אור ברסלב
שלמי תודה (שוע) יו"ד › סימן קב

שלמי תודה (שוע)· הרב שלמה דאנה

יו"ד · סימן קב

סימן קא

סעיף א' בהגהה מיהו אם לבנו וכו' וז"ל מרן בש"ע א"ח סי' תקי"ג ביצה שנולדה ביו"ט שנתבשלה בשוגג עם בשר ותבשיל אם יש ס' כנגדו הכל מותר חוץ מן הביצה אבל אם לבנו בו התבשיל וכייצא בזה מידי דלחזותא וטעמא עביד לא בטיל מ"כ והנה פשט דברי מרן משמע דלאו מטעם דשיל"מ אלא משום דמידי דעביד לטעמא ולחזיתא לא בטיל וכן הבין הפר"ח בס"ק ה' יע"ש וכן הוא במרדכי בריש ביצה שכתב וז"ל כתב אבי"ה קבלתי מרבותי שאם בשלו מאכל בביצה שנולדה ביו"ט אסור ולא משערינן בס' חדא דלחזותא ולטעמא עבידא ותו דדשיל"מ אפי' באלף לא בטיל עכ"ל משמע דטעמא קמא לאו משים דשיל"מ הוא אבל מדברי מרן בב"י א"ח סי' הנז' לכאורא נראה שלא הבין כן שכתב אדברי המרדכי וז"ל ונראה שמטעם זה כתב הרא"ש בתשובה הרוטב שנתקן ביו"ט בביצה בת יומא אסיר דבשיל"מ הוא ולא בטיל ע"כ נראה מדבריו דאבי"ה נמי מטעם דשיל"מ היא אלא שי"ל דכוונת הב"י היא דמטעם שכתב האבי"ה דביצה מיקרי לטעמא עבידא כתב הרא"ש דלא בטילה אע"ג דהוי א"מ כיון דלטעמא עבידא הוי מב"מ וכמ"ש התוס' בסוף ביצה אלא שהרא"ש אינו איסר מטעם זה לחודיה אלא מטעם דשיל"מ ועיין להפר"ח מה שדחה לדברי אבי"ה וכ"ה דעת הרא"ש אבל לאבי"ה ס"ל מטעם זה לחודיה לא בטיל ואין אנו צריכין לטעם דשיל"מ וכ"נ שהבין כן המ"א בדברי מרן שכתב שם וז"ל מידי דלחזותא וטעמא עביד משמע דאם אינו ניכר במראה אלא בטעם בטיל אע"פ שבא לתקן הקדירה כגון מים ומלח בעיסה בטיל כמ"ש הרב"י בשם ת"ה שדייק כן מראבי"ה וכ"מ ביו"ד סי' ק"ב דדוקא כשמלאו בתרנגולת דניכר במראה אז אינו בטיל יע"ש הרי דס"ל דמרן ס"ל דמיקרי א"מ כראבי"ה ואינו אסיר אלא מטעם חזותא דמלתא היא ואף בשאר איסורים אסור אלא דלכאורא קשה דא"כ ל"ל למינקט תרתי תיפק"ל דמטעם חזיתא לחודיה אסור ואפשר דס"ל ל להמ"א דמרן לא אסר אלא בצירוף הני תרתי וכ"כ הפ"ת יע"ש אבל הפר"ח לא הבין כן אלא דמרן או או קאמר ומכל טעם לחודיה אסיר וכמו שיראה המעיין שם אבל מדברי הט"ז נראה שלא הבין כן שכתב וז"ל ואע"ג דביו"ד סי' ק"ב כתב דבאינו מינו לא איכפת לן בדשיל"מ כאן שהוא לטעמא וחזותא היה מינו יע"ש הרי מבואר דס"ל דמרן מטעם דשיל"מ אתי עלה דאל"כ לק"מ אלא דק"ל דא"כ חזותא ל"ל תיפק"ל כיון דלטעמא עביד הוה מינו וכמ"ש התוס' בסוף ביצה ולענין מינו אינה מעלה ואינה מורדת ולכאורא יש ליישב דמרן ס"ל דטעמו בטיל ולכך הוצרך לחזיתא כי היכי דליהוי כממשו וכמ"ש בד"מ שם ובת"ח הביאו הש"ך בסק"ט אלא דמדברי הט"ז כאן בסק"ט נראה דדבר דעביד לטעמא מיקרי ממשו של איסור ועוד לפי מה שהוכיח המ"א מדברי מרן דס"ל דאף טעמו לא בטיל וכן הסכימו כל האחרונים א"א לפרש כן ובאמת דברי הט"ז כאן תמוהים דטעם זה לא מהני אלא לענין דליהוי כמינו אבל דליהוי כממשו של איסור זו לא שמענו ועיין בד"מ א"ח שמבואר כן וכבר תמה עליו המ"ז יע"ש ושו"ר להפלתי בסק"ג שכתב דמטעם חזותא ג"כ מיקרי מינו יע"ש מלתא בטעמא ולפ"ז נתיישבו דברי הט"ז דכוונת מרן לומר דמהני תרי טעמי מיקרי מב"מ ונלע"ד הא דלא פירש הפר"ח דברי מרן כן וכמו שפירשם ה' הנז' משים דס"ל דמשום חזיתא לא מיקרי מב"מ דזו לא שמענו משים פוסק וכן מוכחין דברי הד"מ בא"ח דחזותא לא מהני אלא דליהוי כממשי של איסור ולא דליהוי מינו ומשי"ה הוצרך לומר שם דה"ט דמיקרי מינו משים דלטעמא עביד וכמ"ש התוס' יע"ש ול"ל דמרן נקט חזותא משום דליהוי כממשו דאל"כ טעמא בטיל גם בדשיל"מ דזה ליתא דכבר הוכיחו הש"ך והפר"ח והמ"א שם דטעמא נמי לא בטיל וא"כ עכ"ל דכוונת מרן משום טעמא או חזיתא לא בטלי אף בשאר איסורין ולאו משים דשיל"מ כנלע"ד ודלא כה' הפלתי שהשיג על הפר"ח בהבנת מרן דדברי ד"מ בא"ח מוכחי דמשום חזותא לא מיקרי מב"מ כמו שיראה המעיין שם והש"ך כתב עמ"ש ההגהה מיהו אם לבנו בו וכו' כיון דלחזותא עביד לא בטיל ועמ"ש ההגהה או נתנו בקדירה כתב הטעם דכל שנותנין זב"ז לתקן מיקרי מב"מ וכו' יע"ש והנה פשט דבריו משמע דגבי לבנו בו מאכל טעמא משום חזותא לחוד ל"ב ולאו משום דשיל"מ דלא כתב דמיקרי מב"מ אלא גבי נתנו בקדירה ולא ביאר כן גבי לבנו ול"ל דס"ל דמשום חזותא נמי מיקרי מב"מ וכמ"ש הפלתי דא"כ הי"ל לבאר כן ומדלא ביאר כן משמע דמשום חזותא לחוד אסור ולאו משים דשיל"מ וכן הבין כן הש"ד אלא דא"כ קשה גבי נתנו בקדירה נמי למה לא פירש משום דמידי דעביד לטעמא לא בטיל ואפשר דס"ל כמ"ש הפר"ח דליתא לטעם זה יע"ש ומשו"ה פירש משום דדשיל"מ הוא דמיקרי מב"מ אלא דאכתי ק"ל דא"כ מאי ק"ל להש"ך בסק"ט מההיא דלבנו והא התם לאו משום דשיל"מ נגעו בה אלא משום חזיתא דמלתא היא ויותר נלע"ד לומר דכוונת ההגהה היא משים דשיל"מ ומשום חזותא וטעמא קאסר וחזותא כי היכי דליהוי כממשו של איסור וטעמא כי היכי דליהוי כמב"מ וכמו שמבואר בד"מ א"ח ובת"ח והש"ך לאו לפרש דברי ההגהה כתב כן אלא דינא קא משתעי דבלבנו בו מאכל אף בשאר איסורין אסור משום דמידי דעביד לחזותא לא בטיל וגבי נתנו בקדירה לתקן כתב הטעם משום דשיל"מ ונ"מ אף שאינו ניכר במראה אסור משים דשיל"מ דגבי טעמא נמי לא בטיל וכמי שהוכיח לקמן וכיון דעשוי לתקן הקדירה מיקרי מב"מ ועיין להפ"מ בש"ד ולא רצה לומר משום דטעמא ל"ב גם בשאר איסורין משום דס"ל כהפר"ח דאם אינו נרגש טעם הביצה בטיל יע"ש ומשו"ה אין לאסור אלא משים דשיל"מ כנלע"ד נכון בכוונת הש"ך בס"ד:

סעיף ד' בהגהה ויש חולקים כתב הש"ך בס"ק י"ד ולפ"ז הא די"א בא"ח סי' תמ"ז דחמץ בפסח יבש ביבש חד בתרי בטיל היינו שלא במינו דאלו במינו הו"ל דשיל"מ יע"ש ולכאורא קשה הא בפסח אסור אף שלא במינו וכמ"ש הרמב"ם בפט"ו משים חומרא דחמץ וצ"ל דלא החמירו אלא בלח ולא ביבש וראיתי לה' ש"ד שכתב דמיירי קודם פסח יע"ש וצ"ע דא"כ מ"ט די"א קמא שכתבו דלא בטיל והא דשיל"מ דלא בטיל דוקא מב"מ ולא מבשא"מ ובתוך הפסח משום חומרא שהחמירו הוא דאסרו אף שלא במינו ומרן שם פסק בסתם דחמץ שנתערב קודם פסח בס' יע"ש וצ"ע:

תוכן העניינים

שלמי תודה (שוע)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה