אור ברסלב
שלמי תודה (שוע) או"ח › סימן נה

שלמי תודה (שוע)· הרב שלמה דאנה

או"ח · סימן נה

סימן נג

סעיף א' אומרים קדיש וכו' עיין בהלבוש בענין השבעה קדישים ומ"ש עליו הט"ז ועיין בהלבוש לקמן בסי' תקפ"א שביאר דבריו שבכאן:

שם וא"א אותו בפחות מעשרה וכו' כתב ה' כסא אליהו ז"ל וז"ל דאע"ג דגמרינן ליה מונקדשתי בתוך בנ"י כתבו הפוסקים דהוי אסמכתא בעלמא ועיין להרא"ש והר"ן בפרק שלשה שאכלו גבי ר"א ששיחרר עבדו אך לדעת בה"ג והרמב"ם דס"ל דלא אתי עשה דיו"ט שהוא מדרבנן ודחי עשה דאבלות יום ראשון שהוא מדאורייתא מוכרח לומר דס"ל הא דדברים שבקדושה דצריכין עשרה הוא מדאורייתא או מיירי לענין ברכת כהנים דהוי מה"ת ואינו אלא בעשרה ולכך שיחררו ועוד הכריח מדפסק הרמב"ם בהלכות לולב כמ"ד בריש פרק לולב הגזול דדוקא ביו"ט ראשון אינו יוצא בגזול אבל ביו"ט שני מתיך שייצא בשאול יוצא נמי בגזול ופירשו התוס' שם כיון שהוא מדרבנן ליכא משום מהבב"ע יע"ש ואלי בההיא דשיחרר עבדו פריך הגמ' והא מצוה הבב"ע ואם לא היה המעשה למצוה דאורייתא מאי פריך אלא ע"כ למצוה דאורייתא היה מעשה וכנז"ל ושוב תמה על הרמב"ם שכתב בפ"ט מהלכות עבדים ומיתר לשחררו לדבר מצוה ואפי' למצוה דרבנן עכת"ד יע"ש הנה מה שהכריח מההיא דאבלות דמיירי בדאורייתא נעלם ממנו הרא"ש במסכת מ"ק בפ"ג שכתב וז"ל דשאני התם דזיכה את הרבים ולכך אלים האי עשה אע"ג דהוי מדרבנן אבל בקיים אבלות אין בו זכות לרבים יע"ש וא"כ י"ל דהרמב"ם ס"ל אע"ג שמיירי הכא בעשה דרבנן מ"מ כיון שיש בו זכות לרבים אלים ודחי עשה דאורייתא ולא דמי לדין אבלות וכמ"ש הרא"ש ועוד י"ל דהרמב"ם ס"ל כדעת הר"ן הביאו מרן כ"מ בהלכות עבדים והובא בהבר"י בסי' זה וז"ל שלא אמרה תורה לעולם בהם תעבידו אלא משום שלא ליתן להם מתנת חנם וכיון דהוי לצורך ולאו משום חנינה דידהו קעביד הו"ל כנותן דמי עצמו יע"ש וא"כ קושיא מעיקרא ליתא דהכא שאני דלא קעבר אמידי ומה שהכריח עוד מההיא דלולב הגזול נלע"ד ליישב דאע"ג דבמצוה דרבנן ליכא משום מצוה הבאה בעבירה היינו דיקא אם כבר גזלו ונטלו אמרינן דיצא וא"צ עוד לחזור וליטול דאע"ג דמצוה הבב"ע היא מ"מ כיון שהיא מדרבנן לא מחמרינן בה כולי האי ואמרינן דיצא אבל ודאי לא יגזול לכתחלה כדי לקיים המצוה וזה פשוט וא"כ י"ל דהגמ' הכי פריך והא מצוה הבב"ע היא ואיך ר"א יעשה עבירה לכתחלה כדי לקיים המצוה ומתרץ דמצוה דרבים שאני וכיון שמצוה דרבים היא לכך דותה אף לכתחלה עשה דיחיד ובזה א"ש דברי הרמב"ם בהלכות עבדים כנלע"ד ליישב בס"ד וע"ע להרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג ולה' מועדי ה' שם יע"ש:

סעיף ג' בהגהה ואם וכו' ותפלת ערבית וקדיש שלאחריו לא שייך לק"ש וברכותיה עיין במ"א ז"ל וכתב ה' פרי מגדים בתפלת ערבית אם היו עשרה בשעה שהתפללו בלחש ואח"כ יצאו מקצתן באמצע התפלה שי"ל קדיש שלאחר התפלה יע"ש שהביא ראיה לדבריו ונלע"ד להביא ראיה ממ"ש הלבוש וז"ל וה"ה איפכא אם אמרו עלינו בעשרה ויצאו מקצתן אין אומרים הקדיש שלאחריו בלא עשרה כי אין אמירת עלינו אלים לגרור אחריו הקדיש עכ"ל משמע דדוקא עלינו דאינו אלא מנהג הוא דאינו גורר אחריו הקדיש אבל בלא"ה הו"א דגורר אחריו ואע"ג דעלינו אינו צריך עשרה:

תוכן העניינים

שלמי תודה (שוע)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה