אור ברסלב
שמחת הרגל על הגדה של פסח מגיד › פסח מצה ומרור

שמחת הרגל על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

מגיד · פסח מצה ומרור

דיינו

פסקה א

רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלוּ הֵן:
פֶּסַח, מַצָה וּמָרוֹר.
רבן גמליאל היה אומר וכו'. אפשר לפרש במה ששמעתי מגדול אחד טעם שהצריכו שאלה ותשובה בליל הפסח במאי דאתמר בירושלמי פרק ג' דבכורים אהא דתנן שמקרין פ' בכורים דיליף לה מדכתיב וענית ואמרת אין עניה אלא מפי אחר. וכ"כ רבינו עובדיה שם בפירושו והכא כתיב לחם עוני שעונים עליו דברים הרבה והיינו מפי אחרים ולכך צריך שישאלו וישיבו ע"כ שמעתי מהגדול הנזכר. ועל פי זה אפשר לפרש מ"ש המגיד לעיל ושאינו יודע לשאול את פתח לו שנאמר והגדת לבנך וכו' הכונה דסד"א דכיון שצריך שישאל כדי שיענה כדמוכח מלחם עוני שעונים עליו דברים אין עניה אלא מפי אחר והבן הלזה שאינו יודע לשאול לא יטפל בו כלל כאלו לא היה. לז"א את פתח לו בלי שאלה דאין דנין אפשר משאי אפשר דנהי דביודעים מצוה לספר דרך שואל ומשיב אבל הכא דלא אפשר את פתח לו דכתיב והגדת לבנך ולא כתיב שאלה בתורה כדכתיב בדוכתי אחריני שמעינן דאי לאו בר הכי לשאול אתה תדבר בלי שאלה:

ואפשר לדקדק על פי דרך האמור דבשלשה בנים חכם רשע תם המגיד נקט חכם מה הוא אומר רשע מהו אומר וכן תם. והכא קאמר ושאינו יודע לשאול בוי"ו יתירה והול"ל שאינו יודע לשאול את וכו' כאינך אלא בא לרמוז דאף אם יש לו בן אחר דשואל ומקיים ביה מצות עניה עם כל זה ידבר גם עם שאינו יודע לשאול ולז"א ושאינו בוי"ו מוסיף ומייתי מקרא והגדת לבנך דלית לן לאוקמיה קרא במי שלא יש לו כי אם בן זה ובזה נבא אל הביאור דר"ג היה אומר כל מי שלא אמר ג' דברים אלו וכו' וכונתו דאף שלא ישאלוהו אמר יאמר מעצמו. ואם לא אמר אפי' דרך אמירה בלי שישאלוהו לא יצא ידי חובתו אבל אם אמר אף שלא נשאל מאחר יצא י"ח דסבר ר"ג דזה סמך בעלמא שעונים דברים הרבה עליו אבל לפי האמת אפילו אמר שלא מפי אחר יצא י"ח וצריך שיאמר הני תלת מילי:

פסקה ב

פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָם, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיְהֹוָה, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַים בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַים, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל. וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְּׁתַּחווּ.

פסח שהיו אבותינו וכו'. אפשר לפרש דטעם מצות הפסח שנצטוינו היינו כמ"ש משכו ידיכם מע"ז וקחו צאן של מצוה שהוא הטלה ע"ז של מצרים ונצטוינו לשוחטו ולצלותו ולזרוק העצמות לבזות הע"ז בחוצות ישליכו דרך ביזוי בפרסום גדול אבל בזמן שבית המקדש קיים לא שייך טעם זה כלל ועיקר לא מינה ולא מקצתה ועל שום מה היו אוכלים פסח. והשיב על שום שפסח וכו' ולזכר זה שפסח ייתי ויפסח בזמן שבה"מ קיים:

וראיתי להרשב"ץ בסוף מאמר חמץ בפירושו שכתב וז"ל רבן גמליאל שאמר ג' דברים אלו אינו רבן גמליאל הזקן שהיה בזמן הבית וכו' וזה היה בן בנו והיה אחר החרבן וכו' ובזמן ר"ג זה חרב הבית וריב"ז שאל מאספסינוס שלא יפסיק הנשיאות משלשלת זה של רבן גמליאל כמ"ש פ' הניזקין ובודאי כי זה רבן גמליאל ראה הבית בבנינו ובימיו היו עושין פסח כמ"ש בראשון מסנהדרין וכן א"ר צדוק פ' כיצד צולין שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח וכו' אבל משנה זו נשנית אחר החרבן על כן אמר פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים עכ"ל וקשה דנסחת המשנ' פ' ערבי פסחים היא פסח על שום שפסח על בתי אבותינו במצרים ותו לא ואינו נזכר שהיו אבותינו אוכלים בזמן שבית המקדש קיים. וכלשון המשנה כתב הרמב"ם פ"ז דחמץ והמגיד הוא שהרחיב הדברים וא"כ אין צורך לומר דמשנת ע"פ דעלה קאי כמו שהזכיר ד"ה רבן גמליאל נשנית אחר החרבן. גם מ"ש דריב"ז שאל מאספסינוס שלא יפסיק הנשיאות משלשלת זה של ר"ג. ק"ק דמ"ש שם פ' הניזקין הוא תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל וכו' ופירש"י משפחת הנשיא שלא תהרגם ע"ש ויותר נכון לומר שלא שאל לו שיהיו של בית ר"ג נשיאים אלא שאל שלא יהרגם ובהכי ניחא שריב"ז היה נשיא לפי שהיו יראים שיהיה נשיא ר"ג:

שוב ראיתי להרב עצמו בתשב"ץ ח"א סימן קל"ו ובס' מגן אבות פ"א דף י"ב ע"ב שכ' דר"ג היה קטן בעת החרבן ולכך נתמנה ריב"ז אך ק' דמסוף יבמות דקאמר ר"ג שנזכר שר"ג הזקן התיר נשים ע"פ עד אחד נראה דר"ג בעת החרבן היה יותר מבן ך' דר"ג הזקן מת ח"י שנים קודם החרבן ועמ"ש הרמ"ע מא"ד ח"ב פי"ט ומ"ש המפרש יד יהודה ודוק היטב כי קצרתי ואין להאריך כאן. הגם הלום ראיתי אחר זמן רב להרב שאלת יעבץ ח"א סי' צ"ט שהסכים דרבן גמליאל היה קטן בעת החרבן שחלילה דריב"ז יהיה נשיא אם היה גדול ומ"ש צא וצלה את הפסח היינו שהקריבו אחר החרבן וכו' עש"ב ומה שהכריח מריב"ז אינו מוכרח דהיו יראים שיהיה נשיא ועל שלא יהרגם הוא שביקש ריב"ז כמש"ל, ולא זכר ההיא דסוף יבמות שהבאתי דמוכח דר"ג היה לו בעת החרבן יותר מ"ך שנה. גם מ"ש שהיו מקריבין אחר החרבן הוא רחוק וצריך ראיה מרז"ל. ומה שהוקשה לשואל ולהרב הנז' מ"ש ר"ג דגוזליא רכיכין ואמריא דקיקין דזה לא שייך אלא בפני הבית כבר תירץ הר"ן בחידושיו שם פ"ק דסנהדרין דהיו מסתכלין בדברים הצריכים אלו היה בית המקדש קיים ע"ש, ומדברי הר"ן אתה למד שלא כמו שעלתה על דעת הרב שאלת יעבץ דהיו מקריבים ק"פ בחרבן ודוק:

פסקה ד

מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִצְרַים עֻגֹת מַצּוֹת, כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַים וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה לֹא עָשׂו לָהֶם.

מצה זו שאנו אוכלים וכו'. אפשר במ"ש בזהר הקדוש דכד הוו ישראל במצרים הוו ברשותא אחרא כד קריב לון יהב להו אתר דאיקרי לחם עוני מצה נוקבא בלי דכורא וכד קריבו יתיר עייל לון קב"ה בדרגין אחרנין ואתחבר דכורא בנוקבא וכדין מצה אתקרי מצוה ונמצא לפי זה דבחינת מצה הוא נוקבא בלי דכורא וזה היה כשיצאנו מרשות הסט"א ניתן לנו בתחילה מצה. ואח"ך זכינו למצוה דאתחבר דכורא בנוקבא א"כ איפה חקר חקירה גדולה שאנו שזכינו לתורה שבכתב ותורה שבע"פ תורה ומצוה לא יצדק לנו לאכול מצה דהוא בחינת נוקבא בלי דכורא וז"ש מצה ז"ו שאנו אוכלין על שום מה והשיב שאינו אלא זכר בעלמא על שום שלא הספיק וכו'. וראיתי בדרשות מהרח"ו זצ"ל כ"י שכתב על פסוק ויאפו את הבצק דצריך להבין דמהאי קרא משמע דמה שלא חימצו הבצק היה כי גורשו וכן מוכח ממ"ש בהגדה מצה זו שאנו אוכלים על שום מה על שום שלא הספיק וכו' וקשה דהרי נצטוו על החמץ ויראה במ"ש פ' כל שעה ופ' מי שהיה דפסח מצרים אין חימוצו אלא יום אחד וכן תמצא פ' קדש לי כל בכור כי שם נצטוו בפסח דורות כל שבעה והשבתתו ובל יראה ולפ"ז היו יכולים לאפות בצקם חמץ ויניחוהו עד היום הב' דאז היה מותר להם אך מסיבה כי גורשו לא הספיק בצקם להחמיץ ולהורות זה נתוסף איסור חמץ והשבתתו כל ז' זהו תורף דברי הרב מהרח"ו זלה"ה:

ונעלם מהרב ז"ל דעל מבוכה זו ישבו כת הקודמין והרמב"ן כתב שהיו מוזהרים אף בפסח מצרים בבל יראה יום ראשון ופירש הפ' לפי דרכו. אך הרא"ם כתב בדברי הרב הנז' והביא משם רבינו ישעיה שטעם אומרו מצה זו וכו' על שום שלא הספיק וכו' היינו שהקב"ה צפה והביט שיגורשו ולכן ציוה ז' ימים שלא לאכול חמץ ובל יראה עש"ב וכן פירש הרב דוד אבודרהם בשם הרב יוסף קמחי ע"ש ובהר"ן והרב תוספות י"ט. וזה ג"כ כוונת מהרח"ו בסוף דבריו וכן ראיתי בנימוקי רבינו ישעיה לחומש כ"י שכ' כתחילת דברי מהרח"ו הבאתי דבריו בקונטרס פני דוד פ' בא בס"ד:

והרב הגדול שארינו מהר"י זאבי פירש דהנה כתבו דטעם מצה לזכור דהא לחמא עניא אכלו אבהתנא בעבדות שנתנו להם לחם מצה לענותם ולפ"ז היה יוצא במצה של דוחן אורז ועדשים כמאכל יחזקאל וז"ש מצה זו ממין דגן הבא לידי חימוץ ע"ש מה כי לזכור עינוי אבותינו גם באורז ודוחן סגי ותירץ ע"ש שלא הספיק וכו' ורצה שיהא זכר לגאולה נמי עכ"ד ושפתים ישק:

פסקה ו

מָרוֹר זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵיהֵם בַּעֲבֹדָה קָשָה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֶת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ.

מרור זה וכו'. אפשר דשואל על החזרת דמצוה בחזרת ואמאי לא נקח דבר דמריר טפי ועוד שצריך שיהיה חי ולא כבוש ולא מבושל וז"ש מרור זה חזרת וגם יעמד חי ולא כבוש ולא מבושל. והשיב על שום שמררו ובכבוש ומבושל אזדא לטעמיה וכתיב בפרך דהיינו תחילתו בפה רך ולבסוף בפרך ולכך מצוה בחזרת דתחילתו רך וסופו קשה:

ואפשר לומר עוד דשאל דכבר יש סימני עבדות מצה וחרוסת זכר לטיט וירקות זכר לקש ותבן ואמאי אצטריכנא תו למרור והשיב ע"ש וימררו את חייהם וכו' דהיינו קושי השעבוד וזה עיקר גדול כי בעבור זה יצאנו ממצרים לפני הזמן דקושי השעבוד השלים וראוי לעשות סימן מיוחד לזה. או כונת המשיב היינו דמהר"ם אלשיך פירש וימררו את חייהם היינו נשמתם שהעבידום ע"ז. וכפ"ז כששחטו הפסח וקבלו אלהותו ית' כל הפשעים והזדונות והשגגות נעשו כזכיות והי"ל ריוח גדול שברגע תשובתם נעשו מלאים מצות להפליא ולהזכיר צדקתם אנו אוכלים מרור. ועוד להודיע שהיה באונס מה שעבדו והיו מצטערים ונפשם מרה עליהם וזהו וימררו את חייהם שהי"ל צער גדול ומרירות על זה וזה זכות להם ולכן אנו אוכלים מרור ע"ש שמררו וכו' וצדקה הוא להם:

פסקה ז

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהֹוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַים. לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָׁם, לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשָׁבַּע לַאֲבֹתֵנוּ.

בכל דור דור וכו'. כבר לעיל הגיד המגיד מראש מקדמי ארש בפסקת עבדים היינו ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו וכו' ותרגמום רבנן דאם אשתהויי אשתהו ישראל עוד מעט היו ח"ו נכנסים בנ' ש"ט ולא יזכר שם ישראל עוד והוא הטעם שחייב להראות עצמו כאלו הוא יצא ממצרים ולברך את שם כבודו אשר הגדיל לעשות ביצ"מ דאלמלא הוציאנו בו בפרק לא היינו יוצאים עוד ח"ו והנה נכון להודות כאלו הוא יצא ממצרים ובכן אף שאנחנו עתה בגלות חיובא רמיא כאלו הלילה הזו אנו ב"ח ונראה בעצמנו סימני חירות כי יציאתנו ממצרים מאז דין גרמ"א שנצא לחירות גם עתה ויש מקוה לישראל על זה אבל אם ח"ו לא יצאנו מאז היינו נטמעי' ה"ו ולא יזכר שם ישראל עוד וז"ש בכל דור ודור בין בדורו של שמד בין בגלות פשוט לא יעלה על לב לומר מאין הרגלים לנטמעי בעמק הבכה בגלות ושמד לשמוח ולהראות עצמם בני חורין. לא כי חובה מוטלת להראות כאלו הוא עצמו יצא ממצרים ובזה יצפה לישועה ויתבונן כי כשהיינו במצרים גוי בקרב גוי תחת רשות שרי מצרים השרים הראשונים בצבא המרום המקום רחם עלינו ויוציאנו וק"ו כי הוא יוציאנו מהגלות הזה וכמ"ש מר זקנינו הרב חסד לאברהם זלה"ה כי יצ"מ מרשות שרי מעלה הראשונים אות הוא לצאת משעבוד מלכיות. ועפ"ז פירשו המפ' חסדי ה' אזכיר תהלות ה' וצריך לחשוב כאלו אני יצאתי ממצרים וזהו כעל אשר גמלנו ה' אף כי האמת ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם עכ"ז צריך לכוין כעל כל אשר גמלנו:

ודרך רמז אפשר דחיוב זה להראות עצמו כאלו הוא יצא ממצרים הוא לעורר לב האבן אשר קופה של שרצים תלויה לו מלאחריו ולפניו לו היה כן הרבה מחטאות האדם דדש בעקביו ויראה עצמו כאלו יצא ממצרים לפרוש מן החטא כמו שפירשנו במצרים ולמול ערלת לבנו כשם שמלנו בשרינו בצאתנו ממצרים ולקבל עלינו עול תורתו ומצותיו כשם שקבלנו בצאתנו ממצרים ולכן חובה הוא להראות עצמנו כאלו יצאנו ממצרים לתקן מעוותנו ולחסו"ת בנועם ה' לקבל עול מלכות שמים באהבה ולשמור מצותיו כהלכתן ואם כה נעשה אלהינו מרחם ויגאלנו גאולת עולם.

תוכן העניינים

שמחת הרגל על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה