אור ברסלב
שמחת הרגל על הגדה של פסח מגיד › עבדים היינו

שמחת הרגל על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

מגיד · עבדים היינו

מה נשתנה

פסקה ב

עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, עֲדַיִן אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.

אפשר לדקדק אומרו לפרעה במצרים במשז"ל דישראל במצרים היו עובדי ע"ז וכמו שפירש מהר"ם אלשיך ז"ל בפסוק וימררו את חייהם בעבודה קשה כי חייהם היא נשמתם והמה מרו ועצבו את רוח קדשם בעבודה קשה ע"ז להטעותם בגלוליהם והוא אצלנו כונת הכתוב ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה כי במה שהיו נטמעים בע"ז קצר קצר מן המצר רוחם ונפשם הטהורה כל שרשם וגזעם הקדוש נכוץ ונצטמק בגלולי מצרים ולכן לא היה בהם הכנת קדושה לשמוע למשה רבינו ע"ה וז"ש ולא שמעו אל משה מקוצר רוח הוא נפשם ורוחם הקדוש שנתקצר בגלולי העמים ומעבודה קשה ע"ז שהי' עובדים אמנם כבר נודע שהיה באונס כמשז"ל. אך אם היות שהיו אנוסים יען שלא מסרו עצמם על קדוש ה' לא היו ראוים לנס וכמ"ש פ"ג דתענית קמאי דמסרי נפשיהו על קדוש ה' מתרחי' להו ניסא וזהו הפלא העצום ביצ"מ שהיו גוי מקרב גוי עובדי ע"ז ונעשה להם נסים ונפלאות וכמ"ש המפרשים ונתבאר אצלנו כי זהו כונת הכתוב או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים וכו' שהכונה דמלבד הנפלאות מצד עצמן ואיכותן עוד פלא מצורף להם כי מי שאינו מוסר עצמו על קדוש ה' אינו ראוי לעשות לו נס וזהו הפלא שישראל במצרים עע"ז וזכו לכל הנסים וז"ש או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי שהיה עובד ע"ז כמותם וזהו פלא על פלא לקחת גוי עובד ע"ז במסות באותו' וכו' הפך הנהוג דמי שאינו מוסר עצמו על ק"ה אין עושים לו נס. והנה אמרו רז"ל על פסוק והנה מצרים נוסע אחריהם שהיה שר של מצרים וז"ש עבדים היינו לפרעה במצרים כלומר בצירוף השר שלו שהיינו עע"ז וזהו במצרים שהיינו עע"ז ועם כל זה שלא מסרנו עצמנו על קדושת השם ויוציאנו ה' אלהינו ביד חזקה ובזרוע נטויה כלומר בנסים באותות ובמופתים וזה פלא על כל הפלאות דלא מתרחיש ניסא אלא למאן דמסר נפשיה על קדושת השם ועם ה' החסד:

ואפילו כלנו חכמים וכו' פיר' הרב מהר"י דוד זלה"ה במ"ש שטעם יצ"מ באותו פרק לפני זמנם משום שאם היו שוהים עוד רגע היו נכנסי' בשער החמשים של הטומאה וח"ו לא היה להם תקומה לצאת משם לעולם והטעם כי משה רבינו גואל ישראל השגתו היתה במ"ט שערי קדושה ולעומתם תקיף חיליה להעלות ישראל ממ"ט שערי טומאה אבל אם ח"ו עיילי בשער החמשים לא הי"ל תקומה כי משה רבינו אין ידו משגת לשער ן' של הקדושה שיהיה לו עזר כנגדו: וכתבו גורי האר"י זצ"ל דר' עקיבא השיג שער הנ' א"כ אפוא החכם בחכמתו אשר עלה והשיג לשער נ' של הקדושה כה יאמר מה לי ולכם בסיפור יצ"מ כי הגם שהיו נכנסים בשער הן' שערי טומאה גברא דכוותי הש"ג ישי"ג בקדושה לשער הן' והצל יציל ישראל מנ' שערי טומאה. לז"א ואפילו כלנו חכמים כלנו נבונים בשערי בינה כלנו יודעים את התורה כלה בשלימות כלומר גם שער הן' עם כל זה מצוה עלינו לספר ביצ"מ ומייתי שפיר מעשה רב מגדולי ישראל ומכללם ר' עקיבא שזכה לשער הן' והיו מספרים ביצ"מ כל אותו הלילה ע"כ דברי הרב מהר"ר יוסף דוד זלה"ה:

ועל פי זה שמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה שהיה מפרש מאמרם ז"ל שלח נא ביד תשלח ביד ר"ע והוא תמוה דמאי שיאטיה דר"ע:

אמנם נודע מרז"ל דמשה רבי' יצא לטעון שלא הגיע זמן גאולה וכאשר ראה כי לפי מצבם לא היה יכולים לשהות כי היו נכנסים בשער הן' מהסט"א ושוב לא היה יכולת בידו להוציאם על זה נתחכם משה רבינו לומר שלח נא ביד ר' עקיבא כי שיח וכי שיג לו בשער הן' וישראל ישלימו ת' שנה ואף שיכנסו בשער הן' מש"ט יבא נא ר"ע ויגאלם וכלומר דסמוך קצת לזמן הקץ יולד ר"ע ובמספ' שנים יעלה וישיג שער הן' ויכול להוציא' זהו תורף מה ששמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה על פי הקדמה האמורה. ואפשר לרמוז כי ר"ת שלח נא ביד תשלח הוא נשבת והוא ר"ת ן' שערי בינה ת' כלומר שישארו ת' שנה ומי שישיג ן' שערי בינה שהוא ר' עקיבא יכול להוציאם ורמוז בס"ת שלח נא ביד אחד ר"ל ר"ע שימסור נפשו באחד כמ"ש סוף ברכות:

וזהו אצלי ההדיוט כונת מאמרם ז"ל בילקוט ישעיה רמז תנ"ב כל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא רמזו שרבי עקיבא השיג לשער הן' וזהו כ"ל גימטריא ן' רומז לשער הן' בקדושה יקר ששער הן' יקר שאף משה רבינו לא השיגו ור' עקיבא כ"ל יקר ראתה עינו גם שער הן' ואחר כמה שנים ראיתי שכיונתי לדעת גורי האר"י זצ"ל בזה: עלץ לבי בה'.

ויתכן לפרש אומרו מצוה עלינו לספר ביצ"מ וכל המרבה וכו' במה שחקרו הראשונים מ"ט אין אנו מברכין על סיפור יצ"מ דהוא מצות עשה. ותירצו שכבר נפטרנו בקדוש שאנו מזכירין יצ"מ. ועוד שהיא מצוה שאין לה גבול ושיעור ואפשר שז"ש מצוה עלינו לספר ביצ"מ וכי תאמרו מאחר שהיא מצוה למה אין אנו מברכין עליה ככל מצות עשה על כן בא דברו ואמר וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח כלומר משובח הוא דהוי לפי שהוא ענף מצוה אך עיקר המצוה כבר יצאנו י"ח אמירת הקדוש. ואחר הקדוש הוא להרבות במצוה והוא משובח אבל כבר יצא י"ח בקדוש ומשו"ה אין אנו מברכין ועוד אפשר לומר דמ"ש וכל המרבה וכו' רמז תירוץ שני שהוא מצוה שאין לה שיעור וגבול והיינו דקאמר וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח כלומ' שמצות זו אין לה קצבה וכל דאת מרבה לספר הוא בכלל מצות סיפור יצ"מ ומשום הכי לא תיקון ברכה על ההגדה ומייתי ראיה ממעשה השלימים הרי שהיו מספרים ביצ"מ כל אותו הלילה ונגזלה שנתם עד שבאו תלמידי' ואמרו הגיע זמן ק"ש ואם לאו לא הפסיקו אלמא מצות סיפור זה אין לו קצבה ומשו"ה לא תקון ברכה:

ואפשר לתת טעם אחר למה שלא תקנו ברכה במ"ע דספור יצ"מ במ"ש הרב דבר משה ח"ג סי' ו' דטעם שאין מברכין על ברכת המזון משום דעיקר הברכות תקנום להודיע כי מעשה המצוה נעשה לשם שמים כמ"ש רבינו נסים תלמיד הרמב"ן בדרשותיו בטעם ברכות התורה ולזה ברכת המזון אינה טעונה ברכה לפניה דהיא גופה תשיב אמריה להודות לה' ואין צריך ראיה וידיעה בתחילה כי מצוה זו היא לשמה זהו תורף דבריו ואף אנו נאמר לפי טעם זה דמשו' הכי לא תקון לברך על ההגדה דקריאתה זו הלילא שבחים שנשבחו לשמן וכל הדברים אידי ואידי בהוד"אה להודות שם ה' והא תו למה לי לברך להודי' כי נעשה לשם שמי' וברכת מגילה יש לישב ועיין מ"ש הרא"ש בתשובותיו כלל כ"ד סי' ב' ודוק היטב בדבריו:

ועוד אפשר לומר במ"ש ריש פ"ב דביצה ר' אליעזר אומר אין לו לאדם בי"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה ר' יהושע אומר חלקהו חציו לה' וחציו לכם והשתא לר"י דסבר בעלמא חלקהו יאמר האומר דגם בליל התקדש חג הפסח כן הדבר בחלקות ישית חציו לה' בסיפור יצ"מ וחציו באכילה ושתיה לכבוד הלילה הזה ליל שמורים וזוהי מצותה. לזה בא ללמד דשניא הא דידן דלכ"ע כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח המרבה רובא דרובא בסיפור יצ"מ ומעט מזער באכילה שתיה ושינה. ומייתי ראיה מעשה רב הני תנאי ומכללם ר' יהושע דסבר בעלמא חלקהו קבע עצמו בינ"ן של קדושים לספר ביצ"מ כל אותו הלילה כולה כמות שהיא כליל לה' שמעינן מינה דהמרבה בכבוד שמים בלילה הזו הרי זה משובח:

והראשונים פירשו במ"ש רבינו יונה והרא"ה בההיא דסיימתינהו לשבחי דמארך דלא אמרן אלא בתוארי' כגון ההיא דאתמר על ההיא דקאמר האמיץ העזוז הגבור וכו' אבל להזכיר נפלאותיו יתברך שרי ואריך וכמ"ש מרן בבית יוסף א"ח סי' קי"ג וז"ש וכל המרבה לספר ביציאת מצרי' הרי זה משובח זה משובח ואין אחר משובח והוא המרבה בתוארים כי מגרעות נתן ועליו נאמר סיימתינהו וכו' זהו תורף דבריהם:

גם אני אבחר דרכם ונדקדק לדרכנו אומרו וכל המרבה וכו' ונקדים מ"ש הרב הלכות קטנות בראשון סי' רס"א וז"ל מרבה בשבחי המקום דנעקר מן העולם וכי חתים דוד הע"ה ספרו ולא שבק חיי לכל בריה לשבח כפי כחו. תשובה דעתי הוא זה דכשמדבר לנכח אין להרבות יותר ממה שבא בכתובים שהם השיגו השבחים כוללים שראוי לשבח בהן הבורא יתברך אבל אנן הדיוטות אנן ואין בנו כח לדבר בפני המלך אבל שלא לנכח מותר עכ"ל וזאת מצאנו בבראשית רבה הובא בילקוט תהלים מזמור ס"ז ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם בפניו שנאמר אמרו לאלהים מה נורא מעשיך ואומר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ואפשר דכשהוא מספר עזוזו ונפלאותיו שרי לנכח הגם כי אנן יד עניי והדיוטות אנן. ואותה שאמרו רז"ל ומ"ש הרב הלכו' קטנו' היינו בתוארי' וחילוק זה הוא על דרך חילוק רבינו יונה והרא"ה ז"ל הנז':

ובזה אפשר לפרש כי גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו. הכוונה גדול ה' וכו' ולגדולתו אין חקר ומזה נשמע דאסור להרבות בתוארים דמאחר שלגדולתו אין חקר איכא משום סיימתינהו וכו' אבל עם כל זה דור לדור ישבח וכו' לא מיבעיא בדור הזה דאיכא נביאי ובעלי רוח הקודש היודעים לשבח כראוי אלא אפי' דור לדור לרמז לדורות אחרונים אשר נסתם כל חזון והדיוטות נינהו עם כל זה ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו דלהרבות בשבח אופן הנס שרי ומצוה בו ולא מיבעיא שלא לנכח אלא גם לנכח כאומרו מעשיך וגבורתיך לנכח שרי אף לדעת הרב הלק"ט דחמור לנכח מטעם מדבר לפני המלך דכיון שהוא סיפור הנס לית לן בה כמה דאמרן. ואפשר דזה רמז המגיד באומרו וכל המרבה לספר ביציאת מצרים וכו' הכל לאתויי לדור אחרון ואפילו לנכח הרי זה משובח דבסיפור נס הכל שרי ושבחו רבנן:

תוכן העניינים

שמחת הרגל על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה