שלמי תודה (שוע)· הרב שלמה דאנה
יו"ד · סימן קא
סעיף א' חתיכה וכו' כיון שאם תתבטל וכו' כתב הפ"ת דוקא אם אחר הבטול מותרת באכילה אבל חתיכת בב"ח שנתערבה בחתיכות נבלה דאפי' לאחר הבטול אסירה באכילה בטיל יע"ש טעמו ויש להביא ראיה לדבריו ממ"ש התוס' בחולין דף ק' דפירשו כוונת הגמ' דע"ז אי דבר שבמנין קחשיב ליתני חתיכת נבלה ואי משום דתנא ליה התם א"כ לא ליתני חתיכת נבלה וקשה דאימא דאתא לאשמעינן דאף חתיכת בב"ח שנתערבה בנבלה דאפי' שלאחר הבטול עדיין היא אסורה באכילה אפי"ה ל"ב אבל לפ"ד הפ"ת א"ש ולפ"ד א"ש נמי מה שהקשה הגאון הפלתי דאימא דלכך הדר תני בב"ח לאשמעינן דאע"ג דאסור בהנאה ל"ב כיון שאם תתבטל תהיה מותרת ולפ"ד ה' הנז' א"ש דס"ל להגמרא מסברא דדבר שהוא אסור באכילה ל"מ ראויה להתכבד וע"כ ה"ט דנבלה משם דלאחר הבטול מותרת באכילה א"כ בב"ח נמי ל"ב מהאי טעמא א"כ לא ליתני בב"ח וראיתי למו"ר שלחנו של אברהם זיע"א דדבריו לא יכונו למ"ש התוס' בחולין דחשיבה ר"ל אם ר"ל בפני גוים יע"ש ואפשר לענ"ד לדחות דלא כתבו אלא לס"ד אבל לפי מסקנתם שכתבו שהדבר תלוי בלאחר בטול אה"נ דחזרו מסברתם ואי משום מ"ש התוס' דה"ט דחטאת דבטלה דכהנים אין מחזיקין טובה זל"ז ולא כתבו משום דאין ראויין אלא לזכרי כהונה וכמ"ש באמת הרשב"א בת"ה משמע דס"ל דלא בעינן ראוי לכל אדם ג"ז ליתא דשאני דבר הראוי לכהנים מדבר שאינו ראוי אלא לעכו"ם אבל מדברי הרוקח מוכח דס"ל דדבר הראוי לעכו"ם מיקרי ר"ל ולא בטלה יע"ש ואח"כ ראיתי לה' נודע ביהודה ביו"ד שהביא דברי התוס' ודחה כמ"ש יע"ש ודעתו נוטה דבטלה וכן הסכים ה' עה"ש ז"ל:
שם בהגהה ואפי' אינה אסורה אלא מדרבנן וכו' כ"כ הב"י משם הרמב"ם ז"ל ועיין להכ"מ שם ולהב"ח ולהכנה"ג שכתב דהר"מ ס"ל דדוקא באכילה הוא דאסור מדאורייתא אבל בהנאה מדבריהם הוא דאסור יע"ש והקשה העה"ש ז"ל דאמאי לא ילפינן ק"ו משלא נעבדה בה עבירה יע"ש ואפשר לתרץ דשאני חש"ב דלית בהו לאו אלא לאו הבא מכלל עשה מיהו ק"ל דאמאי לא אסרינן מלא תאכל כל תועבה כמ"ש בחולין דף קט"ו ולפמ"ש התוס' ורש"י דדוקא היכא דניכר האיסור הוא דאסרינן מל"ת כל תועבה א"ש וראיתי להשע"ה בה' מאכלות אסורות שהקשה כן ותירץ היכא דאין האיסור בא אלא מכלל עשה לא אסרינן מל"ת כ"ת יע"ש:
והנה ראיתי למורי הרב שלחנו של אברהם ז"ל שהכריח מדברי התוס' בע"ז דדבר שהוא אסור מדבריהם בטל מדהקשו שם א"כ לא ליתני חתיכת בב"ח ואי ס"ל כהר"מ מאי קושיא נימא דאתא לאשמעינן אף בב"ח של עוף ל"ב אלא ע"כ ס"ל דבטיל ודחה לזה דזה שמעינן מיי"נ דמיירי בסתם יינם יעש"ב ולענ"ד עדיין יש להוכיח משום דהתם תירצו דהא דהדר תנא יי"נ משים דהכא עיקר ולפ"ז קשה מאי פריך נימא דאתא לאשמעינן אף בב"ח של עוף ומיי"נ ליכא למשמע מידי משום דהכא עיקר אלא ע"כ לומר דס"ל דבטיל ודוקא יי"נ משים חומרא דיי"נ וכמ"ש במש"כ ז"ל וכן דעת הרמב"ן הביאו העה"ש ז"ל או דס"ל בכל איסור דדבריהם אמרינן חה"ל ול"פ ושאני בב"ח של עוף וכמ"ש הפ"ת ועיין בפלתי וס"ל דל"א חנ"נ באיסור דדבריהם ועיין בהפ"ת שכתב דבב"ח של עוף בטיל והביא ראיה מדברי הרמב"ם ז"ל ועיין מה שדחה מוה"ר ז"ל ועיין בפלתי ותמצא שדברי הפ"ת שרירים וקיימים הם:
סעיף ב' אין וכו' אבל אם נאסרה וכו' כתב הט"ז גבינה של חלב טריפה הוי חתיכה הר"ל יע"ש ועיין במוה"ר מה שהביא דברי הרשב"א ז"ל ומה שדחה ולענ"ד י"ל דמיירי בגבינה גדולה שאינה ר"ל וכמ"ש הרשב"א בת"ה דף ק"ד דבעינן חתיכה בינונית לא גדולה הרבה ולא קטנה הרבה: