שמחת הרגל על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
מגיד · מעשה שהיה בבני ברק
פסקה א
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.
מעשה רב מהני תנאי היושבים ראשונה במלכות מספרים תהלות ה' בליל התקדש חג יעורר לב העיני בשר לו יאזור חיל בליל הקדוש הזה ואמץ את לבבו לב טהור לעמוד על המשמר לקול הסיפור ירחיב פיו יצלח דברו להודיע לבני ביתו ואביזרייהו הסמוכים על שלחנו כאשר תשיג ידו להלל ולשבח לה' ברמזי טעמי יצ"מ וכיוצא כי הוא מצוה גדולה עד מאד וישא ק"ו מהשלמים האלה היודעים כל התורה כמעט ונגזלה שנת' לספר ביצ"מ עד זמן ק"ש של שחרית:
ומ"ש מסובין בבני ברק מהר"י אבראבאנל פירש דהוו כלי מילת והשיגוהו דהוא שם מקום ונזכר ביהושע ויהוד ובני ברק וגת רימון ופ"ג דסנהדרין דף ל"ב הלך אחר רבי עקיבא לבני ברק. וגם אני מצאתי בשבת דף מ' ובכתובות דף קי"א ובתרא דף קנ"ד הזכירו בש"ס אתרא דשמיה בני ברק. ופ' הנזיקין ופ' חלק מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ע"ש:
וראיתי בסוף ס' פני שלמה שפירש משם הרב מהר"ם גאלנטי ז"ל מ"ש תלמידיהם הגיע זמן ק"ש של שחרית שהם רצו לתקן קושיא אחת דכיון דקי"ל דמי שעוסק בתורה פטור מק"ש ומתפלה כמ"ש על רשב"י א"כ מאי אכפת להו אם הגיע זמן ק"ש לז"א של שחרית דלכ"ע מזכירין בה יצ"מ דדוקא בשל ערבית לא היו מזכירין עד שבא בן זומא וא"כ מאחר שאתם מספרים ביצ"מ קראו ק"ש שבה תספרו ג"כ יצ"מ ותצאו אגב זה מק"ש עכ"ד וכד הוינא טליא הקשתי עליו דהתנן פ"ק דשבת מפסיקין לק"ש ולא לתפלה ואוקמ' בש"ס כגון רשב"י דפוסק לק"ש וכתבו התוס' דההיא דאמרינן בעובדא דרשב"י פ' במה מדליקין לביש ומכסי ומצלי ההוא מצלי היינו ק"ש הרי מפורש בגמרין דגם רשב"י מפסיק לק"ש ואיך קאמר דמי שעוסק בתורה פטור אף מק"ש כרשב"י. איברא דבירושלמי מוכח דרשב"י סבר דפטור אף מק"ש דהאי שינון והאי שינון ויש להעמיד דברי הרב כירושלמי אכן אכתי לא איפרק מחולשא דאשכחן דרשב"י לביש ומכסי ומצלי ולפחו' אודי לי מיהת דמפסיק לק"ש. וצריך לומר דמחמיר על עצמו או לא עביד עובדא כוותיה כמ"ש בירושלמי ריש ברכות לענין ספיחים אלא דמ"מ הדרשא תדרש לדעת רשב"י דירושלמי לענין דינא:
ואפשר לומר במ"ש פ' הישן במדות הקדושות של ר' אליעזר הגדול שאחת מהן שלא היה ממעמידי בית המדרש. ובזה פירשו המפרשים מ"ש פ"ב דביצה גבי ר' אליעזר שהיה יושב ודורש בי"ט וכו' התחילו כת ששית לצאת אמר הללו בעלי מארה נתכרכמו פניהם ואמר להם לא לכם אני אומר וכו' דנסתפקו דילמא היה רוצה שיקומו כי מדתו שלא לצאת מבית המדרש עד שיעמדו אחרים ויצאו כמו שכתבנו שם בקונטריס פתח עינים בס"ד. והשתא בהאי עובדא דר' אליעזר וחביריו היו יושבים ומספרים ביצ"מ ומר' אליעזר אין כל כך ראיה כי מדתו שלא לצאת מבית המדרש עד שיעמדו אחרים ואף דעל הרוב האי עובדא לא הוה בבית המדרש מ"מ לר' אליעזר שהיה נזהר בבית המדרש ה"ה בליל קדוש כזה דלא היה פוסק עד שיפסקו חביריו אכן הראיה היא מהתנאים חביריו גדולי עולם דהם ידעו מדתו של ר' אליעזר ויום יום בבית המדרש על עומדם יעמודו טרם ר' אליעזר דגם הלילה הזו היה להם להתנהג כן אלא מוכח דכך היה רצונם של כל התנאים להמשיך הועד הקדוש משיכה מדרבנן כל אותו הלילה ותלמידיהם היו מסופקין אם כלם עתה רצו להתנהג כמדת ר' אליעזר שלא להפסיק מעצמם ומצפים התעוררו' אחרים או דילמא לרוב חשקם ודבקותם בסתרי תורה כי גדולי"ם מעשי ה' ביצ"מ צר להם מי שיגרום להפסיקם ולכן נתחכמו לומר להם רבותנו הגיע זמן ק"ש של שחרית כלומר אנחנו אומרים לכם דבריב סתומים שאנו מודיעים הגיע ק"ש של שחרית והבחירה בידכם ככל אשר תאוה נפשכם גם זה כונת אומרו עד שבאו וכו' כלומר לא תימא דאשר נמשכו בלימוד זה היינו להיות ר' אליעזר ראש הועד הקדוש הזה ומדתו שלא להפסיק מעצמו ונמשכו אחריו אבל לא משום כי הזמן גורם לספר כ"כ ביצ"מ לזה אמר עד שבאו וכו' ק"ש של שחרית כלומר דבזמן אחר ר' אליעזר כשבא אחר להפסיק ולעורר לקום בזמן הראוי גם הוא ניחא ליה ונותן יד שיקומו ואחריהם יצא הוא כמדתו. אך הלילה הזו אף שלא יבצר אחד עוררם לקום ולישן לא השגיחו עליו כלל עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם הגיע זק"ש של שחרית ומהאי טעמא הפסיקו אבל לאחרים שעוררום להפסק לא פנו אליהם ואומרו עד שבאו תלמידיהם וכו' גם כן יורה דתלמידיהם הלכו מקודם לישן איזה שעות והתחילו ועמדו והם ישבו לספר ביצ"מ עד שבאו תלמידיהם שקמו משנתם וחזרו אצלם או אפשר כי להיותם עוסקים בדברים העומדים ברומו של עולם גדולי הקדש וגדו"לי גדול"ין גדול ה' ומהולל מאוד לא רצו שתלמידיהם יהיו שם אותה הלילה ושלחום על פני חוץ עד שבאו ביום:
ויתכן שגם תלמידיהם במאמרם גם הם דברו ברמז הנוגע ליצ"מ בצד מה לילך בדרכם דרך הקדש והענין דאמרו רז"ל שליל התקדש חג במצרים היתה מאירה כשמש וכ' בשו"ת יד אליהו סי' נ"א דכיון דהיתה מאירה כשמש כל הדינים הנוהגים ביום נוהגים בלילה ההיא ולילה כיום הואיל דנהורא עמה שרא ע"ש מיהו נראה דלענין ק"ש של יום לא נפיק בלילה לומר ק"ש בסוף הלילה כיון שהיא מאירה כשמש ויכולים לעשות הדינים הנוהגים ביום דהא ק"ש תלו בזמן קימה והוא יום ממש וזה כיונו לומר ק"ש של שחרית כלומר הוא זמן קימה ביום שהוא זמן ק"ש של שחרית שאף בליל יצ"מ שהיתה מאירה כשמש ומשו"ה מלו בלילה אף דאין מלין בלילה למ"ד וכמ"ש הרב יד אליהו סי' נ"א הנז' מ"מ ק"ש של שחרית הוי דוקא ביום ועתה הגיע זמנה דהוא יום ונמצא דיש בכלל דבריהם איזה רמז בצד מה ליצ"מ:
ואפשר לומר עוד דכונת אמרו וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח היינו לרבות אפילו כהנים ולויים דאמרו רז"ל דשבט לוי לא נשתעבדו אפ"ה חייבים לספר ביצ"מ ככל חוקת הפסח אשר נצטוו וז"ש וכל המרבה הכל לאתויי כהנים ולויים דלא נשתעבדו ודרך צחות אפשר תיבת וכל ר"ת ואפילו כהן לוי המרבה לספר וכו'. ויש בזה טעם לשבח דהן לו יהי שלא נשתעבדו והיו ברשות עצמן מ"מ לא היו יכולין לצאת. והגדיל ה' לעשות שיצאו עם ישראל ביד רמה ועוד דאם ח"ו ישראל היו שוהים עוד רגע היו נטמעים ונכנסים בן' ש"ט והיו נאבדים ואפשר שיגיע גם אליהם הפגם שילכו אחר הרוב דומה למ"ש בזהר על עון העגל דאף דיהושע לא נמצא בעגל מ"מ כיון שהיה הפגם הגיע גם ליהושע. וא"כ גם שבט לוי הכהנים הלויים שוין לישראל בכללי ופרטי מצות הלילה הקדושה הזו ומייתי ראיה לזה מעשה בר"א ורבי יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא ור' טרפון שהיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה כלומר הבט ימין וראה הני תנאי רובם כהני ולויי כי ר' יהושע הוא ר' יהושע ן' חנניא שהיה לוי ור' אלעזר בן עזריה ור' טרפון היו כהנים ואם כן היא ראיה גמורה למה שאמרתי וכל המרבה וכו' לרבות כהנים ולויים דהשלמים האלה איכא בינייהו כהני ולויי והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה:
וכשהרציתי הני מילי מחיי"ם לפני מי שגדול כה ענני דכן פירש הוא נר"ו והוסיף נפך שפי"ר שהוא פירש וכל המרבה לרבות כהנים ולויים וגרים וזרעם דהוה ס"ד דשבט לוי לא נשתעבדו ולא עליהם יהיה גודל החיוב והשבח לספר ביצ"מ וגם גרים וזרעם לא נשתעבדו ולא היו מעיקרא ביצ"מ לז"א וכל המרבה וכו' לרבויינהו ומייתי הך עובדא דאיכא כהני ולויי כאמור גם אשו"ר נלוה עמם אי"שור גיורא ר' עקיבא בא מזרע גרים ואפ"ה הרבו לספר יצ"מ:
[אחורי תרעא: ולפי מה שכתב רבינו בחיי דר' אליעזר הגדול היה מזרעו של משה רבינו ע"ה א"כ היה לוי ובהכי אתי שפיר דכל השלמים הללו היו כהני' ולויים ור' עקיבא בן גרים והיה עולה על הדעת דפטירי ככתוב לפנים.]
איברא דהרב ס' יוחסין כתב על דברי רבינו בחיי דאולי מצד האם וכן ראיתי שכתב הגאון הרמ"ע במאמר חקור דין ח"ב פט"ו דר' אליעזר הגדול היה מבני בנותיו של משה רבינו ע"ה ע"ש ואני בעניי נראה לי דמקור דברי רבינו בחיי הם ממדרש רבתי בדעות במדבר רבה פ' ט' ומתלמודא דבני מערבא פ"ג דסוטה דאמר התם דשאלה מטרונה את ר' אליעזר ולא השיבה. ואמר לו הורקנוס בנו כי בעבור זה אבד שלש מאות כור מעשר שהיתה אותה מטרונא נותנת לו אלמא שהיה לוי והגם דבס' ידי משה פירוש המדרש ובס' קרבן העדה פירשו שהיה כהן ע"ש טפי ניחא לומר שהיה לוי כמ"ש רבינו בחיי ומה גם דאמרו רז"ל דמשה רבינו ע"ה התפלל שיצא מחלציו:
וצופה הייתי בס' סדר הדורות דף ע"ח שהביא פירוש הרב ידי משה ותמה דלדבריו איך לא מנאוהו גבי כהנים ותו אטו מטרונא היא הנותנת מעשר ע"ש והא לא קשיא דמטרונא לאו דוקא אלא הרונה גברא אשה גדולה ושר"ת טעם וכזה ראיתי להרב קרבן העדה שפירש אשה חשובה:]
אָמַר אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַים בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁה בֶּן זוֹמָא: שֶׁנֶּאֱמַר, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיְם כָּל יְמֵי חַיֵּיךָ יְמֵי חַיֵּיךָ הַיָמִים, כָּל יְמֵי חַיֵּיךָ הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְמֵי חַיֵּיךָ הָעוֹלָם הַזֶּה, כָּל יְמֵי חַיֵּיךָ לְהָבִיא לִימוֹת הַמָשִׁיחַ.
לפי הנראה דהמגיד קבע משנה זו משום מאמר ר' אלעזר ן' עזריה ובן זומא ויש לדקדק דלא היה לו להביא דברי חכמים ותו דמה נעשה בסבר' ראב"ע ובן זומא במקום דרבים פליגי עלה הן אמת דהרמב"ם בריש ה' ק"ש כתב ומצוה להזכיר יצ"מ ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מא"מ כל ימי חייך עכ"ל וכתב הרב לחם משנה דפסק כבן זומא וכן כתב הרב תוספת יום טוב ע"ש ובספר לחם יהודה להרב מהר"י עאייאש פי' יותר וז"ל ומ"ש כל ימי חייך ר"ל ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות ופסק כבן זומא דראב"ע קאי כוותיה דאלו לרבנן אין מזכירין בלילה דמלת כל לאתויי לימות המשיח עכ"ל הא למדת דסברת ראב"ע ובן זומא הלכתא היא וניחא דהמגיד מייתי לה כי דבריהם צדקו לפום דינא אבל מאי דדייקינן בקמייתא דאמאי מייתי לדבריהם דרבנן עתה יקשה יותר דלא הו"ל לאתויינהו דלאו הלכתא נינהו:
ותו יש להעיר דאיך פסק הרמב"ם כבן זומא ומ"ש מהר"י עאיי"אש דראב"ע קאי כוותיה ק' עליו איך נתפייס בזה דמה יושיענו דראב"ע קאי כותיה באתרא דאיכא רבים לוחמים רבנן דפליגי עלה. וטפי הול"ל דפסק כת"ק דקאמר מזכירין יצ"מ בלילות אלא דגם זה אינו מיושב דהו"ל סתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה כסתם אמנם אין צורך לכל זה דכך נקבעה הלכה וכל ישראל קורין בק"ש של לילה ויאמר כבן זומא ומה צורך לטעמים בזה ולפסקי הלכו' בדבר השגור בפי כל ישראל וכן הרי"ף והרא"ש בהלכותיהם לא הזכירו משנ' זו דכבר כל ישראל נהגו הכי ובודאי הוא כבן זומא דלא מסתבר כמ"ש הראב"ד ז"ל דכבר היו קורין תמיד ויאמר בק"ש של לילה אלא דהוו סברי דהיא מדרבנן וראב"ע קאמר מן התורה דכבר הרשב"א ז"ל בחידושיו דחה דבריו ונמצא דפסק הרמב"ם מחוור ומלובן. אך עדיין איתיה לדוקיין דאמאי המגיד הביא דברי חכמים:
ונהירנא כד הוינא טליא זוטר ובציר שאמרתי בזה דפלוגתא דבן זומא וחכמים לאו לענין מזכירין יצ"מ בלילות דבהא כ"ע מודו כי פליגו לימות המשיח ורבנן דדרשי ימי חייך העה"ז כונתם ימים ולילות דהעה"ז כולל ימים ולילות שהם חיי העה"ז בכללו וריבויא דכל דריש לימות המשיח אבל בן זומא סובר דכל לרבות הלילות וימי המשיח ליתנהו בזכירה. ולפ"ז יפה עשה המגיד לאתויי לדברי חכמים דגם הם ס"ל דמזכירין יצ"מ בלילות. ואחר כמה שנים הגיע לידי ס' יבין שמועה להרשב"ץ שנדפס בליורנו ושם בפירוש ההגדה בסוף מאמר חמץ כתב כי אין חולק על ראב"ע ואין לפרש לא זכיתי לא נצחתי כי סברת חכמים שבכלל ימי החיים הם הימים והלילות ע"ש שש אנכי אשר כוונתי לדעת גדול ואפשר לומר שגם כוונת הרמב"ם לסתום בהביאו קרא דלמען תזכור את יום צאתך מא"מ כל ימי חייך סתם היינו דבין אם נפרש כבן זומא או כרבנן הלילות בכלל ולכן הביאו בסתם ומעתה אין אנו צריכים לדברי הראב"ד והרשב"א. ועיין מ"ש הרב פני יהושע בשיטתו ולא זכר שר מ"ש הרשב"א בחידושיו ואין להאריך כאן:
ואפשר לומר כי כוונת ר' אלעזר בן עזריה באמרו הנשגב הזה להראות במופ' כי דבר תורה אין מי שיוציאנו לאור כי אם האיש שקבל חלק ההו' מסיני ובלעדו אין לחכם שבחכמים להוציאו לאור וז"ש הרי אני כבן שבעים שנה לפי פשוטו שנתיגע הרבה מאד בלימוד והתיש כחו עד אשר ידמה לזקן כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה. ולפי מדרשו שפרשו בש"ס דאהדרו ליה תמניסר דרי חיורי ולפי סודו שהיה גלגול שמואל הנביא שחי נ"ב שנה וההיא שעתא הוה בר תמניסר דהוו להו שבעין כמ"ש האר"י זצ"ל וזה כוונתו שחכם כמותו אשר יגע מאד בתורה וגברא דאתרחיש ליה ניסא דאהדרו ליה תמניסר דרי חיורי ואהניא ליה קמרא לשוויי נשיא וגדולה מכפרת וגם אשר בקרבו ישים או"ר ב"ו נשמ' שמואל הנביא השקול כמשה ואהרן ואחר כל השבח הזה לא זכה לחידוש זה עד שדרשה בן זומא שהיה תלמיד דן לפניהם והרי זה בא ללמד שדבר אשר הוא חלק תלמיד בתורה אי אפשר לאחר לאמרו כי הוא חלקו:
ואני שמעתי מגדול אחד שפירש שכוונת המגיד אשר נטע משנה זו כאן היתה הכוונה להביא ראיה למאי דקאמר ואפילו כלנו חכמים וכו' מצוה עלינו לספר וכו' וכבר הביא מעשה בר' אליעזר וכו' שחכמי ישראל מגדולי הסנהדרין עשו תורת סיפור יצ"מ קבע כל הלילה כמות שהיא. וזאת שנית כי הנה חכמים אומרים כל להביא לימות המשיח והרי לימות המשיח מלאה הארץ דעה ועם כל זה הכתוב קבעו חובה לזכור יצ"מ ומינה נלמוד דגם בגלות החיל הזה אפילו כלנו חכמים מצוה עלינו לספר ביצ"מ והם ראיות שתים כהלכתן לקיים דבריו ויושר אמריו ע"כ שמעתי:
ויראה לפרש דברי ר' אלעזר בן עזריה הללו וטרם כל אקדים משז"ל בזהר הקדוש פ' בא דף ל"ח ע"א על ליל הפסח ביציאת מצרים וז"ל ותנא הוה נהיר ליליא כיומ' דתקופה דתמוז וחמא כל עמא דינוי דקב"ה הה"ד ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה עכ"ל ובס' נחלת יעקב ואבני שהם פ' בא כתב וז"ל אמרו רז"ל תנא באותו חצי לילה נעשה נס והחמה היתה זורחת כיום עכ"ל ולא מצאתי לשון זה במדרשים אשר אתי ומלשון הזהר משמע קצת דכל הלילה האירה הארץ מכבודה גם ממ"ש הרב יד אליהו בשו"ת סי' נ"א דכיון דאותו הלילה כיום יאיר והוה ליה כמו יום לכל דינים שבתורה ואתי שפיר שנמולו בלילה ההיא אף למ"ד שאין מלין בלילה זו אינה בכלל עכ"ל מוכח דכל הלילה היתה מאירה דהא נמולו קודם אכילת הפסח ועיין במדרש חזית פסוק נרדי נתן ריחו ובש"ר סוף פ' בא ע"ש. ונהירנא שראיתי במפרשים שפירשו דמנ"ל לרז"ל דאותה הלילה היתה מאירה וניחא להו דאמרו בב"ר ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה דגבי האור כתיב ויקרא אלהים לאור יום אך גבי חשך לא כתיב קרא אלהים והכא כתיב ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה הזה לה' דהזכיר שם המיוחד על הלילה להכי אמרו שהלילה הזו האירה כשמש ולכן כתיב הוא הלילה הזה לה' כדכתיב ויקרא אלהים לאור יום. ובזה שמעתי משם הרב המופלא מהר"ח אלפאנדארי זלה"ה שפירש כוונת הכתוב לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש הכונה לך יום היום מתיחס אליך כי שמש ומגן ה' אלהים וכתיב ויקרא אלהים לאור יום וזהו לך יום שמצינו שמיחד שמו על יום ומכלל דדוקא גבי אורה נזכר שמו יתברך אך בחשך אין כבודו ליחסו אליו יתברך וליחד שמו עליו וכדילפינן מדכתיב ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה כמ"ש בב"ר. והשתא אמר אף לך לילה כלו' מצינו לילה אחת שנתיחסה אליך והיא ליל הפסח שיצאו ישראל ממצרים דכתיב ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה הזה לה' וכי תימא מאי שנא לילה זו לז"א אתה הכינות מאור ושמש כלומר אותה הלילה היתה מאירה כשמש ולכך נתיחסה לה' וזהו אף לך לילה אחת היתה ופרסמה הכתוב ע"כ שמעתי ואחר זמן רב כרגע נראה לי ס' דת ודין ובס' משפטים כתב דרך זה משם המפרשים ע"ש:
וזה אצלנו כונת הכתוב גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה והזכיר הכתוב הזה הזהר הקדוש בענין זה כמש"ל הכונה גם חשך לא יחשיך ממך ואינו מתיחס אליך כי אין ליחד שמו על הרעה. אמנם כאשר לילה כיום יאיר כליל פסח מצרי' שהיתה מאירה כשמש אז כחשכה כאורה שקולים להתיחס אליך דכתיב הוא הלילה הזה לה' וזהו כחשכה כאורה כלו' כחשכה שהוא הלילה כאורה שהוא היום שקולים הם להתיחס אליך מאחר שהלילה הזו מאירה ונהורא עמיה חזרה הלילה להיות כיום וזהו כחשכה כאורה. ועוד אפשר לרמוז דמצינו בליל הקדוש הזה פסח מצרים דעל ידי שהיתה מאירה כשמש נהגו בה מצות הלילה דהיינו אכילת הפסח דאינו נאכל אלא בלילה וכיוצא בה ומצות היום כגון מילה שאינה נוהגת בלילה למ"ד וכמ"ש הרב יד אליהו ונמצאת לילה זו בשתים עלתה לה והוכשרה למצות היום ולמצות הלילה וז"ש ולילה כיום יאיר כשהלילה כיום יאיר כגון ליל פסח מצרים אז לענין דינא כחשכה כאורה כמו שנוהגין בה מצות הלילה כך נוהגין בה מצות היום והלילה אמ"ר מושבח ועומד אמיר"ה לגבוה. ולפי משז"ל בשוחר טוב מזמור צ"ב דאדה"ר במ"ש שהתחיל החושך לבא התחיל אדם טופח על פניו וכו' שנאמר אך חשך ישופני. אפשר שזה כוונת אדה"ר באומרו אך חשך ישופני ונתן טעם למה נתיראתי לפי שידעתי שגם חושך לא יחשיך ממך. וגם ליל שבת ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה דליל שבת בראשית היתה מאירה כמשז"ל שם בשוחר טוב וזהו טעם שנתפחדתי שכבר עברו יום הששי וליל שבת ויום שבת ולא ראיתי חושך וסברתי שהחשיך העולם בעבור שחטאתי עד שנשתלח לו עמוד האש כמז"ל שם בש"ט:
ואולם במקראי קדש לך יום אף לך לילה הנזכר והנמשכים יראה לומר בסגנון אחר ולא תעזוב נפשי לשאו"ל לדעת לעות מדוע עשה ה' ככה ויאר את הלילה כצאת השמש בגבורתו ואין ספק כי רבו כמו רבו טעמי תרוצי על רזא דנא ולנו בעניותנו אפשר במה שפי' הרב עמודיה שבעה בראש העמו' מאמר הכתוב וידע' היום והשבות אל לבבך וכו' דמהשמש יש להכריע נגד ג' סברות הכופרים כי מהשמש ניכר שיש מניע כמו שאדם יודע שהולך שיש לו מניע כך מהשמש ניכר שיש לו מניע וז"ש וידעת היום הוא השמש והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל וזהו לאפוקי הפלוסופים הטפשים שהם כופרים בעיקר ונגד הכת שאומרת שאינו משגיח בתחתוני' השמש מעור עיניה' שבראו יוצר הכל להאיר על הארץ וז"ש ועל הארץ מתחת שהוא משגיח על הארץ. וכלפי האומרים כי פועל הטוב אינו פועל הרע השמש מחי להו אמוחא כי השמש מיבש הלח ומתיך היבש והקשה והן פעולות הפכיות אלא שמשתנה הענין כפי המקבלים וכן הוא כביכול שאין רע יורד מלמעלה אך הוא רע מצד המקבלים וז"ש אין עוד זהו תורף דברי הרב הנז'. וזה אפשר רמוז אומרם פני משה כפני חמה דמשה רבינו ע"ה היה מלמד לישראל אשר היו בארץ מצרים גוי מקרב גוי וכבר כתבו המפרשים שפרעה היה כופר בכל אלו הכפירות ולכן הוצרך משה רבינו ע"ה להאיר את ישראל בסברות האלו ולהסיר כל סיגי טומאת מצרים אשר בקרבו ולכן פני משה כפני חמה דהשמש מאמת דג' דעות ואמונות רעות הנז' הבל המה והכופרים על שלשה פשעי בל חזו שמש ועל דרך זה פירש הרב הנז' אותה שאמרו מרגלי' טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שהיה קורא בגרון וכל חולה הנפש היה מתרפא ואח"כ תלאה בגלגל חמה דהשמש יוכיח ויכריע כל דבריו ע"ש באורך:
ואפשר כי היינו טעמא אשר רצה הקב"ה לזכות את ישראל ולפני צאתם מעבדות מצרים אשר נטמעו גופם ונפשם בע"ז ואמונות רעות האמורות האלהים עשה שיראו מלפניו העיר ממזר"ח שמש וליל התקדש חג מאיר עינים כשמש בצהרים בלילה ההוא נדדה חשכה ליהודים היתה אורה לעוררם שיהיה לטוטפות בין עיניהם כשמש יצא על הארץ המכחיש שלשה אמונות רעות כוזבות למען ישמעו ולמען ילמדו כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד והיו נכונים לקבל אלהותו יתברך ומצותיו ותורותיו ינצורו וזה בכלל טעמי זכירת יציאת מצרים דאתא שמשא ליסד יסוד מוסד אלהותו יתברך:
ומעתה יתבארו הכתובים הנז' הכונה ואלהים מלכי מקדם לאפוקי הכופרים בעיקר פועל ישועות דהישועות טובות הנה לאחד ורעות לשכנגדו א"כ הכל אחד רק דהענין משתנה כפי המקבלים ומצדם ומחמתם הוא רע וזה לעק"ר מספח"ת האומרים פועל הטוב אינו פועל הרע. בקרב הארץ נגד האומרים שאינו משגיח בתחתונים. והראיה אתה פוררת וכו' שהם מכות אשר הוכו פרעה ומצרים וקריעת ים סוף. וכבר אמרו שאם ארסטו הרשע היה נמצא במצרים ועיניו רואות נפלאות בארץ חם היה מודה בחידוש העולם ולכן הזכיר נסים ונפלאות הללו כי הם עדים נאמנים כי ה' הוא האלהים. אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן שהם דברים הפכיים להורות דפועל הטוב הוא פועל הרע כי ה' אחד. ואמר לך יום השמש אשר עשית הוא מגיד האמת אף לך לילה ליל פסח מצרים היא מגדת אמיתת אלהותו. ונתן טעם אתה הכינות מאור ושמש שניכר שיש לו מניע אתה הצבת כל גבולות ארץ שאתה משגיח בתחתוני' קיץ וחורף אתה יצרתם והם הפכיים המשתנים מצד המקבלים ומעמדם בארץ ההוא כנודע דיתרבה החום או הקרירו' לפי מעמד מדרגת הארץ ההיא היושבים בה וכל זה נלמד מהשמש. העם ההולכים בחשך ראו אור גדול שהיתה הלילה מאירה כשמש להאיר עיניהם בקבלת אלהותו יתברך כדבר האמור:
אמנם המפרשים יש בהן בנותן טעם לאשר הוא יתברך הגדיל לעשות שהלילה ההיא היתה מאירה כשמש שהטעם הוא כי רז"ל אמרו שהטעם שיצאו ברד"ו שנה היינו משום ששעבדו בהם בלילות וא"כ גם הלילות באו בחשבון והו"ל כאלו ישבו ת"ל שנה דהגזרה לא היתה רק לשעבדם בימים כמשפט העבדים לעבוד ביום אבל בלילה שם ינוחו יגיעי כח ולאשר הרעו לשעבדם גם בלילות מן הדין הוא שהלילות ישלימו המנין ולהורות זה עשה ה' שהלילה הזו האירה כשמש להודיע לכל כי צדיק הוא יתברך וצדק דינו להוציאם בחצי זמנם כי הלילות ששעבדום נחשבו לימים. זהו תורף דבריהם כפי הרשום בזכרוני. והנה דברי רז"ל הללו שהלילות נחשבו ועלו למנין שרשן הם מפרקי ר' אליעזר פ' מ"ח בויכוח ראב"ע עם ר' אלעזר בן ערך וריב"ז ואמרו שם רד"ו ישבו ישראל במצרים וה' שנים עד שלא בא יעקב למצרים נולדו מנשה ואפרים הם רט"ו שנה ימים והלילות הם ת"ל:
ומתוך כל האמור הבה נא אב' לרמוז כל האמור במקראי קדש פ' בא כה תוארה ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ת"ל שנה ויהי מקץ ת"ל שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח וכו'. ויש לדקדק דלפום ריהטא מאמר ויהי בעצם היום הזה נראה יתר ואפילו אם נאמר שבא להודיע דכיון שהגיע הקץ לא עכבן המקום כלל כמשז"ל תיבת ויהי אינה מדוקדקת. ועוד סמיכות ליל שמורים וכמה כפלים יש בו. ועוד להבין סמיכות פרשת זאת חקת הפסח הנאמרת ביום י"ד ואיחר' הכתוב עד כאן. אמנם על פי כל האמור אפשר שהכתוב רמז כל אשר דברנו. הנה אמר ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ת"ל שנה לאפוקי מה ששינו הזקנים לתלמי וכתבו במצרים ושאר ארצות והכתוב צווח במצרים כלומר לא תחשוב שמנין שני השעבוד נמנים מגזרת בין בתרים ומשנולד יצחק כי שנות מספר חיי האבות יעלו לחשבון אין זאת כי מצרים לחוד הוא מקום הגלות ובמצרים ישבו ת"ל שנה. והשתא הכתוב עצמו מקשה ויהי מקץ ת"ל שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו וכו' כלומר עין רוא' תרתי דסתרין ראה אתה אומר אלי העל כל החשבון במצרים וא"כ ויהי מקץ ת"ל שנה ואני רואה ויהי בעצם היום הזה שהוא מחצית ת"ל יצאו וכו'. לז"א ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים. כלומר כבר ידעת דאין ליחד שמו על הרעה כדכתיב ולחשך קרא לילה וא"כ איך אנו אומרים ליל שמורים הוא לה' ומיחד ה' המיוחד על ליל שמורים אלא מוכרח שאותו הלילה היתה מאיר' כשמש והטעם להודיע כי הלילות נחשבו כימים וידעו כל צבא השמים כי הדין דין אמת ומעתה ממילא רווחא שישבו ת"ל ויצאו ברט"ו וז"ש ליל שמורים הוא לה' להוציא' מארץ מצרים לפני זמנם ולהורות דנשים לילות כימים בחשבון ועוד יש טעם אחר שהאיר הקב"ה הלילה ההיא להרחיק' מג' אמונות כוזבות הנז' וז"ש הוא הלילה הזה לה' שמורי' לכל בני ישראל לדורותם למען ידעו הם ובניהם לדור אחרון בנים יולדו אמיתת אלהותו יתברך ולהתרחק מהאמונות הרעות כמש"ל וסמיך פ' חקת הפסח דכתיב וכל ערל לא יאכל בו והצורך היה למולם למקצת' בליל' כמשז"ל ויקש' כי אין מלין בלילה אך במה שהקדים ליל שמורים הוא לה' שהיתה מאירה כיום ינוח לנו שיכולים לקיים בה גם המצות הנוהגות ביום כמש"ל והוא חקת הפסח דעושים תרתי מילי בשעה אחת אוכלים הפסח ומחשיבין אותו לילה ומלין ומחשבי' יום כחשכה כאורה כי ליל שמורים לה' מאיר ובא כצאת השמש בגבורתו:
וזהו טוב טעם על אשר היתה מכת בכורות בחצות הלילה דוקא ולא קודם ולא אח"ך וגם היות' בליל' אמנם הכל לרמוז הטעם שיוצאים בחצי זמנם וידעו בשמי' ממעל ועל הארץ מתחת כי צדיק הוא ה' אלהינו אל אמונה ואין עול כי כל דרכיו משפט צדקו יחדיו שמה שהוציאנו בחצי הזמן היה מטעם שהמצריים הרשיעו בעלילותם ותועבותם עברו חק הפרו ברית כי העבדים עובדי' ביום והלילה מתוקה שנת העובד לנוח מיגיעו ולהחליף כח לשוב לעבוד ביום. אך צוררים הנה אלה רשעים בקשו לקעקע ביצתן של ישראל עדי אובד וגם בלילות היו משעבדין בהם ולכן דינא הוא שהלילות יחשבו אף הם ונגרעו שני גלותם על כן היתה המכה אחרונה הנאמרה ראשונה אימתני ותקיפא מכת בכורות בחצות הלילה ממש שם רמז דמה שהיה הגלות בחצות הלילה הוא הגורם ששעבדום בלילות ולכך היה חצות שני גלותם:
ואל זה אביט מאמרם ז"ל על פסוק ויהי בחצי הלילה דפליגי בה חד אמר יוצרו חלקו וחד אמר יודע עתותיו ושעותיו חלקו וכבר נשאל הגאון הרדב"ז זלה"ה בתשובותיו המודפסות סימן תתי"ד לבאר מחלקותם והשיב הרב ז"ל שיש קושיא בכתוב דאי אפשר לצמצם חצי הליל' ולא חצי היום שהרי הגלגל חוזר תמיד וכהרף עין נוטה מחצות ולא יספיק אדם לומר עתה הוא חצות לילה עד שכבר עבר חצות וא"כ קשיא להו מי חלקו תנא קמא סבר יוצרו יש בידו לחלקו והרי הגלגל בידו כחומר ביד היוצר והעמיד הגלגל כל דהוא כדי שיכירו העולם שהיא מחלק חציו האחרון מחציו הראשון ותנא בתרא סבר שאין צריכי' לנס אלא גלגל כמנהגו נוהג וחוזר אלא יודע שעותיו ועתותיו חלקו וצמצם חצי הלילה ממש ובאותו רגע הכה כל בכור דרגע הוי כמימריה ואע"ג דאנן אי אפשר לן לצמצם הוא יתברך שמו יודע לצמצם ולכוין הנקודה אשר היא בחצי הלילה ובאותה נקודה הכה אותם עכ"ל הרדב"ז ז"ל:
ועדיין צריכים אנו למודע"י מה הכרח יש לכל אחד לסבור סברתו ובמאי עיקר פלוגתייהו ומאי איכפ' לן בזה ויראה דפליגי אי טעם יצ"מ לפני הזמן הוא משו' דהלילות נחשבו ימים ורט"ו שנה עלו זה כפלים ת"ל שנה וכדאמרן. או הטעם משום קושי השעבוד כמש"ל והנה לטעם דהלילות באו חשבון הוא טעם מבואר נגלה חשבון ברור וכתבנו דלזה היה מכת בכורות בחצי הלילה כדאמר' בסמוך אך לטעם קושי השעבוד לא נתגלה אלא בכללו' אבל דקדוק החשבון קושי השעבוד שבכל יום כמה עולה לפי שיעור כל יום אלו דברים שאין להם שיעור גלוי וידוע כי אין יום דומה לחבירו וכמה שינויים יש במספר שני עבודתם והכל גלוי לו יתברך בדקדוק חשבון והוא היודע ועד כי נשלמו ת' שנה ולזה פליגי דמ"ד יוצרו חלקו סבר שהטעם שיצאו טרם מלאת ת' שנה היה מחמ' שעבוד הלילות וזה טעם נגלה בכלל ופרט ולהכי היתה מכת בכורות בחצות להודיע לכל ענין הלילות ומאח' שכן הלא טוב לומר יוצרו חלקו והעמיד הגלגל שיכירו בחלוק' וידעו הבין שהטעם שיצאו בחצות זמנם משום הלילות. אך מ"ד יודע שעותיו ועתותיו חלקו סבר דהטעם משום קושי השעבוד ורמז רמז שכשם שהוא יתברך יודע לצמצ' ולכוין נקודת חצות לילה כן הוא ידע דשיעור קושי השעבוד משלים לחצי זמנם:
ולבא אל מבוקשנו בביאור דברי ראב"ע נקדים מ"ש המפרשים ז"ל במ"ש הזהר דאדם הראשון נתן לדוד הע"ה שבעים שנה מחייו וגם מבואר שם דאברהם אע"ה ויעקב אע"ה ויוסף הצדיק נתנו לדוד הע"ה שבעי' שנה ולפי זה היה ראוי שיחיה ק"מ שנה אמנם יען דוד הע"ה לא טעם טעם מית"ה לדוד בשנו"תו ולא טעים טעמא דמותא ואיקרי חי א"כ מדת ימיו עולים לו בכפילו כי לא נהג כדרך בני אדם והוא לא שונ"ה וחי אקרי גם בלילה לא שכב לבו והיו חייו בין ימים ולילות ק"ם שנה ע"כ שמעתי משם המפרשים. ובזה רגיל אני לפרש כונת הכתוב יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי תפלה לאל חיי דאיכא למידק מה טעם קאמ' לשון זה תפלה לאל חיי אמנם בזהר הקדוש פירשו יומם יצוה ה' חסדו שנמשך עליו חוט של חסד והטעם לפי שקם בחצות ובלילה שירו עמי עש"ב והשתא דוד הע"ה בהאי פחדא הוה יתיב דנהי דזוכה לחוט של חסד וכמ' מעלות בלימודו בלילה אך יש לחוש דזה נחשב לו שחי ק"ם שנה ולא יהיה אלא ע' וז"ש תפלה לאל חיי כלומר מסדר צלותא בעד החיים דחייו לא יגרעו בעבור זה:
אמור מעתה דאפשר דמאותו ויכוח אשר ראב"ע ור"א ן' ערך וריב"ז על עומדם יעמדו בטעם יצ"מ כמבואר בפרקי ר' אליעזר פ' מ"ח הנז' סבר וקביל ר' אלעזר בן עזריה כי טעם זה דנחשבו הלילות טעם כעיק' דאוריתא ואמיתות הענין אבל האיכא כמה רבנן בדור שהוא נתמנה נשיא הלא הוו אזלי בשיטה זו וכל חד מינייהו מלכי עשה לו מטעמים כאשר אהב וכמו שהן עוד היום עין רואה ואזן שומעת כמה וכמה טעמים שונים אמור רבנן בטעמא למה שלא השלימו ת' שנה במצרים ולכן פתח ר' אלעזר בן עזריה ואמר הרי אני כבן שבעים שנה כלומר כדוד הע"ה אשר חי ע' שנה ורצונו כי הוא עומד בטעם יצ"מ כענין בן ע' שנה שהוא דוד הע"ה אשר היה לו לחיות ק"ם שנה כי ע' נתונים נתונים המה לו מאדם הראשון ועוד ע' מהאבות וסבר ראב"ע שהטעם שלא חי אלא ע' שנה היינו משום דלא ישן והלילות נחשבו לו כימים ולהיות כי גם בענין דוד הע"ה אינו מוכרח טעם זה ויש לומר כמה טעמים דשנו' אדה"ר נפגמו ועל כן הוצרכו האבות ויוסף הצדיק לוותר מחייהם וכיוצא. לז"א ולא זכיתי שתאמר יצ"מ בלילות ושתאמר מלשון את ה' האמרת וה' האמירך שהוא לשון שבח והכונה לא זכיתי שתשתבח יצ"מ בעבור הלילות כי הן הן הגורמים לצאתם בחצי זמנם ואתי כמאן דמפרש ולא זכיתי ולא נצחתי כמ"ש בהא זכינהו רבנן וכונתו לא נצחתי לרבנן שכלם יסכימו לשבח יצ"מ בעבור הלילות כי רבנן טובא נטו לטעמים אחרים עד שדרשה בן זומא דרחמנא אמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך לרבות הלילות ומה טעם יש לזכור יצ"מ בלילו' אלא מוכח דעיקר טעם יצ"מ דהלילות נחשבו כימים ומשו"ה חיובא רמיא לזכור יצ"מ בלילות להודיע שהוא עיקר הטעם ואחר זמן רב ראיתי בס' לב אריה פ' בא קצת מהאמור הנה נגע זה מעט ממ"ש בסגנון אחר ע"ש ודוק:
ואפשר לפרש פלוגתא דבן זומא ורבנן כי בן זומא סבר דטעם זכירת יצ"מ עיקרה אתא לנחומי ישראל כי כימי צאתנו ממצרים יראנו נפלאות בכל צרותינו וגליותנו וכמו שכתב מז"ה זלה"ה בחסד לאברהם עין הקור' נהר נ"ו וז"ל טעם שנשתעבדו ישראל במצרים הוא שגלוי לפניו יתברך שעתידין ישראל להשתעבד בד' מלכיות וכדי שלא יתיאשו מתשועת ה' גם הם גם האומות שמשעבדי' בהם ויאמרו דהשר שלהם אמיץ וחזק ואי אפשר להוציא' משם לכן גזרה חכמתו יתברך להשתעבד במצרים שהיא שניה לארץ ישראל ואין מושלים בה אלא רהב וס"מ שכל השרים של ע' אומות הם תחת ממשלתם ואם הם לא יכלו לעמוד כנגד ישראל כ"ש שאר האומות והשרים וכו' ע"ש ובזה יראה לפרש פ' הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים הכונה הודו לה' כי טוב ומטובו שהחסד שעושה הוא לעולם כי גאלנו ממצרים שהיו מושלי' בה ראשית השרים וזה חסד לישב דעתנו שיגאלנו גם מד' מלכיות כאמור וזהו יאמרו גאולי ה' אשר גאל' מיד צר במצרים וזה אות לד' מלכיות ולעת"ל שיקבצם ממזרח וכו' ואמר קבצם שדיבורו של הקב"ה כמעשה וכמ"ש בזהר הקדוש על פסוק ואשים את הריו שממה וכן אמרו בש"ט על פסוק זה וז"ש כי לעולם חסדו שהחסד שעושה הוא עושה אותו באופן שיהיה חסד לעולם כמו יצ"מ שהוא אות לד' מלכיות:
וסבר בן זומא שזהו טעם מצות זכירת יצ"מ לישב דעתנו שיגאלנו מכל צרה ומכל גלות ולכן הוא חיוב גם בלילות לרמוז שהוא אות לגליות הדומות ללילות כי ישראל הלך חשכים בחשכת הגלות משים לילות כימים חשך ולא אור. ולפ"ז לעת"ל לימות המשיח אין עוד צורך לזכור יצ"מ דמידי הוא טעמא לישב דעתנו על שעבוד מלכיות הא כבר גאלנו ובא המשיח ותו למה לי מאי דהוה הוה. אבל רבנן סברי דטעם זכירת יצ"מ לזכור חסדי ה' אשר לא היינו ראוים וכמעט גוענו אבדנו ונטמענו בן' ש"ט ורבו רחמיו להוציאנו מכח מקום החירות ן' שערי בינה וגם בימות המשיח אתיא זכירה לחסדי ה' ביצ"מ וימות המשיח: