שמחת הרגל על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
מגיד · כנגד ארבעה בנים
פסקה א
בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.
הני ברכ"י דרבנן על ארבעתן ארבע זימני ברוך יאמרו הראשונים פירשו שהם נמשכות כנגד ד' בנים דקאמר דחייב אדם לברך על הרעה מעין הטובה וכשם דאיש אשר זכה לבן חכם בעי לאודויי ולשבוחי על אשר שמים לו ז"כו לבן חכם ויולד חכם ישמח בו וגם אם בן הוא הולך תמים ופועל צדק יש לו לשמוח ולברך כי זכות הוא לו: כן אשר בנו הקדיח תבשילו יתיצב על דרך לא טוב ובכל אשר יפנה ירשי"ע ואביו קרא לו בן רשע חייב לברך על הרעה ברוך דיין האמת כי מעשיו ועניניו וחטאת אמו גרמ"א דנפיל בחולקיה בן כזה וכזאת וכזאת אם בנו נקי הדעת הרי זה בור ואינו יודע לשאול מברך על הרעה ואמטו להכי המגיד סידר ארבעה פעמים ברוך כל עומת ד' בנים דקאמר עד כאן דבריהם ז"ל:
ולפי פשוטו אפשר שאמר ברוך המקום שהוא מקומו של עולם והוא אחד קודם שנברא העולם ונסתכל בתורה כביכול וברא העולם כמשז"ל על פסוק ואהיה אצלו אמון. ברוך הוא על אשר הודיע התורה ידיעה בעלמא לאדם הראשון וחנוך ומתושלח ונח ושם והאבות ושבטי יה וזרעם גדולי הדורות במצרים ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בפרסום גדול ונורא ב"ה שאף שגלינו בכמה גליות ושמדות ברחמיו מאיר בנו אורה זו תורה וגם כי אין אתנו יודע דברים על בוריין ואין בידינו אלא צנצנת אחד למשמרת כמ"ש בזהר הקדוש על כל אלה פינו מלא תהלות אשר לא עזב חסדו ולא תשכח תורה כל עיקר ח"ו מישראל. ולפי דרך האמת אפשר דארבע ברכות הם כנגד חכמה בינה תפארת מלכות. והנה כתבו ז"ל שבשנת ב' אלפים תמ"ח קבלנו התורה. ורמז לשנה ההיא להודיע חבת"ם שהוא ב' תמ"ח והוא ר"ת חכמה בינה תפארת מלכות ולעומתן ד' ברוך. ולרמז זה נתקנו ד' ברכות לפני קריאת התורה ג' ברכות שאנו מברכים בבקר. על דברי תורה. והערב נא. אשר בחר בנו. וברכה קודם קריאה בס' תורה הם ד' ברכות. וכנגד ד' עולמות אבי"ע ורמזיהן. וכנגד מקרא משנה תלמוד סתרי תורה וכנגד פשט רמז דרש סוד ולרמזי בחינות אלו פרטיהן וכלליהן ושמותיהן וצרופיהן אמר ד' ברוך:
והרשב"ץ בפירושו כ' דלפי שאנו צריכין לדרוש הפסוקים הנאמרים בתשוב' הבנים על כן אנו צריכים לברך ברכת התורה על זו הדרשא וכו' עד כאן דבריו ז"ל. כל קבל דנא אפשר לפרש בהקדים מאמרם ז"ל ברבה פ' נצבים הלכה אדם העומד לקרות בתורה כיצד מברך כך שנו חכמים הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה וכו' ד"א אמר הקב"ה אם נזקקת לברכתה של תורה אף אני מברך אותך שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך ד"א רבנן אמרי אמר הקב"ה אם ברכת את התורה לעצמך את מברך מנין שנאמר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים אם תאמרו שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה לא נתתי אותה אלא לטובתכם שהרי מלאכי השרת נתאוו לה עכ"ל והלא במאמ"ר אחד הקורא ירגיש מה שאלה זו אדם העומד לקרות בתורה כיצד מברך אטו השואל הזה לא מצלי בבי כנישתא ועיניו בל חזו מטבע ברכות אשר בירך העומד לקרות בתורה. ותו מאי מהדר ליה דהפותח והחותם מברכין והלא הוא שאל כיצד מברך נראה שעל מטבע הברכה שאל ולא כמה מברכין ותו מ"ש בסוף שמא לרעתכם וכו' לכאורה יפלא היכי ס"ד דהתורה ח"ו היא לרעה. ושמעתי מהרב המופלא כמהר"ר יצחק הכהן זלה"ה הרב המחבר בתי כהונה שפירש במ"ש הרשב"א בתשובה הביאה מר"ן בב"י א"ח סי' מ"ז וז"ל שאלת כשאנו מברכין על התורה בכל בקר למה אין מברכין לאחריה. תשובה קריאת התורה מצוה ואין מברכין על המצות לאחריהם וכמו שאמרו פ' בא סימן ואל תשיבני מקריאת התורה בבית הכנסת שמברכין לאחריה דהתם תקנת משה ועזרא היא ועל התקנות מברכין לפניהם ולאחריהם וכדמברכין בהלל ומגילה עכ"ל הנה כי כן השואל אדם העולה לקרות בתורה כיצד מברך ודאי לא אסתפק ליה בנוסח מטבע הברכה ולא אם החותם מברך דזה מעשים בכל יום ויום בכל בתי כנסיות והוא דבר שגור מפי עוללים. אמנ' הוא שאל דבר חכמה כי הלא כאשר יקום איש הנה מהרה מברך על התורה בבקר השכם איכו השתא מה טיבה של ברכה זו לעומד לקרות בתורה אחר שכבר בירך בבקר ג' ברכות הרי זה מיחזי כברכה לבטלה שאינה צריכה דברכת הבקר זו פוטרת כל מיני לימוד תורה הלומד כל היום ולילה עד חצות וז"ש אדם העולה לקרות בתורה כיצד מברך כלו' כיצד יכול לברך מאחר שבירך מקודם בבקר והשיבו תשובה נצחת כך שנו חכמים הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה רמז לו דזה שעומד לקרות בתורה אין זה מברך על מצות תלמוד תורה דעל מצות עסק התורה כבר נפטר בברכת הבקר על כל מין לימוד אלא שזה שעומד לקרות בתורה מברך על התקנה. ועד ממהר דהפותח והחותם מברך לפניה ולאחריה ואי אמרת דברכה אשר בירך העומד לקרות בתורה הוא על מצות תלמוד תורה לא היה מברך לאחריה כי אין מברכין על המצות לאחריהם אלא מוכרח שמברכין על התקנה ולהכי מברך לפניה ולאחריה ואין זה ברכה לבטלה או ברכה שאינה צריכה. ואם נפשך לומר נהי דאין לחוש לברכה לבטלה או שאינה צריכה ואיסורא ליכא מ"מ גם תועלת ליכא לזה אמר הדרשות אחרות אמר הקב"ה אם נזקקת לברכתה של תורה שבאת להתחייב בקריאת התורה בצבור שהוא תקנה אף אני אברך אותך שנאמר אבא אליך וברכתיך כדרך שבאת אתה מעצמך בדבר שלא היית חייב ואם ברכת על התורה לעצמך אתה מברך שנאמר כי בי ירבו ימיך וכו':
ועדיין יש מקום גמגום בברכת התורה שכתב הרמב"ם פ"ו דברכות דמים אחרונים אין מברכין עליהם שאינם אלא מפני הסכנה והרי אמרי' אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תבלין וא"כ יקשה מאחר שהתורה היא לבטל היצה"ר אמאי מברכין והלא זה דומה למים אחרונים שבאים לדחות הסכנה ואינם טעונים ברכה כמ"ש הרמב"ם וזהו שאמר שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה כלומר לצורך היצה"ר לבטלו ואין מברכין על דבר הבא מפני הרעה לדחותה. לז"א לא נתתי אותה אלא לטובתכם כלומר נהי שהתורה מבטלת יצה"ר אמנם עיקר נתינתה לטובתכם מפני כמה מעלות ומדות ושכר גדול בעה"ז ובעה"ב תדע שאין התורה בשביל יצר הרע לבד שהרי מלאכי השרת נתאוו לה והמלאכים אין להם יצה"ר ומאשר עינינו הרואות שנתאוו לה המלאכים ודאי דיש בה כמה טובות ותועליו' ולזה אנו מברכין על התורה עד כאן דברי הרב הנז' זלה"ה:
ולפי פשט דברי המאמר הנז' שאמרו אם נזקקת לברכתה של תורה אני מברך אותך וכן אם ברכת על התורה לעצמך אתה מברך למדנו דהמברך להקב"ה הקב"ה מברכו וגם המברך על התורה לעצמו הוא מברך הנה כי כן המגיד סידר ברכה להקב"ה ברוך המקום ובירך על התורה ברוך שנתן תורה אל ישראל וכדי דלא נימא שתכלית הברכות האלה הן הנה היו משום תועלת להמברך כי המברך להקב"ה הוא מברכו והמברך על התורה לעצמו הוא מברך לכן גלה סודו כי ח"ו לא תהא כזאת שיכוין המברך להנאתו ולטובתו רק הכונה דוקא לברך להקב"ה לא זולת ולזה אמר ברוך המקום ואין הכונה לתועלת עצמו של המברך רק ברוך הוא הברכה היא לשמו יתברך. גם מה שאמר ברוך שנתן תורה לעמו ישראל אין הכונה כדי שעצמו יהא מבורך אין זאת אלא ברוך הוא ברכה לשמו דוקא וזהו הכפל אשר אמר ברוך הוא סמוך לברוך המקום וסמוך לברוך שנתן תורה והוא על דרך שפירשו הראשונים בכונת הכתוב לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד כמ"ש כל המתפלל על חבירו הוא נענה תחלה ולכן כשאמר לא לנו הוה ס"ד שיהיה בסוג המתפלל על חבירו וכו' לזה כפל ואמר לא לנו כי באמת אנו אומרים לא לנו כי לשמך תן כבוד ולא לתועלת עצמנו עכ"ד ז"ל והוא מעין דוגמא לאשר פירשנו:
אכן על פי דברי הרב הנז' אפשר לרמוז כי הנה המלאכים שאלו לזכות בתורה מדינא דבר מצרא ולכך נתן לנו הקב"ה התורה במתנה דלית בה דינא דבר מצרא וכמ"ש המפרשים ז"ל וז"ש ברוך המקו"ם ברוך הוא והוא על דרך שאנו אומרים ברוך הוא וברוך שמו. ואח"כ ברוכי מברכינן ברוך שנתן תורה לעמו ישראל שנתן דייקא במתנה דלית בה דינא דבר מצרא מפני שהמלאכים היו רוצים התורה ולכך נתנה לנו במתנה. ואתיא מכללא דודאי יש בתורה טובות נוראות מלבד שהיא תבלין ליצה"ר שהרי מלאכי השרת התאוו לה ולזה יהבה ניהלן במתנה והמלאכים לית בהו יצה"ר ומוכרח דרצו בתורה לרוב תועלותיה. ואם כן חל עלינו חובת הברכה דאינה כמים אחרונים אשר אין בם מועיל כי אם להרחיק הסכנה דבתורה יש תועליות נפלאות וזהו מסיים ברוך הוא לברך בשמו על התורה כדחזי:
פסקה ב
חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם, וְאַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.
חכם וכו' הלא מראש אמינא מלתא לקשו"ר ולשנו"ת ויהי הקש"ר פיסקא הקודמ' ואחריה רעותיה שאלות ד' בנים ותשובתן ואחרי כן אפתח פתח והאר"ש תענה כל קבל שאלת ותשובת כל חד לחודיה קאי כפי קצורנו בעזר משדי. אי לזאת בע"ט רצון אני עניתי קצת הקדמות מהמפרשים בקצור ואגבן נבא לבאר הפסקות הללו אשר יעדנו בס"ד. הנה נודע דאומות העולם נתקנאו בישראל על קבלת התורה כמשז"ל שאמרו א"ה מה ראו אלו להתקרב וכו' ויש להעיר כי הלא מראשית כזאת הקב"ה החזיר התורה להם ולא רצו לקבלה כמשז"ל על פסוק וזרח משעיר הופיע מהר פארן ומדוע נתקנאו בישראל ויש בזה שתי תשובות האחת שלישראל התורה היא מאורסה וכמש"ה תורה צוה לנו משה מורשה ואז"ל אל תקרי מורשה אלא מאורסה ונתנה התורה במתנה ככלה לחתן. אך לעכו"ם מה שאמר להם הקב"ה שיקבלו התורה היינו כמלך המצוה על עבדיו ומשו"ה לא רצו לקבלה: והיה כראותם אשר לישראל נתנה במתנה ככלה מאורסה זו היא שקשה כשאול קנאת א"ה:
או כלך לדרך זו דלישראל כפה עליהם ההר כגיגית כמשז"ל ולא"ה לא כפה ההר וכמ"ש פ"ק דע"ז דזו טענת א"ה כלום כפית עלינו את ההר כגיגית אדהכי והכי נלמד טעם יצ"מ קודם זמנם מטעם כי ישראל חוטר מגזע האבות ויקדשו בתורה והקדש מפקיע מידי שעבוד שפדאנו לעובדו ולקבל תורתו וכמ"ש אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כלומר על מנת כן פדיתיך כמשז"ל ודינא הוא דהפודה עבד אם לשם עבד ישתעבד. ואתיא מכללא כי מ"ש על כפיית ההר מכאן מודעא רבא שהיה באונס ליתא למודעא דע"מ כן פדאנו ממצרים ואם לשם עבד ישתעבד. וע"י שהוציאנו קודם זמנינו מגלות מצרים דין גרמ"א להשתעבד ד' גליות ושעבוד מלכיות כמשז"ל:
והנה המגיד סידר ויטע אהל"י מאמר ר' אלעזר בן עזריה בהגדתי"ה אשר העלה ואשר הביא קרא דלמען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. וקרא הכי כתיב פ' ראה. וזבחת פסח לה' אלהיך וכו' שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. והכי פירושא דקרא לדרכנו כי פסח לשון דילוג ומלבד הטעם הפשוט אשר פסח ה' על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים. עוד בו טעם כמוס להורות כי פסח ה' על שני הגלות ת' שנה ודלג על הקץ ולזה נצטוינו לאכול עליו לחם עוני שהוא מאכל עבדות להגיד כי ה' פדאנו לפני הזמן לשום עבד לשרתו ולברך בשמו וקי"ל פ' השולח (גיטין דף ל"ז) עבד שנשבה ופדאוהו אם לשם עבד ישתעבד כרבנן וכדעת הגאון ודעמיה וז"ש כי בחפזון יצאת מארץ מצרים שהיית בתוך שני עבדות ופסח ה' ודלג על הקץ ופדאך לשם עבד וז"ש למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך דאנו אוכלים פסח המורה שדלג על הקץ ולחם עוני שאנחנו עבדים לו ית' שעל מנת כן פדאנו ולכך חיובא רמיא לזכור יצ"מ כל ימי חיינו למען דעת שאנחנו עבדיו: וסמוך למאמר ראב"ע שהביא האי קרא למען תזכור שפירושו כמה דאמרן פתח בברוך ברוך המקום ברוך הוא כדין עבד לברך לאדונו וז"ש ברוך המקום כי הוא אדון הכל ומקומו של עולם ואין העולם מקומו הוא הבורא הוא היוצר הכל וכל באי עולם עבדיו: ונוסף על זה ברוך הוא שבחר בנו להיות לו לעבדים פרטים כי פדאנו ממצרים לשום עבד וזה ע"י שקדשנו בתורה שהיא לנו מאורסה ונתנה לנו במתנה משא"כ לאומות העולם שהחזיר התורה שיקבלוה כדין מלך המצוה לעבדיו ולז"א ברוך שנתן תורה לעמו ישראל שנתנה מתנה לנו ולא לא"ה כאמור ברוך הוא שכפה עלינו את ההר מה שלא עשה כן לכל גוי. כנגד ד' בנים דברה תורה וכו' כי יחד כלם יסבו בלכתן על ארבעתן על השרש הזה כמו שנבאר בס"ד:
וכבר בא חכם בחכמתו כי חיזק בריחי שאלתו ותוכן כונתו בא במחתר' על ענין המודעא דמאחר שכפה עלינו את ההר מכאן מודעא רבא לאורייתא כמ"ש פ' ר' עקיבא ואנוסים אנו: וכתבו התוס' שם דף פ"ח דמה שכרת יהושע ברית עם ישראל היינו שלא לעבוד ע"ז דוקא: וזה חקירת חכם דודאי לענין קבלת אלהותו כרתנו ברית עם יהושע שלא לעבוד ע"ז וז"ש מה העדות והחקים והמשפטים לאפוקי דעת רז"ל בתנחומא שכפיית ההר היה דוקא על תורה שבע"פ לז"א מה העדות וכו' דהיינו כל התורה בכללה דעל הכל היה הכפיה ואנוסים היינו אשר צוה ה' אלהינו דלענין אלהות הא ודאי כרתנו ברית והוא אלהינו אבל העדות וחקיו ומשפטיו עם ישראל הן הן גופי תורה באלה אנו אנוסים ומה העדות וכו' כלומר מה חיוב יש לנו עליהם: ובאה התשובה אף אתה אמור לו כהלכות הפסח וכו' לחכימיא ברמיזא אליו היה הדבר העדות וחקים ומשפטים אנו חייבים בהם כהלכות הפסח הנאכל על מצות ומרורים ופסח לשון דילוג שהקב"ה דלג להם שני שעבוד ת' שנה ונאכל על לחם עוני מאכל עבדי' להורות שפדאנו לשם עבד כי היה לפני הזמן ועל כן באו מרורים בשעבוד ד' מלכיות וא"כ אין כאן מודעא דע"מ כן פדאנו להיות לו לעבדים: וזה טעם אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן להגיד כי יש זמן שלא יש פסח שאנו בגלות וישאר טעם הפסח שנקוה לגאולה והכל לרמוז שהוציאנו לפני הזמן לשם עבד אליו יתברך ואין כאן מודעא והראיה שהיה לפני הזמן משאר גליות להשלים גזרת בין הבתרים כמשז"ל וכל שהיה במשך שני עבדות ופדאנו לשם עבד אנו חייבים לעובדו ולשמור חקיו ותורותיו ואין כאן מודעא:
וזה עצמו תשובה כתובה בתורה פ' ואתחנן לשאלת חכם ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ויתן ה' אותות וכו' ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ וכו' ויצונו ה' לעשות את כל החקים וכו' וצדקה תהיה לנו וכו' ששאלתו היתה על ענין המודעא והן אמת שהוא אלהינו אבל עדותיו וחקיו אין אנו חייבים כי אנוסים היינו כמדובר. ויאמר אביו עבדים וכו' ביד חזקה וכו' כלומר לפני הזמן וא"כ פדאנו לשום עבד ואין כאן מודעא ועוד דיצ"מ היתה לתת לנו ארץ ישראל וז"ש ואותנו הוציא וכו' לתת לנו וכו' והן לו יהי כדברך שיש מודע' בנתינת הארץ לא שייך עוד מודעא שמתנת הארץ היתה על תנאי לשמור התורה וכמש"ה ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו וכמ"ש הרשב"א ז"ל הביאו בעין יעקב שם פ' ר' עקיבא ולכן מהטעמים האלו יצאנו ה' לעשות כל החקים וכו' ואין כאן מודעא אי משום שהוציאנו לשם עבד ואי משום מתנת הארץ לפיכך אנחנו חייבים בשמירת המצות וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה:
ותא חזי מה בין חכם ירא לכסיל מתעבר רשע כרשעתו מסיח לפי טומא"ו מה העבודה הזאת לכם כלומר על הק"ף דכתיב ביה ושמרתם את העבודה הזאת ועלה יצא לטעון בן רשע מה העבודה הזאת לכם כלומר אעיקרא ראשית כל מה שעשו הק"ף לפרוש מע"ז גם זה היה באונס ומתחילה ועד סוף אנוסים היו ואפי' קבלת אלהותו היה באונס ומותר לו לעע"ז וכ"ש אח"כ דכפה ההר כגיגית דזה היה אונס מפורסם: ומה לו לאב יחרד לבו ויתר כשמוע פי כסיל מחתה לו. ויחר אפו ויחלטוה ממנו לכם ולא לכלבים לכם ולא לו כמדבר עם אחרים ואינו מיחד דיבורו אליו ולפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר לומר שקבלת אלהותו היה באונס והוא כסילו' גמור דתליוה וזבין זביני זביני כ"ש הכא דעבודת הק"ף לא חשיבא אונס אשר גאלנו בכמה נסים ואותות ומופתים. ואלו היה שם לא היה נגאל דה' בוחן לבות וידע מה בחשוכא אשר הלך חשכים לבו יקבוץ און לעבוד עבודת הק"ף באונס ולבו לע"ז ולא היה נגאל אין ישועתה לו באלהי' סלה:
נמשך לזה שלחו מת"ם גם הוא לפי תומו שמע קורין ומקרין שה' ברחמיו הוציאנו לפני הזמן לשם עבד לעובדו לו יתברך והוא לא פקפק בעבודת ה' רק הוא שאל דרך שאלה מה זאת כלומר כבר נשלמו ת' שנה משנולד יצחק ובא מועד צאתנו מהגלות: ולפי דעתו של בן אביו מלמדו והשיבו דרך קצרה בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים כלומר תן דעתך כי לא אמנע טוב להולכים בתמים: איברא ודאי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים לפני הזמן וזהו בחוזק יד ולא נחשב הגלות מלידת יצחק הלא תראה כי היינו במצרים ואי ס"ד דמלידת יצחק מנינן למה הוצרך הגלות במצרים יהיה הכל בארץ כנען ומוכרח לומר דארץ ישראל מוחזקת ורחמנא אמר בארץ לא להם וא"כ לא ס"ד דמונים מלידת יצחק כיון שהיו בארץ כנען ובצרי טובא משני הגלות ופדאנו לשם עבד ואין כאן מודעא כי אנחנו עבדיו תדיר:
וכלפי הבן שלא עמד טעמו בו סגר עליו המדב"ר שאינו יודע לשאול. כה ידבר אביו בעבור זה עשה ה' לי כלומר אשר לא השלמנו שנות מספר ת' שנים מגזרת בין הבתרים היה שקדשנו ה' בתורה והקדש מפקיע מידי שעבוד וז"ש בעבור זה כלומר זה אלי ואנוהו אשר קדשנו והכיננו לעובדו עשה ה' שם הרחמים בתוקף רחמיו בצאתי ממצרים לפני זמננו. ודריש בעבור זה בשעה שמצה ומרור מונחים דמצה לחם עוני שפדאנו לעובדו והיה בתוך הזמן ומשו"ה היה שעבוד ד' מלכיות הרמוזים למרור גימטריא מות כי הגליות היו מרים ממות דשבי כלהו איתנהו ביה והכלל שיצאנו קודם הזמן לשם עבד ה' וזו תפארת ישראל לעבוד ה' וצדקה תהיה לנו:
ועתה הבא נבא לפרש שאלות ד' בנים ותשובתן כל אחד לבדו כפי קצורנו. אימא רישא שאלת בן חכם כי אפשר שאול שאל דהתינח בזמן שבית המקדש קיים וישראל יושבין על אדמתן הנה נכון להראות סימני חירות אף גילה ורנן על אשר היינו עבדים לפרעה ויוציאנו ה' ואנו בני חורין האמנם בגלות המר והארוך הזה אשר כשל כחנו ומגלות גופנו הנה נגע זה לנפשנו לשמחה מה זו עושה שהיינו עבדים ויוציאנו לחירות הרי גם עתה עבדים אנו וזהו שאמר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם עייפי הגלות גם אתם גם אבותיכם מכמה מאות שנים בהיותם כואבים מתוקף שעבוד מלכיות ומה מקום לסימני חירות והלל והודות על אשר יצאנו מתחת יד פרעה והשיבו כפי חכמתו כהלכות הפסח כלומר כל אלו העדות והחקים והמשפטים הם כהלכות הפסח ומה הפסח בטחנו לחזור ולעשותו כי ה' אלהינו מרחם עוד ישוב ויגאלנו גאולת עולם וזה טעם אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן לרמוז כי גם כי אין פסח נשאר הטעם והיה לאות שעוד נחזור לעשות הפסח ולזה אנו שומרים טעם הפסח לרמוז דיש לנו לבטוח לחזור ולעשות הפסח והוא יגאלנו והוא טעם לעשות כל זה בגלות לחזק אמונת הגאולה כי עוד יאיר אפלתנו בגאולה שלימה:
ואל קוטב זה סובב הולך תשובת התורה עבדים היינו וכו' ונקדים מ"ש הרב מר זקנינו בחסד לאברהם דכ"ג דטעם שעבוד מצרים היה כי גלוי לפניו ית' דישראל יהיו משועבדין בשעבוד מלכיות ארבעה המה וכדי שלא יתיאשו מתשועת ה' לכן שיעבדם במצרים שמושלים בה ס"מ ורהב שכל שרי אומות העולם תחתיהם ואם הם לא יכלו לעמוד נגד ישראל כ"ש שאר האומות ושרי עם ועם. וזו כונת תשובת התורה עבדים היינו לפרעה שהיה תקיף וחזק מהסט"א כידוע. וגם במצרים שהיא תחת ממשלתם של השרים הגדולים ויוציאנו וכו' ויתן וכו' והטעם היה לקבוע בלבנו כי כה יעשה לכל עם ולשון והשרים שהם מושלים בישראל דאם בארזים נפלה שלהבת וכו' וא"כ לזה אנו עושים כל סימני חירות דמיצ"מ ידענו נאמנה נזכה ונחיה לימות המשיח והוא הטעם דאין מפטירין אחר הפסח לרמוז דגם כי בטל הק"ף עוד יעמוד טעמו והיה לאכול בתשועת ה':
ובאופן אחר אפשר לפרש שאלת החכם ותשובה הכתובה בתורה במה שנודע דאם ח"ו היו שוהים ישראל עוד רגע בארץ מצרים היו נטמעים בנ' שערי טומאה מעלנא אית להו ומפקנא לית להו והטעם משום דמשה רבינו היה משיג בקדושה מ"ט שערים ולא יותר וכל זמן שהגואל יש לו השגה בקדושה כנגד מה שנטמעו הם בקליפות השג ישיג והצל יציל אבל אם ח"ו עברו מעברה ונטמעו בנ' אין כח ביד משה רבינו ע"ה להושיעם: וכבר ידוע דר"ע זכה לשער החמשים וא"כ האיש החכם בחכמתו ושלימה משנתו באשר ה' אתו כי הש"ג ישי"ג בשער החמשים יאמר נא אם בעיניכם יפלא את כל תוקף יצ"מ וישימהו על הנ"ס הוא הדבר אשר צוה ה' אלהינו אתכם כי לא באתם עד עתה למדרגתי ואין לכם השגה כמותי בשער הנ' האמנם אני וכיוצא בי נקיים אנחנו מכל המצות הללו כיון שכחנו חזק להוציאכם ממצרים אף אם הייתם נכנסים בנ' שערי טומאה: וכבר ידוע מהראשונים כי כל מצות ה' אשר יאמר היום לגבי דידן שהם חקים בלי טעם הוא דוקא לפי קוצר השגתנו אבל לקושטא כל המצות טעמן ונימוקן הגדילו התערובו"ת טעם ערב מועיל ואין מצוה בעולם שהיא גזרה וסרת טעם ח"ו דאפי' פרה אדומה שלא נתגלה טעמה אף לשלמה המע"ה כמשז"ל למשה רבינו ע"ה נאמר טעמה וזה פירשו כת הקודמין כונת הכתוב כי חק לישראל (הוא) משפט לאלהי יעקב כלו' אף דבר שהוא חק לישראל הוא דוקא לישראל אבל לפי האמת אינו חק אלא הוא משפט לאלהי יעקב שיש בו טעם כעיקר לאלהינו המצוה לנו המצוה אך לנו בעניותנו הוא חק: וא"כ גבר פום דין חכימא דיהודאי אשר לו אלהים קרובים ובעצמו שיע"ר שער הנ' בקדושה כל מן דין לפניו נגלו טעמן של החקי' וז"ש מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם דוקא הן הן חקים ועדות ומשפטים ולא השגתם בחכמה הנפלאה כמוני היום אשר כל התורה כלה לפני נגלו תעלומותיה והם משפטי ה' אמת יחד כלם לבלי חק ואתכם דוקא הם חקים וכל כי הני מילי במצוות הפסח הן הם אליכם אישים דאין לכם השגה ומשום הכי נתחייבתם במצות אלו משא"כ לי ולכיוצא בי שהשגנו לשער הנ' אין אנו חייבים בזה כי האף אמנם ירדו לשערים ש"ט עד הנ' כחנו גדול אלים לאפקיעי כי הלא גם בנו כנגדם בקדושה:
האמנם כד דייקת שפיר לא צדק בזה ולא לחכמים לחם כי אם מצה ומרור ככל חקת הפסח כי הגם שעתה השיגו בשער הנ' היה באמצעות יצ"מ וקבלת התורה וצירופי הנשמות ממצרים ועד הנה אבל אם ח"ו היינו שוהים במצרים ונטמעים רוב ישראל בנ' ש"ט אז נתרבה הפגם מאד עד כי גם קדושי עליונין משבט לוי היו נפגמים והחכמה מאין תמצא ולא איתי אנש יזכה בקדושה כלל והשע"ר סגרו כאשר יצאו הרודפים כי זנח ישראל טוב אויב ירדפו רודף מלא והיה נטמע כל זרע ישראל ח"ו וזוהי תשובת שאלת בן חכם הכתובה בתורה עבדים היינו לפרעה במצרים בצירוף השר שהיינו עובדים ע"ז גוי מקרב גוי והוצרך הקב"ה לשדד המערכות להוציאנו ויצונו את כל החקים וכו' וצדקה תהיה כי נשמור לעשות וכו' ובאמצעות זה זכית אתה לזה אבל אם ח"ו היינו שוהים עוד ולא היה קבלת התורה לא באת לכלל זה לא מינה ולא מקצתה על כן צא ועשה כן כמונו כמוך לקיים כל דבר פס"ח:
או אפשר דשאלת בן חכם היא על מה נעשה שני סימני עבדות מצה ומרור ושני סימני חירות טיבולים והסבה ושתים שהן ארבע המה נפלאו ולזה כיון באומרו מה העדות וכו'. והיתה התשובה עבדים היינו לפרעה במצרים שם רמז שתים זו לפרעה מלך קשה במצרים אומה קשה א"נ במצרים השר שהיינו עע"ז והיינו משועבדים גוף ונפש ולעומתן נעשה שני סימנים של עבדות מצה רמז על עבדות הגוף ומרור על שעבוד הנפש כמ"ש מהר"ם אלשיך זלה"ה בפסוק וימררו את חייהם ע"ש כל קבל דנא ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה וכו' ויצונו ה' לעשות את כל החקים וכו' והרי בזה אנו בני חורין מגופנו ונפשנו כי הוא ברחמיו קדשנו במצותיו וכנגדם שני סימני חירות על גאולת נפשנו וגופנו ונאמר לפניו הללויה:
ויתכן כי שאלת חכם היא חקירת הראשונים במאי דאמרינן דשואלין ודורשין ל' יום קודם הפסח דהא אמרו משה תיקן להם לישראל לדרוש הלכות פסח בפסח והלכות חג בחג ותירץ מרן בב"י סי' תכ"ט דשלשים יום משום קרבנות ותקנה לא זזה ממקומה וכתבו האחרונים דגם בכל רגל איכא קרבנות ראיה ושמחה: וזה שאל מה העדות וכו' אשר צוה ה' אלהינו אתכם יושבי חשך הגלות דבשלמא כשב"ה קיים אפשר דצריכי לדרוש ל' יום קודם משום ק"פ אבל עתה בגלות מאי שיאטיהו דל' יום: ותו אעיקרא מ"ש ל' יום הוי בכל רגל ומ"ט שאר רגלים: לז"א כהלכות הפסח ר"ל כך יש בכל רגל עולות ראיה חגיגה ושמחה וצריך ל' יום. וכי תימא השתא אין קרבנות דע דהתקנה לא זזה ממקומה הלא תראה אין מפטירין אחר הפסח ועתה אין מפטירין אחר מצה לזכר וכן נמי תקנה לא זזה לדרוש גם עתה ל' יום קודם:
פסקה ג
רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם, לָכֶם וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהֹוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.
רשע יראה וכעס שיניו יחרוק ומתוך רשעו כמתלהלה יורה זיקים כי כל מצות עשה אין בהם כרת ומדוע בקרבן פסח יש כרת לחדל לעשותו והלא הוא מצות עשה ובכל מ"ע ליכא כרת כי אם פסח ומילה וטמא תמ"ה יקרא מה העבודה הוא לכם שאף לסברתכ' שיש כריתות לעובר על ל"ת: אבל הק"פ אינו כי אם עשה ומי שלא עשה פסח ביטל עשה בשב ואל תעשה ומה נשתנה פסח משאר מ"ע: על כן יצא הקצף באמור לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר כי הלא הפסח הוא לפרוש מע"ז וכמשז"ל משכו ידיכם מע"ז וקחו צאן של מצוה וכיון שהוציא עצמו מן הכלל בהפקרא ניחא ליה לעבוד ע"ז והרי הוא כופר בעיקר גם מזה נמשך להטיל חלשי"ם על המילה והוא קבלת אלקותו ית' והיא מ"ע שיש בה כרת וטעותו שאין ראוי שיתחייב כרת על הק"ף כה יאמר על המילה וכל מה שיצאנו מארץ מצרים היה בזכות דם פסח ודם מילה והרשע הזה המערער מבא בדמים תרתי משמע דם פסח ודם מילה אלו היה שם לא היה נגאל:
ואפשר כי ברשעו בקש לעקור כל מצות הפסח וכונתו כי הנה הקב"ה גזר ועבדום וענו אותם ת' שנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וא"כ מראש מקדם אמר לאברהם שיצאו ממצרים ברכוש גדול איכו השתא מה מקום לכל המצות האלה זכר ליציאת מצרים וכל השבח על יצ"מ הלא כך התנה הקב"ה להוציאם וז"ש מה העבודה הזאת לכם: ויחר אף המשיב לכם ולא לו ולפי שהוציא עצמו מן כלל ישראל כפר בעיקר ושאל ההוא מינא מה העבודה הזאת לכם ואינו מאמין בתורה אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה וכו' ואלו היה שם לא היה נגאל דהיה מת בחשך ובעבור זה עשה ה' לי:
וראיתי בנימוקי רבינו ישעיה הראשון מטראני זלה"ה על החומש כ"י פ' בא שכת' וז"ל מה העבוד' הזאת לכם לכם ולא לו ודרשינן מינה דהיינו שאלת הרשע משו' דשאיל ואמר לכם ולא אמר לנו ותימה והא כתיב בפ' ואתחנן כי ישאלך בנך וכו' אשר צוה ה' אלהינו אתכם וי"ל התם כלל עצמו בשאלתו שאמר ה' אלהינו אבל הרשע לא כלל ואמר אותנו אלא שאל ואמר לכם ועוד אני תמיה דרשע שואל מה העבודה הזאת לכם והוא עונה אין מפטירין אה"פ אפיקומן מאי קבעי ליה ומאי קמהדר ליה וי"ל אע"ג דהאי איניש רשע הוא בחכמה שאל מפני שרואה שאנו אוכלים מן הפסח והחגיגה והפסח אחר החגיגה לשבענו ובעבור כן הוא שואל הלא עיקר הוא הפסח ולמה אנו שבעים מהחגיגה ולא מן הפסח שהוא עיקר מש"ה א"ל א"מ אחר הפסח אפיקומן ובעבור זה אוכלים שלמי חגיגה תחילה ואח"כ הפסח עכ"ל:
וראה זה חדש גירסת הרב ז"ל שתשובת הרשע בנסחתו היתה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ולא ידענו מה היה לו להרב בנסחתו לתשובת החכם וק"ק דבמכילתא ס"פ בא מסדר שאלות ד' בנים ותשובתן כנסחתנו רק שיש איזה שינוי מועט מנסחתנו ע"ש ומ"מ מה שפירש הרב ז"ל יש לפרשו בשאלת החכם ותשובתו בנסחתנו: [עתה ראיתי בשבלי הלקט כ"י שפירש כן בשאלת חכם משם רבינו קלונימוס ועלה קאמר וכ"כ רבינו ישעיה. ונראה דר' ישעי' גופיה בפירושו להגדה הדר מר ממ"ש בנימוקי החומש וכתבה בשאלת חכם]:
ומאי דקשיא ליה להרב דגם בשאלת בן חכם אמר אשר צוה ה' אלהינו אתכם ולא אמר אותנו ותירץ דהחכם כלל עצמו באו' אלהינו כן שמעתי באומרים משם המפרשים קרוב לזה שהחכ' הזכיר ה' משא"כ הרשע ואמרו דרך צחות פסוק ויתרון החכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך כלומר שיש יתרון בדברי החכם על הרשע הזכרת ה' כמו שיש יתרון בין אור לחשך דכתיב ויקר' אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה הרי דבאור נזכר שם אלהים ולא בחשך עכ"ד:
ויראה ליישב זה וגם ליישב דתשובת הרשע בתורה פ' בא היא ואמרתם זבח פסח וכו' ואין רמז בכתוב שום תלונה על השואל ואלו בדברי המגיד אשתפוך חמימי על שאלת מה העבודה הזאת לכם ויחסה לרשע ולא הביא התשובה הכתובה בתורה. ואפשר כי הנה כתוב בתורה פ' בא והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא וכו' ויקוד העם וישתחוו. ואיכא למידק דבפ' ואתחנן בשאלת חכם כתיב כי ישאלך בנך וכן בפ' בא עצמה והגדת לבנך שהוא שאינו יודע לשאל ובסוף הפרשה והיה כי ישאלך בנך מחר מה זאת שהיא שאלת התם ומדוע בשלשה בנים חכם ותם ושאינו יודע לשאל נקט לשון יחיד בנך וכאן שהוא שאלת בן רשע כתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם לשון רבים ואפכא היה לכתוב גבי בן חכם לשון רבים ובבן רשע לימא בנך לשון יחיד. ועוד דבבן רשע כתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם ורז"ל אמרו בעלמא אין והיה אלא לשון שמחה והכא בבן רשע לשמחה מה זו עושה הנמצא כזה לשון והיה בהני"ח אנחה שוברת ומה לו לאב בראות בן רשע הלואי קבריה ואביו ואמו ישישו כי ימצאו קבר לבן רשע ותו דכתיב ויקוד העם וישתחוו ופירש"י ז"ל על בשורת הגאולה והארץ ובשורת הבנים ולכאורה יפלא דבשורת הבנים בשורה רעה שהם רשעים ואינה טעונה קידה והשתחואה רק יגון ואנחה. אמנם נראה דלשון מה העבודה הזאת לכם אינו לשון מוחלט לרעה ואם איש צדיק שהוחזק לקדש כה יאמר מה העבודה הזאת לכם אין לנו להכריעו לחובה ולומר שמינות נזרקה בו וכפר בעיקר רק חייבים אנו לדונו לזכות שלא כיוון להרע ומוקמינן ליה אחזקתיה כי צדיק הוא אך אם רשע שחזקתו לרעה יאמר מה העבודה הזאת לכם תכף נכריענו לחובה ואוקמיה אחזקתיה שהוציא עצמו מן הכלל וכפר בעיקר. ומשום הכי שינה הכתוב כאן ואמר כי יאמרו אליכם בניכם לשון רבים וכתיב והיה שהוא לשון שמחה וגם התשובה כתוב ואמרתם זבח פסח לשון אמירה רכה לבשרם שבניהם יהיו צדיקים שהגם שיאמרו מה העבודה הזאת לכם אין לדונם לחובה דמוקמינן להו אחזקתיה וישיבו להם בלשון רכה זבח פסח וכו' ומהכא משמע דאם רשע שואל מה העבודה הזאת לכם ודאי שהוא לשון מגונה ומוציא עצמו מן הכלל וכפר בעיקר מדחזינן שינוי הכתוב כאן דהוצרך לומר לשון רבים ולשון שמחה ואמירה רכה כדי למתק לשון מה העבודה הזאת לכם לרמוז דמוקמינן להו אחזקתיהו א"כ רשע האומר לשון זה ודאי נדרש לרעה ונדבר אליו קשות ולכן כתיב ויקוד העם וישתחוו וכיונו גם על בשורת הבנים דזה מורה שהם צדיקים והוחזקו לכך עד שלשון שאינו מתוקן אהניא להו חזקתיהו לשים מר למתוק. ומכאן הוציאו רז"ל שזו שאלת הרשע דאם רשע יאמר מה העבודה הזאת לכם חיובא רמיא לשבור מתלעות עול להקהות שיניו ולדבר אליו קשות וע"כ לא זכר המגיד תשובה הכתוב בתורה לשאלה זו דהכתוב מדבר בבנ"י עליה זרעא מעליא אלא דמשם למדנו שאל' הרשע ותשובתו בלשון מדברת אמריה ממרת על שנתן כתף סוררת ובזה נתישב הכל בס"ד:
והרב מופת הדור מהרח"א זלה"ה בספר מקראי קדש ריש דף ז' פירש דשאל מה העבודה הזאת לכם שאתם מעברין שנים בזמן שאתם רוצים וכו' בעבור זה עשה ה' לי כמ"ש החדש הזה לכם עד עכשיו היתה מסורה בידי עתה תהא מסורה בידכם וכמ"ש אימתי ר"ה אני ואתם נשאל לב"ד של מטה נמצא שבעבור שנקבע חדשים עשה ה' ביצ"מ וזהו כופר וכו' עש"ב ויש להרחיב ענין זה במה שנתבאר אצלנו בנותן טעם מה זה היה דמצו' החדש הזה לכם היתה לראש פינה ומצוה ראשונה במלכות שמים וכתבנו בעניותנו דיען שהיו ישראל עע"ז בטענת אם אין הקב"ה חפץ בע"ז למה אינו מבטלה דהיו סוברים מעשה שמים עדיף והשתא דעיני כל ישראל וכל העם רואים דבאלהי מצרים עשה שפטים יש לחוש דח"ו הם יחזיקו במעוז סברא נפסדת זו דמעשה שמים עדיף ואם אינו חפץ בע"ז למה אינו מבטלה כאשר נודעה יד ה' דעשה בכל אלהי מצרים שפטים אלא דלנקום נקם במצרים על אשר השחיתו התעיבו והתריסו נגדו עשה באלהיהם שפטים אך משום עבודת ע"ז לא אכפת ליה וזו הריסת פנת יקרת תורתנו לכן מצוה ראשונה נצטוינו החדש הזה לכם ומסרה לב"ד להורות דמעשה אדם עדיף וליכא תו טענת אם אינו חפץ בע"ז וכו' והשתא דרשע זה מפקפק במצות עיבור שנים נמצא דזה דרכו כסל לו לומר מעשה שמים עדיף ומשו"ה מדבר תועה על העיבור והוא כופר בעיקר בעצם לעע"ז בטענת אם אינו חפץ בע"ז וכו' ומשו"ה אמר לכם ולא לו לפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר. ואמר בעבור זה שאני סובר מעשה אדם עדיף ופירשתי מע"ז ומלתי עצמי על ידי אדם עשה ה' לי בצאתי ממצרים דנגאלנו משום דם פסח ודם מילה שתים הנה לעק"ר מספח"ת טענת מעשה שמים עדיף כדבעינן למימר קמן בס"ד ואלו הרשע היה שם לא היה נגאל דכיון דסבר מעשה שמים עדיף לא היה עושה פסח ולא ימול ובאפס דמי"ם דם פסח ודם מילה דמו בראשו והיה מגואל במקום שיהיה נגאל:
הרב מהר"ר יוסף דוד זלה"ה פירש עם מ"ש גורי האר"י זצ"ל שבזמן מהרח"ו זצ"ל בליל ראשון של פסח נטלע אדם אחד ושאלו להרב מהרח"ו זלה"ה כי התורה הבטחתנו ליל שמורים הוא ואיך אירע זה בליל התקדש חג לאיש הזה שבר רגל בשמחת הרגל הקדוש בלילה הקדושה הזו. והרב מהרח"ו זצ"ל גלה סודו כי אותו האיש עבר עבירה בלילה ההיא ועל כן באה עליו הצרה הזו ונראה דסבר דכי כתיב ליל שמורים הוא דוקא למי שאינו חוטא בלילה הזו אך אם סירכיה נקיט וגם בליל פסח עובר עבירה כל לגבי דידיה אינו ליל שמורים וז"ש מה העבודה הזאת לכם ומה מועיל הק"פ אחר שעינינו הרואו' כי גם בלילה הזו יקרה מקרה ופגע לאיזה אנשים והאמת הוא כי לכם היא השמירה ולא לו כי הוא עוב"ר על פשע בלילה הזה ואלו היה שם לא היה נגאל דבליל פסח היה עובר עבירות ושוב לא היה נשמר עד כאן דברי הרב מהר"י דוד זלה"ה:
ובהכי מדוקדק לישנא דקרא ליל שמורים הוא לה' והדר מפרש אימתי הוא ליל שמורים כאשר הוא הלילה הזה לה' כלומר שהיא מיוחדת ומקודשת לה' בקיום המצות אז היא ליל שמורים אבל אם אינה לה' ואלו עוברי"ן בפשע גם הלילה הזה אז אינה ליל שמורי' להני אינשי דסגן בעלילותא ובאוות נפשם הבהמית יזנחו למקרה ופגע לא כאלה חלק יעקב זרע ישראל העסוקים בהלכות הפסח על מצות ומרורים לקיים מצות אדיר אדירי' עושה אורים ויאור להם ליל שמורים:
פסקה ד
תָּם מָה הוּא אוֹמֵר: מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרָיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.
הת"ם חובה הכא רשות נתונה לו לבטא בשפתים שואל כענין מה זאת מכלל דאיכא אחריתי שאנו עושים שני סימני חירות ושני סימני עבדות מצה ומרור סימני עבדות וטבולים והסבה סימני חירות תרתי למה לי ותיסגי בחד. ואביו השיבו דבר פשוט בחוזק יד הוציאנו ה' ואיכא עיקר היציאה ועוד בה היותה בחוזק יד לכן אנו עושים שני סימני חירות. והוציאנו ממצרים מבית עבדים דהיינו מתחת רשות השר שנקרא מצרים כמ"ש רז"ל על פסוק והנה מצרים נוסע אחריהם וגם מבי' עבדים המצריים האומה עצמה שהיינו עובדים לשר ולאומ' ולזה אנו עושים שני סימני עבדות:
ועוד אפשר כי הולך בתום להגיד לו איך ה' הכה כל בכור ועביד דינא לנפשיה והיתה תשוב' בחזק יד וכו' כלומר בכח גדול הוציאנו דאלו היינו שוהים עוד רגע ה"ו דבקה הרעה לירד לן' שערי טומאה ולא יזכר שם ישראל עוד ח"ו ובמקום פסידא עביד איניש דינא לנפשיה:
או אפשר דשאל מאחר דעושים חרוסת זכר לטיט אמאי אצטריך מרור זכר לוימררו את חייהם הא כבר רמזנו בחרוסת ענין הטיט בחומר ולבנים ובכל עבודה בשדה. והשיב בחזק יד הוציאנו לפני הזמן וז"ש בחזק יד וקושי השעבוד השלים לכן אנו עושים ענין מיוחד זכר לקושי השעבוד והוא המרור זכר לוימררו כי הוא עיקר הגאולה:
ובאופן אחר אפשר לומר ונבין שארית הכתובים בסוף פ' בא בתשובת התם דכתיב ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכור אדם ועד בכור בהמה על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים ואיכא למידק כי טרם יאמר בחזק יד הוציאנו הול"ל כי הקשה פרעה וכו' ויוצאנו בחזק יד ועוד יש לחקור דאמאי לא ציוה ה' דגם הנקבות בכורתות יקדשו מאחר דגם הנקבות בכורתות מתו כמשז"ל דמתו נקבות בכורתות של מצרים זולת בתיה בת פרעה שניצלה בזכות משה וכבר כתבו מן האחרונים דגם הנקבות בכורתות מתענות בערב פסח ומאחר שכן מדוע יצאו בגרעון הנקבות בכורתות ולא קדשי אטו גריעי מבכור בהמה ותו מה טעם פטרי חמורים דוקא יקדשו מבהמה טמאה וטעם רז"ל ידוע. [אחר זמן רב אנה ה' לידי ספר מעשה רקח רמזי משניות מהגאון החסיד מהר"ר אלעזר מקראקא זלה"ה וראיתי להרב זלה"ה שעמד בחקירה הלזו אמאי הבכורתות ליתנהו בפדיון ויישב דהיה קטרוג למעלה לומר מה אלו אף אלו ואמטו להכי הזכרים שהיה הקטרוג עליהם צריכין פדיון אבל הנקבות לא היה קטרוג עליהן דידוע דבשכר נשים צדקניות נגאלנו וא"כ לא היו בסכנה למות כזכרים שהיה הקטרוג עליהם והצילם ה' ע"ש באורך במסכת בכורות:]
ודרך דרש נראה לומר במה שנתבאר אצלנו דהא דאמרו רז"ל דקושי השעבוד השלים הזמן כתבו ז"ל דהיינו אם ישראל יש להם דין בנים אז קושי השעבוד בא חשבון והן נגרע משני שעבודם כי כך היא המדה למלך שכעס על בנו וגזר עליו גזרה קשה כי כל המטיב לו בעידן רתחא עושה נחת רוח למלך אך אם כעבדים העבד ישראל קושי זה אינו כלום כי המלך שכעס על עבדו כל המצערו ונוקם נקמת המלך הרי זה משובח וכמבואר זה מדברי ר"ע בויכוחו עם טורנוסרופוס פ"ק דבתרא ויען ישראל בו בפרק היו גוי מקרב גוי מה הללו עע"ז אף הללו עע"ז וכו' כמו שטען שר של מצרים כמשז"ל הנה כי כן צריך להוכיח דגם רשעי ישראל נקראו בנים וגם עמי הארץ מישראל אשר לא בינת אדם להם נקראי' בנים וזה צורך לגאולתם כי רובם היו עע"ז ועמי הארצות בעת ההיא לא ידעו ולא יבינו ולכן ה' חפץ למען צדקו הכה כל בכור בארץ מצרים וגם כל בכור בהמה להורות דאף בכור בהמה נחשב בכור ומת ומכאן ראיה דכיון דישראל הם בנים למקום אף אם הם רשעי' דחשיבי כבהמות כמשז"ל בנים הם כשם דבכור בהמה נמי חשיב בכור. ובכלל הוכו פטרי חמורים דגם הם נקראו בכורות ומינה דגם ישראל עם היותם עמי הארצות בנים מיקרו ולאפוקי מ"ש הרב משנה למלך פ"ג דעבדי' משם הריב"ש דכהן עם הארץ אין בו קדושה ע"ש וכיון שכלם בנים והם בכורות כמ"ש בני בכורי ישראל א"כ קושי השעבוד משלים וכל היתר ששעבדו מצרים על ישראל אף לרשעים ולעמי הארץ מצטרף הוא לחשבון גדול ובכן הגיע עת תשלום הת' שנה ומשו"ה ציונו יוצרנו יתברך לדורו' לקדש בכור אדם ובכור בהמה ופטר חמור לרמוז דגם בהמה וחמור בכור מקרי והוא דבר עיקרי בטעם יצ"מ שהכה בכור בהמה ופטר חמור להורות דכשם דאלו עבר עליהם כוס מר המות להיותם בכורות כן גם רשעי ישראל הנמשלים לבהמה ועמי הארץ יחד כלם בנים מקרו והם בכורות ואשר הרע להם בא חשבון ועת הזמיר הגיע לגאולתם:
אמור מעתה אפשר לומר דזו שאלת התם מסיח לפי תומו מה את כלומר מה זה היה לקדש בכורי בהמה ואי תימא כי כן במצרים כל בכורי בהמת מצרים מתו תיקשי אעיקר' מה טעם מתו כל בכור בהמה דבשלמא בכורי השבי והשפחה ניח' וטעם יש בדבר כדי שלא יאמרו יראת' תבעה עלבונם ושהיו משעבדים בישראל ושמחים בצרת' וכמשז"ל אבל בהמה מאי עבידת' ורמז זאת מכלל דאיכא אחריתי מה ראו פטרי חמורים שמתו במצרים ולמה נתקדשו הם מכל בהמה טמאה. ויאמר אביו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים כלומר בחזק יד לפי שהיה לפני זמנם והיינו מטעם קושי השעבוד אשר עלה לחשבון כי אנו בני אל חי ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו בטעם שהיינו עובדי ע"ז וחשובי' אנו כבהמות למטה מעבדים וגם עמי הארץ מישראל חשובים כחמורים ונמצא דכרובם כן חטאו בע"ז והם עמי הארץ והוה פשיטא ליה דאין להם דין בנים כדי שנאמר דקושי השעבוד יעלה לתשלום הגלות כי אין דינם אלא כבהמות וחמורים: לזה להראות לו טעותו ויהרוג ה' כל בכור אף מבהמה וחמורים להורות דגם הבהמות ופטרי חמורים בכורות נינהו ומכ"ש רשעי ישראל ועמי הארץ הם בנים ובסוג מ"ש בני בכורי ישראל וא"כ קושי השעבוד השלים כי כל ישראל יש להם דין בנים ובכורות וכיון דלפ"ז עיקר יצ"מ משום קושי השעבוד והיה לאות על ידכה ולטוטפות כי בחזק יד הוציאנו לפני הזמן משום קושי השעבוד וגם רשעים ועמי הארץ נחשבו בנים וא"כ כלם חייבין בתפילין לזכור אשר הפליא לעשות הוא יתבר' עמנו להחשיב כל ישראל אף רשעים ועמי הארץ בנים ככל הדברים האמורים:
סובב הולך להקדמתנו אפשר לומר דרך דרש בכונת מאמר ה' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני ויעבדני וכן אמרו שלח את עמי ויעבדני והענין שאמרו בירושלמי פ"ח דברכות המשתמש בכהונה מעל והקשו בהגהות מיימוניות פ"ג דעבדים ממ"ש דעבד כהן אינו נרצע דנעשה בעל מום: ובהגהות מרדכי דגיטין תירץ דשאני התם דמחל וכבודו מחול ובס' יד אהרן א"ח סימן קכ"ח הקשה דאין ראיה מעבד כהן דשאני התם דב"ד מכרוהו בגניבתו ע"ש: ויראה דהראיה היא מאחר שש דברצונו רוצה לעבוד ובהא אמרו דאינו נרצע שנעשה בעל מום ותפוק לי דאחר שש שכבר נשל' זמן מכירת ב"ד והוא ברצונו רוצה לעבוד שלא יהיה רשאי לעבוד דהמשתמש בכהונה מעל: והנה הרב משנה למלך שם פ"ג דעבדים תירץ דאיירי בכהן עם הארץ וכדעת הריב"ש או בכהן שאינו מיוחס ע"ש: ומדברי רבינו שמחה שהביא המרדכי פ"ה דגיטין משמע דלא שרי לכהן לתת רשות לברך אם לא שהוא רבו או גדול ממנו: והשתא עד שלא נבחר אהרן וזרעו לשרת בכהונה הבכורות היו כהנים והשתא כאש' בא חשבון תשלו' גזרת בין הבתרים מאיזה טעם שיהי' אסורים המצרי' להשתמש בישראל שהם בכורות כמש"ה בני בכורי ישראל והם כהנים ומשתמש בכהונה מעל דבשלמא כל ימי מיגד גזרת בין הבתרים אשר גזר ה' לית לן בה דאז מותרים לשעבד בהם ולהשתמש מהם מידי דהוה אכהן שמכרוהו ב"ד בגניבתו דשריותא הוא לקונה להשתמש בו אבל כשנשלמה הגזרה ברגע ההוא חזרו ישראל לקדושתם ואסור להשתמש מהם דהמשתמש בכהונה מעל וז"ש בני בכורי ישראל שהם מיוחסים שלח בני ויעבדני לי דוקא כי אסורים אתם להשתמש בכהונה. וכן אמר שלח עמי ויעבדני כלומר שלח עמי שהוא כינוי לתלמידי חכמים כמשז"ל על פסוק הגד לעמי פשעם כלו' לא כמו שעלתה על דעתך שהם עמי הארץ לא כי אלא הם תלמידי חכמים דתכף יקבלו התורה ויהי' לימודי ה' וכל העומד ליעשות כעשוי דמי באופן שאין מקום פטור מצד שאינם מיוחסים או עמי הארץ דמותר להשתמש בהם כמ"ש הרב מש"ל לא כי שהם מיוחסים ות"ח. וז"ש רז"ל על פסוק ויהי בעצם היום הזה מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עכבם המקום כהרף עין וכו' דכיון דהגיע הקץ אפילו ברצון אינם יכולים לשמש למצרים אפילו תשמיש קל דהמשתמש בכהונה מעל וכדעת הסוברים שאין הכהן יכול למחול וכדאמרן:
ואפשר שזה כונת הפסוק קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה' דהכונה דישראל הם קדש כדין כהנים וז"ש ראשית תבואתו כלומר בכורות וכהנים כל אוכליו יאשמו דהמשתמש בכהונה מעל וכ"ת הרי היו בגלות מצרים רבות בשנים לז"א רעה תבא אליהם נאם ה' כלומר ה' גזר כך והו"ל ככהן שמכרוהו ב"ד בגניבתו דשרי להשתמש ממנו וה"נ שנות מספר אשר ה' גזר עליהם שרו להשתמש מהם:
ובאופן אחר אפשר לרמוז בשאלת התם והני קראי האמורים בפרשה במה שחקרנו לעיל דכיון שהבכורתות מתו מדוע נקבות ישראל הבכורתות לא קדשו. ויראה לישב חקירה זו במה שראיתי בס' יערות דבש הנדפס חדש ממש דף ט"ז דשבעי' נפש יעקב אע"ה ההולכים מצרימה הם נגד שבעים שרי האומות והשבעים שרים כולן דכורין חוץ משר מצרים שהוא נמשל כנקבה כמ"ש הכתוב לסוסתי ברכבי פרעה וכנגד שר מצרים נולדה יוכבד בין החומות והשלימה חשבון ע' נפש והיא נקבה מעין דוגמת שר מצרים הנמשל לנקבה ולכן פרעה העומד תחת ממשל' שר מצרים הנמשל לנקבה אמר וכל הבת תחיון כי הנקבו' יחשבו אף הם לכבוד שר צילם מעליהם. וזה טעם אשר מיוכבד נולד גואל ישראל משה רבינו ע"ה דיוכבד נולדה שם במצרים כל קבל שר מצרים וממנה נולד המבטל לשר מצרים ולכן מתו הנקבות בכורתות זהו תורף דבריו עש"ב ואפשר שהנקבות בכורתות שהיו מצריות ממש מתו רמז לשר מצרים הנמשל לנקבה נגד כל הבת תחיון אכן בכורתות משאר אומות אשר היו במצרים כי שם נמצאו מכל לשונות העכו"ם אותן נקבות בכורתות משאר אומות לא מתו רק בכורי שאר האומות הזכרים הן הם שמתו והיינו דאמור בשמות רבה פי"ח ראשית אונים אפי' נקבה שהיא טפה ראשונה מתה כלומר הנקבות בכורתות המצריות וזהו דקדוק הכתוב ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם הכונה כל בכור במצרים כל בכור זכר במצרים הנמצא במצרים בין מצרי בין משאר אומות: ונוסף על זה ראשית אונים אפילו הנקבות באהלי חם המצריות דוקא. ואם כנים אנחנו בכל הקדמות האמורות כמה שקטה עוצם חקירתנו דישראל שהיו אורחים במצרים דינם כשאר אומות דאם ח"ו היו מתים כמותם לא היו מתים כי אם בכורות הזכרים דוקא ולא הנקבות בכורתות כמו שלא מתו הבכורתות משאר אומות. ומשו"ה ציוה ה' כל פטר רחם הזכרים צריכים פדיון כי ה' הציל לבכורות הזכרים שלא מתו במצרים משא"כ הבכורתות דאפי' של שאר אומות לא מתו. גם הנקבות בכורתות אינם טעונות פדיון והעיקר כמי שנהג שלא יתענו בערב פסח גם הבכורתות. וזה שאל התם בראותו כי בכורי בהמה קדשו והבכורתות לא וז"ש מה זאת כאיש אשר לא ידע לפרש דבריו. והתשובה בחזק יד וכו' ויהרוג ה' כל בכור משאר אומות כלומר הזכרים דוקא כי דוקא בכורתות מצריות מתו ולכן בכורתות ישראל אינם טעונות פדיון. ואפשר דלהיות שר מצרים כנקבה לכך אמר הכתוב בישעיה סימן י"ט ביום ההוא יהיה מצרים כנשים וכו' דמיה"ם בם בש"ר להם ודמיונם עולה יפה:
פסקה ה
וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהֹוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.
על לא הודע בן בין הבנים כעס לאביו על אודות בנו גולמו ראו עיניו וכמו הצע"ר עלה על כן אמר המגיד כלפי האב ושאינו יודע לשאל את פתח לו לשון נוקבי כי גדל צער האב והיה כראותו שאין מענה בפי בנו תשש כחו כנקבה וז"ש את פתח לו על דרך מה שדרשו רז"ל על פסוק ואם ככה את עושה לי. ומדכתיב והגדת לבנך ביום ההוא לאמר מתיבת לאמר דריש דהאב יכרכר בכל עז כמה כרכורים כולי האי ואולי שיתעורר לב הבן הזה לשמוע כלימודים וזהו לאמר צא תאמר לו אף דהוא אינו יודע לשאל חיובא רמיא עלך לאמר: