היו אבותינו ולהזכיר תרח ואחשבה דאפשר לומר שאחד מטעמי גלות מצרים היה לכפר על תרח שהוא עשה תשובה לפני מותו סמוך למיתתו והוא חי מאתים וחמשה שנים דל מיניהו חמשה דהיה קטן מאד פשו להו מאתן דאפשר שבן ה' שנים היה בן דעת ונענש משם ואילך כמו שתירצו הראשונים על מה שנענשו ער ואונן והם קטנים מצד דהיה דעתם שלם אף בקטנותם וכן אפשר להיות בתרח דמשנת שש היה בריא בדעתו והוא היה עובד ע"ז ועושה צלמים. או אפש' דחמש שנים לפני מותו חזר בתשובה ונשארו מאתים: ובין כך ובין כך חטא תרח בע"ז מאתים שנה ועון ע"ז אף בישראל מחשבה רעה מצרפה למעשה כמ"ש פ"ק דקדושין מדכתיב למען תפוש את ישראל בלבם ובכן יתכן דטעם אחד מגזרת בין הבתרים שגזר ה' כי גר יהיה זרעך וכו' ועבדו' וענו אותם ת' שנה הוא לכפר ולתקן המאתים שנה של תרח שחטא בע"ז ולכך נגזרו ת' שנה כנגד שנות תרח בכפל מאתים על המחשבה ומאתים על המעשה ואם האמת אתנו יש לרמוז דר"ת כי גר יהיה הוא גימט' אביך להודיעו כי אחד מהטעמים של הגלות הוא לכפר על אביו תרח. וזה טעם איוב שנדון ביסורים קשים כגידים על אשר יעץ לפרעה להרע לישראל כמ"ש בזהר הקדוש ריש פ' בא דף ל"ג ע"א דאיוב מקריבי עיטא דפרעה הוה וכד קם פרעה עלייהו דישראל בעא לקטלא לון א"ל לא אלא טול ממוניהון ושליט על גופיהון בפולחנא קשיא ולא תקטול לון א"ל קב"ה חייך בההוא דינא תהא דאין מה כתיב ואולם שלח נא ידך וכו' והכי אמר ליה אליהו כי פעל אדם ישלם לו וכו' ע"ש. וכד הוינא טליא רמזתי הענין בר"ת פסוק זה דהזכיר בזהר שאמר לו אליהו לאיוב כי פעל אדם ישלם לו דארבע תיבות פעל אדם ישלם לו ר"ת פועל עצתך לפרעה אותו דין ממש ה' שלם לך ממונך לקח ויסרך:
ויומתק הענין יותר על פי הקדמתנו במ"ש המקובלים דאיוב היה גלגול תרח ובזה פירשו מאמר רז"ל הרבה יסורין היו ראוים לבא על אברהם אלא שסבלם איוב. והוא תמוה חדא מה טעם היו ראוים לבא יסורין על אברהם אחרי שמילא העולם חסד והושלך לאור כשדים על קדושת השם ונתנסה עשר נסיונות. ותו אי תימא דהיו ראוים לבא על אברהם מאי אית ליה לאיוב בזה על כן יאמרו המושלים שכם נסיב מבגאי גזור. אמנם פירשו ז"ל דתרח הפליג בחטאתיו ונקרא תרח אותיות רתח דרתח הקב"ה כמ"ש בזהר הקדוש וכדי לנקותו היו ראוים לבא יסורין על אברהם בנו לכפר על אביו. אכן מאהבת ה' את אברהם אע"ה הביא תרח עצמו בגלגול איוב וסבלם הוא עצמו עד כאן דבריהם ז"ל. וכבר רמז הרמב"ן בשער הגמול דיסורי איוב היו על חטאות נפשו בגלגול שעבר כי בגלגול זה איוב היה תם וישר ירא אלהים וסר מרע ושלשת רעיו לא מצאו מענה אבל אליהו גלה סודו שהיסורין היו על גלגול שעבר ונח דעתי' דאיוב. ולפי הנחתנו דאחד מטעמי גלות מצרים היו על איוב עצמו כשהיה תרח ולכפר על אשר חטא על הנפש במאתים שנה. אתי שפיר תוקף היסורין שסבל איוב דלא די שבכלל טעמי הגלות הוא לכפר על תרח אלא שאיוב הבא לתקנו בגלגול הוא עצמו יעץ השעבוד ומשו"ה קרבו לבא עליו צרות רבות ורעות והכל משפט צדק. וכ"ש לפי דעת רז"ל דאמרו דאיוב שתק לפרעה ונידון ביסורין דיקשה מה זו שתיקה להתחייב עליה את כל גזירת היסורין שבאו עליו כי מרים הם מר ממות. אך על פי האמור ניחא:
ובהא סליק שפיר מ"ש בזהר הקדוש שם דהיה המקטרג רצונו לקטרג על יציאת מצרים וא"ל השמת לבך על עבדי איוב ונתעסק באיוב ורבינו האר"י ז"ל כתב דנרמז בשירה דכתיב תרעץ אויב והוא אותיות צרעת איוב כי להציל ישראל נתן לו את איוב שיתעסק בו. ואתמהא טוביא חטא וזגוד מינגד ומה יש לאיוב לפקוד עליו כוס התרעלה להציל את ישראל אבל ע"פ הקודם הרי הוא כמבוא"ר דגלות מצרים אחד מהטעמים הוא לכפר על תרח וא"כ כאשר עת הזמיר הגיע בצאת ישראל ממצרי' ועדיין המקטרג עומד ומסטין לכך אמר הקב"ה שהשאר יסבול איוב שהוא עצמו תרח:
ואפשר שכאשר מל אברהם אע"ה ותמים כתיב ביה היה דבר ה' אליו לבשרו שאביו תרח יתוקן באיוב וז"ש וירא ה' אליו באלוני ר"ת אביו והוא אותיות איוב רמז לו שאביו יתגלגל באיוב לכפר על שעבד ע"ז וזהו ממרא שהיה ממרא באלהותו יתברך. [אחר זמן רב בא לידי ס' זרע ברך ח"ג וראיתי מ"ש שם דרוח תרח בא באיוב והאריך בזה עש"ב ולפי דבריו יש לרמוז דתיבת וירא גי' ברוח עם הכולל וירא ה' אליו באלוני ר"ת איוב והוא ג"כ אביו, וזה רמז ברוח אביו איוב ודוק:] וגם אותיות איוב לרמוז מ"ש תרעץ אויב שהוא איוב כדבר האמור. ולמ"ד במדרש על פסוק ויבא אברהם לספוד לשרה שבא מקבורתו של תרח נמצא דחי תרח עד זמן של עקידת יצחק וכפ"ז אפשר שכל ימי חיי תרח היה מצטער אברהם אע"ה וסובל יסורין ונסיונות לכפר על אביו. וכאשר מת תרח שוב לא סבל יסורין על אביו ובא תרח בגלגול איוב להשלים תקונו ורמוז בתיבת ויבא אברהם לספוד לשרה ששם נרמז שבא מקבורתו של תרח איוב כי תיבת ויבא אותיות אביו ואותיות איוב לומר דאחר שמת תרח היה נחת לאברהם אע"ה ששוב לא סבל יסורין עליו כי הוא יבא להשלים תקונו באיוב וכן ס"ת וימת תרח בחרן הוא נחת כי משם והלאה היה נחת לאברהם אע"ה. וכתיב אח"כ ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל כי שוב לא הי"ל צער בשביל אביו כי עתיד לבא בגלגול איוב וכן ר"ת זקן בא בימים וה' ברך הוא גימט' איוב כי לבעבור שאביו יבא באיוב היה לו נחת ונתברך בכל. ואחר זמן רב ראיתי מ"ש הגאון החסיד מהר"ן שפירא בספרו הנורא מגלה עמוקות אופן קי"ח ע"ש:
והטיב אשר דיבר המגיד להזכיר תרח שהיה עובד ע"ז כי הוא מכלל טעמי גלות מצרים לכפר על תרח מאשר חטא במאתים שנה במחשבה ובמעשה ולכך נגזרו ת' שנה על זרע ישראל כמו שאמר לו הקב"ה במעמד בין הבתרים בחיי תרח. ולפי שלא השלימו ת' שנה כי לא יכלו להתמהמה שלא יכנסו בן' ש"ט חזר הדין על איוב ונדון ביסורין קשים ורעים וזהו שהיה מקטרג השטן שלא נשלמו ת' שנה ומרתח קא רתח על תרח וניתן לו איוב לעשות בו משפטי נקמות כרמוז במ"ש ימינך ה' נאדרי בכח להושיע ישראל ימינך ה' תרעץ אויב שהוא צרעת איוב כמדובר: ומכאן מודעא בפרק כל כתבי אשר ידי יסדה אר"ש שאם אני מכוין לאמת הנה מה טוב ואם אין דברי לעו והיו כלא היו לבטלו ולהוי כעפרא וה' ברוב רחמיו יכפר לי כי כל כונתי לעשות נ"ר לפניו יתברך:
ואחשבה לדעת לפרש פסקת ואקח את אביכם וכו' ופסקת ברוך שומר הבטחתו וכו' ופסקת היא שעמדה וכו' ופסקת צא ולמד וכו' ופסקת וירד מצרימה וכו' כל הפסקות הללו לפותרם בחדא מחתא והנה אנכי נצב על הקושרי"ם קשר"ן של דברים בס"ד. והענין כי מרגלא בפומיהו דרבנן מחלקת קדום אם האבות יצאו מכלל בני נח לגמרי והיה דינם כישראל גמור בכל בין להקל בין להחמיר או אם האבות רצו להחמיר כחומרי ישראל והיינו במה שיש להקל לפי דין ב"נ אבל לא להקל כדיני ישראל במה שאין להקל לדיני ב"נ: והרב הגאון מהר"י רוזאניס זלה"ה העמיק הרחיב בשרש זה בריש ספרו הנורא פרשת דרכים ושם הביא הרב ז"ל ראיה להכריע שיש להם דין ישראל לגמרי ממ"ש בבתרא דף ק' דאברהם אע"ה קנה הארץ בהלוך והוא מדין חזקה ומכאן ראיה שהי"ל דין ישראל ככל חוקותיו דהרי כתב הרמב"ם פ"א דזכיה דעכו"ם אינו קונה בחזקה ואיך אברהם אע"ה קני בהלוך שהוא מדין חזקה למ"ד אלא ודאי דדין ישראל גמור יש לו: ועוד הביא ראיה הרב ז"ל מדאמרינן בשבת אמר רב יהודה אמר רב מנין שאין מזל לישראל שנאמר ויוצא אותו החוצה אמר אברהם רבש"ע נסתכלתי באצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד א"ל צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל מזה הוכיח הרב ז"ל דיש לו דין ישראל גמור עש"ב דף ז':
והני תרי ראיות שהביא הרב ז"ל לכאורה יש לדחות' כי הנה הראיה שהביא מדאמרו דאברהם אע"ה קנה בהלוך דכתיב קום התהלך בארץ ראיתי במכתב להרב כמהר"ר חיים הלוי זלה"ה שתמה עליו דהרי אמרו בגיטין דף ל"ח עמון ומואב טיהרו בסיחון וא"כ מצינו דעכו"ם בעכו"ם קונה בחזק' ומ"ש הרמב"ם דעכו"ם אינו קונה בחזקה היינו דוקא עכו"ם בישראל אבל עכו"ם בעכו"ם קונה ומאחר שכן אימא דאברהם אע"ה היה לו דין ב"נ אלא שהוא היה מחמיר כדיני ישראל במה שהוא קולא לב"נ ושפיר קנה ארץ כנען בהלוך מדין חזקה דעכו"ם בעכו"ם קונה בחזקה זהו תורף דבריו: ואני בעניי במקום אחר ישבתי דברי הרב פרשת דרכים והוכחתי"ו בשב"ט אנשי"ם דראיתו ראיה עש"ב בס"ד:
ואף גם זאת שנית דמייתי הרב ז"ל מדאמר הקב"ה לאברהם אע"ה צא מאצטגנינות שלך וכו' יש לדחות דנהי דלגבי דינים ומשפטים לא יצא אברהם אע"ה מכלל דין ב"נ לגמרי להקל ולהחמיר רק חומרות ב"נ איבעי ליה למעבד ואין פוט"ר אמנם הא מילתא דבמזלא תלי' דלא נפיק מינה לדינא רצה הקב"ה אגב חביבותיה דאברהם אע"ה שלא יהיה תחת המזל והיינו דקאמר צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל וכיון דאיכא ישראל דלא תלו במזלא גם אתה מאשר יקרת בעיני צא מאצטגנינות ולעולם דלגבי חומריהון דב"נ לא נפיק דעדין לא נתנה תורה: אמנם האי דיחויא לאו מילתא היא וחוזר ונראה דפשט לשון הש"ס דקאמר אמר ליה הקב"ה צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל מורה ובא דדין ישראל יש לו לגמרי:
והרמב"ן ז"ל בביאורו על התורה פ' אמור הביא ראיה שיש להם דין ישראל מדאמרינן פ"ק דקדושין דף ח"י אמר רבא עכו"ם יורש את אביו דבר תורה שנאמר כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ודילמא ישראל משומד שאני אלמא קרי ליה לעשו ישראל משומד כי אברהם וזרעו דין ישראל יש להם ונראית ראית הרב ז"ל בריאה וטובה דמאי דקאמר ודילמא על דין עכו"ם יורש את אביו אבל לא אסתפק ליה דעשו ישראל משומד וכ"כ הרא"ש בפסקיו שם דמומר יורש את אביו מעשו דהיה ישראל משומד וקאמר כי ירושה לעשו ע"ש ובשו"ת מהרימ"ט א"ח סימן ו' ע"ש:
והנה נודע מאי דאמרינן פ' ר' עקיבא דכפה על ישראל ההר כגיגית ומכאן מודעא רבה לאוריתא והרב גאון עוזינו מהר"י רוזאניס זלה"ה בס' פרשת דרכים בטולי בטיל למודעא זו מטעם דינא דמלכותא דינא אמנם היינו דוקא אם ארץ ישראל אינה מוחזקת שיכול לגרשם מארצו דהיינו טעמא דדינא דמלכותא דינא אבל אם ארץ ישראל מוחזקת מאבותינו לא שייך דינא דמלכותא דינא כמ"ש הרב הנז' בדרך הערבה ע"ש איכו השתא יהושע שרצה לראות מה בלבן של ישראל הראה להם פנים שאם רוצים לפרוק עולו יתברך יגלו דעתם וצדיק יבחן אם הם חזקים באמונתם או אם שרש פורה נמצא בם ויש לחוש שלא יגלו דעתם משום שאם יאמרו לפרוק עול ח"ו צריכים להתגרש מארץ ישראל שהיא ארץ אשר ה' דורש אותה תמיד ובחר אותה לחלקו ואם יאמרו שלא לעבוד ה' ח"ו יגרשם מארצו ולכן יש לחוש כי העלם יעלימו אשר לבם לא נכון עמו אי לזאת יהושע בדבר ה' בחכמה יסד אר"ש וכה אמר האי קרא ואקח את אביכם וכו' להוכיח דאברהם אע"ה דין ישראל יש לו וקנה הארץ בחזקה והיה לו בזה שתי כונות אחת היתה בהראותו דאם רוצים לפרוק עול ח"ו יפרקו עול בפרסום ואל יחושו שיגרשם מארצו כי היא ארצם ונחלתם ומוחזקת להם מאבותיהם וזאת שנית לפנים מזו שיבינו שמאברהם אע"ה יש להם דין ישראל גמור ובא במחתרת מן הצד שהם יתעוררו מעצמם דכיון דמזמן אברהם אע"ה קודם דקודם זמן מתן תורה יש לאבות וזרעם דין ישראל נאה להם ברצונם הטוב להחזיק במעוז תורת ישראל וזה היה ברמז כלאחר יד שאם מעצמם יתעוררו הנה מה טוב ואם ח"ו טינא בלבם ויפרקו עול יגלו דעתם דא"י היא מוחזקת ויש כאן מודעא ואין לומר דינא דמלכותא כיון שהארץ שלהם:
ונמשך מזה דאם האבות יש להם דין ישראל לגמרי וארץ ישראל מוחזקת א"כ מוכרח דיעקב אע"ה וזרעו יגלו בראש גולים לארץ אחרת להשתעבד לקיים גזרת בין הבתרים כי הוא אמר כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ואין זה מתקיים בארץ כנען כי היא ארצם ונחלתם וישיבתם בה לא חשיב גרות וכפ"ז אין לומר שגזרת ת' שנה התחילה משנולד יצחק כמאן דאמר הכי מרז"ל ולא בא חשבון כי אם מירידת יעקב אע"ה ויוצאי ירכו למצרים וא"כ אכתי בצרי להו שני טובא עד תשלום הת' שנה. וכבר נודע דיש מי שתירץ לזה דהקב"ה עם חייליו כביכול ירד למצרים והשכינה שכביכול היתה בגלות השלימה החשבון: ובזה נבוא אל הביאור דכבר אמרנו דכונת יהושע בדבר ה' לגלות מסתורין שבלב ישראל על התורה ועל העבודה והיו דבריו להראות להם דאברהם אע"ה דין ישראל יש לו וזרעו בו למינהו וקנה הארץ בהלוך וחזקה כדין ישראל וארץ ישראל היא מוחזקת ויכולים ח"ו לפרוק עול ואין פחד שיגרשם ה' מארצו כי היא נחלתם ומכללן של דברים יתעוררו מרצונם לעבוד ה' בראותם כי מזמן אברהם אע"ה יש להם דין ישראל וזה הטמין ברמ"ז שאם ירצו יבינו מעצמם והוי על דרך שמאל דוחה וימין מקרבת הוא הדבר אשר דיבר הנביא כה אמר ה' אלהי ישראל שמיחד שמו עליהם כי הם עמו ונחלתו בעבר הנהר וכו' ואקח את אביכם את אברהם שלקחתיו והפרשתיו לעצמי להיות ישראל גמור תדע שיש לו דין ישראל ואולך אותו בכל ארץ כנען ואולך דייקא שאמרתי לו קום התהלך בארץ וקנה בהלוך מדין חזקה ושמעת מינה תרתי דארץ ישראל מוחזקת וירושה היא לכם ולא שייך דינא דמלכותא דינא וגם שיש לו דין ישראל והיא ראיה ראשונה מהרב פרשת דרכים הנז' ומשום דאיכא למדחי דאינה ראיה מכרעת דיש לו דין ישראל דאימא דעכו"ם בעכו"ם קונה בחזקה ולעולם דדין ב"נ יש לו וכמו שדחה הרב מהר"ח הלוי ז"ל כאמור והגם שיש להעמיד הראיה כדאמרן כיון שיש מקום לדחות הוסיף ראיה אחרת ואמר וארבה את זרעו וכו' והיא ראיה שנית של הרב פרשת דרכים דיש לו דין ישראל מדאמר הקב"ה לאברהם אע"ה צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל וז"ש וארבה את זרעו אף שלפי המזל לא היה אפשר שיוליד מטעם דאין מזל לישראל. אלא דגם זו איכא למדחי כדדחינן דזה הדבר אינו נוגע לדת ודין ועדיין אפשר דדין ב"נ יש לו ואחשביה רחמנא לענין זה דוקא כמדובר לכן הביא ראיה שלישית שהיא ראית הרמב"ן מההיא דירושה לעשו נתתי את הר שעיר שהוא ישראל משומד ויורש אביו וז"ש ואתן ליצחק וכו' ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו ליצחק דישראל משומד יורש אביו ומהכא נפקא האי דינא כמש"ל וזו ראיה שאין עליה תשובה כי אברהם אע"ה וזרעו דין ישראל יש להם בכל מכל:
ואחרי כל הדברים האלה דשמיע לן דארץ ישראל מוחזקת ומאברהם אע"ה יש לנו דין ישראל אתה תשמע ולך תעלה כי לא אפשר שתהא מתקיימת גזר' ה' כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם בארץ כנען כי ארץ כנען היא נחלתם ורחמנא אמר ארץ לא להם וזהו טעם אשר יעקב ובניו ירדו מצרים לקיים השעבוד בארץ לא להם. וזה דיבר יהושע בדבר ה' כמערכה אל הדרוש אשר יביע אומר שאם אין רצונם לעבוד ה' יגלו דעתם כי אין אונס ולא יחושו שיגרשם מארצו ודינא דמלכותא דינא דלא משלנו זו כיון דארץ כנען נחלת אבות ומוחזקת מהאבות והיתה הכונה לראות אשר בלבם. ואף גם זאת בראשונה היה נטען דאלהי ישראל נקרא ולקח את אברהם ומאז היה לו דין ישראל וזה רמז לעוררם לעבוד את ה' ואתיא מכללא ולאו בפירושא כי הם יבחרו. ואחר זה פירש שיחותיו יהושע שיבררו דעתם אם רוצים עבודת ה' כמבואר בכתובים הבאים שם אל מקומן ביהושע:
ומעשה ידיו מגי"ד כתב בהגדתיה הני קראי דמשם מוכח דגזרת בין הבתרים אינה מתחלת מלידת יצחק כיון דהגרות היה בארץ כנען והיא נחלת' מוחזקת מאבותיהם ובפירושא אתמר בארץ לא להם ומעתה חל עלינו חובת ביאו"ר איך נשלמו ת' שנה כי לא עמדו במצרים אלא רד"ו שנה: לזה אמר ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקב"ה מחשב את הק"ץ כלומר דכביכול השכינה השלימה החשבון לעשות מה שאמר לאברהם אבינו וכו' דאלמלא כן לא יזכר שם ישראל עוד שהיו נכנסים בן' ש"ט והוצרך כביכול להשלים החשבון בשכינה לשמור הבטחתו שלא יהיו נטמעים ח"ו. והיינו דקאמר היא שעמדה לאבותינו ולנו וכ' רבינו האר"י ז"ל היא שעמד' רמז למלכות שמים וכפי דרכנו יבא על נכון דזה עצמו אשר זאת לפנים ממצרים שכינ' עוזו אגוני מגנא ואצולי מצלא להשלים החשבון כביכול היא עצמה שעמדה לאבותינו ולנו בגליות שלא אחד וכו' והקב"ה שהוא עמנו מצילנו מידם וכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות:
ויען דיש סברא דמשז"ל דמחשבה רעה בעכו"ם מצטרפת למעשה נלמד מעשו דכתיב מחמס אחיך יעקב וכו' וכמ"ש התוס' בפ"ק דקדושין דף ט"ל איכו השתא דלמדנו דעשו יש לו דין ישראל משומד וככתוב בקרא דאייתי לעיל ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו וכאמור א"כ צ"ל דאין הראיה מעשו שמחשבה רעה בעכו"ם מצטרפת כי הוא יש לו דין ישראל ופסוק מחמס אחיך הוא על אדום מחריבי בהמ"ק כמו שפירשו המפרשים. ולכן עתה נלמוד הא דמחשבה רעה מצטרפה בעכו"ם למעשה מלבן דכתיב ארמי אובד אבי על מחשבתו והיינו דקאמר המגיד צא ולמד מה בקש לבן הארמי כלומר צא מלימוד עשו דס"ד ללמוד מעשו דמחשבה רעה מצטרפת בעכו"ם ולפי האמור דעשו יש לו דין ישראל צא מלימוד זה: ולמד ענין מחשבה רעה דמצטרפת בעכו"ם מלבן וז"ש מה בקש לבן בקש במחשבה וקרא כתיב ארמי אובד אבי. ומתוך זה שהוצרכתי ללמוד מלבן ולא מעשו דדין ישראל יש לו וכ"ש אברהם והחזיק בארץ וא"י מוחזקת למדנו דמוכרח להשתעבד בארץ לא להם וז"ש וירד מצרימה דמזה עצמו נשמע טעם ירידת מצרים וכמש"ל: ויען יוסף הצדיק ע"ה שהביא דבת אחיו היה סובר דדין ב"נ יש להם ואביו הסכים על ידו כמו שנתבאר אצלנו באורך בס"ד לכן אמר אנוס על פי הדיבור דלדידיה דיש להם דין ב"נ לא קנה אברהם אע"ה א"י בחזקה כדין ב"נ והיה יכול להיות השעבוד בארץ כנען וארץ לא להם מיקרי אך היה אנוס ע"פ הדיבור ובטלה דעתו בדבר ה':
פסקה ג
בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶּׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹע תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.
ברוך שומר וכו' יש לפרש נמשך למקראי קדש דיהושע שהביא בסמוך ואפשר לפר' הכל בדרך זה בעבר הנה"ר ישבו אבותיכם רמז שישבו רחוק מהאורות כלומר בקליפו' ור"ל בעבור האור ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ממקום הקליפות וכמו שכתב רבינו האר"י זצ"ל שנשמת אאע"ה היתה בעמקי הקליפות ואולך אותו בכל ארץ כנען אשר היא רשות הגבוה אשר בחר לחלקו יתברך וארבה את זרעו וארב כתיב כלומר שעשיתי מריב' עם זרעו על דרך שפירש"י ז"ל לדרכו ע"ש ומתיחס אל כונתנו היינו שעשה מריבה עם זרע"ו שגזרתי כי גר יהיה זרע"ך ואחר זה ואתן לו את יצחק וכו' ויעקב ובניו ירדו מצרים כור הברזל לברר הכסף מהסיגים: ועל זה קאמר ברוך שומר הבטחתו שנתן להם כח לברר כל ניצוצות הקדושה עד שעשאוה כמצולה שאין בה דגי"ם ומשו"ה נאסרו לשוב מצרים כי לא נשאר מה לברר כמ"ש האר"י זצ"ל והוא אומרו לעשות מ"ש לאברהם וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ופירש רבינו האר"י זצ"ל שרכוש גדול הן הן ניצוצי הקדושה אשר ביררו וזה כונת אומרו לעשות וכו' שהוא הבטי' ואח"כ יצאו ברכוש גדול בירור גדול מניצוצי הקדוש' ושמר הבטחתו כי הוא הנותן כח לעשות חיל מניצוצי הקדושה וערות הארץ חיל בלע ויקיאנו. וז"ש היא שעמדה לאבותינו ולנו דקאי על השכינה כמ"ש האר"י זצ"ל והוא נמשך לכונתנו דעסיק ואתי על בירור ניצוצי הקדושה והשתא אתי שפיר אומרו היא שעמדה שהשכינה כביכול היא מבררת וז"ס שכינה בגלות והיא שעמדה וכו':
נמשך לזה הבה נא אבא לפרש מאמר רז"ל על פסוק זה דמייתי המגיד ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלם וצריך פירוש לפירושם. ואפשר לפרש כי הנה אמר אליו כי גר יהיה זרע"ך ממש להפריד הסיגים מניצוצי הקדושה של ק"ל שנה דאדה"ר אשר חזא קרי לאונסיה ונטמעו בקליפות וצריך בירור ושעבוד בארץ לא להם וכי תימא יהיו הולכים מדחי אל דחי על לא הודע איה מקו' הבירור ותכבד העבוד' לז"א ידוע שאני מפזרן וכיון שהכל בהשגחתי אני מפזרן במקום הראוי ובמקום הבירור ואין אני מניחם למקרה ופגע ח"ו וכתיב ואתכם אזרה בגוים ודקדקו כת הקודמין דהול"ל אזרה האלף פתוחה אלא נרמוז דכביכול השכינה עמנו וזה ואתכם אזרה גם אני עמכם ואנ"י המבררת וזהו תקותנו שתמיד השכינה עמנו וזהו תדע שאנ"י מכנסן דכיון שאני מפזרן והשכינה עמהם אות היא שאני מכנסן וכמ"ש בזהר ועמה יפקון. וכי תימא עתה יגלו בערות הארץ וסט"א הקשה והחזקה תמשול עליהם ואין מידה מציל לז"א תדע שאני משעבדן שהם אינם עבדים למצרים רק אני משעבדן כמ"ש בזהר דיוסף שלט על המצריים וקנאם לעבדים וכשאח"ך שעבדו בישראל כיון דמעיקרא הם עבדים ליוסף מה שקנה עבד קנה רבו ונמצאו ישראל משועבדים ליוסף הרומז ליסוד הקדוש ולזה יצאו ממצרים דאם ח"ו לא היה כך לא היו יוצאים לעולם מתחת יד מצרים ערות הארץ הקליפה הקשה והחזקה עש"ב וז"ש ידוע שאני משעבדן שיהיה השעבוד לי לסטרא דקדושה תדע שאני גואלם ואין לחוש שיטמעו בקליפת מצרים מכיון שאני משעבד' כאמור: וכד הוינא טליא פירשתי בהקדמה זו מש"ה כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמוד ככתוב במקומו באורך: ואחר שנים רבות נזדמן לי ס' קנה חכמה וראיתי שם בדרוש עשירי דף ל"ה שכיונתי לדעתו ז"ל בפירוש הכת' הנז': והרב שם הביא מ"ש בפרקי ר' אליעזר דהלילות נחשבו ודקדק דדוקא עבד עברי אסור לשעבד יום ולילה אבל הכא שנמכרו למצריים רשאין הם לשעבדם יום ולילה ותירץ שישראל היה דינם כעבד עברי הנמכר לישראל שהרי אמרו ז"ל הענק תעניק לו כשם שבמצרים הענקתי ושניתי וכו' ודין הענקה אינו אלא בעבד עברי הנמכר לישראל והטעם כמ"ש הרמ"ע ז"ל בעשרה מאמרות דגזרת בין הבתרים היתה להיות גופן קנוי עבדות ממש אלא שהעבדות קיימו ביוסף שהיה גופו קנוי ושלטו אחיו עליו ואחרי כן יצא יוסף בגרעון כסף במה שזן אותם והיה להם לאדון למצרים והוא היה תחת שליטת אחיו נמצא מצריים שהיו תחת שליטת יוסף היא תחת שליטת כל ישראל ומשום שהיו מצרים תחת שליטת הקדושה הו"ל דין ישראל כדין נמכר לעברי ואסור לשעבד בם ימים ולילות ולולי זה היו צריכים לישב ת"ל שנה והיו נכנסים בן' ש"ט ונשקעים שם לעולם עכ"ד:
ועל פי זה נבאר כל הכתוב דכל זה רמז הקב"ה לאברהם אע"ה באמור אליו ידוע תדע וכבר ידעת מ"ש האר"י זצ"ל דרמז לו ה' באמרו בארץ לא להם שיהיו עבדים בארץ שאינה של אדוניהם כי יוסף הצדיק העבירם לערים והחליף של זו בזו ונמצאו המצריים גופם בארץ לא להם: ז"ש ידוע תדע שאני מפזרן ומכנסן וכי תימא יש לחוש שיתערבו בעכו"ם ויהיו שולטים עליהם ואין מידם מציל שיכנסו לן' שערי טומאה שהוא ר"ת שט"ן ן' שערי טומאה ואין עוד תקומה לז"א כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם דהיינו מצרים שיוסף הגלה אותם והעבירם מעיר לעיר והם תחת שליטת יוסף. ועבדום ביום ועינו אותם בלילה שהוא תוספת שאינן חייבין כי דינם כנמכר לישראל דאינו עובד בלילה מאחר שהם תחת שליטת הקדושה כמו שרמז באמרו בארץ לא להם ולזה נחשבו הלילות ענוי והמה יעלו ימים ולילות ת' שנה ומהאי טעמא וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי על אשר רדו בם בפרך כיון שהם כע"ע הנמכר לישראל. וגם יש להם הענקה כדין נמכר לעברי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול להענקה:
ועוד אפשר לומר בכוונ' וגם את הגוי וכו' ואמרו רז"ל בש"ר דן אנכי במכות בכורות וכתבו רבני אשכנז ז"ל דאם ה' היה הוא בכבודו מוציאנו היה כל השלל קדש ולא היו יכולים ליהנות כמו שהיה ביריחו ולכן יצאו ע"י משה ואהרן כדי שיהנו מן הביזה עכ"ד וז"ש וגם את הגוי דן אנכי במכת בכורות ותו לא כי אין ההוצאה על ידי. ולאו משום גריעותא דישראל אלא הטעם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ויוכלו ליהנות שאם תהיה ההוצאה על ידי יהיה הכל קדש:
והרב פרשת דרכים סוף דרוש ה' פירש במאי דקי"ל דבדיני שמים אדם לוקה ומשלם וז"ש דן אנכי בידי שמים וכיון שכן ואחרי כן יצאו ברכוש גדול דבדיני שמים אדם לוקה ומשלם ע"ש באורך וברוחב. ואפשר להוסיף קצת במה שנראה לכאורה מדברי התוס' בע"ז סוף דף ע"א דבעכו"ם לא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה שכתבו ד"ה בן נח נהרג על פחות מש"פ וז"ל ורש"י פירש דלא נתן להשבון משום דקים ליה בדרבה מיניה ולא נהירא דא"כ לא יתחייב נכרי לשלם גזלו בשום ענין עכ"ל ומריהטא דלישנא משמע דהם ז"ל סברי דבעכו"ם לא אתמר קים ליה בדרבה מיניה וכן כתבו בעירובין דף ס"ב ע"א דמשום קלב"מ לא מפטר דלא שייך גבי נכרי ע"ש וזו היא שקשה על הרב פרשת דרכים שם דף י"ג ריש ע"ג שכתב בשם התוס' דגם בעכו"ם אמרו קלב"מ ונמצא דדבר זה במחלוקת שנוי דמדברי רש"י בע"ז הנז"ל ומדבריו ביבמות דף מ"ז ע"ב משמע דסבר דגם בב"נ נאמר קלב"מ. ודעת התוס' דבעכו"ם לא אתמר. ולדעת האומר דבעכו"ם אמרינן קלב"מ זש"ה וגם את הגוי אשר יעבודו עם היותו עכו"ם לא תימא דבעכו"ם אמרינן לוקה ומשלם לא כי אלא הכא דן אנכי בידי שמים ומשו"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הא בידי אדם גם בעכו"ם אמרו קלב"מ ולדעת מ"ד דעכו"ם לוקה ומשלם הכי פירושא דקרא וגם את הגוי להיות עכו"ם ועוד דן אנכי בידי שמים לוקה ומשלם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ועוד אפשר לומר במאמר רז"ל הנז' ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן במשז"ל דצדקה עשה עמנו לפזרנו כי כל מלכות חש דלא לימרו ליה מלכותא קטיעה ומשו"ה אנו חיים וז"ש ידוע שאני מפזרן לד' רוחות העולם ובזה תדע שאני מכנסן דאין שום אומה הורגן דלא לימרו מלכותא קטיע':
פסקה ה
הִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.
היא שעמדה וכו' כבר כתבנו שרבינו האר"י זצ"ל מפרשה על השכינה כמש"ל ונמשך להקודם דמייתי קרא ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שהם ניצוצי הקדושה אשר היו בארץ מצרים כי שם נפוצו בערות הארץ וע"י השעבוד הקשה נתברר הכל וזהו הרכוש הגדול כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל וכמש"ל ועל זה קאמר היא השכינה שעמדה לאבותנו ולנו שבכל מקום שגלינו שכינה עמנו והיא המבררת ובכחה גם אנו מבררים על ידי שעבודנו וצרותינו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו השר שאנו בארצו והאומה שאנו בקרבה והקב"ה מצילנו מידם בין מהשר בין מהאומה והכל לכבוד השכינה וכאשר חכמים הגידו בזהר הקדוש על פסוק ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלת"ם בשביל כלתם היא השכינה לא געלתים לכלותם. ודורשי רשומות אמרו ואף גם זא"ת ר"ת זכות אבות תמה כלומר שאף בזמן שתמה זכות אבות לא מאסתים וכו' להפר בריתי דברית אבות לא תמה עכ"ד ולפי הזהר ה"ק ואף אם זכות אבות תמה לא מאסתים לכלת"ם בעבור השכינה הנקראת זאת גם כן. וז"ש היא שעמדה לאבותינו ולנו כלומר בין לאבותינו שהיה להם זכות אבות בין לנו שתמה זכות אבות היא השכינה שעמדה שגם כשיש זכות אבות זא"ת היא עומדת לעד ולעולם זא"ת על ישראל:
ולפי פשוטו אפשר לפרש במשז"ל וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי לרבות ד' מלכיות ונמצא דכבר ה' הבטיח לאברהם אע"ה להוציאנו משעבוד ד' מלכיות וזהו כונת המגיד שאמר ברוך שומר הבטחתו לישראל לעשות מה שאמר לאברהם אבינו וכו' וזהו על גאולת מצרים ששמר הבטחתו וגאלנו ומייתי קרא וגם את הגוי אשר יעבודו דאתא לרבות שעבוד ד' מלכיות כאמור ועל זה אמר היא שעמדה כלו' הבטחתו יתב' אשר הבטיח לאברהם אע"ה הבטחה זו היא שעמדה לאבותינו ולנו שכיון שהוא בחסדיו ורוב רחמיו הבטיחו וגם אם הגוי על ד' מלכיות הוא שומר הבטחתו להצילנו מיד העומדים עלינו לשים לנו שארית ויגיע עת לחננה שיקיים בשעבוד מלכיות וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הוא בירור ניצוצות הקדושה אשר בארץ שביינו והוא הרכוש הגדול מכלל דאיכא קטן הוא הכסף והזהב אשר בעה"ז נראה גדול אך הוא קטן מאד והרכוש העיקרי הגדול הוא בירור הקדושה והיו לאחדים הולך ואור עד נכון היום תפרה ישע ישראל נושע בה' גאולת עולם לשרתו ולברך בשמו הגדול יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם: