אור ברסלב

שמחת הרגל על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

מגיד · חצי הלל

פסח מצה ומרור

פסקה ב

לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָבִים לְהוֹדוֹת, לְהַלֵל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִסִּים הָאֵלוּ: הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה: הַלְלוּיָהּ.

ומה שאמר מעבדות לחירות. רומז על הגוף ומשעבוד לגאולה על הנפש כי נפשנו היתה בגלות נפש כי תחטא בגלולי מצרים ונגד הנפש דסליק מיניה אמר מיגון רמז לס"מ לשמחה רמז לשכינה שנקראת שמחה שהיינו משועבדים לסט"א ובאנו לחסות תחת כנפי השכינה כמ"ש בזהר שניתן להם במצרים מצה נוקבא וכו' ונגד הגוף אמר מאבל לי"ט. ונגד מתן תורה אמר מאפלה מאמונות רעות שהי"ל במצרים לאור גדול.

או ירצה הכפל מעבדות לחירות במשז"ל דמר"ה נתבטלה העבודה ובצד מה הי"ל חירות מעבודת עבד. ומיהו עדיין היו משועבדים שהוא למעלה מעבדים ואח"ך הוציאנו משעבוד קצת לגאולה שנגאלו גאולה שלימה:

והנה יש ז' לשונות של שבח במטבע זה להודות להלל וכו' כנגד ששת ימים וביום השביעי להודות ל"ו ולברך בשמ"ו. והם יציאות מעבדות לחירות וכו' ואפשר שהם כנגד ה' אלהים אשר הם גי' ת"ל שהיינו צריכים לישב בגלות וגברו רחמיו כי לא ישבנו אלא פ"ו שנה בגלות גימט' אלהים והד' אלהים נהפכו לרחמים כמשז"ל ולעומת זה תקנו ה' יציאות כי לא כלו רחמיו:

פסקה ג

הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי יְהֹוָה, הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהֹוָה. יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהֹוָה. רָם עַל כָּל גּוֹיִם יְהֹוָה, עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ. מִי כַּיְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת, הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ? מְקִימִי מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים, עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ. מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת, אֵם הַבָּנִים שִׂמְחָה. הַלְלוּיָהּ.

הללויה הללו עבדי ה' וכו'. אפשר לפרש במ"ש הרב הלכות קטנות ח"א סימן רס"א המרבה בשבח המקום נעקר מן העולם וכי דוד הע"ה חתם כל השבחים ולא שביק חיי והשיב הרב ז"ל דלנכח אין לומר כי אם שבחי הכתובים שהם השיגו השבחים הכוללים אבל אנו הדיוטות ואין בנו כח לדבר בפני המלך אבל שלא לנכח מותר עכ"ד ואפשר שז"ש הללויה ולא כל הרוצה יהלל אלא הללו עבדי ה' הבקיאים לשבח לו יתברך אבל אין זה אלא לנכח אבל שלא לנכח מותר וז"ש הללו את שם ה' והיינו שלא לנכח דהא את שם ה' קאמר ומשמ' שלא לנכח דכשאינו לנכח לא הצריך עבדי ה' אלא סתמא קאמר הללו את שם ה' וכמו שכתב הרב הנז'. וקאמר דוד הע"ה יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם ר"ל עתה אשר תקנתי זה ספר תהלים הכל יכולים לשבחו אפי' לנכח כי יכולים לומר מזמורי תהלים כל העם וז"ש יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם דייקא גם בדורות אחרונים יוצאים בשיר תהלות ה' אשר בספר תהלים אשר אנכי תקנתי. ובודאי דעבדי ה' שהם בקיאים להשיג השבחי' כוללים להם הרשות נתונה דהרי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' הכונה דהשמש כל מהלכו הוא ע"י שהוא משורר תמיד וכשרצה יהושע להעמיד השמש א"ל שמש בגבעון דום כמשז"ל וא"כ הרי השמש משבח תמיד וכן עבדי ה' השרידים אשר ה' קורא יכולים לשבחו. ומיהו דוקא עבדי ה' הבקיאים משום דהרי רם על כל גוים ה' על השמים כבודו ושם ניכר יותר ואיך אשר בעפר יסודו ישלח דברו לשבחו וכתיב כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים ומי ימלל גבורות ה' לכן צריך עבדי ה' שהם הם בקיאים בשבחים הכוללים. והשתא קאמר דבמקום שמצינו גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו כביכול וז"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ הכונה שהוא כביכול רואה הנשמה והגוף כמ"ש רז"ל יקרא אל השמים זו הנשמה ואל הארץ זה הגוף. והדר מפרש מקימי מעפר דל רומז על הנשמה שהיא נתונה בעמקי הקליפות וכביכול הוא מקימה ושולחה לעה"ז ואמר דל כי הנשמה דלה דאין לה מעשים טובים עד שלא באת לארץ ובבואה בעה"ז מאשפות ירים אביון התאב ליראה ולחכמה להושיבי עם נדיבים הם בעלי יראה על דרך שאמרו פ"ק דחגיגה בת נדיב בתו של אברהם אע"ה שהיה הוא תחילה לגרים והיינו שנדבה רוחו לעבוד ה' והכי נמי עם נדיבים אשר נשא לבן ליראה את ה' ומאשפות ירים אביון שמעורר לב הנשמה הקדושה הדלה בלי מעשים אשר הקימה מעפר הוא סט"א ונחש עפר לחמו. והיה כי תבא אל הארץ הלזו הנשמה העה"ז לכלוכית שמה הנאה לה מטינופת וצואת חלאת זוהמת רשעת דור ודור וזו הנשמה הקדושה אביון התאב לדעת לעות דרך ה'. הוא ברחמיו ית' מאשפות העה"ז ירים אביון התאב ליראה וחכמה דכיון שהוא התאוה תאוה ליראה וחכמה הבא ליטהר מסייעין אותו להושיבי עם נדיבים אשר נדבה רוחם לעבוד ה' וישב שם עד עולם. וכיון שיראת חטאו קודמת אז ישכיל עם נדיבי עמו הם רבנן דמתיבתא ע"ד שדרשו רז"ל בפסוק ואל עמו תביאנו על יהודה דליעול למתיבתא. ואחר שלמד תורה עם נדיבי עמו רבנן דמתיבתא. עת הזמיר הגיע והנה עתו עת דודים לישא אשה וכמ"ש פ"ק דקדושין למ"ד ילמוד תורה ואח"ך ישא אשה. וז"ש מושיבי עקרת הבית עיקרה של בית זיווגו האמיתי ואין אשה אלא לבנים ב' זכרים למ"ד או בן ובת וכן ההלכה וזהו אם הבנים שמחה ר"ת אשה דאין אשה אלא לבנים. והוא שמחה בבנ"י עליה סלת נקיה שמחשבתה הטהורה וקדושתה היא הגורמת כמ"ש הראשונים וגם שע"י הבנים זרע קדש נתפרסם שהזיווג נאה ויאה כמו שהאריך הר' פרשת דרכים שהזרע יורה יורה על הזיווג השלם מכלל יופי מנוקה ומשופה מכל דופי ויסודתו בהררי קדש אבני חפץ מדרשי רז"ל ואי לזאת אם הבנים שמחה. וכיון שהוא זיווג נאה אשר זכו י"ה ביניהם ועל ידי בן ובת הרומזים לבחינת ז"ה נתיחד השם המיוחד וזהו הללויה הלל גי' אדני שהיא ה' אחרונה ו' ושם י"ה: וזה אפשר שכיונו רז"ל לומר הללויה שבח גדול מאד שכולל שם ושבח והוא הדב' אשר דברנו הל"ל גי' אדני מתרפקת על דודה אות ו' ושם ינוחו מוחין דאוא"י שם י"ה והכל ביחוד גמור הללויה:

פסקה ד

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַים, בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז, הָיְתָה יְהוּדָּה לְקָדְשׁוֹ, יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו. הַיָּם רָאָה וַיַּנֹס, הַיַרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר. הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים, גְּבָעוֹת - כִּבְנֵי צֹאן. מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס, הַיַּרְדֵן - תִּסֹּב לְאָחוֹר, הֶהָרִים - תִּרְקְדוּ כְאֵילִים, גְּבָעוֹת - כִּבְנֵי צֹאן. מִלְּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ, מִלְּפְנֵי אֱלוֹהַ יַעֲקֹב. הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם, חַלָּמִיש - לְמַעְיְנוֹ מָיִם.

בצאת ישראל הזכרי' ממצרים בית יעקב הנקבות מעם לועז המצריים אשר לועזים אם בגופן שלטו בנשותיהן לא כ"ש. אבל כל הפוסל פגום יוצא הבל יפצה. היתה יהודה לקדשו לשעבר גדורים בעריות דכל מקום שאתה מוצא קדושה יש גדר לערוה והראיה ישראל ממשלותיו שזכו ישראל בו מלכים ימלוכו ושרים ישורו כרכא דכלא ביה. ורמז היתה יהודה שמדור הפלגה נשמות הקדושה הם באוצר מיוחד בפני עצמו כמ"ש במקומות אחרים משם מז"ה זלה"ה והתוס' פ"ק דע"ז וזהו היתה יהודה רק היא יחידה לתורה ולתעודה לעבוד עבודה אוצר כלי חמדה. וגם בכלל רמז על יהודה עצמו היתה לשעבר בענין תמר הכל לש"ש ומאת ה' היתה זאת היתה יהודה לקדש"ו בקדושה רבה והראיה ישראל ממשלותיו שהמלכות מיהודה והמלכות אות לטובה לגודר פרץ הערוה כמ"ש רז"ל בתנחומא ובזהר סוף פ' לך לך וכך היא המדה. יסוד ומלכות בהדי הדדי יוסף בצדקו ויגש אליו יהודה צדק ושלום נשקו. והראיה הים ראה וינוס שראה ארונו של יוסף ששמר אות ברית וזכה למלוכה כמשז"ל ובזכותו היתה קריעת ים סוף כמשז"ל הים ראה וינוס ראה מי שכתוב בו וינס ויצא החוצה דבעבורו נקרע הים לפי שבא דבר עבירה לידו ונסיון גדול ומופלא וניצול אבל גם ישראל גדורים מעריות ושומרי ברית אשר הוא סגולה להשקיט הים כידוע וכן זכו בירדן הירדן יסוב לאחור כי כלם צדיקים שומרי אות ברית ההרים תרקדו כאילים במעמד הר סיני כשרצה הקב"ה לתת התורה לישראל וזה לך האות שהיו מיוחסין וכמש"ל שזכו לתורה בשביל יחוסם כלה זרע אמת ומעתה ניכר מאד כי שקר ענו הנהו לעוז"י המוציאים לעז על בית יעקב. מה לך הים כי תנוס לעתיד לבא בגאולה העתידה כמ"ש רז"ל על פסוק והחרים ה' את לשון ים מצרים הירדן תסוב לאחור לעתיד כמו שנראה מהמפרשים בפ' בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו. מלפני ה' חולי ארץ לעתיד חולי דייקא ור"ל הארץ וכל אשר בה ים וירדן וגבעות כמ"ש רד"ק. ההופכי הצור אגם מים ס"ת מרים רמז שהבאר בזכותה חלמיש למעינו מים ס"ת משה עם הכולל שכשמת' מרים חזר בזכות משה כמשז"ל:

ובאופן אחר נראה לפרש הללויה הללו עבדי ה' במשז"ל דעל הים שרו ישראל שירה והמלאכים והנשים ואמרו ז"ל דאנשים קדמו למלאכים מפני שהאדם אפשר לו למות לא כן המלאך. ואפשר ז"ש הללויה נגד ישראל לשיר על הגאולה הללו עבדי ה' הם המלאכים הללו את שם ר"ת אשה כנגד הנשים. ולא תימא דהנשים באחרונה לא כי אלא קודם המלאכים והטעם דהמלאכים חיים וקיימים ויכולים להלל תמיד וז"ש יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם דהמלאכים שהם חיים יכולים להלל תמיד. ולא הנשים דאפשר למות ולא המתים יהללו יה לכן גם הנשים קודמים למלאכים כמשז"ל. ולא ח"ו שהוא צריך להלולנו כי הלא ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' ע"י השמש שתמיד הוא משורר כמ"ש לעיל מרז"ל. וגם רם על וכו' ואין צריך להלולנו ומטעם זה כי רם על כל גוים ה' תבין דיכולים להתגייר גרים אף דבדור הפלגה חילק כל העולם לע' שרי' על פי הגורל וכל שר קנה אומה שלו ויקשה דאם כך איך יכול העכו"ם להתגייר הלא זה העכו"ם הוא מהאומה אשר קנה אותו השר בגורל והוא גזל ח"ו אך כתבו ז"ל הטעם דכל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו וא"כ יכול העכו"ם להתגייר ולבא תחת כנפיו כי הוא ממ"ה הקב"ה,
[אחורי תרעא: ע"פ הקדמה זו פירשתי בעניותי בהשמטות [הנז'] המה באו בסוף שם הגדולים ח"ב דף צ"ה סוף ע"ב פ' אומר לצפון הכי וכו' ע"ש ושוב ראיתי מה שאמרו בזהר הקדוש פ' שלח דף רע"ג ע"ג ע"ש:]

גם יש לחקור דכל נשמות הגרים היו בהר סיני ואח"כ כשבאו בזמנם באו ועבדו ע"ז והו"ל נרא' ונדח' ואינו חוזר ונר' ותירצו המפרשים דכיון שהוא בידו אף דנדחה חוזר ונראה כמ"ש התו' כידוע. ובזה נבא אל הביאור רם על כל גוים ה' ואין צריך ח"ו לשבח שלנו. ומזה תבין הטעם מקימי מעפר הסט"א דל נשמת הגר ונראה בשעת מ"ת לפי שהוא מלך על הכל ואף שהוא תחת השר מקימי מעפר הסט"א דל. והגם שנראה ונדחה דכשבא לעה"ז עבד ע"ז עם כל זה מאשפות ירים אביון אף שחזרו לאשפה מקום נמאס בעוה"ז יותר מעפר שהיתה נפשם כי בעה"ז עבדו ע"ז בפועל עם כל זה מאשפות עלמא דפרודא הן רבים עתה עם הארץ ירים אביון משום שהוא בידו להושיבי עם נדיבים הגרים שנתגיירו ולא עוד אלא עם נדיבי עמו צדיקי ישראל כי הגרים מדקדקים במצות כפירוש הרב אברהם הגר שכתבו התוספות בקדושין דף ע'. וראוים לכך כי כל מה שעבדו ע"ז נתכפר וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ומזה תבין מושיבי עקרת הבית רחל אמנו כמשז"ל אף שכבר נשא את לאה דב"נ בביאה תליא מילתא והם שתי אחיות אלא דהיה לאבות דין ישראל וגיירן וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. והראיה שהזיווג הזה קדש הוא שיצאו ממנו יוסף ובנימין הם צדיקי עולם וז"ש אם הבנים שמחה על הבנים והוראת הזיווג הקדוש הללויה שפרסם זכות יעקב ורחל ומזה שהי"ל דין ישראל שמכח זה הוא דאמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי תשכיל דהשעבוד היה במצרים ולא בארץ כנען דארץ לא להם כתיב ואברהם אע"ה היה לו דין ישראל וקנה בחזקה ארץ כנען וז"ש בצאת ישראל דייקא דלפני צאתם היה להם דין ישראל משנימול אברהם אע"ה וז"ש בצאת ישראל ממצרים שלכך היו במצרים כאמור ובצאתם זכו שהיו כביכול בחינת אשה לה' וזהו בית יעקב אין בית אלא אשה בית ה' מעם לועז שהיו לועגים עליהם על שאומרים נלכה נזבחה לה'. אבל האמת שהיה להם דין ישראל מזמן האבות. וזה טעם היתה יהודה לקדשו שקפץ נחשון לים ומסר עצמו על קדוש ה' דישראל מצווין על קדוש ה' משא"כ בן נח אבל להיות פשוט אצלם שדינם כישראל היתה יהודה לקדשו שנחשון קדש ש"ש כמשז"ל ומשו"ה זכה למלכות וז"ש ישראל ממשלותיו. וכיון דיש להם דין ישראל א"כ מה שעבדו ע"ז בשוגג במצרים אינם חייבים מיתה ולא זכה עוזא בטענתו על הים כמשז"ל וביאר הענין הרב פרשת דרכים עש"ב וניצולו ישראל ונבקע הים וז"ש הים ראה וינוס דלא היו חייבים כב"נ שהיה להם דין ישראל ומשו"ה זכו הים ראה וינוס ועוזא לא דיבר נכונה לחייב ישראל. וכן זכו הירדן יסוב לאחור. ההרים רקדו וכו' במתן תורה ושם נעשו בית יעקב כביכול בית ה'. מה לך הים כי תנוס מעט מעט שנעשה יבשה מעט מעט ולא בפעם אחת. וכי תימא דהוא מצווה להיות במקומו בגזרת מלך ומשו"ה אף כי השתא הוא ציוה לבקוע הים מ"מ כל כמה דמצי מקיים זה וזה. א"ה קשיא הירדן יסוב לאחור בפעם אחת שנעשה יבשה כלו והוסג אחור כמ"ש הרב עץ החיים פ' בשלח על פסוק בנהר יעברו ברגל שעברו מהירדן ליבשה לא כן הים שנסגר מד' רוחות והגביהן ה' להעבירם ליבשה. ועוד קשה ההרים תרקדו וכו' ובזה נפסלו דכל ההרים עע"ז עליהם ובמחובר שרי ובתלוש נאסרו ואיך נתלשו ורקדו דבזה נאסרו. לז"א למאי דסליק על ההרים מלפני אדון חולי ארץ ועל כרחם מיראה נרתעו. והים טעמא דלא נעשה יבשה היינו שלא היו ראוים ופסל מיכה עמהם אלא לקיים גזרת אלוה יעקב ונקט יעקב המורה על עוקבה ולא אמר ישראל המורה על היושר ומחמת שלא היו ראוים ועשה באונס לקיים גזרתו יתברך היה נעשה מעט מעט יבשה ומזה הטעם שלא היו ראוים כל כך ישראל הוא ההפכי הצור אגם מים. ואחר זה נעשה חלמיש כי לא היו ראוים ואח"ך בזכות משה חזר למעינו שהיה תחילה ואין צורך לומר וי"ו למעינו יתירה כמ"ש רש"י רק למעינו שהיה תחילה חזר בזכות משה שהוא ס"ת חלמיש למעינו מים גימטריא משה עם הכולל כי בזכות משה רבינו ע"ה חזר למקומו באר מים חיים:

תוכן העניינים

שמחת הרגל על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה